שיעור לפרשת קדושים תשפו

לפרשת שיעור קדושים

קדושי)ם (פרשת טו פסוק יט פרק ויקרא הגדול מדרש

לו אומר אתה ואחד צרכו כל מדבר אחד יהא שלא דינין. בעלי שני השויית זו עמיתך. תשפט בצדק

ואחד יקרים בגדים לובש אחד יהא ולא לאחד פנים וירע לאחד פנים יסביר ושלא בדבריך. קצר את להושיב רצו שאם שמעתי יהודה ר' אמר יושב. ואחד עומד אחד יהיה ולא בזויין בגדים לובש

ואחד למעלה אחד ישב ולא יושב. ואחד עומד אחד יהיה שלא האסור הוא ואיזה מושיבין, יהן שנ זה בצד זה אלא. למטה

שאין יחידי דן תהי אל חכמים אמרו אבל תורה דבר חבירו את דן יחיד עמיתך. תשפט בצדק ד״א

אחד אלא יחידי. דן

זכות לכף האדם כל את דן הוי עמיתך. תשפט בצדק. ד״א

העליון מגליל שירד אחד באדם מעשה זכות. לכף אותו דנין זכות לכף חבירו את הדן רבנן תנו שכרי לי תן לו אמר הכפורים יום ערב שהגיע כיון שנים שלוש בדרום אחד בית בעל אצל ונשכר

תן לי, אין קרקע לי תן לי, אין בהמה לי תן, מעות לי אין לו אמר בני. ואת אשתי את ואפרנס ואלך לאחר נפש. בפחי לביתו והלך לאחוריו טליתו הפשיל לי, אין וכסתות כרים לי תן לי, אין פירות לי שלמיני ואחד שלמשקה ואחד שלמאכל אחד חמורים שלשה ומשוי בידו הבית בעל שכרו נטל הרגל

שכרי לי תן לי שאמרת בשעה לו אמר רו. שכ לו נתן ושתו שאכלו לאחר לביתו, והלך מגדים ולקח לרבי לו נזדמן בזול פרקמטיא שמא אמרתי לו אמר חשדתני במה מעות לי אין לך ואמרתי

אחרים בידי הן מושכרות שמא אמרתי לו אמר חשדתני במה בהמה לי אין לך וכשאמרתי, בהן.

אחרים בידי הן, ת מוחכרו שמא אמרתי לו אמר חשדתני במה קרקע לי אין לך וכשאמרתי אין לך וכשאמרתי מעושרין, אינן שמא אמרתי לו אמר חשדתני במה פירות לי אין לך וכשאמרתי העבודה לו אמר לשמים. נכסיו כל ר' הקדיש שמא אמרתי לו אמר חשדתני במה וכסתות כרים לי

בירי ח אצל וכשבאתי בתורה עסק שלא בני הורקנוס בשביל לשמים נכסי כל שהקדשתי היה כך

זכות לכף אותך ידון המקום זכות לכף שדנתני כשם ואתה נדרי. לי התירו. שבדרום

(ה א שער העבודה ושורש יסוד ז פרק גדול)

שיבא שא״א נאמנה ותדעו נפשי. שאהבה את אתכם נא ואודיעה הפעם נא אדברה ורעיי אחי למען

בתמידיות לקיים עצמו את כשירגיל לא אם הנ״ל, והעיקרית השרשית זו העבודה לתכלית האדם

ובאמת יח), ל, (ויקרא כמוך לרעך ואהבת של מ״ע האחת הקדושה: שבתורה כלליות מ״ע שני

תשפוט בצדק של מ״ע והיא בה תלוי' והשניה בתורה, גדול כלל זה שם): (ספרא ר״ע עלי' ר אמ יבא בודאי בהם האדם כשיתמיד לו, יאמר קדוש כי קדושים, בפ' נאמרו ושניהם טו). (שם עמיתך

כמו ממש ענינים, בכל וכגופו כנפשו חברו את שיאהוב דהיינו קדוש, להקרא עליונה למדריגה

להיפך ח״ו וכן לרעהו. טובה שום בבא וישמח יגיל כן טובה שום הש״י לו, שנותן כ שמח שהוא רצון שיעשה במעשה, וכן ר״ל. עליו בא הי' ח״ו כאלו לבו במר ודואג נעצב ויהא בצרתו עמו ישתתף

רצונו נגד שהוא דבר שום לרעהו יעשה לא וכן רוצה, שהוא מה כל לעצמו שעושה כמו ממש רעהו

בצווי ויתעלה ית״ש הבורא כוונת עיקר וזהו רצונו. נגד שהוא דבר שום לעצמו ה עוש שאינו כמו צריך חבירו של משובח ענין איזה שמזכיר מי אף בזה״ק, ואיתא כמוך. לרעך ואהבת של מ״ע שבחא דאמר מאן האי ת״ח ע״ב: קי״ז ד' במדבר פ' וז״ל מרובה. ענשו אותו ברך לא ואם לברכו

י א, (דברים דכתיב ממשה, מנלן ברכאן, עלי' ולאודאה לי' לברכא בעי:)א דממונ או דבנוי דחברי' אלף ככם עליכם יוסף אבותיכם אלהי ה' כתיב, מה לבתר לרוב, השמים ככוכבי היום והנכם נתפס הוא ברכאן עלי' אודי ולא דחברי' שבחא מני איהו ואי כו', חד הוי ברכאן תרין וגו', פעמים

טבא בעינא לי' לברכא בעי וברכתא מלעילא מתברך הוא לי' מברך יהו א ואי מלעילא, בקדמיתא את ואהבת בג״כ דלבא, ורחמותא טבא ולבא טבא עינא דבעי עאכו״כ לקוב״ה לי' דמברך מאן כו',

זו בהערה ודי עכ״ל. כו' לבבך בכל. ה״א

חברו, שיעשה מעשה ובכל ענין בכל זכות לכף חברו את לדון היינו עמיתך, תשפוט בצדק של ומ״ע ומחוברת תלויה היא זכות, דוקא לבו אל לקרב ית' הבורא צוה השכל, מן רחוק יהי' שהזכות אפי'

שוב א', פעם אפי' חובה לכף לחבירו שידין באם הוא, ברור דבר כי כמוך. לרעך ואהבת של למ״ע

בעז״ה. ך בסמו שאבאר כפי ושלימותה, בורי' על כמוך לרעך ואהבת של מ״ע בו לקיים יכול לא יכול כו' ואהבת של מ״ע דהיינו רגע, ובכל שעה ובכל עת בכל לקיימם האדם יכול אלו מצות ושני

מקיים הוא בפועל, טובה איזה לרעהו עושה אם כיצד, ובמחשבה. במעשה עת בכל אותה לקיים

שלם בלב ושמח שש והוא טובה איזה חבירו על שומע או רואה ואם בפועל. כו' ואהבת של מ״ע ר״ל להיפך ח״ו וכן במחשבה. כו' ואהבת של זו מ״ע קיים הרי הטובה, אותה לו בא כאלו. ממש שאינו מקום בשאר או במרחץ הוא אם אפי' לידו, שתבוא עת בכל לקיים האדם יכול זו מ״ע נמצא

משא״כ שיתרחש, עת בכל ג״כ במחשבתו לקיימו האדם יכול כו', תשפוט בצדק של מ״ע וכן נקי.

לשמוח דעתו על להעלות האדם יכול נקי שאין במקום ואף מצות. התרי״ג שבכל ול״ת ע מ "בשאר שארי משא״כ חבירו, בצרת עצמו לצער ג״כ יכול ובחול וי״ט, בשבת הן בחול הן חבירו, בטובת מאד עד אלו מצות שני של שכר גדול כי משכיל, לכל ברור זה וגם במקום. או בזמן התלויים, מצות

מרז״ל כנודע רק תלוי קיומם צווי אין אלו מצות ששני בהיות אגרא, צערא לפום כג): ה, (אבות וגלל חבירו. בטובת מרעהו איש קנאת לתת יום בכל עליו מתגבר אדם של יצרו חבירו, של בטובתו

הקנאה כא): ד, (שם ואמר העבירות, מכל יותר בהם וכיוצא זו רעה במדה התנא הזהיר כן

של ויראה אהבה מפאת יצרו על האדם וכשמתגבר העולם. מן האדם את ין מוציא והכבוד והתאוה הבוי״ת ככוונת ממש גדול, בשלימות בוריין על אלו מ״ע השני לקיים ויתעלה, ית״ש ובוראו יוצרו

זו בהערה ודי ראתה. לא ועין לו הצפון טוב רב מה כנ״ל, בהם. ויתעלה

טו פסוק יט פרק ויקרא הירש רש״ר

וכל אדם כל של זכותו תקופח לא מקום, בכל יוגשם אם הדין. של המופשט הרעיון הוא הצדק טענותיהם את ו״ישקיט" "ישתיק" תביעותיהם ו״סיפוק" להם; המגיע את יקבלו כולם. דבר;

על- העולם "סדר" שלום- לו "ישפות" הצדק רעיון פי כט עמ' בראשית פי' (השווה המשפט.)והוא

הרעיון עתה לנגדו- הצדק את ישווה והשופט ה'; מתורת נלמד הצדק של האובייקטיבי שהוא

הצדק- את רק יגשים דינו בגזר הפסוק; בראשית הנשלל העוול, של היפוכו התחשבות בלא

לפניו- העומד את ימוד הצדק במידת הדין: בעלי של במעמדם כל ענייניו. את יסדיר זו ובמידה

זה- לעומת "זה יעמדו הדין בעלי כל בזכויותיו. שווה "עמיתו": "ניו בעי יהיה הדין מבעלי אחד שאין ע״א ל בשבועות מכאן למדו כך משום צדק. של שווה למידה זכאים כולם אחת; בשורה אחד יושב ואחד עומד אחד יהא "שלא טענותיהם: שמיעת בשעת אפילו הדין בעלי בין להפלות

דברי."ך קצר לו אומר ואחד צרכו כל מדבר

נתחייב השופט לזו. זו סותרות הנראות הלכות, לשתי מקור הוא עמיתך" תשפט "בצדק המאמר

על- לדון בו המוחלט- הצדק פי הדין- בית לכותלי מחוץ ואילו ההר; את הדין וייקוב ביחס

לחברו- אדם שבין החברתית להערכה ע״א ל (שבועות זכות" לכף חברך את דן "הוי מכאן: .)למדו

מבחינת מזה זה שונים החברתית וההערכה המשפטי הדין כי שלכאורה. סתירה אלא זו אין אך מעשה- של גופו את רק לבחון השופט על המושא. ועליו הצדק; למידת נוגד או מתאים הוא אם

והאישיות- הפרטיות הנסיבות מכל להתעלם לו שאין מעשה יש כך. לידי שהביאו המניעים ומכל

ואף- זכות; עליו ללמד ר אפש אך הצדקה- על- פי- מעשה ויש בדין. עושהו את לחייב יש, כן

שפלות- של בגושפנקא חתומים שמניעיו ואף- על- פי- החברה זה כנגד בדין. עליו לחייב אין כן

אופי של לחולשה או לשלמות סימן רק בעיניה הוא מעשה כל ובאופי; באישיות בעיקר מעוניינת

מידת ואותה המעשה; בגוף רק וידון האישיות, מן יתעלם שהשופט נותנת, צדק ה מידת חבריה. האישיות על זכות ללמד בהן שיש האפשריות, הנסיבות כל את תשקול שהחברה נותנת, צדק זו הרי זכות!" לכף חברך את דן "הוה חברך, על דין לחרוץ תמהר אל אומרת: היא והרי ואופיה.

ביחס האומרת צדק, מידת אותה למקומו שתגיע עד חברך את תדין "אל החברתית: "להערכה

שהיא עד המשפטי, הדין לבין החברתית ההערכה בין מבדילה היא כך כדי ועד ד). ב, (אבות וכשנפטרים כרשעים, בעיניך יהיו לפניך עומדים דינים בעלי "כשיהיו הדין: בית לשופט אומרת

את עליהם כשקבלו כזכאין בעיניך יהיו מלפניך ח א, (שם.)הדין"

מוסר תוכחת חיים דרך קדושים פרשת של״ה

דוד פורע היה לפרוע, לו אין אם ו החייב, את מחייב שהיה 'משפט- וצדקה', משפט עשה דוד ''ויהי עמיתך (את) תשפט 'בצדק והיינו ב). ו (סנהדרין מממונו.'ע״ה

רסח אגרת וכתבים אגרות יצחק פחד

היא זו הרי תשפט, בצדק על במזיד שעבר דכל חיים" ב״חפץ הנפסקת ההלכה עצם הוא דזה

בודאי במזיד, הרע ן כלשו נפסק שענינה הנביאה מרים והרי ורכילות. דלה״ר באיסור ההזדה

תשפט1 בצדק על שעברה שמכיון אלא אתה. שהצדק בלבה, שסברה רבנו משה על החובה שמשפט במזיד שקר כאן היה אם כלל לן איכפת ולא הרע. בלשון כהזדה נידון דיבורה גם שוב באיסור, היה

לא. או

טו- פסוק יט פרק ויקרא זקנים מושב טז

עמיתך וזהו הדין, עליו להצדיק עשה מצות זה הרי הדין, מדת עליך בא אם תך. עמי תשפוט בצדק לומר נהגו ולכך השרת, מלאכי על מתפאר הב״ה שעה ובאותה האמת, דיין ברוך ולברך הב״ה,

עלינו הבא כל על צדיק ואתה רם, : בקול

טו פסוק יט פרק ויקרא בחיי רבינו

הנה בצדק שישפט מי שכל יעותנו, ולא איש משפט שיצדיק כלומר בצדק, המשפט שיהיה זהיר י המשפט יעות ואם כסאך", מכון ומשפט "צדק טו) פט, (תהלים שנאמר: המלך כסא מעמיד הוא עמו שכינה בצדק שופט הוא אם במדרש: ואמרו בכבודו, ויזלזל למלך אשר הכסא פוגם הוא, הלא

ו יב, (תהלים שנאמר: מסתלקת, שכינה לא ואם אל", בעדת נצב "אלהים א) )ב, פ (תהלים שנאמר: ו קח, (תהלים ואומרת: צווחת הקדש ורוח ה'", יאמר אקום עתה אביונים מאנקת עניים )"משוד

כבודך הארץ כל ועל אלהים שמים על.""רומה

קדושים פרשת ויקרא כהן שפתי

הרחמים מבעל יותר רחמן אתה שאין ברחמים, ו ובחסד ובמשפט בצדק שהכל והאמן דע אלא תלמוד הדין, מן עצמי אמנע גדול פני אהדר ולא דל פני אשא לא הואיל תאמר שמא הוא. ברוך וחמס גזל לידי יבואו דין אין ואם האמת, ועל הדין על עומד העולם כי עמיתך, תשפוט בצדק לומר

ועל הדין על עומד העולם דברים שלושה על י״ז א', (אבות התנא אמר ולזה העולם. ויחרב )ועושק אין אמת דין אין ואם השלום, שם האמת על כשהדין בדין, כלולים ושלושתם השלום, ועל האמת מדה וגו', הרוגיה כל ועצומים כ״ו) ז', (משלי נאמר עליו וכו' להוראה שהגיע וכל שלום, ואין אמת

ליהרג סופו ביניהם, מלדון במונעו ב. אחיו איש ונלחמים נהרגים להיותם סיבב הוא מדה, כנגד

ח משנה א פרק אבות מסכת חיים דרך

כי משפטו את אוהב הש״י אוהב שהוא מי כי הש״י, מאהבת קרוב ענף הוא המשפט עשיית ובפרט

ביותר רצונו זהו באמת הש״י של משפט עושה הש״י אהבת בשביל ולכך הוא, לאלקים. המשפט

---

נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות