ירושלים עיר עם אופי

בירושלים עוד ובחר

ירושלים לך

1. שיר השירים רבה, ד א.

[משל] למטרונה שהלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו: בניך באו. אמרה לה: מה איכפת לי? ! תשמחנה כלותי! באו לה: חתניה שבאו, כיון. אמרו לה: בנותי באו. אמרה: מה איכפת לי? ! תשמחנה חתניך! אמרו לה: בעליך! המלך בא. אמר ה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו.

כך לעתיד לבא לירושלים (ישעיהו ס) הנביאים מרחוק ואומרים: ״בניך יבואו״, והיא אומרת להם: מה איכפת לי? ! ״ובנותיך על צד תאמנה״ (שם), אמרה: מה איכפת לי? ! כיון שאמרו לה (זכריה ט): ״הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע״, דכתיב (שם): אמרה: הא חדותא שלימה. וכתיב ציון״. באותה שעה היא אומרת (ישעיהו סא ב): ״שוש אשיש בה׳, תגל נפשי באלהי. ״

2. בראשית רבה כ״ב, ז.

״ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו׳״. על מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי ייבנה בהמ״ק, וזה אומר: בתחומי ייבנה, שנא׳ ״ויהי בשדה״. ואין שדה אלא בהמ״ק. ומתוך כך ״ויקם קין אל הבל אחיו״.

וראיה יראה

3. בראשית כ״ב.

{ב} ״וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶר אָהַבְתָ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״. …

{יב} ״וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי״.

{יד} ״וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה׳ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״.

4. שמות כ״ג, ו.

״יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה׳ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ בַּשָּׁנָה״.

הצדק עיר

5. ישעיה א.

״אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה״.

6. ישעיה ב.

{ב} ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת״.

{ג} ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלִָם״.

{ד} ״וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״.

7. תהלים קכ״ב.

{ג} ״יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו״.

{ד} ״שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה׳״.

{ה} ״כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד״.

{ו} ״שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ״.

{ז} ״יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ״.

8. עזרא ז, כה.

{כה} ״וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן דָאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן״.

9. ירמיהו לג.

{יד} ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה״.

{טו} ״בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ״.

{טז} ״בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָּהּ ה׳ צִדְקֵנוּ״.

ירושלים מדרגת

10. ברכות ל א.

היה עומד בחוץ לארץ — יכוין לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אליך דרך ארצם״. היה עומד בארץ ישראל — יכוין לבו כנגד ירושלים, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אל ה׳ דרך העיר אשר בחרת״. היה עומד בירושלים — יכוין לבו כנגד בית המקדש, שנאמר (דברי הימים ב, ו) ״והתפללו אל הבית הזה״. היה עומד בבית המקדש — יכוין לבו כנגד קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אל המקום הזה״. היה עומד בקדשי הקדשים — יכוין לבו כנגד בית הכפורת.

נמצאו כל ישראל מכוונין לבם אל מקום אחד.

המשימה? מה

11. ברכות לא, ז. עין איה.

אמר רב נחמן: משה תקן להם לישראל ברכת הזן כשעה שירד להם המן. יהושע תקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו ירושלים, דוד תקן על עמך ישראל ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש.

החוט המחריז בכל דרכי התורה הוא קשר הכלל אל הפרטים, שבמה שה פרטים מוצאים אשרם בכלל הגדול. על כן בהיות האכילה משפלת את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית, כבר הוכן לנו מראש בעצת ד׳ הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לעלות מהשפלות הפרטי אל רוממות הכלל. אמנם סדרי הבנין הכללי צריכין להיות מתחילים מהפרטים, על כן ראשית הכל צריך הקיום הגופני הפרטי, ואחריו הקיום הגופני הכללי. ואחר שעלו שתי אלה ביד האומה, צריך אז להתחיל התיסדות הצורה הפרטית, בתור אומה דואגת לעצמה, לקיומה ולצביונה, ואח״כ תגיע עד הצורה הכללית, בדאגתה לכל המון גויים ברואים בצלם אלהים.

על כן קודם לכל משה תקן הזן כשעה שירד להם המן לקיומם וקיומם החומרי הפרטי. ואח״כ מזה עלינו לבאנו, ונכנסנו לארץ אל מצב דאגה של הקיום הגופני הכללי. על כן יהושע תקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ, אל המדרגה השנייה ממעלת ההתקדמות הדרושה לנו. אח״כ דוד ושלמה תקנו ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה.

בזה אמנם דוד תקן על עמך ישראל ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע״י ירושלים בצורתם הרוחנית לעם אחד, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיטת הגאון הרב שלמה גורן בענייני גיור - דף מקורות

טבדי בנימין הרב ▪ הגיור בסוגיות זצ״ל גורן שלמה הרב הגאון שיטת

המלא במובן ישראל לעם הצטרפות הגיור– מהות

עמ196 והמועד השבת 'תורת ואילך

והעם התורה כי פירושה לתורתו היהודי העם שבין החפיפה ואין בגחלת וכשלהבת לגוף כנשמה וקשורים צמודים היהודי

פירוד. של אפשרות כל ביניהם

רב- דת ואינה משורשה חד-לאומית דת היא ישראל תורת

לאומית.

ותורתנו. דתנו של היסוד מעיקרי הוא זה עיקר הרשע בלעם גם

באמרו" כעם ישראל עם של יחודו את חזה ישכון לבדד עם הן

ט…) כג, (במדבר יתחשב" לא ובגויים

נוסח ב מתבטאת ותורתו ישראל עם שבין הזו העליונה הזהות

הגדולה" כנסת אנשי ע״י שתוקנה שבת של מנחה תפילת אתה

בארץ." אחד גוי ישראל כעמך ומי אחד ושמך אחד. .

לעם המתגייר של הצטרפותו הוא מיסודו גיור שכל היא האמת

היהודי, לגיור תנאי הוא הגיור לפני ומצוות תורה עול וקבלת

לעם שמשתייך מי רק ההלכה לפי כי עצמו, הגיור ולא היהודי נח כבן דינו היהודי לעם שייך שאינו ומי המצוות בשמירת חייב כגר דינו היותר לכל או נח בן של מצוות בז' אלא חייב ואינו

תושב( ביחס ב סד ע״ז בגמ' המפורשות השונות השיטות לפי

) תושב גר של במצוות לחיובו יהודי. אינו אבל -

היא ישראל מבני אחד כל של המצוות שחיוב איפוא יוצא

היהודי, לעם השתייכותנו של תוצאה מי וכל היהודי העם כי

המצוות, תרי״ג בשמירת מחויב לו ששייך שייך שאינו מי וכל

מצוות, בתרי״ג חייב אינו היהודי לעם אותן מקיים הוא ואם עבירה עובר הוא אשר יש היהודי לעם להשתייך מבלי כפרט

ב,) בסנהדרין(חנ, כמבואר מצוות של בקיומן מהוות שאינן ואלו

ועושה. שמצווה כמי דינו אין אותן מקיים גוי אם גם עבירה

ועושה מצווה בבחינת הוא היהודי העם בן שהוא מי כן שאין מה

אחר. לעם ולא בלבד היהודי לעם ניתנה התורה כי

היהודי. העם לבן עדיין נהפכים אין המצוות שמירת וע״י

מתחייב היהודי לעם טרפות ההצ תהליך כל את שעובר מי רק

במצ תוצ הוא במצוות שהחיוב באופן וות יהודים, היותנו של אה

המצוות. שומרים שאנו בגלל יהודים אנו ואין בסנהדרין כאמור

הוא… ישראל שחטא אע״פ א מד

עם של מהמרכיבים הם שונים היהודי העם של המרכיבים אמנם שנוס בזאת בעולם, אחר מש ביולוגי מוצא על ף רה מכו ארץ ותף אותו בני של המשותפת וההיסטוריה המשותפת המולדת היא אחר עם כל של המרכיבים שהם כיוצ״ב אחרות ותכונות הציבור

דתית- שליחות נושא בהיותו היהודי העם - בעולם עליונה רוחנית

אחר. עם כל משל יותר וערכיים דתיים רוחניים הם מרכיביו

של האתנולוגיים המרכיבים בה ר במידה הן והמצוות שהתורה כך

היהודי. העם

הפסוק" על ברות רש״י דברי את להבין נוכל זה ידי על עמך

עמי" ב) מז, יבמות(דף במס' הגמ' עפ״י הנ״ל ואומר שמפרש

מצוות. עשרה ושלוש מאות בשש עמים משאר מובדלים עמנו

לשאר ישראל עם בין המבדילות הן מצוות שתרי״ג דהיינו

העמים.

אבל הנבדל היהודי בעם שהמדובר מזה גם ברור מקום מכל לבין מצוות תרי״ג השומרים בודדים בין ולא אחרים מעמים

שומרים. שאינם נכרים

היהודי העם הוא והמצוות התורה לשמירת שהיסוד כלומר והפטור החיוב את ההלכה לפי הקובעת והיא לאומית כמסגרת

במצוות או נח בני צוות מ בז' או מצוות בתרי״ג עולם באי כל של

תושב… גר

האמור, כל לאור לעם להצטרף מוכן ואינו להתגייר שבא נכרי

- המצוות תרי״ג כל את לקיים עליו שמקבל אע״פ היהודי ברור

בדבריו. ממש שאין

חוץ המצוות כל את עליו וקיבל להתגייר שבא ממי גרוע זה

ל, רות(דף בכו במס' המבואר כפי אותו מקבלין שאין אחד מדבר

ביאה. איסורי מהלכות בפי״ד הרמב״ם כן שפסק וכמו ב) מכיון בהליכי פגם אינו היהודי לעם להצטרף נכונותו אי דידן שבמקרה ההצטרפות שהיא הגיור של הראשון היסוד שחסר אלא הגיור הצטרפות של תוצאה הוא המצוות וקיום היהודי לעם הטוטאלית

לעיל. המבואר כפי ללאום זו

האינדיבידואלי הקשר שגם להוכיח יש כאן האמור לכל וסף בנ הוא ישראל לארץ והלאומי עם של בקיומו חיונית פונקציה

יש ותורתו, ראל הלכתי מכשול להוות עלול העדרו ואכן

היהודי. לעם להצטרפות

ישראל ארץ ישוב מצות את עליו מקבל אינו הנכרי כאשר לכן

מוכן שאינו להתגייר הבא כדין דינו אחת מצוה עליו לקבל

לעיל, כמפורש אותו מקבלין שאין מצוות מתרי״ג כמה אחת על שבתורה המצוות כל כנגד ששקולה א״י ישוב מצות וכמה

- פ פיסקה ראה פרשת בספרי 'כמבואר את מעכבת שהיא בוודאי

להתגייר. הבא ישראל לתורת א״י שבין הזהות של זה נושא אבל

מוע ועוד מיוחד בירור טעון זו. לסוגיא ד

יג פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם

העכו״ם כשירצה לדורות וכן ד. הלכה כנפי תחת ולהסתופף לברית להכנס תורה עול עליו ויקבל השכינה מילה צריך היא נקבה ואם קרבן, והרצאת וטבילה אתם מה כגר, ככם שנאמר וקרבן טבילה הגר אף קרבן והרצאת וטבילה במילה

במילה לדורות קרבן והרצאת. וטבילה

יד פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם

. א הלכה ולא אחריו ויבדקו העכו״ם מן להתגייר אחד כשיבוא הצדק גירי מקבלין כיצד הזה בזמן שישראל יודע אתה אי להתגייר, שבאת ראית מה לו אומרים עילה, ימצאו

אם עליהן, באין ויסורין ומטורפין ומסוחפין ודחופים דוויים כדאי ואיני יודע אני אמר

מיד אותו. מקבלין

. ב הלכה בדבר ומאריכין עכו״ם, ואיסור השם ייחוד שהוא הדת עיקרי אותו ומודיעין זה בדבר מאריכין ואין חמורות מצות ומקצת קלות מצות מקצת אותו ומודיעין, הזה

ש עונשן אותו ומודיעין שני, ומעשר ופיאה שכחה לקט עון אותו ומודיעין מצות… ל

טובה בעין הגיור את לראות היא הגישה - ישראל בארץ

עמ204 והמועד השבת 'תורת ואילך

בקביעת ובמדרשים בתלמוד קיימות חלוקות והשקפות נוגדות גישות

ולגרים. לגירות היחס

שאמר חלבו ר' של מימרתו בבלי התלמוד בכל עוברת השני כחוט

ב) מז, (יבמות לישראל גרים קשים ארבע מובא זה מר …מא כספחת

בב בתלמוד פעמים הגרים. מקבלי את להרתיע במגמה חולק ללא לי

ב) ביבמות(קט, יצחק ר' של דרשתו פחות לא ממנה וחמורה ר 'דאמר

טו) יא, זר(משלי ערב כי ירוע רע דכתיב מאי יצחק תבא רעה אחר רעה

וכו.' גרים למקבלי

השפיעה הגרים מקבלי נגד ת המכוונ התלמוד של זו שלילית השקפה שיפרשו כדי מאד עליהם והכבידו הגרים של לקבלתם הנוהל על

מלהתגייר. . . ביותר שלילי גורם בהם ראו הגרים שנתקבלו לאחר גם בברייתא כמפורש הגאולה את מעכבים שהם כך כדי עד העם בחיי

ב) נידה(יג, במס' המשיח את מעכבין בתינוקות והמשחקין הגרים ת״ר

ו וכו.' חלבו כדר' גרים שם אמרו

… ירושלמי, בתלמוד כלל מובאת אינה חלבו רבי שיטת ברם אע״פ

מובהק, ירושלמי תנא הוא מקומות שבשאר דבריו נזכרו לא וכן

במדרשים, ר לדרשת ובמדרשים ירושלמי בתלמוד זכר מצינו 'ולא

גרים… למקבלי תבוא רעה אחר רעה ביבמות יצחק ששתי שנראה אלא עקרוניות שיטות חילוקי הן גרים לקבלת ביחס הנוגדות ההשקפות

לירושלמי. הבבלי שבין שום ירושלמי בתלמוד כלל מצינו שלא מאחר בקבלתם רואה הירושלמי אדרבה גרים לקבלת הכבדה או שלילית דעה

ה״ד) פ״א בירושלמי(קידושין כאמור גדול רוחני הישג דגדול שלמד

נתגיירו גרים שהרבה הגבעונים ממעשה השם לול מחי השם קידוש הוא

שעה… באותה במסכת רב מדברי יקר בע נראית הירושלמי של זו שיטה

הברייתא" על שאמר שם שין קידו מפני איש וכן אהבה לשם המתגייר

גירי וכן אריות גירי וכן מלכים שולחן גירי וכן איש מפני אשה וכן אשה

דוחי ואין הן גרים הלכה אמר רב אותן מקבלים אין ואסתר מרדכי ן

כ אותן קירוב וצריכין אותן לין מקב אבל תחילה הגרים את שדוחין דרך לשם." גיירו שמא פנים שהוכרו אלו גם ש בירושלמי רב של שדעתו הרי פנים. קירוב וצריכין אותם דוחין אין שמים לשם דעתם שאין מראש

י בחו״ל. או בארץ הוא הגיור אם תלוי שהדבר כן גם תכן

גרים" במסכת האמור את הבאנו כבר כי שמכשרת ישראל ארץ חביבה

גרים." אין שבא״י אלא גר שהוא עצמו על להעיד ביחס רק זה ואין

בדת בעם להשתרשותם סיכויים ישנם באשר הגרים את לדחות

ובאמונה.

בספק, מוטל עתידם בחו״ל אבל בדבר, התלויה אהבה היא שמא

אהבתם תתבטל הדבר ולכשיבטל ולאמונתנו. לדתנו

ההתגיירויות מעידוד נוחה בבלי התלמוד חכמי רוח היתה לא לכן

יצחק. ורבי חלבו רבי בשיטת ונקטו נקטו ישראל ובארץ הירושלמי אבל

שסופם שידע משום להתגייר הבאים את שעודד הזקן הלל בשיטת

לכ שמים לשם ולעשות בעם להתערות שביהדות. המאור את שיראו

'מ172 ע כ״ג תחומין - 173

השקפות שתי את מיוחד במאמר בררתי כבר

היסוד הנראות והירושלמי, בבלי התלמוד של

זו כנוגדות הבבלי התלמוד לגיור. ביחסם לזו מתבטא שזה כפי לגיור, השלילי יחסו את קבע של מאמרו היא הראשונה יסוד. מימרות בשתי

כספחת לישראל גרים "קשים חלבו …"ר'

"רעה ביבמות… יצחק ר' של ה השני המימרא גרים למקבלי תבא רעה …"אחר

קו- משמש חלבו ר' של מאמרו בהלכה, מנחה שהביא כפי לדחותו, או הגיור לשלילת

איסורי בהל' לבו ח ר' של מאמרו את הרמב״ם

דק צ בגר מדובר כן אם אלא ח), (יג, ביאה ל שמים, לשם להתגייר שבא ממש, לא כל

ומתאמץ זרות, פניות להתגייר …הוא

התלמוד מצד לגיור זה שלילי יחס לעומת לגיור חיובי יחס בירושלמי מצינו …הבבלי, ארץ בין הוא ההבדל כי במאמר, והוכחתי

שמא חשש אין ישראל בארץ לחו״ל. ישראל שמא חיישינן בחו״ל אבל בגיותו, ישאר

פורמלית רק היא. הגירות

גם ה יפ כוחה לחו״ל ישראל ארץ בין הבחנה

. כיום רבים סייגים חו״ל רבני עשו יפה ולכן כי וגלוי ברור כן אם אלא גרים, לקבל שלא

ונישואין אהבה לשם ולא שמים, לשם. כוונתם

הערה להוסיף הנהגתי בתעודה הגיור ברישום

תוספת. בחו״ל תוקף לה שאין הגיור, בתעודת שבין לראות, שנוכחתי לאחר באה זו

לשם לא לארץ הבאים כאלה ישנם המתגיירים כדי אלא בארץ, להתיישב כדי ולא שמים

שיוכלו ע״מ בלבד, גיור תעודת להשיג

יהודי עם בחו״ל. להינשא אירופה רבני מרבני ורבנים ככולם, רובם האורטודוקסים, במקרים רק או בכלל, מגיירים אינם ארה״ב, נמשך הגיור אז וגם נדירות, ולעתים מיוחדים

רבות. שנים

לעומ בארץ הקמתי תם אולפנים של רשת שונות בשפות למתגיירים היהדות ללימודי

לבנ מיוחד ואולפן התנועה בערים, י

מגייר ואני דות יה לומדים הם הקיבוצית.

רבני ליד שהקמתי ים מיוחד דין בבתי אותם בארץ השונים …הערים

"כהן וילסון גב״פאולה עם 'המעשה

ק סי' ב' יו״ד שמעלקיס לגרי״י יצח׳ק בית

יצחק הבית (כשי' מצ)וות עול בקבלת האחיעזר שיטת

כו סימן ג חלק אחיעזר שו״ת

להתגייר שבא דנכרי זה דדין נראה מדקדוק חוץ המצות כל עליו ולקבל היינו אותו, מקבלין דאין מד״ס אחד לו מותר ושיהי' לקבל שלא במתנה מקבלים אין בזה הדין, מן זה דבר ואין בגירות ותנאי שיור דאין אותו

שמקבל במי אבל לחצאין, גירות לעבור שבדעתו רק המצות, כל עליו קבלת בדין חסרון זה אין לתיאבון

. המצות

הרה״ג שחשש מה נראה ומה״ט ישמור שלא לפי לגייר פאזען מהר״י

דאין אפ״ל, כהלכה ישראל דיני כל עליו דמקבל כיון לזה לחוש איזה על לעבור שחושב אף המצות אין מ״מ לתיאבון, אח״כ מהמצות

ז ודוקא, המצות לקבלת מניעה ה דמעכב המצות בקבלת זהו. חסרון עליו לקבל שלא שמתנה היכא

כונתו בבירור יודעים ואנו טריפות ואכילת שבת חלול תורה איסורי על כן אחרי יעבור שבודאי הדבר שברור היכא אולם

זהו א״כ הוא כלום לאו המצות יו על שמקבל שאומר שמה דמוכח אומדנא הרי עמו, בל ולבו לפנים רק מתגייר שאינו

דמעכב המצות בקבלת חסרון ענינים שני המצות וקבלת המצות דהודעת ל' וסי' כ״ט סי' חיו״ד שלמה חמדת בשו״ת [ועיין וזה ועונשן ושכרן המצות ענין לו להודיע המצות והודעת יהודית, בדת לכנוס עליו שקבל בסתם הוא המצות דקבלת הם,

ולעולם מעכב אינו הגירות עיקר דזהו מעכב בסתם המצות קבלת יעוי״ש בשלשה המצות קבלת דבעי הרמב״ם. ]וכמש״כ

בס כעת 'וראיתי שבלב דברים בזה ול״ש דמוכח, אומדנא דאיכא דכיון שכ״כ ח״ב חיו״ד יצחק בית הוי לא דברים, אינם

גירות… קבלת

כח סימן ג חלק אחיעזר שו״ת

שכוונתן כיון לגיירן, ראוי אין הדין מצד באמת אשר לישראל, שנשאו הנכריות הנשים את ייר לג שנהגו בכלל הגירות וע״ד יסוד ומצאתי להקל צדדתי אחר במקום ר״ה, אלף סי' הרשב״א בתשו' כמבואר לו אסורה הנשואין אחרי וגם אישות לשם

ר מהגאון ודעת טעם טוב בתשו' פסק וכן קל״ב, סי' הדור פאר הרמב״ם בתשו' לזה למעשה. הלכה קלוגר שלמה '

נבלות נדה באסור שבת, בחלול ויתנהגו עמם בל שלבם דמוכח אומדנא שהוא אחרי מצוות קבלת שאין עקא דא אולם

הגאון בזה התעורר וכבר הקודם. במכתבי שכתבתי כמו וטרפות, חיו״ד יצחק בית בספרו שמעלקיש יצחק מוה״ר והעלה

להלכה בזה. להזדקק כשר לבי״ד שאין. .

, כאלה גרות בעניני להזדקק כשר לבי״ד שאין רומעכ״ת עם הצדק אבל הדור רבני זה על שירעישו לנכון מוצא אני אין אך

הגרות נגד גלוי' במחאה, ולצאת להתגייר… הנשים מניחים שאינם השם כחלול זהו הארץ עמי בעיני כי

עמ181 כ״ג 'תחומין זיידמן הלן של גיורה (בעניין )ואילך

הבעיה לברור מיוחד קונטרס בע״ה לפרסם עומד אני הגיור בעיות ובכל הנידון בגיור שהתעוררה ההלכתית אולם המקטרגים. של מליבם להוציא כדי בארץ, בזמננו הלכתיות נקודות כמה אציין בנידון, שפנה כבהד״ג בגלל לפרטים להיכנס מבלי הדין, בית מעשה מבוסס, עליהן

הדין פסק של ה. מקורות כל את לציין ומבלי

האשה כי פקפוק, כל ללא נתברר הדין בית בחקירות א. קשר כל ללא יהדות, ולשם שמים לשם נתגיירה הנידונה

לחץ כל עליה היה לא כי נתגלה שלה. האישות חיי עם פנימי נפשי מכח אלא בעלה, מצד לא גם להתגייר, צעירה בארה״ב היותה בעוד כי ליהדות, להסתפח החליטה הסיבה וזו ליהדות. ונמשכה יהודי בת״ת למדה לימים

ארצה– לבואה בארץ ולגור להתגייר שרצתה …משום

ומצוות- תורה עול דין בית בפני עליה קבלה היא ב. ולשמור לגמרי), צמחונית (היא כשר לאכול שבת, לשמור

לשו״ע בהתאם ישראל מסורת. על

נחתן לא ואופן פנים שבשום לה, הודענו ג. האיש עם אותה חשש עליו שיש מאחר בנים, ממנו וילדה חיה היא אתו

. כהונה

בסוף באחיעזר הגרח״ע גם האמור, כל על בנוסף …

כך על כתב כח) (ג, הנ״ל תשובתו " לנכון מוצא אני אין אך נגד גלוי' במחאה ולצאת הדור רבני זה על שירעישו

, הגרות מניחים נם שאי השם כחלול זהו הארץ עמי בעיני כי

להתגייר."… הנשים

דידן ובנידון והדת התורה הצלת משום בזה שהיה בודאי חוגי זממו מה בבירור לי שידוע כפי ובעם, במדינה

לא אילו להתקיים שעמד, זה ממשפט להפיק הכנענים והגיורת וכדין. כדת שנתגיירה למכה, רפואה הקדמנו

היא מלכתחילה כלל עמהם שלם ליבה היה לא. עצמה חוקי את לעקור רק בקשו אחרים להתייהד. דרך רק חיפשה

במדינה, והגירושין הנישואין הגירות, של התורה מי ואחריתה ישראל, בלב יתד לתקוע עמדו והרפורמים קצר זמן בהיותי בה וחשתי הזאת, בסכנה ראיתי ישורנה. שמתנגדי איך שמעתי בעולם. ישראל בתפוצות כן לפני

לתקוע עבורם הזמן בא שהנה לכך, וונו התכ והדת התורה בכל הכרה ולהשיג הרבנות, את לרשותם ולקבל בארץ יתד גדול חשש שהיה עד וגירושין, נישואין בגירות, שיעשו מה ח״ו אזרחיים, וגירושין נישואין חוקי רשמי באופן, להנהיג

בעם המשפחה חיי כל את להרוס עלול שהיה. מה

להצלת עין כהרף ה' ישועת באה ממש האחרון ברגע והנה שיכולנו בזה, לנו עמדה והרבים התורה וזכות המצב, התורה אחדות את ולהציל ישראל, ושם שמים שם לקדש

ובתפוצות במדינה …והעם

ו גורן הרב מחלוקת וכהן עם שחיה גיורת בגיור האחיעזר

כח סימן ג חלק אחיעזר שו״ת

נשים נושאים ש לדאבוננו, מקרים שיקרו שנשאל מה ע״ד גם ויש להתגייר אח״כ ובאים ובנות בנים להם ויש נכריות

נכריות. נשים שנושאים כהנים

אשתו את גיירו לא כהן הבעל שאם כאן עד היו ונוהגים

הנכרית.

מאיסור יותר חמור לכהן גיורת איסור וכי מוזר, הדבר ואצלו נכרים בנשואי שיק מהר״ם בשו״ת מש״כ והביא נכרית,

כרת וחיוב דאורייתא. איסור דאיכא

- אומות בשארי תתחתן דלא לאו דליכא הטור לשי' גם והנה וע״י בפרהסיא אם בו פוגעים קנאים הנכרית על בבא מ״מ

אסתר והא ע״ד נהדרין בס כמבואר בפרהסיא, הוי נשואין

הוא. פרהסיא

פ״ב בסנהדרין כמבואר קבלה מדברי כרת איכא וכן וכ״כ

איסו״ב… מהל בפי״ב 'הרמב״ם

משום לוקה הכותית על הבא דכהן שפסק הרמב״ם דלשי'

… הגירות לאחר או הגירות לפני בין חילוק אין א״כ זונה קנאים דהא תורה איסור בזה דיש בגיותה חמור הא ולפ״ז

דזונה לאו איסור וגם בה. פוגעים

מנהגם להצדיק נראה ההתבוננות אחרי, אולם ראוי שכן ו

כ לעשות לכאורה למעשה. ן

הגירות לפני דהא איסור שום הנכרית על אין היא ועתה

זונה… איסור משום ג״כ מוזהרת

עמ181 כ״ג 'תחומין ואילך זיידמן הלן של גיורה )(בעניין

חי תורה. וכדין כדת נעשה הגיור דין פי על לבצעו היינו, ם יבי

כדי חמורים תורה מאיסורי אותם. להציל

בהלכות הרמב״ם שלפי ביאה איסורי מן הבא כהן ג )(יה, " בת שאינה לוקה לבד ובבעילה התורה… מן לוקה הכותית

…"קידושין

ברכת ועונשן קנאים ארמית שהבועל מסיני, למשה, והלכה איסורי הלכות שם א)וברמב״ם (פב, סנהדרין בגמרא כמפורש

ד- (יב, ביאה כמפורש דין, בית בידי מיתה חייבת והכותית ו).

נהרגת ה״ז בזדון הכותית על שבא כיון י (הל' שם )"ם ברמב" וכו ידיה.'" על תקלה לישראל שבא מפני

שתתגייר– לאחר אבל כאן אין לזה, זו יתקדשו שלא כיון

ב (יז, שם הרמב״ם כמוש״כ:), תורה איסור שום ולא מלקות

" הדיוט בין גדול בין אלו נשים מהשלש אחת שנשא כהן כל

או זונה משום לוקה אינו זנות דרך עליה א ב ואם לוקה, ובעל ויבעול…" שיקח עד יקחו לא שנאמר חללה או גרושה

גרודז׳נסקי עוזר לגר״ח אחיעזר משו״ת גם בבירור משמע כן

שהיתה זו בשאלה ממש דן ש כח), סי' (ח״ג מווילנא זצ״ל

הנשים של גיורן להתיר מקודם נוטה רח״ע והגאון לפנינו…

בזה דיש בגיותה חמור "דהא מטעם לכהן ות הנשוא הללו דזונה." לאו איסור וגם בה פוגעים קנאים דהא תורה איסור

מטעם לגייר, שלא מנהגם" "להצדיק כתב כך שאחר אלא

" הגירות לפני דהא איסור שום הנכרית על אין היא ועתה

זונה." איסור משום ג״כ מוזהרת

אחר אותם נחתן שלא להם ברור כאשר דידן בנידון אבל תורה מאיסורי אותם מצילים אנו הגירות ע״י אזי הגירות, איסור שום שניהם על אין הגירות לאחר כי חמורים,

היה מקודם ולהיפך, הנ״ל. הרמב״ם שיטת לפי דאורייתא, מלקות עליו שחייב התורה מן זונה ואיסור כרת איסור, עליו

בר כמבואר דין בית מיתות חייבי איסור רבץ ועליה, מב״ם

תורה איסור עליו אין קידושין ועכשיו…בלא

שכל הנ״ל, הגרח״ע של דבריו על להתפלא יש כך על נוסף

הגירות למניעת טעמו עיקר על אין הגירות "דלפני משום הוא

כן גם מוזהרת היא ועתה איסור, שום."הנכרית

מה סימן ב' חלק הגורן תרומת שו״ת

ביאה איסורי בהל' לעיל המפורשים הרמב״ם דברי נגד, וזה

מזהירין כן אם אלא עונשין ואין בי״ד, מיתת. יבת חי שהנכרית מצווה הוא ש כשם הישראל על מוזהרת הנכרית שגם משמע

, עליה יתכן ואין … הרגו אותה שגם זמרי אצל שמצינו כשם איסור שום הנכרית על "אין הגירות שלפני."לומר

לה מצוה חינוך מנחת

שכתבנו דזה בעזה״י ונל״ב

שהב״נ באופן כאן ור פט רק העבירה מחמת מעונש

תקלה מחמת וכן בהמה כמו העכו״ם על שבא בישראל אותה שהורגין כתב שהר״מ כבהמה דינם אין בהמה כמו בסקילה שהם והנרבע הרובע דהם הוא גזה״כ דשם האנשים וגם בסקילה אבל נ״ד סנהדרין ע' בסקילה תקלה מחמת העיקר כאן

סקילה לא אבל מיתה מחויב

עליו… להחמיר מה״ת

שהיא בחנק דנידון ונראה

- שבכולן הקלה דב״נ אף

העונש אם היינו בסייף דינו סייף התורה חייב' עבירה על מחמת אינו העונש אם אבל הישראל משום רק העבירה לו די וקלון תקלה מחמת

כנלע״ד. הקלה שהיא בחנק

נהרג דב״נ דהגם אפ״ל וגם

דוקא זה וכו א' ודיין 'בע״א

מ נהרג עבירה אי חמת בע״א דנהרג ילפינן שמוזהר בהמה כמו נהרג אם אבל וכו'

תקלה מכח שור כמו א״כ ודיינים עדים ב' צריך הנסקל

- ור״מ עש״ס - כד״נ כ״ג ה״נ עדים ב' צריך כבהמה דדינו

דיינים. וכ״ג

קטנים וגיור מצוות קבלת בעניין עוד

עמ210 כג 'תחומין

אשר לילד מילה ברית בענין השאלה רפורמי– גיור ע״י שנתגיירה לאם נולד ברית לשם אותו? האםניתןלמול

ההלכה– מבחינת ממש בו אין רפורמי שקיור היא התשובה נכון יותר או כהלכה, מבוצע שאינו עצמו הגיור בגלל הן

שיטתם כל והרי מצוות, ולא שבת שומרי אינם שבעצמם המגיירים בגלל והן ההלכה; ראות מנקודת כלל מבוצע שאינה וברור מסמכים… רבנים לושה שלש בי״ד שצריך היא פסוקה הלכה חיים… אלוקים דברי ולהפוך משה בתורת יד להרים

"ש״הרבייס פיקציה אלא אינו שלהם והדיור דין, בית של דין להם אין וכיוצ״ב, וכשרות שבת שומרי שאינם רפורמים ה

. בעלמא

האמ של בניהן את למול באים ואם ה הות בי״ד ובפני יהדות, לשם אותם למול יש הרפורמים, אצל ו שהתגייר הללו נכריות של בי״ד בפני וכהלכה וכדין כדת היא גם תתגייר הילד של שהאמא לאחר זאת וגם במצוות. ומהדרים כשרים רבנים ג' של

התורה מצוות כל את לקיים עליה ותקבל יהדות שתלמד לאחר כנ״ל, כשרים רבנים. ג'

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ודגלו עלי אהבה - ריקוד דגלים

׳ודגלו עלי אהבה׳ – דגל ישראל

**פתיחה: **

מהדורות החדשות העסקות במתווה ׳ריקוד הדגלים׳ האם יעבור בשער שכם או לא. האם זה התרסה והתגרות או דרך נכונה.

מאבק הדגלים בכפר חוורא.

**שאלה: **

מה מהות הדגל? מה הוא מסמל?

מאיפה הגיע הדגל לעם ישראל?

ומה מיקומו במורשת היהודית?

במדבר: (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:

**דגלי המדבר כדגלם של מלאכי השרת: **

אילת השחר במדבר ב, ב (רב אהרן יהודה ליב שטיינמן):

במד״ר (ב׳ ד׳) כתוב איש על דגלו באותות הה״ד מי זאת הנשקפה קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו׳ אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין וכו׳, וישראל אומרים מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים, שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלקים במדבר, דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים, יכולים אתם לעשות לנו כך עכ״ד.

והנה משמע שזה תשובה לדברי אומות העולם שאין בכחם לעשות לנו דגלים, וצ״ב למה אינם יכולים לעשות לנו דגלים הרי רואים במציאות דכל אומה עושה דגל לעצמה, ועוד דהדגלים היו רק בהיותם במדבר וא״כ מה זה תשובה לדברי העכו״ם שיתדבקו להם, הרי היום אין לנו דגלים אף על פי שאנו מתבדלים מהם.

והנה במד״ר (שם אות ג׳) כתוב בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו כ״ב רבבות של מלאכים שנא׳ רכב אלקים וגו׳ והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנא׳ דגול מרבבה, כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר הביאני אל בית היין וכו׳ עכ״ד, וצ״ב מה שייך דגלים אצל מלאכים שהם רוחניים, אלא דכתוב בספרים דלכל דבר גשמי בעוה״ז יש שורש רוחני בשמים, אבל כשהוא משתלשל ויורד לארץ הוא מתגשם, ואצל המלאכים הדגלים הם ענין רוחני וכשמשתלשל לארץ הוא בצורת דגלים.

וכנראה דכלל ישראל ראו התגלות השכינה במעמד הר סיני ומסביב כסאו יתב׳ היו המלאכים בדגלים, והבינו דבאופן זה יש השראת השכינה, דהרי עיקר השראת השכינה היא בעליונים, וכמו שאומרים ושכינת עוזו בגבהי מרומים, והתאוו גם הם להשיג מדרגה זו שהדגלים יסבבו את הארון והלוחות שבו, ולא הי׳ כאן תאוה לדגל בעלמא, דהדגלים אינם כלום ללא תורה ומצוות, אלא דבנוסף לתורה וקיום המצוות שהם הסיבה להשראת השכינה, יצאה נפשם מגעגועים למעלה ודרגה זו של השראת השכינה, שיהא הארון והלוחות שבתוכו במרכז והם יסבבוהו בדגלים.

וא״כ אומות העולם יכולים לתת רק דגל שהוא סמל בעלמא, אבל את העונג הרוחני שיכולים לזכות ע״י הדגלים, את השראת השכינה אין ביכלתם לתת לנו…

**הדגל היהודי מסמל שייכות עם עומק רוחני. **

**דגל מדינת ישראל כחול לבן: **

אומנם מקורו של דגל מדינת ישראל אינו ברוח הקודש אבל צבעו ופסיו לקוחים מהטלית…

סוטה יז. : ״היה ר״מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא״.

מעמקיו של דגל מדינת ישראל מזכירים את כסא הכבוד.

**דגל מסמל פרוד, אך לא עומקו של דגל ישראל: **

״אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ״.

״איש״ – לשון יחיד, לכל שבט דגל ייחודי לו.

״יחנו״ – לשון רבים, אומות העולם – דגל מסמל טריטוריה, השטח שלי אינו שלך. מחנה עם ישראל חונים יחד סביב מהות אחת, סביב נשמה אחת — המשכן.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מאמר מקוצת בנט יום ירושלים

בנט וירושלים – במבט תורני

הרב בנימין טבדי, ראש בית מדרש לשמה להכשרת רבנים, רעננה

גם אני לא הייתי מזמין את ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, לחגיגות ציון יום ירושלים ב״מרכז הרב״, וברצוני להסביר את טעמי ונימוקי – מנקודת מבט תורנית.

**המשמעות ההלכתית והרוחנית של ״ממשלת ישראל״**

מבחינה הלכתית ורוחנית, יש משמעות לממשלה שנשענת על רוב יהודי. הרב קוק זצ״ל פסק להלכה (משפט כהן קמד) שבשעה שאין מלך בישראל – חוזרת ה״מלוכה״ לעם ישראל שיכול לבחור אנשים מתוכו להנהיג האומה. הרב קוק מסביר, שבאופן זה אמנם אין ״מלך״ אך יש ״מלכות״ בעלת תוקף וזכות להנהיג את האומה בכל העניינים הציבוריים והלאומיים. ממילא מובן, כי לממשלה נבחרת במדינת ישראל יש מעמד של ״מלכות״ ויש לה זכות לקבוע בשאלות קריטיות – כגון יציאה למלחמה.

להגדרת ממשלת ישראל כ״מלכות״ מבחינה הלכתית יש גם משמעות רוחנית. הרמב״ם כותב ביחס למלך ישראל ״לבו הוא לב כל קהל ישראל״ (מלכים ג, ו). כמו שהסנהדרין הם ״עיני העדה״, המלך הוא ״לב העדה״ (עי׳ שם משמואל תצוה-זכור תרע״ד). בפוסקים מובא, שאפילו על מלכי-ישראל הרשעים, עובדי עבודה זרה ומחטאי הרבים, היו מברכים ״אשר חלק מכבודו ליראיו״ (עי׳ רש״ש ברכות נח) והיה מצווה לכבדם (המקנה קידושין לא). לא מפני מעמדם האישי, אלא מפני שכבודם הוא כבוד ה׳ והאומה הישראלית.

**״מלכות ישראל״ רק כנציגת הרוב היהודי**

אך יש תנאי-סף על מנת שממשלת ישראל, וראש ממשלת ישראל, יקבלו את המעמד המיוחד הזה, עם המשמעויות ההלכתיות והרוחניות שלו: ממשלה זו צריכה להיבחר על ידי רוב חברי הכנסת היהודים, שנשלחו על ידי רוב העם היהודי היושב בציון. הגר״ש גורן זצ״ל כתב תשובה הלכתית מנומקת בה הוא מסביר ומכריע, שאם מיעוט חברי הכנסת היהודים עושים ״יד אחת״ עם גויים כדי לשלוט ברוב העם היהודי – אין לממשלה זו זכות לקבוע בעניינים לאומיים ופנים-יהודיים.

גם בדורנו, הרב יעקב אריאל שליט״א התייחס למעמדה ההלכתי של ממשלת ישראל הנוכחית. הוא פסק שיש לממשלה כוח מנהלתי בלבד, כמו ועד בית, אך אין לה סמכות בשום נושא מהותי ופנים-יהודי, הואיל ואינה נסמכת על רוב הח״כים היהודים.

**בין ״כבוד מלכות״ ל״כבוד מלכות ישראל״**

יש לציין שהחלוקה הזו ניכרת בהבדל שבין שתי סוגיות בתלמוד. בסוגיה בכתובות (דף יז) אומרת הגמרא על הפסוק ״שום תשים עליך מלך – שתהיה אימתו עליך״. מכאן נלמד שיש מצווה לכבד מלך ישראל, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הואיל וכבודו הוא כבוד כלל ישראל וכבוד השכינה (אפי׳ אם הוא פסול, ובלבד שהוא יהודי שמקובל על העם – עי׳ העמק דבר דברים יז, טו).

אך יש סוגיה אחרת במסכת זבחים (דף קב) ששם כתוב ״לעולם תהא אימת מלכות עליך״. הגמרא מביאה שם שתי ראיות: האחת היא מזהירות משה רבנו בכבוד פרעה, והשנייה במה שאליהו רץ לפני מרכבת אחאב. אך יש לשים לב, שלא הוזכר בכל הסוגיה שם הפסוק המיוחד למלכי-ישראל ״שום תשים עליך מלך״. מרש״י בסוגיה שם (ד״ה וירץ) משמע שמדובר בעניין של דרך ארץ בלבד ולא מצווה ממש. אך מדוע השוותה הגמרא את הכבוד שיש לרכוש למלכות אחאב לכבוד מלכות פרעה – הלא אחאב הוא מלך ישראל!

אכן בספר מלכים (מל״א פרק יח), מספר פסוקים קודם ריצת אליהו לפני מרכבת אחאב, הנביא מתאר מצב שעם ישראל מואס בהנהגת אחאב שעודד את עבודת הבעל. העם קורא ״ה׳ הוא האלוהים״ ומעתה הוא לא יכול לראות באחאב את מי שמייצג אותו. על כך אומרת הגמרא – שאמנם אין לאחאב מעמד של ״מלך ישראל״ – אך עדיין יש לכבדו כמו כל בעל שררה – ״לעולם תהא אימת מלכות עליך״. כמובן, זהו מצב לא נורמאלי ואנו מצווים להקים במדינת ישראל מלכות וממשלה יהודית, המממשת את המדיניות של הרוב היהודי.

**ירושלים – עושה שלום בתוכנו**

לכן לא מתאים להזמין את מר נפתלי בנט ליום ירושלים. הממשלה שבראשותו לא מייצגת את הרוב היהודי ואת הלאום היהודי. רוב הח״כים היהודים נגדה. ראש הממשלה ראוי לכבוד כמי שעומד בראש הפירמידה האזרחית – אך לא כמי שקיבל את סמכותו מכוח רוב העם היהודי היושב בציון.

לעומת זאת, ירושלים המאוחדת, הכותל והר הבית – הם תכלית הלאומיות והזהות היהודית. כל אלו אינם נושאים ״אזרחיים״ אלא נושאים פנים-יהודיים. כשנבנה גשר – נזמין את בנט. שנרים את כבודה של ירושלים והעם היהודי בארץ ישראל – לא.

בעזרת השם, כאשר יהיה ראש ממשלה יהודי שייצג את הרוב היהודי והזהות היהודית והלאומית של מדינת ישראל – נשמח שישתתף עמנו בחגיגות יום ירושלים – העיר שעושה קודם כל שלום בתוכנו, על ידי מנהיגות שבאה מתוכנו ומייצגת את הרוב היהודי. ״מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא״ (דברים יז, טו).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת במדבר - עבודת הלווים שוערים ומשוררים ע'פ הרב אשר וייס

בס״ד

פרשת במדבר – עובדת הלווים שוערים ומשוררים

הלל מרצבך על פי הרב אשר ווייס שליט״א

חומש ויקרא נקרא תורת כהנים, שמתעסק בענייני הכהנים. חומש במדבר הוא תורת הלוויים: ״ואתה הפקד את הלווים על משכן העדות״.

מניין הלווים, פדיון הלווים, ועבודת הלוויים במשכן. מטה הלווים שפורח (בפרשת קרח), פנחס שקם מתוך הלווים והורג את זמרי וכזבי. חלוקת הארץ לשבטים ולא ללוויים (פרשת מסעי), ורוצח בשגגה שגולה לערי הלווים (פרשת מסעי).

הסביר הרב אשר וייס כמה פעמים שעבודת המשכן היא עבור כל יהודי. כל יהודי הוא בבחינת כהן בביתו. ישנם 3 כלים במרכז המשכן: מנורה, שולחן ומזבח. יש לכל אחד מהם תפקיד מסוים כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. מנורה – תורה, ״נר מצווה ותורה אור״. מזבח – עבודה, ״תפילה כנגד הקורבנות״. שולחן – גמ״ח (שולחנו של אדם מכפר כמזבח (חגיגה כז), והיינו על ידי הכנסת אורחים (רש״י ותוס׳)).

מה עבודת הלווים מלמדת אותנו? כשם שכל בית הופך למקדש על ידי עבודת הכהנים, כך כל בית הופך לבית על ידי עבודת הלווים. במדרש רבה (במדבר ג, ג) כתוב שעבודת הלווים מתחלקת לשתיים: שוערים ומשוררים.

שוערים – הם היו מופקדים על שמירת המקדש בכ״ד מקומות (ג׳ מקומות כהנים, והשאר לווים). משוררים – הם היו גם המשוררים, מנגנים בפה ובכלי.

בית יהודי צריך לא רק כהנים, אלא צריך גם לווים. הבית צריך להיות מוקדש לתורה, עבודה וחסד. אבל צריך גם שוערים ומשוררים. מה זה אומר?

שוערים – מי נכנס ומי לא נכנס, מה נכנס ומה לא נכנס. עם הטכנולוגיה החדשה צריך שערים שונים. ילד יהודי שגדל בבית של יראי שמים היה צריך לעבור הרים וגבעות כדי להיחשף לדבר עבירה. היה צריך פעם לצאת מעבר לערי החושך כדי לטמא את המוח. היום במקש אחד של האצבע כל הטינופת, כל הכפירה, כל המינות. צריך שוערים.

משוררים – אבל לא די בשוערים. מי שלא רוצה להיות בפנים תמיד ימצא את הדרך לברוח. אפשר לטפס מעל החומה, אפשר לפרוץ פרצות בחומה, אפשר להגיע גם מתחת לחומה. צריך גם משוררים – להיות מאושרים בפנים. ולכן חומות אכן צריך, אך צריך גם לשורר. לדאוג שיהיה שמחה ונעימות בבית. ״אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה״. שמחה היא עבודה שתלויה בלוויים.

ברכת ״הערב נא״:

בתוך ברכות התורה ישנו חלק של ברכת ״הערב נא״, והיא מתחלקת ל-2:

״וְהַעֲרֶב נָא, ה׳ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל״.

״וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ״.

מדוע בברכה אחת מתעסקים בשני נושאים שונים – ״ערבות התורה״ ו״חינוך הילדים״ לתורה? מדוע הם לא מחולקים לשתי ברכות, אלא נמצאים באותה ברכה אחת?

התשובה היא שמשמחת המצווה ומתיקות התורה מגיעים גם לחינוך הילדים לתורה ומצוות. זה הולך יחד. השמחה בתורה זו הדרך להגיע להיות ״ונהיה אנחנו וצאצאנו…״

בתפילה, שננסה להציב שוערים ושומרים, להגן על ילדנו מכל הטומאה והפסול שיש בעולם. אך מלבד זאת נשתדל גם שיהיו משוררים. שמחת התורה והמצוות תוביל אותנו לראות נחת מכל צאצאנו.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

גיור במדינת ישראל

עמי עמך

1. תנו רבנן: אין מקבלין גרים לימות המשיח, וכיוצא בו ביבמות כד ב.

2. רמב״ם איסו״ב פרק יג: כְשֶׁיָבֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹרֶׁת לְהִּתְגַיֵּר הַמִּצְוָה הַנְכוֹנָה לִּבְדֹּק אַחֲרָיו שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטֹּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִּפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִּכָּנֵס לַדָּת. וְאִּם אִּישׁ הּוא בּוֹדְקִּין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵּינָיו נָתַן בְּאִּשָּׁה יְהּודִּית. וְאִּם אִּשָּׁה הִּיא בּוֹדְקִּין אוֹתָהּ שֶׁמָּא עֵּינֶׁיהָ נָתְנָה בְּבָחּור מִּבַּחּורֵּי יִּשְׂרָאֵּל (טו). לְפִּיכָךְ לֹא קִּבְּלּו בֵּית דִּין גֵּרִּים כָּל יְמֵּי דָוִּד וּשְׁלֹמֹה. בִּימֵּי דָוִּד שֶׁמָּא מִּן הַפַּחַד חָזְרּו. וּבִּימֵּי שְׁלֹמֹה שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכּות הַטּוֹבָה וְהַגְּדֻלָּה שֶׁהָיּו בָּהּ יִּשְׂרָאֵּל חָזְרּו. שֶׁכָּל הַחוֹזֵּר מִּן הָעַכּו״ם בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵּהַבְלֵּי הָעוֹלָם אֵּינוֹ מִּגֵּרֵּי הַצֶּדֶׁק.

3. רמב״ם שם יד: מְקַבְּלִּין גֵּרֵּי הַצֶּדֶׁק. כֵּיצַד כְּשֶׁיָּבוֹא אֶׁחָד מִּן הָעַכּו״ם לְהִּתְגַיֵּר וְיִּבְדְקּו אַחֲרָיו וְלֹא יִּמְצְאּו עִּלָּה. אוֹמְרִּים לוֹ מָה רָאִּיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִּתְגַיֵּר. אִּי אַתָּה יוֹדֵּעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵּל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּוּוּיִּים וּדְחּופִּים וּמְסֻחָפִּין וּמְטֹרָפִּין וְיִּסּוּרִּין בָּאִּין עֲלֵּיהֶׁן. אִּם אָמַר יוֹדֵּעַ אֲנִּי וְאֵּינִּי כְדַאי מְקַבְּלִּין אוֹתוֹ מִּיָּד.

4. זאת בריתי — הרב שג״ר הקדמה: ביותר נוקבת ומסובכת היא בעיית הגיור בימינו בגלל שאלות שנתחדשו בה; למשל, אם תהליך הגיור הוא בעיקרו תהליך דתי, מהי משמעותו בעידן חילוניות? וכיצד משפיעה התפיסה השוררת בימינו בדבר עליונותה של הזהות הלאומית על הזהות הדתית? גם כאן אין מדובר רק בבעיית הצטרפות ליהדות, אלא באופייה של היהדות עצמה.

5. רמב״ם איסו״ב יד: וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עִּקְרֵּי הַדָּת שֶׁהּוא יִּחּוד הַשֵּׁם וְאִּסּוּר הָעַכּו״ם. וּמַאֲרִּיכִּין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ מִּקְצָת מִּצְוֹת קַלּוֹת וּמִּקְצָת מִּצְוֹת חֲמּורוֹת. וְאֵּין מַאֲרִּיכִּין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶׁקֶׁט שִּׁכְחָה וּפֵּאָה וּמַעֲשֵּׂר שֵּׁנִּי. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִּצְוֹת. וְאֵּין מְדַקְדְקִּין עָלָיו. וְלֹא מַרְבִּין עָלָיו.

6. זרע אמוניך מאמר ג: בארץ ישראל דווקא ישנו חשש להתפתחות נתק גדול בין הזהות הלאומית לזהות הדתית, שהרי במדינת ישראל קיימת אידיאולוגיה לאומית חילונית שהיא חיה ותוססת. ולפעמים היא אנטי-דתית.

7. זרע אמוניך, אחרית דבר: גם בין שומרי מצוות, רבים בחברה היהודית אינם שומרים מצוות; כולם לא מקפידים על כל המצוות ופרטי ההלכה, ואף על פי כן הם מוגדרים שומרי מצוות מבחינה הלכתית (למשל נשים שאינן הולכות בלבוש צנוע כדרישת ההלכה). אם כן עולה השאלה: האם גם במקרה שהגר מצהיר בכנות שהוא רוצה לשמור מצוות — הוא עצמו מודע לתוכן הצהרתו? האם הוא יודע מהם חיי שמירת מצוות? ריבוי הגוונים מעלה חשש שהגר עצמו איננו יודע מה משמעות הצהרתו והיא חסרת משמעות לכאורה.

8. שו״ע יו״ד רס״ח ג: כָּל עִּנְיְנֵּי הַגֵּר, בֵּין לְהוֹדִּיעוֹ הַמִּצְוֹת לְקַבְּלָם בֵּין הַמִּילָה בֵּין הַטְּבִּילָה, צָרִּיךְ שֶׁיִּהְיּו בִּג׳ הַכְּשֵּׁרִּים לָדּון, וּבַיּוֹם. אֲבָל בְּדִּיעֲבַד אִּם מָל לֹא אוֹ טָבַל בַּלַּיְלָה, אֶׁלָּא בִּפְנֵּי ג׳ אוֹ אֲפִּלּוּ לֹא טָבַל לְשֵּׁם גֵּרּות, אֶׁלָּא אִּישׁ שֶׁטָּבַל לְקִּרְיוֹ וְאִּשָּׁה שֶׁטָּבְלָה לְנִּדָּתָהּ, חּוץ מִּקַּבָּלַת מִּצְוֹת הָוֵּי גֵּר וּמֻתָּר בְּיִּשְׂרְאֵּלִּית. אִּם שֶׁמְעַכֶּׁבֶׁת אֵּינָהּ בַּיּוֹם וּבִּשְׁלֹשָה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רוח התורה משיבת נפש

נפש משיבת התורה רוח ושבועות נשא לפרשת חיד״א

״וְדִבַּרְתָּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה׳ וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא״ (במדבר ה, ו)

רבי נתן, כסא רחמים, אבות ד, כא

הנה קיום המצות הם בנפש, והיינו דכתיב ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״, ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״, ״וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״. והכל לתקן בחינת נפש, והעשיה לתקן בחינת נפש. והוא בעולם היצירה, ששם בחינת הרוח, ותלמוד תורה לתקן הרוח.

ואם כן צריך בתחילה לתקן המצות על ידי מעשה המצוה, ואחר כך לתקן היצירה בלימוד. וזה שאמר המדרש: ״העיקר לא אמר אלא המעשה. ״ ואיך יתקן הרוח ביצירה ועדיין לא תקן בעשיה? כי המעשה הוא בעשיה ומתקן הנפש, שכל מעשיו מרובין מחכמתו — מתקיימת חכמתו, כי על ידי רוב מעשיו תקן העשיה, ועלה מהעשיה ליצירה, ותקן הרוח והיצירה. ולפיכך צריך מעשים מרובים, ואחר שתקן העשיה, הנה מה טוב הלימוד, והעשיה צריכה לתקן מה ששייך לבחינת נפשו. וכבר מתוקנת העשיה, ולכן מתקיימת חכמתו שהיא ביצירה.

והיינו דאמור ישראל ״נעשה ונשמע״ — ״נעשה״ לתקן הנפש, ״ונשמע״ לתקן הרוח, ונתקן ״העשיה״ ביצירה.

וקח טוב, שהנפש היא כמה שאמר האר״י ז״ל, ומיוסד על דברי הזהר, חדש לשבת תשובה, אהבת דוד ט — שכל המצוות נצטוית הנפש, ובעבור האדם על המצוות נפגמת הנפש, ובזה שפיר אתי מה שאמרה החכמה ״החוטאת הנפש היא תמות״. והרוח נצטוית על תלמוד תורה.

והכי נהטי מקראי קדש: ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״, ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״, ״וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״ — דייקא הנפש.

וזה רמז, שבגלגול זה בא לתקן חלק לימוד, א״נ רמז מ״ש רבינו האר״י ז״ל, חומת אנך תהלים א — שבחלק תורה שהוא חושק בה ילמוד. ורמז זה: ״בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״ — בחלק לימוד שהוא חפץ זה נקרא חפצו, ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה״ — ילמוד בחלק זה שהוא חפץ, ולא יעשה הפך חפצו ללמוד בחלק אחר. דלזה בא בגלגול זה ללמוד בחלק זה, ״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל וְכוּ׳ אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״ — הלומד במקום שהוא חפץ, פריו הוא בעתו, שבגלגול זה בא לתקן חלק לימוד זה.

---

חומת אנך תהלים יט

וזה שאמר הכתוב ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא״ — הוא מה שאמרו גורי האר״י זצ״ל, שקיום המצות עשה ולא תעשה הוא בנפש. ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא״, ״וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״ — שהכל הוא בנפש, ותלמוד תורה הוא ברוח.

ויש יתרון, דהגם שתיקון הרוח הוא בלימוד, מ״מ מועיל גם כן לחלק הנפש. והחידוש הוא שיש בה תועלת, שאמר ״תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה״ — זה שאמר ״מְשִׁיבַת נָפֶשׁ״, הגם שהתורה היא ברוח, לנפש.

והנה אמרינן (פסחים סח:) מודים הכל בעצרת דבעינן לכם. ופרש״י ז״ל שישמח במאכל ומשתה, ומקובל שנוח להראות יום לדוד לב.

ואפשר לתת טעם לדבר, במה שכ׳ השל״ה (שבועות א, קפ, משם הרב תולעת יעקב), וז״ל: היום ירמוז כמו שיתענגו בני העולם ההוא בגוף ונפש יחד, אז בעולם שאחר התחיה. הקדוש הזה, מן הסעודה השכליית המעותדת להם. ולדוגמא זו בא הקרבן הזה ביום הראשון, כי אז יחזו העולם לשלמותו שהיה מתענג אדה״ר בגוף ונפש קודם שחטא. חמץ כנגד הגוף, ומצה כנגד הנפש, והחמץ והמצה קריבין יחד על גבי המזבח, גם הנפש והגוף יתעדנו יחד בעדון העולם. ומנחת נכסים מצה כנגד הנפש, לזכר עולם אחר התחיה ההוא, שהוא זיו השכינה, כמו שמצינו למשה ולאליהו עכ״ל.

הנה זה עומד במקומו, ומ״מ הרמז, כי ביום הזה נצטוינו בשתי הלחם חמץ, ומנחת נסכים מצה, ובאמצעות התורה שקבלנו היום, וזה כי הנפש והגוף שיתעדנו היום, ומשו״ה מודים הכל בעצרת שצריך לאכול ולשמוח, כי היום הנפש והגוף יתעדנו יחדו, ורמז לעתיד שהנפש והגוף ירננו יחדו.

ואפשר שזה רמז הפסוק ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם״ — שזה רמז שביית שבי התורה שביום הזה, מתנות באדה״ר, שהיו המתנות תרתי: דהגוף ונפש שמחים ומתעדנים יחדו, כמו שהיה אדה״ר קודם החטא, ולקחת.

ויתכן שזה טעם מנהג קדמון, לפנים בישראל, שהיו אוכלים מצה וחמץ ביום הזה, כי הרמז הזה לגוף ונפש שיתעדנו לעתיד, כמפורש לעיל. ומבין עיני ס׳ הכלבו ריש סי׳ נ״ד נראה שהיו אוכלים מצה ביום הזה, וכתב שם דיש שעושים לחם ארוך ובו ד׳ ראשים, ונדחק הרב ליתן טעם, ע״ש. ולי ההדיוט אפשר לתת טעם לאותו מנהג, דהתורה נקראת לחם וכתיב ארוכה מארץ מדה, ולזה עושים לחם ארוך, רומז לתורה ארוכה ורחבה. ד׳ ראשים — כנגד פרד״ס שיש בתורה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות