דברים כב ז
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:
מגילה כד ב - כה א
משנה: האומר… ״על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך״… — משתקין אותו.
גמרא: …אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות. ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: ״אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו…״. אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! — אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! — ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.
תורת משה דברים כב ז
נראה לענ״ד דההוא דנחית רמז למלתא אחריתי, ובמה שהקדים קן צפור לאותו ואת בנו מבואר שאין כונתו פשוטה, ע״כ לא חש למתני׳, ומ״מ השתיקו רבה משום דמ״מ שלא כדין הוא כי התפלה צריכה שתהי׳ בלשון מבואר ונגלה ולא ברמז.
ונבוא למכוון בעזרת ה׳ יתברך, כי כבר כתבנו במקום אחר פי׳ מה דכתיב (תהלים מ ב) ״קַוֹּה קִוִּיתִי ה׳ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי״, פי׳ כי עיקר בקשתנו ותפלתנו להשיג ידיעת השי״ת כראוי ולהבין עמקי סודותיו, ולהשלים שמו וכסאו ית׳ ע״י בנין עירו, ולהשלים תיקון נפשינו ונשמותינו וכיוצא בזה, אמנם תפלתנו על צרכי גופינו הוא רק טפל וארעי.
ואנו רואים מרוב עוונותינו כי התפלה לצרכי הגוף מתקבלת והקב״ה ברחמיו זן ומפרנס אותנו ומרפא חולי עמו ישראל ומגן ומחסה לנו מאויבינו, אמנם מה שנוגע עיקר התפלה הנ״ל בענין נשמה — עדיין לא נושענו כי לא זכינו עדיין לכך. וזהו שתמה דוד המלך ע״ה ״קַוֹּה קִוִּיתִי ה׳״ דייקא, כי הייתי מקוה ע״י תפלתי שישלים הוי׳ ית״ש, אך ״וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי״ נטה אלי ממש לצרכי גוף וקיבל תפלתי בזה ולא באידך.
ואתה דע לך כי כמה פעמים יבוא לאדם התעוררות תשובה ואהבת ה׳ או בכיה רבה והשתוקקות גדולה לה׳ ועשיית מצוה גדולה, והוא על הרוב מאת ה׳ מן השמים. כשרוצה להטיב לאדם בטובה מן הטובות והוא אינו מוכן לקבל הטובה ההיא, אזי מן השמים יבוא לו התעוררות כנ״ל כדי שיהיה ראוי לקבל טובה גופנית ההוא, וזהו ברור והאמן זה. ״ותרי תמיהי מדכר דכירי״ (כחולין עה ב), איך הקדוש ברוך הוא פונה להטיב לגופינו כנ״ל, ולא עוד אלא שמעורר נשמותינו לעשות הכנה רבה לזה, ואיך לא יחוס ויחמול עלינו בעצם להשיבנו אליו בתשובה שלימה לא לתכלית עולם הזה כי אם לתכלית אמיתי.
וזאת הייתה תפלת ההוא דנחית הנ״ל שאמר ״אתה חסת על קן צפור״, היינו הגוף שהוא קן לשכינת הנשמה שהיא נמשלה לצפור גבי אנטונינוס ורבי (סנהדרין צא א — ״ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו — הריני פורחת באויר כצפור. ״), וא״כ ״אתה שחסת על קנו של צפור חוס ורחם עלינו״ על הציפור בְּעֶצֶם, כי הגוף הוא בשר אדם משא״כ הנשמה היא האדם בְּעֶצֶם ובאמת על כן יוצדק לומר ״חוס ורחם עלינו״ על הנשמה.
תורת משה דברים כב ז
והנה הציפור רמז על הדיבור, וכח הדיבור בא מחלק הנשמה, והיא נמשלת לציפור וקן ציפור הוא הגוף, וא״כ י״ל ״האי מאן דאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך״ דהיינו על צרכי הגוף, ק״ו אתה חוס ורחם עלינו על נשמתנו וצרכי המצווה, ועל זה ״משתקין אותו״. ולכך כשאמר רבה ״כמה ידע האי גברא לרצויי״, הקשה אביי ״הא משתקין תנן״, והשיב ״דרבה לחדודי לאביי הוא דבעי״ להראות ולהעיר אותו שהאדם בעצמו צריך להגדיל תורה ולא לסמוך על רביה ולא על ה׳ יתברך בתורה וזה טעם דמשתקין.
דרשות חתם סופר, דרשה לכ״ז אלול תקע״ב
דרשות חתם סופר, ראש השנה תק״נ
כי לפי דעתנו נהיה יותר צדיקים ומוכנים לתורה אם יהיה פרנסתנו בשופי, ברווח ולא בצמצום ובבריאות הגוף, על כן מתפללים על זה להשיג על ידה המסילה העולה בית אל. מכל מקום ה׳ יודע אולי יהיה זו גורם רעה לנו, על כן אנו אומרים שימלא משאלותינו אם הוא לטובה, כי ה׳ יודע ומבין. לפי זה, השאלה שאנו שואלים אין זאת המבוקש, כי אנו שואלים הפרנסה והמבוקש לעבוד את ה׳ על ידי זה. אבל אם ישאל איש בדבר אלוהים, להיות לו לב פתוח כפתחו של אולם, להגות באמרי שפר ולהבין ולהשכיל בכל חכמה ומדע, זאת השאלה היא הבקשה האמיתית ותכלית אחרית הכוונה.
כתב סופר, כי תצא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה