עמי עמך
1. תנו רבנן: אין מקבלין גרים לימות המשיח, וכיוצא בו ביבמות כד ב.
2. רמב״ם איסו״ב פרק יג: כְשֶׁיָבֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹרֶׁת לְהִּתְגַיֵּר הַמִּצְוָה הַנְכוֹנָה לִּבְדֹּק אַחֲרָיו שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטֹּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִּפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִּכָּנֵס לַדָּת. וְאִּם אִּישׁ הּוא בּוֹדְקִּין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵּינָיו נָתַן בְּאִּשָּׁה יְהּודִּית. וְאִּם אִּשָּׁה הִּיא בּוֹדְקִּין אוֹתָהּ שֶׁמָּא עֵּינֶׁיהָ נָתְנָה בְּבָחּור מִּבַּחּורֵּי יִּשְׂרָאֵּל (טו). לְפִּיכָךְ לֹא קִּבְּלּו בֵּית דִּין גֵּרִּים כָּל יְמֵּי דָוִּד וּשְׁלֹמֹה. בִּימֵּי דָוִּד שֶׁמָּא מִּן הַפַּחַד חָזְרּו. וּבִּימֵּי שְׁלֹמֹה שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכּות הַטּוֹבָה וְהַגְּדֻלָּה שֶׁהָיּו בָּהּ יִּשְׂרָאֵּל חָזְרּו. שֶׁכָּל הַחוֹזֵּר מִּן הָעַכּו״ם בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵּהַבְלֵּי הָעוֹלָם אֵּינוֹ מִּגֵּרֵּי הַצֶּדֶׁק.
3. רמב״ם שם יד: מְקַבְּלִּין גֵּרֵּי הַצֶּדֶׁק. כֵּיצַד כְּשֶׁיָּבוֹא אֶׁחָד מִּן הָעַכּו״ם לְהִּתְגַיֵּר וְיִּבְדְקּו אַחֲרָיו וְלֹא יִּמְצְאּו עִּלָּה. אוֹמְרִּים לוֹ מָה רָאִּיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִּתְגַיֵּר. אִּי אַתָּה יוֹדֵּעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵּל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּוּוּיִּים וּדְחּופִּים וּמְסֻחָפִּין וּמְטֹרָפִּין וְיִּסּוּרִּין בָּאִּין עֲלֵּיהֶׁן. אִּם אָמַר יוֹדֵּעַ אֲנִּי וְאֵּינִּי כְדַאי מְקַבְּלִּין אוֹתוֹ מִּיָּד.
4. זאת בריתי — הרב שג״ר הקדמה: ביותר נוקבת ומסובכת היא בעיית הגיור בימינו בגלל שאלות שנתחדשו בה; למשל, אם תהליך הגיור הוא בעיקרו תהליך דתי, מהי משמעותו בעידן חילוניות? וכיצד משפיעה התפיסה השוררת בימינו בדבר עליונותה של הזהות הלאומית על הזהות הדתית? גם כאן אין מדובר רק בבעיית הצטרפות ליהדות, אלא באופייה של היהדות עצמה.
5. רמב״ם איסו״ב יד: וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עִּקְרֵּי הַדָּת שֶׁהּוא יִּחּוד הַשֵּׁם וְאִּסּוּר הָעַכּו״ם. וּמַאֲרִּיכִּין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ מִּקְצָת מִּצְוֹת קַלּוֹת וּמִּקְצָת מִּצְוֹת חֲמּורוֹת. וְאֵּין מַאֲרִּיכִּין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶׁקֶׁט שִּׁכְחָה וּפֵּאָה וּמַעֲשֵּׂר שֵּׁנִּי. וּמוֹדִּיעִּין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִּצְוֹת. וְאֵּין מְדַקְדְקִּין עָלָיו. וְלֹא מַרְבִּין עָלָיו.
6. זרע אמוניך מאמר ג: בארץ ישראל דווקא ישנו חשש להתפתחות נתק גדול בין הזהות הלאומית לזהות הדתית, שהרי במדינת ישראל קיימת אידיאולוגיה לאומית חילונית שהיא חיה ותוססת. ולפעמים היא אנטי-דתית.
7. זרע אמוניך, אחרית דבר: גם בין שומרי מצוות, רבים בחברה היהודית אינם שומרים מצוות; כולם לא מקפידים על כל המצוות ופרטי ההלכה, ואף על פי כן הם מוגדרים שומרי מצוות מבחינה הלכתית (למשל נשים שאינן הולכות בלבוש צנוע כדרישת ההלכה). אם כן עולה השאלה: האם גם במקרה שהגר מצהיר בכנות שהוא רוצה לשמור מצוות — הוא עצמו מודע לתוכן הצהרתו? האם הוא יודע מהם חיי שמירת מצוות? ריבוי הגוונים מעלה חשש שהגר עצמו איננו יודע מה משמעות הצהרתו והיא חסרת משמעות לכאורה.
8. שו״ע יו״ד רס״ח ג: כָּל עִּנְיְנֵּי הַגֵּר, בֵּין לְהוֹדִּיעוֹ הַמִּצְוֹת לְקַבְּלָם בֵּין הַמִּילָה בֵּין הַטְּבִּילָה, צָרִּיךְ שֶׁיִּהְיּו בִּג׳ הַכְּשֵּׁרִּים לָדּון, וּבַיּוֹם. אֲבָל בְּדִּיעֲבַד אִּם מָל לֹא אוֹ טָבַל בַּלַּיְלָה, אֶׁלָּא בִּפְנֵּי ג׳ אוֹ אֲפִּלּוּ לֹא טָבַל לְשֵּׁם גֵּרּות, אֶׁלָּא אִּישׁ שֶׁטָּבַל לְקִּרְיוֹ וְאִּשָּׁה שֶׁטָּבְלָה לְנִּדָּתָהּ, חּוץ מִּקַּבָּלַת מִּצְוֹת הָוֵּי גֵּר וּמֻתָּר בְּיִּשְׂרְאֵּלִּית. אִּם שֶׁמְעַכֶּׁבֶׁת אֵּינָהּ בַּיּוֹם וּבִּשְׁלֹשָה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה