יום שלישי, 29 באוקטובר 2024

הרצינות שבצחוק.docx

חכמת השמחה - על הרצינות שבצחוק ועל הצחוק שברצינות

מתי בפעם האחרונה צחקתם באמת מכל הלב?

ועכשיו שאלה יותר מאתגרת - מתי בפעם האחרונה צחקתם בזמן לימוד תורה?

מה פתאום לצחוק בלימוד תורה? זה הרי דבר רציני!

היום נלמד יחד סוד עמוק שטמון בחכמת השמחה והצחוק, ואיך דווקא הם יכולים להוביל אותנו לעומקים רוחניים מפתיעים.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, כותב בספר קהלת דבר שנראה במבט ראשון כמעט בלתי מתקבל על הדעת: ״יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט״ (קהלת י, א). שלמה המלך אומר לנו שלפעמים, דווקא מעט סכלות — יקרה יותר מחכמה ומכבוד!

המדרש בויקרא רבה (פרשה ב, סימן א) מחזק את הרעיון הזה באופן מפתיע. המדרש מונה עשרה דברים שנקראו יקרים, והסכלות היא אחת מהם! כן, שמעתם נכון — הסכלות, או במילים אחרות, היכולת שלנו לצאת לפעמים מהרצינות המוחלטת, נחשבת לאחד מעשרת הדברים היקרים ביותר.

הגמרא במסכת שבת (דף ל עמוד ב) מספרת לנו: ״כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא״. כלומר, רבה, לפני שהיה מתחיל ללמד את תלמידיו, היה אומר דבר של בדיחות והתלמידים היו צוחקים. רק אחר כך היה מתיישב באימה ופותח בלימוד התורה.

זה לא מקור בודד! אותו סיפור מופיע גם במסכת פסחים (דף קיז עמוד א), וזה לא מקרי — חז״ל רצו שנבין את החשיבות העצומה של הצחוק והשמחה כהכנה ללימוד התורה.

הזוהר הקדוש (ח״ג מז:) מעמיק עוד יותר ואומר: ״אלמלא לא הוה שטותא שכיח בעלמא לא הוי חכמתא שכיח בעלמא״. כלומר, אם לא הייתה שטות בעולם, לא הייתה חכמה! והוא ממשיך ומספר על רב המנונא סבא, שכאשר היה מלמד את החברים סודות חכמה, היה מסדר לפניהם פרק של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בגללם.

אגב, מעניין לציין שגם בספר אנשי פאנפילוב (עמ׳ 103), שמספר על לוחמים בחזית המלחמה, כתוב משפט מדהים: ״הצחוק הוא הדבר הרציני ביותר בחזית״. תחשבו על זה — אפילו במצבים הקשים והמאתגרים ביותר, הצחוק הוא לא רק בריחה מהמציאות, אלא כלי להתמודדות איתה!

הרב יהודה לאון אשכנזי, המכונה ״מניטו״, היה אומר משפט שנראה כמעט פרדוקסלי: ״רב שלא צוחק, הוא לא רציני״. כן, שמעתם נכון — דווקא היכולת לצחוק היא סימן לרצינות אמיתית!

אז מה אנחנו לומדים מכל זה לחיים שלנו?

1. לא לקחת את העולם הזה ברצינות גדולה מדי בחיצוניותו. זה יכול לייאש ולהעציב.

2. להבין שהצחוק והשמחה הם לא סתם ״הפוגה״ מהחיים הרציניים, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת ה׳ שלנו.

3. לזכור שלפעמים, דווקא דרך קצת ״סכלות״ או קלילות, אפשר להגיע לחכמה עמוקה יותר.

4. להכיר בכך שהיכולת לצחוק ולשמוח היא מתנה יקרה מאין כמוה.

5. להבין שלפעמים בעיות מאוד קשות וויכוחים מרים יכולים להיפתר רק ככה, עם מעט הומור.

בפעם הבאה שתשבו ללמוד תורה, או שתתמודדו עם אתגר בחיים, זכרו שלפעמים דווקא מעט ״סכלות״, מעט צחוק ושמחה, יקרים יותר מכל חכמה וכבוד.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 26 באוקטובר 2024

פרשת בראשית - שבת כל שבוע חג

1/5

בראשית פרשת חג- שבוע כל – שבת

drashotforyou. blogspot. com/2016/10/blog-post_30. html

של נפלאה תקופה עברנו דשמיא בסייעתא חג יום לנו נתן בחסדו ה' בחושך, נשארנו לא אבל חגים

בשבוע! פעם

בראשית יֹוםַהְּׁשִביִעיַוְיַקֵּדׁשֹאתֹוִּכי "ַוְיָבֶרְךֱאֹלִהיםֶאת (ב, ג): רָּבָראֱאֹלִהים בֹוָׁשַבתִמָּכלְמַלאְכּתֹוֲאֶׁש

."ַלֲעׂשֹות

החגים מכל קצת בשבת שיש לומר: אפשר

אפי' כהלכתו שבת המשמר כל יוחנן א''ר אבא בר חייא ר' אמר:): שבת אנוש" כדור ע''ז עובד (קיח מחללו וגו' זאת יעשה אנוש אשרי נו, ב) (ישעיה שנאמר לו מוחלין מחילת – לו" מחול אלא מחללו תקרי אל

עוונות כיפור ביום. כמו

כמו המלכה שבת הקב״ה- של המלכה "ִיְׂשְמחּוְבַמְלכּוְת שבת: בתפילות אומרים אנו לכן השנה, בראש

."ׁשֹוְמֵריַׁשָּבתְוקֹוְרֵאיֹעֶנג

שנאמר ולשון אומה בהן שלטה לא ראשונה שבת ישראל שמרו אלמלי רב אמר יהודה רב "אמר שם:

טז, כז) (שמות כמו מאויבים הגנה – עמלק" ויבא בתריה וכתיב ללקוט העם מן יצאו השביעי ביום ויהי

ופורים. בחנוכה

רבי משום יוחנן רבי "אמר שם: מיד כהלכתן שבתות שתי ישראל משמרין אלמלי יוחי בן שמעון נגאלים

בתריה וכתיב שבתותי את ישמרו אשר לסריסים ה' אמר כה נו, ד) (ישעיה שנא' קדשי הר אל והביאותים

גאולה – " וגו' בפסח. כמו

לקבל צריכים היו ישראל במרה, השבת נצטוו למה "הטעם קיב): (עמ' רמח״ל אוצרות רצה וקודם התורה,

לקבלה, רואיים שיהיו ולהכינם ישראל של נשמותיהם לקדש הקב״ה כמו ישראל שמקדש דבר שום יש לא

קודם השבת ונתינת וישראל, השבת מקדש בסוד: "השבת, התורה שיקבלו כדי הזמנה היה תורה מתן

לשבועות. הכנה

קה): (ויקרא זוה״ק (פרשת ספרי השבתות- אלו." הוא חדוותא יומא "האי שמחתכם "וביום בהעלותך): הוא חדווה זה (יום חדווין", דכל חדוותא ותתא, לעילא השמחה כמו – השמחות) כל שמחת ולמטה, למעלה

הסוכות. בחג

קדושתם את שואבים החגים כל לזה, : מעבר מהשבת

."זוה״ק "ְוַעלָּדאֻּכְּלהֹוןְזִמיִניןַּבֹּקֶדׁש, ּוִמְתַקְּׁשָרן צג:): (ויקרא ְּבַׁשָּבת, ּוִמְתַעְּטָרןֵּביּה

היום הוא השבת "יום ): עמ התשס״ז אל בית כהן, יעקב (הרב מבראשית 'חגים שהתקדש68 היחיד יֹוםַהְּׁשִביִעי ״ַוְיָבֶרְךֱאֹלִהיםֶאת ב, ג): (בראשית בבריאה 'מקרא נקראים כולם המועדים וכל ַוְיַקֵּדׁשֹאתֹו״,

אמור בפרשת קרויה זה בשם. קדש'. עצמה השבת גם

2/5

״ּוַבּיֹום כג, ג): (ויקרא נאמר השבת המועדים-לגבי בכל נאמר דרמה וציווי ְמָלאָכהֹלאַתֲעׂשּו״ ַהְּׁשִביִעי…ָּכל

."ְמֶלאֶכתֲעֹבָדה, ֹלאַתֲעׂשּו-(ויקרא ״ָּכל כג, ז): בתורה הוזכרו ההלכתי, המלאכה איסור מלבד ביום 'עצרת׳. או 'שבתון׳ ״שבת׳. המילים מועד לכל ביחס השבת'. ״ממחרת פסח של הראשון על כך נקרא השבועות חג אלהיך". לה' ״עצרת פסח של השביעי ביום שבועות״ ׳׳שבעה שם הכיפורים ביום תרועה" זכרון שבתון לכם ״יהיה השנה בראש שבתות״. ״שבע שהם נאמר עצרת ובשמיני שבתון". הראשון ״ביום הסוכות בחג לכם״. הוא שבתון ״שבת פעמיים השמיני ״וביום

לכם תהיה היא״. ו״עצרת ״עצרת נאמר ועליו."שבתון" המועדים שכל היא, זו השוואה משמעות הקבלה יש מועד ובכל השבת, מקדושת קדושתם את יונקים

השבת של מייחדת. לבחינה הבריאה שפרשת בכך, גם זאת לראות ניתן מתחילה המועדות ופרשת השבת, בקדושת מסתיימת

המועדות שקדושת ומכאן השבת, . בקדושת השבת מקדושת יונקת ללמדך מועדות? אצל שבת ענין "מה כג): ויקרא ברש״י מובא (בספרא, חז״ל אמרו וכך את המחלל שכל

מעלין המועדות את המקיים וכל השבתות, את חלל כאלו עליו מעלין המועדות את קיים כאלו עליו

. השבתות״

מוציאים שבמועדים היא הדברים. משמעות הפועל אל מהכוח השבת קדושת את ישראל

המעשה ימי אל מקבילים הקודש שמקראי כיון מעלים הקודש שמקראי לומר ניתן בחוברת), שם (כמובא

של קדושתה אל המעשה ימי כל."את השבת

מהשבת מתרחקים אנחנו השבוע כל. במשך הבאה לשבת ויותר יותר ומתקרבים הקודמת

רמב״ן אלא מונים, שהאחרים כדרך מונה תהא לא אומר, יצחק רבי "במכילתא כ, ח): (שמות מונה תהא

יום לכל יקראו עצמן, הימים לשם השבוע ימי מונין שהגוים ופירושה, שבת. לשם על או עצמו, בפני שם

וישראל להם, שיקראו אחרים שמות או כנוצרים, המשרתים, שמות אחד שבת, לשם הימים כל מונים

לזכרו בו שנצטוינו המצוה מן זו כי בשבת, שני."בשבת, יום בכל תמיד

רחוקים ממש כבר אנחנו שישי שביום. עד אחת עוד וצריכים משתוקקים ממש וכבר הקודמת מהשבת

בגלל ישב' למבול 'ה' אומרים אנחנו דודי לכה לפני ): קרליבך 'הרב שבערב118 עמ ח״ג נשמה (סיפורי להכין כדי במבול, גבול ללא עצומים חסדים שירדו כמו גבוהים מאוד אורות יורדים שבת לכניסת העולם את

מתאימים כלים לתוך נכנס זה ובשבת שבת, בערב כך נראה הבית לכן. שבת, נרגע והכל

ממשיכות העליות עצמה בשבת: גם

קרליבך 'הרב עמוקה119 יותר הזמן כל נהיית "השבת.): עמ ח״ג נשמה (סיפורי

לא הם אם גם יהודים הרבה שבת, בליל ההתחלה. רק זה אבל גוואלד, כבר זה קודש, שבת ליל כך- כל

דתיים המשפחה- עם לאכול ויושבים קידוש עושים כנסת, לבית הולכים נרות, מדליקים. כמו הוא שבת ליל בבדיחותא: לומר רגיל. אני הולכים כולם היסודי הספר לבית יסודי. ספר בית

׳שומר להיות שזכה מי רק תיכון. עושים כולם לא תיכון ספר בית כמו זה ביום, כך אחר לבית- הולך שבת'

והאורחים, והילדים האישה עם לאכול יושב רבה', ׳קידושא עושה. הכנסת, גוואלד זמירות. שרים וכולם

3/5

כמו כבר זה דרעווין׳ ׳רעווא שעת, אבל לשבת- ממש שצריך מבינים וחסידים תורה בני רק אוניברסיטה. ניגונים ולשיר, ביחד בשבת לאחוז ממש צריך שלישית בסעודה השבת. של העומק את לטעום כדי עמוקים,

לתת. לא להסתלק לה

קצת שייך אתה אם המבחן מה יודעים …אתם שבת במוצאי מתנהג אתה איך שבת? לקדושת

מוצאי על חושב כבר אתה השבת בסוף אם ׳שומר- אתה אולי לפיצה, או לסרט לצאת מתכנן אתה שבת

. שבת שבת׳ ל׳עונג שייך לא עדיין אתה אבל כהלכתה', את ועוד עוד להמשיך משתוקק אתה אם אבל ׳בפנים׳- אתה אז אהה, . השבת קדושת את השבת, מנוחת

סעודת שבת במוצאי מיוחדת סעודה, ויש קדושת את להמשיך הוא שלה שהעניין סעודה מלכה׳. ׳מלווה

השבוע ימי לתוך. השבת

עם רק שבת. כמו הוא."…שבת מוצאי גיטרה-אצלי,

היה זה הקדושים'. 'ההיפאלאך לנו קרא "שלמה הרחוב): מקרן (הרבי קרליבך שלמה ר' עם השבת מסע

כולנו. ב-כינוי היינו1968-פרנציסקו, בסן והתפילה האהבה בבית שהתגוררו מאתנו לאלה שלו החיבה מסורים שהיינו כך היהדות, עם הראשון מפגשנו היה וזה רוחני, בחיפוש, שקועים למעשה לשלמה. כליל

מקום לכל אותו שליווינו כך, כדי עד נאמנים חסידים. היינו הלך שאליו בקליפורניה שלמה אלינו טילפן שכאשר אירע השבוע-"כך בסוף 'שבתון' לערוך עומד שהוא וסיפר יורק, מניו אחד יום רפורמי בטמפל שלמה-הקרוב את ולפגוש החוף לאורך לנסוע התכוננו נעשה. מה ברור היה אנג׳לס, בלוס

צופנת מה לשער יכולנו לא אך הרפתקה, תמיד זו שלמה עם להיות אנג׳לס. לנו-בשדה לוס של התעופה

בחּוּבה הזו! השבת 'היפיות' מכוניות היו מאתנו לשניים נדחסנו שלתוכן – לה דומה מכונית ועוד אחת, קטנה חיפושית – קטנות

אמהות יחד: כביש-כולנו במורד פעמינו ושמנו וכו', מרים תופי תופים, גיטרות, עגלות, תינוקות, בהריון, אל להיכנס בו להאיץ והעזנו שישי, ביום מאוחרת בשעה התעופה בשדה אותו פגשנו החוף. אך המכונית.

התעופה. בשדה אדם כל כמעט בירך הוא ראשית, פשוט. היה לא זה שלמה עם התחיל הוא מכן לאחר כבר נעשינו זה בשלב העולם. רחבי בכל לאנשים טלפון שיחות לערוך להגיע לסיכויינו באשר מאוד מתוחים

שיחות מנהל הוא ובעוד השקיעה, לפני הטמפל אל על בטירוף ושוב שוב אנו הצבענו בטלפון, נמרצות התחנן אחת!' שיחה עוד 'רק שעונינו. בריכוז התעופה שבשדה בשעון עינינו את נעצנו אנו ואילו פעם, בכל

בסופו והולך. גדל אנחת שחררנו המהיר. הכביש על ולעלות החיפושית אל אותו לדחוף הצלחנו דבר של

. רווחה כללית שלנו והעצבנות במהירות, "התקדמנו התנועה ואז, פגה. כמעט שבת לפני הטמפל אל ההגעה סיכויי בעניין

משאית כליל. נעצרה את חסמה והמשטרה הכביש, על לבנה אבקה של עבה שכבה ופיזרה התהפכה הבטנו כולו. האזור לבסוף עכשיו? נעשה מה האופק. אל וקרבה הולכת השמש בעוד בפאניקה בזה זה שלמה, וללכת-קרא המכוניות מן לצאת מוכרחים אנחנו שבת. כמעט אבל מצטער, כך כל אני 'חברהל׳ך,

כמה לבשנו בשבת), לטלטל שלא (כדי הכיסים את רוקנו הכביש, בצד עצרנו הדרך'. שאר את שכבות לא ללכת. והתחלנו המפתחות עם מחוכם משהו עשינו המכוניות, את נעלנו, בגדים, נמצאים אנו היכן ידענו

הזו. ההליכה להיות עומדת ארוכה כמה או לטמפל להגיע כיצד של בריבונו הן – אמונה לנו הייתה אבל

יסתדר שהכול ששיערנו כך – בשלמה והן. עולם דבר של בסופו עד המהיר, הכביש לאורך דקות כמה.'הלכנו 'שדרתֵסּפּולֵווַדה לעבר יציאה על שהורה לתמרור שהגענו

בשמחה שאג מאתנו אחד – ממש זו בשדרה נמצא שהטמפל בטוח כמעט הוא – מוכר לו נשמע שהשם

לשם פנינו וכולנו נורא היה לא זה הכול ככלות בשמחה, לזה זה אמרנו רואים, אתם קולנית. בתרועה בלבד. מועט זמן שרדה שלנו האופטימיות שם. ואנחנו – בלבד הליכה דקות עשרה מהר-כך. חמש-כל עוד

בעדינות להתנסח אם מדי, מוקדמת הייתה שההתלהבות גילינו. מאוד

4/5

קרוב שדרתֵסּפּולֵווַדה לאורך הלכנו יכלו לא שפגשנו הבודדים הרגל והולכי לעין נראה לא הטמפל לשעה.

אך מידע, כל לתרום סיפורים סיפר עמנו: שבת' 'עשה שלמה הליכה, כדי תוך אפילו נפלה. לא רוחנו

. חסידיים, שמחה מתוך והכול זמירות, שר תורה, לימד לקבוצה סמוך מכונית נעצרה צועדים בעודנו שהיא התברר בפראות. בידיה לנו לנופף החלה והנהגת שלנו,

הרפורמי, הטמפל לצעוק-מזכירת החלה היא אותנו. לחפש כדי המודאגת הקהילה, ידי על שנשלחה אנחנו,'שלמה, בעדינות השיב שלמה שלי!' למכונית היכנס בוא, לך! מחכים כולם מדאגה! משתגעים לא אני קשה, שזה כמה מצטער, ממש אני אבל ההצעה, על לך מודה כך כל אני להיכנס-'יקירתי, יכול

'! עוד 'יש המזכירה, מחתה שלמה', 'אבל ללכת'. מוכרח אני למכונית. הטמפל43 עד קילומטרים התחולל פנימי מאבק פעימה. החסיר לבנו שמרו לא מאתנו כמה האמהות. ושל ההרות הנשים של בקרבן

היה לא ובכנות, מעולם, שבת מהרחוב אותנו שיחלץ היתר איזה למצוא מצליח היה שלמה אם לנו אכפת

אותנו ויכניס כך השבת, מן יותר עבורו קדוש היה לא ודבר להלכה, לגמרי נאמן היה שלמה אך למכונית! הכי הטובה את לי תעשי בבקשה 'יקירתי, למזכירה, עונה אותו כששמענו נכזבו. שתקוותינו בעולם גדולה מוכרחים הקדושים וההיפאלאך הקטן שאני שלך הקהילה לחברי תגידי בבקשה ואנחנו הטמפל, אל ללכת

הם אם אולי, תתייאשו. אל בבקשה האפשר. ככל מהר הולכים להישאר יכולים כולם שאפשר, מרגישים

שנגיע עד ולחכות משהו.'ולעשות לעשות ממשיך כששלמה ללכת, המשכנו, וכך חסידיים סיפורים לספר ממשיך ובשמחה, בנחת שבת אתנו

זמירות. ולשיר תורה ללמד המאיימים מהעננים הקר, הלילה מאוויר ולהתעלם בדבריו להתרכז ניסינו מעלינו, התלויים כברת עברנו וכבר בלילה, עשר כבר היה שלנו. והצמא הרעב ומן המייבבים מהתינוקות

. דרך קטנה לא מכונית הטמפל אלינו שלח זמן בכמה פעם בערך מתקדמים. אנחנו וכיצד מצבנו מה לבדוק כדי נוספת ביחס חששותינו נתאמתו, בחצות צנוע זרזיף או קל טפטוף לא אבל נפתחו. השמים וארובות האוויר, למזג

גשם אלא אבל גנחנו, עצמותינו. לשד עד רטובים הגנה, כל בלא זה, כל באמצע שם ואנחנו זלעפות, לכם סיפרתי 'חבר׳ה, בודדת. אנחה לא אפילו תלונה, של אחת מילה ולו שמענו לא משלמה את פעם

דאגה של צל בלא זורחות, פניו אלינו, פנה קדוש?', קמצן יוסל׳ה על. הסיפור עליהן הגשם בוקר, לפנות ושלושים באחת בערך שלא מכונית – לצדנו נעצרה נוספת ומכונית בעוז, ירד עדיין הקודמות. בפעמים האירוח-ראינו תוכנית מנחה אנג׳לס, בלוס מפורסמת אישיות הנהג היה להפתעתנו הלילה', כך-'ינשוף כל אותו הפעים הדבר שלנו. השבת צעידת על שמע שאיכשהו המקומית, הרדיו בתחנת

! עד עיניו במו המחזה את לראות כדי לשדרתֵסּפּולֵווַדה עד ונסע מכוניתו אל נכנס שהוא לשלמה האיש צעק עושים?', אתם מה 'הי, אתם 'למה לצדנו. ונוסע מכוניתו חלון את פותח כשהוא בעניין

למה הזה? במבול הולכים שלמה כאן?' קורה מה כבר? הולכים אתם זמן כמה לנסוע? יכולים לא אתם לו, להסביר החל מנחה אותה. לחלל האיסור ועל קדושתה על השבת, של יופייה על וברהיטות, בסבלנות שיח דו אתו ערך – בו נגעו אף ואולי אותו הרשימו שלמה של שדבריו – האירוח כמה-תוכנית במשך ערני

לנו היה לא לדרכו. פנה מכן לאחר רבות. שאלות אותו שאל ובמהלכו דקות, היה שעה אותה שכל מושג

אותנו והקליט שפעל הקלטה, מכשיר ברכיו על. מונח שדרת שבה שעה בוקר, לפנות בשתיים בערך הבחנו לא עצמנו שאנו ולאחר כלל, בדרך שוממת ֵסּפּולֵווַדה

זמן, מזה כלשהו רכב בכלי והאנשים לצדנו, נעצרו הן בעקבותינו. נוסעות מכוניות שלוש לפתע ראינו שאלו, שבפנים לרגע לעצור בלי שלמה השיב אהוביי', 'כן, קרליבך?' הרב 'אתה שלמה, את בהתרגשות

אתם '?'ומי 'ינשוף של למנחה האזינו הללו האנשים את ושידר שלמה עם שלו המפגש אחרי לתחנה שחזר הלילה', כך כל הוקסם הוא כולה. כולה-השיחה התוכנית את להקדיש שהחליט עד שלמה של המרוממים מדבריו יושבי השבת. על 'לדיבור הלילה 'ינשוף למעשה, עמוקות. שלמה של דבריו נגעו בהם שגם סיפרו המכוניות

את תיאר אלינו להצטרף באו והם דמיונם את ששילהב עד כך, כל דרמטי באופן שלנו הנפש מסירות

הזדהות של! כמחווה משום בייחוד ללבנו, נגע שלהם המעשה למעשה הפכה ושדרתֵסּפּולֵווַדה מאוד, כבד גשם ירד שעדיין הודינו שוצף. לנהר יוכלו שם לביתם, לשוב בהם האצנו אך שלהם, ההזדהות הפגנת על החדשים לידידינו

5/5

להישאר והתעקשו השדרה, את כעת שהציפו הזועפים למים לבם שמו לא מִצדם, הם, ובטוחים. יבשים

לבד היו לא והם הדרך. ביתרת אותנו. ללוות מכונית, הופיעה המשתאות עינינו,'לנגד הלילה 'ינשוף לתוכנית האזינו אנשים מכונית. ועוד מכונית, ועוד היו אם ובין בעקבותינו, נסעו הם שלנו, השבת צעידת על הסיפור מן נלהבים או מסוקרנים מוקסמים, החנו

מכן לאחר עשרה, היו בתחילה שורותינו. אל והצטרפו הדרך בצד מכוניותיהם. את שלושים ואז עשרים, אמיתי למצעד שהפך במה אנשים ממאתיים יותר אתנו צעדו במהרה יהודי היה מי ידענו לא השבת! לכבוד

אחדות של חזקה תחושה חשוב? זה מה אבל לא, ומי כמו ממש לילה, באותו בינותינו געשה הרמוניה ושל

עם ידיים שילבנו סביב. שסערו אל-המים בִבטחה אותנו ללוות כך כל רבה אהבה מתוך שבאו אחינו,

אותם חיבקנו! הטמפל, שמחה של שבת שאֵּבעס', 'גוט להם ואיחלנו את משרכים בעודנו הזה… הזמן וכל ללמד סיפורים, לספר בנחת שלמה המשיך המוצפת, בשדרה רגלינו

וכולם שירים, לשיר תורה, בארבע לבסוף, שמחים. חשנו וכולנו ונמרצת, איתנה הייתה רוחנו אתו. שרו לפנות וחצי המקום היה ולשמחתנו ולתדהמתנו הטמפל, אל – ואישה איש מאתיים – כולנו הגענו בוקר,

מגבות, להם היו היטב: ערוכים היו והם הלילה, כל לנו המתינו הקהילה חברי לפה! מפה מלא בגדים

חם שוקו ואפילו. יבשים להתפלל שלמה החל בוקר לפנות בחמש בערך באורך תפילה ערך הוא תלאותינו כל ולמרות שבת, קבלת

לימד נוספים, סיפורים סיפר מלא, בערך שמונה. בשעה לקידוש לבסוף שהגענו עד תורה, ועוד תורה

בבוקר, בשבת וחצי. בשמונה שבת ליל לסעודת סוף סוף ישבנו

עם הזו השבת צעידת את אשכח לא חיי כל מהפך עבר הזו בהליכה חלק שנטל מי כל קרליבך. שלמה שלא ילדים חבורת היינו. רוחני. עליה אותנו ללמד שלמה של דרכו הייתה וזו אז, עד שבת על דבר ידעו את שרואים אחרי לשמור שלא אפשר איך ותשוקה… חום בכאלה כזה, בלהט שבת שומר קרליבך שלמה

לאחר."? …שבת מכן


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 24 באוקטובר 2024

בראשית תשפ''ה

בראשית תשפ״ה:

תגובת אדה״ר לשאלת ה' מדוע עבר על ציוויו, מפתיעה:

האשה - אשר נתת עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

אדם יכול היה לומר: "האשה נתנה לי". אולם הוא לא רק הטיל את האשמה על האשה, אלא הוא הוסיף: "אשר נתת עימדי" - כדי להאשים את הקב״ה שהביא את האשה כדי להכשיל אותו!

אומר רש״י: "כאן כפר בטובה". וכן אמרו חז״ל במסכת ע״ז ה, א שאדה״ר היה כפוי טובה. היינו שהוא הביט אל הקב״ה כמי שרוצה ברעתו ושנתן לו את האשה כדי שהיא תכשיל אותו בחטא, לא פחות!

וצריך להבין כיצד הגיע אדה״ר למידה רעה זו כלפי מי שברא אותו כמבחר כל הנבראים, ומי שהשליט אותו עליהם, ומי ששם אותו במבחר המקומות – גן עדן, ומי שברא לו עזר כנגדו. כיצד ניתן להביט אל מי שכל מה שיש לך בא ממנו – כמי שרוצה ברעתך?

נראה שמה שהיפך את דעתו של האדם על בורא עולם היו דברי הנחש לחוה. מה אמר הנחש לחוה?

בתחילה הוא שואל האם נאסר להם לאכול מכל עץ הגן:

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?

כלומר הוא שואל האם הם כבעלי החיים שלא אוכלים אלא את עשב השדה, וכפי שדייק הרמב״ן עה״פ בפרק א:

וַיֹּאמֶר -ֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.

וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן.

היינו שלאדם ניתן לאכול את הזרעים והפירות ואילו לחיות רק את העשבים. אם כן שאל הנחש את חוה האם ה-לוהים השווה אותם לשאר בעלי החיים? ועל כך עונה לו חוה:

מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן.

הם ראוים לכל פרי העץ כי הם מעל לבעלי החיים והם שולטים עליהם ועליונים מהם – חוץ מאחד שנאסר עליהם. ולכך כיוון הנחש: איך כל הפירות ראוים להם ורק אחד לא? ! אלא ברור שגם הוא ראוי להם! והאיסור – אינו לטובתם אלא לרעתם – למנוע מהם את מעלתם ה-לוהית שעל ידה הם יוכלו להתחרות בו – ב-לוהים:

לא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ -ֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּ-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.

רש״י:

כי יודע - כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם. והייתם כ-להים - יוצרי עולמות!

זוהי הסתת הנחש! הוא הצליח לערער את האמון של האדם וחוה ב-לוהים: הוא נראה כלפי חוץ כמי שבא להטיב לכם, אבל באמת הוא שונא אתכם ומקנא בכם וחושש מכם! האיסור אינו לטובתכם אלא לטובתו! הוא דואג רק לאינטרס שלו! למרות שאתם יכולים להיות כמותו הוא שם אתכם תחתיו כדי שתשרתו אותו בטיפול בעולם שברא במקום שתבראו לכם עולם שלכם!

כך הנחש הפך את הטוב – לרע, והכניס באדם מבט שלילי כלפי -לוהים שאין הוא רוצה אלא ברעתו. הוא ברא אותו כדי להשתמש בו ולשרת אותו, ומונע ממנו להתעלות להיות כמוהו!

לכן התכונה שהתורה מייחסת לנחש היא העורמה: "הנחש היה ערום מכל חיית השדה".

גם יוצאי מצרים הביטו על בורא עולם באותו מבט של חוסר אמון, והוביל למרד בחטא המרגלים:

בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.

איך ניתן לומר דבר כזה על מי שעשה להם ניסים במצרים והוציאם מעבדות לחירות? שקרע להם את הים וכלכל אותם במדבר במן ובאר ונתן להם תורה?

הדרך היחידה היא ע״י הסתה: מישהו שיפרש להם את כל המהלך כמעשה שכולו "אינטרס" -לוהי, כך שהם משרתים גחמה -לוהית ולא יותר. אין כאן אהבה ואין כאן חסד ונתינה, אלא שימוש ציני בעבדים לטובתו האישית של -לוהים.

מי החדיר בהם את המבט השלילי הזה? לא אחר מאשר פרעה הנחש, שרגע לפני שארצו הושמדה ע״י ה', הוא נטע את זרעי ההסתה בישראל:

כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:

אומר רש״י:

אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה.

וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש ברוך הוא להרגם, אמר משה בתפילתו: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם". מיד: "וינחם ה' - על הרעה" והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם", שהיו אומרים לכם: דם אנו רואין עליכם במדבר.

המצרים הצליחו לערער את האמון בה', ולהפוך את פרעה לאוהב ישראל ולדואג להם ואת בורא עולם לשונא, וזאת ע״י הסתה כאילו הוא משתמש בהם למען האינטרס האישי שלו ואח״כ הוא יזרוק אותם, והראיה – התורה והמצוות שהוא מחייב אותם כדי להגביל אותם ולשלוט בהם ולמנוע מהם כל טובה.

וזו כוונת חז״ל במסכת ע״ז ה, א-ב:

תנו רבנן: "מי יתן והיה לבבם זה להם" - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", היה להם לומר: תן אתה! כפויי טובה, דכתיב: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"; בני כפויי טובה, דכתיב: "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל".

עם ישראל הביט על המצוות שקיבל בעין רעה, כמי שבאים לקחת ממנו טובה ומעלה והנאה ולצמצם אותו, יראת ה' שלילית, מחלישה ומגבילה את האדם ומונעת ממנו חופש. ממש כמו שהביט אדה״ר על הציווי שלא לאכול מהעץ.

מה הפתרון? הגמרא ממשיכה:

אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה", וכתיב: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. אמר רבה, ש״מ: לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין.

קרה משהו אחרי ארבעים שנה. וכך אומר רש״י על הפסוק הזה:

שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב: "ויתנה אל הכהנים בני לוי" באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: "היום הזה נהיית לעם לה' -לוהיך" - היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

אחרי ארבעים שנה עם ישראל החל לראות בתורה טובה וברכה של הקב״ה! "ברוך אתה ה'… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו!". משה הצליח דרך לימוד התורה לישראל להפוך את המבט שזרע פרעה הנחש על התורה ועל נותן התורה. גילינו שהתורה לטובתנו ולמעלתינו ולא לרעתנו ח״ו. בעין טובה נתן לנו ה' את התורה. באהבת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים! לכן רק בספר דברים נתחדשו מצוות אהבת ה' ויראת ה' והדבקות בו, כי רק בשנת הארבעים עם ישראל עקר מעצמו את התחושה שה' שונא אותו ורוצה ברעתו!

לכן משה רבנו נחשב "נותן התורה": "תורה ציווה לנו משה" "זכרו תורת משה עבדי". ועל זה נאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה" – למהפך תודעתי!

אנו מקדימים לפרשת בראשית את יום "שמחת תורה", בו אנו רוקדים סביב התורה, מנשקים אותה ומעלים את כל הקהילה וכל אחד מברך: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כי זהו התיקון לחטא עץ הדעת שנקרא בבראשית, שהוא השורש לחטא העגל והמרגלים.

ואין ספק שזהו התיקון הגדול הנצרך כ״כ גם לדור הגאולה האחרונה. יש חלקים בעם שמפחדים מהתורה, שמסתכלים עליה בעין רעה, שחוששים שהיא מצמצמת אותנו ומחזירה אותנו לחושך, לעבדות, לגלות. ויש מי שבעורמה עושה את עבודת הנחש, והופך את הטוב לרע, מסית ומפחיד ומאיים ומבהיל.

ואנו צריכים לילך בדרכו של משה רבנו. לתת אמון עצום בעם ישראל, שניתן ואפשר להפוך את המבט של הדור הזה שאומר: "בשנאת ה' אותנו" למבט שתאב לתורה ושמח בה.

משה ראה את המתיקות שיש בתורה – והוא הדביק בתחושתו את עם ישראל. וגם אנו – ככל שנבדק בה, נאהב אותה ונשמח בה – גם הרחוקים ביותר – ירקדו מחר לכבודה, עד שגם אנו נוכל לומר את דברי משה לדור הנכנסים לארץ:

היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מהרל על התורה בראשית

התורה על מהר״ל / עמר בן ציון

פרשת בראשית

**״חיסרון חטא הארץ״**

״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו״ [בראשית א, יא] ״ויהי כן למינהו״

רש״י: ״שיהא טעם העץ כטעם הפרי… לפיכך עשתה לא כן, והיא נפקדה על עוונה, כשנתקלל האדם גם היא נתקללה על עוונה״

על כך עונה המהר״ל שאלה יסודית בהבנת הפסוקים: כיצד ניתן לייחס לאדמה שאין לה יצר הרע ובחירה — חטא? תשובה יסודית: חטא אינו רק משום שיש כח בחירה, ורע וטוב בין בחירה, אלא גם משום חוסר שלימות בבריאה. חיסרון בבריאה עלול להיוצר, חיסרון ביצירה — גורם לחטא שבהכרח.

המהר״ל מסביר: כתוב ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״ [תהלים קטו]. מדוע ניתנה הארץ לבני אדם? כי בני אדם נתונים לבחירה והחיסרון קיים בהם בכח, היות ונמצאת על אותו ערו מן התחתונים. כביכול העולם מתחלק לשניים: הארץ מן התחתונים, והשמים מן העליונים. התחתונים חסרים ביצירתם, והיצורים העליונים שלמים. לכך הוא מביא כסיוע פסוק: ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ [קהלת ז] — משום היותו מן התחתונים.

והאדמה, בגלל חסרונה, לא עשתה רצון בוראה שאמר: ״עץ פרי עושה פרי״ — אלא הוציאה ״עץ עושה פרי״.

הסיבה זו השפיעה גם על האדם שנברא מן האדמה, והחיסרון נדבק בו — ולא קיים מצוות בוראו מעץ הדעת באכילה. חטא בחטא.

**חטא הארץ**

המהר״ל מרחיב את ההסבר: האדמה, המקבלת את כחה מן השמים, היתה ראויה להיות פרי בעצמה — אך חטאה בכך שמה שיצא ממנה לא יהיה כמותה. לא טעמה, כי מה שראוי היה שיצא מן האדמה — בעץ שגדל ממנה, ולא בפרי בלבד — התמצה כי רק הפרי שיצא מן העץ יקבל את טעמה.

אך חסרונה בכך שלא נוצרה מסוגלת להוציא את כחה של האדמה ולהראות מה היתה, ואילו היתה עושה את תפקידה — היתה מוציאה מתוכה עץ ופרי בטעם פרי, ומוציאה מתוכה פירות כמותה. אך חסרונה שהיא מן התחתונים התבטא בכך שהוציאה עץ טפל שאין לו טעם פרי — כפי שהיה ראוי להיות.

**חטא האדם הראשון**

מתוך כך, נתאווה לדבר שהוא חסר בעיקרו — עץ הדעת טוב ורע — כך נתאווה האדם לפרי. האדם נחשב ״מקבל״ ביחס לאדמה, שהיתה ראויה להיות פרי בעצמה — עשה זאת מתוך חסרונו כנברא מן האדמה, וקיללת האדמה.

המהר״ל מביא משל הכתוב ברש״י [ג, יז]: ״משלו משל למי שיצא לתרבות רעה בעקבות חטאו — מקללים השדיים שינק מהם״. כן האדם שנוצר מן האדמה — קילל את הרעה בחטאו. מחד, האם מן האדמה שממנה ינק, שגרם לו לחטוא — הוא ינק כך שממנה. מאידך, הקללה שבה לאם שממנה ינק, כפי שיצא ממנה. האדמה התקללה בכך שהאדם חטא באכילה מעץ הדעת, ובכך הועד כי נוצר שממנה האדמה — ובכך התקללה שהאדמה מקוללת.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מבט לחדשות - פרשת בראשית מלחמת חרבות ברזל

מבט לחדשות – מתוך הפטרת פרשת בראשית תשפ״ה

מלחמת ׳חרבות ברזל׳

**פתיחה: **

כמה פעמים להערכתכם ישראלי מצוי נכנס ביום לפלאפון להתעדכן בחדשות?

למה?

חשוב לנו להיות מעודכנים, לדעת ראשונים, לא לפספס דבר – לשלוט במציאות.

(אני לא אכנס להנדוס תודעה של אתרי החדשות והערוצים, לחולשה, יאוש והטשה שהם עושים לנו…)

אנחנו מנסים להבין מה צפוי להיות, מה מדיניות המלחמה וכו׳.

(אופציה לפתיחה: לפני מספר שבועות הייתה תקיפה גדולה מאירן על מדינת ישראל, מעל 300 טילים בליסטיים בדקות ספורות, מדינה שלמה מושתקת. האם מדינת ישראל הגיבה? ! אם נסיים כאן את הסיפור – מדינת ישראל הפסידה, בושה למדינה, רפיסות וכו׳, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון ומדינת ישראל מבשלת מכה חזקה לאירן.)

**מבט אחר ואמיתי לחדשות: **

ההפטרה שנקרא השבת תעזור לנו להישאר מעודכנים, לדעת לנתח נכון את האירועים ולקבל מבט ישר ללא ׳הנדוס תודעה׳ על האירועים המתרחשים סביבנו.

**ההפטרה: **

סיכום ההפטרה: הנביא ישעיהו מתאר את הקריאה לעם ישראל לפקוח עיניהם, לבטוח בה׳ שברא את העולם ובחר בהם להיות לו לעם, לראות את הנהגתו הגואלת אותם, ומכה בגויים על הצרות שהרעו לעם ישראל.

למה קוראים את ההפטרה דווקא בפרשת בראשית?

עם ישראל תכלית הבריאה, כפי שאומר המדרש (ויקרא רבה לו, ד) – ״א״ר ברכיה: שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב (בראשית א, א): ׳בראשית ברא אלהים׳ ואין ראשית אלא ישראל שנאמר (ירמיה ב, ג): ׳קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה׳״.

**נוסח ההפטרה: **

ישעיהו מב, ה-כא:

**התעוררות וחיזוק הבטחון של עם ישראל בה׳ לשיבה מהגלות (ה-ט): **

ה - כֹּה אָמַר הָאֵל יְ-הוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.

ו - אֲנִי יְ-הוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם.

ז - לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת (לפקוח לעם ישראל שיראו הגאולה והנבואות ויעלו לארץ) לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

ח - אֲנִי יְ-הוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.

ט – (דעו עם ישראל הנבואות) הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם (אני משתף אתכם בנבואות מה יהיה, תדעו להביט נכון ולראות את השגחתי, לדעת לראות ולזהות תהליכים!)

**הלל ושבח שישבחו אומות העולם את ה׳ (י-יג): **

י – (קריאה לאומות העולם לשיר שיר לכבוד ה׳ בעל כרחם על נפלאותיו שעושה לבניו) שִׁירוּ לַי-הוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.

יא - יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ.

יב - יָשִׂימוּ לַי-הוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ.

יג – (מה השבח שיאמרו הגויים?) יְ-הוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.

**דרכי הנהגת ה׳ בנקמה בגויים (יד-יז): **

יד – (דרכו של ה׳ פעמים לשתוק מלהגיב למרעים לעם ישראל, נרחיב: לפני מספר שבועות הייתה תקיפה גדולה מאירן על מדינת ישראל, מעל 300 טילים בליסטיים בדקות ספורות, מדינה שלמה מושתקת. האם מדינת ישראל הגיבה? ! אם נסיים כאן את הסיפור – מדינת ישראל הפסידה, בושה למדינה, רפיסות וכו׳, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון ומדינת ישראל מבשלת מכה חזקה לאירן. מכאן נקרא את הפסוק:) הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק (עד כאן הבלימה, אבל אח״כ יותר לא אשתוק – אלא) כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה (אצעק) אֶשֹּׁם (שממון) וְאֶשְׁאַף (בליעה) יָחַד.

טו - אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ.

טז – (לאחר המכה הגדולה בגויים, אקח את עם ישראל) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים.

יז - נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱ-לֹהֵינוּ.

**עם ישראל צריך לפקוח עיניים לנפלאות ה׳ (יח-כ): **

יח - הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת.

יט - מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְ-הוָה.

כ - רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע.

**סיכום מטרת ה׳ (כא): **

כא - יְ-הוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

פירוש הרד״ק: ה׳ חפץ למען צדקו - יעשה לא למענכם שיגדיל תורתו עדין בימי הגאולה ויאדיר אותה כמו שכתוב: כי מלאה הארץ דעה את ה׳ ואז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תשמענה אבל עתה הם חרשים ועורים ובזויים, כי הוא עם בזוז ושסוי ולא יבינו ולא ישכילו כי בעונותיהם יהיה להם זה.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שלה הקדוש 1 פרשת בראשית - צלם ודמות וכתנות אור

השבוע│ פרשת סביב הקדוש בתורתהשל״ה שבועי שיעור טבדי בנימין הרב

פתיחה אדם תולדות של״ה – הקדמת אדם תולדות

בדמות אדם אלהים ברא ביום אדם תולדת ספר זה ה', 'בשם שמם את ויקרא אתם ויברך בראם ונקבה זכר אתו. עשה אלהים

הבראם ביום 'אדם א- ה, כו; ד, (בראשית בצלם והנברא הנעשה האדם.)ב

אלהים האלהים הוא כי׳ה' 'לדעת כז א, ,)(שם 'להיות ו לה ד, ,)(דברים

ה ג, בראשית,)(עפ״י 'כאלהים שרשים: שלשה הם אלה שלשה שורש

שורש, השם מציאות שורש, השם תורת. בשם דבקות

האדם למציאת וסימן אות הוא אלהים בצלם והנברא הנעשה

אדם [כ]מראה דמות ה]כסא [דמות בסוד''ועל, השם כו א, ,)(יחזקאל

כו יט, נאמר)(איוב ו אלוה אחזה ''ומבשרי אם בארוכה זה ל כ ואבאר.

עמדי אלהים. יהיה

האלהים הוא ה' כי שנברא''לדעת ומה לה ד, ,)(דברים באמצעית זהו

הוא ה' כי לדעת הראת 'אתה תורה במתן שנאמר כמו, השם תורת ענין הוא מה או זה, ענין וביאור, מלבדו עוד אין 'האלהים

בארוכה נבאר. יעה, היד

כאלהים הוא''להיות ותכליתו ה ג, בראשית )(עפ״י כמו בשמו, דבקות

ד ד, שכתוב)(דברים, היום כלכם חיים אלהיכם בה' הדבקים ''ואתם

נצחיי כאלהי להיות האמיתי השכר. והוא

הדבקים הפסוק''ואתם זה כי הגם חיותו בחיים בעודו מיירי

'היום׳לעשותם ענין הזה, בעולם יא ז, )(שם במצותיו דבק להיות

לעשותם הדבקות''היום זו היא היא מקום מכל יתברך, ובמדותיו

שכרם' לקבל ל׳מחר עצמיית, סיבה היא א כב,)(עירובין דבקותו להיות

מצוה- שכר בסוד רוחניים, נצחיים חיים הבא, עולם בחיי, מצוה

עבירה- ושכר מ״ב פ״ד עבירה,)(אבות הסכמיים אינם והעונש השכר כי

עצמיים- רק בשרשיה דהיינו הבא, העולם האמיתי החיות של העונש מינן, בר עבירה, עונש לענין אמור הוא וכן למעלה.

ולענה הרע''ראש שרשה דהיינו בעצמה, עבירה היא עבירה (דברים

האדם. ת בבחיר תלוי והכל אי״ה, בארוכה יתבאר זה ודבר יז,)כט,

בדבקות שיבחר האדם את יתברך השם ברא זה לתכלית אמנם

יט ל, שכתוב)(שם כמו החיים, הברכה לפניך נתתי והמות 'החיים

(שת)בחרו לכם מורה אני רש״י ופירש, . בחיים ובחרת 'והקללה בנחלתי יפה חלק לך בחר לבנו האומר כאדם החיים, , בחלק

נאמר זה ועל לך, ר ברו זה את לו ואומר יפה, חלק על ומעמידו

על ידי הנחת גורלי', תומיך אתה וכוסי חלקי מנת 'ה' ה טז, )(תהלים לך קח זה את לומר הטוב, גורל לשונו כאן. עד

ודלא יתברך, מהשם בכוונה באות כולם והרעות, הטובות הענין, בעצם נמשכות הטובות כי ואמרו, שהתחכמו וסיעתו כרלב״ג

הכל רק כך, לא החומר. הכרח מ במקרה והרעות יתברך, מהשם ובורא שלום 'עשה יתברך הוא כי יתברך, מאתו מכוונת בכוונה

'רע ז מה, ,)(ישעיה עבירה ועונש המצוה, מצד בעצם מצוה ושכר לזולתן והרעות לעצמן מכוונות הטובות אך העבירה. מצד. בעצם שוה הטובות כתכלית הרעות תכלית כי נמצא נדקדק וכאשר

בראו לא [בעולמו] הוא ברוך הקדוש שברא מה כל כי בשוה, לכבודו אלא מהשם ירא היה לא הרעות ואלמלא מי״א פ״ו,)(אבות

, יתברך לשמה בא לשמה שלא ומתוך רבותינו אמרו וכבר ב נ.)(פסחים

בלבד שמים יראת אלא הוא ברוך להקדוש לו ב. אין לא )(שבת ז״ל יעשה אשר כל כי 'ידעתי יד ג, וכתיב)(קהלת יהיה הוא האלהים

מלפניו שיראו עשה והאלהים וגו'.'לעולם הדרוש כל נתבאר הרי

כמו הזה, בצדיקים מתקדש יתברך שהשם וברש״י ג י, )(ויקרא כך

ברשעים- מתקדש עשה משפט ה' ''נודע יז ט, .)(תהלים 'וגו

והרעות- יתברך, השם אהבת תכלית הטובות, כי העולה, הכלל

. היראה

התכלית שהוא בחיים לברור גורלנו, תומך יתברך, השם אמנם

לח ג, הרעות,)(איכה תצא לא עליון ''מפי ו לומר רצוני הטוב, רק

גם יתבארו הללו דברים ו בטוב. לבחור הגורל תומך יתברך שהוא

בארוכה. כן

יסד עקרים בעל שהרב עקרים שלשה והם שרשים שלשה, הרי

ספרו ועונש ושכר השמים, . ן מ ותורה יתברך, השם מציאות:

שהתחלתי. הפסוק רומז שלשה אלה ועל ספר זה ה', ''בשם 'וגו

א ה, כו; ד, .)(בראשית

ה תיבות'''בשם כי הגם הוחל אלמעלה''אז קאי מקום מכל וגו',

ומטה מעלה ואחור, פנים נדרשת, ברמיזה. התורה

ה '''בשם ספר ה''זה מציאות,'הוא תורה הזאת התורה ספר, הוא

השמים. מן

לשון''זה ואמר תולדות 'אלה לומר יכול והיה באצבע, כמורה

שהתורה למה בכאן, רמז הוא כי, תולדות כל''אלה כמו 'אדם

פרצופין היא''דו פה שבעל ותורה שבכתב, תורה א סא ברכות,)(עפ״י בזהר שהוזכר כמו ונקבה, זכר כדמות ע״א ל״ט דף י,)"ט, תקון זהר, (תקוני וגם הפשט דרך על הן האמת, דרך ההולכים הן המחברים, , בדברי

ז רבותינו אמרו מקום "מכל ל ליתני תוד״ה ב, ב קדושין וראה ב; ב ערכין א; צג )(מנחות

בזכר נכללת הנקבה כי, נאמרה זכר בלשון כולה התורה כל, קטן במספר שוים ו׳זה' 'זאת' לדבר, ורמז מכבודו. ומאירה

כט טו, כתוב)(במדבר וכן אחדותם. על המורים לכם. יהיה אחת ''תורה

זכר. בלשון ספר אמר''זה כן על

יעקב תולדות כמו''אלה פירושו אדם ''תולדות ו ב לז, ,)(בראשית וכמו

רש״י- שפירש ישוב לכלל שבאו עד וגלגוליהם ישוביהם אלה

המאורעות אדם' 'תולדות הם וכן, ישראל ארץ ש עד לל לכ באים

נצחיי. שלמעלה ישראל ארץ ישוב

א ה, אמר)(בראשית כך אחר ברא ''ביום שלשה מפרש קא פרושי וגו',

עשה אלהים בדמות אדם אלהים ברא 'ביום שכתוב מה אלה,

ה על'''בשם פירוש וזהו, 'אותו אם ונפרש למעלה. שאמרתי כמו

אלוה אחזה ענין''מבשרי בארוכה השם ירצה יט,)כו, (איוב שמצלם

ו השם. מציאות ונתגלה נודע אדם דמות

אותם ברא ונקבה,''זכר פירוש זהו ' על,'ספר בריאת שתכלית

ס״א פ״ח רבה פרצופין,)(בראשית ד״ו סוד יצירתו כן בתורתו, אדם

כח א, כתיב.)(בראשית ''וכבשה

אדם על''תולדת פירוש זהו, אדם שמם את ''ויקרא אם וסופו.

שמו נקרא בדרכיו, לילך יתברך לו ומתדמה לה למע הוא דבוק

, יד יד, לעליון)(ישעיה 'אדמה מלשון ', בעצם''אדם [דמות 'ועל

אדם [כמראה] דמות 'ה]כסא עצמו את מפריד הוא ואם, כו א, )(יחזקאל

נקרא''אדם אז מהדבקות, ממנה לוקח אשר האדמה שם, על

הוא ועפר ישוב. ולעפר

כי התכלית, עיקר זהו לעליון' 'אדמה על המורה 'אדם' שם ם אמנ כדפרשתי, הטוב, בעבור רק נברא לא הרע בעצם אדם שם כן, על

במילואו- הגדול כשמו במספר עולה שכן ה״א וא״ו ה״א. יו״ד

(קמא דוד בית אדם תולדות )של״ה

של הענין מהו בינה אשכילכם יצ״ו, בניי ועוד 'כתנות ומהו, 'אור

. האור

לאור ומאור לאור מאור ערך, בלי עד והולך מתרבה שהאור, כמו

עץ- ואותו עץ, בו ותדליק אחד נר קח כי סוף בלי עד אחר, עץ

לתכליתו. תיכף אדם בריאת היתה כן האור יתגבר. וגבול

ממה להיפך א ז, נאמר)קהלת, שחטא( אחר שעתה המות יום 'טוב

הולדו 'מיום עולם חיי דהיינו הבל, חיי חי הוא אשר ד בעו כי, זוהמת ממנו בהסתלק המות, יום עד הולך בחושך אז הזה,

לם עו הנקרא העליון באור זוכה אז הנחש, מצד הבא החומר

חטא כשלא - מיתה לאחר לאדם הבא שהוא הבא, הזה הטוב היה כן כי בהנצחיות, העליון באור לידבק יצירתו, בעת לו מגיע

שהוא הבא עולם סוד בבינה, פרצופים ד״ו סוד מ היה נשמתו קדשים קודש סוד העליון, עדן גן. שורש

(בראשית מטה של מזבח ממקום הקודש, ממקום גופו נלקח כך אחר

בגן ונפש בגוף מקומו והיה מעלה, של נגד המכוון, ס״ח פי״ד )רבה הד״ו גילוי מעלה, של הבנין משורש מסתעף שהוא שלמטה, עדן

ונחתם אדם נעשה אשר במקומו, הבנין דהיינו, פרצופין הולך והיה והנפש, הגוף תמים יהיו ויחדיו אלו, בחותמות לקיחה לכלל בא שהיה עד להשגה, מהשגה לדבקות, מדבקות

כד ה, חנוך)(בראשית כמו (מלכים- ואליהו י ב, ,)ב מזה יותר מעלות, ואלף

הזה עולם י כ לאור, מאור להאיר נצחי חיות תמיד שהיה באופן הוא במקומו, הבנין אצילות כמו הבא, מהעולם רושם הוא שלו עולה העליה ובעת בבינה, הנעלם שרשם עם אחד באחדות בלי האדם הסתלקות היה כן בבינה, לשרשם שבמקומו האצילות

נצחי הכל כי ונפש, בגוף למעלה ולקיחה עילוי רק. מיתה,

היה לא מאליה, ית נעש מלאכתו היתה עדן בגן היותו ובעוד(ו) הקדושה מצד היה והכל מלאכה, ולשום ולזריעה לחרישה, צריך טבע מהכרח הוא כן כי הבריאה, בכל חסרון שום היה ולא ונוקב הולך השפע שיהיה בשלמות, הכל שהוא מאחר הרוחניות,

העולמות… בכל וברכה היה כי הברכות, כל חותם ושלום בכל, וענין בנצחיות. תמיד והיה רע, פגע ואין שטן ואין בשלמות, הכל אין כי להשגה, ומהשגה להשגה מהשגה יפסק שלא הנצחיות, לבוא לעתיד הבא עולם ענין וזהו יתברך. בו להשגה וגבול, סוף

חיל אל מחיל ''ילכו ח פד, .)(תהלים

בא בריאתו מעת אדם כי רואה ו, ל שכל שעיני למי נמצא גן כי עולמו, תיכף רואה היה במעלתו נשמר היה אם לתכליתו, כן גם אז התורה והיתה שלמעלה, עדן מגן רושם שלמטה עדן

ברוחניות. . והכל מצותיה ומקיים בה עוסק והיה. רוחניות,

למעלה כתבתי כבר והענין רק הסכמיים אינם והשכר העונש כי ולהמשיך המקור לפתוח למעלה, הדבקות מטבע כי טבעיים, אל מתפשטת ומשם סופה, עד המחשבה מראש הברכה, האדם הולך והיה נצחיי, רק פוסק היה לא הטוב וזה התחתונים.

וזהו סוף, בלי ומתחכם מתחכם היה כי יות, לנצח מנצחיות לטוב מטוב מתרבה היה הטוב זה כי לו, שנשפע הטוב, בעצמו

פ״ד (אבות מצוה שכר כי, למעלה שכתבתי דרך על בעצמו, הוא והוא

)מ״ב בעצמה. . המצוה. היא

היה לא ן שעדיי האדם, בקלקול עתה אחת, הקדמה עוד אקדים אם שתדע צריך הקלקול, שיתוקן עד הבריאה, בכוונת העולם

אז מתוקן, יהיה האדם עור כתנות ולא חושך, עִוֵר עתה שהם, שחטא קודם אור שהיה ממה אור יותר ויהיה לאור, יחזור, אור,

ענין[ וזהו ' מכח כי יג), ב, (קהלת החשך' מן [ה]אור כ]יתרון

לאור יתרון יהיה. החושך

אשכול סחטה חוה ס״ה), פי״ט רבה (בראשית אמרו ז״ל בותינו ר שם [שיש] ידוע ענבים בעודן הנה גדול. רמז בזה ויש ענבים, של אדם כשסוחט לא אם ניכרים, ואינם מעורבים אבל שמרים, שהיו ומה מהיין, השמרים נבדלים אז יין, ונעשה ענבים אשכול

יצאו עתה למים, נע היו כי בפועל, ולא בכח השמרים מתחילה

והיו ניכרים, היו לא מתחילה כי לשמרים, גריעותא ויש, חוצה עתה מעליותא יש אבל רעים, והם שמרים נעשו ועתה מתאחדים, והיין נקי, הכל רק סיג שום בו ואין צלול, נעשה כי להיין, ביותר ידי על כמו מהשמרים, מסולק לומר, רצוני משומר, נשאר

הסחיטה. קודם שהיה ממה יותר ובהיר זך והוא משמרת,

בו היה מקום מכל טוב, כולו אור בכתנות כשהיה האדם, הוא כך

חוצה בהוציא עתה, אבל בהנעלם להקליפות התעוררות, כח מקום מכל כו', הרע היצר השטן הוא רעה קליפה נעשית באמת והטוב לו, הלך חלף אז לגמרי, ומבטלו ומכניעו אותו שכובש מי

טו הוא הנשאר שמרים. בלי זך וברור בהיר ב

פ״ד (אבות ואמר עליו, ומגביר יצרו את שכובש השלם האדם וזה

אדרבה הורגו, אינו כי רומז, אמר''ההורג ולא ''הכובש )מ״א שהיה ממה היפך טוב, להיותו תח. תיו, כובשו

נתהפך רע שמלאך עד ומטהרו עליו מגביר כי גדול, ענין והוא

ושנאה וחמדה קנאה דהיינו רע, שהם ו מדותי לוקח למשל, לטוב. קנאה- דהיינו לטהרם, ידו תחת כובשם רק מבטלם, ואינו כו',

וחמדה- סופרים, לקנאת ושנאה- גנוזה, לחמדה לשנאת

שנאה 'תכלית כב קלט, (תהלים דוד שאמר כמו )הרשעים,

שאמרו וזהו מאד, טוב הוא הנה כאלה, ענינים ואלף, 'שנאתים

ס״ז פ״ט ר)בה בראשית (ראה הרע, יצר זה 'מאד' טוב, יצר זה - ''טוב אז כי

לטוב. נתהפך אף נתבטל, שהרע זו לא כי הגדול, הטוב גרם הרע

ובצרות בחורבנות והצירוף, הזיכוך לאחר לעתיד, יהיה וזה מלאך ועתיד הקליפות, ישבתו בתשובה, ומעוררים שסובלים,

נב,)א סוכה (ראה לישחט המות הצדיקים זכות מכח יתמתק, והרע ואז הקודש, לעבודת ולקחהו לעיל, כנזכר יצרם על שכבשו

להיות יתהפך, עִוֵר לשון שהוא בעי״ן, - עור ''כתנות כי, רואה עין

מכח עִוֵר עין מכח החשך, מן לאור יתרון ויהיה הראות, יתגדל, אור כתנות להיות הבריאה לכוונת העולם שיחזיר זו ולא החשך,

בשוב יראו בעי״ן עי״ן 'כי בסוד, אור תוספות יהיה אפילו אלא

ציון 'ה' ח נב, ,)(ישעיה לעי״ן יוחזר עור, כתנות שהוא רעה עי״ן כי

רואי טוב. טוב, לנביאים מושג היה שלא גדול אור כך כל, ויהיה

ג סד, שכתוב)(שם כמו ואמרו זולתך', אלהים ראתה לא 'עי״ן

ז״ל רבותינו ב לד (ברכו,)ת ימי מששת בענביו המשומר יין זהו

, בראשית ממנו יצאו משומר, שהיין דברתי אשר הדבר הוא בטוב יהיה לא כי אור, יותר יהיה לעתיד אור כתנות ואז השמרים,

בנעלם. אפילו סיג תערובות שום ההוא


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 22 באוקטובר 2024

דרשה לשמחת תורה תשפה 241023 154953

תו לשמחת דרשה תשפ״ה- רה עזה עוטף יישובי. לטבח שנה

יום עצרת, שמיני ליום כעת נכנסים אנחנו ובעמ״י בתורה שמקביל נושא על לדבר ורציתי התורה. , שמחת

יש ר״ת וישראל בתורה, אות יש יהודי לכל כידוע, לתורה- אותיות ריבוא שישים ריבוא שישים כנגד הם ש

ישראל. נשמות היא ישראל, לעם התורה בין קבלה שהה להבין מקובל בדר״כ אז נשגב דוש ק דבר היא שהתורה שכשם, עו צו ם

ממש ממעל אלוק וחלק קדושה עצומה נשגבת היא יהודי. כל של נשמתו גם כך אנושית תפיסה מכל, ה למעל

ואף ונכונה, ודאי, אמיתית היא הקבלה ואכן מקו גם לה יש מ ר במסכת הגמרא שאומרת במה קריעה, ות הלכ

שבת בגדו את לקרוע לו יש נשמתו, יציאת בעת מישראל מת על שהעומד (קה:) והטעם בגמרא נאמר לכך "הא

דומה זה למה שנשרף "לס״ת

רש "וביאר "הר י לקרוע חייב שנשרף ס״ת ואה שאין בישראל ריק לך שאין לו, מה דו הניטלת ישראל נשמת אף …

ומצות תורה."בו

אבל להדג רוצה אני לעמ״י התורה בין. אותיות ה להקבל אחר פן גם יש

הרשע המן שאמר מפורסם משפט. ואקדים

בשי המן ש המשתה מן יוצא הוא כאשר רוממתו, א אומר הוא ואחשוורוש, אסתר עם סעוד ל הוזמן הוא אליו

כך: לאוהביו המלך עם לה קרוא אני למחר וגם אותי, עם כי עשתה המשתהאשר אל המלך עם המלכה אסתר הביאה לא."אף

המלך בשער יושב היהודי מרדכי את רואה אני אשר עת ליבכל שווה איננו זה וכ."ל

הת שסופי ימצא זה, בפסוק המתבונן והנה ה שם.'מסתתר, ו של יבות

ז "וכל איננ ה " יל שוו ה ו פסו הוי שם הצירוף הוא זה ק תמוז חודש )רי מאמ יששכר תמוז(בני בחודש השולט "ה

גמורה דין בחינת ומורה. על לגמרי, למפרע שהוא משום

ואכן לעמ נצר ישראל, עם של הגדול מהאויב לומדים אנחנו וכאן מהגויים, רק ללמוד שניתן דברים יש ל הרשע ק

ה -המן! ! ! ד אח בודד יהודי של עוצמתו מהי אגגי, ומלואו עולם בעיני. וים שו לא לי, משתחווה שלא בעולם אחד יהודי יש עוד כל המן, אומר

ה זה שפסוק ומכך ה וא הוי שם הצירוף את המהווה פסוק שבו תמוז בחודש שדווקא למדים, אנחנו בתמוז, "ה

כוח איזה לנו, שקרה הנורא החורבן את לתקן נוכל כיצד ייאוש אלינו להתגנב היה עלול הגדול, החורבן, מתחיל

ושלמה דוד מלכות בזמן ישראל עם התפארה? של לימי לחזור לנו יש

ו ה האמונה את לגייס צריך כח, ולתת ישראל, את לנחם כדי אז דווקא, אל ישר של בכוחם ביותר עמוקה וחו ובכ

יהודי כל. של לנצח ינצח לא שעמלק אותו ו. מפחיד אותו, מטריד בודד אחד יהודי כמה עד לומדים מהמן. לומדים הזה הכח את

ממטורף דווקא יהודי בכל יש ש העצומה העוצמה מהי ללמוד ניתן כזה, . צמו ע בפני בודד

ישראל לנשמות התורה אותיות בין בהקבלה ל. ראות גם ניתן הזו, הנקודה את

בלבד אחת אות חסרה שאם הרי להפליא, יפה ובכתב בהידור, כולו נכתב תורה הספר אם אפילו ש ידוע שהרי בזה וכיוצא ככולו רובו אמרינן ולא פסול! ! ! ! שכולו הרי הספר, . מכל

י כל שגם מלמדנו וזה שלימות חסר כולו שהעם עד ממש, כפשוטו ומלואו עולם הוא ישראל מעם די ויהו הודי

מאד, משמעותית ישראל מנשמות ואחד אחד כל. בחסרון

אישית בהשגחה וחיזוק קטן, יהודי כזה דבר! אין

הרבי ל ש המזכירות חדר אל דחופה קריאה העולמי חב״ד שליחי מפעל קוטרלסקי, רכז משה הרב קיבל תשמ״ב בשנת אחד ום י שאסע ביקש "הרבי מלובביץ'. סיפר קראסאו" לאי ביותר הגבוהה במהירות הרב לימים היהודים כל את אכנס "שם קוטלרסקי,

שליחי מערך על כאחראי השנים רבת עבודתו במסגרת חיזוק". דברי לפניהם ואדבר המקומיים הכיר קוטלרסקי הרב בעולם, חב״ד

יותר ובילה תבל קצוות כל את שעות הזה האי על זאת, בכל שבברוקלין. בביתו מאשר במטוסים מיהרתי שמע לא מעולם …הוא "

לסו ושאלתי שלי, הנסיעות כן ענה 'בודאי', קראסאו. הזה- המקום איפה יודע הוא אם אותו האיים ליד קטן באי 'מדובר הסוכן,

לדרום בסמיכות הקריביים מדי אמריקה. מנ יוצאת יום בני קנדי התעופה מל אחת טיסה יורק ו הפסדת כבר היומית הטיסה את. לשם.

נא מחר, לטוס רוצה אתה אם לה יכול י מה מושג לו היה לא קראסאו. לאי קוטלרסקי הרב יצא למחרת כרטיס'". לך זמין להיות הולך

שיחות סדרת ב פתח ומיד היפהפה, הטרופי לאי הגיע הוא שאלות. לשאול בלי לדרך יצא נאמן כחסיד אבל שם, טלפון כדי אינטנסיבית

את70 לאסוף לאירו במקום, שהתגוררו היהודיות המשפחות בא חיזוק ע גדולה. הייתה "ההצלחה מקומי. ולם הגיעה היעודה בשעה

נראו רובם אבל יהודים, היו הם עמוק. צער הרגשתי קראסאו. של היהודית האוכלוסייה כל למקום גמורים". גויים כמו התחיל הרב

פרש על לדבר ה לאי להביא אותו ששלח כמי מלובביץ' הרבי את הזכיר הדרשה כשבמהלך השבוע, ת " ודיים. יה חיים זה ראיתי מיד

משהו, לומר רוצה שהוא עליו ראו הללו. המילים לשמע כולו נרעד הנוכחים "אחד הרב, אמר בקהל", תזוזה לדבר מתבייש אבל

מיד כולם. בנוכחות ל ביקש יהודי אותו הדרשה, בסיום סיפורו. את סיפר ואז עיניים, בארבע איתי שוחח ממשפחה במקורו בא הוא

חסי של א חב״ד, די שלו, הסבתא יהדות. על כלום ידע לא וממילא הקומוניזם, השתלטות של בדור גדל בל גדולה צדקת, שהייתה

לכל קראה שיצטרכ פעם שבכל להם ואמרה פטירתה לפני ילדיה יפנו ישועה, ו היהודי סיפר לאחרונה", "עד מלובביץ'". לרבי

משה השתנה כעת אבל מיוחדת, בעיה בשום נתקלתי "לא מקראסאו, הולנד. למדינת שייך קראסאו האי ו. הם ההולנדי העם שבני כיוון

נוצרים גם כך מאוד, אדוקים פרוטסטנטים חי היהודיים המקומיים הילדים קראסאו. תושבי הנוצרים בבית ד ללמו ברירה בלית יבים

הספ אחת בשעה יום ומדי פרוטסטנטי, נוצרי כמובן שהוא הכללי ר לכנסיה להיכנס התלמידים כל חייבים הצהריים לפני עשרה

הבעיה היהודיים, לילדים פטור שנתן ליברלי־סלחן מנהל הספר לבית היה לאחרונה עד היומית. לתיפלה הספר בית שבשטח היא

מא כעס החדש וזה התחלף שהמנהל הז הפטור על וד הייתה לא היהודיים לילדים הנוצרית. בתיפלה להשתתף כולם את וחייב ה ברירה

א נכנס, לא הוא ובאמת הזמן כשהגיע בכנסייה. לדרוך ולא למות מוכן שהוא אמר גרוסמן, אלי שלי, הבן רק להשת. תף לא המנהל

דרישה המקומי בעיתון ופרסם דים, התלמי כל לעיני אותו השפיל באכזריות, אותו היכה ולהחרים לנדות התושבים מכל משפחת את

" גרוסמן… קטן אי "זה סיפורו, את היהודי סיים לעשות!" מה ידעתי לא והרגשתי לנו, לעזור שיכולה בעולם נפש אף לנו אין ומבודד.

שאני של בצוואתה נזכרתי ומיד מלובביץ', 'הרבי המילים את והזכרת הגעת אתה פתאום נחנק! מלפני40 סבתי מבקש אני לכן! שנה

אות שיושיע הרבי עם ולדבר טובה לי לעשות יכול אתה אולי ממך, נו?". מבין אני "עכשיו אדיש: נשאר לא מצידו קוטלרסקי הרב

מדוע עבו מצוין פתרון לי יש נא, שמע נוראה! במצוקה שרויים הרי אתם כזאת! בדחיפות לכאן לנסוע לי אמר הרבי יש אלי. בנך ר

על דאגותיו וכל יורק, לניו אתי אותו אקח תרצה- אם עבורו. במיוחד מתאים סד מו יורק בניו לנו צווארי". ועל י היה ששמו היהודי,

למשמע להאמין התקשה גרוסמן, יוסף חיים אלי, שלו– הבן כזאת. בפתאומיות אליו הגיעה שהישועה אוזניו, את ושמע סקרן שהיה

ה של ההצעה קוטלרסק רב שני אפילו בזבז לא י, מוכנה מזוודה עם דקות כמה אחרי וחזר הביתה רץ הוא יה. עבר הוא לנסיעה.

לתפארת חסידית משפחה הקים ולימים יורק בניו חב״ד ליש, יבת

יו חיים כתב תשמ״ד הפסח חג לקראת )כמ למשפחתו שהושיט העזרה על לרבי תודה מכתב אלי, הנער של אביו גרוסמן, סף פר סו

תש את שהסב כך ועל בכתבה(, ובמכתבו, א לבו איחרה לא הרבי תגובת כלשונו. מקראסאו", קטן "יהודי של למצוקתו לבו ומת

הו באשר יהודי של מערכו הממעיט הניסוח על חולק הוא הראשון( )בחלקו כאן המובא ומעודד א, בה אלוקית נפש כבעל צמיחתו את

המק מהמכתב חופשי תרגום עצומים. כוחות נטועים ג ב״ה, באנגלית: ורי גרוסמן יוסף חיים מר נ. י. ברוקלין, התשמ״ד, בניסן ' ת״ד

2073 ברידרסטראט74 תפים המשו ידידינו באמצעות ברכותיך את לקבל שמחתי וברכה, שלום הולנדיים ה האנטילים קוראסאו,

מקרא קטן "יהודי עצמך את שכינית הכינוי על לחלוק עליי אולם, הנכבדים. הר סאו". ב להדגיש צורך כל אין י באריכות פניך כל כי

אל "חלק המהווה אלוקית, נפש לו יש אישה, או איש יהודי, ממ וקה הפרק בתחילת בתניא, שמוסבר כפי על", קיים לא לפיכך השני.

ול קטן", "יהודי כזה דבר שלו/ה. העצום בפוטנציאל לזלזל פעם אף אסור יהודי

שמח מחג שנה אנחנו הנה ש חג שעברה, שנה תורה ת הת בכאב מלא ישראל בעם נורא. וצער

ה את ראינו אחד ומצד באשר יהודי וכל העולם, מן ישראל שם למחוק שאפו ש הרשעים, אויבינו ל ש הרצחני דחף

איום להם הווה מ הוא ה ולכן בדרכם שנקרה כל. יהודי, נים וזק טף נשים אנשים רחם ללא רצחו ם

אבל להשמידנו, ושואפים וצים ר שאמנם הרשע, המן בבחינת והם שלהם הגיונית הלא השנאה דווקא מלמדת

הם תוכם בתוך כמה עד אותנו יהודי כל כי סכנה, להם הווה מ יהודי שכל מבינים שיכולים צמה ועו כח בו יש

לטובה כולו העולם את. להכריע

כספר אנחנו והרי כולו, העם עבור עצום חלל הם תורה, בשמחת שנרצחו ואחיותנו מאחינו ואחת אחד כל ן ואכ תור תורה שמחת ביום ונרקוד נשמח וכיצד ח. סרים, שאותיות ה כולה המלחמה במשך היום ואותו הנורא היום באותו שני, מצד אך עם הוא ישראל עם כמה עד בפועל, ה נתגל,

למערכה שרצו חיילים אותם בכל יש נפש מסירות כמה, קדוש בחי ונלחמו נחיה למען ישראל, עם מען ל נפש ר וף

בבטחה. קודש ה בארץ כאן

לפרסום הותרו פתאום ש חיילים אדם כבני בתוכנו שהתלכו אנשים כולו. אל ישר לעם ולדגל לסמל הפכה צוואתם

הוא מהם אחד שכל גילינו מותר ולאחר רגילים, אדם. ת בדמו מלאך

לעם תקווה והביא האיר מהם אחד כל שיש לנו ויבשר מבשר יבוא רא והנו הגדול השבר שמתוך כולו, ישראל

תקוו ציון. לנחת במהרה ונזכה לגבולם, בנים וישובו לאחריתך ה

ניגשי אנחנו הקדושים, אותם של גבורתם ומתוך ל היום ם הלב אבל בוכה, במר עין אמנם, רה התו בשמחת שמוח

שמח ש שמח, אחד כל יהודי" "איש שנקרא העצום לפלא ף ונחש ראה כולו העולם מ וא ה ונרצחו, שנהרגו אחינו

שמהווה מלואו ו עולם יהודי איש משפחות כל בך ונברכו לאברהם הקב״ה אמר יו שעל" לעולם, גדולה בשורה

"האדמה.

נשמח היום ואנחנו חיילים אותם ל כ ישראל, עם למען נפשם שמסרו הגיבורים אותם כל של ומכוחם לכבודם

מלו בתורה, אות לו יש מהם אחד וכל יהודי" "איש שהם ואזרחים בשמ לשמוח היום, אותנו וה תורת התורה, חת

. אויבנו כל על נצחון הקב״ה ישלח זה ובזכות הנצח, לעם נצח


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות