חתם סופר לפרשת כי תצא

דברים כב ז

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:

מגילה כד ב - כה א

משנה: האומר… ״על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך״… — משתקין אותו.

גמרא: …אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות. ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: ״אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו…״. אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! — אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! — ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

תורת משה דברים כב ז

נראה לענ״ד דההוא דנחית רמז למלתא אחריתי, ובמה שהקדים קן צפור לאותו ואת בנו מבואר שאין כונתו פשוטה, ע״כ לא חש למתני׳, ומ״מ השתיקו רבה משום דמ״מ שלא כדין הוא כי התפלה צריכה שתהי׳ בלשון מבואר ונגלה ולא ברמז.

ונבוא למכוון בעזרת ה׳ יתברך, כי כבר כתבנו במקום אחר פי׳ מה דכתיב (תהלים מ ב) ״קַוֹּה קִוִּיתִי ה׳ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי״, פי׳ כי עיקר בקשתנו ותפלתנו להשיג ידיעת השי״ת כראוי ולהבין עמקי סודותיו, ולהשלים שמו וכסאו ית׳ ע״י בנין עירו, ולהשלים תיקון נפשינו ונשמותינו וכיוצא בזה, אמנם תפלתנו על צרכי גופינו הוא רק טפל וארעי.

ואנו רואים מרוב עוונותינו כי התפלה לצרכי הגוף מתקבלת והקב״ה ברחמיו זן ומפרנס אותנו ומרפא חולי עמו ישראל ומגן ומחסה לנו מאויבינו, אמנם מה שנוגע עיקר התפלה הנ״ל בענין נשמה — עדיין לא נושענו כי לא זכינו עדיין לכך. וזהו שתמה דוד המלך ע״ה ״קַוֹּה קִוִּיתִי ה׳״ דייקא, כי הייתי מקוה ע״י תפלתי שישלים הוי׳ ית״ש, אך ״וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי״ נטה אלי ממש לצרכי גוף וקיבל תפלתי בזה ולא באידך.

ואתה דע לך כי כמה פעמים יבוא לאדם התעוררות תשובה ואהבת ה׳ או בכיה רבה והשתוקקות גדולה לה׳ ועשיית מצוה גדולה, והוא על הרוב מאת ה׳ מן השמים. כשרוצה להטיב לאדם בטובה מן הטובות והוא אינו מוכן לקבל הטובה ההיא, אזי מן השמים יבוא לו התעוררות כנ״ל כדי שיהיה ראוי לקבל טובה גופנית ההוא, וזהו ברור והאמן זה. ״ותרי תמיהי מדכר דכירי״ (כחולין עה ב), איך הקדוש ברוך הוא פונה להטיב לגופינו כנ״ל, ולא עוד אלא שמעורר נשמותינו לעשות הכנה רבה לזה, ואיך לא יחוס ויחמול עלינו בעצם להשיבנו אליו בתשובה שלימה לא לתכלית עולם הזה כי אם לתכלית אמיתי.

וזאת הייתה תפלת ההוא דנחית הנ״ל שאמר ״אתה חסת על קן צפור״, היינו הגוף שהוא קן לשכינת הנשמה שהיא נמשלה לצפור גבי אנטונינוס ורבי (סנהדרין צא א — ״ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו — הריני פורחת באויר כצפור. ״), וא״כ ״אתה שחסת על קנו של צפור חוס ורחם עלינו״ על הציפור בְּעֶצֶם, כי הגוף הוא בשר אדם משא״כ הנשמה היא האדם בְּעֶצֶם ובאמת על כן יוצדק לומר ״חוס ורחם עלינו״ על הנשמה.

תורת משה דברים כב ז

והנה הציפור רמז על הדיבור, וכח הדיבור בא מחלק הנשמה, והיא נמשלת לציפור וקן ציפור הוא הגוף, וא״כ י״ל ״האי מאן דאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך״ דהיינו על צרכי הגוף, ק״ו אתה חוס ורחם עלינו על נשמתנו וצרכי המצווה, ועל זה ״משתקין אותו״. ולכך כשאמר רבה ״כמה ידע האי גברא לרצויי״, הקשה אביי ״הא משתקין תנן״, והשיב ״דרבה לחדודי לאביי הוא דבעי״ להראות ולהעיר אותו שהאדם בעצמו צריך להגדיל תורה ולא לסמוך על רביה ולא על ה׳ יתברך בתורה וזה טעם דמשתקין.

דרשות חתם סופר, דרשה לכ״ז אלול תקע״ב

דרשות חתם סופר, ראש השנה תק״נ

כי לפי דעתנו נהיה יותר צדיקים ומוכנים לתורה אם יהיה פרנסתנו בשופי, ברווח ולא בצמצום ובבריאות הגוף, על כן מתפללים על זה להשיג על ידה המסילה העולה בית אל. מכל מקום ה׳ יודע אולי יהיה זו גורם רעה לנו, על כן אנו אומרים שימלא משאלותינו אם הוא לטובה, כי ה׳ יודע ומבין. לפי זה, השאלה שאנו שואלים אין זאת המבוקש, כי אנו שואלים הפרנסה והמבוקש לעבוד את ה׳ על ידי זה. אבל אם ישאל איש בדבר אלוהים, להיות לו לב פתוח כפתחו של אולם, להגות באמרי שפר ולהבין ולהשכיל בכל חכמה ומדע, זאת השאלה היא הבקשה האמיתית ותכלית אחרית הכוונה.

כתב סופר, כי תצא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ערכאות של גויים

גויים של ערכאות

וחומרתו האיסור מקור

פח: גיטין היה תניא, מוצא שאתה מקום כל אומר: טרפון רבי

כדיני שדיניהם אע״פ כוכבים, עובדי של אגוריאות

ואלה שנאמר: להם, להיזקק רשאי אתה אי ישראל,

לפני ולא לפניהם לפניהם, תשים אשר המשפטים

לפניהם– אחר: דבר כוכבים, עובדי לפני ולא

הדיוטות.

ר״צ סימן ב חלק הרשב״ץ שו״ת גוים של בערכאות לדון שאסור הוא ברור דבר

כדיננו שדיניהם בדין, אפילו, תורה איסור וזהו

בגיטין. כמבואר

שמות רש״י כא: גוים לפני ישראל דיני שהמביא

להחשיבה זרה עבודה שם ומיקר השם את, מחלל

פלילים ואויבינו צורם כצורנו לא כי, שנאמר

יראתם לעלוי עדות זהו פלילים. כשאויבינו

: שם רמב״ן הכתות שתי חכמים שהזכירו פי על ואף

בעלי שני רצו שאם ביניהם, הפרש יש כאחת, האלה

הוא מותר שבישראל ההדיוט לפני לבא, הדין

אסורין הגוים לפני אבל דין, דינו עילויהו ובדקבלום

ואפילו לעולם, בדיניהם להם שידון לפניו לבא הם

ענין באותו כדיננו דיניהם: היו

הרשב״א שו״ת כו) בב״י (הובא רנד סימן ו חלק קדוש לעם ושלום חס ומשפטיהם הגוים בדרכי לילך

וכל ככה, לנהוג לעקור לחטוא יוסיפו עתה אם שכן

נחלה, ועושה הזה הרצוץ קנה משענת על הסומך

אלה התורה חומות מפיל והתורה וענף שרש ועוקר

תבקש. מידו לומר בזה הסומך שכל אני ואומר

דמלכותא, דינא משום שמותר וגזל טועה הוא. ן

ישי גזלה ואפילו, מקרי רשע ב דיני כל עוקר ובכלל

השלימה. התורה המקודשים הקודש לספרי לנו ומה

את ילמדו אשי ורב רבינא ואחריו רבי לנו שחברו

בבית טלואות במות להם ויבנו הגוים דיני בניהם

בישראל, כזאת תהא לא חלילה הגוים? מדרסי חס

עליהם. שק התורה תחגור שמא ושלום

משפטים תנחומא זה עם זה דין להם שיש ישראל של דינין לבעלי מנין

ישראל כדיני הדין אותו דנין שהעכו״ם שיודעים

תשים אשר לומר תלמוד לפניהם, להזדקק שאסור

מי שכל כותים, לפני ולא ישראל לפני לפניהם,

בהקדוש כפר עכו״ם לפני והולך ישראל דייני שמניח

(דברים שנא' בתורה, כפר כן ואחרי תחלה הוא ברוך

פלילים. ואויבינו צורם כצורנו לא כי ל״ב)

כו סימן ערוך שולחן

א בִפְנֵיּדַּיָנֵי לִּדוֹן אָסּור גויים ּובְעַּרְכָאוֹת)(א,'(פֵי שֶׁלָהֶׁם

, רָאֵל יִש כְדִינֵי שֶּׁדָנִים בְדִין אֲפִלּו בוְ, לָדּון לְשָרִים קָבּועַּ )ֹמוֹשָב

ל וְכ אָסָּור. בִפְנֵיהֶׁם, לִּדוֹן דִינִים בַּעֲלֵי ב' נִתְרַּּצּו וַּאֲפִלּו

חֵרֵף רָשָע, ּוכְאִלּו זֶׁה הֲרֵי בִפְנֵיהֶׁם, לִּדוֹן הַּבָא וְגִּדֵף

בֵית יַּד ב וְיֵש הגה: ע''ה. רַּבֵנּו מֹשֶׁה בְתוֹרַּת יָד ְוְהֵרִים

מ הַּּגוֹיִים יַּד שֶׁיְסַּלֵק עַּד לְנַּּדוֹתוֹּולְהַּחֲרִימוֹ ֵּדִין חֲבֵרֹו עַּל

ב. . קנ''ד שֹרֶׁש )(מַּהֲרִי''ק תַּקִיפָה, ּובַּעַּלּדֹינו הַּּגוֹיִים יַּד ִהָיְתָה

וְאֵינו ֹאַּלָם, תְבָעֶּׁנּו י יִשְרָאֵל, בְדַּיָנֵי מִמֶּׁנּו לְהַּּצִיל ִיָכוֹל

ל)(ג נוֹט לָבֹא, רָצָה לֹא אִם תְחִלָה; יִשְרָאֵל ֵלְדַּיָנֵי

בְדַּיָנֵי מִבֵיתּדִיןּומַּּצִיל רְשּות בַּעַּלּדִינו מִיַּד. ֹגוֹיִים

עין טוב החיד״א ד אות י״ז סימן

כשהמלך אלא דינא מלכותא ד דינא לומר שייך לא

גזירתו לקיים עליהם וכופה מדינתו בני כל על, גוזר

דידן בנידון כן שאין מה עמהם, לו ריב יקיימו לא ואם

חוקי כפי נדון אם מקפדת המלכות אין שבודאי

. תורתינו

שבסוריא ערכאות

כג סנהדרין סגי. בתלתא אחד? לו בורר וזה אחד לו בורר זה מאי

קאמר: הכי ב''ד לו בורר וזה אחד ב''ד לו בורר כשזה

אחד. עוד להן בוררין שניהן אחד, מצי לוה ואפילו

מעכב? אבל מלוה אלא שנו לא אלעזר ר' והאמר

אות כופין לוה בעירו. ודן ו יוחנן: רבי כדאמר

שנו. שבסוריא בערכאות בערכאות נמי הכא

לא. מומחין, אבל שנו. שבסוריא

בקיאין היו שלא שבסוריא בערכאות: שם רש״י

מעכב. מצי לוה אפי' הלכך תורה, בדין

: שם המאירי בקיאין היו שלא שבסוריא בערכאות

ובחקים הדעת לאומד שדנין אלא תורה בדין

. ונימוסים

ח סימן ערוך שולחן או דיינים, להיות הראוים חכמים בהם שאין ועיירות

שישפטו דיינים להם וצריכים הארץ, עמי שכולן

של ערכאות לפני ילכו שלא בינהם ממנים, גוים

שבהם והחכמים הטובים אע״פ, העיר אנשי לדעת

העיר בני עליהם שקבלו וכיון לדיינים, ראויים שאינם

בל לק יכולין צבור כל וכן לפוסלן. יכול אחר אין

התורה מן ראוים שאינם דין בית. עליהם

הדין בית מאפייני מהם

יג ס״ק כב סימן משפט נתיבות

במקום והיינו תורה לומדי בו שאין כדי עליהם והמחו

בערכאות ילכו שלא במקום אבל. ח סימן 'כדלעיל

הגון שאינו דיין להעמיד אסור תורה לומדי שיש

למחות יכול יחיד. ואפילו

אי "חזון ד: טו, סנהדרין הלכות ש משפטי פי על שידין דיין ביניהם דליכא גב על ואף

האדם מוסרי, שכל בעל להימנות ומוכרחים התורה

העמים חוקי עליהם לקבל רשאים אינם לחוקק או

זהו אליו, הנראה לפי שלפניו דין כל שהשופט חוקים.

חיים מים מקור שעזבו הדבר ניכר ואין פשרה בכלל

חוקים על יסכימו אם, אבל נשברים בורות. לחצוב

"אשר נאמר זה ועל. התורה את מחללים הם הרי

לפניהם- "תשים ל ולא נפקותא ואין. הדיוטות פני

על ששופט ישראל ובין ישראלים אינם לפני בא בין

את שהמירו מגונה יותר הדבר ועוד בדויים. חוקים פי

בני יסכימו ואם ההבל. משפטי על התורה משפטי

א זה, על העיר זה על יכופו ואם ממש. בהסכמתם ין

משה בתורת יד ומרימים גזלנותא. משפטם

עמ723 א תחומין אריאל 'הרב ועל התורה משפט של קיומו על היודע דתי יהודי

ובכל ודין, דת יודעי חכמים תלמידי של מציאותם

שמחמת אלו, הדיוטות לפני להישפט מעדיף זאת

ולמרים ומגדף למחרף נחשב בתורה, כופרים אונסם

מדאורייתא השם חילול ואי. סורו משה, בתורת יד

סה סימן ד חלק דעת יחוה שו״ת המשפט בבית לייצג שנדרש שמים ירא דין עורך לכן

להימנע חייב ההלכה לפי מחבירו, ון ממ שתובע אדם

יכול ואינו עבירה, עוברי בידי מסייע הוא שהרי מכך,

התובע בשליחות עושה רק שהוא בטענה, לבוא

ודברי הרב דברי כי אינו, זה בצוארו, תלוי והקולר

עבירה לדבר שליח ואין שומעין, מי דברי. התלמיד

אבל. שם ובאחרונים כה)ן ובשפתי ב' סעיף ל״ב סימן משפט בחשן (ועיין

מצד המשפט לבית לבוא שנאנס נתבע לייצג

הנתבע את וכופה תורה, בדין להתדיין סרב שהתובע

לייצגו דין לעורך מותר המשפט, בבית להתדיין

עושקו מיד עשוק. להציל

פלילי דין

הרשב״א שו״ת שצג סימן ג חלק בתורה הקצובים הדינין על הכל מעמידין אתם שאם

בחבלות התורה שענשה כמו אלא לענוש ושלא

בזה וכיוצא צריכים שהיינו חרב העולם נמצא עדים

אלא ירושלים חרבה לא ז״ל שאמרו וכמו והתראה.

תורה דין על דבריהם. שהעמידו

ב חו״מ ערוך שולחן אִם ל, יִשְרָא בְאֶׁרֶׁץ סְמּוכִים אֵינָם אֲפִלּו בֵיתּדִין, ֵכָל

ש צוֹרֶׁךְ וְשֶׁהּוא בַּעֲבֵיָרוֹת פְרּוצִים שֶׁהָעָם (א) רוֹאִים, עָה

וַּאֲפִלּו, עֹנֶׁש כָלּדִינֵי בֵין מָמוֹן, בֵין מִיתָה בֵין הָיּוּדָנִין

ים חוֹבְט (ב) אַּלָם, הּוא וְאִם עֵדּותּגְמּורָה. בַּּדָבָר ִאֵין

מָמוֹנֹו לְהַּפְקִיר כֹחַּ לָהֶׁם וְיֵש גוֹיִים. יְדֵי עַּל אוֹתוֹ

ְּולְאַּב וְכָל. הַּּדוֹר פִרְצַּת לִגְּדֹר שֶׁרוֹאִים מַּה לְפִי דוֹ

טּובֵי אוֹ הּדוֹר, וְדַּוְקָאּגְדוַּל שָמַּיִם. לְשֵם יִהְיּו ֹמַּעֲשֵיהֶׁם

הָעִיר עֲלֵיהֶׁם בֵיתּדִין. שֶׁהִמְחּום בְכָל נוֹהֲגִין וְכֵן הגה:

שֶּׁטוֹבֵי מָקוֹם כְבֵיתּדִין בְעִירָן הָעִיר הַּּגָדוֹל, ּומַּכִין

ֹוְעו הַּמִנְהָג. כְפִי הֶׁפְקֵר וְהֶׁפְקֵרָן נְשִין,

א כרך לישראל תחוקה גורן, 'הרב 'עמ743 "טובי כב: סעיף לז בסימן הרמ״א שכתב פי על אף

הרי יחידים או רבים בצרכי לעסוק הממונים הקהל

לדון שפסול מי ביניהם להושיב ואסורים כדיינים הם

ליהם ע קיבלו כשלא אלא אינו רשעה", משום

כשופט שמתמנה כל אבל כדיינים. במפורש הציבור

לכל כדיין דינו הציבור, של מפורשת הסכמה פי על

פליליים למשפטים ביחס גם … שנתבאר כמו דבר

יחיד אדם לכוף בכוחנו שאין למרות רב, קושי אין

בעבירות פסולים עדים או שופטים עליו לקבל

פורש מ הרי גוף, עונשי עליהן שיש פליליות,

חושן- בשולחן-ערוך העיר שטובי ב, סימן משפט

כבית- בעירן ועונשין ומכין נחשבים, הם הגדול דין

"שאין גמורה. ראיה בדבר אין אפילו עונש, דיני כל

מי אבל תורה, בדין לדון אלא והתראה עדים צריך

צורך כפי לעשות יכולים המדינה תיקוני על שעובר

לחוקק אפשר יבור לצ זאת סמכות בתוקף … השעה"

עונשי עם פליליות עבירות על עונשים ולקבוע חוקים

המחוקקים או הדיינים עיני ראות כפי וכדומה, מאסר

הציבורי הסדר. למען

ההלכה להתרופפות סיבות

ה יד חו״מ שו״ע, תָיו יְצִיאו לְשֶׁכְנֶׁגְּדֹוֹ לְשַּלֵם חַּיָב אֵינוֹ בַּּדִין הַּמִתְחַּיֵב ה

אַּחֶׁרֶׁת בְעִיר לָדּון שֶׁהִזְקִיקוֹ פִי עַּל. אַּף

מהרש״ך( שו״ת 7551 סב סימן א )חלק סלוניקי ת״ק ו אלף לשמעון שהלוה ראובן על השואל שאל

אלף ביניהם שקצבו קצוב לזמן לו שיפרע גרושוש

כנזכר חמשים לערך הגרושוש ערך היה ואז זהובים

גזרת מחמת ועתה וחמש, שבעים לערך הזהוב וערך

איך ששים, לערך רק יוצא ואינו הזהוב הוזל המלך

כמו זהובים אלף אם לראובן לתת שמעון יתחייב

דילמא ו א המלוה, ראובן על ההפסד ויהיה שהתנה

עכשו של הערך כפי לו לפרוע חייב כ״כ שהוזלו כיון

… לחברו שהלוה שמי נוטה הקצרה דעתי דבר סוף

זהובים בעבור גרושוש או גרושוש בעבור גרושוש

המלוה על הוא הנמשך. שההפסד

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סופי

Page 1

זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית בס״ד

הזה בזמן המקדש בית בניין

1 )שמות כה פרק

)(ח בְתֹוכָָֽׁם: וְשָׁכַנְתִּ֖י מִקְדָּׁ֑ש לִִ֖י וְעָׂ֥שּו כָׁל־כֵּלָָׁ֑יו תַבְנֶ֣ית וְאִֵּּ֖ת שְכָָׁ֔ן הַמ תַבְנֶ֣ית אֵֵּ֚ת אֹותְךָ֔ מַרְאֶ֣ה י֙ אֲנ אֲשֶׁ֤ר כְכֹ֗ל (ט) תַעֲשָּֽו: וְכִֵּּ֖ן

2 ) דברים יב פרק

בְטֵּיכָ֔ם כָׁל־ש מ ם֙ אֱלָֽהֵּיכ בְחַַ֨ר׳ה ר־י אֲש קֹ֞ום ל־הַמ אָֽם־א כִּ֠י ָׁ(ה) לְׁשִכְנָֹ֥ו שָָׁ֑ם ת־שְמִֹּ֖ו א לָׁשּׂ֥ום

ה: ׁשָֽׁמ תִדְרְׁשִּ֖וּובָ֥את

: (אונקלוס תתבעון שכינתיה לבית תמן שכינתיה לאשראה שבטיכון מכל אלהכון יי דיתרעי לאתרא אלהין

לתמן) ותיתון ם דְרֵּיכ וְנ דְכָ֑ם י תְרּומֶַ֣ת וְא֙ת מַעְשְרֶ֣תֵּיכָ֔ם וְאֵּת֙ בְחֵּיכָ֔ם וְז ם֙ לָֽתֵּיכ ע שָֹׁ֗מָׁה וַהֲבֵּאתֶ֣ם ִֵּּ֖(ו)

אנְכָֽם. . וְצ בְקַרְכִּ֖ם רׂ֥ת דְבֶ֣תֵּיכָ֔םּובְכ: וְנ

)(י ר אֲש אָ֔רֶּץ ב וִָֽׁיׁשַבְתֶֶּּ֣ם אֶּת־הַיַרְדֵּן֒ וַעֲבַרְתֶּם֘ 'ה כָׁל־ מ לָׁכֶ֧ם וְהֵּנַ֨יחַ תְכָ֑ם א מַנְחֶ֣יל אֱלהֵּיכִּ֖ם

ם־בָֽטַח סָׁבִּ֖יב: וָֽישַבְת מ יְבֵּיכֶ֛ם א

ל־אֲׁשֶָּ֥ר כ אֵֵּ֛ת בִָ֔יאּו ת ה לְׁשַכֵֵּּ֤ןׁשְמֹוֹׁ֙שָ֔םׁשֶּ֣מ בֹוֹ֙ אֱֹלהֵּיכֶָּ֥ם יְקֹוָ֨ק אֲׁשֶּר־יִבְחַר֩ קֹ֗ום הַמ יֶּ֣ה וְה )(יא אֲש דְרֵּיכָ֔ם נ חֶַ֣ר בׂ֥ מ ל֙ וְכ דְכָ֔ם י םּ֙ותְרֻמֶַ֣ת מַעְשְרָֽתֵּיכ בְחֵּיכֹ֗ם וְז אֶּתְכֶָּּ֑םְעֹולתֵּיכֶ֣ם מְצַּוֶֶּּ֣ה נֹכִִ֖י א ר

ל׳ה: דְרִּּ֖ו ַָֽת

2 מג פרק )יחזקאל כָׁל וְאֵּת תָׁו צּור וְכָׁל תּותְכּונָׁתֹוּומֹוצָׁאָׁיוּומֹובָׁאָׁיו הַבַי צּורַת עָׁשּו ר אֲש ל כ מ כְלְמּו נ ם וְא )(יא ל כ וְאֶּת תֹו צּור ל כ אֶּת וְיִׁשְמְרּו לְעֵּינֵּיהֶּם םּוכְתֹב אֹות הֹודַע תָׁיו תֹור וְכָׁל תָׁיו צּור וְכָׁל תָׁיו חֻק

ם. אֹות וְעׂשּו יו חֻקֹת

קץ. לעת לעשותם מפיך-שידעו המדות ענייני ילמדו ישמרו- ו רש״י

3: דף ה כתובות מסכת בבלי תלמוד )

דאילו וארץ, שמים ממעשה יותר צדיקים מעשה גדולים קפרא בר: דרש שמים במעשה

וארץ-: כתיב" ידי אף שמים" טפחה וימיני ארץ יסדה צדיקים של ידיהם במעשה ואילו,

- א- מקדש ה' פעלת לשבתך: כתיב״מכון כוננו דני ידיך".

מקדש-: רש״י הוא צדיקים ידי. מעשה

4 יא הלכה א פרק מגילה מסכת ירושלמי )תלמוד

תימן" ובואי צפון "עורי … ויבנו ויבואו בצפון נתונות שהן הגליות לכשיתעוררו ב המקדש ית

בדרום. נתון שהוא

5 ) יג סימן (ורשא) תנחומא

הקב״ה: אמר בית את אבנה אני ולעתיד בחומה, שהיו ומקדש משכן עשיתם הזה בעולם

אש בחומת מוקפת ותהיה, המקדש, אש". חומת ה' נאם לה אהיה "ואני שנאמר

6) בבלי תלמוד ב עמוד ס דף קמא בבא מסכת

קוצים- ומצאה אש תצא כי הבערה- את המבעיר ישלם שלם מעצמה, תצא הקדוש אמר

שנאמר" בציון, אש הציתי אני שהבערתי, הבערה את לשלם עלי הוא: : ברוך אש ויצת

יסודותיה ותאכל בציון (איכה, " יא )ד, לה אהיה שנאמר״ואני באש, לבנותה עתיד: ואני

ט ב, (זכריה, בתוכה.)" אהיה ולכבוד סביב אש חומת

כי רש״י מעצמה- תצא כאילו לשלם הוא ברוך הקדוש והבטיח שקלקלנו לו גרמנו אנחנו

הבעירה. הוא

7 א עמוד מא דף סוכה מסכת בבלי )תלמוד בראשונה. משנה אחד יום ובמדינה שבעה, במקדש ניטל לולב. היה

המקדש בית משחרב זכר שבעה, במדינה ניטל לולב שיהא זכאי בן יוחנן רבן התקין

אסור כולו הנף יום ושיהא. למקדש.

לן מנא. גמרא יוחנן רבי למקדש: אמר זכר? דעבדינן קרא" דאמר לְֶָׁ֛ך אֲרֻכָׁׂ֥ה אַעֲלַ֨ה י֩ כ

הָ֔יא יֶֹ֣ון צ לְָָׁ֔ך קֶָׁ֣רְאּו דָׁחָׁה֙ נ כֶׁ֤י נְאֻם־יְקֹוָָׁ֑ק רְפָׁאְִֵּּ֖ך א מַכֹותַׂ֥יְך ּומ לָָּֽׁה" אֵּׂ֥ין רִֵּּ֖ש ד. לה- אין דרש מכלל

דרישה. דבעיא הנף יום. ושיהא טעמא? מאי אכלנו לא מי אשתקד ויאמרו: המקדש, בית יבנה מהרה

מזרח- בהאיר ניכול נמי. השתא - המקדש בית הוה דלא דאשתקד ידעי לא ואינהו האיר

התיר, מזרח - המקדש בית דאיכא השתא. מתיר עומר

אימת? דאיבני בשיתסר- דאיבני אילימא מזרח האיר התיר, הרי - בחמיסר דאיבני אלא שאין לפי ולהלן, היום מחצות מותרין הרחוקים תנן: דהא תשתרי, ולהלן היום מחצות

בליליא דאיבני. , צריכא לא בו- מתעצלים דין! בית החמה לשקיעת סמוך. , נמי אי

- נמי אי רש״י אינו דבלילה קשיא ואי היא, והיא החמה, לשקיעת סמוך בחמיסר דאיבני ולא הקים וביום דכתיב בלילה, המקדש בית בנין דאין ב) (טו, בשבועות לן דקיימא נבנה דוחה המקדש בית בנין דאין ב/) /טו, (שם בשבועות לן דקיימא טוב, יום שהוא בחמיסר

אבל אדם, בידי הבנוי בנין מילי- הני טוב, יום ומשוכלל בנוי מצפין שאנו העתיד מקדש

ידיך כוננו ה' מקדש טו) (שמות שנאמר משמים. , ויבא יגלה הוא

8 ) חלווה אבן בחיי רבנו – [ב פסח הקמח ]כד ראשון בית במדרש ואמרו שסופן לפי וכורש שלמה והם ודם בשר ידי על שנעשו שני ובית

י״א א (ד״ה וכתיב דוד עיר היא ציון )) כט (ישעיה שנא' ודם בשר של שמו על נקראו ליחרב

להתקיים ועתיד שמים בנין הבנין להיות שעתיד השלישי הבית אבל דוד חנה קרית

לעולם (ישעיה שנאמר לעולם וקיים חי שהוא הוא ברוך הקדוש של שמו על נקראת לכך

י קדוש ציון ה' עיר לך )ס׳וקראו שראל.'

Page 2

9 סז פיסקא ראה פרשת דברים )ספרי אות י

בארץ" וישבתם הירדן את "ועברתם אומר יהודה, רבי בשעת ישראל נצטוו מצוות שלש

עמלק. זרע ולהכרית הבחירה בית להם לבנות מלך, להם למנות לארץ: כניסתם יודע איני

יקדום, איזה עמלק זרע להכרית אם הבחירה בית להם לבנות אם מלך להם למנות אם

" טז) יז לומר(שמות תלמוד ויאמר - בעמלק" לה' מלחמה יה כס על יד כי המלך משישב

המלך? זה ה' שכסא ומנין עמלק. זרע מכרית את ה' כסא על " כג) כט שנאמר(דה״א וישב

למלך." ה' כסא על שלמה יקדום איזה יודע איני ועדין אם הבחירה בית להם לבנות אם

עמלק? זרע להכרית אתכם," מנחיל אלהיכם ה' לומר״אשר תלמוד וא " ומר ישב כי ויהי

מסביב," לו הניח וה' בביתו המלך ואומר" בבית יושב אנכי נא ראה נתן אל דוד ויאמר

היריעה". בתוך ישב האלהים וארון ארזים

דף כ סנהדרין בבלי תלמוד בכניסתן ישראל נצטוו מצות שלש אומר יהודה רבי: היה מלך להם להעמיד, לארץ:

הבחירה בית להם ולבנות עמלק, של זרעו. ולהכרית

10 כ עשה מצות לרמב״ם המצוות ספר ) תמיד האש והבערת ההקרבה יהיה בו עבודה. בית לבנות שצונו היא העשרים והמצוה

- כז (מ״ע שיתבאר כמו שנה בכל והקבוץ לרגל והעליה ההליכה יהיה ואליו נב- מו לט ט

פג- ד פט- ול״ת ה מקדש" לי תרומ״ועשו (ר״פ יתעלה אמרו והוא קנו) )'צ. ספרי ולשון

י- יב (ראה ב כ וסנה' )יא מלך להם למנות לארץ כניסתן בשעת ישראל נצטוו מצות שלש

שבנין התבאר הנה קפח (מ' שלעמלק זרעו ולהכרית הבחירה בית להם ולבנות קעג).)(מ'

עצמה בפני מצוה בית. הבחירה

א פרק הבחירה בית הלכות רמב״ם

ל׳ה בית לעשות עשה מצות - א הלכה אליו וחוגגין הקרבנות, בו מקריבים להיות מוכן

מקדש" לי שנאמר״ועשו בשנה פעמים שלש רבינו משה שעשה משכן בתורה נתפרש וכבר, ,

עתה" עד באתם לא שנאמר״כי שעה לפי והיה.'וגו

- ד הלכה שהוא פי על אף להבנות העתיד בנין וכן במלכים, מפורש כבר שלמה שבנה בנין

ומבואר, מפורש אינו ביחזקאל כתוב שלמה כבנין בנוהו עזרא בימי כשבנו שני בית ואנשי

ביחזקאל המפורשים דברים. ומעין

א הלכה א פרק מלכים הלכות רמב״ם לארץ: כניסתן בשעת ישראל נצטוו מצות שלש עליך תשים שום שנאמר מלך להם למנות שנאמר הבחירה בית ולבנות עמלק, זכר את תמחה שנאמר עמלק של זרעו ולהכרית מלך,

שמה". ובאת תדרשו "לשכנו

11 קסג סימן עשין גדול מצוות )ספר ש "של תניא: ב) כ, (סנהדרין גדול כהן בפרק וקדשיו במקדש התלויות עשה מצות הן: אלו

עמלק" של זרעו ולהכרית מלך, להם להעמיד לארץ: בכניסתם ישראל נצטוו מצות ואחר,

הבחירה" בית מסביב״לבנות אויביהם מכל המקום להם שיניח יא י יב, (דברים )שנאמר

א- ה' יבחר אשר המקום כך״והיה ר ואח בארץ" וישבתם הירדן את "ועברתם להיכם

וזבחיכם" עולותיכם אתכם מצוה אני אשר כל את תביאו שמה שם שמו לשכן, וגומר בניין של זו מצוה זמן עמלק, והכרתת המלך העמדת קטו) קיד (עשה למעלה מנינו וכבר

ב" א ז, ב (שמואל בדוד אומר הוא וכן דוד ימי עד הגיעה לא הבחירה )בית ישב כי ויהי

ע אנכי הנה הנביא נתן אל המלך ויאמר מסביב אויביו מכל לו הניח וה' בביתו המלך מד ו

היריעה" בתוך יושב להים הא- וארון ארזים בבית בהר ירושלם הוא הנבחר והמקום,

שנאמר המוריה זה דוד "ויאמר א כב א, )(דבה״י לעלה מזבח וזה האלהים ה' בית הוא

לישראל" ה״ג פ״א הבחירה בית רמב״ם (עי' עד עדי מנוחתי זאת יד) קלב, (תהלים )ואומר

המוריה" בהר בירושלים ה' בית את לבנות שלמה ונאמר״ויחל (עי יצחק נעקד ושם ',

המוריה" ארץ אל לך ב״ולך כב, (בראשית שנאמר ב) א, הל' פ״ב )רמב״ם. עזרא בימי המפורשין דברים ומעין במלכים המפורש שלמה בנין מעין בנוהו המקדש בית כשבנו

שהגדילו רק לבנות, העתיד בנין ה על שנתנבא ה״ד) פ״א רמב״ם (ע״פ יחזקאל של בבניינו ע״ש א ג, (ב״ב שלמה של מבניינו יותר:)מדתו במסכת שמפורש כמו בניינו עיקרי לך והא

מש…נה בלשון הבית הר נקרא המוריה והר מדות.

12 צה מצוה תרומה פרשת החינוך )ספר - הבחירה בית בנין מצות קרבנותינו שם מקריבים שנהיה כלומר, ה לשם בית 'לבנות ח" כ״ה, [שמות שנאמר שנה, בכל ישראל כל וקיבוץ לרגל העליה תהיה ושם ]'אליו, ועשו

מקדש" לי המנורה כגון העבודה, אל בבית הצריכים הכלים עמה כוללת המצוה וזאת.

כולם. . הכלים שאר וכל והמזבח והשלחן

ש בזמן זו מצוה ונוהגת א על ישראל רוב כי היחיד על מוטלות שאינן המצוות מן וזו. דמתן

אם כולן הצבור על עשה. מצות יתקיים בימינו במהרה הבית כשיבנה,

3 1 ח פסוק כה פרק שמות החיים )אור וגו מקדש לי.'ועשו לדעת צריך את דכתיב משכן וקראו בו חזר ותיכף מקדש קראו למה

המשכן. תבנית אומרו כי ונראה היא מקדש לי ועשו הזמנים כל כוללת עשה מצות בין

לארץ בכניסתן בין במדבר לעשות ישראל היו וצריכין, לדורות שם ישראל שיהיו זמן בכל כאומרו המקדש בית שנבנה מעת המקומות כל ה' שאסר שמצינו אלא בגליות אפילו כן

ט י״ב )'(דברים הנחלה ואל המנוחה אל עתה עד באתם לא, כי אמר לא ולזה משכן ועשו

זו מצוה נאמרה לבד זמן אותו שעל נשמע. שיהיה הנעשה פרט אמר כלל דרך שצוה ואחר

אבנים- בנין בו לבנות מקום שאינו במדבר שכתב ותמצא האמור כסדר משכן. שיעשה

הבחירה בית מהלכות בפ״א רמב״ם מקדש" לי דכתיב״ועשו לה' בית לעשות עשה מצות

כאן, עד וטעמו שכתבנו כמו הלשון משינוי. הוא באומרו ירצה עוד שעושים מעת כי מקדש לי ועשו

לו יש קודש ודין מקדש הוא הרי שכינה בו שרתה לא שעדיין הגם לי כאומרו יתברך לשמו: אותו

Page 3

14 כב פסוק ס פרק )ישעיהו ישָֽנָׁה. אֲח תָּׁׂ֥ה בְע אֲנׂ֥י׳ה

א עמוד צח דף סנהדרין מסכת בבלי תלמוד

אלכסנדרי רבי: אמר זכו- אחישנה! וכתיב, בעתה, כתיב רמי, לוי בן יהושע רבי, אחישנה

זכו- לא. בעתה

ריג סימן דעה יורה שיק מהר״ם שו״ת בעתו לקץ אחישנה של קץ בין בנייהו איכא עוד דיש ונראה בפי״א הרמב״ם דהנה

כ מלכים מהלכות ת בי ויבנה ליושנה ב״ד מלכות ולהחזיר לעמוד עתיד המשיח שמלך תב

המקדש ישראל נדחי ויקבץ כ ג' דין בפי״ב ושם תב מלכותו כשתתיישב המשיח מלך בימי

האלה הדברים מכל שעליו הקודש ברוח פיו על כולם יתייחסו ישראל כל אליו והתקבצו

בר״ה שאמרו מהא זה על שה ק ובאמת אחת בשעה או זה כל אחד ברגע יהי' שלא נראה

ביהמ״ק יבנה מהרה דחיישינן אסור כולו הנף דיום ל״א דף ופרש״י יבנה דלעתיד שבנין

כ והרמב״ם שמים ע״י משיח ע״י דיבנה תב סובר דהרמב״ם לומר אפשר לזה מיהו

דמע״ש פ״ה הירושלמי מדברי עליו קשה עדיין מיהו ע״ז פליג אחר תי' דמתרץ שם דרנב״י

בתו והובא יהי ביהמ״ק דבנין מ״ב שם טוב יום ס' ה לא עדיין ואז דוד בית מלכות קודם

כאן ישראל גדולי יהיו הרמב״ם קאמר ואיך זה לישב ויש ביהמ״ק יבנה המשיח דמלך

יהי איך ע״ז קבלה לחכז״ל שאין י״ב דין בפי״ב שם הרמב״ם מ״ש עפ״י ה משמעות ולפי

הח לכל לחוש יש ולכך בהו ופליגו דרשו דקרא: כך או כך יהי' ואולי ששות

- בעתו של קץ יהי' דאם הנ״ל קיצין בב' תליא עצמו דזה נראה ויותר כסדר הכל יהי'

- אחישנה של קץ יהי' אם אבל הנ״ל מלכים בהלכות הרמב״ם וכמו״ש הכל יהא אז

ביד המקדש בית יבנה ומהרה במהירות צדקינו… משיח ויבוא שמים י

15 ) מסכת בבלי תלמוד א עמוד ה דף תענית

יצחק לרבי נחמן רב ליה: ואמר בעיר" אבוא ולא קדוש דכתיב״בקרבך מאי משום,

בעיר- אבוא לא קדוש? דבקרבך יוחנן רבי אמר הכי ליה, : אמר הוא ברוך הקדוש אמר למעלה ירושלים איכא ומי מטה. של לירושלים שאבוא עד מעלה של בירושלים אבוא? לא

- יחדו". לה שחברה כעיר הבנויה דכתיב״ירושלים אין,

רש״י קדוש- דבקרבך משום מעשיך- מטיב שאתה בעיר הוא ברוך הקדוש יבא? לא

כו- בירושלים אבא 'לא לא ירושלים, דהיינו למטה, קדוש בקרבך שיהא עד קאמר: והכי

שלמעלה בעיר. אבוא לה שחוברה כעיר בנויה, א תה שלמטה ירושלים יחדיו- לה שחוברה כעיר הבנויה ירושלים למעלה לא אם והיכן אחריתי, ירושלים דאיכא מכלל ודוגמתה, חבירתה בה, כיוצא? שהיא

חננאל רבינו ירושלים להם שיבנה עד מעלה של בירושלים בא שאינו לישראל הוא ברוך הקדוש א״ל

בקרבם הקדושה שכינתו וישרה מטה. של

16 רבי ן– עליו )משכני חיים משה לוצאטו

ש אלא דומים שיהיו די לא לעתיד אבל שאמרו מה והוא. למטה ויגיע יתפשט העליון הבית

ממקומו העליון הבית יעקר לא כי מקום של ידיו מעשה הוא שלישי שמקדש ז״ל, , רבותינו בנין ויתחבר, הזה לעולם כאשר חומרי, בנין סביבותיו יבנה ואז למטה, ויגיע יתפשט רק

מזה זה יתפרדו לא להיות. אחד בבניין

17 ) )"א– ע מא דף לנר(סוכה ערוך הרב עטלינגר יוקב יעקב

נמי אי בד״ה )(רש״י. הוא ומשוכלל. בנוי והריטב״א התוס' שגם אף לזה הסכימו לענ״ד

כן הגמרא לפרש הוא דוחק ' מדקאמר מהרה ביהמ״ק' יבנה רש״י דברי ולפי ליה וי ה

' למימר מהרה ביהמ״ק' יגלה וכן הלשון דקאמר דאיבני משמע ב (נב לקמן וכן ממש )בנין משיחים רש״י ופי' בהדייהו יוסף בן ומשיח ב״ד משיח ומני חרשים ד' נינהו מאן דקאמר

למטה- ירד ומשוכלל בנוי כבר ואם ע״ש ביהמ״ק לבנין אומנים שניהם שייך אומנות מאי

יה״ר תפלותינו בכל ללים מתפ שאנו ומה מ״ג) (פ״ז תמיד במשנה שנאמר מה וכן בזה? בימינו במהרה ביהמ״ק שיבנה להתפלל: לנו והי' הוא נבנה שכבר כיון שוא תפלות יהיו

ש יגלה בידי ממש בנין יבנה לבא לעתיד ביהמ״ק דודאי נלענ״ד הי' ולכן במהרה ביהמ״ק

ידיך' כוננו ד' 'מקדש שנאמר ומה אדם בתנחומא שנדרש ביהמ״ק הוא למטה שירד רוחני

הגוף בתוך כנשמה גשמי הנבנה ביהמ״ק לתוך שיבא המקדש ובבית במשכן שירד וכמו

בעצים שנבער הדיוט של האש תוך מעלה של האש מכון מפסוק דדרש במכילתא נראה וכן קאמר זה ועל מטה של המקדש בית כנגד מכוון מעלה של המקדש שבית ד' פעלת לשבתך

למטה ישכון עולם באי כל לעיני ועד לעולם ד' כשימלוך א לב שלעתיד ידיך' כוננו ד' 'מקדש מטה של ביהמ״ק כנגד ומכוון הוא בנוי שכבר מקדש בתוך תוך למטה שירד והיינו

שיבנה המקדש ב ועיין זוהר כן שם שמשמע וישב פ' אמנם נשמה אין בארץ שלמטה כמו

גוף בלא א ולכן גשמי מקדש בלא יקום לא רוחני המקדש כן כמו שפ תי יר בנין הלשון

ג״כ שלעתיד בביהמ״ק ובי״ט בלילה בנין שאין רש״י קושיות ביישוב לומר שיש ומה

בתוס לקמן:'כתבתי

18 ) אורי קומי לו- פיסקא שלום) (איש רבתי פסיקתא

רבותינו שנו [והוא (והיה) המקדש, בית של הגג על ועומד בא נגלה המשיח שמלך ]בשעה ראו מאמינים אתם אין ואם גאולתכם זמן הגיע ענוים להם ואומר לישראל להם משמיע

עליכם שזרח [באורי], (באורו) זרח, עליך ה' וכבוד אורך בא כי אורי קומי שנאמר ועליכם

העולם אומות על ולא זרח בלבד שנאמר ועליך לאומים וערפל ארץ יכסה החשך הנה כי

יראה. עליך וכבודו ה' יזרח

רפה עמ' ה' מקדש מאמר שלישי פרק שמחה– הבנים אם

ביאת קודם עוד יבנה אדם, ידי מעשה שיהיה שלמטה, המקדש שבית פשוט, ונראה

. המשיח שלמטה המקדש בית ונבנה המלכויות, רישיון ע״י תחילה ישראל קיבוץ שיהיה

המשיח יבוא ואח״כ שנגנזו), האבנים יגלו הרבים זכות שע״י, (ואפשר בית ירד ח״כ או

המק ד אורי (קומי בפסיקתא מבואר זה ודבר שלמעלה). ש

Page 4

19 ד פסוק יא פרק שמיני פרשת ויקרא בחיי )רבינו זו מלכות נמשלה למה תנחומא: ומדרש )(אדום להחזיר הוא ברוך הקדוש שעתיד לחזיר,

בהן שכתוב נוסחאות הדין: ויש מדת. עליהן ליושנה העטרה להחזיר, שעתיד והענין שני כי זרובבל בנה שני בית יהודה, מזרע שהוא שלמה בנה ראשון בית ישראל, ע״י נבנו המקדשים

כורש ידי על ונעשה וגו', יסדו" זרובבל "ידי ח) ד, (זכריה שנאמר: יהודה, מזרע ג״כ שהיה

בזה רשות, שנתן להחזיר עתיד שאמרו: וזהו, לבנותו זו אומה עתידה השלישי הבית אבל

החריבו שהוא לפי ליו. שנה, העטרה

20 מיד מסכת ליפשיץ-בועז ישראל ישראל-הרב )תפארת א אות א פרק ות לזה שייך ומה בבניינו, הביהמ״ק חלקי כל תבנית ללמדינו רק שהיא מדות מסכת בריש השמירה עניין כאן שנזכר ומה

נ״ל שם עבודה כעין שהוא השמירה, . עניין דכל דמשום בניינו ואופן תבנית בלבינו שנשמרו הוא זו, מסכת לימוד, עיקר

בו שיהיה (ואם, לעתיד יבנה אופן באיזה דעת למען כתב וכן אז). ה' יורינו אשר כפי, שנויים איזה הרמב״ם בהקדמה

ועש חוקותיו כל ואת צורתו את דכתיב׳וישמרו פי״א) (מ״ג ביחזקאל מהכתוב לדבריו ראיה ויש זו. למסכת. אותו' ו ואף

, כרש״י מאליו( שמים בידי יבנה שלעתיד דבניין גב על ובשבועות שם בסוכה ובתוס' א', דמ״א ובסוכה ע״א, ד״ל ר״ה

ביחזקאל עצמו רש״י ג״כ כתב (וכן יבנוה איך ידעו למען הוא זו ממסכת שהלימוד שכתב הנ״ל לרמב״ם עכ״פ ב.)'דט״ו

ב דט״ו תוס)(שבועות שהביא דתנחומא דהך צ״ל 'ע״כ,)שם ואין היא אגדה דברי שמים, בידי המקדש יבנה דלעתיד

ר״ל אלא דפיאה) פ״ו (כירושלמי ממנה למדין דאבני (שם) בשבועות דאמרי' והא. שיבנוהו נס בדרך יסייעם שהקב״ה

י״ל טוב ביום ולא בלילה ביהמ״ק בניין ואין טוב, ביום דאבני או בלילה שאני הדיבור דע״פ ל ובל״ז. קושית ל״מ פע״ד

שנאמר' כענין נכרים שיבנוה די״ל כך כל חזקה אינה טוב יום דוחה ביהמ״ק בניין מדאין ע״א) ד״ל (ר״ה, רש״י ועמדו

צאנכם' ורעו זרים.'וגו אלהינו' בית לבנות ולנו לכם 'לא משום ואי מ״ה פ״א.)(כשקלים היינו משלהם. בבונים תדע

והוא לחיל, אפילו לכנוס אסור דנכרי גב על ואף הבית. בבניין לסייעו מעבדיו לח שיש מחירם ביקש המע״ה, שלמה דהרי המקדש קדושת הרי המקדש, חרב דהשתא ואף ב'), דמ״ד (כיומא הן דאורייתא מעלות והרי דכלים), (כפ״ק מעלות מי'

מבחירה פ״ו (כרמב״ם לע״ל.)קדשה ליתא הוא לשם נכנס רי נכ שאין חיל קדושת מבחירה) (בפ״ז להראב״ד דהרי. דאוריי מהן יש ר״ל מדאורייתא, דמעלות הנ״ל ביומא דאמרי' הא כרחך ועל חולק. באין שם רכ״מ כתב וכן.'מדרבנן,

לרש״י גם מיהו לדרבנן דאורייתא דחי וודאי המקדש, לבנות גבוה צורך משום לפיכך הוא, מדרבנן דרק כיון. א״כ

, ממש שמים ע״י שלעתיד ביהמ״ק יבנה שבאמת כפי בנס השתא שנבנה שיראו כדי הבית תבנית לשמור אנו צריכים

הנביא בקול שמעו לא אעפ״כ ואבותיהם, בו דבר ה' רוח כי עי״ז אז ויכירו מקודם, שנה אלפים כמה הנביא להם שהגיד המסכת כל קט מדנ ולפיכך מעונותיהם. ויכלמו צורתו, ושמרו הנביא יחזקאל שצוה וכמו מעונותיהם, יכלמו ועי״ז ההוא,

בנוי שהיה בעת ששמרוהו מהשומרים כן גם מתחיל לכן הבית, תבנית שנשמור. כדי ' הכתוב שאמר וזהו חומותיך על

יחשו' לא תמיד בעוונינו) שנחרב בעת (דהיינו הלילה וכל בנוי) שהיה בעת (דהיינו היום כל שומרים הפקדתי ירושלים

בב״י: שיבנה

21 כו פרשה רבה אליהו דבי )תנא ואין שונים ואין קורין ואין מלין שאין מושבותיהן, מקומות בכל ישראל של כפרתן אני

שבשמים אביהם באהבת אלא לברית. נכנסין אומות יעמדו אפילו: הקב״ה אמר לפיכך כתר אהרן, בית כתר לנו תנו ויאמרו: הטובים, מחמדיהם וכל וזהבם כספם ויתנו העולם

הקב״ה אמר שעה תורה: באותה של מביזתה אחד דבר אפילו להם נותן איני דוד, . בית אהרן בית כתר לנו תן ויאמרו: מכם יתיר המקדש בית לי ויבנו העולם אומות יעמדו אפילו

תורה של מביזתה אחד דבר אפילו להם נותן איני דוד, וכתר. בית

22 מוולוזי׳ן חיים רבי – ד פרק א שער החיים )נפש על בשומו ורעדה בחיל בקרבו יחיל לבו לאמיתו. זאת את ויבן החכם האיש כי. ובאמת

חס קל בחטא ולהרוס לקלקל מגיעים המה היכן עד ח״ו טובים לא אשר מעשיו על לבו שהחריב ממה יותר הרבה ושלום. נבוכדנצר. וטיטוס הלא כי נבודכנצר עשו לא וטיטוס שיהו העליונים בעולמות ושורש חלק להם לא כי למעלה כלל וקלקול פגם שום במעשיהם

במעשיהם כלל שם לנגוע. יכולים מעלה של גב. ורה כח כביכול ותש נתמעט שבחטאינו רק

ועי״כ העליון. המקדש כביכול טמאו ה' מקדש את לנ כח להם היה וטיטוס בוכדנצר

נגד המכוון מטה של המקדש להחריב (איכה שארז״ל כמו מעלה. של המקדש קמחא רבתי)

והמה הקדושים. עליונים עולמות מעלה נוה החריבו עונותינו כי הרי טחינת. טחינא מטה נוה רק. החריבו

הגה "ה: תעשו וכן וגו' אותך מראה אני אשר ככל גו' מקדש לי ועשו הכתוב עד״ז וי״ל

שתכלית תחשבו אל שר״ל ג״כ י״ל ולדרכינו לדורות. תעשו וכן מ״ו) (סנהדרין דרשו ורז״ל וכל המשכן בתבנית רצוני תכלית שכל תדעו אלא החיצוני. המקדש עשיית הוא כוונתי במעשיכם אתם שתהיו עצמיכם את אתם תעשו וכן תראו שממנו לכם לרמז רק כליו. בתוככם שכינתי להשרות ומוכנים ראוים קדושים כולם וכליו. המשכן כתבנית הרצויים

. ממש ו מקדש לי זהו׳ועשו דייקא, בתוכם' שכנתי תבנית את אותך מראה אני אשר שככל

וגו.'המשכן גמר אחר לשלמה ית״ש הוא אמר וכן. עצמיכם את תעשו שכן כוונתי תכלית

ל" א (מלכים המקדש )'בנין ושכנתי גו' בחקתי תלך אם רק הוא בונה אתה אשר הזה הבית

ישראל," עמי בתוך הועיל לא אז שבתוכם. המקדש פנימיות כשקלקלו לזאת. דיקא יסודותיו ונהרסו החיצוני המקדש. ר״ל

23 ) גנזי ה ראי" 'עמ10 ג ה ( עמ1251 ח״ב הראיה באוצרות מובא ', ) מסורת הוא הרמב״ם דעת שלפי דוד, בית מלכות לפני שיתגלה אליהו, ענין דבר, ועל והראיה הקודש. רוח כן גם הוא נבואה דבכלל לומר, ויש שמו. פרש ולא נביא, , שיעמוד

לכל מוסכם גדול דין בית שיסודר בזה, תלוי והעיקר וכו הנביאות בין נמנתה.'דאסתר

הנוגעים הרוחניים העניינים לרבות התורה, מקצועות בכל ושם יד לחבריו ושיהיה ישראל,

. לדעות וכו אליהו וגלוי נבואה בכלל הוא קדושה והתגלות חזיון איזה להכריע, יוכלו.'והם

ביחוד ו התכלת מצד המקדש, בית בנין תכנית את המעכבים הספיקות שכל אצלי, ר מבו ר הכהנים יחוס ומצד, למשל, ו ה דיוקי מצד מקו של מידות - בזה וכיוצא המזבח, ם רוח גדול דין בית פי על וקיום ברורים אומדנות לזה ויצטרפו ההלכה, לבירור תסייע הקודש

. ומוסכם תורה גופי הם. והם

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תעניות החורבן בזמן הזה

נריה מהרמ״צ הראי״ה מועדי תקמד עמ'

הזה בזמן החורבן תעניות

החורבן לתעניות ביחס מצבים שלושה

1 יח דף ר״ה.

, יוצאין השלוחין חדשים ששה על משנה. הפסח מפני ניסן, על

התענית… מפני אב על

וטבת אתמוז נמי וליפקו, גמרא. אמר ביזנא בר חנא רב דאמר

דכתיב" מאי חסידא: שמעון רב הרביעי צום צבאות ה' אמר כה יהודה לבית יהיה העשירי וצום השביעי וצום החמישי וצום

" ולשמחה לששון - להו״צום" קרי ושמחה", להו״ששון וקרי

שלום- שיש בזמן ולשמחה לששון יהי, ו שלום- אין. צום

, פפא רב אמר שלום- שיש ן בזמ קאמר: הכי לששון יהיו

, ולשמחה שמד- יש רצו- שלום, ואין מד ש אין, צום, מתענין

רצו- מתענין. אין

נמי באב תשעה הכי, ! אי - באב תשעה שאני פפא: רב, אמר

הבית חרב באב בתשעה מר: דאמר. צרות בו והוכפלו הואיל העיר ונחרשה ביתר, ונלכדה ובשניה, . בראשונה

2. רש״י שם

כו- ביזנא בר חמא רב 'דאמר תענית ימי דכולהו

הזה בזמן נינהו בזמן ומתניתין קיים, המקדש בית שאין

כו קיים וכשהמקדש מדקתני מיירי, קא.'הזה

שלום- שיש ישראל על תקיפה הגויים יד. שאין

ולשמחה- לששון יהיו ובתענית בהספד. ליאסר

צום- המלכות גזרת יש בהן להתענות. חובה

מתענין- אין רצו מטרחינן לא הוא דרשות וכיון

עלייהו. שלוחים

שיטות ו״שמד "שלום" ב״גדרי הרא'

3 שם רשב״א.

פי ולשמחה. לששון יהיו שלום שיש 'בזמן

שלום שיש בזמן אדמתן. על שרויין שישראל

שלום ואין שמד. אין בשישראל האויב בארץ

שמד- שאין אלא אין רצו מתענין רצו

מתענין.

4 חננאל רבינו.

ובטבת בתמוז נמי שלוחין וליפקו ואקשינן הכי פפא רב ופריק בהן שיש הצומות מפני

קאמר, זמן כל כלומר שלום שיש בזמן

ולשמחה. לששון יהיה קיים המקדש שבית

צום. – גזרה יש שלום ואין גזרה אין - בז עתה כגון הזה מן רצו שאם וכיון מתענין אין רצו מתענין רצו לפיכך עליהן חובה אין בהן להתענות שלא

בהן. יוצאין שלוחין אין

5 שם ריטב״א.

שלום שיש בזמן - שרויין שישראל כלומר קיים המקדש ובית אדמתם על לששון יהיו

, ולשמחה שלום אין ואם חרב שביהמ״ק על שמד ויש

ישראל- תרתי דאיכא לגריעותא, צום שיהו

הראשונים נביאים מגזירת, גמור

שמד- אין וגם שלום אין ואם הדבר יהיה

ישראל ברצון תלוי ב״ד רצו רצו לא מתענין

כלל אין. מתענין

טבדי בנימין הרב ועריכה: כתיבה ■ © "לשמה רבנים להכשרת מדרש בית ע״י "יו״ל שמורות■ הזכויות כל ליצירת קשרMIGDOL100@gmail. com

6 ירושלים ליום שיחה, הרצי״ק. תשכ״ח

הנביאים ע״י שנצטוינו בצומות אבל

נמצאים אנו. לגעת שיכולה יד אין גאולת של הסטורי תהליך בתוך

נביאים יקומו שלא זמן וכל ישראל, הרואים גדולה סנהדרין או בישראל

לנו אין בשלמותם, הדברים את רשות

חלקיים. דברים ולשנות לקצץ

של המשך הם היום, שהצומות להבין יש בית חורבן על העבר של הצער שורש היום עצם עד כואבים והדברים המקדש, במעשים ה' יד את לראות צריך הזה. לצום יש אלה. בימים לנו שקרו המקדש בית חורבן על ולהתאבל את ולהכיר לראות זה עם ויחד והגלות,

בימינו. וזורחת שהולכת הישועה אור

שמד– ואין שלום שאין בתקופה התעניות מעמד לזה״ז והנגזרות

7 רעח סימן תענית סדר שה״ל.

צדק כהן [רב] מר כתב צומות ד' ואלו

זצ״ל שרוצה מי ומי יתענה להתענות

רוצה שאינו חוץ יתענה אל להתענות צרות והוכפלו הואיל באב מט' לישראל.

בפ רבותינו שאמרו ממה ראיה 'והביא פפא רב אמר השנה. ראש של ראשון לששון יהיה שלום יש צום שמד יש

שלום ואין שמד אין ולשמחה רצו

מתענין מתענין. אין רצו

ההלכה מן זהו. השתא אבל עלייהו צבורא קבעינהו במקומותינו מדרכי דרכייהו גריעי לא במנהגן

. צבורא לכל צבור בתענית ואין מינה ונפקא באב כט' תענית הלכות צריכין דאין ומניקות לעוברות באב: כט' באלו להתענות

8. האדם תורת לרמב״ן

" שלום פירוש״יש - לששון יהיו קיים המקדש שבית בזמן היינו

" שלום, ולשמחה״אין - חורבן" בזמן כגון ואין שמד" ידוע במקום

– בישראל צבור רוב רצו מטריחין ב״ד אין להתענות שלא ונסכמו

יוצאין, שלוחין אין לפיכך להתענות, עליהם רצו – להתענות צבור רוב

מתענין. לפיכך עליהם, וקבלום בהם להתענות ונהגו רצו כבר ועכשיו

גדר לפרוץ ליחיד אסור ן… ור צב תענית צומות ארבע דכולהו ומסתברא יום מבעוד בהן מפסיקין עליהן, תענית חומרי וכל אותם גזרו ונביאים הן, וקרא כת״ב, המטה ובתשמיש הסנדל ובנעילת ובסיכה ברחיצה ואסורין

באב. לתשעה להו מקיש

ולא בהן להתענות ונהגו רצו בטילין שמד דליכא דבזמן כיון האידנא אלא

הללו בחומרות בהם לנהוג, רצו

מגזרת נביאים גזרת גרעה דלא בכולן הן אסורין ודאי התקנה מעיקר אבל דאורייתא כעין נביאים דתקון וכל ואחרונות, אמצעיות בתעניות דין בית

לעינוי… הכפורים כיום צומות וד' באב תשעה תקון,

האידנא מיהו אלא כדפרישית ברחיצה אסורין הדין מן בו למתענין, הא

דב עמא מה חזי פוק ר.

9 שם רשב״א.

… להתענות עכשו רצו לא להתענות, שהורגלו פי על אף ומסתברא - מתענין, אין כיון להתענות, דהורגלו הכא דהא

בזמנייהו להו עבדי לא אי לן איכפת דלא אמרינן הכי ואפי' שלוחין, עלייהו דליפקו דאקשינן - א של רצו אלו דהא

מתענין אין כלל, להתענות

לומר הוא ורחוק אין להתענות חייבין והם עליהם קבלום ואפי' קילי מתענין אין להתענות שלא מעיקרא רצו דאלו דכיון

בזמנן שיתענו כדי שלוחין לשלוח שנקפיד עליהם תעניות. חומר

11 ריטב״א.

מאי לפרושי צריכינן פפא דרב מימרא דפרישנא והשתא

פפא מדרב קושיין בעיקר, מפרקינן אין רצו לא מתענין רצו פפא רב דאמר גב על אף דהא

ונוהגין זמן באותו להתענות רוצים היו כבר מ״מ מתענין אתמוז נמי וליפקו מדפרכינן וטבת תמוז להתענות היו

אמאי לן תיקשי אכתי כן ואם וטבת, בהו נפקי לא

שלוחין, קאמר דהכי מתרצים ויש בתחלתם קלים שהיו דכיון עליהם שקבלום עכשיו אף מתענים היו לא רצו לא שאילו

שלוחין עליהם לשלוח מקפידים היו, לא

כלל, נכון אינו וזה חובה עליהם קיבלום שכבר דמאחר בזמנן, לעשותן מקפידין יהיו לא למה נביאים מגזירת

פירש ואחרים קאמר, דהכי ו מורגלין שאנו פי על אף היינו לא בהם להתענות שלא רצינו אילו בהם להתענות

מתענין תלוי הדבר לעולם כי בדבר קפידא אין שכן וכיון

שלוחין, לשלוח מחוור, אינו זה וגם וקבלום בהם שהורגלו אחר דודאי עליהם נתקיים כבר עליהם שמד היה שלא אחר עליהם

כח להם אין ושוב בדבר רצו שכבר לבטלם ורצון

, וקבלום שאין ר״ל הראשונים, שרצו כמו אלא עלינו אין ומ״מ יום מבעוד להפסיק אבל ושתיה אכילה איסור אלא עלינו וכשם עליהם קבלו לא הסנדל ונעילת ברחיצה וליאסר

מקצתן. לעקור רשאים היו לגמרי לעקרם רשאים שהיו

דודאי והנכון כבר התלמוד חכמי בימי בתמוז נוהגין היו כמו ישראל כל בהם ורצו עליהם קבלו וכבר וטבת

לעקרם, אפשר אי ושוב זה בזמנינו

אבל משנתינו כשנשנית שלוחין דנפקי לשנות רצה לא שהיו ויש ברצון תלוים היו שעתא דההיא משום עלייהו

מתענין, היו שלא ויש מתענין מטריחין היו לא דכן וכיון

שלוחים, לשלוח משום וטבת אתמוז דליפקו מעיקרא פריך תלמודא ומיהו ישראל בכל ומקובלין ופשוטין מורגלין היו כבר דהשתא

לעולם היה שכך סבור, והיה וכשנשנית תלויין, היו ברצון החורבן דלאחר פרקינן ולהכי

ישראל… ביד היו רופפין משנתינו נתבטל לא מעולם כי לומר היה אפשר מקום ומכל

האיך כי וטבת בתמוז תענית החורבן לאחר מישראל אלא בהם, ושותין אוכלים ויהיו צרה פעמים ותקום תכפל אלא בהם יאסרו שלא מהם שנתבטלו הוא תענית חומרי

יום… מבעוד יפסקו ושלא ושתיה באכילה אלא תענית כחומר בהם נוהגין היו שלא זו קולא ומפני

יחידים כתענית שלוחין ן לה לשלוח מקפידין היו לא

יחידים, תענית אלא שאינו הוא שאף כלומר נמי ט״ב אפילו הכי אי הכא פרכינן ולהכי הואיל ט״ב שאני ופרקינן מאידך, שנא ומאי ברצון תלוי

כגזירת צום להיות בו החזיקו לעולם צרות בו והוכפלו תעניות חומרי בכל נביאים נ״ד (פסחים בעלמא וכדאמר

בו היו שנוהגין וכיון ט״ב, אלא בבבל צבור תענית אין ב') עליו לשלוח היה ראוי צבור תענית ובתורת נביאים בגזירת

שלוחין. הוא מקובל וטבת תמוז אף האלו השיטות לכל ומעתה ישראל כל רצו שכבר לעקרם וצבור יחיד על ואין עלינו

יחידים כתענית עליהם, וקבלום ת כתעני יום מבעוד קבלה דבעו אפשר מקום דמכל אלא

בט״ב. משא״כ יחידים

הנ״ל ע״פ לרמ״א מרן בין מחלוקות ב'

11. ד, סעיף תקנ או״ח

מט 'חוץ הצום צבור שליח מכריז לצום קודם, בשבת

פורים וצום כפור וצום באב פיהו עליו אכ״ף וסימנך:

מהם. אחד להכריז)שום שלא האשכנזים (ומנהג

12. הגר״א ביאור שם

כו.'בשבת תקס״ב סימן וכמש״ל קבועין ואינן תליא דברצו כיון

סי״ב הוא קבוע אסתר תענית אבל צומות דברי הרמב״ם כמ״ש

הראב״ד כ' וכן: וזעקתם כנ״ל: עליהם קבלו דכבר כו.'ומנהג

13 תקסז או״ח. א,

יכול בתענית השרוי רביעית כדי, לטעום שיפלוט; ובלבד הכפורים וביום באב, ובתשעה ויש. אסור הגה: תענית בכל מחמירין

נוהגין. והכי צבור,

14 רפז סימן הריב״ש שו״ת.

אלא שעור חצי כמפרש שיהיה לומר לא עליה, קביל ושתיה אכילה בברכות שאמרו ומה

לאסרו אין קבלתו מחמת אלא אסור שאין ן כיו כלומר כן, אמרו טעימה הנאת למעט אסורין שבשאר פי על ואף לא. טעימה בהנאת אבל גמורה באכילה אלא שעור חצי מחמת שלם שעור דהיינו אכילה אלא עליו קבל לא הכא מיהא מדרבנן טעימה אפילו לאסור יש

של עור ש בחצי טעימה הנאת כלל נכנסה ולא לאצטרופי דחזי משום שעור בחצי ג״כ ונאסר

קבלתו. . . אסור מותר שטעימה הוא יחיד בתענית דדוקא ז״ל המפרשים מקצת שכתבו זהו חיים אורח ובס'. אסורה טעימה אפילו צבור בתענית אבל הנאה עליה קביל דלא משום

וט הכפורים כתוב״דביום ג״כ תקס״ז) (סי' ב כתענית תעניות שאר עשה טעימה, אסורה

מתענין דברצו כיון יחיד אוקמינהו.

מ לא שהנשים מסויימות בקהילות מנהג הקלים בצומות כלל תענות

15 א, סעיף תקנ או״ח.

ומינ עוברות מיהו הגה: גדר לפרוץ ואסור הללו צומות ארבע להתענות חייבים. הכל להתע אין הרבה, שמצטערות יקות נות.

צומ בג' ודוקא להחמיר; שנהגו אלא להתענות מחוייבות אינן מצטערות, אינן ואפילו להשלים. מחוייבות באב בט' אבל ות,

16. תשובות פסקי שם

להתענות מחויבות אינן מצטערות אינן ואפילו להתענות אין הרבה שמצטערות ומיניקות עוברות ומיהו: שו״ע א', סעי' להחמיר דאין נראה חלושות הן ואם ובמ״ב, להחמיר. שנהגו. אלא כתבו האחרונים שבדורות מהפוסקים ורבים

(ובט״ב- אסתר תענית ו צומות בג' להתענות להם ואין הן מצטערות בכלל ומיניקות עוברות כל שהאידנא להלן עיין

ה- אות תקנ״ד 'סי' פשוט מאכל אלא תענוגים ושאר ויין בבשר יתענגו לא אמנם בבוקר, מיד לאכול בידן והרשות ז')

שם. . עיין ב', אות וכדלהלן ובריאותם גופם לחיזוק הצורך. כפי

הדורות מגדולי לכמה מצינו כי ודע של לילד הראויות הנשים לכל שהקילו הללו בצומות לצום א וי״ז בטבת, י' (צו״ג,

חכם הוראת ע״י אלא להקל אין הגופים. אמנם שנחלשו הללו בדורות אסתר) ותענית, בתמוז

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

דיני אכילה ושתיה לחולה שאב

בהיתר לאוכלים הבדלה במוצ״ש שחל באב בתשעה

לחושאב״ס הותרה או דחויה היא התענית האם

קנז סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם שו״ת

והרב״י מהרי״ק הרב אמרו לא כאן עד אומר אני ועדיין ומאי תענית יום אצלו אין מתענה שאינו שמי וה' בב' אלא בי אית בט״ב משא״כ חובתן, ידי רבים מוציא אינו התענית בדבר מחוייב שאינו וכל לדידיה, ויחל דקריאת 'שייטי'

כדי אלא לו הותר לא והלא בו, מתענה ואינו התענית בדבר מחוייב אינו החולה וכי חדא למעליותא, תרתי

יותר ולא פעמים, ב' יאכל לא אחת פעם באכילה לו די ואם יאכל, לא בשתיה לו די ואם ותו וחי צרכו שהוא נמצא מאלה, א' לעשות לו אסור ולסוך ולרחוץ לנעול צריך אינו אם עינוים שארי וגם שצריך, ממה

בדבר… ומהמחוייבים המתענים מן

ח אורח שיק מהר״ם שו״ת רפט סימן יים

לחולה- באב תשעה והנהגות דיני ליצלן רחמנא חולירע מגיפת ובעת

לפ״ק תרל״ג אב ג' א' יום חוסט. שיל״ת

… ואיך שם, שהחולי במקום באב תשעה תענית בענין דעתי לחוות ממני ביקש ואשר רובה או תשובה חצי חכם ושאלת באב, בתשעה ענינים ושאר אבילות בענין, יתנהגו

מבאר הנני רצונו. ולעשות

הובאה ודעתם מהראשונים והרבה ישנה] אבלות שער האדם [תורת הרמב״ן הנה

לאכול- וצריך סכנה בו שאין דחולה ו' סעיף תקנ״ד סימן ערוך בשולחן מאכילין

אותו… גזרו. . לא חולי דבמקום נמי הכי דרבנן דכולו באב תשעה כן. ואם

צריך דאין כתב הנ״ל דהרמב״ן דנהי דצריך מידי רק מותר אינו בוודאי, מיהו קיום כדי רק דהותר כתב צומות בג' בעוברות גם הרי מקום מכל אומד,

. הוולד

סגי דאי קנ״ז סימן חיים אורח בחלק סופר חתם בעל הגאון מרן בדברי מבואר ן וכ סגי דאי שם ועיין יותר, לאכול לו אסור מועטת בשתיה או בטעימה ליה כדי בנתיים ולשהות כזית מאכילת ובפחות רביעית משתיית בפחות ליה

יותר לאכול לו אסור פרס. אכילת

מותר ליה, סגי אי ליה דמספקא היכא היינו ערוך והשולחן הרמב״ן ודברי לא צרכו מכדי יותר אבל אומד, צריך ואין ולשתות. לאכול

מרן בלשון כמבואר כדבריהם ולעשות ברופאים לשאול יש אלו בדברים והעיקר

כ״ג בסימן ו' חלק סופר בחתם. זצ״ל

יצה רח ענינים שאר בוודאי אבילות, לענין השניה שאלה אבל התענית, לענין זה וכל

באב. . כתשעה דינו אבלות ודיני מלאכה איסור וכל הסנדל ונעילת. וסיכה

רצ סימן שם

לחולה- באב תשעה בדיני עוד רחמנא החולירע מגיפת ובעת

ליצלן

תרל״ג אב ד' יום חוסט שיל״ת

. לפ״ק

… אחר למקום כתבתי כבר הנה הרופאים דאם הקודמת) (בתשובה

להת סכנה חשש דיש אומרים ענות

דבריהם… לשמוע צריכין בוודאי

ולשתות לאכול מותר אינו מיהו ולשתות לאכול דצריך מה אלא אמירת לפי הסכנה חשש להעביר

דכתב גב על דאף, הרופאים סעיף תקנ״ד סימן ערוך בשלחן אומד צריך אין דחולה ו' גזרו, לא חולי דבמקום פחות לאכול צריך אין וממילא

יותר אבל מכשיעור, פחות חשש לסלק שצריך ממה אסור… הסכנה

תקמ סימן חיים אורח חלק נזר אבני שו״ת

להתענות שלא הזהירך הד״ר אשר החמישי צום דבר

שלא ברור הדבר חצות עד להתענות לך התיר. ובקושי

והכי. רבנן גזרו לא חולי דבמקום כלל. להתענות שלשים תוך ביולדת ו'] סעי' תקנ״ד [סי' בש״ע לן קיימא אני צריכה אמרה אפי' הכיפורים דביום אף תתענה. לא

כחולה חשיב מקום מכל להתענות וחייבת מהני. לא בזה שכן וכל מלהתענות. ופטורה סכנה בו שאין

ממש. דחולה

תם דרבינו מהא פקפק [סק״ד] שהט״ז ואף ליולדת התיר גב על אף ללידתה. ז' לאחר גדלי' בצום להתענות שלא אין דרצו משום דמי. כד״ת וד״ק קבלה מדברי דצ״ג דלאו באב תשעה ממילא כן על הוא. רשות כן אם מתענין.

סכנה בו שאין ולה ח ואף דמי כד״ת ד״ק שוב תליא. ברצו

להתענות. מחויב

ע״ב [יח ]ה השנ דראש פ״ק וריטב״א רשב״א בחי' הנה וחכמים מילתא תליא ברצו באב תשעה גם ד״ק דמעיקר אם להתענות. שלא רצו אפי' להתענות באב בתשעה גזרו

ביולדת ומותר דרבנן. הוי שוב כן במקום שכן וכל ל' תוך

ממש. חולי

שנדפס בדפוס הרשב״א החי' הי' לא הט״ז ובזמן ר״ה ריטב״א וחי' למלך המשנה בזמן ראשונה פעם

נדפס בזמנינו. ראשונה

בבוקר מיד ותאכל כלל להתענות שלא ברור. לכן

בב״א ולשמחה לששון הצומות להיות יזכינו: וה'

אברהם הק' ורפואתך וש״ת דו״ש חותנך: דברי

טבדי■ בנימין הרב ועריכה: כתיבה "טרומפלדור "לשמה רבנים להכשרת מדרש בית ע״י יו״ל 2 © רעננה שמורות■ הזכויות כל קשר0537-544056 ליצירת

אהובך– מישרים קנייבסקי– הגר״ח עם שו״ת שח עמ'

שבת במוצאי שחל באב בתשעה רביעית מסעודה חולה לפטור שכתב מי ראיתי שאלה: כב אות פ״ד ח״ג אומר מעין.)(שו״ת

ביפור ביום ומשלימות שמתענות בדרך באב בט' מתענות ומניקות עוברות ה סעיף תקנד סימן השו״ע מדבתב ראיה והביא ואע״פ מלהתענות פטורים אחרים צומות בג' אבל כ במא להתענג תאכלנה שלא ראוי ן אלא ובמשתה ל כ כ הולד. קיום די "ע. כ

ית שלא וחומר וקל מהצורך, יותר לאכול שלא להקפיד שצריך דהיינו ע״ש. נוספת, סעודה קנו דעתי לעניות נראה אולם

מוכרחת, אינה דראייתו שלא וכלשונו רשות של ומשתה במאכל דוקא הוא ובמשתה במאכל להתענג שלא השו״ע שכתב דמה

תאכלנה" '"להתענג שרי, שפיר מצוה של אכילה וכן מותר. לצורך אכילה שהיא דכל משמע - ומניקות דהעוברות הכא וכגון

חשיב למקומה. לדידהו רביעית דסעודה חיובא הדר וממילא כהותרה, לדידהו באב ט' הוא אכילתן דהיתר נימא כן אם אלא

ש. בסימן כהשו״ע המצוה לשם בלבד כזית לאכול לחייבן יש שמא בזה דגם אלא באכילה. למעט יש להן ואף דחויה בגדר מה

להקל. מקום יש תשובה: שליט״א? מרן דעת

הבדלה חובת בתענית האוכל לחולה

'סי הגדולה נסת כ שו״ת עא בבנישתי חיים ][לרבי

הותר היאך ברית בעל שהוא מי או בט״ב שאוכל חולה רבינו ילמדנו שאלה הבדלה בלא לאכול להם: ושכמ״ה מבדילין שיאכלו שקודם פשיטא ודאי הא שאלה זו מה תשובה היין ברכת הכוס על

המבדיל. וברכת לטועמו, יכול ואינו הכוס על לברך שצריך משום הוא בט״ב מבדילין דאין דהא אומרים אנו האש מאורי ברכת וגם כוס צריכה שאינה בתפלה מבדילין אנו שהרי

ט״ב. בליל אותה וקודם להבדיל יכולין האכילה הותרה דלדידהו כיון לאכול שמותר וכל חולה אבל

ביום… אפי' יבדיל לאכול שיבא בט לאכול לו שהתירו חולה בין חילוק יש 'מיהו

דחוי. כשהט״ב שאוכלין והמוהל ברית ובעל הבן לאבי באב בין שירצה שעה כל לאכול ויכול חלייו מפני בט״ב האכילה לו שהותר כיון דהחולה

בלילה בין ביום להבדיל כמנהג ערבית תפלת אחר מיד בלילה יבדיל בשאר

שבתות, מוצאי אחר אלא לאכול להם הותר ולא דחוי בט״ב לאכול להם שהותר ברית בעלי אבל

המילה - אחר עד כלום לטעום יכול דאינו כיון מבלילה הבדלה יאמרו שלא פשיטא מכל ביארו שלא הפוסקים על לתמוה יש וקצת פשוט וזה וכמ״ש יבדיל ואז המילה

כלום… זה

כה״ח או״ח תקנו "סק ח

באב בתשעה שאוכל חולה שבת במוצאי תכף. יבדיל בתשובה הגדולה כנסת סימן ב' חלק חיים אורח

ע״א. . . שמבדיל החולה וזה

צריך אם היינו שבת במוצאי אבל שבת, במוצאי לאכול ההיא בעת נצרך אינו אם שנצרך עד יבדיל לא על יבדיל לא וגם לאכול, רק לו נצרך אינו אם היין

יתן או ן משקי שאר על

רצ״ו סימן לעיל ועיין. לתינוק ו סעיף רצ״ט וסימן ב' 'סעיף סימן ולקמן לשם ובדברינו

ודוק ע' אות: תקנ״ט

לא סימן י חלק יצחק מנחת שו״ת

אינו אם אבל במוצ״ש לאכול צריך אם דהיינו סק״ט) תקנ״ו (סי' החיים בכף מש״כ וצ״ע עד יבדיל לא ההיא בעת נצרך

… לאכול שיצטרך כנה״ג מדברי כן משמע. ולא

ג- חלק לציון אור שו״ת כט פרק ח הערה

שאוכל שחולה שכתב, ע״א סימן חאו״ח חיי בעי בשו״ת

באב" בתשעה ברכת הכוס על יבדיל לאכול שיבוא קודם מפני בט״ב האכילה לו שהותר וכיון המבדיל. וברכת היין בלילה ובין ביום בין שירצה שעה כל לאכול ויכול, חוליו בשאר להבדיל כמנהג ערבית תפילת אחר מיד בלילה יבדיל

שבתות" מוצאי. כיון חולה שלעולם מדבריו מוכח

לא חולי שבמקום ום ומש מהתענית, לגמרי שפטור ומותר ו', סעיף תקנ״ד בסימן בשו״ע וכמ״ש רבנן, גזרו

שבת. במוצאי מיד הוא מבדיל ג״כ כן על מיד, לאכול

בני מנהג כן ו היין. על מבדיל שהחולה שם, בכנה״ג ומבואר להבדיל וצריך ושתיה באכילה שמותר שכיון, ספרד,

השנה כבכל. יבדיל אלא ג אות שם בברכ״י גם.'וראה דהיינו מדינה, חמר על לקדש יכול יין, לשתות לו קשה שאם משקה על לא אבל וארק, קוניאק או שחורה או לבנה בירה בספר מדינה חמר בגדר שנתבאר מה (וראה וקפה. תה או קל

כ״ב ופרק י״ט תשובה כ' פרק ח״ב תשובות לציון אור אין שלעולם אשכנז, מבני רבים ומנהג ע״ש). ב', תשובה

על ולא מדינה חמר על אלא באב בתשעה מבדיל חולה ה עוד וראה ב'. סעיף תקנ״ו בסימן השולחן בערוך וראה היין,

שם. בכה״ח

מלוא לפחות לשתות שיכול בחולה אלא אינו זה וכל בלא יאכל זה, בלא אבל עליו, שמבדיל מהיין לוגמיו

הבדלה…

שצריך ן שכיו לחינוך, שהגיע בקטן זה בכל הדין דהוא ונראה שבת במוצאי שחל באב בתשעה א״כ חינוך, מדין להבדיל

לפני לאכול מותר שקטן ואף שיאכל לפני. יבדיל רס״ט בסימן המג״א מדברי שנתבאר וכמו הבדלה, לחנכו צריך מקום מכל ג', סעיף שם והגר״ז א' ס״ק

ת״ב… לאחר עד ימתין ושלא בזמנו להבדיל

לו סימן ב חלק נתן להורות שו״ת

… דגמרא מדינא בט״ב אסור היין ששתיית מכיון, ומעתה ולשתותו בט״ב היין על הבדלה לעשות לחולה להתיר מנלן

לתנוק ליתן דצריך ודאי תנוק יש שאם מבעיא ולא בעצמו,

חזון… בשבת וכמו חמר שהם אחרים משקין לו שיש היכי וכן

עליהן שיבדיל ודאי. מדינה

מדינה חמר לפניו ואין תנוק לפניו שאין היכי ברם

מתרי הכוס על הבדלה בלא כל שיא נראה יין, אלא

. טעמא

ביום להיות שחל שבט״ב ראשונים הרבה דעת דהרי חדא, ברמב״ן וכמבואר, כלל דהבדלה חיובא ליכא ראשון תקנ״ו (סי' וב״י ובטור שם ברא״ש והובא תענית),)(שלהי (לג דברכות כהא והו״ל הבדלה, חיוב ליכא כוס דאין דכיון חזרו הכוס על קבעוה העשירו בתפלה קבעוהו בתחלה א)

כל במוצ״ש להיות שחל וט״ב בתפלה קבעוה, והענו ס הכו על התקינו לא ובכה״ג מרודים עניים ישראל

שם. עיין כלל

מ״מ לרפואתו, יין לשתות שצריך חולה יתרמי אם אף וא״כ

שהרי הכוס על במוצ״ש להיות שחל בט״ב יבדיל, לא כלל הכוס על הבדלה חכמים התקינו לא זו, בשבת דאינו דודאי שהענו בשעה יין לו שיש כמי והו״ל

כיון הכוס על מבדיל חכמים בטלו שהענו דבשעה הכוס על המבדיל וא״כ הכוס, על להבדיל לתקנתייהו

צריכה שאינה ברכה מברך שעה. באותה וכשיטת

והרדב״ז והריטב״א להרשב״א גם ס״ל הרמב״ן

כף בס' עיין ר״י, בשם והב״ח תרמ״ב), סי' (ח״ב בשערי הביא וכן עליהם, שציין תקנ״ו) (סי' החיים

הבדיל שאם קמ״ד) (סי' מלך ה גן בשם שם תשובה שם עיין על. הכוס כלל מבדיל אינו בתפלה

להבדיל שלא מנהג היה שכך מבואר שם וברדב״ז להבדיל שלא הסכימו האחרונים שרוב וכתב כלל, שב בברכות מחלוקת שיש מקום וכל הכוס, על שמים שם הוצאת ספק דאיכא עדיף תעשה ואל

ע״ש. לבטלה

בשו״ע כהמחבר נהגינן דאנן ואף תקנ״ו )(סי'

על הבדלה עושין במוצ״ש ט״ב דבחל הכוס

שם עיין ט״ב, במוצאי

שהביא מהברכ״י הביא שם תשובה ובשערי

תיכף יבדיל בט״ב שאוכל דחולה כנה״ג מתשו'

שם עיין, במוצ״ש

בעצמו וישתה היין על שיבדיל שם נזכר לא. ברם אסור שהוא דבר בט״ב יין לשתות לו נתיר ואיך

מדינא רבים ראשונים שלדעת הבדלה משום דגמרא, הנ״ל הפוסקים במקומות נהגו וכן כלל, בה חייב אינו דנהגינן ואנן במוצ״ש. שחל בט״ב כלל הבדילו שלא דחיישינן היינו בהבדלה, דחייב והרא״ש כהבה״ג נימא זה בשביל לא אבל בהבדלה, דחייבים לדעתם

בט."ב יין שתיית ע״י איסור בדרך הבדלה שיעשה

… לאכול לו הותר דעכ״פ דכיון לומר אפשר דעדיין אלא

הבדלה- בלא לאכול יכול אינו והוא חליו, מחמת לדעת

בכה״ג- גם הבדלה חיוב דיש כן הסוברים דמשום נימא א״כ

משקין וליכא תנוק כשאין ן יי לשתות לו הותר הבדלה חובת

. אחרים

דעה לחד ס״ג) רצ״ו (סי' בשו״ע מבואר דהרי אינו, זה ברם לאכול לו שמותר להבדיל אחרים משקין או יין לו אין, שאם אין ואם מחר, עד יאכל לא מחר לו שיהיה מצפה שאם וי״א בהמ״ז ויברך הבדלה בלא שיאכל מוטב אחד כוס אלא לו דהא (סקי״ט) ובמ״ב שם הרב שו״ע ועיין שם. עיין הכוס על

היינו לאכול אסור מחר לו שיהיה מצפה דאם בבוקר מחר

שבת תורת ס' ין ועי הלילה. עד לצפות א״צ אבל חצות, עד או

. שם

כמי הו״ל בט״ב, יין לשתות שאסור כיון בנ״ד וא״כ

יין לו שאין …

מ בשיעורים לאכול הורו הפוסקים שבו מיוחד קרה

ו תקנד, או״ח

וכן יום, שלשים כל חיה לאכול צריך שהוא, חולה אלא אומד צריך אין מיד, אותו מאכילין גזרו לא חולי דבמקום

. רבנן

הלכה ביאור שם

וכו- חולי 'דבמקום חזקה חלערי״א של המחלה שאין דבמקום עולם פתחי בספר עיין

סימן בשו״ע השיעורי' כמ״ש בשתיה וכן פרס אכילת בכדי בת מככות פחות יאכל ח״ו בעי ליבא ורחמנא לגמרי התענית נעקר לא שבזה בט״ב לשואל להורות יש (כך )תרי״ח ילך שלא ולהזהירו ליועצו יש ח״ו בזעם המחלה שאין במקום להתענות שירצה ומי

ומעט קאמפע״ר ה חתיכ ופיו לחוטמו סביב ישא כשיצא ולהכריחו היום כל ביתו מפתח

עכ״ל מיאט״ע: עשב

במברגר הלוי שמחה לג״ר שמחה, זכר שו״ת

נו סימן ד חלק הלוי שבט שו״ת

וכן פרס אכילת בכדי מככותבת פחות פחות יאכל חלערא מחלת דבמקום עולם פתחי מס' שם הלכה בביאור דהביא מה

בשתיה הי שכידוע הנ״ל מחלה במקום אלא כן כ' לא העניה דעתי לפי תרי״ח, סי' יוה״כ בה' הנזכרים השיעורים 'ע״פ היכר לעשות כדי לזה חמורה תענית עקירת יש וא״כ ט״ב, ביום לאכול הקהל לכל שהתירו ע״י לגמרי התענית כל נעקר

והעצה כלל, חולים אינם דעדיין ועוד פרס, כילת א מכדי ביותר רק לאכל יעץ לגמרי ט״ב תורת תשתכח שלא לתענית נחלה בשכבר כן לא כנ״ל, להחמיר מסתבר ודאי בזה עליו המחלה להמשיך יכול האכילה שמניעת מפני רק לאכול

רבנן גזרו לא חולה שבמקום סכנה בו אין אפי'. במחלה

ה יג, תעניות שלמה הליכות

ל הזקוק בריא פחות פחות שיאכל נכון יחלה, שלא כדי התענית ביום אכול. מכשיעור

שם הלכה דבר

השלחן ומטעמי עולם פתחי ספר בשם הביה״ל וכמוש״כ לא ואם החולירע, מגיפת בה שיש בעיר באב תשעה לעניין

המחלה בו שתדבק חשש יש וישתה, יאכל יאכל חזקה ה המגפ אין אם המחלה, בו שתדבק חשש יש וישתה יאכל לא ואם בו שאין בחולה בכל החמירו דלא והוא בעי. ליבא ורחמנא לגמרי, התענית נעקר לא שבזה מכשיעור, פחות פחות וישתה

הפסיד דלא קיי״ל דהרי אע״ג בלבד ביוה״כ רק (רק מכשיעור בפחות לאכול לחייבו )סכנה, ת ו ב עני ת סי' מ״ב עיין כך

ת ל חכמים רצו שלא הת, ם, שאני סק״ה קס״ח היו כל חייבו ם עליו גזרו לא מעיקרא ולכן זה בטורח ד תענית, ין אבל

בנ שג מסתברא ד״ד ה בכל ם ת עניו ג מכשיעור פחות פחות לאכול נכון ת כ של בהפסק ם ד פרס אכילת י בר מס ת גם.

ש כ רק שאוכל בכה״ג ד י שלא י חל א ה ם שנדחו בתעניות אף ואילך ולשתות. מכאן לאכול לו אסור הסיבה בטלה

הבדלה לפני מים שתית היתר

א עמוד קה דף פסחים

יומא מקדיש אי חזי זיל ליה: אמרו סבא. המנונא רב עלייהו וקאי בסעודתא, יתבי הוו דרב ותלמידי שלמיא בר חנניא רב למעשר- קובעת שהשבת כשם רב: דאמר נפשה. קבעה שבתא צריכיתו, לא להו: אמר לשבתא. וניקבעיה נפסיק, שבת כך

לקידוש- רב: אמר י הכ עמרם: רב להו אמר להבדלה. קבעה כך לקידוש- דקבעה היכי כי מינה: סבור לקידוש. קובעת, קובעת

מילי- והני קובעת. להבדלה ולא אתחולי- אבל סקינן. מפ דלא מיפסק, לענין מתחלינן. לא אלא אמרן לא נמי ומיפסק,

בשתיה- אבל באכילה, מיא- אבל ושיכרא בחמרא אלא אמרן לא נמי ושתיה, לא. דרב הונא. דרב ופליגא. בה לן לית

כל עקיבא: דרבי משמיה דתנא מאסכרה? מר מיסתפי לא ליה: אמר הבדלה, קודם מיא שתה ד גברא לההוא חזייה הונא

שיבדיל- קודם כלום הטועם אמיא קפדי לא אשי רב דבי רבנן באסכרה. . מיתתו

על מלוניל יהונתן רבינו

הרי״ף שם

פוסק, בשתייה אבל דאסור וכל יין לשתות להבדיל הראוי משקה ושכרא חמרא כגון עליו, [ק״ז לקמן כדאמרינן מדינה חמר. ע״א]

מלוניל ר״י על אש שביבי הערות

הראויין משקין אותן אלא הבדלה קודם לשתות איסור דאין לכאורה נראה רבינו מדברי

זה ולפי ודו״ק מותרין מדינה חמר שאינן משקין שאר אבל בלבד להבדלה דאין נראה הוא הטעם עיקר אלא קידוש גבי וכדאמרן הבדלה קודם שתיה איסור משום הטעם ועיין הפסח בערב מצה אכילת איסור לענין שאמרו מה וכעין בעלמא היכרא משום יין משתיית פוסק אכילתו באמצע דאפילו מפרשים יש שהביא כאן המאורות בספר

הוא להפסיק שצריך דהטעם כאן רבעו טת בשי אזלי נמי דאינהו נראה ולכאורה עיי״ש להפסיק צריך בהיתר בהתחיל אפילו ולכן הבדלה חובת משום בא שהוא ניכר שיהא כדי

ודו״ק. עליהן להבדיל הראויין משקין לשתות

א סעיף רצט חיים אורח ערוך שולחן

לשת אפילו או דבר, שום לאכול אסור מש ממים, חוץ משקין שאר או יין ות ואוכל יושב היה אם אבל שיבדיל. עד תחשך

(ב״י משתייה) להפסיק.)(אפילו א״צ לו, וחשכה יום מבעוד דה״מ וי״א להפסיק. צריך לו, וחשכה ושותה יושב היה ואם

סעודתו וגומר ומבדיל מפה פורס ואוכל יושב היה אפילו חשיכה בודאי אבל חשיכה, . בספק כסברא פשוט והמנהג גה: ה

. הראשונה

זצ״ל- אויירבעך הגרש״ז ב הערה רצט שלמה שלחן

כמים. ל״ח סוכר עם אבל סוכר בלי תה לשתות גם דשרי דה״ה זללה״ה מרן ואמר

זוננפלד (הגרי״ח ופסקים )הנהגות

הבדלה הלכות

מים או תה ותה שש במי למחות אין ב.

מתוקי הבדלה לפני ם [ חיים שלמת ע״א ק״ה פסחים עי' רנ״ט. סי' או״ח ושתיה הבדלה, קודם שתיה איסור גבי ושיכרא בחמרא אלא אמרן לא נמי לרבינו וס״ל וכו', בה לן לית מיא אבל דוקא היינו ושיכרא, חמרא דנקטו

רבינו חשוב, משקה במש״כ ועי' הוא דהאיסור שם ובנמוק״י יהונתן

עליו להבדיל שראוי משקה לשתות

שיבדיל]. קודם

לציון אור שו״ת כב ב, - ז אות שבת למוצאי השייכים דינים

הבדלה קודם קפה או מים לשתות מותר האם. שאלה.

לשתות אין משקין שאר אבל הבדלה, קודם מים לשתות מותר. תשובה. מותר וכן סוכר, בלא קפה או תה לשתות להתיר אפשר לחולה או ולזקן

קודם מים לשתות מותר כיפור יום במוצאי ואף בכוס. סכרין שים ל להם הבדלה [ משקין שום לשתות שאסור כתב א' סעיף רצ״ט בסימן בשו״ע דחשיבי וקפה, לתה שה״ה לומר שיש ונראה המים. מן חוץ הבדלה, קודם

סוכר בהם מעורב אם, אבל חולה או לזקן להתיר ויש בעלמא, . כמים

אעפ״י טבעי, פירות מיץ וכן הבדלה. קודם ואסור מזין, הוא הרי ואסור הוא מזין סוכר בו. שאין שאינו משום לשים, מותר וסכרין ז לתשובה בבאורים ז' בפרק לעיל בזה שנתבאר מה עוד וראה,'מזין.

ע״ש].

ההבדלה מיין השתייה חובת

א עמוד קז דף פסחים

יין- מטעימת בר יוסי רבי שהוא, כל הונא רב אמר לוגמא. מלא אומר: יהודה נרש דמן גידל רב תני וכן רב, : אמר

לוגמא- מלא וטעם המקדש ואם יצא,

לאו- יצא. לא

רשב״ם שם

שיטעום צריך המברך שאמרו טעימה אותה שהוא. כל יין מטעמת

שהוא בכל די טעימה: אותה

שלא והוא הילכתא. והכי יצא. לא לאו ואם יצא לוגמא מלא וטעם ואף חובתן ידי כולן יצאו מהם אחד טעם אבל המסובין מכל אחד טעם

טעמו שלא פי: על

א עמוד קז דף פסחים מסכת הר״ן חידושי

דק״ל דאמאי משמע לישנא האי מדאמרי' בכ״ש, יין וטעימת על שמברכין שמה לומר דהיינו קיימי', שיטעום צריך המברך אלא בלבד בידו הכוס שיטול ביה סגי לא ובה״מ בקדוש הכוס

סגי בכ״ש יין טעימת דבההיא, אמר וק ממנו שיטעום צריך הלכך כותי', וק״ל לוגמיו מלא ואמר פליג יהודה בר' ור״י שיטעום צריך קדוש או הבדלה או הכוס על בה״מ כשמברכין בפ כדאמרי' סגי מינייהו בחד ומיהו לוגמיו, מלא מהם 'א' שישתה דבעי' לינוקא ליטעמיה ב] מ [עירובין מערבין בכל

ממנו אדם שתה שלא כל אבל מיו לוג מלא ממנו אדם כלל. כוס כאן היה לא כאלו הוא הרי

רעא סימן חיים אורח טור

משתעי דליטעם ומקמי דמקדש מאן בה״ג כתב

ולקדש… לחזור וא״צ בפ״ה מברך הדר

יוסף בית שם

אינו שיטעום קודם הכוס נשפך שאם לי ונראה

ד ולקדש לחזור צריך דאמרינן מאי לא אם ידי יצא דלא לומר היינו יצא לא טעם

כתקנה, מצוה רבינו שכתב ממה לזה סעד ויש בארחות כתוב וכן בה״ג, בשם זה סימן בסוף

בהדי. א כא) אות היום קדוש (הל' חיים

כא היום קידוש הל' חיים אורחות

כתב טעי ולא אשתלי ואי ז״ל הר״ש אשתפוך או אחריתי ליה ושתי מקדוש ם - ומברך אחרינא כסא ליה מייתי

קידושא. לאהדורי צריך ולא ליה ושתי הגפן פרי בורא עליה ואם יצא לוגמיו מלא טעם אם המקדש מר דאמר

אחרי ליה ושתו דקדש כגון וה״מ יצא. לא לאו נ ודיו. אחד כוס על דמברכין בהדי סגי במקומו יושב ועדיין י לא אם אבל

ולקדושי. למהדר צריך דכסא מההוא קם או קדש סעודה במקום שלא או אחריני ליה טעי'

טו רעא, או״ח שו״ע

שיטעום וקודם קידש, חוזר בדיבור, הפסיק

בפה״ג ומברך ואין ולקדש לחזור. צריך הכוס נשפך אם וה״ה ממנו שיטעום, קודם אחר כוס יביא בפה״ג עליו, ומברך

ולקדש לחזור. וא״צ

אברהם מגן לב ס״ק

הלבוש: כתב אחר. כוס יביא כדאי מעכבא לא דשתיה קי״ל הא אחר כוס ל״ל 'ק'

עכ״ל. מערבין בכל בפ'

שכתב: לתמוה יש הרב״י על …וגם בזה ושגג דמאי ולקדש לחזור א״צ הכוס נשפך ואם בא״ח וכ״כ כתקנה מצוה ידי יצא דלא לומר היינו יצא לא טעם לא אם דאמרי'

א״ח: בשם כ' ואח״כ עכ״ל. בהדי' וקדושי למיהדר צריך אחריני ליה טעמי לא אי

עכ״ל.

היין על שקידש דכיון ממנו ויטעום אחר כוס שיביאו וכתב בש״ע פה דחזר נ״ל …לכן וטעם לשתות א״צ המסובין לפני אחרים כוסות כשיש דהא יצא הכוס מאותו טעם שלא פי על אף

אחר… בכוס יצא נמי בעצמו הוא א״כ המקדש מכוס

עג סי' מים מעט שו״ת

מ סימן ג חלק דעת יחוה שו״ת

ידי ביתו בני את להוציא יכול הכוס על המבדיל שהחולה ונראה עד אוכלים ואינם מתענים, שהם פי על אף זו, בהבדלה חובתם סק״ג תקנ״ו (סימן יוסף בברכי החיד״א מרן שכתב וכמו.)הערב. בשדי ועיין הנ״ל. קנ״ט) (סימן ב' חלק חיים לב בשו״ת כתב וכן

שהבדיל שאחר ונראה ה'). ות א ב' סימן המצרים בין (מערכת חמד ממנו שישתה כדי לחינוך שהגיע לתינוק הכוס יתן הכוס על החולה שכתב וכמו למיסרך, אתי דילמא לומר חיישינן ולא לוגמיו, מלא (מ עירובין בתוספות [ועיין ע״ש. ג') אות תקנ״ו (סימן יוסף 'בברכי

' ב חלק האשכול ובספר ס״ג), (סימן הדור פאר ובשו״ת ע״ב), י״ב (עמוד ב' חלק חיים ובארחות קכ״ט), עמוד מילה,)(הלכות (סימן דעה יורה יוסף ובבית ס״ה), (סימן ג' חלק התשב״ץ ובשו״ת ובשו״ת כ״ג), סימן חיים אורח (חלק עזרה שערי ובשו״ת רס״ה),

שם אין ואם ואכמ״ל ע״ה) סימן חיים אורח (חלק משה. ]ויען

כמלא מהכוס בעצמו ישתה תינוק, אפשר אי ואם לוגמיו. בכך עצמו לדחוק צריך אינו לוגמיו, מלא לשתות, לחולה מעט בשו״ת שהעלה וכמו שהיא, כל בטעימה לו די אלא

ע״ג (סימן.)מים

צרפת אב״ד טובול יחיה ו[הג]"ר סי' ישרים מראות שו״ת

ד נראה ואולם עיקר במאי יוסף הבית דברי כוונת מייתי ד

ה מדברי סעד ב כך, היא ה״ג

קי שבכל חזינן דהנה ד דברים, שלשה חז״ל תיקנו וש

דברי עצם אמירת בהדי הגפן פרי בורא לברך שצריך א דח הקידוש, גורר ממילא זה יין כוס על לברך שתיקנו דמה והיינו

בפה״ג. ברכת הקידוש בהדי לברך שצריך

תיקנו ועוד הקידוש. דברי אמירת עצם לוגמיו מלוא לשתות דהקידוש חשיבותא משום תיקנו ועוד

ברכה של מכוס - דאעפ״י יוסף הבית למימר בעי ובזה גופא מהכוס לוגמיו מלוא לשתות שיש חז״ל שתיקנו אבל לכתחילה רק זהו מ״מ הקידוש אמרו שעליו שישתה בידו עלה ולא הכוס נשפך אם בדיעבד

שעליו מהכוס אלא לשתות יכול ואינו הקידוש אמר צריך ואינו בזה חובתו ידי יוצא שפיר אחר מכוס

אחר. מכוס ושותה חוזר כשהוא ולקדש לחזור

מדברי דחזינן היכי דכי הוא לזה יוסף הבית שהביא והסעד

שלענין ה״ג בה תיקנוה שלכתחילה אעפ״י בפה״ג רכת ב בהדי לאומרה חכמים ב מ״מ הקידוש ד משתעי ד היכא יעבד שבירך בפה״ג ברכת לה בטלה דממילא דליטעם מקמי

הכי מקמי - אותה ולברך לחזור יכול ושפיר כלום בכך אין

שאינ אף לבד ב חובתו ידי ויוצא הקידוש בהדי ה ואינו ה ז

ולקדש. לחזור צריך אעפ״י ברכה של מכוס לוגמיו מלוא השתיית לענין נמי הכי

מ״מ הקידוש אמר ו שעלי גופא מהכוס לשתות יש שלכתחילה שנשפך באופן וכגון אחר מכוס אף ששותה היכא בדיעבד שישתה רק הוא שהעיקר כלום בכך אין ברכה של הכוס

שתה. והרי הקידוש בתר לוגמיו מלוא

ללמוד דהיינו מזה זה ללמוד הכרח אין שבאמת ואעפ״י

בפה״ג- מברכת לוגמיו מלא שתית איכא מיהא סעד מ״מ

מצינן נמי הכי לעיכובא הדין שאין ינן חז שבזה היכי דכי לעיכובא. הדין אין ג״כ שבזה למימר

היא לוגמיו דמלוא השתיה שכל דכיון לזה נוטה נמי והסברא

חשיבות משום רק גם זו לחשיבות ישנה שפיר הרי לקידוש דלעצם הקידוש אמירת בתר אחר מכוס שותה כשהוא

מכוס השתיה בין הבדל שום אין הקידוש לחשיבות השתיה

אחר. מכוס או ברכה של סעד יי שיש אלא קאמר לא יוסף הבית שגם חזינן ועכ״פ

ראיה שיש ולא הבה״ג מדברי. לזה

דמלוא דהשתיה היא יוסף הבית שיטת דלעולם יוצא זה כל ומ ט״ו בסעיף בשו״ע ג״כ שהכריע וכמו מעכבת היא לוגמיו

אחר. כוס להביא צריך שיטעום קודם הכוס נשפך שאם מסיים קא יוסף הבית שהרי מוכרע הוא ממקומו ובאמת

בהדיא, חיים באורחות כתב שכך דבריו בסוף ונקיט אות היום קידוש בהלכות חיים דהאורחות לשונו זו הרי וא״כ

…עכ״ל. כ״א האורחות שפתי הרי מי אשתפוך דאי מיללו ברור חיים ליה י ת

שכתב רי אח תיכף חיים לאורחות ציין והב״י אחרינא, כסא ולקדש לחזור צריך שאין הכוס נשפך דאם –

לחזור צריך שאין היא שכוונתו מוכרח כרחך על וממילא

אחר, מכוס ושותה כשחוזר ולקדש להביא שצריך ודאי דזה הב״י לי' דמייתי חיים באורחות בהדיא וכדאיתא אחר כוס

הב״י דשיטת ונימא אנן ניקום והיאך לדבריו לסיועיה

השת שאין היא מעכבת. יה

ב אות הבדלה הלכות א חלק חיים אורחות

הכי למעבד שפיר ולא ולשכחה לחכמה דמעולה פסוקי' ומוסיפין לשתיה הבדלה בין החל אבותינו ואלקי אלקינו וי״א

לשתיה ברכ' בין לאפסוקי הבדלה ידי נפיק ולא לבטלה שמים שם ומוציא פושע ונקרא ולברך לחזור צריך והמפסיק

הבדלה של כוס שישת' אחר או הבדל' קודם אומר: אלא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תפילין בתשעה באב

בס״ד באב בתשעה תפילין הנחת

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי באב בתשעה תפילין הנחת

תפילין להניח אסור אבל

1. א עמוד טו דף קטן מועד מסכת בבלי תלמוד ליחזקאל רחמנא ליה מדקאמר תפילין, להניח אסור אבל

עליך- חבוש פארך אסור עלמא דכולי. מכלל

2. א סעיף שפח סימן אבילות הלכות יו״ד שו״ע

שהנץ ואחר ראשון; ביום תפילין להניח אסור אבל

להניחם מותר שני, ביום. החמה

3. א עמוד ל דף תענית מסכת בבלי תלמוד. באב בתשעה נוהגות באבל הנוהגות מצות כל רבנן: תנו

4. לח סימן תפילין הלכות חיים אורח ערוך שולחן

- ה סעיף מכאן תפילין, להניח אסור ראשון ביום אבל

חדשות פנים באו אפי' חייב, . ואילך

סע. בתפילין חייבין באב בתשעה - ו יף

א. הנוהגים לא באב בתשעה תפילין להניח

5. ראב״ד- קכא סימן ופסקים תשובות

לו שערב מי הגאון כתב כך בתפלין, אסור באב ה ותשע ויותר בו, הנחתים לא מעולם אני כי כמותו יעשה הדבר

בראשו מקלה אפר לשים. טוב

6. שמחות הלכות )(למהר״מ נא סימן ביום כמו תפילין להניח אין נמי באב דבתשעה ונראה לבכיה קבוע יום ממנו יותר מר יום שאין דאבל ראשון

. לדורות

7. שי סימן באב תשעה הלכות הרוקח ספר מתעטפין אין באב תשעה תפילין ולא אמרתו בצע שם על אפר נותנין ישראל. תפארת ארץ משמים השליך שם על לשום הבתים חזקת בפרק כדאיתא בראשיהן מקלה זוכה ירושלם על המתאבל אפר. תחת פאר ציון לאבלי כל משוש אתה שישו שנאמר בשמחתה ורואה

עליה. המתאבלים

8. פתיחה א חלק רזיי סודי ספר בראש בתים בארבע שי״ן בתפלין, שד״י כותבין, ולמה תדע אבות. כנגד שד״י כי ביד. יו״ד הצואר, כנגד דל״ת

שד״י… ב״ש בא״ת שלהם ס״ת אברהם יצחק יעקב ולמה לפי יעקב, כנגד שהיא שבראש, תפילין בבתי שי״ן

ותפילין אתפאר, בך אשר ישראל ג) מט, (ישעיה שכתוב עליך חבוש פארך יז) כד, (יחזקאל שנאמר פאר. נקראו

דכתיב לארץ השליכם החורבן ובשעת א ב, )(איכה ג״ת ובתפילין ישראל. תפארת ארץ משמים השליך באב בתשעה לכן טו). א, (שם ה' דרך גת וזהו אותיות, להם לתת המשיח ולימות תפילין, במקום אפר נותנים

אפר תחת פאר

9. רע סימן תענית סדר הלקט שבלי ספר שכתוב לפי באב בט' תפילין להניח שלא שנוהגין יש אלמא וגו' אפר תחת פאר להם לתת ציון לאבילי לשום עפר העלו כתיב באב ובתשעה פאר אין אפר שיש במקום זצ״ל הרופא אברהם ר' זקיני מנהג היה וכן ראשם על הזה לפסוק מגיע כשהיה באב ט' בליל איכה כשקורין

במקום בראשו ונותנו עפר נוטל היה ראשם על עפר לו הע …. תפילין

ב. להניח ם המחייבי ב בא בתשעה תפילין

10. הגאונים- תשובות קנה סימן תשובה שערי

- ז״ל גאון ששנא רב להניח מותר גופו באב בתשעה ומה תפילין להניח מותר אבל אמרינן כבר דהא תפילין תפלין להניח חייב מתו על מריר ולבו חדתא דאבלות אבל על שני מכמה בה ודשנן היא עתיקא דאבלות באב תשעה

למעשה הלכה וכך תפלין להניח שחייב מה וכ כמה אחת באב.' בט תפלין מניחין ישיבות בב'

11 ישנה אבלות ן, עני האבל שער (רמב״ן) האדם תורת. דהיא גב על ואף בת״ב, תפלין במצות דחייבין ומסתברא בהו מיתסר לא דאבל כיון באבל, הנוהגת תעשה לא מצות מיום טפי באב תשעה חמור לא דאבלות ראשון יום אלא

ביום אלא אבל בהו מיתסר דלא תפלין ילכך דאבל…ה שני

ביד תפלין ונותן באב, בתשעה בהן חייב בלבד אשון ר אלא ישנה אבלות משום מצוה לבטל ראו שלא ובראש, כיום ואחריתה ביה דכתיב בלבד אבלות של ראשון ביום

ושוב לי נראה כך שאני, מצוה התם וכדאמרינן. מר

ז״ל… האי לרבינו תשובה הראשונים בגליוני מצאתי זכינו שביעי שחל אבל מקום ומכל עיקר, וכן לדעתו להסכים בהו נהוג לא דהא תפלין מניח ודאי באב בתשעה שלו

ראשון ביום אלא. אבלות

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי באב בתשעה תפילין הנחת

12 ריד סימן ה חלק הרשב״א שו״ת.

באב ' בט תפילין להניח מותר אי שאלה: ? לא או: תשובה הסכים ולזה להניחם דמותר ז״ל האיי ר' להגאון נמצא

האדם תורת הידוע בספרו ז״ל הרמב״ן הרב. מורי

13. ב- חלק זרוע אור ספר תלט סימן אבילות הלכות תפילין להניח דמותר יצחק רבינו שהשיב כתוב וראיתי

בט. דשרי אבל של שני מיום גרע דלא באב '

14. לז סימן ד פרק תענית מסכת רא״ש לא מצות דהיא גב על אף בתפילין דחייב ומסתברא

ולא ראשון ביום אלא מיתסר לא גופיה דבאבל ן כיו תעשה אבילות. . ימי משבעת באב תשעה. חמיר מאיר ורבינו ביום כמו תפילין להניח אין באב דבתשעה ונראה כתב בכיה קבוע יום ממנו יותר מר יום דאין דאבל ראשון אבל אשכנז. למנהג סמך למצוא שדחק ואפשר לדורות.

. למעלה שכתבתי כמו נראה לכאורה

ג. שיטות ש ת השיטו שתי בין ממזגות

15. יא הלכה ה פרק תעניות הלכות רמב״ם באב בתשעה שלום לזה זה נותנין אין חכמים, תלמידי

דוי יושבים אלא כאבלים… ונאנחים ם החכמים ומקצת

בראש תפילין בו להניח שלא נוה. גין

16. יא הלכה ה פרק תעניות הלכות משנה מגיד

הוא רבינו ברת ס פירוש וכו'. נוהגין החכמים ומקצת כשאר בזה הוא והרי באב בט' תפילין להניח אדם שרשאי שאם להניחם שלא נהגו החכמים שמקצת אלא הימים דעתו אלא כן כותב היה לא להניחם שאסור ז״ל דעתו היה

עיקר הוא וכן כמ״ש. הוא

17. יא הלכה ה פרק תעניות הלכות מיימוניות הגהות מהר״ם וכן פאר שנקרא מפני שאסור המצות בספר וכן [ג] מן תפילין מניח ראיתיו אמנם שלו, שמחות בהלכות כתב

ולמעלה. המנחה

18. יוסף בית תקנה סימן או״ח שחרית בתפילת תפילין להניח שלא העולם נהגו וכן

אותם. מניחין ובמנחה

19 או שו״ע. א סעיף תקנה סימן "ח

ולא שחרית, באב בתשעה תפילין להניח שלא נוהגים ברכה בלא בגדיו תחת קטן טלית לובשים אלא; טלית,

עליהם ומברכים ותפילין, ציצית מניחים. ובמנחה

ד. המקובלים מנהג בשחרית גם/רק להניח

20. תקנה סימן חיים אורח יוסף ברכי המופלא המקובל חביב׳י דבי לתפילי חזיתיה ואנא אבלו בימי ור״ת דרש״י להניח שנהג נר״ו שרעבי מהר״ש עיניו דברים של בסודן שהמעמיק ואמר בבקר, באב ובט'

עיקר. שכן יחזו

21. ס אות י סימן לאג׳י) פ (הרב חי לכל מועד

ורבנו רש״י של ותפילין טלית יח ינ ציבור שליח שהוא מי

ומי הכנסת, לבית וילך יסירם כן ואחרי ק״ש ויקרא תם שליח שאינו ציבור טלית עם בהצנע בביתו ביחיד יתפלל

יו בכל כאורחיה ותפילין … כלל ינוי ש בלי ם

22 א בן. דברים פרשת ראשונה שנה חי יש אות כה

ביום באב ט' בבוקר ור״ת רש״י ותפילין ציצית יניח הכנסת לבית ילך ואח״כ בלבד, ק״ש ויקרא בביתו, זמן עד זאת לעשות שנוהגים ואותם הציבור, עם להתפלל כי והיה ופרשת קדש ופרשת עבדי. שפיר לאו המנחה

ב 'אב בט לאומרם נוהגים יש יביאך ים אומר שאין ויש,

בזה כמנהגו יעשה אחד וכל. אותם,

23. ד אות תקנה החיים כף

יכב״ץ אל בית מנהג ההולכים ירושת״ו קדשינו שבעיר

ביום ז״ל והרש״ש האר״י דברי ע״פ באב תשעה לובשים

ותפילין טלית ומתפללים עליהם ומברכים ור״ת רש״י

בהם הכנסת בבית כלל, שינוי בלתי יום ככל איזה ג״כ ויש

כמותן, שעושין כנסיות בתי דהיינו התפילה גמר ואחר ואיכה וקינות האזינו שירת אומרים אז לשבח עלינו אחר

התפלה. בסדר להפסיק שלא כדי

24 ט סעיף לה פרק א חלק הלוי) (הרח״ד חיים מקור. המנהגים, ונחלקו תפלין. בהנחת חייבים באב בתשעה יש

מנחה, בתפלת להניחם נוהגים בבוקר להניחם נוהגים ויש

בלבד. קינות לאמירת הכנסת לבית ולבוא בבית, ומנהג

ירושלים, הכנסת בבית שחרית בתפלת בבוקר להניחם

שינוי, שום בלי הימים ככל ולהתפלל גבי על וישיבה

קינות. לאמירת אותם חולצים התפלה ואחר ספסל, ואף שזכינו עתה מנהגם לשנות ראוי כך נהגו שלא אלה

( דגאולה" ל״אתחלתא שום לידי ח״ו יבואו שלא ובלבד

ירושלים, כמנהג ולנהוג מחלוקת) בית לבנין שנזכה עד

. בב״א ותפארתנו מקדשנו

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי באב בתשעה תפילין הנחת

25 ט סימן א חלק הים וישב שו״ת. אות דברים פרשת (ש״א חי איש בבן ז״ל טוב הרי״ח ומרן עבדי שפיר לא המנחה עד הנחתם שהדוחים כתב, כ״ה) בציבור להניחם בג׳דאד בעירו הנהיג שלא (ומה ומצבו מקומו שער לגבי עמו ונימוקו טעמו, בשחרית,

אי״ה נבאר וכאשר שאני דידן נדון אבל … )בהמשך

אודות בזה ששמעתי מה להזכיר אמרתי בזה ובהיותי הוא שבדורנו בבל מחו״ר המיוחד אחד בשם בבל, מנהג היו בתחילה כי והוא ז״ל, מוצפי יעקב כמהר״ר הרה״ג ז״ל טוב הרי״ח מרן כמ״ש נוהגים החכמים המה היחידים

בבית תפלין להניח כ״ה) אות ים דבר (פרשת חי איש בבן להתפלל הכנסת לבית ללכת ושוב ביחיד, ק״ש ולקרוא על העיד וכן במנחה. אלא מניחים היו שלא הציבור עם א אות תקנ״ה (סימן אלישע גדולות הרב בג׳דאד 'מנהג והרב חיים רוח הרב כמ״ש לנהוג בהם חזרו ושוב עי״ש).

ותפלין בטלית ביחיד להתפלל עובד, בית עד התפלה כל אמנם הקינות. לאמירת הכנסת לבית לבוא ושוב גמירה, להו ניחא ולא בשחרית, המניחים שנתרבו הזמן במרוצת ותפלין בטלית במנין מתפללים החלו ביחיד, להתפלל החכמים נוהגים שכך העם ובראות הכנסת, בית בעזרת עד כמנהגם, ולנהוג עמהם ולהתפלל לעזרה לצאת בקשו

הקהל ככל רוב והתפללו הכנסת בית תוך ולם כ שנכנסו ק״ק של המנהג שלמעשה באופן ותפלין. בטלית במנין נתקבל ז״ל, הרש״ש מרן שיסד יכב״ץ אל בית המקובלים בארץ המזרח עדות ובני הספרדים מקהלות בהרבה הפוסקים לפי ביותר המוסכם האופן הוא והוא ובגולה,

טוב היותר הצד ע. ל היום חובת ידי לצאת ז״ל האחרונים

סימן והשכל דעה בחלק (ח״ח עבדי ישכיל בשו״ת וראה בשחרית להניח לאסור שהעלה אחד לרב שהשיב, ו'), שעל להוכיח האריך והמחבר קבלה, בעלי לחסידים פרט תפלין עליו להיות זה ביום גם אדם כל מוכרח קבלה פי

עיש״ב מקובל לאינו מקובל. ן בי בזה חילוק ואין בשחרית

… העולים דינים ועדות הספרדים שק״ק ורצוי הנכון א) תפלין יניחו ובגולה בארץ ואתר אתר בכל די המזרח

עליהם ויברכו הימים כשאר באב דט' שחרית. בתפלת

הוראת פי ל וע בדבר מרוצים מתפלליו שכל כנסת בבית ב) באב בט' תפלין ולהניח מנהגם לשנות רצונם הרבנים לדעות טפי ומוסכם עדיף שכן בידם, הרשות שחרית, גדולי להו סבירא והכי ואחרונים, ראשונים הפוסקים

. המקובלים

שחרית באב בט' תפלין להניח המנהג שנקבע במקום, ג)

המקום כמנהג לעשות חייבים שם המתפללים. כל

26 מז סימן חיים אורח ב כרך מרדכי מאמר שו״ת. הקהל לכל ביכנ״ס רב שהורה במה דעתי לחוות נשאלתי בטלית ולהתפלל בשחרית, ט״ב ביום תפילין להניח כקטון הימים כשאר בביהכנ״ס ברכותיהם עם ותפילין

כגדול לנהוג שרוצה עמו, ונימוקו וטעמו ככהן כעם

ת״ו… ירושלים כמנהג בית- כמקובלי שנהגו ויש אל רבים כיום נהגו וכן טו״ת, מניחים ושם הכנסת לבית לבוא

עת קינות ו יאמר שלא להזהר צריכים אך ירושלים. מבני

תפילין… זה "פאר" וחובשים לובשים שרוצה מי וע״כ

שחייב יום הוא שט״ב כדין דהיינו כמנהג, ולא דין כ לנהוג בית מקובלי סברת על דהינו לסמוך מי על לו יש בתפילין,

- אך למונעו, אפשר ואי הרף, לו לומר אפשר ואי אל. אלא עיר, וברחובות קריה בחוצות בו ללכת לו אסור ביום בפרט מחלוקת למנוע והעיקר ובצנעה, בביהכנ״ס

יום של עיקרו לנו בא מחלוקת. ר שעבו כזה ונמהר מר

27. של קצר סיכום אחרוני דורנו

חלק כה עד, אינו שר כפי ו ה סכ מי האחרונים מהפוסקים

המנהג ת א לשנות שיש ולהנ ת יח ן חשב רית פי לי ט 'של

ו אל, בית חסידי כמנהג באב מרן מו״ר הגר״מ זצ״ל אליהו

בספר הביא שנ את ו גים המנה( י פ אמנם ), יד-טז סע' כז רק

אל בית. די כחסי בזה נהג שה למע נ וכן ה דעת ראה "ע גר

"ל זצ יוסף דעת( וה יח בשו״ת חלק ס ב', ן) סז ימ וביתר

עוב בחזון שאת תעני דיה-ארבע ד- ' סע שסו, (ע' ות; ז

בשו משאש הגר""ש שם ובה.)ערות ב ק (חל ומגן שמש ת

סימ ל הנ המנהג על עמד ו) ן, בלבד מנחה ב תפילין יח

עי" י. ש

28. שבתאי הרב סבא ממו״ר הלכה פסקי לאל, השבח

עמ זצ״ל, חיים ב׳ן 103

מרן כתב ב שו ערוך לחן: א תקנה, )(או״ח " שלא נוהגים

טלית, ולא שחרית באב בתשעה תפילין להניח אלא

ברכה. בלא בגדים תחת קטן טלית לובשים ובמנחה

מניח ציצ ים מנהגנו היה וכן עליהם". ומברכים ילין ותפ ית בתחילה בכורדיסטאן מרן, כדעת מניחים היו במנחה ורק

ותפילין, טלית חי איש הבן לדעת אמנם עליהם. ומברכים

התפילה לפני בבית ותפילין טלית ללבוש יש כה )(דברים, ולחלצם, שמע קריאת ולומר עליהם ולברך כך ואחר

הכנסת בבית להתפלל הולכים טל ללא לפני ילין. ותפ ית תפילין ומניחים בטלית מתעטפים שוב מנחה תפילת שחרית תפילת קודם בבית שהניחו פי על אף. בברכות,

לעשות ראוי. וכן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אחדות לא בכל מחיר

אחדות - לא בכל מחיר

1. מקדש שני — מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. (יומא ט:)

2. אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. (נצבים)

3. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. (קרח)

4. וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. (מגדל בבל)

5. ר' פנחס אומר: לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, ומה היו עושין, היו מלבנים לבנים ושורפים אותם כיוצר חֶרֶשׂ, עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין. … ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לְבֵנָה היו יושבין ובוכין ואומרין מתי תעלה אחרת תחתיה. (פרקי דרבי אליעזר כד)

6. איך אומר דברים לאחרים, אם לא אומר דבר לנפשי? איך אשא דע על העולם הרוחני והחומרי, אם אלה האוצרות הכמוסים בקרבי לא אבקש להם מפתח? ״שאו שערים ראשיכם״ אומר אל חדרי נפשי, אל לבי ואל כיליותי. (הרב קוק, ׳חדריו׳)

7. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם — אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. (סנהדרין קי.)

8. ״תרתי דסתרי״ הוא מסקנת ההגיון הצר. אצלו הסתירה מביאה לידי בטול וכליון, אבל בעולם הריאלי אין הדבר כן: שני יסודות מתנגדים זה לזה מתלכדים יחד ומביאים לידי הפריה, ומכל שכן בעולם הרוחני ״מיכאל שר של אש וגבריאל שר של שלג עושים שלום ביניהם״. (הרב קוק, אחדות ושניות)

9. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ. רבי שמעון בן יוחי אומר: אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל, והלא כבר נאמר ״כי לא תשכח מפי זרעו״ — אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור. (ספרי דברים מח)

10. כל התורה כולה נקראת ״שירה״, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד — יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה. (הקדמת ערוך השולחן)

11. כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם. למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא. (אורות הקודש, ערך הניגודים יא)

מגדל בבל — הם חיפשו אחידות, שכולם יהיו אותו דבר, אותה שפה אותה תרבות. לא מעניין אותם הייחודיות של כל אחד. ה' מזהה את המגדל כסוף האנושות, שהרי אם אין עמים שונים ואין ייחודיות, אז אין כאן בעצם כלום, כל כל אחד הוא לא באמת הוא. האידאל הוא אחדות, חיבור ללא טשטוש.

מדרש — מה שמעניין אותם זה המפעל המאגד ולא התרבות והשונוּת.

קורח — צודק בעצם. למה לא כולם שווים? למה צריך מעמדות?

המהפכה הצרפתית — נגד האצולה. שיוויון אחווה חירות.

רק מי שרוצה להכפיף את כולם הוא בעד אחדות.

חוסר סימטריה במפגש עם חילונים. דוכן של תפילין — מניחים. דוכן של חזיר — לא מצליח.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות