קשב ההויה לפרשת מסעי

להויה- קשב המסעות פרשת

א עמוד מג דף בכורות מסכת

ונשנית- שנאמרה פרשה כל ישמעאל: רבי דבי תנא בה שנתחדש דבר בשביל אלא נשנית לא

מסעי פרשת טוב שם בעל

זללה״ה אא״ז בשם שמעתי וגו'. ישראל בני מסעי אלה מיום אדם כל אצל והם מ״ב, היו המסעות כל כי

כנודע מצרים יציאת בחינת הוא אמו מרחם והוצאתו הלידה מיום כי זה ולהבין עולמו, אל שובו עד, היוולדו

העליונה החיים לארץ בואו עד למסע ממסע נוסע כך …ואחר

ימי כל בו ילך אשר הישר רך הד לידע הישראלי, לאיש הישר הדרך להורות בתורה המסעות נכתבו בוודאי

למסע ממסע ליסע …חייו,

ברית ס' בשם זללה״ה זקיני אבי אדוני מן ששמעתי כמו וטהורים, קדושים בחינות הם המסעות שכל וידוע

חכמה למדת שבא מי פירוש, המתאוים, העם את קברו שם כי החכמה, בחינת הוא התאוה קברות מנוחה

מרוב התאוות, כל ממנו בטל אזי קדושות בחינות הם שבודאי המסעות לכל נבין ומזה שמו, יתברך בו דבקותו

הדבר נשתנה הללו למקומות באו כאשר הם אך קדושה, בחינה הוא בודאי תבערה כן גם וכן רמות, ומעלות

(בפ קברו שם כי התאוה קברות בתורה שמפורש כמו ר״ל, טובה ללא להם ונהפך מעשיהם, ידי 'על

…)בהעלותך

משה פירוש, , ה פי למסעיהם׳על מוצאיהם את משה ויכתוב וגו' ישראל בני מסעי אלה הכתוב שאמר וא וה

לארץ בואו עד אמו, מרחם האדם יציאת מתחלת עולם, של ברומו עומדים הם איך המסעות בתורה כתב

האיך היינו, למוצאיהם מסעיהם ואלה [אבל] ה', פי על בה ילך אשר הדרך האדם שידע כדי העליונה, החיים

לפניו והאמת הישר בדרך יורנו וה' זה, והבן ה', פי על כאן נאמר לא ולכך טובים, ללא במעשיהם אותם שינו

. אמן

ד: סעיף כ ענף ד דרוש ב חלק הדע״ה (ספר ואחלמה שבו הלשם )בעל

ישראל בני יסעו ה׳ פי ׳על שכתוב מה שזהו מוולאז׳ין ז״ל חיים הרב מורנו בן יצחק מהרב בשם בזה ״שמעתי

עד מערב הענן יהיה אשר 'ויש וכו'. מספרי ימים הענן יהיה אשר ׳ויש וכו׳, הענן׳ ובהאריך יחנו ה׳ פי ועל

ללא הרבה דברים אריכות לכאורה בזה יש י והר יח-כג). ט (במדבר יסעו׳ ה׳ פי ועל יחנו ה׳ פי ׳על וכו׳, בקר׳

בזה התורה משמיענו מה העניין עיקר וגם? צורך,

מלא והיה וצלמוות חושך מקום היה כולו המדבר כל הנה כי ישראל של בשבחן מדבר התורה אך

כדי שם ישראל הליכת והיה וחיילותיו, הס״מ משכן וחיצונים קליפות מיני מכל ורוע זוהמא טומאה

כולו העולם מכל זה ידי על מתבטל והיה המקום את ולטהר לבטלו וכדי וחיליה תוקפיה. כל לשבור

כל כי (קפד.). תצוה בפרשת שכתב כמו מלקיות הארבעים מספר כנגד שהוא שנה ארבעים שם הלכו ולכן

החגת״ם מכללות ויונק ורגלין, בהידין והוא בזה, אחיזה לו יש אשר דהס״מ וחיליה תוקפיה הוא זה (חסד-

גבורה-תפארת- תוקפיה לשבור שנה ארבעים במדבר הלכו ולכן ארבעים. והם מעשר אחד כל הכלול מלכות)

וחיליה.

הצורך והיה טמא ויותר מזוהם יותר הוא שם אשר מחולקים מקומות גופה במדבר שם יש והנה

למקומות שראל י באו וכאשר כן. גם המקומות אותן ולטהר לבטלו ארוך יותר זמן ישראל שם שיתעכבו

והיו היצר, מצרת ומצוקה צער מיני וכל וצלמוות חושך תיכף מרגישים והיו מאוד להם קשה היה הללו

שם נתעכבו באשר כך ואחר מהאש, כברוח משם לברוח רוצים שהיו ובוודאי הרבה ממדרגתם נופלים

שם להישאר רוצים היו המקום את וטיהרו

ועל יחנו ה' פי ׳על הכתוב שאמר וזהו יסעו׳- ה׳ פי רצון עושים שהיו אלא מאומה עצמם על הסתכלו שלא

את ישראל בני ׳ושמרו זה כל עם משם לברוח רוצים והיו וכו׳ הענן׳ ׳ובהאריך בהנסיעה, והן בהחניה הן ה׳

והרי כך כל מזוהם מקום שם היה שלא משום בקר' עד מערב הענן יהיה אשר 'ויש יסעו'. ולא ה׳ משמרת

שהעמיסו ישראל של בשבחן הכתוב ומדבר ונסעו׳. בבקר הענן ׳ונעלה זה כל עם שם להתעכב רוצים היו

מאוד להם קשה שהיה והגם האפשרי. בכל ולכובשו יצרם את לכוף כדי הזה והעמל הטורח כל עצמן על

עליו שנסבב במה שמים דין עליו לקבל להאדם גדול לימוד וזה וכו שמרו׳ ה׳ משמרת 'את זה כל.'עם

מכפיית גדולים ניסיונות לו ויש בהכרח ממדרגתו נופל זה ידי על אשר פעמים כמה שונות יבות ס

בצער פעמים זה באופן ופעמים זה באופן פעמים האדם על המוטל מהעבודה הוא זה כל כי היצר,

ז, יד- (קהלת בטוב' היה טובה ׳ביום נאמר זה ועל ברווח. )ופעמים העת אותו את לשמור לומר ורוצה

(שם- ראה' רעה ׳וביום עיניך. )כבבת האפשרי בכל עצמו. להתחזק

ב1244 תשדמ מליובאוויטש הרבי /התוועדויות:

רואים אין המאורעות ריבוי שמצד למרות האדם: חיי במשך המאורעות פרטי לכל בנוגע הוראה לומדים מזה

ובין שנולד מהרגע ואימו אביו תו א שהתנהגו ההנהגה אופן בין הקשר את רואה לא הוא ביניהם, הקשר את

הם המאורעות פרטי שכל לדעת עליו מקום מכל בתורה. גדול או סוחר שלם, אדם כשנעשה כיום, מצבו

חיים מסכת שלמה', 'מגילה מהווים שכולם ועד למשנהו אחד מאורע בין והשפעה קשר קיים מסודר, בסדר

אחת מטרה לשם

ב348 שיחות /לקוטי:

לגבי למרחב, יצא אדם תחתונה מדרגה שלגבי העובדה מדרגות: וכמה כמה ישנן ו׳מרחב' 'מצרים' במושגים

לביאת רמז שהוא ירחו' 'ירדן על האמיתי למרחב שיגיע עד במצרים, נמצא עדיין הוא ממנה עליונה מדרגה

המסעות ב מ בסיפור הרמז וזהו ה''. ביראת 'והריחו ככתוב וודאין' 'מורח של באופן שיפעל "המשיח

מסעות כמה התקדמו כבר ישראל שבני למרות מצרים": מארץ יצאו אשר מסעי "אלה בלשון, וההדגשה

מצרים. . בבחינת היו הם יותר העליונות המדרגות לגבי עדיין

קע״ו פסקה ב׳ קובץ קבצים שמונה

הקיבוצים אל פרטיהם לכל החיים דרכי של התהלוכה כל את שמקשיבים מה הוא ד' בקול השמיעה, עיקר

ההויה כל את ומחיה החיה העליונה, הכללית החכמה מתוך ערכו, לפי יחיד ולכל הבדליהם, לפי. הכלליים

לו דעת ערך עצות ליקוטי

יִתְבָּרַּך שֶׁהַּשֵּּם וְהָעִנְיָנְים הַּסִּבּוֹת כָּל עַּל הֵּיטֵּב וּלְהִתְבּוֹנֵּן וּלְהִסְתַּּכֵּּל דְּרָכָיו, עַּל מְאֹד לְהִסְתַּּכֵּּל הָאָדָם צָרִיךְ ִלו.

שֶׁתֵּּדַּע וְצָרִיךְ מֵּחֲבֵּרוֹ. מְשֻׁנִּים וּמַּעֲשֶׁה, וּר דִּב מַּחֲשָבָה בּוֹ יֵּש וָיוֹם יוֹם כָּל כִּי וָיוֹם. יוֹם בְּכָל עִמּוֹ וּמִתְגַּּלְגֵּּל לוֹ ּמַּזְמִין

עוֹמֵּד שֶׁהָאָדָם הַּגַּּשְמִי עוֹלָם שֶׁל הַּמֶּׁרְכָּז נְקֻׁדַּּת עַּד תַּּכְלִית, אֵּין עַּד סוֹף מֵּאֵּין אֱלֹקוּתוֹ מְצַּמְצֵּם יִתְבָּרַּךְ שֶׁהַּשֵּּם

רְמָזִים בָּהֶׁם לוֹ וּמַּלְבִּיש הַּמָּקוֹם, וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַּיּוֹם לְפִי וּמַּעֲשֶׁה דִּבּוּר מַּחֲשָבָה אָדָם לְכָל לוֹ וּמַּזְמִין עָלָיו.

לָאָדָם מַּזְמִין יִתְבָּרַּךְ ם שֶׁהַּש שֶׁבָּעוֹלָם הַּדְּבָרִים וּבְכָל וּמַּתָּן הַּמַּּשָּא וּבְכָל הָעִנְיָנִים בְּכָל כִּי לַּעֲבוֹדָתוֹ… לְקָרְבוֹ כְּדֵּי ֵּּ

וְצָרִיך אֵּלָיו. לְהִתְקָרְב פַּּעַּם בְּכָל לָאָדָם לוֹ מְרַּמֵּּז יִתְבָּרַּךְ שֶׁהוּא פְּרָטִיִּים רְמָזִים בָּהֶׁם יֵּש בְּכֻׁלָּם וָיוֹם, יוֹם ָבְּכֵּל

הֵּיטֵּב: זֶׁה עַּל וּלְהִסְתַּּכֵּּל דַּּעְתּוֹ לְהַּגְדִּיל

ד פסוק כח פרק שמות

ו יַּעֲש אֲשֶׁר הַּבְּגָדִים ּ״וְאֵּלֶּׁה בִגְדֵּי- וּ וְעָש וְאַּבְנֵּט; מִצְנֶׁפֶׁת תַּּשְבֵּּץ, וּכְתֹנֶׁת וּמְעִיל, וְאֵּפוֹד חֹשֶׁן, אָחִיך לְאַּהֲרֹן, ָקֹדֶׁש

וּלְבָנָיו-- ֹלְכַּהֲנו- "לִי

רש״י

- "ואפוד מאחוריו לו חגור שהוא לי אומר ולבי תבניתו פי' בברייתא מצאתי ולא לבוש) (שהוא שמעתי לא

הסוסים על כשרוכבות השרות שחוגרות (שורץ) פורצני״ט שקורין סינר כמין אי. ש גב כרוחב רחבו

קכה א ברכות איה עין

יעלה איך חסרונותינו… את המשלים מוסרי תועלת לשאוב נוכל שממנו דבר כל במקרה לתלות לנו אין כי

מהחכמה בכונה תעשה ולא מוסרית, השלמה ממנו לשאוב יכולין שאנו דבר שיש לאמר נבון איש לב על

האמיתית האנושית בהשלמתינו לחיותינו לנו להועיל העליונה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ירמיהו פרק לו התנך שלנו

לֹומְדִים יַחְּדָיו וִילָדִיםּתָנָ״ךְ הֹורִים

לו יִרְמְיָהּו יִרְמְיָהּו מְגִּלַת

נשמת לעילוי ז״ל זאב בן יהושע שמיים, ירא שואה, ניצול

קיים הבריות, את אוהב

ולילה" יומם בו "והגית

ובמדע. בתורה

רֶקַע יַחְּדְלּו אִםֹלא וְהִזְהִירָםּכִי לַחֲזֹרּבִתְׁשּובָה יְרּוׁשָלַיִם לַּמֶלְֶךּולְיֹוׁשְבֵי ה' יִרְמְיָהּוּבְׁשֵם קָרָא יְהֹויָקִים מַלְכּות ּבִתְחִּלַת נְבּואֹותָיו, עַל יִרְמְיָהּו אֶת לַהֲרֹג הַּׁשֶקֶרּבִּקְׁשּו הַּכֹהֲנִיםּונְבִיאֵי יִגְלֶה. יִׂשְרָאֵל וְעַם יֵחָרֵב הַּמִקְּדָׁש – הָרָעִים מִּמַעֲׂשֵיהֶם אֹו הַּמֶלְֶך, אֹותֹו אּולַיּכָלָא – לָנּו יְדּועָה מִּסִּבָהׁשֶאֵינָּה לַּמִקְּדָׁש מִּלְהִּכָנֵס מָנּועַ יִרְמְיָהּו מֵהֶם. ּבַּפֶרֶקׁשֶּלָנּו נִּצַל הּוא אְַך צָרִיְך הָיָה הּוא –ּבֵיןּכְָךּובֵיןּכְָך, הַּמַלְכּות נֶגֶד לְנַּבֵא מִּמֶּנּו לִמְנֹעַ לִירּוׁשָלַיִם, ּכְדֵי לְהַּגִיעַ עָלָיו אָסְרּו הַּמֶלְֶך ׁשֶּפְקִידֵי

נֵרִּיָה. לְתַלְמִידֹוּבָרּוְךּבֶן קָרָא הַּנְבּואֹותּבִׁשְבִילֹו, ּולְׁשֵםּכְָך אֶת יָפִיץ אַחֵר ׁשֶּמִיׁשֶהּו

הַּדָבָר הָיָה יְהּודָה מֶלְֶך יֹאׁשִּיָהּו לִיהֹויָקִיםּבֶן הָרְבִעִית וַיְהִיּבַּׁשָנָה א

לֵאמֹר: ה', מֵאֵת יִרְמְיָהּו, אֶל הַּזֹאת} {הַּנְבּואָה הַּזֶה הַּדְבָרִים אֵתּכָל {עָלֶיהָ} אֵלֶיהָ וְכָתַבְּתָ {קְלָף} סֵפֶר מְגִּלַת לְָך קַח ב עַל אֵלֶיָך אֲׁשֶרּדִּבַרְּתִי הָרָעִים} מַעֲׂשֵיהֶם עַל נְזִיפָה הַּתֹוכָחָה, {נְבּואֹות מִּיֹוםּדִּבַרְּתִי הַּגֹויִם, וְעַלּכָל יְהּודָה {מַלְכּות} וְעַל יִׂשְרָאֵל {מַלְכּות} יְהּודָה יִׁשְמְעּוּבֵית אּולַי ג הַּזֶה. הַּיֹום וְעַד יֹאׁשִּיָהּו מִימֵי אֵלֶיָך אִיׁש יָׁשּובּו לְמַעַן לָהֶם, לַעֲׂשֹות חֹׁשֵב אָנֹכִי אֲׁשֶר הָרָעָה אֵתּכָל

הָרָעָה}. {וְכְָךּתִתְּבַּטֵל לַעֲו‍ֹנָםּולְחַּטָאתָם וְסָלַחְּתִי הָרָעָה, מִּדַרְּכֹו

הַּתֹוכָחָה נְבּואֹות אֶת לִכְּתֹב יִרְמְיָהּו אֶת מְצַּוֶה ה'

. 1 אֶת לִכְּתֹב יִרְמְיָהּו אֶת צִּוָה ה' קְלָףּכִׁשְמֹונֶה מְגִּלַת עַל נְבּואֹותָיו

מָלַךְ מִי הַחֻרְּבָן. לִפְנֵי עֶׂשְרֵהׁשָנָה

ָאזּבִיהּודָה?

. 2 לְיִׂשְרָאֵל? רַק יִרְמְיָהּו הִתְנַּבֵא הַאִם

. 3 הַאִםּבִזְמַן – הַּזְמַן עַּיְנּוּבְצִיר עֲדַיִן יִׂשְרָאֵל מַמְלֶכֶת הַּסִּפּורׁשֶּלָנּו

קַּיֶמֶת?

. 4 ה׳ׁשֶּיִקְרֶהּבְעִּקְבֹות מַהּקִּוָה לָעָם? יִרְמְיָהּו הַּתֹוכָחֹותׁשֶּיִכְּתֹב

הָרִאׁשֹון הַּמִקְּדָׁש -ּבֵית ׁשָנִים410

חֻרְּבָן

הַּמְגִּלָה ּכְתִיבַת

יִׂשְרָאֵל מַמְלֶכֶת ּגָלּות

133 ׁשָנִים הַּמִקְּדָׁש חֻרְּבַןּבֵית לִפְנֵי

יְהֹויָקִים מַלְכּות

22 ׁשָנָה הַחֻרְּבָן לִפְנֵי

רְחַבְעָם, ּבְנֹוׁשֶלׁשְלֹמֹה ּבִתְקּופַת

יִׂשְרָאֵל עַם הִתְּפַּצֵל הַּמֶלֶךְ, יְהּודָה מַמְלֶכֶת – מַמְלָכֹות לִׁשְּתֵי

מַמְלֶכֶת אֶת יִׂשְרָאֵל. ּומַמְלֶכֶת

מֶלֶךְַאּׁשּור הֶגְלָה יִׂשְרָאֵל 133 הַּמִקְּדָׁש חֻרְּבַןּבֵית לִפְנֵי ׁשָנִים

יְהּודָה. מַמְלֶכֶת וְגָלּות

סֵפֶר אֹו –? מְגִּלָה "מְגִּלָה", ּכַּוָנָתֵנּו אֹומְרִים: הַּיֹום, ּכְׁשֶָאנּו סֵפֶר". "מְגִּלַת לָקַחַת: יִרְמְיָהּו עַל מְצַּוֶה ה'

אֶסְּתֵרּבְפּורִים, מְגִּלַת אֶת הַּקֹורֵא הַּמְגִּלָהׁשֶּקֹורֵאּבָּהּבַעַל קְלָף, ּכְמֹו לִמְגִּלַת סִפְרֵי קַּיָמִים הָיּו לֹא אּולָם, ּבֶעָבָר נְיָר. מִּדַּפֵי הֶעָׂשּוי לְסֵפֶר וְאִּלּוּבְ״סֵפֶר״ּכַּוָנָתֵנּו

(עֹור הַּקְלָף הִיא מַסְּבִירׁשֶּמְגִּלָה הָרַדַ״ק הַּכָתּובּכָאן. זֹוּכַּוָנַת נְיָר, ּכָךְׁשֶאֵין סֵפֶר. נִקְרֵאת: הִיא הַרְּבֵה, מְעֻּבָד)ׁשֶעָלֶיהָּכֹותְבִים, ּוכְׁשֶּכֹותְבִיםּבָּה ּבְהֵמָה

סֵפֶרּתֹורָה. קְלָף, ּכְמֹו עַל הַּכָתּוב סֵפֶר אֵפֹוא הִיא סֵפֶר" "מְגִּלַת

יְהֹויָקִים אֶתׁשֵםּבְנֹו הִּכִיר יֹאׁשִּיָהּו? הַאִם מִּיְרִי יְהּודָה מֶלֶךְ יֹאׁשִּיָהּו כג)ׁשֶַאחַרׁשֶּנֶהֱרַג (מ״ב, מְסֻּפָר מְלָכִים ּבְסֵפֶר יְהֹוָאחָז אֶת יִׂשְרָאֵלּתַחְּתָיו הִמְלִיכּו מִצְרַיִם, מֶלֶךְ נְכֹה קַּׁשָתָיוׁשֶלּפַרְעֹה

אֶת לָָארֶץ, ָאסַר מִצְרַיִם מֶלֶךְ מִּכֵןׁשָב לְַאחַר חֳדָׁשִים ּבְנֹו. ׁשְלֹוׁשָה לִיהֹויָקִים. ׁשִּנּוי אֶתׁשְמֹו וְׁשִּנָה אֶלְיָקִיםָאחִיו אֶת הִמְלִיךְּבִמְקֹומֹו יְהֹוָאחָז,

נְכֹה יְדֵיּכָךְּבִּטֵאּפַרְעֹה עַל מַׁשְמָעּותִיּבְעֵינֵינּו, ַאךְ נִרְאֶה לֹא אּולַי הַּׁשֵם עָׂשָה רַּבֹותַאחַרּכָךְ לֹא יְהּודָהּובְמַלְכּותֹו. ׁשָנִים הַּׁשְלִיטָהׁשֶּלֹוּבְמֶלֶךְ אֶת

מִּמַּתַנְיָה אֶתׁשְמֹו יֹאׁשִּיָהּו, ּכְׁשֶּׁשִּנָה הַּׁשְלִיׁשִיׁשֶל לִבְנֹו מֶלֶךְּבָבֶל זֹאתּגַם

יְהּודָה. עַל לְצִדְקִּיָהּו, ַאחַרׁשֶהִמְלִיכֹו

הָיָהּכָתּובּבַּמְגִּלָה? מֶה לִכְּתֹב יִרְמְיָהּו אֶת מְצַּוֶה ה' הַּנְבּואֹותׁשֶּנִּבָא אֶת ּבִמְגִּלָה הָאֵרּועִים וְאֶת הַּׁשָנִים ּבְמֶׁשֶךְ לִפְנֵיׁשֶהִתְרַחֲׁשּו, עֲלֵיהֶם ׁשֶּנִּבָא

יַׁשְּפִיעּו אֵּלּו ּבְתִקְוָהׁשֶּדְבָרִים

חֲזַ״ל לַחֲזֹרּבִתְׁשּובָה. עֲלֵיהֶם

הָיְתָה זֹאת אֹומְרִיםׁשֶּמְגִּלָה אֹותָּה אֵיכָה, לִמְגִּלַת הַּבָסִיס קֹורְאִיםּכָלׁשָנָה מְגִּלָהׁשֶָאנּו אֶת הַמְתָאֶרֶת ּבְתִׁשְעָהּבְָאב,

הָיְתָה הַּמַּטָרָה יִׂשְרָאֵל. חֻרְּבַן

מִּמַה יִׂשְרָאֵל עַם אֶת לְזַעֲזֵעַ יָׁשּוב לֹא אִם לֹו לִקְרֹות ּׁשֶעָתִיד

ּבִתְׁשּובָה.

{יִרְמְיָהּו יִרְמְיָהּו מִּפִי וַּיִכְּתֹבּבָרּוְך נֵרִּיָה, אֶתּבָרּוְךּבֶן יִרְמְיָהּו וַּיִקְרָא ד עַל אֵלָיו אֲׁשֶרּדִּבֶר ה' אֵתּכָלּדִבְרֵי אֹותָם} הַּדְבָרִים, ּובָרּוְךּכָתַב אֶת אָמַר

לֵאמֹר: אֶתּבָרּוְך, יִרְמְיָהּו וַיְצַּוֶה ה סֵפֶר. מְגִּלַת

וּובָאתָ לַּמִקְּדָׁש}. מִּלָבֹוא אֹותִי {עֹוצְרִים ה' לָבֹואּבֵית אּוכַל עָצּור, ֹלא אֲנִי

לְָך}, {ׁשֶאָמַרְּתִי ה' אֶתּדִבְרֵי מִּפִי, אֲׁשֶרּכָתַבְּתָ בַּמְגִּלָה וְקָרָאתָ אַּתָה

יְהּודָה כָל וְגַםּבְאָזְנֵי {ּבְתַעֲנִית}, צֹום ה', ּבְיֹום {ּבְבֵית} הָעָםּבֵית ּבְאָזְנֵי

אִיׁש וְיָׁשֻבּו ה', לִפְנֵי אּולַיּתִּפֹלּתְחִּנָתָם ז מֵעָרֵיהֶםּתִקְרָאֵם. הַּבָאִים

הַּזֶה. הָעָם אֶל ה' אֲׁשֶרּדִּבֶר וְהַחֵמָה הָאַף גָדֹול הָרָעָה, ּכִי מִּדַרְּכֹו בַּסֵפֶר לִקְרֹא הַּנָבִיא יִרְמְיָהּו צִּוָהּו אֲׁשֶר נֵרִּיָהּכְכֹל וַּיַעַׂשּבָרּוְךּבֶן ח

ה'. {ּבְבֵית} ה׳ּבֵית {אֶת}ּדִבְרֵי

הָעָם לִפְנֵי הַּמְגִּלָה אֶת לִקְרֹא אֶתּבָרּוךְ מְצַּוֶה יִרְמְיָהּו

. 1 אֲבָל לִכְּתֹבּבְעַצְמֹו, יָדַע יִרְמְיָהּו

מִּתַלְמִידֹו לְבַּקֵׁש הֶחְלִיט הַּפַעַם

לִכְּתֹבּבַעֲבּורֹו. ____

. 2 לְהַמְּתִין עַלּבָרּוךְ צִּוָה יִרְמְיָהּו וְלִקְרֹא לְ____ לָלֶכֶת וְָאז ____ לְיֹום

הַּמְגִּלָה. אֶת ׁשָם

. 3 הָיָה יִתְרֹון אֵיזֶה לְדַעְּתְכֶם, הַּמְגִּלָהּדַוְקָאּבְיֹום ּבִקְרִיַאת מִתְַאּסֵףּובָא הָעָם צֹום, ּכְׁשֶּכָל עַל (חִׁשְבּוּגַם לְהִתְּפַּלֵלּבַּמִקְּדָׁש?

הַּמְגִּלָה). קְרִיַאת מַּטְרַת

צִדְקִּיָהּו 11( נְבּוכַדְנֶּצַר אֲסָרֹו ׁשָנָה,

הַּמִקְּדָׁש אֶת )וְהֶחֱרִיב

יֹאׁשִּיָהּו מִצְרַיִם)31( מֶלֶךְ מִּקַּׁשָתֵי נֶהֱרַג ׁשָנָה,

יְהֹוָאחָז מִצְרַיִם)3( מֶלֶךְ אֲסָרֹו חֳדָׁשִים,

יְהֹויָקִים מֶלֶךְּבָבֶל)11( נְבּוכַדְנֶּצַר אֲסָרֹו ׁשָנָה,

יְהֹויָכִין נְבּוכַדְנֶּצַר)3( אֲסָרֹו חֳדָׁשִים,

הָאַחֲרֹונִים יְהּודָה מַלְכֵי

הָאִימְפֶּרְיָה

הַבַּבְלִית

מַלְכוּת

יְהוּדָה

יְרוּשָׁלַיִם

מִצְרַיִם

הַגָּדוֹל הַיָּם הַתִּיכוֹן) (הַיָּם

פְּרָת

חִדֶּקֶל

יְהּודָה, ּבַחֹדֶׁש מֶלְֶך יֹאׁשִּיָהּו לִיהֹויָקִיםּבֶן הַחֲמִׁשִית בַּׁשָנָה וַיְהִי ט הָעָםּבִירּוׁשָלִָם ה', ּכָל לִפְנֵי {קָבְעּוּתַעֲנִית} צֹום קָרְאּו {ּכִסְלֵו}, הַּתְׁשִעִי

יְהּודָהּבִירּוׁשָלִָם. מֵעָרֵי {ׁשֶּבָאּו} הַּבָאִים הָעָם וְכָל ה' {ּבְבֵית} הַּמְגִּלָה}ּבֵית {אֶת יִרְמְיָהּו אֶתּדִבְרֵי בָרּוְךּבַּסֵפֶר וַּיִקְרָא י

{ּבְחֵלֶק הָעֶלְיֹון הַּסֹפֵרּבֶחָצֵר בֶןׁשָפָן חַדְרֹוׁשֶל}ּגְמַרְיָהּו {ּבְפֶתַח ּבְלִׁשְּכַת {הַמְׁשֻּפָץ} הֶחָדָׁש ה' הַּכֹהֲנִים}ּפֶתַחׁשַעַרּבֵית עֶזְרַת אּולַי ּגָבֹוּהַׁשֶּבַּמִקְּדָׁש,

לְהַפְרִיעַ}. הִקְׁשִיבּבְלִי {אֲׁשֶר הָעָם ּבְאָזְנֵיּכָל

{מִּתֹוְך הַּסֵפֶר מֵעַל ה' אֶתּכָלּדִבְרֵי בֶןׁשָפָן בֶןּגְמַרְיָהּו מִכָיְהּו וַּיִׁשְמַע יא לִׁשְּכַת {אֶל} עַל מֵהַּמִקְּדָׁש} נָמּוְך {ׁשֶּנִּצַבּבְמָקֹום הַּמֶלְֶך וַּיֵרֶדּבֵית יב הַּמְגִּלָה}. בֶן הַּסֹפֵרּודְלָיָהּו אֱלִיׁשָמָע – יֹוׁשְבִים הַּׂשָרִים וְהִּנֵהׁשָםּכָל הַּסֹפֵר, וְכָל חֲנַנְיָהּו בֶן וְצִדְקִּיָהּו בֶןׁשָפָן עַכְּבֹורּוגְמַרְיָהּו וְאֶלְנָתָןּבֶן ׁשְמַעְיָהּו בָרּוְך אֲׁשֶרׁשָמֵעַּבִקְרֹא הַּדְבָרִים אֵתּכָל מִכָיְהּו לָהֶם וַּיַּגֵד יג הַּׂשָרִים.

הָעָם. ּבַּסֵפֶרּבְאָזְנֵי

הַּמְגִּלָה אֶת קֹורֵא נֵרִּיָה ּבָרּוךְּבֶן

. 1 צֹום? קָבְעּו חֹדֶׁש ּבְאֵיזֶה

. 2 יֹום? הָיּוּבִירּוׁשָלַיִםּבְאֹותֹו מִי

. 3 חָלַףּבֵיןּכְתִיבַת זְמַןּבְעֶרֶךְ ּכַּמָה א) (פסוק קְרִיָאתָּה? לְבֵין הַּמְגִּלָה

. 4 עַל מֻפְקָד הַּסֹופֵר, ׁשֶהָיָה ׁשָפָן הָיָהּתֹומֵךְׁשֶל הַּמַלְכּות, מִכְּתְבֵי סִּיַעּגְמַרְיָהּו הַּנָבִיא. ּכֵיצַד יִרְמְיָהּו

נֵרִּיָה? לְבָרּוךְּבֶן ּבְנֹו

. 5 הָעָם הַּקֹודְמֹותׁשֶּׁשָמַע ּבַּפְעָמִים

אֲנָׁשִים הָיּו יִרְמְיָהּו, אֶתּתֹוכְחֹות קָרָה הַאִםּכָךְ לְהָרְגֹו. ּבָעָםׁשֶּנִּסֹו

הַּפַעַם? ּגַם

. 6 נֵרִּיָה אֶתּדִבְרֵיּבָרּוךְּבֶן מִיׁשָמַע

הַּמֶלֶךְ? לְׂשָרֵי לְסַּפֵר וְהָלַךְ

. 7 מִיכָיְהּוׁשֶּיִקְרֶה מַהּקִּוָה לְדַעְּתְכֶם,

לַּׂשָרִים? הַּמֵידָעׁשֶּמָסַר ּבְעִּקְבֹות

מְסֻּפָרּכָאן צֹום אֵיזֶה? עַל הַמְתָאֵר לּוחַׁשֶּנִמְצָאּבְבָבֶל, לְפִי

לְמַלְכּות הָרִאׁשֹון הֶעָׂשֹור אֶת הַּבַבְלִית), (הַּכְרֹונִיקָה נְבּוכַדְנֶּצַר

הָרֶקַע אֶת הַּמַסְּבִיר מֵידָע עֹולֶה

לְַאחַרׁשֶּיֹאׁשִּיָהּו, לַּסִּפּור. נֶהֱרַגּבַּקְרָב יְהֹויָקִים, ָאבִיוׁשֶל

מִצְרַיִם, מֶלֶךְ נְכֹה עִםּפַרְעֹה הָאֵזֹור, עַל מִצְרַיִם הִׁשְּתַּלְטָה לָּה. ּבַּׁשָנָה הָיָהּכָפּוף וִיהֹויָקִים הִּגִיעַ יְהֹויָקִים לְמַלְכּות הָרְבִיעִית

אֶת וְהֵבִיס לָאֵזֹור מֶלֶךְּבָבֶל ּפַרְעֹהּבַּקְרָבּבְאֵזֹורּכַרְּכְמִיׁש,

טּורְקִּיָה־סּורְיָהׁשֶל ּבִגְבּול הֵחֵלּבְכִּבּוׁשִים מֶלֶךְּבָבֶל יָמֵינּו.

חֲלָקִים הַּיֶתֶרּכָבַׁש ּבָאֵזֹורּובֵין הָעִיר אֶת יְהּודָה, ּובָהֶם מִּמַמְלֶכֶת

מֵהַּסַּכָנָה, הָעָם, ׁשֶּפָחַד ַאׁשְקְלֹון. מִּתֹוׁשָבֵי וְרַּבִים יֹוםּתַעֲנִית, קָבַע

לַּמִקְּדָׁש. הִּגִיעּו יְהּודָה מַלְכּות

הַּזֶה הַּיֹום אֶת נִּצֵל יִרְמְיָהּו

עַם. הַּמְגִּלָהּבְרֹב לְהַקְרַָאת

בֶן נְתַנְיָהּוּבֶןׁשֶלֶמְיָהּו יְהּודִיּבֶן אֶת אֶלּבָרּוְך הַּׂשָרִים כָל וַּיִׁשְלְחּו יד

לֵאמֹר: ּכּוׁשִי,

{מִּמְקֹומְָך וָלְֵך בְיָדְָך קָחֶּנָה – הָעָם קָרָאתָּבָּהּבְאָזְנֵי אֲׁשֶר הַּמְגִּלָה

אֵלֵינּו}. ּובֹוא אֵלָיו: וַּיֹאמְרּו טו אֲלֵיהֶם. וַּיָבֹא הַּמְגִּלָהּבְיָדֹו אֶת נֵרִּיָהּו וַּיִּקַחּבָרּוְךּבֶן

נָאּוקְרָאֶּנָהּבְאָזְנֵינּו. ׁשֵב אִיׁש הַּדְבָרִים, ּפָחֲדּו אֶתּכָל וַיְהִיּכְׁשָמְעָם טז בָרּוְךּבְאָזְנֵיהֶם. וַּיִקְרָא מֵהַּמֶלְֶך}. זֹאת לְהַעֲלִים וְיֵׁשׁשֶּפֵרְׁשּוׁשֶּפָחֲדּו רֵעֵהּוּבְפַחַד, אֶל אִיׁש {הִּבִיטּו רֵעֵהּו אֶל

אֶלּבָרּוְך: וַּיֹאמְרּו הָאֵּלֶה. הַּדְבָרִים אֵתּכָל לַּמֶלְֶך נַּגִיד הַּגֵיד

לֵאמֹר: וְאֶתּבָרּוְךׁשָאֲלּו, יז

יִרְמְיָהּו {הַאִם מִּפִיו הָאֵּלֶה הַּדְבָרִים אֶתּכָל אֵיְךּכָתַבְּתָ לָנּו נָא הַּגֶד

הַּכְלָלִי}? הָרַעֲיֹון אֶת רַק אֹו הַמְדֻּיָקִים הַּפְרָטִים אֶת לְָךּגַם הִכְּתִיב

לָהֶםּבָרּוְך: וַּיֹאמֶר יח הַּסֵפֶרּבַּדְיֹו. עַל וַאֲנִיּכֹתֵב הָאֵּלֶה, הַּדְבָרִים אֵתּכָל אֵלַי יִקְרָא ְמִּפִיו

לְבָרּוך קֹורְאִים הַּׂשָרִים

הָיּוּבְאֹותָּהּדֵעָה הַּׂשָרִים ּכָל

נֵרִּיָה. לְבָרּוךְּבֶן לִקְרֹא

לְהַּגִיעַ. חָׁשַׁשּבָרּוךְ ּבַהַתְחָלָה

חָׁשַׁשׁשֶחֲבֵרֹו מֵהַּׂשָרִים אֶחָד ּכָל

מְגִּלַת עַל לַּמֶלֶךְּבְעַצְמֹו יְסַּפֵר זֹאת לְסַּפֵר הֶחְלִיטּו וְלָכֵן יִרְמְיָהּו,

לַּמֶלֶךְ. יַחַד

לָדַעַתּכֵיצַדּכָתַב רָצּו הַּׂשָרִים

יִרְמְיָהּו. מִּפִי הַּדְבָרִים אֶת ּבָרּוךְ

הַּדְיֹו לֹו לָהֶםׁשֶּנִׁשְּפַךְ סִּפֵר ּבָרּוךְ

הַּסֵפֶר. עַל

מִּנְבּואֹותָיו יִרְמְיָהּו, ּומֻזְּכָרׁשֶּכָתַבּבַעֲבּורֹוּכַּמָה הָיָהּתַלְמִידֹוׁשֶל נֵרִּיָה. ּבָרּוךְּבֶן

הָיָה עַצְמֹו אֹומֵרׁשֶָאמְנָםּגַםּבָרּוךְ א) דפסחא, מסכת דר״י, (מכילתא הַּמִדְרָׁש רֶצַח לְַאחַר זַּכַאי. הָיָה לֹא מִּפְנֵיׁשֶהַּדֹור לְכָךְ זָכָה לֹא הּוא נָבִיא, ַאךְ לִהְיֹות רָאּוי

מ״ה לְמִצְרַיִם. ּבְפֶרֶק אֲחֵרִים יְהּודִים עִם יִרְמְיָהּוּובָרּוךְ יָרְדּו אֲחִיקָם ּגְדַלְיָהּבֶן

אֵלָיו. יְׁשִירֹות הַּפֹונָה נְבּוָאה נֵרִּיָה לְבָרּוךְּבֶן מְנַּבֵא יִרְמְיָהּו ּבַּסֵפֶר,

אֶלּבָרּוְך הַּׂשָרִים וַּיֹאמְרּו: יט אַּתֶם. אֵיפֹה יֵדַע אַל וְאִיׁש וְיִרְמְיָהּו, אַּתָה הִּסָתֵר, לְֵך הִפְקִדּו הַּמְגִּלָה וְאֶת הָאַרְמֹון}, {לַחֲצַר חָצֵרָה הַּמֶלְֶך אֶל {הַּׂשָרִים} וַּיָבֹאּו כ אֵתּכָל הַּמֶלְֶך וַּיַּגִידּוּבְאָזְנֵי הַּסֹפֵר. אֱלִיׁשָמָע {הִׁשְאִירּו}ּבְלִׁשְּכַת

הַּדְבָרִים. מִּלִׁשְּכַת וַּיִּקָחֶהָ הַּמְגִּלָה. אֶת לָקַחַת יְהּודִי אֶת הַּמֶלְֶך וַּיִׁשְלַח כא הַּׂשָרִים הַּמֶלְֶךּובְאָזְנֵיּכָל יְהּודִיּבְאָזְנֵי וַּיִקְרָאֶהָ הַּסֹפֵר, אֱלִיׁשָמָע

הַּמֶלְֶך. {לִפְנֵי} מֵעַל הָעֹמְדִים הַּתְׁשִיעִי הַחֹרֶף}ּבַחֹדֶׁש לִימֹות הַּמֻתְאֶמֶת {ּדִירָה הַחֹרֶף יֹוׁשֵבּבֵית וְהַּמֶלְֶך כב וַיְהִיּכִקְרֹוא כג {ּדֹולֶקֶת}. מְבֹעָרֶת לְפָנָיו חִּמּום} {ּתַּנּור הָאָח וְאֶת {ּכִסְלֵו}, עַּמּודֹות} אֹו {אַחֲרֵיׁשֶּקָרָאׁשְלֹוׁשָה־אַרְּבָעָהּפְסּוקִים וְאַרְּבָעָה יְהּודִיׁשָֹלׁשּדְלָתֹות עַדּתֹם הָאָח, אֶל אֲׁשֶר הָאֵׁש אֶל וְהַׁשְלְֵך הַּסֹפֵר {סַּכִין} יִקְרָעֶהָּבְתַעַר –

הָאָח. עַל אֲׁשֶר הָאֵׁש עַל הַּמְגִּלָה {עַדׁשֶּכָלְתָה}ּכָל עֲבָדָיו וְכָל הַּמֶלְֶך אֶתּבִגְדֵיהֶם, קָרְעּו וְֹלא {הֶרְאּוּפַחַד} פָחֲדּו וְֹלא כד אֶלְנָתָןּודְלָיָהּוּוגְמַרְיָהּו וְגַם כה הָאֵּלֶה. הַּדְבָרִים אֵתּכָל הַּׁשֹמְעִים וְֹלא הַּמְגִּלָה, אֶת יִׂשְרֹף} {ׁשֶֹּלא לְבִלְּתִיׂשְרֹף לְפָנָיו} {הִתְחַּנְנּו בַּמֶלְֶך הִפְּגִעּו

אֲלֵיהֶם. ׁשָמַע וְאֶת עַזְרִיאֵל בֶן וְאֶתׂשְרָיָהּו הַּמֶלְֶך יְרַחְמְאֵלּבֶן אֶת הַּמֶלְֶך וַיְצַּוֶה כו הַּנָבִיא. יִרְמְיָהּו וְאֵת הַּסֹפֵר אֶתּבָרּוְך לָקַחַת עַבְּדְאֵל ׁשֶלֶמְיָהּוּבֶן

הַּמֶלְֶך}. אַנְׁשֵי מִּפְנֵי מִסְּתֹור מְקֹום לְיִרְמְיָהּוּובָרּוְך הֶרְאָה {ה' ה' וַּיַסְּתִרֵם

הַּמְגִּלָה אֶת יְהֹויָקִיםׂשֹורֵף

. 1 נֵרִּיָה? לְבָרּוךְּבֶן הַּׂשָרִים מָהָאמְרּו

. 2 הֵםָאמְרּו מַּדּועַ לְדַעְּתְכֶם, וְַאף לְהִסְּתַּתֵר, לֹוּולְיִרְמְיָהּו מְקֹום עַל יֵדַע הִדְּגִיׁשּוׁשֶאִיׁשַאל

הִּמָצְָאם?

. 3 אֶת הַּמֶלֶךְ אֶל הַּׂשָרִים לָקְחּו הַאִם

הַּמְגִּלָה?

. 4 לְבַּטֵא יְהֹויָקִים רָצָה מָה לְדַעְּתְכֶם,

הַּמְגִּלָה? אֶת ּבְׂשָרְפֹו

. 5 אֶת הַּׂשָרִיםּכְׁשֶרָאּו הֵגִיבּו ּכֵיצַד

הַּמְגִּלָה? ׂשְרֵפַת

. 6 מֵהִתְנַהֲגּותֹוׁשֶל לִלְמֹד אֶפְׁשָר מָה

אֱמּונָתֹוּבַה'? עַל יְהֹויָקִיםּכָאן

. 7 יְרַחְמְאֵל, אֶת יְהֹויָקִים מַהּצִּוָה

וְׁשֶלֶמְיָהּו? ׂשְרָיָהּו

יְרַחְמְאֵל מַהּתַפְקִידָםׁשֶל: עַזְרִיאֵל הַּמֶלֶךְ, ׂשְרָיָהּוּבֶן ּבֶן

עַבְּדְאֵל? וְׁשֶלֶמְיָהּוּבֶן עֲלֵיהֶם הַּתַפְקִידׁשֶהֵטִיל לְפִי

אֶת לֶאֱסֹר יְהֹויָקִיםּבְפִרְקֵנּו, אֶפְׁשָר נֵרִּיָה, יִרְמְיָהּוּובָרּוךְּבֶן

עַל מֻפְקָדִים לְׁשַעֵרׁשֶהָיּו הַּפְנִימִיּבַּמַמְלָכָה הַּבִּטָחֹון

אֶת לֶאֱסֹר מֻסְמָכִים וְהָיּו

הַּמֹורְדִיםּבַּמֶלֶךְ.

חֹרֶף לְבֵית קַיִץ הַהֶבְּדֵלּבֵיןּבֵית? מָה בָּתִים: סּוגֵי לְעַצְמָםׁשְנֵי הֵכִינּו עֲׁשִירִים אֲנָׁשִים מַזְגָנִים, הָיּו ּבֶעָבָר, ּכְׁשֶּלֹא רְחָבִים הָיּו הַּדִירָה חַּלֹונֹות הַחַּמִים. הַּקַיִץ לִימֹות הַּמֻתְאֶמֶת –ּדִירָה קַיִץ ּבֵית לְכִּוּון צָפֹונָה, הַחַּלֹונֹותּפָנּו הַּבַיִת. אֶת רּוחַּותְַאוְרֵר ּוגְדֹולִיםּכְדֵיׁשֶּתִּכָנֵסּדַרְּכָם

הַּׁשֶמֶׁש. מִּמַסְלּולָּהׁשֶל הֶהָפּוךְ צָרִים הָיּו הַּדִירָה חַּלֹונֹות הַּקָרִים. הַחֹרֶף לִימֹות הַּמֻתְאֶמֶת –ּדִירָה חֹרֶף ּבֵית הַּׁשֶמֶׁש, לְכִּוּון הַחַּלֹונֹותּפָנּוּדָרֹומָה, וְהַּקֹר. הָרּוחַ אֶתּכְנִיסַת לִמְנֹעַ ּוקְטַּנִיםּכְדֵי

אֶת לְבֹודֵד עָבִיםּכְדֵי אֹוּבַּדִים צֻּפּוּבְעֵץ הַּקִירֹות וְחֻּמָּה. אֹורָּה אֶת לִקְלֹט ּכְדֵי

חִּמּומָּה. לְׁשֵם קָבּועַּבַּדִירָה הָיָה (ָאח) וְתַּנּורּפְנִימִי מִּקֹר, הַּדִירָה

הַּדְבָרִים וְאֶת הַּמְגִּלָה אֶת הַּמֶלְֶך אַחֲרֵיׂשְרֹף יִרְמְיָהּו אֶל ה' דְבַר וַיְהִי כז

לֵאמֹר: יִרְמְיָהּו, מִּפִי אֲׁשֶרּכָתַבּבָרּוְך הַּדְבָרִים אֵתּכָל עָלֶיהָ אַחֶרֶתּוכְתֹב מְגִּלָה לְָך קַח כחׁשּוב יְהֹויָקִים אֲׁשֶרׂשָרַף הָרִאׁשֹנָה הַּמְגִּלָה עַל הָיּו אֲׁשֶר הָרִאׁשֹנִים

יְהּודָה. מֶלְֶך תֹאמַר: יְהּודָה מֶלְֶך יְהֹויָקִים {וְאֶל} וְעַל כט

הַּמְגִּלָה {ּבִׂשְרֵפַת לֵאמֹר הַּזֹאת, הַּמְגִּלָה אֶת אַּתָהׂשָרַפְּתָ ה': אָמַר ּכֹה {ּכָתַבְּתָּבַּמְגִּלָהׁשֶ}ּבֹא לֵאמֹר עָלֶיהָ מַּדּועַּכָתַבְּתָ לְיִרְמְיָהּו}: מֶסֶר הֶעֱבַרְּתָ אָדָם מִּמֶּנָה וְהִׁשְּבִית הַּזֹאת הָאָרֶץ אֶת וְהִׁשְחִית מֶלְֶךּבָבֶל יָבֹוא

ּובְהֵמָה! יְהּודָה: מֶלְֶך יְהֹויָקִים עַל ה' אָמַר לָכֵן, ּכֹה ל אַחֲרָיו}, יִמְֹלְך {ּבְנֹוֹלא דָוִד עַלּכִּסֵא יֹוׁשֵב יִהְיֶהּלֹו (א)ֹלא

{לַּׁשֶמֶׁש לַחֹרֶבּבַּיֹום מֻׁשְלֶכֶת אֶּלָא}ּתִהְיֶה {ּגּופָתֹוֹלאּתִּקָבֵר, וְנִבְלָתֹו (ב)

עָלֶיהָ}ּבַּלָיְלָה. {יִהְיֶה וְלַּקֶרַח הַּיֹום}, וְחֹם עֲו‍ֹנָם, אֶת עֲבָדָיו וְעַל זַרְעֹו וְעַל לֹו} {אֶזְּכֹר עָלָיו לאּופָקַדְּתִי (ג) אֵת יְהּודָה {אַנְׁשֵי} אִיׁש וְאֶל יְרּוׁשָלִָם יֹׁשְבֵי וְעַל עֲלֵיהֶם וְהֵבֵאתִי

{וְֹלא וְֹלאׁשָמֵעּו אֲלֵיהֶם אֲׁשֶרּדִּבַרְּתִי {הַּכְתּובָהּבַּמְגִּלָה} הָרָעָה ּכָל

מַעֲׂשֵיהֶם}. אֶת תִּקְנּו

יְהֹויָקִים עַל הַּנְבּוָאה. 1 אֶת לֹומַר יָכֹול הָיָה לֹא יִרְמְיָהּו

לִיהֹויָקִים, יְׁשִירֹות הַּדְבָרִים לְדַעְּתְכֶם, אֹותֹו. מֵחָׁשָׁשׁשֶּיַהֲרֹג אֶת לַּמֶלֶךְ לְהַעֲבִיר יָכֹול הָיָה אֵיךְ

לְפָנָיו? לְהִתְיַּצֵב ה׳ּבְלִי ּדְבַר

. 2 לִיהֹויָקִים: הַּמֻבְטָח הָעֹנֶׁש

א. ___ַאחֲרָיו. לֹא יְלָדָיו

ב. – ה' אֶתּדְבַר מִּכֵיוָןׁשֶּבִּזָה

___. וְלֹא יִתְּבַּזֶהּגּופֹו

ג. יִׂשְרָאֵל עִםׁשְָאר יֵעָנֵׁש זַרְעֹו

מַהׁשֶּּכָתּובּבַ___. לָהֶם וְיִקְרֶה

נִמְצְָאהּבּולָה הַּׁשָנִים, ּבְַאחַת מֵחֶרֶס, ּבְגֹדֶל חֹותָם טְבִיעַת 10 מ״מ

עַל 12 חָקּוקַאחַד מ״מ, ׁשֶעָלֶיהָ

הַּמֻזְּכָרּבְפִרְקֵנּו: הַּׁשֵמֹות

הַּמֶלֶךְ". "יְרַחְמְאֵלּבֶן הַּכַּוָנָהׁשֶהּוא אֵין הַּמֶלֶךְ" "ּבֶן ּבַּתַֹאר:

הַּמֶלֶךְׁשֶעָלָיו יְהֹויָקִים, ּבְנֹוׁשֶל אֶּלָאׁשֶהָיָהׁשַּיָךְ מְסֻּפָרּבְפִרְקֵנּו,

הַּמְלּוכָה. לְמִׁשְּפַחַת

מ״מ10

1 0

קָטָן מֹועֵד הַּגְמָרָאּבְמַּסֶכֶת סֵפֶר אֹומֶרֶתׁשֶהָרֹואֶה א) (כו, אֶת לִקְרֹעַ צָרִיךְ – ּתֹורָהׁשֶּנִקְרַע

מֵאֵיזֶהּפָסּוק לְׁשַעֵר נַּסּו ּבְגָדָיו. הַּגְמָרָא. זֹאת לָמְדָה ּבַּקֶטַעׁשֶּלָנּו

מִּדָה מִּדָהּכְנֶגֶד לַּדֶרֶךְ לָָאדָםּבְדֹומֶה ה׳ּגֹומֵל הָָאדָם. ּבַּמִקְרֶה הִתְנַהֵג ׁשֶּבָּה – ה' אֶתּדְבַר יְהֹויָקִיםּבִּזָה ׁשֶּלָנּו:

אֶתּגּופֹו. יְבַּזֶה ה'

ובדיון בהעמקה בהבנה, יחדיו, ללמוד החפצים וילדים להורים התנ״ך לעולם צוהר פותחת שלנו התנ״ך סדרת

בעצמם. גם זה ספר וללמוד להמשיך ילדיכם יוכלו ועיצובו הספר מבנה בזכות ועוד, זאת ערכיים. בנושאים

וחווייתית. חדשה בדרך הספרים ספר של משותף ללימוד אתכם מזמין שלנו" "התנ״ך

ב. שמואל גם ובקרוב א, שמואל שופטים, יהושע, הספרים: לאור יצא כה עד

הבאים בספרים להנצחות וכן לימוד, ולקבוצות ליחידים ספרים, להזמנת עציון אור התורני למכון פנו 08-8502822 // 054-6340121 // www. machon. oretzion. com

חזני אלון מאת שלנו" "התנ״ך סדרת סטנייצקי דגנית עימוד: | הרבנד צופיה גריד: עיצוב | פונד דניאלה להב, נעמה איורים: | פדור עומר לשון: עריכת

חכם יאיר של הבלוג מתוך ששון, יואב הבולה: תמונת http: //53biblepeople. blogspot. com

והערות להארות | שמורות הזכויות כל: © 052-3567930 alon. hazani@gmail. com

ירמיהו- " מתוך פרק "

לַּפֶרֶקׁשֶּלָמַדְנּו הַּלָלּו מֵהָאִּיּורִים אֶחָד הַּקֶׁשֶרּבֵיןּכָל? מָה

חִידָה

לימוד בדפי מעוניינים מיוחדים למועדים נוספים שלנו? הספרים על מידע או

הקודָר את סרקו או

(קוד ): QR

כאן לחצו

יְהֹויָקִים מָלַךְַאחֲרֵי? מִי חֳדָׁשִיםּבִלְבַד. יְהֹויָכִיןׁשְלֹוׁשָה מָלַךְַאחֲרָיוּבְנֹו יְהֹויָקִיםּומֵת, ַאחֲרֵיׁשֶהֻגְלָה

לִמְלֹךְַאחֲרָיו, ּכִיּתְקּופָה יִזְּכֶה לֹא יְהֹויָקִים הַּנְבּוָאהׁשֶּזַרְעֹוׁשֶל הִתְּכַּוְנָה לְכָךְ אֶת מֶלֶךְּבָבֶל הֶעֱמִיד יְהֹויָכִין, לְמַלְכּות. ּבִמְקֹום נֶחְׁשֶבֶת אֵינָּה מּועָטָהּכָלּכָךְ

יְהּודָה. מַלְכּות וְתַּמָה הַּמִקְּדָׁש חָרַבּבֵית יְהֹויָקִים, ּובְיָמָיו צִדְקִּיָהּו, ָאחִיוׁשֶל

הַּסֹפֵר נֵרִּיָהּו אֶלּבָרּוְךּבֶן וַּיִּתְנָּה {חֲדָׁשָה} אַחֶרֶת מְגִּלָה לָקַח וְיִרְמְיָהּו. לב אֲׁשֶרׂשָרַף {הָרִאׁשֹון} הַּסֵפֶר אֵתּכָלּדִבְרֵי יִרְמְיָהּו מִּפִי עָלֶיהָ {ּבָרּוְך} וַּיִכְּתֹב

רַּבִיםּכָהֵּמָה. עֲלֵיהֶםּדְבָרִים נֹוסַף וְעֹוד יְהּודָהּבָאֵׁש, מֶלְֶך יְהֹויָקִים

הַחֲדָׁשָה הַּמְגִּלָה

. 1 הַחֲדָׁשָהׁשֶּנִכְּתְבָה הַּמְגִּלָה הַאִם

לַּמְגִּלָה זֵהָהּבְתָכְנָּה הָיְתָה

הָרִאׁשֹונָהׁשֶּנִׂשְרְפָה?

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בין השמשות - חובה, מצוה, רשות

השמשות בין

ורשות איסור מצוה, │ טבדי בנימין הרב

השמשות– "בין על קוק הרב "הסברת האם המצוות בעולם יש "מותר שהוא "מרחב

ב עמוד לד דף שבת

מן ספק השמשות בין רבנן: תנו

מן כולו ספק הלילה, ומן היום

הלילה- מן כולו ספק היום,

ימים שני לחומר אותו. מטילין

השמשות בין ואיזהו-

שפני זמן כל החמה משתשקע

התחתון הכסיף, מאדימין מזרח העליון- הכסיף ולא בין

והשוה העליון הכסיף השמשות,

לתחתון- רבי דברי לילה, זהו

כדי אומר: נחמיה רבי יהודה. החמה משתשקע אדם שיהלך בין אומר: יוסי רבי מיל. חצי

נכנס זה עין, כהרף השמשות

לעמוד אפשר ואי יוצא, וזה

עליו.

אי עין ה קוק- לראי״ה ד פיסקה פ״א ברכות

בין זמן על לעמוד יש אם יוסי, ורבי יהודה רבי במחלוקת רמז לתן נראה

השמשות. לבין כלל מורגש שיעור שאין או השמשות,

, ים צדיק של מעשיהם אלו יום לאור ד' ויקרא במדרש, חז״ל דברי ע״פ לפרש ויש

יש אם חקר הלבבות בחובת והנה רשעים. של מעשיהם אלו לילה קרא ולחושך

ממוצע ביניהם שאין והחליט לעבירות, המצות מעשה בין ממוצע ענין במציאות

אמנם האסור. בשער נכנס והמותר המצוה, מעשה מכלל הוא ההכרח שהרי כלל,

משמע הנפש, עלי ב שבספר הקדושה בשער הראב״ד ומדברי ז״ל. בדבריו לדון יש

רשות. של לדבר כן גם מציאות שיש

למעשיהם רומז שלילה שכיון הטבעית, מחלוקתם בענין ג״כ רמוז שזה לומר ויש יום בין הממוצע שהוא השמשות בין א״כ צדיקים, של למעשיהם ויום רשעים של

כדעת רשות עניני במציאות שיש ס״ל ור״י הרשות. עניני על רומז ללילה,

שאינו ס״ל יוסי ור' השמשות, לבין מוגבל שיעור ג״כ הוא נותן ע״כ, הראב״ד ממעשיהם ולא רשעים של ממעשיהם לא שאינו רשות, של דבר בפועל במציאות

זמן על לעמוד א״א ג״כ זה ונגד עליו, לעמוד א״א ע״כ בכח, כ״א צדיקים, של

הלילה. ומן היום מן שאינו מורגש,

הלבבות, בות חו פ״ד אלוקים עבודת שער

אינם האדם מעשי שכל שזכרנו, במה התבאר וכבר

מגדר שיוצא מה כל כי הספוק, ודי ואזהרה מצווי יוצאים נמלט איננו החסרון, אל או התוספת אל או הספוק די

בצווי, מהשיג לא אם באזהרה או מים, ש לשם יהיה אם

לש״ש. יהיה

המזון אל העולם מן להגיע בספוק די על נחקר, וכאשר

היצירה" בראשית כמ״ש בו מצווה: נמצאנו אתם ויברך הארץ את ומלאו רבו פרו אלהים להם ויאמר אלהים

וכבשה". אח״כ": ואמר זורע עשב כל את לכם נתתי הנה

הארץ". כל פני על אשר זרע

הצווי בשער נכנס במזון די. הספוק כן אם כן שהוא, וכיון מן יוצאים אינם אדם בני מעשי כל כי התברר, כבר אם מעשה, העושה כל כי זה, וביאור והאזהרה, הצווי

והוא מעשותו, יניח ואם טוב, מעשה הוא הצווים מן הוא

מן דבר שעושה מי וכן מקצר. הוא בחובתו, לעמד יכול

צדיק הוא מעשותו, יניח ואם, , חוטא הוא האזהרות פעלו לא אף ב: הכתו כמ״ש ה', יראת בעבור כשיניחנו

הלכו בדרכיו. עולה

ונכונה שוה דרך על המותרים המעשים מן יעשה, ואם

אמר" כאשר צדיק, : הוא יכלכל ומלוה חונן איש טוב

במשפט". דבריו

מפני מקצר, הוא הספוק, די ועובר מרבה יהיה ואם

האלהים. ממנו שהזהיר למה מביא שהוא

כוונתו ותהיה עליו, יכלתו עם הספוק מדי יקצר ואם

להתקרב כדי בתאותיו, ולמשל ה', בעבודת נפשו ליסר העוה״ב אל ולנטות העולם מן לפרש או האלהים, אל

הוא שמים לשם אינו ואם טוב ומעשהו צדיק, הוא

מגונה. ומעשהו מקצר

ואל טוב אל אדם בני מעשי נחלקו והנה מי והמשכיל רע, ויבחן הזה, במשקל עשותם קודם מעשיו את ששוקל

מהם בטוב יבחר רתו, הכ וכח הטובה במחשבתו אותם

זולתו… ויעזב

, והרעים הטובים מהמעשים שזכרנו מה ברור על והראיה

מה יביא האלהים מעשה כל את כי החכם: שאמר

הכניס והנה. רע ואם טוב אם נעלם כל על במשפט מענין שזכרנו מה והוא ורע טוב תחת כלם המעשים

והמגונה. המשובח

הק שער הנפש בעלי דושה

עליהם נכון ההוא המעשה אשר כוונות. הארבע

שהוא שבכולם הנכונה והיא ורביה פריה לשם הראשונה בלא שהוא העונה ומצות עשה, מצות שתי בה מקיים

. יגרע

א לא (נדה ז״ל רבותינו שאמרו כמו הולד לתקון )והשנית לולד וקשה לאשה קשה הראשונים חדשים, שלשה

ולזה לזה יפה אחרונים לולד יפה ו לאשה קשה אמצעיים הכוונה זו וגם ומזורז. מלובן הולד נמצא כך שמתוך

ורביה פריה בכונת. נמשכת

שהיא אלא זה ולא זה לא בה שאין פי על אף והשלישית ומרצה משתדלת שהיא בה מכיר והוא אליו משתוקקת

בעת וכן עליה. דעתו שיתן כדי לפניו ומתקשטת אותו

יש זו על גם אליו. משתוקקת היא י שבודא לדרך צאתו

דמיון התורה, שאמרה העונה מצות היא והיא שכר קבול

והנאותיה האשה צרכי שהם יגרע לא וכסותה. שארה

שלא כדי בה עצמו את לגדור מתכוין שהוא והרביעית

ומתאוה מתגבר יצרו את רואה הוא כי לעבירה יתאוה

מדרך חולי לידי ענינו יצא ואולי ההוא הדבר אל

כראשונות לא אך שכר בה יש הכוונה זו גם, הרפואות.

תאותו נגד ולעמוד יצרו את לרדות יכול שהיה לפי

האדם והויית בעולם, המתרגשים קשים ענינים בהזכרת ומכותיו הבורא וגבורת ההבל, אל וסופו האפס מן שאמרו כענין הפושעים, ואל המורדים אל הקשות

ואין דברים בשלשה תכל הס מ״א) פ״ג (אבות רבותינו ולפני הולך אתה ולאן באת מאין דע עבירה ליד בא אתה

אם החכם שאמר וכמו החשבון. את ליתן עתיד אתה מי ותראה הצורה את הפוך אותה וחמדת נאה צורה ראית קנב (שבת ז״ל רבותינו שאמרו כמו והיא בתוכה. יש מה

כל ועם דם. מלא ופיה זבל מלאה לחמת דומה שהיא א)

יצרו את לכבוש אדם יכול אחרים ענינים ושאר. אלה צריך אינו היתר דבר לו שהיא כיון אעפ״כ כדי ההיתר מן שיסתפק רק תאותו עם להלחם (סוטה שאמרו כענין האסור, אל דעתו יתן שלא וימין דוחה שמאל תהא ואשה תינוק יצר א) מז לגדור מתכוין הוא כי זה על שכר לו ויש מקרבת,

החטא. מן בה ולהנצל העריות מן עצמו

הזה המעשה אל הנכונות הכוונות ארב. ע אלו הרי

לגוף מועלת שהיא הרופאים כדברי חמישית בו יש, ואם

היצר בהתגבר כי הרביעית, הכוונה בכלל נכנסה זו הרי

מן ינצל מזה והנגדר, ההוא הנזק בא התאוה והרבות

ההוא. הנזק

כי הראשונות, ש לשל רביעית הכוונה בין הפרש יש אך

יש שאמרנו הכוונות לעצם יתכוין אם הראשונות בשלוש ואם ולשמן, כהלכתם המצות המקיים כאדם גדול שכר לו כאדם שכר לו יש הוא גם עצמו להנאת אם כי יתכווין לא

מצוה לשם כמכוין לא אך בכונה ש. לא מצוה שעושה

מן בה עצמו את לגדור יתכוין לא אם הרביעית ובכונה

מצות לא בה שאין כיון עצמו להנאת אם כי רה העב שאינה שאמרה האשה תביעת לא ו ולד תיקון ולא פריה

צריכה - שכר לו. אין

שכר לתת הוא צריך דבר לאותו צריך הוא, ואם

למעש הו החטא מן בה להנצל כונתו. ותהא

העולם הנאות מן תאותו למלאות אם כי נתכוון לא ואם

היצר הסתת בדרך הוא הנה ור וקרוב השכר מן חוק

להפסד.

השמ בין התורה בלימוד שות

א פרק תורה תלמוד הלכות שמח אור

כתיב דגניך ואספת ת״ת, מצוות למפריע נחשב אינו בכ״ז ומזון טרף האדם יבקש אם בוודאי אשר ת״ת מצוות ונמצא אינו כי אדם, של נפשו טוהר לפי וכן הרגלו, שלפי ההכרחיות לפי אחד כל וכן המזג, חלוש אדם למשל וכן יד), יא, (דברים

נפשו כוחות אשר לאיש תורה, לתלמוד אהבה בעבותות נקשרה ו הזך בשכלה מרגשת נפשו אשר האיש ת״ת בחיוב דומה

יד לאל ואין בידו, כ״א תורת ונתן ישראל, לכל ת״ת חיוב לחוק הבורא מחוק היה איך לכן ועצלים, נרפים ק״ש בשחרית, ק״ש ת״ת, של האמיתי מרכזן גדר לנו ופירשו חכמים באו לכן, לזה האמיתית המדה ליתן האנושי

קיים כבר ובערבית בשחרית ואזהרתה המצווה קבלת שלומד כיון ב), צט, (מנחות ולילה יומם בה גית וה קים בערבית,

כמו והיא ומהותו, ערכו לפי איש כל בזה ונפרדו נבדלו אשר המצוות בכללי הוא מזה יתר אולם, מצוותה

הרבה התורה כפלה כי, יכלתו בכל האדם בה להתעצם צריך ובוודאי מזה. זה נפרדו אשר המגונות המדות מן הסר אמר ולכן הקדושים, הספרים בזה לדבר הרבו כאשר דלתותיה, על לשקוד נפשו להלהיב האדם וצריך למודה, ענין פעמים

לכולם, השווה ודבר התורות, ואת החוקים את אתהם והזהרת כ) יח, (שמות יעשון אשר כו' ואת בה ילכו כו', והודעת

אדם שהוא מ. ה לפי אחד כל רק שוה, אינו שבזה

ג, מלכים רמב״ם ה-ו

שכרות דרך לשתות אסור המלך אלא יין, שתו למלכים אל שנאמר ישראל ובצרכי בתורה עוסק יהיה עמו והיתה שנאמר ובלילה ביום יהא לא וכן חייו. ימי כל בו וקרא אלא לו היתה לא אפילו בנשים שטוף

ד תמי אצלה מצוי יהיה לא אחת תתן אל שנאמר הטפשים, כשאר הקפידה לבו הסרת על חילך לנשים שלבו לבבו יסור ולא שנאמר תורה

דבקו לפיכך ישראל קהל כל לב הוא העם משאר יותר בתורה הכתוב

חייו. ימי כל שנאמר

שם האזל אבן

במלך" מיוחד דין הרמב״ם שכתב במה לדקדק יש יותר בתורה הכתוב שדבקו

העם." משאר יותר בתורה לעסוק חייב ולכן חייו ימי כל שנאמר העם משאר מותו יום עד תורה ללמוד חייב אימת עד כתב כ' הל' פ״א ת״ת דבהל' וקשה

מישראל. אדם בכל דין דזה ומבואר חייך. ימי כל מלבבך יסורו ופן שנאמר וכן בשתיה, להתענג שרוצה אף לשתות המלך באיסור דנין אנו דכאן ונראה

שרו ו' בהל' אשתו. אצל מצוי להיות צה

להתענג לו מותר הדיוט אבל במלך. אלא אינו וזה לבטול יגרום שזה אף

ב תורה ה ע״י הכרח נשים. בעילות או שיכרות הוא אם שאז סיבה כל בלי תורה לבטל אלא אסור אינו ולהדיוט

מהתורה לבו מסיר הרבה ועוד חייך ימי כל מלבבך יסורו ופן על עובר

ת מחיובי פסוקים "ת. משלשים יותר שמנה בתחילתו התורה מעלות בספר ועי'

תורה ביטול על ומל״ת. מ״ע

שמים לשם יהיו מעשיך כל

ה פרק לרמב״ם פרקים שמונה

כפי הדעת, לפי כולם נפשו כוחות להעביד לאדם ראוי אחת תכלית עיניו לנגד ולשים זה, לפני אשר בפרק, שהקדמנו רצוני האדם, יכולת כפי ויתרומם, יתפאר ה', השגת והיא:

וכל ומנוחותיו תנועותיו כולן, פעולותיו וישים ידיעתו. לומר: בפעולותיו יהיה שלא עד התכלית, זאת אל מביאים דיבוריו, יביא שלא פועל לומר: רצוני ההבל, מפועל דבר פנים בשום

התכלית זאת. אל

ושנתו ובעילתו, ושתייתו, באכילתו, הכוונה שישים זה: , משל

ומנוחתו- ותנועתו ויקיצתו, והכוונה בלבד, גופו בריאות

לאחוז ושלמים בריאים כליה פש הנ שתמצא גופו- בבריאות עד השכליות, והמעלות המידות מעלות ולקנות בחוכמות,

התכלית לאותה. שתגיע

מן שיבחר עד בלבד, ההנאה אל אז יכוון לא ההקש זה ועל אלא ההנהגות, בשאר וכן ערב, היותר והמשתה המאכל

ערב- שיהיה יזדמן ואם המועיל, אל יכוון יזדמן ואם יהיה,

מאס- נ שיהיה. יהיה

תאוותו שנחלשה כגון הרפואי, העיון לפי הערב אל שיכוון או אם וכן ומתובלים, ערבים תאוה במאכלי ויעוררה למאכל, ומיני שירים בשמיעת יסירה שחורה, מרה עליו התעוררה צורות עם ובישיבה נאים, ובבניינים בגנות ובטיול נגינות,

המרה דאגת סיר וי הנפש, שירחיב ממה בזה וכיוצא נאות, זה- בכל הכוונה ותהיה ממנה. השחורה גופו, שיבריא

גופו- בריאות ותכלית בקנית ויתעסק כשינוע וכן שידע.

אותו- בקבצו תכליתו תהיה הממון, למעלות בו, שישתמש מה וידע שישיג עד מציאותו, והמשך גופו לקיום 'ושימצאהו

לדעתו שאפשר. מה

… וכאשר מפעולותיו יתבטל זה, מענין כוונתו האדם ישים לא הכוונה, בזאת שידבק מי כי מאד. הרבה מדיבוריו ויחסר בבגד זהב ריקום לעשות או בזהב, הכתלים לפתח; יתעורר ויגורש שתבריא, כדי נפשו, להרחיב בזה יכוון כן אם אלא כדרך החוכמות, לקבל וזכה בהירה שתהיה עד ממנה, חוליה

ואשה נאה "דירה: שאמרו לתלמידי מוצעת ומטה נאה

."חכמים

בדברים העיון בהתמדת תעכר והמחשבה תילאה הנפש כי המייגעות במלאכות בהתעסקו הגוף שיתעייף כמו, הקשים, כן גם הנפש תצטרך כן לשיוויו. יחזור ואז וישקוט, שינוח עד בציורים ההסתכלות כמו חושים, במנוחת ולעסוק להרגע,

ובדברים שיאמרו כמו הליאות, ממנה שתסור עד: הנאים, לא האופן זה שעל הדבר וקרוב מגירסא". רבנן חלשי "כי ההתעוררות לומר: רצוני הבל, פעולות ולא רעות, אלו יהיו

ובבגדים ובכלים בבניינים והקשוטים הפיתוחים. לעשיית

וקשה מאד עליונה מדרגה היא המדרגה זאת כי, ודע,

אלא ישיגוה ולא מאד גדול הרגל ואחרי. מעט,

עניינו– שזה אדם מציאות וכשתזדמן (אני )איני

ינהיג שהוא לומר: רצוני, הנביאים מן למטה שהוא אומר יעשה ולא לבד, יתעלה ה' תכליתם וישים כולם, נפשו כוחות המעשה זה אם אלא מלה, ידבר ולא קטן, ולא גדול מעשה

למעלה, א שיבי מה אל או מעלה, אל יביאו הדיבור זה או הוא המביא ויראה ותנועה, מעשה בכל ויתבונן יחשוב והוא

יעשהו ואז מביא, אינו או ההיא התכלית. אל

באומרו אליו, שנכוון יתעלה ממנו דרש אשר הוא: וזה

ה ו, (דב)רים נפשך ובכל לבבך בכל אלהיך ה' "ואהבת״את ממנה חלק כל תכלית שתשים נפשך, חלקי בכל לומר: רצונו

ה את לאהבה והיא: אחת, תכ.'לית

כן גם השלום עליהם הנביאים זרזו וכבר ואמרו הענין, זה: ל ע

דעהו דרכיך ""בכל ואמרו החכמים ופירשו: , ו ג, )(משלי תכלית ההוא לפועל שתשים כלומר: עבירה", בדבר "ואפילו וכבר הצדדים. מן בצד עבירה בו היתה אפלו האמת, כלפי

שבאמרים בקצר כולו הענין זה, לום הש עליהם החכמים כללו תבחן אם שאתה, עד מאד, עד שלימה הקפה הענין והקיפו אשר והעצום הגדול הענין זה הביעו איך המילים, אותן קוצר

הכילוהו- ולא חיבורים בו חברו כבר בכח שנאמר תדע יהיו מעשיך "וכל בציווייהם: אומרם והוא ספק. בלא אלוהי

וזה הפרק. בזה בארנוהו אשר ענין ה הוא וזה שמים". לשם ההקדמות אלו לפי הנה להיזכר ראוי שראינוהו מה. שיעור

זו בסוגיה זצ״ל קוק הראי״ה מדברי

א להפוך הרשות ת ואת למצוה, לחובה המצוה

תתעה א, ש״ק

החמר הוא וביניהם הגמורה, והשלילה הגמור החיוב של התוכנים ראשי שני הם אלה איסור. הכרח, בה״א: נברא, עוה״ז

מצוה חובה, דרגין: תלתא, שהם רשות.

ט יז, שמות מרום, מי

כל כי בזה לבאר זצוק״ל הרב רבנו של מפ״ק שמעתי והחובה המצוה על להתקומם היתה עמלק של מגמתו

לידי הכל ולהביא התורה ש וא החמימות את ולקרר

רשות. חובה מצוה תיבות ראשי מחר בתיבת מרומז וזה

רשות. משה" שאמר וזהו ראש על נצב אנכי מחר

" בידי האלקים ומטה הגבעה - המחר את לתקן כדי

האלקים. אל הכל את ולהטות

ז) במדבר(כה, בידו רמח ויקח נאמר פנחס אצל ואילו

קנאת שבקנאותו נאמר ש כמו ישראל אהבת למען ה'

כל "ולא יש בני את יתי בקנאתי". ראל ההיפך היה שהוא

מעמלק - המצוה ואת למצוה הרשות את גם והעלה

עכד״ק. חובה מצוה רשות ר״ת רמ״ח לחובה

מי פרקים– שמונה על מרום ז אות פ״ח

שבפרשת מה על שמעתי זצוק״ל הרב רבינו של ומפ״ק

ומטה הגבעה ראש על צב נ אנכי כתיב״מחר עמלק

ביד״י האלהים על להתקומם עמלק של מגמתו כל כי

התורה ואש החמימות את ולקרר והחובה המצוה

תיבות בראשי זה ומרומז רשות. לידי הכל ולהביא של

מח״ר רשות. חובה מצוה - אמר וכן לתקן שעליו ה מש

האלהים אל הכל ולהטות המח״ר את – " האלהים ומטה

בידי." בידו" רומח נאמר״ויקח פנחס ואצל שבקנאתו

כליתי ישראל״ולא אהבת למען ד' קנאת בני את

בקנאתי" ישראל - את גם והעלה מעמלק ההיפך הוא

למצוה, הרשות רמ" של ר״ת לחובה ומצוה רשות ח

עכד״ק. חובה. מצוה

התכליתיים– החיים וגבול והאיסור הרשות

מח ב, ש״ק

כל של התכליתית הכוונה טוהר של התוכן הוא כולם כללות אבל מדרגות. ישנן בהם שגם פי על אף הבירורים. מבררי

ומחש פנימית שאיפה מקיפים והדברים פעולה. וטבע רשות בעניני בין ומוסר, מצ. וה בעניני בין ומעשה, דיבור בה. . ורוחנית גשמית תנועה בכל אצלם נעוצה התכלית והתכלית. מהמגמה למעלה עומדים העולמים מעלי אבל

רמה ב, ש״ק

בעלי הנאה, בעלי אינם הם שלהם. והאופיי המיוחד הסגנון והוא הרזיים, להמסתכלים הראשונים קראו העבודה בעלי

מטיבות הכל, ומעלות מצחצחות עובדות, אם כי מצוותיהם, הם סימבולים לא עבודה. חיי הם חייהם פרס, קבלת ל עריגה

והמצוות הכל את ומאשרות. לכל נגבלות אינן לשם יהיו מעשיך כל דעהו, דרכיך בכל מצוה, הוא הכל אצלם,

נא ששמם ד', עבדי של הגדוד הם והם החול, חיי כל מעל הם מתנשאים שמים. להם. ה

הזה בעולם עבודתם בחיי וקיימים החיים הם הם מרום. מכל ויותר במרום, המרום כצבא ומשמשים, העומדים הם הם מנוחה להם שאין חכמים תלמידי עולמים, לעולמי המצוות מן חפשיים ואינם חיים קרויין שבמיתתן הם הם הבא, ובעולם

ומשמש עומד שם אף ומשמש עומד כאן מה. , חיל אל מחיל הולכים הבא, בעולם ולא הזה בעולם לא

סה ב, ש״ק

ומדת בטלים, דברים ולא רשות דברי אצלם שייך אין העליונים שהצדיקים כשם שאין מגמה, מכל למעלה היא הקדושה

בזה וכיוצא במצוות ולעסוק ולהתפלל ללמוד שיוכל כדי שאוכל לומר, צורך שעצם אלא, בינונית מידה היא שזו

שבעולם החכמות שכל וחומר קל מלאים, הם ואור קודש החיים, ורגשות התנועות וכל הדיבור, הדין והוא, האכילה,

הטהור והחיצוניות, הפנימיות הרי ידיעתם ג בחו שנכנס מה וכל עצמית, כוונה מכוונות כולן דידהו לגבי הן והטמאות, ות

בעילוים מתעלה. הוא

שנוגע מה אבל לכל, עולמים גדרות גדרה שהתורה זו, מידה לידי אדם שום יגיע לא במעשה אמנם

מס המות מלאך ואף רע, פגע ואין שטן ואין מעשרה, למעלה תחומין אין שם למחשבה. דבר לו ר

תלט עמוד / א חלק / ראיה עולת

שהארת אמתיים, חכמים מדברי ידענו פורים. לעשות בעולם בו מאירה גדולה וקדושה למאד, גדולה. פורים

מכל אז נשמר האדם מלמעלה, כך ך שמתו ונראה כ״כ וא״צ פורים, בשמחת עסוק שהוא כיון קלקול, דבר שום ח״ו יעבור שלא רק משמרתו על להיות מצוה עבירה אין שח״ו והמצוה, התורה, מדברי בכל מהם להשמר שראוי הרשות, בדברי אבל

הרע אל שקרובה נוגה מקלי' שהם, מה ב הימים, פחד אז נפל כי אנו משומרים הזה הקדוש ביום

וכמו, מתיהדים מהם ורבים הארץ, עמי על היהודים כופר יהודי שהוא מי היהודים, פחד נופל ודור דור בכל כן אפס אשר ב״ה, המיוחד אחד אל באמונת ומודה בע״ז

לשלוח ראו ויי למעלה, הארץ עמי של שרשיהם על זולתו,

בה דעסיק בעידנא צוה מ כי ח״ו, ולהסית לפתות יד בו

מגנא. אגוני מצד ממש היא הזה הקדוש ביום הנמשכת ההארה והנה התורה את בו וקבלו קיימו כי הישראלי. הגוף קדושת (שבת לאורייתא רבא מודעה לכן מקודם שהי' מה ברצון

נהנות הנפשות כי לגופים, כ״א הי' לא האונס וזה פ״ח.), תורה עול עליהם לקבל וכבודם רצונם וזהו העליון, מאור כבד הי' ע״כ לגמרי, נתקנו לא עוד הגופים אבל ומצות, והמן נפשם לעפר שחה כאשר אמנם התורה, עול עליהם נפדה לישועה להם ד' הי' וכאשר בגופם, לשלוט רצה הרע בלב כ״א רצון בהם נמצא ולא הרעים, מהכוחות גופם

לאב אחד שבשמים… יהם לא דמלאכה דה״ט י״ל וע״כ דכהיום בפורים, עלייהו קבלו התכלית שעיקר יו״ט, בכל ע״כ לרוחני, מתנגד הגשמי אין יתכן לא ד', על להתענג קודש מקרא שיהי' כולם של מלאכות לל״ט שייכות שהן חול, במלאכות עסוק להיות הקללה שנהפכה היום משא״כ דאתלטיא, דמעלמא אור מוצא הוא שם במלאכה עסוק ואפי' לברכה,

ועשרה קודש, שיח עלי תפל הטח הקיר נפל כי ושה, הקד המן בני דעשרת זקיפא בחדא נשברו דמסאבין, כתרין לנפשך ודעת בדברים ובין המגילה. ע״י מגולה האור ע״כ

. ינעם

הדרך לרשות החובה את להפוך - המצוות ביטול ועד

ראי״ה שמועות י-יא עמ' ח״ד

ושותין שאוכלין לאחר חז״ל אמרו העתיד סעודת על

ל מתנין לברך ברכה של כוס אבינו לאברהם ו …'וכו יותר גדול מי בשאלה דנו הרי בגמרא בה לעיין יש ומסקנת מצווה שאינו למרות העושה או ועושה המצווה

ועושה. המצווה שגדול היא ההלכה קיום שכל ונמצא היו לא שהרי נמוכה בדרגה הוא האבות אצל המצוות

ומדוע מצווים לברך. להם נותנים אפוא הרשות דבר דרגת שהיא מצווים שאינם דרגת אמנם אהבה בחינת היא הרי מצוה לשם נעשית כשהיא

היראה. מעלת על העדיפה בחינת שלטה האבות אצל

העתיד. בסעודת לברך להם מציעים ולכן העתיד-לבוא העתיד בבחינת הוא שלהם המצוות קיום כל כי - דהיינו

אהבה מתוך טבעית צורה ב הנעשית רשות בדרגת

עליונה. יראה על המחפה חז״ל אמרו העתיד תקופת על

לבוא. לעתיד בטלות מצוות בדבר בידינו גדול עיקר והרי

תשתנה. שלא התורה נצחיות שצורת היא שהכוונה אלא של וקיומן שתתבטל היא ובכפייה בחובה הקיום אהבה עלידי המונעת רשות בדרגת ייעשה המצוות

הרוממ ויראת ות. ד ויוציאנו שכינה גילוי היה ממצרים ישראל בצאת 'אכן אכילת ולכן שכינה״נ גילוי זו גדול ובמורא וכו' ממצרים מצווים כשאין ואהבה רשות בדרגת היא הרי מצה פי על החובה בחינת לכך קודמת אמנם ומחויבים

ולכן" עושה ו המצווה שגדול הפסוקה ההלכה בערב

" מצות תאכלו - יראה מתוך זו בסיסית קיום חובת תחת המכניסה לאהבה מביאה וצער דאגה של טירדה

הרשות. דברי כל את כנפיה ששת כל מצה אכילת ומכאן

הפסח, ימי עליהם שמתגלה לישראל להם כשמובטח

כראשית. אחרית וגואלם הקב״ה המלכים מלכי מלך

שלו ג, ש״ק

האור באותו מגע לו שיהיה החדש, העולם שיבא קודם

של פנים בו לומר שייך שיהיה העליון, בטלות מצות לעתיד

ונועמם הודם בכל סגולתם, בהוד המצות יתגלו, לבא העולם וכל שבהם, הממשיים החיים בתפארת הפנימי, ישראל וכל כבודם, ויפעת גדלם למראה ישתומם כולו שבהם האלהי הטבע בעצמיות לב, בכל באהבתם, יתדבקו כולן המצות כל בקדושת יתקשרו וחשק אהבה, ומרוב

אליהם יגלו ובמעשה בפועל ורזיהן גילם שמחת מרוב אור יופיע המחכים ישראל דארץ ומאוירא בעשייתם, ובכלליות בפרטיות הנשמות כל על חכמה כליל, קודש וקודש נועם שבחיי האמת דעת תפארת יקר על להתענג בעולם בשפעתה תמלא הקדושה ואם המצות, סגולת של של לבטלותן המביאה קודש התעלות של המדה כדי עד

זה יהיה מצות, אהבה מלאה ארוכה תקופה אחרי דוקא אלהית אצילית ודבקות קדושה אמונה מלאה וחשק, ואז אכתבנה, לבם לוח ועל בלבם תורתי ונתתי טבעית. הבדל שום לנו אין יגלה, חזיון וכל ימלא, הקודש כשתוקף

בצורה אם המרומם, המעמד יהיה צורה באיזה מקום ומניחה תפקידה, את בו תובעת שהמעשיות

אין כמד לרישומה, בטלות מצות בצורה או לע״ל, יפעת בהדרת יהיה בלוע סגולתו בכל כולו שהמעשה

העליון האלהי הנועם הרגשת תשוקת קדשו, בשפעת

כמד וזהו חמדתו ותמימות בטלות מצות. לע״ל שיוקדם אחרי אם כי זה עליון מעמד יבא לא לעולם אבל

יפיה הוד, ל בכ שלמה מצותית תורנית תחיה של מעמד לו ופועלת כולה, האומה כל את המקפת מאהבה בתשובה ונלוו גרורים, גרים על השפעה כדי עד העולם, כל על ג״כ שלחני צבאות ד' כי וידעת לעם לי והיו ד' אל רבים גויים עוד ובחר הקודש, אדמת על חלקו יהודה את ד' ונחל אליך,

ממקום נעור כי ד', מלפני בשר כל הס בירושלים, . קדשו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אנינות ואבלות בתשעה באב

באב בתשעה ואבלות אנינות טבדי בנימין הרב הגר״א▪ בשיטת

כאונן התנהגות הקרקע- על מפסקת סעודה

1 א ל, תענית.

של מנהגו היה כך רב: אמר יהודה רב אמר באב תשעה ערב אילעאי: ברבי יהודה רבי תנור בין ויושב במלח, חרבה פת לו מביאין של קיתון עליה ושותה ואוכל, לכיריים,

לפניו מוטל שמתו כמי, מים. ודומה

2. ט הלכה ה פרק תעניות הלכות רמב״ם

חסידים אבל מדאי, יתר לסבול יכולין שאינן העם כל מדת היא זו לבדו לאדם לו מביאין היו באב תשעה ערב מדתן, היתה כך הראשונים ושותה ואוכלה וכירים תנור בין ויושב במים ושורה במלח חרבה פת

לפניו מוטל שמתו כמי ובכיה ובשממון, דאגה ב מים של קיתון עליה ערב אכלנו לא ומימינו מזה, קרוב או לעשות לחכמים ראוי וכזה

בשבת היה כן אם אלא עדשים של תבשיל אפילו תבשיל באב. תשעה

3 צ אות ה פרק תעניות הלכות מיימוניות הגהות.

מכאן נהגו המפסקת בסעודה קרקע ע״ג: לישב

4 א ל, תענית תוספות.

וצר מקומו לשנות יך רגיל שהוא של מנהגו שהיה כמו בו לאכול ואכל שישב אילעאי בר' יהודה רבי מקום לכיריים תנור בין ט״ב ערב

מנוול. שהיה

5 סק״ו תקנ״ב יהודה מטה.

ר של מנהגו כמו בו לאכול רגיל שהוא מקומו 'לשנות דצריך כתבו והתוספות ע״כ מנו. ול מקום לכירים תנור בן שישב אלעאי בר יאודה

ר״ל כ״כ מחמיר יהודה דר' דכיון הדין. מן מיהא מקום שינוי לן בעי אנן ולפ״ז

קרקע, ע״ג לישב א״צ מקומו משנה אם ושפלה ענייה סעודה שהוא מינכר. דבהכי

6. קנא סימן הדשן תרומת

לאו או מנעליו לחלוץ צריך המפסקת בסעודה? שאלה:

דא״צ יראה. תשובה:

הוא נהג וכן דצריך, כתב גדולים ה מן דאחד גב על ואף לא קרקע ישיבת דבעי דכיון לדבר טעם ונתן, בעצמו סנדל חליצת בלא קרקע ישיבת. אשכחן גדולים שאר מ״מ

הכי. נהגו לא

סעודה דבעי דהא נראה הענין דלפי משום דבריהם ונראין

עייל לא אכתי דהא, אבילות מטעם לא קרקע ישיבת זו

ומש״ה ושפלה, ענייה דה סעו דבעי אלא באב, תשעה ישיבת נמי בעי ולכך ויין, ובשר תבשילין שני אסרינן

דוכתין בכמה כדאמר חשובה שאין נמי נימא דבהא קרקע.

ואוכל מיסב הסעודה. לחשיבת

הסעודה שפלות אין בהסיבה לעולם נהגינן דלא ולדידן

שייכי לא מנעל חליצת אבל. קרקע ע״ג ביישוב אלא ניכר

לגרועי או לסעודה. לאחשובי מידי

נראה ועוד דמקמיה אנינות לסעודת דמיא סעודה דהאי בר יודא כרבי הספר לשון משמע והכי היא. אבילות כאלו לו ודומה לכירים תנור בין יושב והיה דקאמר אילעאי

אנינות והיינו לפניו, מוטל. מתו

ואינו בשר אוכל ואינו ואוכל מיסב אינו תנינא אנינות וגבי

לדידן המפסקת סעודה כמו ממש והיינו י…ין, שותה

7. ז סעיף תקנב חיים אורח ערוך שולחן

נהגו מנעליו לחלוץ צריך המפסקת)(ואין בסעודה קרקע גבי על לישב פ״ה ורמב״ם מיימוני.)(הגהות

8. ז סעיף תקנב סימן חיים אורח הגר״א ביאור

שפל מקום כו' אלעאי בר ר״י כמו כו'. : נהגו

תה״ד וכ' ט״ב. דיני עדיין לנהוג צריך דאין כו'. ך צרי ואין מוטל שמתו כמי ודומה כמש״ש אנינות במקום זו דסעודה

.'כו אבילות במקום. ות״ב

שותה ולא בשר אוכל ואינו ואוכל מיסב אינו אמרינן ואונן אלא ניכר הסעודה שפלות אין בהסיבה רגילין שאין ואנו יין

לפניו מוטל שמתו "ז כ אבל שמחות וכמ: סכת קרקע ע״ג ופי כפויה מטה ע״ג ולא זקופה מטה ע״ג לא ישן 'אינו

ס״ה. שמ״א סי' בי״ד וע' קרקע ע״ג ישן אלא בתה״א

גב. על אף ד״ה שם ועתוס' אונן גם מנעלים חליצת אבל

דכתובות פ״א בתוס' וע' חייב. אינו

הגר״א לשיטת באב בט' הארץ על הישיבה מנהג

9 ב עמוד כו דף ית תענ מסכת בבלי תלמוד.

בתוכה- להיות באב תשעה שחל שבת בשמחה. ממעטין אב משנכנס מותרין ובחמישי ומלכבס. מלספר אסור

באב- תשעה ערב השבת. כבוד מפני בן שמעון רבן יין. ישתה ולא בשר יאכל לא תבשילין, שני אדם יאכל לא

חכמים לו הוד. ו ולא המטה, בכפיית מחייב יהודה רבי ישנה. אומר: גמליאל

11. ב עמוד ל דף תענית מסכת בבלי תלמוד

חכמים לו הודו ולא המטה בכפיית מחייב יהודה. רבי

תהא מה ומניקות עוברות לדבריך, יהודה: לרבי לו אמרו תניא:

ביכול אלא אמרתי לא אני אף להם: אמר. עליהן?

ומודים יכול, בשאינו לחכמים יהודה רבי מודה הכי: נמי תניא

ביכול יהודה חכמים. לרבי

בינייהו-? מאי כשאמרו כדתניא: מטות. שאר בינייהו איכא

המטה- לכפות כולן המטות כל אלא כופה הוא בלבד מטתו לא

כופה. הוא

עיקר כל חכמים לו הודו ולא דידן, כתנא הלכתא רבא: . אמר

11. רש״י שם

ומניקות- עוברות על לישן יכולות שאינן

קרקע. גבי

לו שאפש. ר ביכול-

בינייהו- מאי ביכול לו מודה דזה, כיון

יכול בשאינו לו מודה. וזה

מטות- שאר בהן שוכב שאינו, שבבית, בכפיית במתניתין דמחייב יהודה ר'

המטה- מטות בשאר ביכול נמי, קמחייב מטות שאר ולא כופה מטתו סברי: , ורבנן

אבל גבי. וכדתניא

12 תענית מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד. ד פרק

מיטה גבי על ישן ולא מיטתו את כופה לא אינו לפניו, מוטל שמתו כמי עשו דרבנן. טעמון מה יהודה רבי אמר יאות

. כפויה

13 יא הלכה ה פרק תעניות הלכות שמח אור.

אחר פירוש דסובר נראה הירושלמי שיטת והנה …

א״ר יאות ה״ו), פ״ד (תענית הירושלמי דז״ל במשנתינו.

מ״ט יודא, לא אינו לפניו, מוטל שמתו כמי עשו דרבנן,

כפויה מטה ע״ג ישן ולא מטתו את. כופה

מיניה דלעיל הא על דקאי דמפרש כוונתו ואמתת

יאכל לא תבשילין, שני אדם יאכל לא ט״ב ערב במשנתינו

ולא המטה, בכפיית מחייב ר״י כו', יין ישתה ולא בשר

ערב על אי ק הירושלמי דלשיטת וברור חכמים, לו הודו

פוטרים וחכמים המטה לכפות מחייב יהודא שר', ט״ב,

ולא נקבר לא שעדיין לפניו, מוטל כמתו הוי ט״ב דערב

הרמב״ם כמו״ש וסיכה, רחיצה לענין אבלות עליו חלה

כאונן הוי ולכן כו', דוד רחץ שלכן אבל, מהלכות פ״א

יין שותה ואינו בשר אוכל ואינו המטה, מכפיית, שפטור

א ל, (תענית בר״י רי״ש כדברי ברחיצה ומות.)ר

ובסיכה ברחיצה אסור אבל כמו הוי ט״ב משהגיע אבל

המטה בכפיית. וחייב

קנ״א (סימן הדשן תרומת בשם מביאין זו סברה )ומצאתי

ברור בירושלמי הפירוש אולם. ונהניתי,

מובן צריך הירושלמי דברי ברי״ף שהובא מה, ולפ״ז

ע״ב (שם דתניא כלל, נוהג דאינו משמע דילן )דבגמרא

ודו״ק עליהן תהא מה ומניקות. עוברות

תקנ״ט סימן הגר״א בביאורי זה מצאתי. שוב

14 או״ח שו״ע. ג סעיף תקנט

שיצאו אחר מיד ספסליהם על לישב נהגו (ועכשיו מנחה תפלת עד לארץ הכנסת בבית יושבים ויומו, באב תשעה ליל

חצות קודם מעט עד הקינות עם ומאריכין שחרית, .)מבה״כ לאורו לומר אחד נר אם כי בלילה, נרות מדליקין אין

ואיכה. קינות

15. ג סעיף תקנט סימן חיים אורח הגר״א ביאור

רבא ר ואמ לו, הודו ולא המטה בכפיי' מחיי' ר״י כמ״ש א״צ מדינא …אבל כו 'ליל דידן. כתנא הלכתא

כמש״ל במנחה מקילין. ולכך

אר״י, יאות שם דגרסינן כן. לנהוג צריך דמדינא מ' שם ובירושלמי דרבנן מ״ט ע״ג ישן ולא מיטתו את כופה לא אינו ברי״ף. וכ״ה לפניו. מוטל שמתו כמי עשו

במ כמ״ש כפויה. מטה ע״ג לא ישן אינו לפניו מוטל שמתו כ״ז אבל שמחות סכת

קרקע, ע״ג ישן אלא בתה״א ופי' כפוייה, מטה ע״ג ולא זקופה מטה וכדאמרינן

מיסב. אינו ס״ה שמ״א סי'. ועי״ד

איתא ואם כו' ומניקות עוברות לדידך דאמרינן כן משמע לא דידן דבגמ' אלא

קשיא. נמי לדידהו

וזה כו' כמי עשאוה דאמר המפסקת בסעוד' אלא דל״פ משמע דבירושלמי ועוד

דוקא ס״ז. תקנ״ב סי' וכמש״ל אלעא בר דר״י בעובדא כמ״ש המפסקת. בסעודה

באבל הנוהגים הדברים כל נוהג אמאי דא״כ כן, לומר א״א בת״ב אבל נעילת (כגון

בועל. סד״ה א' ד' דכתובות פ״א ועבתוס' א״צ, אונן והא )הסנדל,

מ דידן לגמ' 'אבל את״ב דקאי כו ומניקות עוברות 'דאמר לא לישב א פורת הך ואי

פריך.

לדברי מיהו סנדל, חליצת רק אסור, שאבל כ״ד באונן שנוהג שכ' הר״פ צריך כי

את״ב, וקאי שפיר, אתי - המת צרכי אחר לחזור שנוהג במ״ע חייב אינו נמי ולכך

אסור. מדינא וא״כ בהן, חייב אינו האונן שגם האבל

לפניו מוטל שמתו כאדם ומספידין שם במ״ס וכן כאונ אלמא היום: כל חשיב ן

16 שם אליעזר דמשק.

ליה מדאמרי מגמ' הדיוק דקם רק משמע כו' עוברות לדבריך לר״י גבי על לישב כלל א״צ דלרבנן

קרקע, לדידינו, גם תקשי דאל״כ למעלה. רבינו כמ״ש

על פליג דידן דגמ' וש״מ הירושלמי.

ד י״ל אמנם אמ לא זה רק בגמ' ו ר ר״י מודה שם דאיתא הברייתא לפי

ומודים יכול בשאינו כמים לח דטעמא הרי כו' ביכול לר״י חכמים

יכול. משום

כתנא הלכתא דאמר לרבא אבל

- כו 'דידן חלוק אין דלמתניתין י״ל יכול בין לחכמים בין לר״י בין כלל

יכול. אינו או על רבנן דפליגי והא

משום הוא טה המ בכפיית ר״י כמ״ש ן כאונ דומה דת״ב דס״ל

ב ירושלמי.

וקם ג דעכ״פ דינא לר ם ע״ג ישן בנן

מדינא. קרקע

הרי״ף שיטת יישוב

71. תענית רי״ף א י,

מחייב יהודה ר' ישנה אומר רשב״ג יין ישתה ולא בשר יאכל ולא תבשילין שני אדם יאכל לא באב תשעה ערב מתני'

חכמים לו הודו ולא המטה: בכפיית

בכפיית חייב ואינו אבלות נוהג דאינו לפניו מוטל שמתו כמי אוהו עש חכמים לו הודו לא שמואל אמר יהודה רב אמר 'גמ. . המטה

18 ו הלכה ד פרק תענית מסכת קרבן שיירי.

לפניו מוטל שמתו כמי עשאוהו חכמים לו הודו לא שמואל אמר אר״י בפרקין הרי״ף כתב לפניו. מוטל שמתו כמי עשו

המטה. בכפיית חייב ואינו אבילות נוהג דאינו

כתב שפ הר״ן ירא: הוא. מבואר וטעות פוסק בשום ולא בגמרא לא אינן הללו דברים כפיית עד שמואל אמר שמן ונ״ל

ע״כ וכו.'… שמואל שמו המגי״ה ואותו הגה״ה, המטה

תמוהים… ודבריו דה״ק, מבוררים הרי״ף ודברי כאן, מפורש והדבר לפניו מוטל כמת שעשאו לפי חכמים לו הודו לא לכך

'וכו.

הגר״א מסקנת ע״פ גאון- יהודאי רב ודברי הגמרא שון ל יישוב

19 ב עמוד ל דף תענית מסכת בבלי תלמוד.

באב- בתשעה ושותה האוכל כל אומר: גמליאל בן שמעון רבן אידך: תניא ושותה אוכל כאילו

הכיפורים. ביום

אב- ב בתשעה מלאכה העושה כל אומר: עקיבא רבי לעולם ברכה סימן רואה. אינו

וחכמים ירושלים- על מתאבל ואינו באב בתשעה מלאכה העושה כל אומרים: רואה אינו המתאבלים כל משוש אתה שישו אהביה כל בה וגילו ירושלים את שמחו שנאמר בשמחתה,

מתאבל ושאינו בשמחתה, ורואה זוכה ירושלים על המתאבל כל אמרו: מכאן עליה. ירושלים על

- בשמחתה רואה. אינו

באב- בתשעה יין ושותה בשר האוכל כל: הכי נמי תניא על עונותם ותהי אומר הכתוב עליו

. עצמתם

21. רש״י שם

בשר האוכל כל בתשעה יין ושותה הכתוב עליו באב עונותם ותהי אומר

עצמותם על- באב, בתשעה בסעודה כלומר בה. המפסיק

21 ר״ח. תענית ב ל,

בט ושותה האוכל 'כל אומר ר' ביוה״כ ושותה אוכל כאלו. באב מלאכה העושה אומר עקיבא ר' ברכה סימן רואה אינו באב בט' מלאכה העושה והכ״א לעולם. בשמחת רואה אינו באב בט' וגו את שמחו שנאמר 'ירושלים המתאבלים כל משוש אתה שישו על מתאבל שאינו כל עליה.

. בשמחתה רואה אינו ירושלים

וכל הכתוב עליו באב בט' האוכל עצמותם על עונותם ותהי. אומר

עצמותיו. על חקוקים עונותיו

22. רי״ף ב י, תענית

בתשעה מלאכה העושה כל אומר ר״ג ר״ע לעולם ברכה סימן רואה אינו באב באב בתשעה ושותה האוכל כל אומר הכפורים ביום ושותה אוכל כאילו אינו בט״ב ושותה האוכל כל וחכ״א

רואה וכל ירושלים של בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על המתאבל ירושלים את שמחו שנא' בשמחתה האוכל וכל וגו' אוהביה כל בה וגילו

יין ושותה בשר ט״ב בערב עונותיו ותהי שנא' עצמותיו על לו חקוקין

עצמותם על: עונותם

23. יהודאי לרב פסוקות הלכות

באב ט' הלכות גאון

אומ עקיבה 'ר' ושותה כל האו כל ביום ושותה אוכל כאילו בת״ב

הכפורים העושה כל אומרים וחכמים בשמחתה רואה אינו בת״ב ומלאכה את שמחו שנאמר ירושלם של

אוהביה כל בה וגילו. ירושלים

יין בו ושותה בשר האוכל וכל עוונם ותהיא שנאמר חקוקין עוונותיו

על המתאבל וכל. עצמותם על בשמ ורואה זוכה חתה ירושלים וגו. ירושלים את שמחו 'שנאמר

מהר״ל ע״פ ויישוב סולוביצ׳יק הגרי״ד קושיית

24 קמה סי' ח״ב קדם הררי סולוביצ׳יק, גרי״ד.

בכפיית חייב אינו ט״ב וז״ל תקנ״ה סי' באו״ח כתב הטור והא באבילות. נוהגות שהן הראש בעטיפת ולא המיטה

בט״ב- נוהגות באבל הנוהגות מצות כל דתניא לענין ההוא

הנוהגות תעשה לא מצות

כפיית כגון שבאבל עשה מצות לענין אבל תניא, באבל

הראש- ועטיפת המטה. לא

והרא״ש בתוה״א הרמב״ן. י מדבר ומקורו

רק וחייב דאבילות ממצוות פטור למה ביאור צריך והנה

דאבילות. בל״ת

לו שיש הרי״ף שיטת דמביא תקנ״ט בבהגר״א דעיין ונראה

המטה בכפיית מחייב יהודה ר' בגמ' גי' לא הודו ולא חכמים לו הודו לא שמואל אמר יהודה רב אמר חכמים

ואינו אבילות נוהג דאינו ו, לפני מוטל שמתו כמי שעשוהו

ע״כ המטה. בכפיית. חייב

הרמב״ן שי מובן. ולפי״ז

ומי דאונן תוה״א] [בס' דוכתי בכמה לרמב״ן ס״ל דהנה פטור והוא אבילות. באיסורי מחוייב לפניו מחטל שמתו

אבלות דיני (לגבי שת״ב כיון כן ואם אבילות. )ממצוות

אבילות איורי רק ע״כ לפניו, מוטל שמתו כמי עשאוהו כפית חיוב בו אין וא״כ אבילות. מצוות ולא בו נוהגים דמתו והרי״ף הרמב״ן דלפי ונמצא הראש. ועטיפת המיטה

ת״ב של היום בכל נוהג ואנינות לפניו. מוטל

' בבי עיין … כמי הוא שת״ב במסקנתו תקנ״ט סי הגר״א כל הספסל על בישיבה ואסור היום, כל לפניו מוטל שמתו

היום כל לפניו מוטל כמתו דהוי הגר״א ל…פי היום

שמתו במי שבאבל מהמ״ע הקולא דכל דצ״ע אלא המת קבורת חיוב מוטל האונן דעל משום היינו מוטללפניו ואוסרו ממצוות פוטרו בו להתעסק והחיוב לפניו, שמוטל דין אין המת לקבור שא״י ויו״ט בשבת ולכן ויין. בבשר

נוהג. האנינות

עליו מוטל עסק חיוב דאיזה לט״ב. הדמיון מהו וא״כ שמתו מי של הדין בט״ב שיחול אפשר איך וא״כ בט״ב.

וצ״ע לפניו. . מוטל

25. ישראל- נצח ספר כג פרק

העולם חסרון הוא המקדש בית חורבן כי לך התבאר על האדם הנהגת שיהיה צריך ולכך ולעליונים, לתחתונים

על באבילות נוהג ויהיה העולם, ענין שהוא כפי זה ענין יש כי נראה ובזה ירושלים, על אבילות יש וכאשר זה. דבר וזה הסדר. אל חוזר הוא ולכך בעולם, וחסרון הפסד המתאבלים כל משוש אתה "שישו י) סו, (ישעיה שכתוב החסרון בשביל עליה המתאבלים כי לומר רוצה עליה", התבאר וכבר מתאבל. הוא זה ועל הזה, לעולם שהגיע

לכך הסדר, אל חוזר הוא זה, כמו שנוי, בו שיש דבר ל שכ אינם אם אבל המתאבלים". כל משוש אתה "שישו

כאן אין כאשר ו חסרון, כאן היה לא וכאילו מתאבלים,

חזרה… כאן אין חסרון

ותפארתינו קדשנו בית חורבן מצד לאדם שראוי מה, אבל כמו האדם נוהג להיות שראוי כמו לעשות באנו אם

שאמרנו כדאמרינן. לגמרי חיים לו נשאר היה לא הרי, באחרונה הבית כשחרב ע״ב) ס (ב״ב הבתים חזקת, בפרק יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא בישראל פרושים. רבו אתם אין מה מפני בני, להן, אמר יהושע, רבי להם נטפל שממנו בשר נאכל לו, אמרו יין. שותים ואין בשר אוכלים

המזבח על, מקריבין שממנו יין ונשתה בטל. ועכשיו לא כן אם להם אמר בטל. ועכשיו מזבח, גבי על מנסכין להם אמר שתקו. עד וכו', מנחות בטלו שכבר לחם, נאכל

עיקר- כל להתאבל שלא לכם; ואומר בואו בני, אפשר, אי

מדאי- יותר להתאבל גזירה. נגזרה שכבר שאין אפשר, אי

יכולין הצבור רוב כן ם א אלא הצבור על גזירה גוזרין

… בה לעמוד בנחמת ורואה זוכה ירושלים על המתאבל וכל

כל משוש אתה "שישו י) סו, (ישעיה שנאמר ציון,

כאן עד עליה", המ: תאבלים

בשר לאכול שלא ראוי כי אומרים היו הפרושים כי לך הרי

וזה המזבח גבי על קרבין שהיו מפני יין, לשתות. ושלא ולא יתברך, השם בשביל הוא הכל כי להודיע בשביל

המזבח על קרב שיהיה נברא הבשר כי, . האדם בשביל היין, סכין מנ שאין עתה ולכך המזבח. על אותו לנסך והיין האדם שיתבטל הוא ראוי המזבח, על הבשר מקריבין ואין על הקרבתו שבטל אחר יין, ומשתיית בשר מאכילת רוב אם רק הצבור על גזירה גוזרין שאין רק המזבח.

בו… לעמוד יכולים הצבור

ורואה זוכה ירושלים על המתאבל כל ע״ב) ס (ב״ב וקאמר

ומקבל שמתהוה א הו שהחסר לך אמרנו כבר בנחמתה. הוא שר כא הויה, לקבל עומד אין שלם שהוא והדבר הויה,

יתהוה ואיך זה, קודם. שלם

הזה בחבור כן גם ונתבאר מאוד, ברור ענין זה. ודבר ירושלים בשביל חסר הוא והרי ירושלים, על, והמתאבל

הוא החסר כי בנחמתה לראות זוכה שמתאבל. ובשביל

זה ודבר ההויה, סבת הוא עדר הה כי ההויה, קבלת אל ראוי כאילו הוא והנה ירושלים, על מתאבל שאינו מי אבל ידוע. רואה אין ולכך יתהוה, לא השלם כי אמרנו וכבר שלם, הוא

והרי. זה דבר שמבין למי מאד ברור זה ודבר ציון. בנחמות שנחסר היה ראוי והיושר האמת מדת לפי כי לך התבאר

קדשינו חורבן בשביל עצמינו הגזירה אין כי רק ותפארתנו,

(שם לעמוד יכול הצבור שאין דבר על:)חלה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שבת פרשת מסעי

וישמעאל אברהם של מותם את התורה מציינת הפרשה בסוף אישה, לו. מוצא במיל לשתות לו שתתן ממנה מבקש אליעזר כאשר רבקה של מעשיה את מתארת התורה

סיפור מעלת לשבת- הנתינה

"חד ב שבת״י

עלו אב ב' יעקב ין | ע השבת-מושב ן פרשת | התשפ״ב מסעי

בס״ד

ה רה– תו דבר ל איי רב קנטרוביץ- מ רב ה ושב

נושאים במספר העוסקת במדבר, חומש של האחרונה הפרשה מסעי, פרשת את נקרא: השבת

1 במדבר2 ישראל בני מסעות. . ישראל3 ארץ גבולות. . המקלט4 וערי הלוים ערי. . רוצח דיני.

דודיהן לבני. ד צלפח בנות נישואי בשגגה5. ורוצח. במזיד

התורה כותבת וכך הכהן. אהרון הוא פטירתו של התאריך את כותבת התורה ש היחיד האדם

הָאַרְׁבָעִּים בִּשְׁנַת שָם וַיָמָת ה' עַל־פִּי הָהָר אֶל־הֹר הַכֹהֵן אַהֲרֹן "וַיַעַל: לח לג, (במ)דבר בפרשתנו ה בַּחֹדַּׁש מִּצְׁרַיִּם מֵאֶרֶץ בְׁנֵי־יִּשְׁרָאֵל לְׁצֵאת לַּחֹדׁש חָד בְּא חֲמִיׁשִי הוא אהרון של ירתו פט תאריך "

אב. א' של פטירתם תאריך את ואילו אהרון, של פטירתו תאריך את מציינת התורה מדוע אהבת של במידה הצטיין אהרון כתבה? לא התורה מרים משה, ויעקב, יצחק אברהם האבות,

הל שאומר כמו השלום ורדיפת השלום אהבת האדם, (מ ל א סכת יב) משנה א פרק בות 'הלל: לתורה ומקרבן הבריות את אוהב שלום ורודף שלום אוהב אהרן של מתלמידיו הוי,'אומר שחל פטירתו תאריך את כותבת התורה ולכן האדם, בני בין ואהבה לשלום סמל הוא אהרון

בשמחה- ממעטין אב 'משנכנס עליו: שנאמר החודש אב, חודש 'בראש אנו שבו החודש

מצייני ואת2, באב תשעה צום את ם שנאת בגלל הייתה החורבן שסיבת שנחרבו, המקדש בתי

לנו- אומרת התורה וכביכול הכהן, אהרון מגיע זה כנגד חינם. אב שחודש רוצים אנחנו אם

חינם באהבת ולהרבות אהרון של ממידותיו ללמוד צריכים אנחנו שמח, לחודש. יהפך

)שכ״ג- עמוד ח״ג הקודש ת (אורו קוק הרב של במילותיו נסיים העולם ונחרב נחרבנו, "ואם

שב ת חנם אהבת ידי על יבנה, עמנו והעולם להבנות, נשוב חנם, שנאת ידי על."עמנו, שלום

באב תשעה ועד אב חודש (מראש הימים הלכות)תשעת

1. תשעה לאחר אותו ידחה גוי, עם דין לו שיש מי ולכן בשמחה ממעטין אב משנכנס

. באב

2. ואפילו בשר כל מאכילת נמנעים וכן ענבים, מיץ ואפילו ן יי כל משתיית נמנעים הי. מים בתשעת מלאכלו נמנעים בשר עם שהתבשל תבשיל

3. ראשון יום עד הקרובה שבת, ממוצאי אסורים יין ושתיית בשר אכילת בערב באב. י'

4. לאוכלם רשאי לו, מועילה יין שתיית או בשר שאכילת מעט, חולה ואפילו חולה,

ס תקנא, (מ״ב כדי בשר לאכול מלידתה יום שים שלו תוך ליולדת מותר וכן א). חלבה- את להרבות כדי בשר לאכול שצריכה למינקת מותר וכן להתחזק, לאכול

בשר.

5. וסיום הבן פדיון מילה, ברית כסעודת מצווה, בסעודות יין ולשתות בשר לאכול מותר

מצווה בר בסעודת יין ולשתות בשר לאכול מותר וכן, מסכת. ביום שתתקיים ובתנאי

הגיעו למצוות.

6. ביום בצהריים- שישי יין ושתיית בשר אכילת להתיר כורדיסטאן יוצאי מנהג

היום מחצות (שעה12: 45. זו משעה מתחילה השבת שקדושת מכיוון ),

7. כרגיל, בגדים ולכבס להסתפר מותר באב תשעה בו שחל שבוע דין השנה אין. כי

8. בתשעת בשמחה שממעטים כיוון שמחה של בניין אלו בימים לבנות אסור. הימים, בתשעת אסור וכן חיוני. צורך לכך שיהיה בלא מרפסתו או דירתו את המרחיב כגון

מותרות נחשבים והצביעה שהסיוד י מפנ הבית, קירות את ולצבוע לסייד הימים לעשות אסור וכן ב). תקנא, (שו״ע בלעדיהם בבית לחיות אפשר שהרי המשמחים,

וילונות ארונות, תריסים, החלפת כמו מותרות, או לנוי שנועדו שיפוצים אלו, ים בימ. הכרחי צורך בהם שאין ומשמחים יקרים דברים בזה וכיוצא

9. מותרות דברי קונים אין כלומר שמחה. של ומתן במשא הימים בתשעת, ממעטים

משפחתית ומכונית חדשים רהיטים נאים, כלים בגדים, כתכשיטים,

10 אלו בימים לקנות מותר לפיכך משמחים, דברים אף לקנות מותר צווה מ לצורך. . מצווה צורכי שהם מפני קודש וספרי תפילין

הזמני לוח: ם

: ת4 השב כניסת 1: 19

השבת24: צאת 20:

מ השירים שיר, נחה רשה ד

שב קבלת וערב: ית ת, 14 19:

שחרי ש ת ל: שבת00 8:

ל: יל םיד יש עור 30 17:

תורה: שיעור 00: 18

ש של מנחה: בת 45 18:

ער בי 0 מוצ״ש: של ת 1 20:

ל חו יום תפילות זמני

: ת5: 30 שחרי, : 00 8

מנ: חה: 25 9 ערב 1 0 ית: 0 20:

: לרפואת וד ד דביר חתון, בן אק םר

בן אתי חנ נעימ ה, ב ה ת נעימה חתון,

יע חנה, בת, אסתר בן קב בת רחמה

מרי בת רבקה קרן, חנה, ם בת ליהי

שולמ, ת י רחמים ולו, ל ןב אורי

בן ניאל ד רפא נוע, ה, י האנ בן ל

רבק בת אסתר, מרסל בן בועז ה,

בת נעימה מתתיהו, בן, משה חתון

ורה בן אהרון

חדשות הקהילה:

קש״ת- פרויקט 1. ראשון בימי

בשעה19: 00 שיעור מתקיים

במסגרת הכנסת בבית דים ליל

ק ש״ת- לימוד תורה. של קיץ

ילדים. ל ופרסים, מדבקות חוויתי ויסודי גן י בגילא המושב ילדי

ללימוד. מוזמנים

2. ילדים- תפילת שישי בימי באוהל ילדים תפילת מתקיימת

בשעה19: 45 עזרא. שבת, קבלת

לימוד שבוע פרשת רלה הג,

לתפילה. שבאים לילדים ופרסים

המושב ילדי להגיע מוזמנים

מזל בן ה מש נשמת ל: עילוי

( )גבריאל גברי, מי סי בן אל

,) (רביבו, ותי בן ר עופר בקה ר

בת ה חי בן משה נזימה, , איטו

מ מזל בן, מאיר, סמרה בת דלן

בת נעימ בת שבע בן אליהו, ה

מרים מ, סעדה בת זל בן אברהם,

בת נרקיס, גורג׳יה עזיזה ה חננ,

חנה בן חיים, רוזה בת

שמ? חה של יום באב תשעה לשבת- סיפור

שמחה של יום יהיה לא באב שתשעה אמר "מי "?

כעורך- ייצגתי בעבר זצ״ל: אליהו מרדכי הרב כבוד של הבן שלמה, מספר הבעיות בכל כלשהו שמחות אולם בעל דין

לחתונה תאריך תיאמו והם יומן פתח הוא. תונה. לח האולם את להזמין וביקש זוג אליו הגיע פעם לו. שהיו המשפטיות

לרכו החל האולם בעל לחתונה התארגנו וכולם ביקשו, שהם הכמויות. פי ול התפריט לפי החתונה, לצורך מצרכים ש תשעה מוצאי הוא לחתונה שנקבע שהתאריך הזוג בני של לבם תשומת את הסבו הם לאורחים, ההזמנות כשהגיעו ואולם

ושמחות חתונות בו עורכים שלא תאריך וזהו. באב,

והו האולם, לבעל בבהלה הגיעו והוריהם הזוג בני בעבור לו שישלמו ובלבד האירוע את ל לבט מוכן שהוא להם אמר א מורי אבי של לעצתו לשאול ממני וביקש האולם בעל אלי התקשר וכך לעשות, עליהם מה ידעו לא הם לו. שנגרמו הנזקים

זצ״ל. הרב אותו– בטל ל ואם האירוע? את לעשות עליהם האם אותו: ושאלתי הרב אבא- אל באתי בעבור לשלם צריך מי

בזה הכרוכות השאלות. כל את וכן הנזקים?

של יום יהיה לא באב שתשעה לך אמר מי לי: אמר הוא לחצתי שקצת אחרי שאלותיי. על לי לענות הסכים לא הרב

מוכן לא באב? תשעה יהיה השנה שגם הנחה מתוך שיוצא הלכה פסק אפסוק שאני! שמחה?

ה אך השבתי. ובה, תש צריך אופן בכל על תשובה עונה לא אני בשלו: רב כאלה. שאלות

הספר אותו את פתחתי זה. לעניין הלכתית תשובה נכתבה שבו פלוני בספר לעיין הרב אותי הפנה להתעקש, משהמשכתי

כן לי: אמר והוא נכונה, שם התשובה האם הרב את שאלתי התשובה. את. וראיתי

פני בשום מוכן היה לא הוא אבל הלכה פסק מפיו להוציא ואופן ם באב תשעה עד יבוא לא, שהמשיח הנחה מתוך שיוצא

אבל יום יהיה. והוא

סעי מ רש ת לפ ותשובות לאש ות המשפחה ל כל

1. הראשון לחודש יום עשר בחמשה מרעמסס בנ״י יצאו? מתי ניסן )(ט״ו

2. . ת הבכורו את קברו מרעמסס בנ״י כשיצאו מצרים עשו? מה

3. באילים היו ותמרים מים עינות? כמה 12 ו70 עינות. תמרים

4. לשתות- לעם מים שם היה ""ולא? היכן. ברפידים

5. אהרון מת בדיוק? מתי לחודש באחד החמישי בחודש הארבעים, . בשנת

6. במותו אהרון היה שנים כמה? בן 123.

7. ה? ירדן יד על בנ״י חנו היכן ועד מהיכן השיטים אבל עד הישימות. מבית

8. כנען ארץ יושבי של למשכיותם לעשות בנ״י צריכים? מה. לאבד

9. בצדיכם ולצנינם בעיניכם "לשכים שיהיו נאמר מי?"על יורישום ולא בנ״י שיותירו הארץ. יושבי

10. כנען ארץ של המערב? י הגבול מהו הגדול. הים

11. עצמון דרך עובר גבול? איזה הדרומי. הגבול

12. הלוים ערי שסביבות המגרשים מיועדים? לְׁמה חיתם ולכל ולרכושם.""לבהמתם

13. וחוצה העיר "מקיר למדוד שצריך המרחק?"מהו אמה. אלף

14. סה״כ הלוים מקבלים ערים? כמה 48.

15. 3 כנען? בארץ יש מקלט ערי כמה

16. הרֹצח את ימית "הוא נאמר מי? על הדם. גואל

17. צדיה ב?"לא כלי כל עליו ש״השליך במקרה הדין מה מקלט. עיר

18. . גדול ה הכהן מות עד המקלט בעיר בשגגה הרוצח יושב מתי? עד

19. אין לו אסור (כשעדיין המקלט מעיר יוצא אותו כשתפס בשגגה הרוצח את שהרג דם גואל של דינו?)מה (זכאי דם.)לו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 38- פרשת מסעי תשפב

הק החיים אור בפי' שבועי 'שיעור עה״ת- תשפ״ב מסעי פרשת טבדי בנימין │הרב

1 מסעי פרשת.

)(נ עַל מוֹאָב בְעַרְבֹת מֹשֶה אֶל ה' וַיְדַבֵּר

לֵּאמֹר יְרֵּחוֹ: יַרְדֵּן

)(נא כִי אֲלֵּהֶם וְאָמַרְתָ יִשְרָאֵּל בְנֵּי אֶל דַבֵּר

כְנָעַן אֶרֶץ אֶל הַיַרְד: ן אֶת עֹבְרִים אַתֶם ֵּ

)(נב מִפְנֵּיכֶם הָאָרֶץ יֹשְבֵּי כָל אֶת וְהוֹרַשְתֶם

צַלְמֵּי כָל וְאֵּת מַשְכִיֹתָם כָל אֵּת וְאִבַדְתֶם

תַשְמִידו בָמוֹתָם כָל וְאֵּת תְאַבֵּדו מַסֵּכֹתָם:

)(נג כִי בָה וִישַבְתֶם הָאָרֶץ אֶת וְהוֹרַשְתֶם

אֹתָה לָרֶשֶת הָאָרֶץ אֶת נָתַתִי ם ֶלָכ:

)(נד בְגוֹרָל הָאָרֶץ אֶת וְהִתְנַחַלְתֶם

וְלַמְעַט נַחֲלָתוֹ אֶת ו תַרְב לָרַב לְמִשְפְחֹתֵּיכֶם

שָמָה לוֹ יֵּצֵּא אֲשֶר אֶל נַחֲלָתוֹ אֶת תַמְעִיט

תִתְנֶחָלו אֲבֹתֵּיכֶם וֹת לְמַט יִהְיֶה לוֹ וֹרָל הַג:

(נ)ה הָאָרֶץ יֹשְבֵּי אֶת ו תוֹרִיש לֹא וְאִם

לְשִכִים מֵּהֶם וֹתִירו ת אֲשֶר וְהָיָה מִפְנֵּיכֶם

עַל אֶתְכֶם וְצָרֲרו בְצִדֵּיכֶם וְלִצְנִינִם בְעֵּינֵּיכֶם

בָה יֹשְבִים אַתֶם אֲשֶר הָאָרֶץ:

)(נו ה אֶעֱש לָהֶם וֹת לַעֲש דִמִיתִי כַאֲשֶר וְהָיָה ֶ

: לָכֶם פ

2 מסעי פרשת החיים אור.

)(נב כל תחיה לא כ) (דברים עממין בז' הכתוב שאמר והגם. וגו 'והורשתם

לומר דקדק ולזה שם, הנמצאין עממין מז' חוץ הכתוב מדבר כאן נשמה, את

הארץ יושבי כל אומה על שחוזר אפשר או עממין. מז' שאינם אפילו לומר

בארץ מהם יניחו ולא להורישם שישתדלו לה: ורגם בהם כח שאין

)(נג פירש ז״ל רש״י. וגו וישבתם וגו' את 'והורשתם והורשתם היא שהמצוה

אבל פירש ז״ל, ורמב״ן הבטחה הוא וישבתם ומכאן וישבתם היא שהמצוה

ישראל לארץ מעלין הכל א) קי (כתובות לומר: סמכו

לכם כי אומר שגמר ממה רש״י כדברי הכתוב פשט ונראה 'וגו לרשת, אותה

ולומר המצוה בעיקר לתלות לו היה המצוה היא הישיבה ואם וגו לכם 'כי

בה: לשבת

)(נה כל שאמרו ב) י (מגילה ז״ל לדבריהם. וגו והיה וגו' תורישו לא 'ואם

שנאמר מקום והיה יותירו שהם שהגם לומר נתכוין כאן שמחה לשון הוא

שיהיו מבשרם הוא רכיהם לצו בהם והשמחה הרצון לצד אותם לשיכים:'וגו

שלא מהארץ בחלק שיחזיקו מלבד לא פירוש. וגו הארץ על אתכם 'וצררו

חלק על אתכם וצררו בו וישבתם אתם בו שזכיתם חלק גם אלא בו זכיתם

על תיבת ופירוש ממנו, צאו קומו לומר בו יושבים שאתם (כ אומרו 'כדרך

)כ״ד ק לא אשר על פי, מריתם אשר על דשתם נא לב:)(דברים

)(נו זו במצותי חשבתי פירוש. וגו דמיתי 'כאשר עשיתם, לא ואתם לכם

בהם וקימה קיום בלא עומדת מחשבתי: ותשאר

3 א פסוק כו פרק דברים.

בָה וְיָשַבְתָ וִירִשְתָה נַחֲלָה לְךָ נֹתֵּן אֱלֹהֶיךָ ' ה: אֲשֶר הָאָרֶץ אֶל תָבוֹא כִי וְהָיָה

4 א פסוק כו פרק דברים החיים אור.

הארץ אל תבא כי והיה והיה אמר. להעיר שמחה, לשון

(תהלים אומרו דרך על הארץ בישיבת אלא לשמוח שאין

)קכ״ו פינו שחוק ימלא אז:'וגו

מה לדעת צריך. וגו וירשתה נחלה נותן׳לך אלהיך ה' אשר

אם הכתוב, גזירת היא תקח למימר ליה הוה גו' ו ולקחת

הציווי. התחלת שהוא כיון מראשית

שידע אחד מצות, ד' ה' שיצו היא הכתוב שכוונת ונראה

אלא הארץ לרשת בא גבורתו בעוצם ולא בכוחו לא כי בלבו

אומרו והוא ה', מתת לך נותן אלהיך ה' אשר ו, לומר דקדק

נותן. הוא עליו אלהותו שיקבל מנת שעל להעיר אלהיך ה'

לו המספיק דבר לו שיש הגם מיושביה הארץ להוריש ב'

אומרו והוא מארצו, ה' אויבי יגרש כן פי על אף בארץ

וירשתה.

שמצינו כמו עצמה בפני מצוה שהיא הארץ ישיבת שלישית

ישיבת ות במצ א) קי״א (כתובות ז״ל רבותינו הפליגו כמה

הארץ.

ולקחת כאומרו הבכורים הבאת רביעית: וגומר

5 בחקותי פרשת החיים אור.

וביען יען אומרו וגו. וביען יען וגו' תעזב 'והארץ תורתי את עזבם על הארץ אבדה מה על ט (ירמי' אומרו דרך )'על ז״ל ואמרו

ה שבא עד וכו' נשאלה זה דבר ב) פ״ה (ב״מ תורתי. את עזבם על ה פירשה׳ויאמר ו הוא ברוך קדוש

חטאו- ישראל שאם היא השאלה פירוש מהם ליפרע הדין לבעל לו שהיה שאבדה. חטאה מה ארץ - הארץ. תחרב ולא

וי מתוכה בניה ביציאת היא וחורבתה, תורתי את עזבם על ה' ויאמר הארץ. אבדן שהוא וטמא ערל בה בואו שיציאת הרי

כי התורה, מניעת לסיבת היא אל ישר מארץ ישראל בה. בישיבתם לארץ חשק אין תורה שאין לצד

6 א פרק איכה.

לָמַס הָיְתָה בַמְדִינוֹת שָרָתִי וֹיִם בַג רַבָתִי כְאַלְמָנָה הָיְתָה עָם רַבָתִי הָעִיר בָדָד יָשְבָה: אֵּיכָה

7 א פרק איכה לציון ראשון.

איכה העיר בדד ישבה 'כו. . . הזו המגילה כל כי ידוע הנה אכן

ועל לים ירוש על הנביא מקונן שהיה קינה במקום היא

ישראל.

ירושלים. על לקונן והתחיל. . הנביא דמקונן הוא הכתוב ופי'

ואבוי אוי רבתי העיר בדד ישבה ש הזה הדבר נהיה איכה

עם.

שהיא עצמו בזמן דהיינו עם רבתי - היא בדד. יושבת

השכינה נסתלקה החרבן שקודם במדרש כמ״ש דודי. וברח

עם. מלאה שעדיין הגם

'ואומ כמצורע. ר״ל בדד

שהיא ס״א שלט בעה״ר האדון נסתלק כאשר כי וירצה

הצרעת.

ונשאר׳כאלמנ. יצאוה שבניה אחר יגון נוסף 'אח״כ

כל עם ברח שדודה הגם בתוכה בניה שהיו עוד כל דבשלמא

היתה יצאוה שבניה ועכשיו נרגשת היתה שלא אפשר זה

אלמנותה. והוכר כאלמנה

8 יט כו פרק במדבר. - כ

כְנָעַן בְאֶרֶץ וְאוֹנָן עֵּר וַיָמָת וְאוֹנָן עֵּר דָה יְהו: בְנֵּי לְמִשְפְחֹתָם דָה יְהו בְנֵּי וַיִהְיו

9 פינחס פרשת החיים אור.

עם מאורעות תרמוז זו פרשה יהודה. בני ובחר ישראל, בני

לרמוז ביהודה צ״ח פ' (ב״ר ז״ל שאמרו עצמו )מהטעם למה

יהודה. שם על ישראל נקראו

יהודה בני אומרו כידוע בנים בשם יתכנו התולדות, הם

שני. ובית ראשון לבית ירמוז ואונן ער ואומרו

ער ה (שיר אומרו דרך על ראשון בית )כנגד ולבי ישנה אני

ער, עמנו גדולה בהשגחה ר ע בו הוא ברוך הקדוש שהיה

המקודש. בבית

אונן וקראו שני בית הוא אונן חסר שהיה לפי אונאה לשון

המקודש. בית של העיקרים דברים

שכינה סילוק כי, הבתים חורבן הוא ואונן ער וימת ואומרו

הבית ונשאר השכינה שהיא הנפש שפרחה מיתה יקרא מהם

הנתונ הקליפה טומאת ומלא בעונות מת כידוע… בו ה

כנען בארץ ואומרו הוא כי המקודש מקום רשם כנען בארץ

הנקרא ס״מ ברשות ליכנס שחזר מיתתו ושם כנען:

הכנעני הורישו לא שישראל והיא כללית אחת סיבה ירמוז גם

בה יושבים ונשארו כידוע. המוסר מדרך להטותם סבב וזה

במאמר שרמז מה והוא כנען בארץ יהודה בני ויהיו ואומרו,

הבית חורבן אחר להם הבא לצער ירמוז היו ווי יהודה בני

שונא שליטת טעם שלא מי אשרי אויביהם ביד, בגלות

ויהיו של זה לשון הכתוב הזכיר לא השבטים שבכל ותמצא

כאן… אלא

11 יב פסוק יא פרק דברים.

עֵּינֵּי תָמִיד אֹתָה ש דֹר אֱלֹהֶיךָ ה' אֲשֶר ֵּאֶרֶץ

אַחֲרִית וְעַד ָנָה הַש מֵּרֵּשִית בָה אֱלֹהֶיךָ ה'

: שָנָה

11. החיים אור שם

דורש אלהיך ה' אשר אלהיך תיבת לומר דקדק. היא הארץ שבח כי להעיר

אבל ישראל על אלקותו מיחד כשה' גולים שישראל בזמן השכינה ואין

לארץ כך כל שבח אין: בתוכם

12 לא פסוק כו פרק ויקרא.

וֹתִי וַהֲשִמ חָרְבָה עָרֵּיכֶם אֶת וְנָתַתִי

בְרֵּיח אָרִיחַ וְלֹא מִקְדְשֵּיכֶם ַאֶת

: נִיחֹחֲכֶם

13 בחקותי פרשת החיים אור.

וגו. 'והשמותי הקליפה כי המקדש, בבית שכונתה ושימת הטומאה השראת פירוש

תקרא, שממון על דורכת ס״מ ורגל שידה הרגיעה שם כי המקובלים הודיעו וכבר

חי כל נפש ותערג לבם יקרעו זה על אשר ה', בית הבירה. בעל למול

14. ז פסוק ב פרק בראשית על מצפת הכהן מרדכי )(לרבי כהן שפתי

בקומה ומתמעט הולך כי תמות, מות לאדם אמר לכך

ומהלך העולם כל כן גם ר נתקצ הימים ובקוצר ימים, ובקוצר

והיו ארוך העולם היה כך אורכו ערך כפי כי והימים, הגלגלים

ארוכים הגלגלים היו כך שהיה העולם ובערך ארוכים, הימים

וכשחטא יותר, או שנה כמו יום כל והיה ארוך השמש ומהלך

הגלגלים ונתמעטו העולם כן גם נתקצר קומתו, ונתמעטה

להלוך שעתידין לבוא לעתיד אבל ונתקצרו הימים, ונתמעטו

במדרש קוממיות, אתכם ואולך שנאמר זקופה בקומה

היכל של כגובהו אמה מאה אמר חד ו') י״ב, רבה (בראשית

כן אם היכל, של כגובהו קומות שתי מאתים אמר וחד

אמה מאתים במדת איש של שפסיעותיו לפי העולם יתארך

מהלך לם העו ואם אמה שלושים לפחות פסיעה כל תהיה

שנים בשמונה אחד שילך אפשר משנותינו שנה מאות חמש

יתארך ובהתארכו שיארך מוכרח ודאי אלא כולו, העולם כל

יותר או הזה זמן של שנה כמו יום כל ויהיה הגלגל כן: גם

כימות שמחנו ט״ו) צ', (תהלים דוד שאמר מה יובן ובזה

שנה ותשע עשרים מאות חמש אלף בגלות עתה ואנו עניתנו,

וחמישים מאות שש אם כי הששי מאלף נשאר לא לחורבן

שעיננו ימות חצי ולא שעיננו כימות שישמחנו שמחה, והיכן

הוא מוכרח כן אם חרוב והשביעי הששי אלף שתם, לפי

בשלוה שנשב עד הגלגל ויתארך והעולם היום שיתארך

העינוי. כימי

בגלות ומתמעט הולך ומכופל כפול הוא העולם שעתה ולפי

הקומ. ה שנכפפה לפי

הארון בדי בין מצומצם השכינה מקום איך להבין תוכל ובזה

פעם אלא נכנס היה לא גדול כהן שאפילו מקום ולפנים לפני

תפילות כמה ואחר וקידושין טבילות כמה אחר בשנה אחת

של תורפה בית הוא עתה איך עליו, מתפללים ישראל שהיו

שלהם? תורפה בית ישמעאלים

ירושלים, שנתקפלה אלא שאר של קליפה עליה ה וגבר

ארצות.

עד מארם רצועה שום באה ארצות שבקיפול לומר ואפשר

שלהם. התורפה בית שם שבנו

אומר הוא וכן מכזבים, והם בירושלים שבנו חושבים והם

אוהלך מקום הרחיבי ב') נ״ד, : (ישעיה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

עליה להר הבית

עמוד1. אליהו מעלה אביב תל ישיבת חיילים תוכנית תשע. מרחשוון בס״ד

הבית להר עליה

ו פרק הבחירה בית הלכות רמב״ם

יד הלכה

… נתקדשה? ובמה שקדשה ראשונה בקדושה וירושלים העזרה קידש שהוא, שלמה לבא. לעתיד וקידשן לשעתן לו+ מאין ידעתי ולא זו היא עצמו סברת א״א שלמה. שקדשה ראשונה בקדושה הראב״ד/ /השגת … ראשונה קדושה למ״ד

א״י. לשאר לירושלים מקדש בין חלק לא לבא לעתיד קדשה לא לירושלים אבל א״י לשאר אלא אמר לא לבא לעתיד קדשה שנייה קדושה דאמר יוסי לרבי שאפילו אומר שאני אלא עוד ולא

י״י בכבוד עולמי ר אח קידוש ולהתקדש להשתנות עתידים וירושלים שהמקדש עזרא יודע שהיה לפי אמר לא ולמקדש

לעולם. +. כרת בו אין שם עתה הנכנס לפיכך ליראיו. ה' מסוד לי נגלה כך

טו הלכה ואינה חריבה שהיא פי על אף העזרה בכל קדשים קדשי ואוכלין בנוי, בית שם שאין פי על אף כולן הקרבנות מקריבין לפיכך

ואוכלין במחיצה מוקפת קדשה ראשונה שהקדושה חומות שם שאין פי על אף ירושלים בכל שני ומעשר קלים קדשים

לבא לעתיד וקדשה. לשעתה

טז הלכה וכיוצא ומעשרות שביעית לענין א״י שאר ובקדושת לבוא, לעתיד קדשה ראשונה קדושה וירושלים במקדש אומר אני ולמה

והשמותי אומר הוא והרי בטלה, אינה ושכינה השכינה מפני ושלים ויר המקדש שקדושת לפי לבוא, לעתיד קדשה לא בהן מפני אלא אינו ובמעשרות בשביעית הארץ חיוב אבל עומדים הן בקדושתן ששוממין פי על אף חכמים ואמרו מקדשיכם את

מן אינה שהרי ומשביעית ממעשרות התורה מן ונפטרה הכבוש בטל מידיהם הארץ שנלקחה וכיון רבים כבוש שהוא ארץ בבל עולי בה שהחזיקו מקום כל ולפיכך בה שהחזיקו בחזקה אלא בכיבוש קדשה לא וקדשה עזרא שעלה וכיון ישראל, הדרך על ובמעשרות בשביעית וחייב ממנו הארץ שנלקח פי על ואף היום מקודש הוא השנייה עזרא בקדושת ונתקדש

תרומה בהלכות. שביארנו

ישראל ארץ (ענייני כהן משפט שו״ת צו סימן )

כל עין בחלק אילימה בס ז״ל הרמ״ק שביאר כמו המקובלים, לסוד ומכוונים נראים הראב״ד של הזה הסוד דברי עצם 'אכן גואל בביאת בימינו במהרה שיבנה השלישי, ובית שני ובית ראשון בית קדושת של המדרגות בענין ופכ״ה, פכ״ב ה' תמר במלכות הבינה אור ע״י העליונה החכמה שהאירה אלא עולם, ג״כ שנקרא הבינה, הארת מאיר הי' הראשון שהבית, צדק,

לקדושת ראוי' הנהגה ההנהגה והיתה שנתגברו גרמו אחרים שגורמים אלא עולם, חיי בחינת היא בינה מצד כי עולם, הארת עצם בהם הי' ולא ממעלתם האורות שירדו אחר המלכות, בהארת הי' השני הבית אבל הגלות, וגרמו החיצונים

מאור ההנהגה י' תה הגאולה בזמן ולע״ל עולם. בחינת ואינה שעה בחינת נקראת המדה וזו החכמה, הארת וק״ו הבינה, בבינה בהארתה החכמה במדרגות שהיתה שלמה, שבימי ההארה הנהגת על בזה ותעלה הכתר, מאור בבינה המאיר, החכמה ג״כ להיות היא ראוי' בבינה, החכמה הארת מצד שהיתה הראשונה, הקדושה עכ״פ הכתר. מהארת מוארה היתה ולא

בחינת היא בינה גם שהרי הנצחית, הקדושה ממין בה הי' לע״ל על גם נמשכת שלמה של הקדושה היתה ואם עולם, קדושת גם להיות יוכל לע״ל קדשה ראשונה קדושה למ״ד וע״כ הכתר. אור ע״י המואר החכמה כאור מאירה כ״כ שאינה אלא עולם,

נה בחי שהיא הבינה, של העולם, של הקדושה היא ומתחברת לע״ל, עד ראשונה קדושה נמשכה וירושלים המקדש שעל

לע״ל קדשה לא או לע״ל וקדשה לשעתה קדשה אם ספק יש, ע״כ הבינה ע״י בחכמה הכתר הארת של עולם עד, עולמית, להיות יכולה ההיא הקדושה טבעיות עצם מצד אבל הקדושה, סילוק את העוונות פגם גרם מדרגתה שלפי להיות שיוכל

עולם. קדושת לשעתה קדשה שלמה של ראשונה שקדושה להיות ויכול הכרעה, בלא הענין והניח זה, בדבר הראב״ד הכריע לא וע״כ בטומאה בזה״ז שמה בנכנס כרת דין גם יש ועפ״ז לבוא, לעתיד. וקדשה הי לא וזה עזרא, של שני' מקדושה הקדושה את להמשיך אנו צריכים א״כ בטלה, ראשונה שקדושה דמ״ד, דאליבא 'אלא

של בחינתה שהרי עולם, קדושת שתהי' אפשר ועזרא זימנא, משכן דמתרגמינן מועד אהל וכענין שעה, חיי בחינת היתה זו שפעמים לבנה, ונקראת עת, שנקראת המלכות מצד באים שבעולם השנויים כל כי שנוי, שמקבלת הקדושה שזו מכיר, הי'

הבית של למים העו מקדושת שני בבית השכינה אור הארת של הקדושה מעלת היא שרחוקה וידע נבנית, ופעמים נפרצת עולם מבחינת היא שלע״ל הבית וקדושת שעה, מבחינת בעצמה היתה שלו שהקדושה בערך, מזו זו שונות שהן עד, העתיד, לבוא צריכה שהיא עולם, קדושת וירושלים המקדש קדושת את קדש לא ודאי וע״כ לע״ל, קדושתו להמשיך יכול הי' לא ע״כ

להשתנות עתידים וירושלים המקדש ולע״ל החכמה, אור ע״י הבינה הארת נת מבחי לפחות שהיא עולמית, מקדושה דוקא בינה מבחינת עולמי אלא שעה, של קידוש שהוא המלכות, שמבחינת זה כקידוש לא כלומר עולמי, אחר קדוש ולהתקדש

שהוא הכתר ור מא לעולם, ד' כבוד שהיא החכמה, הארת מבחינת דהיינו לעולם, ד' בכבוד תהי' זו ובחינה עולם, שנקרא

עליון היותר. העולם

עמוד2. אליהו מעלה אביב תל ישיבת חיילים תוכנית תשע. מרחשוון בס״ד

קדושה שתהי' אפשר אי לע״ל קדשה שני' שקדושה פי על אף יוסי, כרבי לע״ל, קדשה ולא בטלה ראשונה קדושה אם אבל

עולם קדושת של הבחינה בה שאין כיון לע״ל, והמקדש ירושלים בקדושת גם נמשכת זו. שני'

הראב״ד של וטעמו לסגנונו שמתאים מה וזהו כמו ליראיו, ד' מסוד להראב״ד לו שנגלה מה הקדושות, מחשבותיו ולמהלך

המאוחרים הדורות עד קבלתם שנש. תלשלה הרזים חכמי הדברים שפירשו ליראיו ד' מסוד לי נגלה כך במאמר כרת בו אין שם עתה הנכנס לפיכך ההלכה מאמר את סיים ולא בלשונו הראב״ד, ודייק

שההלכה להיות שיוכל להכריע, כלל רצונו הי' לא וזה כרת, בו אין שמה עתה שהנכנס להכריע, ' ד מסוד לו שנגלה נטעה שלא נגד כלל אינו וזה לשם, הנכנס כרת חייב ודאי ואז וירושלים, המקדש ועל א״י על לע״ל קדשה ראשונה קדושה כמ״ד היא

לו שנגלה ליראיו ד'. סוד לע״ל קדשה אם גם שני' קדושה ודאי אז לע״ל קדשה לא ראשונה, שה קדו כמ״ד היא ההלכה שאם הוא, הסוד שתוכן אלא אליבא הגילוי, ועפ״ז ליראיו, ד' מסוד לו נגלה וזה לע״ל. ג״כ תהי' שקדושתם וירושלים, המקדש על פועלת להיות יכלה לא

כרת בו אין עתה שם הנכנס יוסי, , דר' דדינא. אליבא החלט בדרך זה אמר לא אבל

ב עמוד י דף מגילה (מאירי) הבחירה בית

מהם נראה וקצתם לעתיד נתקדשה שלא מהם נראה קצתן ראשונה קדושה בענין בתלמוד מתחלפות סוגיות הרבה

הארץ שאר אבל לעתיד נתקדשו והמקדש שירושלם שכתבו מהם מפרשים. הרבה בפירושם ונתחבטו לעתיד שנתקדשה לא ירושלם אבל ישראל ארץ לשאר אלא נאמרה לא שניה בקדושה שאף כתבו המפרשים וגדולי המחברים… גדולי כתבוה וכן

עולמי בכבוד ולהתקדש להשתנות הם שעתידין עזרא היה יודע ומקדש כרת. בו אין לשם עכשו והנכנס

א עמוד טז דף שבועות (מאירי) הבחירה בית

בין לחלק שכתבנו זו שיטה לירושלם ישראל ארץ שאר בפי כן שכתבוה המחברים גדולי דעת הוא כך 'ומקדש שקדושה משם לך שיראה בתלמוד מוצא שאתה וכל ארץ בשאר מפרשה אתה לעתיד קדשה לא ראשונה

שקדשה משם לך שיראה וכל ישראל אתה לעתיד

ומקדש בירושלם …מעמידה יה שנ בקדושה שאף בהגהותיהם כתבו המפרשי' וגדולי

ישראל, ארץ לשאר אלא נאמרה לא ומקדש ירושלם אבל

- בכבוד ולהתקדש להשתנות שעתידין עזרא היה יודע

כרת. בו אין לשם עכשיו והנכנס עולמי פשוט והמנהג

ששמענו… מה לפי שם ליכנס

תרצא סימן ב חלק רדב״ז שו״ת

לעליות ליכנס מותר אם דעתי אודיעך ממני שאלת המקדש לתוך בולטות שהן המקדש לבית סביב הבנויות

זיזין גבי על וגזוזטראות היתר בזה שנהגו שראית לפי

בידם מוחה. ואין שוות הרוחות כל ולא שוות העליות כל שלא דע תשובה וזה אסורה זו ואי מותרות זו אי לראות יפה אומד וצריך

ספק בלי תיה הש אבן שם הכיפה שתחת ברור הדבר כי שם היתה אבן תנן דהא וא״ת אלסכרא. אצלם הנקרא מעל גבוהה שמה ושתיה הראשונים נביאים מימות את שאלנו ועתה נתון הארון ועליה אצבעות ג' הארץ במדרגות לכיפה שעולים מבחוץ רואין ואנו קומות ב'/ כ' תרלט בסי' /לעיל ג' הכיפה מקרקעית גבוהה שהיא ואמרו פיהם

נמוך הוא ולכן היסודות לגלות פעמים כמה אותו חפרו הבית שקרקעית תרלט סי' /לעיל בתשובה זה על כתבתי /בר כ הרבה להפך הוא הדבר והשתא מירושלם גבוה היה הבית שהר דוכתי בכמה תנן דהא תדע מקודם. . שהיה ממה הרבה

ומתו לתוכה אדם בני ושלשלו שם היה מה לדעת רצו הראשונים ושהמלכים מערה הכיפה תחת שיש העכו״ם אמרו עוד שמה גנוז שהארון שמעו או להם שנאמר אצלי וקרוב שם יש מה יודע אדם אין הזה היום עד עפר ומלאוה אותה וסגרו

השתיה אבן ונתגלה הבית קרקעית הושפל ולכן אותו ימצאו /אולי/ אלו חופרים היו. ולפיכך

יסוד למצוא שם חפרו שעברו שהמלכים שמעתי גם הכיפה תחת אשר הזאת האבן כי ספק אין מ״מ מצאו ולא הזאת האבן

מערב לצד הקדשים קדש בבי. ת הארון היה עליה אשר השתיה אבן היא

… הבחירה. בית מהלכות ששי פרק בהשגה תמצא וכן למקדש, שנכנס למי כרת אין האידנא כי סובר ז״ל הראב״ד כי דע הרי

לא. או בקדש בניות הם אלו עליות שמא ספק והדבר מחלוקת הוא הדין שעיקר

עמוד3. אליהו מעלה אביב תל ישיבת חיילים תוכנית תשע. מרחשוון בס״ד

קא הכי העזרה באויר עצמו תלה רבא דבעי דהא דמפרש איכא דהא נתקדש לא העזרה אויר שמא בקדש בנויות ואת״ל

איפשיטה. ולא הספרים גרסת לפי לא או העזרה אויר נתקדש אם ליה מיבעיא

ספוקי הני כל דאיכא כיון הילכך בנויות הן נתקדשו לא אשר הלשכות גגות אויר על שמא זרה כע העזרה דאויר ואת״ל בקדש… לחזות חשקתם מרוב להקל הדבר תלו /ספיקי/ מהכיפה רחוקה תהיה לא אם לעלייה ולא לבית לא תכנס ולא הנזהרים מן תהיה אתה אבל המנהג טעם לך כתבתי הנה

. הרבה

רכו עמ' שילת מהדורת הרמב״ם, אגרות

מעכו יצאנו ליצירה, ועשרים ו]שש מאות ותשע אלפים [ארבעת שנת מרחשוון, לירח ימים ארבעה בשבת, שלישי וביום

לירח. מרחשון ימים ששה, חמישי ביום בו והתפללתי והקדוש הגדול לבית, ונכנסתי סכנה תחת לירושלים לעלות במערה אבותי קברי לנשק לחברון מירושלים יצאתי בחודש תשעה בשבת. ובאחד

לא– שבח והתפללתי, במערה עמדתי יום ואותו הכל על. ל א– ושתייה. ואכילה בה' ושמחה ותפילה טוב יום כמו לי שיהיו נדרתי במרחשון, ותשיעי שישי שהם האלו, הימים ושני להים

בנחמתה ישראל וכל אני אראה כך ובחורבנה, בה להתפלל שזכיתי וכשם אמן. אשלם' לה' 'נדרי לי ויקים הכל, על יעזרני

אמן מהרה

ה סימן מהרי״ק שו״ת

לעניי המתנדבי' התנדבו אשר המעות דבר על כצהרים. ומשפטיה צדקה כאור שביו עד ירושלם למען אחשה לא ציון למען

תוב״ב ירושלים היה ולא ושנים ימים כמה עשו וכן בעיניה' יראה כאשר מהם לעשות הגזברים ביד המעות אותם והושמו עושים הם ובאמונה הנז' המעות אותם על הממונים הנכבדים הגזברים המה מופת אנשי כי מעולם עליהם שיפקפק אדם

ה עיר שבירושל' ב״ה על צר פרש ידו בעו״הר כי מקרה קרה אשר כהיום ויהי והקדוש הגדול הבית ונתץ קודש זה ועל הבנין בהוצאת וגם יר״ה מצרים המלך ע״י הנהרסות לבנות להשתדל כדי רבות מעות להוציא תוב״ב שבירושל' ק״ק הוצרכו פן ב״מ לחוש ויש לפרוע ידם לאל ואין ובממון בגוף ונשתעבדו הרבה ממון הגוים מן ברבית ללוות והוצרכו אחרים ועניינים

הנושים בפרעון להם לסייע הגולה תפוצת בכל לבקש נכבדים שני שלחו ולזה וממונם גוייתם המה הלא ערובת' לקח יבואו הנז הגזברים המה הנז' המעות על הממונים הנז' הגזברים ובבואם שאתו יכלו ולא מהם הוא ועצום רב כי הנז' 'השיעבוד

הקודש מלאכת המלאכה אל לקרבו אותם לבם נשא בבני לסייע. תוב״ב שבירושלם הכנסת בית ן

הנשיא1065-1135 חייא בר אברהם ר' של המגלה" מגילת (,)הו״ד "ציון3 "במאסף ( ע54 ')

המנהג ועל ומדרש… תפילה בית בו ולבנות הבית, אל לבא לישראל והרשו טוב, מנהג עמם נוהגים ישמעאל מלכי היו כן וכמו

הישמעאלים מלכות את והסירה (הצלבנים) הרשעה אדום מלכות הבית על שפשטה עד ישמעאל מלכות ימי כל נהגו בירושלים נמצא אינו אחד יהודי איש אף לתוכו, לבא לישראל הניחו לא הבית, על הרשעים אלה שגברו מיום כי מעליו…

אל. ה בימים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות