בס״ד
פרשת במדבר – עובדת הלווים שוערים ומשוררים
הלל מרצבך על פי הרב אשר ווייס שליט״א
חומש ויקרא נקרא תורת כהנים, שמתעסק בענייני הכהנים. חומש במדבר הוא תורת הלוויים: ״ואתה הפקד את הלווים על משכן העדות״.
מניין הלווים, פדיון הלווים, ועבודת הלוויים במשכן. מטה הלווים שפורח (בפרשת קרח), פנחס שקם מתוך הלווים והורג את זמרי וכזבי. חלוקת הארץ לשבטים ולא ללוויים (פרשת מסעי), ורוצח בשגגה שגולה לערי הלווים (פרשת מסעי).
הסביר הרב אשר וייס כמה פעמים שעבודת המשכן היא עבור כל יהודי. כל יהודי הוא בבחינת כהן בביתו. ישנם 3 כלים במרכז המשכן: מנורה, שולחן ומזבח. יש לכל אחד מהם תפקיד מסוים כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים. מנורה – תורה, ״נר מצווה ותורה אור״. מזבח – עבודה, ״תפילה כנגד הקורבנות״. שולחן – גמ״ח (שולחנו של אדם מכפר כמזבח (חגיגה כז), והיינו על ידי הכנסת אורחים (רש״י ותוס׳)).
מה עבודת הלווים מלמדת אותנו? כשם שכל בית הופך למקדש על ידי עבודת הכהנים, כך כל בית הופך לבית על ידי עבודת הלווים. במדרש רבה (במדבר ג, ג) כתוב שעבודת הלווים מתחלקת לשתיים: שוערים ומשוררים.
שוערים – הם היו מופקדים על שמירת המקדש בכ״ד מקומות (ג׳ מקומות כהנים, והשאר לווים). משוררים – הם היו גם המשוררים, מנגנים בפה ובכלי.
בית יהודי צריך לא רק כהנים, אלא צריך גם לווים. הבית צריך להיות מוקדש לתורה, עבודה וחסד. אבל צריך גם שוערים ומשוררים. מה זה אומר?
שוערים – מי נכנס ומי לא נכנס, מה נכנס ומה לא נכנס. עם הטכנולוגיה החדשה צריך שערים שונים. ילד יהודי שגדל בבית של יראי שמים היה צריך לעבור הרים וגבעות כדי להיחשף לדבר עבירה. היה צריך פעם לצאת מעבר לערי החושך כדי לטמא את המוח. היום במקש אחד של האצבע כל הטינופת, כל הכפירה, כל המינות. צריך שוערים.
משוררים – אבל לא די בשוערים. מי שלא רוצה להיות בפנים תמיד ימצא את הדרך לברוח. אפשר לטפס מעל החומה, אפשר לפרוץ פרצות בחומה, אפשר להגיע גם מתחת לחומה. צריך גם משוררים – להיות מאושרים בפנים. ולכן חומות אכן צריך, אך צריך גם לשורר. לדאוג שיהיה שמחה ונעימות בבית. ״אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה״. שמחה היא עבודה שתלויה בלוויים.
ברכת ״הערב נא״:
בתוך ברכות התורה ישנו חלק של ברכת ״הערב נא״, והיא מתחלקת ל-2:
״וְהַעֲרֶב נָא, ה׳ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל״.
״וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ״.
מדוע בברכה אחת מתעסקים בשני נושאים שונים – ״ערבות התורה״ ו״חינוך הילדים״ לתורה? מדוע הם לא מחולקים לשתי ברכות, אלא נמצאים באותה ברכה אחת?
התשובה היא שמשמחת המצווה ומתיקות התורה מגיעים גם לחינוך הילדים לתורה ומצוות. זה הולך יחד. השמחה בתורה זו הדרך להגיע להיות ״ונהיה אנחנו וצאצאנו…״
בתפילה, שננסה להציב שוערים ושומרים, להגן על ילדנו מכל הטומאה והפסול שיש בעולם. אך מלבד זאת נשתדל גם שיהיו משוררים. שמחת התורה והמצוות תוביל אותנו לראות נחת מכל צאצאנו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה