צריך ללמוד תורה כמה?
הרב אבינדב, קהילת אבוקרט
**תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב**
תנו רבנן: ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך״ — יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ״ואספת דגנך״ — לפי — מה תלמוד לומר:
״ואספת דגנך״ — הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.
רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה — תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר ״ואספת דגנך״; ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ״ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו׳״.
ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר ״ועבדת את אויבך וגו׳״.
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל — ועלתה בידן; כרבי שמעון בן יוחי — ולא עלתה בידן.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים — דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, נתקיימה זו וזו; דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי — לא נתקיימה זו וזו.
**תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב**
אמר רבי יוחנן משום ר״ש בן יוחי: אפי׳ לא קרא אדם אלא קריית שמע שחרית וערבית — קיים ״לא ימוש״; ומצוה לאומרו בפני עם הארץ. אמר רבא: ומצוה לאומרו בפני עם הארץ.
שאל דמה בן נתינה בן אחותו של ר׳ ישמעאל את ר׳ ישמעאל: כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה — מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״ — צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית.
תנא דבי ר׳ ישמעאל: דברי תורה — לא יהו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן.
**תוספות מסכת מנחות דף צט עמוד ב**
״ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן״ — כך פירש בקונטרס: יש לפרש ״לא יהו עליך חובה שלא תעסוק אלא בהן״, ״ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן״ — כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו ואפטר, יאמר לא כך אשנה פרק אחד ואפטר, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן.
עוד יש לפרש: ״לא יהו עליך חובה שלא תעסוק בהן כלל״, ״ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן״ — ואי נמי לא יהו עליך חובה ללמוד כל התורה, כדתנן במסכת אבות ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ״, אלא לא לגמור המלאכה עליך (פ״ב מט״ז) ולא חורין בן אתה ליבטל מהן.
**שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לו**
וצריך לומר דהוא משום דבעצם חיוב לימוד התורה הוי חיוב קבוע בלא זמן וגבול. אבל חיובו הוא כזה שרשאי לילך לצרכיו ולפרנסתו, ולתענוגים בעלמא, ולשכיבה ולישיבה לנוח בעלמא, אפילו שהוא רק לתענוגים, ואין בזה ביטול, וכשנהנה מזה.
**קובץ הערות יבמות תע, קהילות יעקב סי׳ יא [וכ״כ אור שמח תלמוד תורה א ב]**
בוודאי אשר אם יבקש האדם טרף ומזון בכ״ז אינו נחשב למפריע מצוות ת״ת, ונמצא מצוות ת״ת… וכן למשל אדם חלוש.
וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת״ת, האיש אשר נפשו אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא המזג, וכן אחד כל לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, ולאיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה.
לכן חיוב ת״ת לכל ישראל ניתן, ואין בידו כ״א תורת האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, ובאו חכמים ופירשו.
גדר מרכזן האמיתי של ת״ת — המצווה שלומד ק״ש בשחרית ק״ש בערבית ״והגית בה יומם ולילה״, כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית — כבר קיים מצוותה.
**תוספות מסכת ברכות דף יא עמוד ב**
וא״ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה, ולישב בסוכה. וי״ל דתורה שאני, דכתיב ״והגית בו יומם ולילה״ — מחוייב ללמוד כל היום והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה.
**ספר המקנה קידושין ל ב**
אבן העזר א ט״ז
יש ת״ח שמנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש ת״ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות.
ובודאי שניהם יש להם לב לעסוק הרבה בתורה, ומה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת — מי שישן הרבה כדי שיחזק כוחו בתורה, הקב״ה נותן שכר בשוה לחלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצער… כי הכל הולך אחר המחשבה.
**שולחן ערוך מו ט**
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ״י שהוא אומרם דרך תחנונים.
ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים. ונכון לחוש לסברא הראשונה.
הגה: אבל המנהג כסברה האחרונה.
**מגן אברהם נ ב**
עכשיו שאין מבינים צריכים ללמוד להבין, ואל״כ אינו נחשב נקרא ללימוד אם אומר המשנה ואינו מבין. לכן צריכים ללמוד הפירוש.
**מהר״ל, נתיבות עולם א עמ׳ לב**
ומה שמברכין ״לעסוק בדברי תורה״ ולא ״ללמוד תורה״ — נראה כי אם מברכין כך, משמע על התורה שהיא כהלכה, ואם לא היה מכוון, לא היה נקרא זה תורה כלל. וזה אינו, כי אף שאינו כהלכה, זה עיקר התורה.
ולפיכך מברכין ״לעסוק בדברי תורה״, כן גם הלכה מכוון הוא מצווה.
**שולחן ערוך הרב תלמוד תורה ב יב-יג**
וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד. וכל מה שלומד בהרהור לבד ולאפשר לו להוציא בשפתיו — אינו יוצא בלימוד זה.
אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ — יוצא בלימוד זה. אבל בתורה שבע״פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל.
במה דברים אמורים — בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ. ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין, ולעתיד לבא יזכה להבין ולהשיג כל התורה. זה הרי מקיים מצות ״ולמדתם״, ואף שלא השיגה בעולם הזה מקוצר דעתו שעסק בה.
**הרב אשר וויס, תלמוד תורה וידיעתה**
וסברת הרב פשוטה דבתורה שבכתב עצם הלשון, המלים, והאותיות הן גופי תורה, ומשו״כ עצם אמירת הדברים הוי תורה. משא״כ תושבע״פ שלא ניתנה בלשונה וככתבה — אין בה חפצא של תורה אם איננו מבין.
---
**רמב״ם תלמוד תורה א ה**
לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה. ואם נשא אשה תחלה — דעתו פנויה ללמוד. ואם היה יצרו מתגבר עליו — ישא ואחר כך ילמוד תורה, עד שנמצא שלבו פנוי.
**רמב״ם אישות טו ב**
ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתירא מלישא שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה — הרי זה מותר להתאחר, שכן המצוה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וכל שכן תלמוד תורה.
**שולחן ערוך הרב תלמוד תורה ג א**
שאם ישא אשה תחלה יהיו רחיים בצוארו טרדת פרנסת אשתו ובניו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי ללמוד ולזכור כל ההלכות שהן פירוש מצות התרי״ג ועיקר התורה שבעל פה, ולכן נדחית מצוה זו מפני לימוד, ומצוה רבה של פריה ורביה.
ואמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים — אלא להפסיק. אבל לא ביטול מצות ידיעת התורה, אלא ביטול מצות העסק ולימוד התורה תמיד, שעה וזמן קצר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
