בירושלים עוד ובחר
ירושלים לך
1. שיר השירים רבה, ד א.
[משל] למטרונה שהלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו: בניך באו. אמרה לה: מה איכפת לי? ! תשמחנה כלותי! באו לה: חתניה שבאו, כיון. אמרו לה: בנותי באו. אמרה: מה איכפת לי? ! תשמחנה חתניך! אמרו לה: בעליך! המלך בא. אמר ה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו.
כך לעתיד לבא לירושלים (ישעיהו ס) הנביאים מרחוק ואומרים: ״בניך יבואו״, והיא אומרת להם: מה איכפת לי? ! ״ובנותיך על צד תאמנה״ (שם), אמרה: מה איכפת לי? ! כיון שאמרו לה (זכריה ט): ״הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע״, דכתיב (שם): אמרה: הא חדותא שלימה. וכתיב ציון״. באותה שעה היא אומרת (ישעיהו סא ב): ״שוש אשיש בה׳, תגל נפשי באלהי. ״
2. בראשית רבה כ״ב, ז.
״ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו׳״. על מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי ייבנה בהמ״ק, וזה אומר: בתחומי ייבנה, שנא׳ ״ויהי בשדה״. ואין שדה אלא בהמ״ק. ומתוך כך ״ויקם קין אל הבל אחיו״.
וראיה יראה
3. בראשית כ״ב.
{ב} ״וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶר אָהַבְתָ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״. …
{יב} ״וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי״.
{יד} ״וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה׳ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״.
4. שמות כ״ג, ו.
״יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה׳ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ בַּשָּׁנָה״.
הצדק עיר
5. ישעיה א.
״אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה״.
6. ישעיה ב.
{ב} ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת״.
{ג} ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלִָם״.
{ד} ״וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״.
7. תהלים קכ״ב.
{ג} ״יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו״.
{ד} ״שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה׳״.
{ה} ״כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד״.
{ו} ״שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ״.
{ז} ״יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ״.
8. עזרא ז, כה.
{כה} ״וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן דָאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן״.
9. ירמיהו לג.
{יד} ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה״.
{טו} ״בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ״.
{טז} ״בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָּהּ ה׳ צִדְקֵנוּ״.
ירושלים מדרגת
10. ברכות ל א.
היה עומד בחוץ לארץ — יכוין לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אליך דרך ארצם״. היה עומד בארץ ישראל — יכוין לבו כנגד ירושלים, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אל ה׳ דרך העיר אשר בחרת״. היה עומד בירושלים — יכוין לבו כנגד בית המקדש, שנאמר (דברי הימים ב, ו) ״והתפללו אל הבית הזה״. היה עומד בבית המקדש — יכוין לבו כנגד קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים א, ח) ״והתפללו אל המקום הזה״. היה עומד בקדשי הקדשים — יכוין לבו כנגד בית הכפורת.
נמצאו כל ישראל מכוונין לבם אל מקום אחד.
המשימה? מה
11. ברכות לא, ז. עין איה.
אמר רב נחמן: משה תקן להם לישראל ברכת הזן כשעה שירד להם המן. יהושע תקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו ירושלים, דוד תקן על עמך ישראל ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש.
החוט המחריז בכל דרכי התורה הוא קשר הכלל אל הפרטים, שבמה שה פרטים מוצאים אשרם בכלל הגדול. על כן בהיות האכילה משפלת את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית, כבר הוכן לנו מראש בעצת ד׳ הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לעלות מהשפלות הפרטי אל רוממות הכלל. אמנם סדרי הבנין הכללי צריכין להיות מתחילים מהפרטים, על כן ראשית הכל צריך הקיום הגופני הפרטי, ואחריו הקיום הגופני הכללי. ואחר שעלו שתי אלה ביד האומה, צריך אז להתחיל התיסדות הצורה הפרטית, בתור אומה דואגת לעצמה, לקיומה ולצביונה, ואח״כ תגיע עד הצורה הכללית, בדאגתה לכל המון גויים ברואים בצלם אלהים.
על כן קודם לכל משה תקן הזן כשעה שירד להם המן לקיומם וקיומם החומרי הפרטי. ואח״כ מזה עלינו לבאנו, ונכנסנו לארץ אל מצב דאגה של הקיום הגופני הכללי. על כן יהושע תקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ, אל המדרגה השנייה ממעלת ההתקדמות הדרושה לנו. אח״כ דוד ושלמה תקנו ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה.
בזה אמנם דוד תקן על עמך ישראל ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע״י ירושלים בצורתם הרוחנית לעם אחד, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה