בקשת מחילה מחבירו

אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו

1- מסכת יומא פז.

אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר {משלי ו-א} בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים…

ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר אמר ליה לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל נפשא אזל וקם עילויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה.

2- מרדכי יומא סימן תשכג

מנהג ישראל לבקש מחילה ערב יום הכיפורים, כדאמרינן במדרש שובה ישראל יתברך שמו ויתברך זכרו שהוא מחבב את ישראל, ותקן להן עשרת ימי תשובה שאפילו היחיד העושה תשובה בהם מקבלים תשובתו כתשובת צבור.

לפיכך צריכין כל ישראל להחזיר בתשובה ולעשות שלום בין איש לרעהו ולמחול זה לזה בערב יום כיפור כדי שתתקבל תשובתן ותפלתן לפני הקב״ה בשלום ובחיבה.

3- רמב״ם הלכות תשובה פ״ב ה״ט-יא.

אֵין הַתְּשׁוּבָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם כְּגוֹן מִי שֶׁאָכַל דָּבָר אָסוּר אוֹ בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ גּוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵּהוּ.

אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ צָרִיךְ לְרַצּוֹתוֹ וְלִשְׁאל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחל לוֹ. אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ וְלִפְגֹּעַ בּוֹ עַד שֶׁיִּמְחל לוֹ. לֹא רָצָה חֲבֵרוֹ לִמְחל לוֹ מֵבִיא לוֹ שׁוּרָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מֵרֵעָיו וּפוֹגְעִין בּוֹ וּמְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ. לֹא נִתְרַצָּה לָהֶן מֵבִיא לוֹ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. לֹא רָצָה מְנִיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה שֶׁלֹּא מָחַל הוּא הַחוֹטֵא…

אָסוּר לָאָדָם לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְלֹא יִתְפַּיֵּס אֶלָּא יְהֵא נוֹחַ לִרְצוֹת וְקָשֶׁה לִכְעֹס וּבְשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹטֵא לִמְחל מוֹחֵל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ וְחָטָא לוֹ הַרְבֵּה לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר. וְזֶהוּ דַּרְכָּם שֶׁל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְלִבָּם הַנָּכוֹן.

אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַרְלֵי לֵב אֵינָן כֵּן אֶלָּא וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִּבְעוֹנִים לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ וּמֵת חֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר בִּפְנֵיהֶם חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁכָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי לוֹ. וְאִם הָיָה חַיָּב לוֹ מָמוֹן יַחֲזִירוֹ לַיּוֹרְשִׁים. לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ יוֹרְשִׁין יַנִּיחֶנּוּ בְּבֵית דִּין וְיִתְוַדֶּה:

האם יש מקרים שבהם אין הנפגע חייב למחול? .

4- מסכת יומא פז.

רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי עייל אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא ר''ש ברבי הדר לרישא אתא ר' חנינא (בר) חמא אמר כולי האי נהדר וניזיל לא הדר איקפיד ר' חנינא אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס והיכי עביד הכי והאמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים רב שאני ור' חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל.

רש״י.

חלמא חזא ליה לרב. ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור' חנינא ראש ישיבה היה … וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחין למות בשבילו.

5- בית חדש סימן תרו

ודע דבגמרא פריך ורבי תנינא היכי עביד הכי להיות אכזרי מלמחול ופריק חלמא חזא ליה לרב דזקפוהו בדיקלא וכו' משמע דכל היכא שהמוחל אינו עושה כן לאכזריות אלא לשום טעם כגון שיש לו רווח בזה יכול לעשות כן. ובהגהות שלחן ערוך כתוב שיכול שלא ימחול כשמכוון לטובת המבקש מחילה. נראה שהיה מפרש ההוא עובדא דקאמר התם רבי חנינא אמר שמע מינה בעי למיעבד רשותא, פירוש ויטילו עליו צרכי צבור ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורתא בבבל ולא יתבטל מדברי תורה.

דלפי פירוש זה עשה כן רבי חנינא לטובתו של רב. ומשמע אבל לטובת המוחל עצמו אינו יכול לעשות ואיני יודע היכן מצא פירוש זה כי רש״י פירש בהיפך וכסברא הראשונה.

משנ״ב תרו ס״ק י

והוא הדין אם מכוון לטובת עצמו שמתירא שיגיע לו היזק כשימחול. (שאז אינו חייב למחול י. ב.)

רמ״א תרו

והמוחל לא יהא אכזרי מלמחול אם לא שמבקש לטובת מבקש המחילה. ואם הוציא עליו שם רע אין צריך למחול לו.

משנ״ב- א״צ למחול לו דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר השם רע, ומ״מ מדת ענווה למחול גם בזה.

האם נדרשת גם תשובה כלפי שמיא? .

6- רמב״ם הלכות תשובה א, א

וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ו) 'מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם.

תנופה חיים’ (הרב חיים פלאג’י, ירמיה אות ס): וכלשון הרמב”ם בהלכות תשובה דבעבירות שבין אדם לחבירו צריך שיעשה תשובה גם בנוגע למקום, ויתודה על חלק גבוה שעבר על מימרא דרחמנא.

האם מחילה הנפגע מועילה ללא בקשת סליחה.

7- מועדים וזמנים[הרב משה שטרנבוך] ח״א סימן נד

אמנם כשנתבונן בגמ' סוף יומא פז נראה דאם חטא או ציער לחבירו לא סגי במה שאינו מקפיד עוד עליו

ומוחל לו רק חבירו לא נתכפר אלא אם ביזה עצמו לבוא ולבקש מחילה דבמה שמכניע ומבייש עצמו לבקש מחילה היא גופא חלק מכפרתו שמעכב דבגמרא שם איתא דרב רצה דוקא שהטבח יבקש מחילה והמתין כל היום עד שמת הטבח ע״ש היטב ולא הסתפק במה שהסכים למחול. שהטבח לא נתכפר אלא אם הכניע עצכן לבקש מחילה וכן שמעתי שהגאון רבי יצחק בלזר זצ״ל הכריע מגמרא הנ״ל האי יסוד דרק כשמבקש מחילה מתכפר בזה שמבזה עצמו.

הליכות שלמה (הרב שלמה זלמן אויבעך) יום הכיפורים פ״ג

בקשת מחילה באופן כללי שמבקש מחבירו מחילה על כל מה שחטא לו, מועילה לפגיעה קלה בלבד.

מי שסיפר לשון הרע על חבירו, ואין חבירו יודע מזה, ואם יגלה לו הדבר כדי לבקש מחילתו יצטער הלה בשמעו על כך, לא יגלה לו את הדבר.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

עד שירצה את חברו - סליחה

"עד שירצה את חברו" – הנסלח והסולח

חובת הפוגע

משנה יומא ח, ט

אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

גמרא יומא פז

אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו-א) בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ. אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים. .

ר״י פינטו על עין יעקב

אם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר.

שו״ע או״ח תרו

עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ; אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיטוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים, צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בָּרִאשׁוֹנָה, יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית.

משנ״ב

ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט.

פלא יועץ, תשובה

ואם היא גזלה או גנבה שלא ידעו בה בעליה ולא נצטערו עליה, יוכל להשיב בלי ידיעת בעלים, על ידי הבלעה בחשבון וכדומה, ואף לרצותו אינו צריך. אבל אם צער חברו וחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו, אינו נמחל לו עד שירצהו ואף אם הנחבל ימחל מעצמו ויעביר על מדותיו, וכמנהג העולם שאומרים בכל לילה הריני מוחל וסולח וכו', לא סגי בהכי, דנהי דמועיל הרבה, אבל על כל פנים חיובא רמיא עלה דאנש לעשות את מה שמטל עליו ולרצות את חברו.

תדע, דהא מיתי בש''ס (יומא פז א) עבדא דרב, דהוה מהדר וממצי נפשה לההוא טבחא בכל מעלי יומא דכפורי כי היכי דלשאל מנה מחילה, ותהוה לה כפרה, שמע מנה דלא סגי כשימחל הנחבל מעצמו לחוד, ומה גם שאין אדם יודע אם מחל לו חברו, שעל הרב האומרים נסח הריני מוחל וסולח, אין פיהם ולבם שוים, ויש דלא מאי קאמר, והראיה, שביום שאחריו, הקפידה במקומה עומדת ביתר שאת.

הנה כי כן, לא סגי בלי שאלת מחילה, ואם יקשה בעיניו להתביש עם חברו פנים אל פנים, יוכל לעשות על ידי שליח או על ידי כתב, כי באמת הכתיבה היא סמא טבא לכל הדבר הקשה לדבר מפני הבושה, יכתב ידו ולא יראו פניו עם שכנגדו. וישראל קדושים הם והם רחמנים, ובודאי שבבוא אחיו הישראלי לשאל ממנו מחילה, לא יהיה המוחל אכזרי, ותכף יתרצה למחל לו מחילה גמורה, כדי שלא יענש אחיו הישראלי בסבתו.

חובת הנפגע

יומא פז

ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה. רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא, לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי, אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה.

רש״י

ממציא נפשיה. לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו: חליף ותני. עובר ושונה ומשלש פעמים רבות.

רא״ש שם כד

וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה. . ואמרינן נמי התם (שם) רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא נטר ליה תריסר ירחי דשתא ולא אתא, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזל אנא ואפיק ליה מדעתיה, כדי שיהא לב כל ישראל שלם עם חבירו. .

שפת אמת שם

אף שלא היה כדין מה שהקפיד אזיל רב לפייסו, דהא משמע דביוה״כ איכא קפידא שיתפייס אחד עם חבירו ואין נפקותא אם הצדק עמו במה שמקפיד עליו או לא מ״מ צריכין להתפייס.

מועדים וזמנים חלק א סימן נד

. . דאם חטא אי ציער לחבירו לא סגי במה שאינו מקפיד עוד עליו ומוחל לו, רק חבירו לא נתכפר אלא אם ביזה עצמו לבוא ולבקש מחילה, דבמה שמכניע ומבייש עצמו לבקש מחילה היא גופא חלק מכפרתו שמעכב.

אז נדברו, חלק ח סימן סח

פעולת המוחל בעצמו

הרב משה צבי נריה, מועדי הראי״ה

פעם אחת למחרת יוה״כ היה הרב קוק שרוי בשמחה רבה, יותר מבכל שנה. והסביר הרב "אגלה לשמחה מה זו עושה, ביום כפורים זה פעלתי אצל עצמי שאנהג כלפי כל אלה שפגעו בי, לפנים משורת הדין, ואסלח להם במחילה גמורה גם אם לא חזרו בתשובה ובדעתם להמשיך ולפגוע בי. ומעתה בטוח אני שגם אתי ינהג הקב״ה לפנים משורת הדין, ובמדה כנגד מדה אף הוא יסלח לי על כל עוונותי…ועל זאת ישמח לבי".

תהילים קל, מצודות דוד

"כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא" - כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים. למען תורא. כי אם מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון, והיה ממעט ביראת המקום.

עולת ראיה, יה״ר שלפני פרשת התמיד

ענין הסליחה הוא שאיננה מקושרת לא לדבר חצוני. . ולא גם לדבר פנימי של זה הנושא בעצמו. . אלא הוא ציור מיוחס אל הסולח בעצמו, מצד ערכו המרומם לבדו. . המאיר על מחשכי הנשמה, להעביר את יסוד הרשע העמוק הזה ממקורו, על ידי התגלות עוצם הטהר, הרוממות והגודל, של אור ה' עליון.

מלבי״ם שם

יש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, על ידי שחוטא התחרט ובקש סליחה, או על ידי שרחם עליו, או על ידי שמצא חן בעיניו, ואם כן סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. מה שאין כן אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם. וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, ועל כן לא נמצא בשום מקום בתנ''ך סליחה מאדם לאדם רק מה'.

מהלך השיעור

ר״י פינטו - ולאחר מכן הביא את דברי הפרי חדש שבעוון הפגיעה בחברו יש שני חלקים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ובעוון זה מחילת העבירות שבין אדם לחברו מעכבת את מחילת העבירות שבין אדם למקום.

אז נדברו – בנימין זילבר. הגרע״י כתב עליו בנימין הצדיק.

עומק

הרב קוק - הסליחה איננה תוצאה של בקשת הנסלח, לא הוא פועל את הסליחה. הסליחה משויכת אל הסולח בלבד. זו גבורה אלוקית מיוחדת הנובעת מתכונתו העצמית של הקב״ה. הוא סולח כי הא-ל סולח, ככה הוא. רצון טהור להעלים את הרשע על ידי סליחה.

כעת נבין את דבריו של משה רבינו: סלח לעם, כי הם קשי ערף. והרי זה אמור להיות טענה לסתור! אלא כך אומר משה: הם בני אנוש ואתה רם ונשא. סלח לעם, כי תמיד אתה סולח. ככה אתה. ומסכים עמו השי״ת ועונה: כדברך. אכן כך, אתה מכיר אותי היטב. כזה אני. בעל גבורה אלוקית ויכולת לסלוח מצד עצמי ללא כל חשבון.

כמה פעמים בתנ״ך מופיע שאדם סלח לאדם אחר? אפס. בתנ״ך לא מוזכרת סליחת אדם לאדם כיוון שזו מידה אלוקית עליונה. יש צורך ללמוד אותה דווקא מהקב״ה. כמה קשה לנו לסלוח באמת על פגיעה, למחוק לגמרי את העוול שנעשה לנו. זה כוח על-אנושי.

אנו אומרים סליחות בכדי לעורר בנו את התחושה כמה אנו רוצים שיסלחו לנו, בכך מתעורר בנו בעצמנו כוח הסליחה. העמדה שלנו איננה רק כמבקשים, אלא כתלמידים המבקשים להתנהג בעצמנו במידות אלו.

מצודות - שמידת הסלחנות לא נמסרה למלאכים, כמידות האחרות, אלא היא שייכת לקב״ה בלבד. והרי אנו מצווים להתנהג במידותיו של הקב״ה, "מה הוא רחום אף אתה…" מכאן שכאשר אנו מתנהגים בסלחנות אנו דבקים בקב״ה ממש באופן ישיר. וזו יראה גדולה, יראה במובן של התעלות לגודל מיוחד. להיות דבק לגמרי בקב״ה זה משהו גדול ונשגב.

מדה כנגד מדה

הרי כתוב "בצרתם לא [לו] צר". אמנם אפשר לפרש את הכתוב ביחס לגלויות, אבל אפשר אולי גם על כל צרה שבאה על ישראל בפרט ובכלל. אם כך, צר לו (כמו לכל אב) כשבניו רבים - בלי קשר למי צודק. אם כך, במדה מסויימת שניהם (גם הפוגע וגם הנפגע) חוטאים לרע העליון שלהם בכך שהם לא משלימים ביניהם.

סיכום

יש לנו סבכים בלתי פתורים בחיים. איזה משקע שנשאר מאחור. בימי הרחמים והסליחות אנו נקראים להידמות לקב״ה. לבחור לנהוג בגבורה וממש לסלוח ללא כל חשבון. גם אם הנסלח לא התנצל, או לא הבין כמה פגע וכו' בידינו הכוח האלוקי המופלא לסלוח ללא כל חשבון.

ומובטחים אנו שמי שינהג במידותיו של הקב״ה עם אחרים, מעורר בכך שיבואו הרחמים העליונים עלינו.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

טרבלסי 6

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 263

טרבלסי אליהו הרב

עולם גאולת את נפשי גואל בך *’‘אשמח זצ”ל הכהן משה כלפון רבי של הגאולית משנתו

תרל”ד השנים בין חי זצ”ל הכהן משה כלפון תש”י-הרב ג’רבא1874-1950( באי ) מעבר באי. העתיקה הקהילה מראשי והיה הדין בית כאב כיהן הוא שבתוניס, הענפה ההלכתית על1לכתיבתו העולים בנושאים רבים מאמרים כלפון רבי כתב עולמיות היסטוריות התרחשויות מלאת בתקופה חי כלפון רבי הציבורי. היום, סדר חיבר ואף ולימוד, עיסוק חשיבה של רבות שעות האלו למאורעות הקדיש והוא הגאולית משנתו ופרסמם. אלו בנושאים נלמדה-ספרים כבר כלפון רבי של הציונית רבים מאמרים עליה ונכתבו ידע2ונחקרה, ברכישת רב מאמץ השקיע הרב ובמקביל, המתרחשים השונים התהליכים לגבי והנהגתית הלכתית תורנית עמדה ובגיבוש מרחבים הכוללת גאולה עיניו לנגד ראה הוא בגאולה עסק כלפון כשרבי בעולם. להביא יכולתו בכל פעל אלא גרידא, מדרשי בית בלימוד רק עסק לא הוא רבים. מסתיימת איננה לשיטתו הגאולה במעשים. אותה ולקרב מימוש לכדי הגאולה את בגאולה לא ואפילו פיסי, גלויות בקיבוץ לארצו, ישראל בחזרת לאומית, בגאולה כתיקון-רוחנית הגאולה את כלפון רבי ראה רוחו בעיני ישראל; עם של גדולה תורנית

כולו. העולם זה ובמאמר מספיק, ונלמדה נדרשה לא עדיין כלפון רבי של האוניברסלית משנתו שהתרחשו הגלובליים המאורעות לאור בתורתו הגדול החידוש אחר מעט נתחקה גדולי בין המעטים מן למעטים כלפון רבי מצטרף באוניברסליות בעיסוק בימיו. במינה מיוחדת דרך המתווה ומפורטת, פרקטית מעשית משנה וסדרו שכתבו ישראל

בכללו העולם. לגאולת תרפ”א בשנת למשל כך הרב1921( תבע הכנסת בבית השבוע לפרשת בדרשה )

הגדולה ‘המלחמה בעקבות ההרוסה אירופה של הזוועה קולות את לשמוע: ’מהציבור במלחמה הנפצעים דמי קול העולמית, במלחמה הנרצחים אדם בני קול מעיר והמטולטלים המגורשים קול ויתומיהם, אלמנותיהם קול העולמית,

ונשאל שואל שו”ת מנהגי- על כהונה ברית ספר קטן, ערוך שולחן תשובות, אלפים כשלושת 1 יד בכתב עדיין שחלקם רבים ספרים ועוד. ג’רבא,

‘תהילה בשם ובניינה ישראל לארץ ההתייחסויות את כתביו מתוך המלקט ספר גם לאור יצא 2 זה בעניין משנתו את לחקור מה הרבה עוד ויש מאמו, ראובן ד”ר מאת. למשה’

זצ”ל סאלי הבבא אבוחצירא ישראל ר’ מאת בך’ ‘אשמח הפיוט מתוך בכותרת. המילים *

גיליון264 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

טרבלסי אליהו הרב

ובצמא ברעב והמעונים הנדכאים החיים וקול למדינה… וממדינה לעיר לב ואשר ואוהבו. האמת דורש כל באוזני מצלצלים ואיננו, המוות אל ומחכים של צרותיהם על תיזולנה דמע אגלי עיניו אבן, כמו לבבו הקפיא ולא לו, בשר החלה אשר מעת גווייתו. יצורי כל את תמסנה ודמעותיהם האלה, העשוקים הרוסית רעיונות-המלחמה בקרבי התנוססו שנים, וכמה כמה מזה יפנית

לבבי והרה הגה אשר גליונות על והזכרתי העולם. …3לתקנות הראשונה העולם מלחמת של העולמי הסבל הרב שבעיני היא לציון ראויה נקודה יפן במלחמת תרס”ד-מתחיל בשנים לפניה שנים כמה שהתרחשה תרס”ה-רוסיה גם1904-1905( מה דווקא, יהודי בסבל מתמקד שאינו אנושי כלל סבל זהו ולדעתו ), ובכל הרב, של מגוריו וממקום מג’רבא רב גאוגרפי במרחק התרחשה הזו שהמלחמה

העולם בתיקון בצורך הרב של התעסקותו את המכונן האירוע זהו. זאת ברבים אלה בעניינים דעתו את מלהביע להימנע הרב החליט: בהתחלה הממלכות ושבילי נתיבי את הכרתי ולא חכמה, למדתי לא אנוכי בעיתון ראיתי שנים איזה עבור ואחרי מידי, עטי את הנחתי אז וחוקותיהם. אשר התכונה אל קרוב כמעט שכתב התבל מאדירי אחד בשם “אלצבאח”

ורעיוני הגיוני. 4הרו את לאור להוציא והחליט דומים, בכיוונים דעתם מביעים שאחרים ראה הרב ישראל בגאולת כאמור מסתיימת לא כלפון רבי אצל הגאולה זה. בנושא רעיונותיו ובנביאים בתורה הפסוקים כללי. עולמי לשלום בדאגה אם כי לציון, ובשיבה הגאולה בזמן לבוא העתידה גדולה עולמית שלווה לאותה בנוגע מפורשים וְעֵגֶלּוכְפִירּומְרִיא יִרְּבָץ עִםּגְדִי וְנָמֵר עִםּכֶבֶׂש זְאֵב וְגָר כגון: פסוקים השלמה. נֹהֵגּבָם קָטֹן וְנַעַר חַרְבֹותָם5יַחְּדָו וְכִּתְתּו רַּבִים לְעַּמִים וְהֹוכִיחַ הַּגֹויִם וְׁשָפַטּבֵין או, מִלְחָמָה עֹוד יִלְמְדּו וְֹלא חֶרֶב אֶלּגֹוי גֹוי יִּׂשָא לְמַזְמֵרֹותֹלא וַחֲנִיתֹותֵיהֶם, 6לְאִּתִים כי רחוקה, ותקווה נפש משאת רק לא כלפון לרבי משמשים רבים, פסוקים ועוד לקרב כוחו בכל להשתדל אל, עם לפעול הגאולה, להופעת לעזור מעשי ציווי אם

עולם גאולת אותה. את העולם מלחמת של זוועותיה את הרב מתאר המלחמה סיום לפני שנאמרה בדרשה

הגאולה של בואה את המבשרים כמאורעות: הראשונה

וישב פרשת ב חלק משה. דרכי 3

. שם 4

ו פסוק יא פרק. ישעיהו 5

ד פסוק ב פרק. ישעיהו 6

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 265

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

דעתי לפי אשר העולמית, התבל …מלחמת ומגוג גוג מלחמת היא …זו בעולם שלום דרכי נעשו באלפור הצהרת אחרי כי לדעתי, מוחלטת …וראיה הלזו המלחמה כי מלא בפה אומרים הממלכות אדירי כי בימינו נתחדש ועוד גוי אל גוי עוד ישא לא “כי אומר: לגזור ובדעתם המלחמות, כל של הסוף היא

מלחמה עוד ילמדו ולא. 7”חרב (=חבר העמים’ ‘אגודת הקמת את בחיוב מציין הוא המלחמה סיום לאחר כחודש

:)הלאומים ‘אגודת בשם: נקרא גדול דין בית הוצב כבר כי בעיתונים המדובר וכפי ממלכה ושום יבוא, אליו וממשלה ממשלה בין יהיה כי ריב כל אשר העמים’, הגדול דין מהבית רשיון נטילת בטרם אופן בשום מלחמה לעשות תוכל לא האדירות הממשלות כי ייתן ומי למאוד, נכבד הוא זה רעיון ואמת הנזכר. האפשריים התנאים בכל ולחזקו לעודדו כימים לילות לו ישימו הודם ירום ומן המלחמות, מן לגמרי בטוחים יהיו העולם כל כי עד התחזקות, מיני ובכל

ברעב אבדו הרבה אשר בעולם, מתוח ח”ו היה אשר. 8האבדון (תר”פ זו דרשה לאחר חודשים הקונטרס1920-כשמונה כתיבת את הרב מסיים ) ומערכת עולמית ממשלה להקמת ומעשית מפורטת הצעה המהווה העולם’, ‘צרכי בתחומים העוסקים סעיפים ותשעה שלושים כולל הזה הפרק בינלאומית. משפט והקמת עולמי בנק הקמת עולמי, כלל משפט בית הקמת העולמי, השלום של שונים לאחר נכתב העולם’ ‘צרכי של הזה הפרק ויישומי. תאורטי באופן עולמית, ממשלה

תר”פ בשנת הלאומים” “חבר הוקם בטרם עוד ורסאי, . הסכמי והממשלה העולמי הדין בית בהקמת הנחיצות את הרב מסביר הראשון בסעיף

העולם לתיקון בדרך: העולמית כללי דין בית בדרך- ואנשיה העולם טובת את הרואה ישר שכל בעל כל חופשיי באופן רק ורצון, הנאה לאיזה או העצמית להנאתו יביט ולא כלליי, מאוד נחוץ כי ויסכים וידע יבין יכיר ואנשיו, העולם הליכות אל יחדור ודרוריי העולם לכל כללי דין בית ועד יהיה בו אשר מיוחד מקום בעולם להיות מאוד פיו ועל יחנו פיו על אשר גבוה היותר המשפט בית יהיה שהוא במטרה כולו, ואם9יסעו ‘חלכאים’). מלשון (=עני, כחלך כמלך כגדול, כקטן האדם, בני כל המכשירים באמצעות לאחוז יש פנים כל על להיות, רחוק זה כי גלוי הדבר כי

תבוא כי פרשת ב חלק משה. דרכי 7

יב דרוש משה. זכות 8

לגאולה בדרך ממצרים בצאתם לישראל הדרך את המורה הענן מעמוד הלקוח. ביטוי 9

גיליון266 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

בני כל לטובת ומביט משגיח הוא וגם קשה, דבר כל לפניו מובא שיהיה לזה

ואחווה בהשוואה. 10האדם אלא עולמי, דין בית רק כללה לא העולם גאולת להבאת הרב של המלאה התוכנית שצוטטה וישב בפרשת האומות. מנציגי המורכבת לאומית בין ממשלה הקמת גם

ואומר הרב ממשיך: לעיל אדירי כל בראותי העולמית, המלחמה ככלות אחרי ויגל ליבי שש מאוד מה הלאומים ‘בחבר ותעצומה עוז בכל משתדלים הנאורות הממלכות ’התבל ראיתי בזה רעיונות הרבה כי אכחד ולא תוכניותיו. ושאר ופירושו ובביאורו ערך יקרי הם ובאמת ליבי, על עלו ולא והערבים העברים העיתונים על, כתוב בזה רעיונות אצלי נמצא זאת לעומת, אך מהם גליונות, על כתובים מהם

מפי יצאו לא ועוד ורעיון במחשבה עודם ומהם. למזכרת, והטבת מלחמות, מניעת היא הבינלאומיים המוסדות של מטרתם כלפון רבי לפי עמדתו מתוך נובעת זו מבט נקודת כפרטים, וגם ככללים גם האדם בני כלל מצב

עולם גאולת לאותה בנוגע: הייחודית לבלתי יחד נחוצים וממלכה ממלכה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל והגבורה הכח האלימות באמצעות, השתמש המשפט פי על רק והצדק דבר יקום. לפניהם דין עורך מהם אחד כל יקריבו הנפרדים הכוחות, ושני דין “בית בשם יקרא אשר הנזכר הצירים ועד לפני יעמדו דין עורכי ושני לחוות הדבר על יעמדו כיאות החקירה ואחרי דבריהם שמוע ואחרי הגדול”, ביניהם הבדל יהיה ואם והסכמתם. דעותיהם את דבר- יקום הרוב פי על.

והתאבקות מלחמה מין כל בעד לעצור כולו לעולם כלליית הנאה. 11ומזה

והמחוקק השופט המנהיג העליון כגוף מוצג הלאומים: חבר ושמאל ימין מדבריו יטו ולא העליונה, על הלאומים חבר יד וישבו12להיות,

לנצח המוות ובלע ישראל… בית עמנו זה ובכלל לבטח העמים. 13כל ותהווה התקפי, בנשק תשלוט הצבאות, גודל את תגביל העולמית הממשלה

מלחמה להכרזת רשות מתן לגבי העליונה. הסמכות תת ובו משה’, ‘ויקהל לקובץ צורף העולם’ ‘צרכי ‘שלום-הקונטרס בשם פרק

בהקדמה הרב כותב וכך: עולם’.

עמוד10 העולם’ ‘דרכי משה, ויקהל. 23

ב11 סעיף שם.

בירושלים12 הגדול הדין בית כדין.

שם13.

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 267

של בחוזקתו תלוי וקיומו העולם יישוב אשר הכוח וכפי הלאומים, חבר לבבנו ולדאבון ושלומו. העולם יישוב ויגדל ירבה כן הלאומים חבר ביד יהיה להמציא נלאו הנשמע וכפי כח. בלתי מוסרית, הנהגה רק בידו אין היום עד ולכן הפועל. אל הדבר יצא לא עתה ועד ועוצמה, כח לו רבה למצוה חושב אני אני ואשר לזה, כח איזה וימציא בזה שיתעניין מי לכל דרכים- כעת לי אחזה,

ויקרב יבחר. והמעיֵן בית ברעיון התומך עולמי מרכזי כלי שיהווה בינלאומי עיתון להפיץ מציע הרב בכדי נועד הזה המהלך המדינות. לאזרחי ישירה פנייה ידי על הבינלאומי, הדין

רחב ציבורי תודעתי לשינוי. להביא כל על המדינות. מנהיגי של מעמיקה חינוך עבודת לבצע גם הרב מציע בנוסף הזה הספר מבית הסמכה תעודת בעלי בוגריו, שרק מקצועי ספר בית להקים, מדינה

העולם ממדינות באחת בכירה משרה או שליטה לקבל: יוכלו על להשפיע מטרתו כל אשר ספר …בית בעלי להיות בו הלומדים כל ודת גזע הבדל בלתי [בעיניהם] שווים יהיו אדם בני וכל זכויות, . השוואת הממשלה נשיא פריזידאן, או וסגן משנה יהיה לא או מלך ימלוך שלא, ובכלל תעודה ובידו שם, ללמוד העובר רק בעל והוא ומידותיו דעותיו שנחקרו

זו במידה דבוק להיות זה על הממונים להשביעו מוסיפים ועוד זה, . 14כשרון רעיונותיו את לחשוף בוחר הרב הנ”ל משה דרכי בספרו וישב בפרשת ובדבריו

כולו לעולם בעתיד שתצא טיוטא למעין אותם ולסדר: העולמיים, סדר על למערכות מחולק מיוחד בקונטריס הכל את לאסוף אמרתי ועתה סתום-א כל ולבאר ופרט פרט כל על לעמוד התבל חכמי אל וליבי ועיני, ב, ישמיטו בעיניהם ישר לא ואת יקריבו, הישר ואת הטוב. את חזקה כה תקוותי ותשובות שאלות קונטרסים, עיתונים, ספרים, זמנים, יקבעו התבל חכמי, כי ופירושים ביאורים וניגודים, . תוכחות חובה אלא רשות, זה דבר אין ולדעתי עולם לגדולי ומסורים הנתונים בדברים לעיין אני מה הקורא יאמר ואל? ומצוה.

באיוב ברכאל בן אליהוא כמאמר תבינהו, שדי ונשמת באנוש היא רוח. כי רבנו כתב “וזה נכתב: שבתחילתו קטע ישנו הרב גנזי בתוך שנמצאו הקטעים בין

בו נכתב וכך יהודי’”. ‘אל הנקרא לעיתון לשלוח: המחבר צירו את איש איש עמים ונשיאי המלכים כל ישלחו, …ושם חכם והיותר תהיה ומזה וצדקה. משפט בעל והיותר מחוכם כללית ריב. ממשלה ובהיות בין ומדנים אומר לגזור לפניהם כוחם באי את יקריבו שניהם וממלכה, ממלכה

ז14 סעיף העולם’ ‘צרכי קונטרס.

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון268 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

יזעק בעת וכן הצדק. מי עם דבר ולהקים החוסה הממלכה ממצוקי ועדה גוי נכונה כי ובראותם הכללית, הממשלה אל במכתב דבריהם יקריבו כנפיה, תחת בא את להקריב או לתקן הממשלה אותה אל להודיע דבריהם יחישו בפיהם אחד אם אך שמה. . וטענותיהם דבריהם לערוך מהעדה, כח בא עם כוחה אז אחרת, בממלכה מה תיקון לבקש לבו אל ערב האומה נשיאי או מהמלכים

לתקן ממלכה אותה מפי לקח לקחת דבריה את תחיש הכללית. 15הממשלה בדיני העוסק מסודר ספר לחבר כוונתו את הרב הציג ידו כתב מגנזי אחרת בפסקה תפוצה בעל לאומי בין משפט בדיני שיעסוק ספר העולם, וגאולת העולמי השלום

עולמית: כלל בשם קונטריס נדר בלי אחבר ידרוש הקדמה”“השלום לו יהיה הזה הספר … אדפיסהו אותו אגמור ואחרי ופרקים, …מבוארת, שום בלי בעולם ואפיצהו לשונות בשאר שהוא כמות להדפיסו למדפיסים רשות ואתן כלל, מחיר עיתונם בתוך [=בהמשכים] פרטים להדפיסו עיתים מכתבי לכל וכן העולם, שכתוב ממה בזה אעתיק וגם בזה. ביאור אוסיף ועוד שירצו… מה בלשון הספר סביב יהיה גם נבחרים. דברים וניירות קונטריסים בכמה לפנים אצלי אחר באופן ולא כך צריך למה ויכוח ואחד המילות, ביאור אחד ביאורים, , שני

הדרך זה על. 16וכן במתכונת הערוך עולמי, שלום בהלכות ערוך שולחן כעין להיות אמור היה הספר והביטויים המילים פשטי הסבר הגמרא. של הדף” “צורת בסגנון היטב לרב המוכרת ופירוש רש”י לפירוש הדומה צורה השני, הצד מן סוגיה בכל רחב ודיון האחד, הצד מן

הגמרא על. תוספות המהפכה וערכי ההשכלה האמנציפציה כלפון רבי לדעת כיוון, לאותו בהמשך את נחרצת כמעט בצורה מבטאים העולם ברחבי בדורו שהתפשטו הצרפתית

ה רצון: ’התגשמות חופש להיות הוסכם ממלכות ובכמה לגמרי, הגולה סדרי שנשתנו בזמנינו הסכימה לא אשר ולשון אומה וכל כנודע, זכויות שיווי עם לישראל גם ודרור פראי ואדם ובהמה חיה בתור ידועה הכל בפי כמעט עתה היא, לזה ה ’כי

האדם בני כל בלב והדרור החופש ההשכלה רוח קודשו ממעון …17העיר

ישראל15 ע’ של במאמרם ע”ע חורב- וד’ מנהיגות-פליסהואור והעולם: העם האדם, ‘גאולת בצלאל, עמ [תשע”ג] כט ישראל’ ‘דיני מג’רבא’, הכהן משה כלפון הרב של בינלאומית והגות ’מקומית 217

. ואילך

ש”א16 משה תורת יעקב, ברית.

עמוד17 משה זכות בתוך משה, גאולת. 32

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 269

בזה רק להסתפק אפשר אי כי כלפון ר’ כותב שמות פרשת א חלק משה בדרכי של תפיסתו פי על ובבטחה. בשלווה בשלום לחיות ולביתו, לעצמו ידאג אחד שכל יהיה “אל העולמי: לשלום יכולתו כפי לדאוג אדם כל על חובה קיימת כלפון רבי

כולו העולם מן או אחי מן לי אכפת ומאי באוהלי, שלום הנה לאמור בלבבו …”חושב נרקמת הגדולה שאיפתו ואת להתגשם, מתחיל חזונו את לראות זכה לא הרב האנושות כלל של הגדולה והאחווה העולמי השלום בדמות חיה לתנועה, והופכת ועושים שמתפקדים ועוד העולמי הבריאות וארגון העולמי והבנק האו”ם ומוסדות כל מפורטת בצורה בעבר נשמעה שלא כיוון קריאת כאן ישנה בעולם. טוב הרבה באחדות ולעסוק ולבקש לרצות מאיתנו ואחת אחד מכל ובקשה דרישה והיא כך,

הגאולה את לקרב ובכך בעולם, . הגדולה

***

הכהן משה כלפון רבי מאת העולם’ ‘צרכי 18נספח:

יביט ולא כלליי, בדרך ואנשיו העולם טובת את הרואה ישר שכל בעל כל כללי: דין בית א. הליכות אל יחדור ודרוריי חופשיי באופן רק ורצון הנאה לאיזה או העצמית להנאתו מיוחד מקום בעולם להיות מאוד מאוד נחוץ כי ויסכים וידע יבין יכיר ואנשיו, העולם המשפט כבית יתפקד שהוא במטרה כולו, העולם לכל כללי דין בית ועד יהיה בו אשר כחלך כמלך כגדול, כקטן האדם, בני כל יסעו פיו ועל יחנו פיו על אשר גבוה, . היותר לזה המכשירים באמצעים לאחוז יש פנים כל על להיות, רחוק זה כי גלוי הדבר כי ואם בהשוואה האדם בני כל לטובת ומביט משגיח הוא וגם קשה, דבר כל לפניו מובא שיהיה

. ואחווה

יהיו כי שואף וממלכה עם כל כי הוא הפעולה אל זה דבר להוציא קשה היותר והדבר מלך כל כי הקצרה דעתי לפי היא לזה התרופה אמנם ובארצו. וטעמו פיו על דין הבית ברוב להם יבחרו האלה הצירים וכל כוחו, ובא נאמן לציר לו להיות אחד איש בשם יקרא ואחר וכתביהם, מדברותיהם יהיו וכתב שפה ובאיזו עמידתם תהיה ארץ באיזה דעות אשר והזמנים השעות לפי ביטול כל מבלתי תמידית אחת לאסיפה יספו הצירים כל כך

ועולמיי כלליי גדול דין לבית יהיו עצמם והם לזה, . יקבעו

לפניהם ישימו אשר המטרות הם: ואלה

השתמש לבלתי יחד נחוצים וממלכה, ממלכה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל ב. דבר יקום לפניהם והצדק המשפט פי על רק והגבורה, הכח האלימות, באמצעות ושני ועד לפני יעמדו הדין עורכי ושני דין, עורך מהם אחד כל יקריבו הנפרדים הכוחות

עמ18 משה” “ויקהל הספר מתוך במאמר, המוזכר העולם’ ‘צרכי הקונטרס רצ”ב ’ עקב21 ואילך. את הדפסנו והיברובוקס, החכמה אוצר הדיגיטליים במאגרים גם עדיין נמצא שאינו הספר, נדירות

קלים לשון תיקוני עם כאן הזה. הקונטרס

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון270 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

החקירה ואחרי דבריהם שמוע ואחרי הגדול”, דין “בית בשם יקרא אשר הנזכר הצירים פי על ביניהם הבדל יהיה ואם והסכמתם, דעותיהם את לחוות הדבר על יעמדו כיאות

והתאבקות מלחמה מין כל בעד לעצור כולו לעולם כלליית הנאה ומזה דבר. יקום. הרוב

בין או וממלכתה עדה איזה בין או ממלכתו ובין עם איזה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל ג. בשם יקראו והמה הנזכר, הכלליי הוועד אל עצומותיו להגיש התובע יוכל וממלכתו, יחיד והגישו הממשלה, אותה לה תבחר אשר והאחד התובע לו יבחר אשר האחד דין, עורכי שני הנאה יהיה ומזה דבר. יקום כלליית הסכמה או דעות רוב פי ועל לפניהם, עצומותיהם

המקומית הממשלה נגד וערמומיות התאבקות פרעות, כל בעד לעצור לעולם. כלליית

ממנו ציר בהמשך) הרבה מופיע הזה הביטוי (=ימנה; בשם יקרא הנזכר הגדול דין הבית ד. כפי למחלוקותיהם התובע דברי את לקבל עיר ובכל מדינה בכל כוחו ובא סוכנו להיות והשעה העניין כפי התלגראף או הדואר ידי על הגדול דין הבית לפני ולהציגו. הנזכר, בו שיש דבר אותו רק לפניהם יבוא לבל הגדול דין להבית למאוד נקל יהיה ומזה באמצעות משפט ולתת שראוי, מה כל שלוחם באמצעות לדבר יוכלו למען וכן ממשות,

בתביעתו צודק הוא אשר למי. שלוחם

ועל הצירים, קריאת ועל הנזכר, דין הבית דברי קיום על ויסכימו יחתמו כולם הממלכות ה. הנצרכים ההנהגות. כל

להבית בשכירות בחיריי כחלק חלק הראוי צבאיי כח מהם אחד כל יתן כולם הממלכות ו. בזדון דבריהם את ולהממרה דבריהם על להמסרב הצורך בעת בו להשתמש ההוא דין הנזכר הגדול דין הבית יבררו אשר ראויות התראות אחרי וזה הוא, ישאוף אשר אל

לזה היסוד מעת הממלכות. בהסכמת

יקחו והמה כחלק, חלק וממשלה ממשלה כל תשלם הנצרכים לההוצאות ההכנסות ז. הזמנה מכתבי אם הנזכר, הגדול דין הבית יכניסו אשר ההכנסות כל כחלק חלק, להם

בזה כיוצא וכל להם, תקבענה אשר והמיסים המשפטים מהוצאות. אם

הבא כל ובו עיתון תוציא אשר העיר באותה אגודה איזה ידו תמלאנה הנזכר דין הבין ח. מיליונים ממנו יודפסו הזה והעיתון והמשפט, והבירור והנתבע התובע מדברי לידם

יט אות עיין והוצאתו והכנסתו והקונים. המנויים כפי. רבים

חינוך אופני בעולם להמציא מטרתו תהיה אשר ועד, בשם תקראנה הנזכר דין הבית ט. אחד כל ולהיות ותרמית, עוולה משטמה, כל תסור למען האדם, בני לכל מוסריי חי אדם מכל הדרושים והשלום האמת והמשפט הצדק דרכי מכיר. מהנבראים ולשכללו אודותיו לחקור הנזכר דין הבית לפני הוועד בני יגישו האלה והתהלוכות ומפלגה צד כל דברי שמוע ואחרי התבל, מלכי לכל ממנו ההודעה אחרי בו ולהסכים

הבדל. בלי

בשם שווים מטבעות בעולם להמציא יחקור אשר ועד בשם יקראו הנזכר דין הבית י. וממלכה ממלכה כל שם כי רק הבדל, ביניהם ואין הממלכות, לכל ובמשקל ובמידה

יט באות הנזכר דרך על יהיה וקיומו מדינותיו. מטבעות על וחתום. נזכר

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 271

שווים ומשקלים מידות בעולם להמציא יחקור אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יא. הבדל שום ביניהם ואין בשמות, שווים ויהיו הלחים, ולדברים היבשים לדברים, בעולם,

הקודם באות הנזכר דרך על מידותיה, על וממלכה ממלכה כל שם כתיבת. רק

מתהלך שווה ולשון שווה כתב להמציא ישאוף אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יב. כל ילמד וזה העולם. שפת מסחרית, לשפה האדם בני כל בו ומתחנכים העולם, בכל כתבים השני בקי יהיה אדם כל כי באופן ממלכתו, או אומתו שפת לימודו אחרי אדם והשנית ללאומיותו הראשונה העולם, ולשון וכתב האומה ולשון כתב לשונות, ושני

ומלאכתו ומסחרו. לפרנסתו

קיטור ואוניית ברזל מסילת להמציא ישאוף אשר ועד בשם תקראנה הנזכר הדין הבית יג. הים יפסיק אשר והמקום לסופו, מסופו העולם מרחבי בכל המתהלכת יבשית או- איזה ידי על או שם, בניין וחומרי וחול גדולות אבנים ידי על מקום בו ליבש ישתדלו איזה ידי על הבניינים בין בינתיים הנמצאים המים והורקת בים הצדדים בשני בניינים אוניית תעבור ועליהם ברזל, תקרות יוטלו ועליהם הים, בתוך למאוד חזקים בניינים

יגונה לא המוכרח מקום, באיזה אפשר אי זה ואם. הקיטור.

בני לכל בעולם ודרור שחרור להמציא מטרתו אשר ועד בשם תקרא הנזכר דין הבית יד. האדם אל הנצרך דבר בכל העולם מכל המיסים כל הסרת ידי על בפרנסתם, האדם והירושות הרווחים כל על מיסיים חוקים יושמו זה ותחת צרכיו, ושאר ופרנסתו לחיותו יותר או למאה עשרה אם אדעתיי, או אומניי או מסחרי שהרווח בין לאדם, תהיינה אשר שחרור קו כל נגד כולו זה אשר לגולגולת, מס מין כל תחילה כל תסיר וביחוד מזה. מעט בכללותם אלה אשר והדירה, והיצהר התירוש הדגן מיני על מס מין כל תסיר וכן וחופש.

וקיומו חייו האדם מעצמי עצם. הם

בכל המדע חוכמת הרופאים פקודת פי על יעבוד אשר ועד תמצאנה הנזכר דין הבית טו. ואשר כולו, העולם בכל ובאים משמשים כאלה חוקים להיות והבריאות, הניקיון חוקי

פיהם על יוגבל ושעתו במקומו תלוי. מהם

מים אוניות קיטור, באוניות המרוחקים, לקרב שמטרתו ועד תמצאנה הנזכר דין הבית, טז.

והאלחוטים המוחטים שמע וחוטי המושך, וחוטי אווירוניים, . אוניות,

אדמה שום תהיה לבל שונים באמצעות ישתדל אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יז. לו תמסור ולשומרה לעובדה ביכולתו אין אשר אדמה ובעל לה, הראויה עבודה בלתי חכירותה או ושכירותה אדמתו ערך כפי בשנה שנה מידי לו המגיע חלקו את, האגודה

חשבונה על האדמה את תעבוד. והיא

בבתי הנעשה מכל בקצרה פרטיי וחשבון דין ממלכה מכל יוגש הנזכר דין הבית לפני יח. לפניהם יגישוהו נכון איננו אשר והדבר לעיין, ועד בשם יקראו והם גבאיה, ובבתי דיניה

ולדורשו. לחוקרו

גדול באנק להקים למושבם הנבחרת המדינה באותה אשר ועד תמציא הנזכר דין הבית יט. וכל כסף משלוח כל נקל יהיה למען בעולם, אשר הבאנקים כל עם המשמש כלליי

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון272 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

מידי הבאנק והכנסות בעולם. אשר העיירות ושאר העיר אותה בין נצרכת השתתפות והממלכה הממלכות. לכל שווה באופן הנזכר דין הבית ידי על הגורל יוטל בשנה שנה להלוות לעניים לעזרה בידה להיות הממשלה אותה של לבאנק ימסר בגורלה יעלה אשר הקרן שיהיה באופן חלקיים יהיו והתשלומים לשנה, מה שיעור עד מה משיעור להם את קבלו לא עדיין אשר הממשלות שאר על הגורל יוטל האחרת ובשנה לעולם. קיים או הנזכר, הבאנק בהכנסת יוכלל להם יראה אם העיתון של הרווחים הכנסת וכן חלקם.

הנזכר הדרך על הגורל עליו. שיוטל

ועד להיות בעדם ציר לשלוח כן גם יכולים ומדינה מדינה בכל (=המיעוטים) העמים כ. נגד והיחיד הרבים עצומות את לראשונה יוגש ולהם מדינה, באותה העמים מן הצירים

הבחינה על לעמוד ומזה מזה מה מחלק או מכולם אסיפה תהיה כך ואחר. הממשלה,

לזה הנצרכים הצדדים שיח לערוך משכורת, בלתי קבועים דין עורכי בעיר שם יוצגו. כא.

לבלע אומה שום תשאוף לבל רצויים באופנים הנזכר דין הבית מן תהיה פרטית השגחה כב. מיני שאר או מעצורים, ידי על או והכתוב, הלשון ידי על אם אחרת, אומה איזה בתוכה

והדומה בקרקעות בזה כיוצא וכל אטיית, ועבודה ופוליטיק’א. שאיפות

להעיק ואומה ממשלה שום תשאוף לבל כן גם תהיה מאוד ונשמרת מעולה השגחה כג. בחוקי מטרתה את ובהבליעה באומרה הגזע, ושנאת הדת אל בנוגע זולתה על ולהצר נתון והחירותי והמודרר המשוחרר הגמור הרישיון בזה וגדול קטון דבר וכל המדינה. היותר הצד על ולתקן לחקור הגדול, דין הבית לפני בזה המחאות להציע וגדול קטון לכל

ונאות. טוב

לדעתי הנזכר הגדול דין הבית בה יהיה אשר המדינה כד. ירושלים שתהיה יותר שם, ראויה כי לכל קדושה עיר והיא ולישמעאלים, לנוצרים היהודים, לנו העמים, לכל גדולה שאיפה וכן למזמרות, וחניתותיהם לאתים חרבותם וכתתו ישעיה מאז התנבא וכן כמעט. העולם

נאותה היותר היא ולכן וגו’. תורה תצא מציון כי. אמר

ומדינה מדינה לכל שטרותיו המלוה כללי באנק לתקן יש בנקל לדעתי ההוצאות: , כה.

ההוצאות כל להוציא יכולים וכיוצא למאה שלושה כמו הקל. ומהריבית

שאינו בשטר השתמש לבלתי והעמים הממלכות העולם לכל מניעה תהיה השטרות: כו. היותר יהיה וזה יכופר. לא ועוונו כמוהו, והמזייף במלכויות, כמורד והעובר הנזכר, מהבאנק

שטרות בכסף השתמשו העולמית במלחמה הנלחמים רוב כי המלחמות, לביטול. סיבה

ממשלה לאיזה כח יהיה לא למען באחרים, ויוחלפו השטרות יבטלו שנים לעשר אחת כז.

למו התוו אשר הדרך מן תסור כי אף הרבה הון. לאסוף

פרטית או כללית מלחמה מכל העולם) את מסדר (=מרגיע, העולם שמיישב במה. כח. לסיבות נמשכות המלחמות הרוב פי דעל לי נראה בהסתר: או בגלוי יחידית, או ציבורית תחת אשר קטנה או גדולה ואומה ממשלה שבין ב. וממשלה. ממשלה שבין א. אלה: פרטיי איש שבין ד. רשותה. שתחת קהל או חברה או עדה או עיר שבין ג. רשותה. שזה א. אלו: תיקונים יש העולם ולישוב וכיוצא. ומשפט חוק איזה על בהערה לממשלה

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 273

אם ב. יכריע. והרוב שלישי יבררו הם נשתוו לא ואם לפשרה, אחד בורר וזה אחד בורר על ואם לה, המיוחדים שלום של דין בית לפני משפטו יציע שמערער, יש פנים כל עם עם האמת לדון אחד לו בורר וזה אחד לו בורר זה בדרך משפטו יציע מערער יש פנים כל הדין בית לפני דבריו יציע מערער יש ואם מכריע. והרוב שלישי יבררו נשתוו לא ואם מי, ועוד הנזכרים. הארבעה החלקים לכל זו דרך על ויהיו מי, עם האמת לברר לכך המיוחד שכבר אחרי המסרב של כורחו בעל לפועל הדבר להוציא מיוחד, ועד עם ועד, ראש יהיה

בעה”י לזה להמציא שיש התנאים כפי המסרב אל כפייה של תנאים ויהיו הדין, . נגמר

בה יתרו כי עונשה, יהיה זה הכלליי, דין הבית דברי על תעבור כי מהממשלות ממשלה כט. תאבה לא אם הכלליי, הגדול דין מהבית ושלישית ושנייה ראשונה פעם מהם- תהיה לזמן בה למשול אחרת ממלכה רשות תחת ולהיכנס לממלכה, עוד תהיה לא כי הסכמה השלישית בפעם וכן בזמן, העונש לה יכפילו זמן אותו אחרי תעבור עוד ואם. פלוני, והעם מהממשלה נמשך זה אם ודרישה, חקירה תהיה השלישית הפעם ואחרי אז- מהממשלה רק נמשך זה ואם ועם, ממלכה מהיות אותם יסירו קשה- אותה יענישו

בזה היו אנוסים כי אחרי חנינה תהיה העם ואל מארצם, גולים האנשים כל. להיות

הממלכות כל של העיר מטבעות בכל חותמו לתת צריך הנזכר דין הבית כי יראה, ועוד ל. קשה ויענש יחשב וגנב לפראי והמזייף כלום, שווה אינו הנזכר החותם בו יהיה לא, ואשר

הגדול דין להבית כפופים הממשלות כל יהיו זה ידי. ועל

במדינת וממלכה ממלכה לכל אוצרות אוצרות רק יהיה לא כי אומר ליבי זיין, הכלי גם לא. (=כמות קל דבר רק ישאר ולא יצא, רשיונם פי ועל יכנס רשיונם פי ועל הנזכר, דין הבית

כלל מלחמה לשם ולא והמדינה, העיר שמירת לשם ממלכה כל ביד קל) נשק של. קטנה

להתגייס או להתנדב, שרוצה אחד כל רק בהכרח, והצבא המחנה גיוס לגמרי יבוטל לב. כפי הגבלה לזה יהי אלו וקבלת הורדת וגם יישכר, או יתנדב לממשלה, במשכורת

הנזכר הגדול דין הבית הועד. הסכמת

יקובל לא אלילים, מעובדי שהוא מי וכן בה’, אמונה בו ואין לגמרי חופשיי שהוא מי כל לג. חופש לפי לכפותו אפשר אי כי ואם העולם. בכל הממלכות ממשרות משרה לשום או אלילים עובד שהוא מי כי משרה, לשום זה יקובל לא פנים כל על והדתות, הדעות והיושר הצדק מידת פנימה בקרבו מקננת שתהיה אפשר אי אמונה מכל חופשיי, שהוא

זולתו גוף או בנפש כי ואף תהלה ישים בנפשו גם כי והטוב, האמת והחנינה, . הרחמים

וארץ שמים קונה אחד באל להאמין גדול ועד מקטון חניכיהם את ספר בתי כל יחנכו, לד. ברוחני בגשמי גדול עיקר והוא הנפשות, את מרגיע זה כי שדי, במלכות עולם לתקן

. ובמדיני

יתקנו וכן שיהיה, ואופן צד בכל כולו העולם מכל הזימה בנות כל ויבערו ירחיקו הרחק לה.

מראש אצלם קבוע זה להיות לילדים וחינוכים. לימודים

וכן לשכרות. המידות כל יבטלו כי שכן וכל העולם, מכל המשכרים הדברים כל יסירו לו.

וכיוצא מסחרו או במלאכתו עסוק אחד כל ויהיה כסף, ושווה בכסף שחוק מיני כל. יסירו

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון274 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

דבר בכל לעיין העולם מכל הרופאים ראשי כל יבואו ושם מדינה, באותה מקום יוקבע לז.

הכללות טובת אל עיון. הצריך

להודיע הודעות זה ועם הגדול, דין והבית הבקיאים פי על תהיינה הממלכות חוקי כל לח. שנית לעיין בבואם מה זמן ואחרי כתובת, אותה אל יפנה הודעה איזה לו שנראה מי שכל

שיש החסרון. יתקנו

מטרתם שזו ממונים שם כן גם יהיו לט. שוד כל ולהסיר בעולם, והשלום הביטחון להרבות רק

והשלום והיושר הצדק אל רק ויפנו וכיוצא, וגזלה וגניבה. וחמס

טרבלסי אליהו הרב

שבעים בין העומדת ישראל פזורה שה הנבחרת, האומה וקיום היהדות יסוד אשר תוה”ק של למסורת הודות הוא הזה, היום עד שנה לאלפיים קרוב זאבים וקודם ע”ה. רבינו משה האלהים איש ע”י הגבורה מפי ניתנה מאז אבותינו שמרו והמצוה התורה בדרכי ינהגם אשר העדה על איש לפקוד דאג העולם מן סילוקו עוד דאגו כנה”ג שיירי עד המסורת, מקבלי ודור דור זקני אחריו וכן המסורת, ע”פ המנהיגים החכמים לשלמות דברים שלושה על והזהירו תוה”ק. של קיומה, על הרבה תלמידים ‘העמידו בישראל תורה ולהרביץ ובהוראה, בדין מתונים, ’להיות וכן למשמרת. ומשמרת וגדר סייג שיעשו ה’ ביראת קדוש עם המוני ולשלמות הזה היום עד ומנהיגיו מנהליו ודור דור חכמי לב ישרי כל ואחריהם ז”ל, הם, עשו קשורה כשלהבת קיימים הם והמסורה הכתובה ותורתו ישראל בית עמנו כך וע”י היקרים ומעשיו פעולותיו על שמענו ובאוזנינו בעינינו ראינו וכזאת וכזאת בגחלת. מעו”מ הרה”ג תפארתינו ומשוש ועט”ר מו”ר האשכולות איש צדיק אותו של משה כלפון רבי מוה”ר ואגפיה עירנו רבני ראש ופרישא חסידא קדישא סבא היהדות על להגן חזק ופטיש ברזל לעמוד היה ימיו כל אשר וזיע”א, זצוק”ל הכהן לחוכמתם קודמת שיראתם ות”ח רבנים ולהעמיד בפרץ, ולעמוד גדר לגדור של עולה להקים שמים, ויראי כשרים ישורון לעדת ופרנסים הציבור, בראשי ולהכשירם להדריכם דמלבלבי, אילני להני בישראל תורה בהרבצת תורה האלהים חוקי שמועה ולהבין דעה להורות יבואו, לימים והפסק ההוראה בדרכי מקומות בכמה וגם בקודש המשרתים ואגפיה עירנו רבני כל וכמעט ותורותיו, בקביעות ישב שנים ושלוש וכשלושים תלמידיו. ידי ועל ידיו על מים יצקו אחרים הלך ובמישור בשלום מרעיתו, צאן צאנו את לרעות והצדק המשפט כיסא על

מעוון השיב ורבים …אתם

ונשאל ‘שואל שו”ת של ראשון לחלק ג’רבה רבני הסכמת ’מתוך

כהן כלפון משה רבי מאת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

השמחה במשנת רבנו בחיי

אשר בן חיי — רבנו במשנת השמחה

דברי רבנו בחיי פרשת כי תבוא, פרק כח, פסוק מז

״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה׳ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ. ״

פסוק מז — ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ… בְּשִׂמְחָה״

הכתוב יאשימנו על עבודת הש״י בלא שמחה, לפי שהאדם חייב על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה היא מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו. ועל כן יעניש כאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה בשמחה ובכוונה שלמה.

וכן אמרו במדרש רות רבה (ה, ו): אלו יודע היה ראובן שהקב״ה מכתיב עליו ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ״ (בראשית לז, כא), היה מוליכו לאביו בכתפו. ואלו יודע היה אהרן שהקב״ה מכתיב עליו ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד, יד), היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולו. ואלו יודע היה בועז שהקב״ה מכתיב עליו (רות ב, יד) ״וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע״, היה מאכילה עגלים פטומים.

ספר הקמח — שמחה

״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּעוּ כִּי ה׳ הוּא אֱלֹהִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. ״ (תהלים ק, א)

אין השמחה הראויה בעוה״ז אם כי בעבודת הש״י, ולא תמצא בספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב״ה. שכתוב ״רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳״ (תהלים לג), וכתיב ״שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב״ (שם), וכתיב ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ״ (תהלים קיט).

הצדיקים זריזים לעבוד את הש״י בשמחה, כי השמחה הזאת היא מצוה שנצטוה עליה האדם מן התורה, כי היא עבודה גמורה לשי״ת, חשובה יותר מן המצוה.

רמב״ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח

השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן היא עבודה גדולה, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח) ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. ״

רבנו בחיי, במדבר ד, כב

והנה שלמה ע״ה כוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיות שמח במצות כשיעשה אותן, או כשיראה אחרים עושין. וידוע כי השמחה במעשה המצות היא מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה היא עבודה לשי״ת, כך השמחה על המצוה נקראת עבודה. וכן כתיב (דברים כח, מז): ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה״, והוא שכתוב (תהלים ק): ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלמות העבודה.

ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד. ומכאן אמר הכתוב ״לַעֲבֹד בְּלֵוִי״ (במדבר ד), ודרשו רז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״ (ערכין יא, א), כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ספר הקמח — שמחה

על זה הזכיר דוד כאן ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלימות העבודה. ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד, וז״ש הכתוב ״לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה״ (במדבר ד), ודרז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״, כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ומצינו בפסיקתא (תהלים קיח): ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה׳ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ״ — אמר רבי: איני יודע אם ביום אם בך. ופי׳ שלמה: בהקב״ה, בתורתך, בישועתך — בך.

דברים פרק כו, פסוק טו

״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ״

רבנו בחיי

ומה שהזכיר לשון ״הַשְׁקִיפָה״, ואינו נזכר לעולם אלא בפורענות, להורות כמה גדול שכר המצות כשהן בשמחה, שהיא מהפכת מדת הדין למדת רחמים.

אוצר החיים — לאדמו״ר מקאמארנא, פרשת ויקרא

אבל אפשי ואפשי, ונפשי חשקה בה, אבל מה אעשה שבוראי וקוני גזר עלי בכל עביר, לומר אסור לומר אי אפשי בעבירה. ואני מקבל את גזירותיו ועושה באהבה ובשמחה.

---

© כתיבה ועריכה: הרב בנימין טבדי יו״ל ע״י ״בית מדרש להכשרת רבנים לשמה״ — כל הזכויות שמורות ליצירת קשר: MIGDOL100@gmail. com

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הזרעה והפריה

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית

גופית חוץ הפריה מלאכותית/ הזרעה

1 ) יד: חגיגה באמבטי עיברה שמא חיישינן גדול? לכהן מהו שעיברה בתולה זומא, בן את.""שאלו

" פרש״י במעיה ונכנס זרע שכבת אדם שם שהטיח וי״ל הגוף, כל בו שרוחצין כלי."באמבטי,

ביאה בדרך שלא גם להתעבר מציאות שקיימת. ומבואר

2) ג (אות מהרי״ל )ליקוטי ירמיהו1 מזרע נולד סירא, בן אביה זרע וקלטה באמבטי אביה אחר רוחצת היתה ירמיהו שבת

ונתעברה הכל הסכימו אך זינתה, שלא חסידותה מרוב עליה מעידים היו והכל וילדה, וכשגדל זרע, בן קראוהו תשמיש בלא זרע מקליטת ונולד והואיל קלטה, שרחצה שבאמבטי

ע״כ ירמיהו. גימט' "סירא" בן לקראו שמו והפכו משמו, בוש היה לו. ונודע

אומר יביע שו״ת ירמיהו', אביו אחר שהתייחס סירא מבן פשטה הדר דבעיא דבתר ('ומשמע

ח״ח- א הע' כא סימן העזר.),'אבן

1 א) משנה י סנהדרין(פרק מסכת לרמב״ם המשנה פירוש מעניני בהזיות ים ספר חבר איש שהיה סירא בן ספרי וכן מינין. ספרי אמרו החיצונים וספרים הספרים אלו כגון בטלים, בדברים הזמן אבוד אלא תועלת ולא חכמה בהם שאין "אלפראסה" וכיוצא השירים וספרי הערבים שבטי ויחוסי המלכים ומנהגי הדורות מספרי הערבים אצל המצוים

בלבד. הזמן אבוד אלא גשמית תועלת ולא בהם חכמה שאין הספרים מן בהם

הרב עוללות- עמ33 יב סימן מרגליות 'ראובן - 30 בלי היהדות, לרוח מוזרה שהיא אגדה ספרותנו. לתוך סירא) בן (אגדת נשתרבבה איך אני תמה

באלפא- ומקורה מוסרי, או לימודי תוכן כל על ולהלעיג להתל תעודתה שכל חוברת סירא, דבן ביתא

עמ119-124 היהודים, 'ות מקדמוני בספרו אפשטיין אברהם החבר הוכיח כאשר חכמים, דברי. זרע שכבת באמבטיה קלטה שאמו אחרי סירא, בן לידת על הבדותא נבעה זה נרפש ממעין

אביה– שהוציא ירמיהו האלוהי. הנביא

(ב- תנינא שלמה (מנחת אויערבאך זלמן שלמה הרב קכד סימן )ג),

סירא מבן האגדה על כלל לסמוך אין דלהלכה ודאי זה והנה מפוקפקת. שהיא

ורביה פריה מצוות מקיימים מלאכותית בהזרעה? האם

1 קנייבסקי חיים הרב בשם מכתב מובא היוחסין" "מעלת )ספר על מאוד צועק היה זצ״ל ) (הסטייפלער-הקה״י שאאמו״ר ידוע הדבר הנה מבחנה, ילד אודות לדורות מזה יבואו מכשולים כמה מזה וחוץ גמור, איסור שזהו להם ואמר כן לעשות הרוצים מידות מהט' וגרועים ופושעים רשעים להיות עלולים מזה היוצאים הבנים ובודאי הבאים,

ים בנ להעמיד אני עתיד אם אברהם אמר מד) פרשה (ב״ר חז״ל אמרו וכבר ע״ב כ' דנדרים

חלקו אשרי נפשו ושמור בניסיון העומד וכל ערירי הולך ואני לי מוטב. ולהכעיסך

3 ) ורביה פריה מצוות קיים ה׳אבא' האם באמבטי'?'נתעברה

ורביה פריה מצוות קיים לא ורביה פריה מצוות קיים

. א ו סעיף א סימן העזר אבן מחוקק חלקת

וכו- ממזר הבן היה '(ח) אשה להסתפק יש ואם פ״ו האב קיים אם באמבטי שנתעברה נמצא מהרי״ל ובלקוטי דבר לכל בנו מקרי באמבטי שרחץ ירמיה של בנו היה סירא שבן הקודש עבודת בס' וע' ירמי״הו בגי' סירא כי קורדאווי״רו מוהרר״מ האלקי איש להרב יצירה ס' (וז״ל י״ז פרק התכלית בחלק זצ״ל

אומתו בין נמצא ע״ה אבינו אברהם מזמן היה הראשון בית בזמן ע״ה וירמיה הקדושה שעשה הבטחון בס' שנמצא כמו בו מתעסק ז״ל גאון חמאי רב הביאו ע״ה בתירא בן ר״י בספר ז״ל קנה הקדוש הביאו וגם היחוד בס' מתעסק היה ע״ה הנביא שירמיה הפליאה קול בת יצתה עצמו לבין בינו יצירה בספר

ירא ס אצל הלך חבר לך קנה ואמרה בנו לקיים שנים שלשה יצירה בס' ונתעסקו

עכ״ל וגו' ה' יראי נדברו אז:)הכתוב

. א ו סעיף א' סימן זצ״ל הלוי דוד רבי 'הט״ז

ח 'ס״ק הב״ש כתב…והביא בח״מ הב״ח ממ״ש ראיה על תשכב שאל מוזהרת אשה קצ״ה סי' בי״ד

מש״ז תתעבר פן אחר איש עליהן ששכב סדין

נשמע מאביו אחותו ישא שמא גזירה אחר של

דבר לכל בנו דהוי. . עכ״ל ראיה זה ואין דשמא בפרט אמרינן לא לקולא אמרינן לחומרא נתעברה והיא ועשה בקום דתלי במידי

מעצמה בזה. יוצא דאינו

. ב ו סעיף א סימן העזר אבן שמואל בית

בח״מ כתב שנתעברה אשה להסתפק יש

לכל בנו נקר' ואם פ״ו יים ק האב אם באמבטי

, דבר ראיה להביא ויש סמ״ק בהגהת מ״ש מוזהרת אשה קצ״ה סי' בי״ד הביא והב״ח פן אחר איש עליהן ששכב סדין על תשכב שאל ישא שמא גזירה אחר של מש״ז תתעבר

מאביו אחותו דבר: לכל בנו דהוי נשמע

. ב יד ס״ק החיד״א מרן יוסף ברכי

חלקת הרב סתפק נ באמבטי שנתעברה אישה ורביה פריה מצוות האב קיים אם מחוקק שערי בתשובותיו זיין מהר״י להרב וראיתי

ישועה בשם מרן שכתב ממה ראיה שהביא המצווה קיים שוטה חרש הוליד דאם מ״כ

עכ״ד דכוותא וה״נ שבת דאיכא

ההדיוט ולי ב כתו' (ביאה מתיא שמא ): לא

אי ק מחוקק חלקת והרי זה אל זה קרב ולא ואפ״ה בהגהה מור״ם שפסקו זה דין על

כמבואר הוא והרי באמבטי בנתעברה. נסתפק

סיכום הנולד כי והב״ש הח״מ בדברי איפוא מפורש ספק כל ללא הוא באמבטי שנתעברה לאישה מקיים גם ולפיכך זרע השכבת בעל של בנו

ורביה פריה. מצוות

סיכום נאמר אם דגם נראה והחיד״א הט״ז מדברי

מצוות ידי בזה יוצא אינו דבר, לכל בנו וא שה מעשה שום עשה שלא מאחר ורביה, . פריה

2 והנהגות– שובות ת )שו״ת תשע״ד שנת רמא, סימן (ח״ו שטרנבוך משה )הרב בעל של בנו חשיב זהו אם מסופק אני שלעצמי פעמים כמה כתבתי כבר מבחנה ילד בעניין

אמנם להיתר ולא לאיסור לא בזה מורה ואיני. אותי, לשואלים לענות משתמט אני ולכן הזרע,

שעשו ע״י הולידו כולו העולם בכל רבבות אפ' ואולי ואלפים, התפשט שהדבר ראותי אחרי

שאינו למי כן לעשות גמור חיוב שזהו מורה אני ושוב דעתי, שיניתי במבחנה העיבור, תחילה אחרת בדרך להוליד. יכול מהגר״ח תמוה מכתב שם ומצאתי היוחסין מעלת ספר לידי ובא

שליט״א קנייבסקי וז״ל מבחנה ילד …: אודות, אלו ילדים על פקפוק לעורר כדבריו לומר וח״ו עליהם לעז להוציא וח״ו הקדושה בדרך ומתחנכים מבחנה ע״י נולדו ישראל מבני אלפים. וב״ה

אלישיב הגרי״ש כתב וכן בקהל לבוא רים כש אשר אלו צאצאים על לעז שמוציא במי שמוחה, שזהו ואמר כן לעשות הרוצים נגד צעק יעקב הקהילות שרבינו שמה לומר ויש פקפוק. ללא ה'

סבר ולכן נס כבדרך זה והיה נדיר דבר היה המבחנה ע״י שעיבור בזמנו היינו גמור, , איסור

כן לעשות פריצות בגדר שזהו ובכל העולם, בכל נתפשט בזמנינו אבל כן. לעשות אסר ולכן, ע״י ורק טבעית, בצורה להוליד יכולים שאינם אברכים הרבים, בעוונותינו נמצא קהילה

יכול שאינו למי גמור חיוב זהו ולכן, פריצות זה אין ובנות, בנים להוליד הצליחו ב״ה מבחנה

מאוד מעולה שמירה שיהיה ובלבד, . מבחנה ע״י להוליד שישתדל טבעית בצורה להוליד

רק הביצית בחזרה וישתילו הביצית, שאבו שממנה האישה בעל של ו זרע רק בביצית שיפרו

לעשות חייב כך ורבו, פרו מצוות לקיים השתדלות לעשות אדם שחייב וכשם אישה. לאותה כב עמ' כצבי ברץ (מובא דבר. לכל גמור כבנו ודינו ), מבחנה ע״י להוליד השתדלות

3) יוסף- עובדיה הרב בשנת (נכתבה כא סימן העזר אבן ח״ח העזר אבן אומר יביע שו״ת

תשל״ח1978 )

הרופאים וקבעו כלל. להבנות זכו ולא בנים חשוכי והם רבות, שנים זה נשוי זוג אודות נשאלתי שלה שהחצוצרות מפני נורמלי, באורח להריון להכנס תוכל שהאשה פנים בשום אפשר אי כי

של הביצית אל לחדור יכול הבעל של הזרע ואין סתומות אין לדעתם ולכן להפרותה, האשה טיפול ואחר במבחנה, אותה ומניחים קל, ניתוח ע״י האשה מן ביצית נטילת ידי על אלא תקנה ואחר האשה, ברחם אותה משתילים מכן ולאחר הבעל, של בזרעו אותה מפרים במעבדה,

אם וה דבר, לכל אביו אחר מתיחס הזה הבן האם נשאלת והשאלה יולדת. ההריון תקופת ולרוב אחרת? בדרך להבנות לזוג כלל אפשרות שום שאין קובעים כשהרופאים מותר הדבר

בקצרה אשיב …הטירדות

הדעות לכל מוסכם זה היתר אין כי אכחד )ב, ולא סי (חאה״ע עוזיאל משפטי בשו״ת ראיתי 'כי

דבן דה האג ע״פ דבר, לכל כבנו הוא הולד באמבטי נתעברה שאם האחרונים מ״ש שהביא יט) ובאמת ע״ש. וכו'. האגדות מן למדין שאין וקי״ל אגדה, אלא זו שאין לדחות וכתב סירא, הלא״ה לאגדה, הש״ס מן סתירה שיש במקום אלא הכי אמרינן דלא האחרונים העלו שכבר חדש הפרי כתב וכן להלכה. הנ״ל מהאגדה ללמוד נחת פרץ שרבינו תדע משיבים. ואין למדים

הש״ס מן להיפך שיוכיח בלי המדרש על לחלוק יכול מי כי ס…כ), קכח (סי' "א״ח

בודאי ולכן בנ״ד לחוש ואין ממנה. מללמוד בראשונים שהובאה הנ״ל האגדה לדחות שאין למטרה הבעל שהוציא הזרע מן נעשה האשה של שההריון כיון לבטלה, זרע שכבת הוצאת מדין

בכך אין מ״מ מהזרע, טפין כמה לאיבוד ם הולכי שבהכרח ואע״פ לבטלה. נחשב זה אין זו, וכבר להולדה. הראוי מהזרע טיפות כמה לאיבוד שילכו בהכרח תשמיש ע״י גם שהרי כלום, הטיפה מכל נוצר האדם שאין מלמד זרית, ורבעי ארחי דכתיב מאי א) לא (בנדה חז״ל אמרו

ע״ש שבה. הברור מן …אלא

ברפואה עצומה התפתחות האחר, ונות שנים בעשרות הרואות שעינינו ובאמת זה בענין, ובפרט בנים להביא למכאובם מזור למצוא ונואשו שכמעט שנים, מעשר יותר בנים, חשוכי כמה אשר ולמשיב גדולה תשועה להם והיתה בזה, הרופאים פעולות ע״י קיימא של בזרע ונפקדו לעולם,

מן ללמוד אין רמיה, מלאכתם ם שעושי רופאים יש כי ואם יצרה, לשבת בראה תהו לא כי נפש, בזה עוד לחוש אין ולכן בם. יכשלו ופושעים בם ילכו צדיקים ה' דרכי וישרים הכלל, על הפרט

שז״ל איסור …משום

)ז דדינא מסקנא הזרקת להתיר האחרונים שהתירו למה שוה שדינו שנראה מבחנה תינוק לגבי

כל כדרך אחר, באופן להריון להכנס לאשה פנים בשום אפשר כשאי האשה, לרחם הבעל זרע על הדבר שיהיה טוב ומה אחר, איש של בזרע הבעל זרע יוחלף שלא מאד להשגיח וצריך הארץ. וראיתי הרחם. לתוך הכנסתו עד הזרע הוצאת משעת מלאה בהשגחה דתיים רופאים שני ידי

התירו שכן תי שמע ואח״כ בזה. לחלק נכון יסוד מצאתי ולא בנ״ד, ולאסור לחלק שכתב למי

אמן בתוה״ק עינינו יאיר והשי״ת בדורינו. גדולים. כמה

4 ) התשנ״ב (שנת מב ס' חאה״ע ח״ב ומגן שמש שו״ת ירושלים של רבה משאש שלום )הרב עקר בעלה או יולדת, שאינה לאישה ההזרעה, מלאכת בעניין מלאכותית, הזרעה, בעניין

האישה אם הדין מהו שואלים ותמיד ובת, בן נולד ומזה האישה, ברחם האיש מזרע ונותנים

אחר מאיש הזרע אם ממזר, הולד ואם. נאסרה, ולא לאישה, לא איסור שום כאן שאין דיין, ולית דין לית מבעלה, הוא הזרע אם הנה תשובה:

מבעלה בא שהכל כיוון, לולד, דבר. לכל בנו והוא

5 בבני-ברק גור חסידות מפוסקי שפרן מנדל )הרב לעולם התוצאות הם מה ולבדוק גבול להציב פעם כל וצריך תתקדם הרפואה איפה עד נדע, לא הסיכונים מכל בטוח שהוא לפני קדימה אחד צעד לוקח לא לו חשובים והתורה שההלכה. מי איך לראות קודם וצריך רפואי, טכנולוגי חידוש מכל יתפתח מה לדעת אפשר אי פעם אף

אין ואם בשטח, עובדים הדברים חדש דבר כל ולכן טובים. לא לכיוונים התפתחויות או תקלות זמן עבר שכבר כיום ולכן נזק. מכך שאין ויראו זמן שיעבור עד מלהתירו, הדור גדולי נזהרים בהשגחה ונעשים ולתועלת, לטובה מכוונים שהם לראות וניתן אלוף טיפולים התחילו מאז רב

כא עמ' כצבי ברץ מובא בע״פ, (שיח)ה להתירם". וניתן לחשוש אין קפדנית

6) כצבי- רץ רייזמן צבי הרב

- לא עמ' נתעברה של במקרה הפוסקים לדעת שגם ולומר לחלק נראה העיון לאחר ברם

כי ורבו, פרו מצוות מקיים לא זרע השכבת שבעל באמבטי, בהזרעה אבל, מעשה עשה לא

ורבו פרו מצוות מקיים אכן הוא מלאכותיים ובהפריה פעולה עשה שהרי, מעשה עשה כי שבהזרעה ג') אות ב' ס' (אבה״ע משה האגרות וכן לא, עמ' כצבי (רץ להזרעה מכוונת

באשתו ליתן ע״מ בכוונה הזרע שמוציא כיוון כמעשה דהוי יודה הט״ז אף. מלאכותית

- לה עמ' כחלוף35 הזרעה טיפולי שבו ובמצב למציאות, הפוריות טיפולי הפכו מאז שנה

כדבר העולם ברחבי ומרפאות חולים בתי באלפי יום מידי מתבצעים מלאכותיים הפריה ו מ- ולמעלה שבשיגרה, 4% מספר (מלבד גופית חוץ הפריה של נולדו בישראל התינוקות מכלל

של נוסף גדול באמצעות ילדים לידת כי נראה מלאכותית) מהזרעה כתוצאה שנולדו תינוקות

בלתי כפעולה נחשבת אינה וכבר הארץ", כל "בדרך ורבו פרו מצווה קיום הוא פוריות טיפולי

. טבעית

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אם פונדקאית

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית

אם פונדקאית

1 כא ל )בראשית

דִּינָָֽה׃ אֶת־שְמַָּ֖ה וַתִּקְרָָ֥א בַַּ֑ת יָָ֣לְדָה וְאַחַַ֖ר

יהונתן תרגום מִּנִּי דִּיהֹון יְיָ קֳדָם מִּן הּוא דִּין אַמְרַת אֲרּום דִּינָה שְמָּה יַת בְרַתּוקְרַת יְלֵידַת כְדֵין בָתַר ּומִּן אַמְהָתָא מִּן חָדָא מִּן דִּנְפָקּו הֵיכְמָא שִּבְטִּין תְרֵין יִּפְקּון אַחֲתִּי רָחֵל מִּן בְרַם שִּבְטַיָא פַלְגּות

דְרָּחֵל בִמְעָּהָּא יֹוסֵף יָּהִיב וַהֲוָּה בִמְעֵיהֹון עּובָּרַיָּא וְאִיתְחַלְפּו דְלֵאָה צְלּותָא יָ י קֳדָם מִּן ְּושְמִּיעַ דְלֵאָּה. בִמְעָּהָּא וְדִינָּא

2 ) (ס ברכות בבלי ). תלמוד

ואחר1 מאי דינה". שמה את ותקרא בת ילדה "ואחר רב? אמר דין לאה שדנה לאחר מן וארבעה ממני, יצאו ששה מיעקב, לצאת עתידין שבטים עשר שנים ואמרה, בעצמה

השפחות– נהפכה מיד השפחות. כאחת רחל אחותי תהא זכר–לא זה אם עשרה, הרי, לבת

דינה שמה את ותקרא. שנאמר:

3 ) לא נידה אגדות (חידושי ). מהרש״א

בזכרים ונקבות בנקבות, זכרים תלה ביתו דינה ואת להקשות יש ונהפכה היה זכר דינה הא תחילה הזריעה ולאה היה, זכר יצירתה עיקר כן ואם הרואה, בפרק כדאיתא לנקבה,

רזי "פענח ספר "ובשם בדחוקים תירצו והרא״ם האימהות. תפילת ידי על לנקבה. ונהפכה

לאה– שבבטן שהזכר היינו בת ל דינה דנהפכה הא לתרץ: שמעתי והנקבה רחל, בבטן ניתן

כאן עד נקבה, דינה של יצירתה עיקר שפיר אתי דהשתא, לאה בבטן ניתן רחל– שבבטן דברי מוכיחין וכן דבריו. השנה ראש של ביוצר הפייטן ביום ציבור שליח לחזרת (פיוט

אשכנז בקהילות הנאמר השנה ראש של ראשון אורחות לה ("זכור: ה") נשיי צוק חוג "אבן

עובר יושר), להמיר סילוף להאחות), זכרה היום (חישבה אחות, בבטן ביהוסף דינה

"להנחות.

1 בת- ילדה ואחר התוס מבעלי זקנים בעל:'פירוש בת– היתה לידה בשעת משמע בהריון. ולא

ח סימן ויצא פרשת (ורשה): תנחומא לנקבה שבמעיה העובר ונתהפך תפילתה הקב״ה שמע מיד

בת- ילדה "ואחר "שנא': כאן- כתיב אין נקבה) בלשון (פירוש: ואחרת ואחר. אלא

4 י מו )בראשית

בֶן־הַָֽכְנַעֲנִָּֽית׃ וְשָאַּ֖ול וְצַּ֑חַר וְיָכִָּ֣ין וְאַ֖הַד וְיָמִִּ֛ין יְמּואֵֵ֧ל שִּמְעֹ֗ון ּובְנֵָ֣י

רש״י

- הכנענית" "בן עד לצאת רוצה דינה היתה לא שכם את כשהרגו לכנעני שנבעלה דינה בן (ב״ר שישאנה שמעון לה.)שנשבע

התוספות מבעלי )(עה״ת זקנים מושב

ותימה נח לבני אסורה האם מן אחותו והלא אחותו, את שמעון נשא. איך

היה רחל בבטן דינה של הריון, שעיקר לומר יש אלא יוצר בכלי טבע הפייט שייסד וזהו

. העביר

ריב״א בשם (עה״ת השלם התוספות )ספר

שמעון נשא, ה איך בעיני גדולה ותימה האם ומן האב מן היא אחותו. הלא לומר ויש דעיקר

רחל בבטן היה. הורתה

5 ) לנדא- יחזקאל ר' קמא סימן יו״ד (תנינא ביהודה )הנודע

והכל שבהם המשלים ועל הרמזים ועל המוסר על כוונתם עיקר והאגדות המדרשים אבל

הלכות פסקי על כוונתם אין אבל הדת, , עיקר כלל. הלכה לפסק מהם למדים אין לכן

6 ) שטרנבוך– משה הרב תרפט סימן (ח״ב והנהגות תשובות )שו״ת

הסברא שיסוד נסים, ממעשה להוכיח ואין הראיה לדחות ונראה היא הביצית שבעלת הוא

הוולד– הועתק שבנס בדינה אבל כמוה. ובפרטים בוולד חלק לה שיש האמא, נקראת הרי

כלל להוכיח ואין לבד רחל של הוולד ולכן לאה, לביצית עוד זכר ואין עמו, הועתק, הכל

. ניסים ממעשה

7 ) אליעזר– ציץ שו״ת מ סימן יט, (חלק ולדינברג יהודה אליעזר )הרב

: שאלה עם שלה ביצית במבחנה ומפרים בהריון, ולהישאר להיכנס יכולה שאיננה אישה (פונדקאית שניה אישה של לרחם "התינוק" את מעבירים ימים וכעבר בעלה, של,)זרע

הזמן– בבוא ותולידו התינוק את תישא שהיא הנשים לשתי התינוק של היחס. מה

: תשובה לשאלת בנוגע ההלכה וביררתי דנתי כבר הנה לכתחילה זאת מותר אם …בנוגע

המבחנה– אותה של בגופה הביצית את זמן לאחר ולהשתיל בלחזור כשהמדובר אפילו

נוטלת– שממנה אישה העליתי זאת ובכל מה, סימן טו חלק אליעזר ציץ שו״ת בספרי נותן הבעל אחרי הוולד לייחס אפשר אם הרבה פקפקתי וגם בחינות, מכמה לאיסורא

וכדעתי אעמודה, משמרתי על ואנוכי ורביה פריה מצוות כך ידי על שמקיים ולהניח. . הזרע

עתה דעתי כן. אז נידוננו כגון לאל זאת לעשות שאסור שכן, מכל דעתי לפום כן, , ואם

של ופעילותה כוחה על נוסף בזה, מעורב אחרת אשה של אחר כח כשגם כשהמדובר

גופה אל. שירות י זרעו זרע לא הבעל אשר המבחנה,

בהוולדו התינוק את לייחס יש הנשים משתי למי המעשה, נעשתה כבר? …באם

אבן שו״ת בספר יעויין הקודם: בדור נידונה שכבר מצינו השאלה לזאת בדומה והנה ב)

, שנשאל כט ס' בח״ג והגליל) טשערנאוויץ קודש (להראב״ד יקר אשר תחבולה דבר על כך ידי ועל עקרה, אישה בגוף ולחברם חיה מאישה ההולדה כלי לחתוך הרופאים, המציאו

להוליד– מוכשרת תהיה או הראשונה זו, תחבולה ע״י יוולד אשר הילד אם היא מי

לדינא מינות נפקא כמה אשר. השניה?

לשונו וזו: , והשיב בדבר סכנה יהיה לא, אם אף, כן לעשות אסור בוודאי לכתחילה הנה

, הראשונה האישה סירוס מטעם ולדעת מדרבנן, פנים כל על אסור האישה סירוס שגם

, עשה באיסור קצת ועשו– עברו אם אך לכל השניה האישה של בן הוא הולד דעתי לעניות

דבר… אותם ומחברים אישה, של מגופה הניטלים ההולדה כלי שדין לנכון, לנו מתבאר הרי

לגופה בזקנה שסבכה ילדה כדין הוא אחרת, אישה של על שהרכיבה צעירה נטיעה (פירוש:

דין הו לזה בדומה נמי דהכי משם, ולמדים. לזקנה מתבטלת שהילדה זקנה– נטיעה )גבי שמתבטלים אחרת אישה של לגופה אותם שמשתילים האחת האישה של ההולדה, כלי

. ובלידה בהיריון העיקרית האחרת האישה של לגופה המה

ומשתילים אחת, אישה של מגופה הניטלת בביצית הדין דהוא ומינה, מינה דון כן אם

וללידה- להיריון אחרת אישה של בגופה אותה האישה של לגופה הביצית שמתבטלת

השנייה– לאישה מתייחס והוולד האחרת, והוולד הפונדקאית, זאת היא בנידוננו אשר

. אחריה אפוא מתייחס

8 ) נבנצאל– אביגדור הרב מז עמ' כצבי ברץ המובא (מכתב ירושלים העתיקה העיר )רב

אלישיב הגרי״ש מרן את לשאול פעם נשלחתי כי רייזמן) (הרב לכת״ר לספר ברצוני והשתילו בעלה, בזרע ממנה ביצית והפרו ללדת, יכולה אינה שאשתו כהן בדבר (שליט״א)

עצם על הרב וכעס גויה, בפונדקאית בנים (שלשה שהולדות הורה אבל המעשה, )עשיית

בזה הספק צד להבין זכיתי ולא ספק, הוא כהונה לעניין שדינם אמר אך כדין, . ימולו

הוא בזה והנלענ״ד אינקובטור כמו היא והפונדקאית, דבר לכל האם היא הביצים דבעלת

חולים. בבית

האם כלבלב, ותלד ישראלית, אית בפונדק שישתילו וכלבה, כלב זרע יקחו אם בעצמך, והגע

בטנה בפרי האם "ותגל ויגידו לשמונה, אותו?"ימולו

9 ) אריאל– יעקב הרב עמ355 ע סימן ח״א תורה, של באהלה (שו״ת גן רמת העיר 'רב )

אברהם סופר אברהם, הרב אברהם בנשמת ( הגרש״ז בשם כתב טז) עמ' ה' ס' אה״ע ח״ד

החומרות את עליו להטיל ויש מסופק, דינו פונדקאית לאם שנולד שילד, זצ״ל אויערבך הטבעיות התחושות מבחינת שגם (ונראה יולדתו. ואמו הורתו אמו האמהות, בשתי, שיש

הא לשתי תיהן לש העובר את המייחסת וההלכה העובר. כלפי אימהית תחושה יש מהות

לב זאב פרופ' הרב אך תחושותיהן את גם.)תואמת הגרש״ז עם כן מ לאחר ששוחח לי מסר

והגרש זצ״ל, "אויערבך הור ז ל ה ו את הקובעת היא הביצית) בעל (דהיינו: הטבעית שהאם

העובר. ייחוס

האם של ברחם ולא הטבעית האם של בביצית תלוי שהייחוס לומר יותר מסתבר למעשה

. היולדת ביצית להעדיף אולי יש ולכן אש של ה גר יהיה שיולד הילד כך וע״י. נכרית, שלא כדי נקבה, בת על זכר בן להעדיף יש מלאכותית, היא ההפריה הכי שבלאו ומכיוון ולהודיע משפחתו שם את להחליף עליו כהן, הבעל ואם לכהונה. אותה להשיא בעיה תהיה

ישא שמא החשש שאז מאחותה, ביצית תורמת להעדיף לש ואולי כהן. שאינו לבנו את אח

וצ״ע לכולם, ידוע והדבר המצומצמת המשפחה בתוך נעשה הכל כי קיים, לא. אחותו

10 ) שטייינברג– אברהם פרופ' הרב עמ856 (ח״ב רפואית הלכתית 'אנציקלופדיה - 855 )

רבים פוסקים לדעת הפעולה בעצם מהותי איסור אין אסור שהדבר סבורים הם אך

לכתחילה ישא שמא והחשש יוחסין ערבוב בעולם לאנדרלמוסיה חששות מטעמי בעיקר

אחותו את …אח

, ואמנם דורנו פוסקי רוב לדעת (הערה111 אוייערבך הרב אליעזר, הציץ אלישיב, הרב, :

הלכתיות בעיות בגלל ביצית בתרומת משימוש או מפונדקאות להימנע עדיף אליהו )הרב אלו פוריות ששיטות שונות מעוררות (הערה113 נמנע שהוא אוייערבך הרב בשם שמעתי:

לפונדקאות הנוגעת שאלה לכל.)מלהזדקק

מדובר שאם שכתב מי יש אכן עבורם היחידה הדרך היא שהפונדקאות ילדים חשוך בזוג הפיקוח שתהליך בתנאי זאת לעשות להם להמליץ מקום יש לעולם, ילדים להביא

ייעשה הפונדקאות של והרישום תורמת או הגנטיים ההורים שיירשמו היינו כהלכה,

עריות וגילוי יוחסין בעיות בעתיד שתמנע. בדרך הפונדקאית האשה או הביצית מדובר ואם להליך נזקקים הם נוספים ילדים לידת שלצורך אלא אחד ילד כבר להם שיש בזוג

, פונדקאות לכתחילה זאת לעשות להם להמליץ, אין אבל מאוד מאוד בכך רוצה האשה אם

– זאת לעשות. מותר

שכתב מי יש וכן לפרצות מחשש לאסור מקום יש זרה מאשה ביצית בתרומת מדובר שאם

בזה מורה הוא אין אך שונות איסור ולא היתר לא תז. סימן ח״ג והנהגות תשובות )(שו״ת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רמבן ראה תשעט

עה״ת– הרמב״ן בפי' שבועי שיעור תשע״ט ראה 'פ

מצוות מקור ביאור: שיעור ב מרכזי נושא - המדוייקת תכילה על ועמידה כספים, מעשר צדקה למטרת תורה ללימוד או

1 כב-כה יד, פרק. דברים

( )כב שָּם שְּמוֹּ לְּשַכֵּּׂן יִבְּחַר אֲשֶר בַּמָּּקוֹּם אֱלֹּהֶיךָּ ה' לִפְּנֵּׂי וְּאָּכַלְּתָּּ )(כג שָּנָּה שָּנָּה הַשָּּדֶה הַיֹּּצֵּׂא זַרְּעֶךָּ תְּּבוּאַת כָּּל אֵּׂת תְּּעַשֵּּׂר: עַשֵּּׂר

בְּּקָּרְּך וּבְּכֹּרֹּת וְּיִצְּהָּרֶךָּ תִּירֹּשְּךָּ דְּּגָּנְּךָּ ָּמַעְּשַר הַיָּּמִים כָּּל אֱלֹּהֶיךָּ ה' א: ת לְּיִרְּאָּה תִּלְּמַד לְּמַעַן ֶוְּצֹּאנֶךָּ

)(כד אֱלֹּהֶיך)(כה ה' יְּבָּרֶכְּךָּ כִּי שָּם: ָּשְּמוֹּ וּם לָּש אֱלֹּהֶיךָּ ה' יִבְּחַר אֲשֶר הַמָּּקוֹּם מִמְּּךָּ יִרְּחַק כִּי שְּאֵּׂתוֹּ תוּכַל לֹּא כִּי הַדֶּרֶךְּ מִמְּּךָּ יִרְּבֶּה וְּכִי

בּו אֱלֹּהֶיךָּ ה' יִבְּחַר אֲשֶר הַמָּּקוֹּם אֶל וְּהָּלַכְּתָּּ בְּּיָּדְּךָּ הַכֶּסֶף וְּצַרְּתָּּ בַּכָּּסֶף ָּּוְּנָּתַת: ֹּה

2 ראה פרשת. רמב״ן

תעשר- עשר ל כז אמר)(ויקרא כי שיבאר, מצוה זו גם וכל לה קדש הוא לה' העץ מפרי הארץ מזרע הארץ,'מעשר

ממע איש יגאל גאל ואם לא פסוק ואמר)(שם וסף י חמשיתו שרו

. עליו

" לא יח נאמר)(במדבר בו כי הלוים, מעשר זה ואין אותו ואכלתם

מקו בכל ם" לפדיונו טעם ומה חולין, והוא. ,

זרעך תבואת כל לעשר יחייב הוא כ, י באר ועתה

– השם לפני ובניו עצמו הוא אותו שיאכל

– השם" את ליראה תלמד "למען

לפני שם העומדים והשופטים הכהנים כי התורה מורי השם

והמצות. התורה ויורוהו יראתו ילמדוהו

יהיה לפעמים כי בעבור שם, הזכיר אשר הפדיון בטעם ופירש וטוב ממנו, רב יהיה והדרך השם יברכך כי הרבה המעשר

הפדיון כסף שם ולהעלות בכסף לפד. ותו

הוזכר שכבר החומש, הזכיר: ולא

השדה- היוצא וטעם כאשר השדה, היוצא וכל מזרע אמר

הארץ היוצא׳מן' וטעמו העץ, מפרי. השדה

מכל התבואה כל שיעשר זרעך" תבואת "בכל הכונה ואין

שנה שנה השדה מן היוצא כל ולא זרע. , אשר

כל במעשר המחוייבים במינים שיעשר הכתוב, טעם אבל הבא מן יעשר שלא יזהיר השדה, מן בהן היוצא וכל תבואתו המדות בין יעשר אבל המקצת, לו ויפטור המקצת מהם בידו

באמונה הכל עליהם הנתוסף בין: שזרע

כג כך)(פסוק ואחר מעשר להתעשר, המחוייבים המינים הזכיר

ויצהרך ותירשך דגנך - יז יב מקום)(לעיל בכל יזכיר וכן לא

מעשר בשעריך לאכל תוכל ויצהרך ותירשך דגנך וכן וגו',

יב יח כהונה)(במדבר מתנות בפרשת אמר חלב כל יצהר וכל

חלב ודגן תירוש לה יתנו אשר,'ראשיתם

התורה. . מן ובמעשרות בתרומה החייבים הם בלבד אלו. כי

ופירוש׳דגן' ה בלשון קדש - הידועין המינין שת חמ

בתבואה.

' ופירוש׳תירוש - היקבים. ישיקו אשר החדש היין

' 'ויצהר - בהן השמן. אשר

מן חייבין האילן פירות ובכל הזרעין בכל אחר מין ואין ברייתות ויש במעשרות, ולא בתרומות לא כלל התורה

ט יב פרק כהנים)(בחקותי בתורת שנויות קה )(ראה ובספרי

לאס מוטעות וה. ן מכתות,

הדבר אבל המתבאר א לו הבבלי)ברכות התלמוד מן בגמרא (

ה״ד פ״ד והירושלמי)(חלה שאפילו הוא כך מקרא של, ופשוטו שיעשו עד התורה מן אינו שלהם מעשר וענבים זיתים

ויצהר. תירוש מגדולי בו טעו שכבר נזהר, בזה ותהיה

ה״א: פ״ב תרומות הלכות רמב״ם המחברים)(עי'

שנה" וטעם״שנה - כן זו, אחר זו שנים שתי אותו שיעשר

ב… יב רבותינו)(ר״ה קבלת

יח ראה חכמים)(בתנחומא ומדרש תעשר": בלשון״עשר

רמז תתחסר שלא עשר שתתעשר, בשביל, עשר

ימים למפרשי מעשרה אחד להוציא תורה. לעמלי

3. רבה בראשית עב פרשה ויצא פרשת

" תבא אלי "ותאמר - צרך לפיכך שבטים להעמיד מנת על אלא כונתה היתה שלא הוא ברוך הקדוש צפה אבהו ר' אמר

דודאין של סרסרותן היתה יפה מה וראה בוא לוי ר' אמר תבוא. אלי לומר הכתוב - ידי שעל גדולים שבטים ב' עמדו דודאים

יששכר, וזבולון, יששכר בישראל וזבולון בתורה עוסק מפרש בים (שה״ש ריח נתנו הדודאים בישראל רבה והתורה לו ונותן ובא

יד. ז השירים= )=שיר

ויצא פרשת 4. רמב״ן

אברהם״דודאים" רבי וכתב ישמעאל, בלשון יקראו וכך המתרגם״יברוחין", אמר ויש

יש כי אדם בן צורת על והם ריח נתנו הדודאים יד) ז (שה״ש כתוב וכן טוב, ריח, להן

וידים ראש דמות. להן

ויצא פרשת הטורים 5. בעל

דודאים - "כאדם": בגימטריא

6 הברכה וזאת פרשת הירש. רש״ר

יג- מט, (בראשית יעקב בברכת נאמר כבר ואילו האניות, תנועת על וחולש ימים לחוף שוכן שזבולון יד) יששכר יושב הוא

שם פי' (ראה הנפש מנוחת מתוך הרו.)ח בעבודת העוסק ארץ, שוכן בית,

אחת בברכה שניהם כלולים כאן נחל. תם בארץ גם שכנים שהם כדרך,

אולם ומוסרית רוחנית השפעה יוצאת ומשניהם וכשכנים, כאחים אחת בעצה פועלים שהם בכך תלויה בברכה ות השותפ העולמי. המסחר במסגרת במגע עמם הבאים הנכר עמי על שהוא ידי על לו גומל והלה הרוח; נכסי על בנווהו השוקד האח לשבט ברכושו מסייע והוא מסחר, לצורכי בים מפליג זבולון

ברווחה חלק נוטל וזבולון במסחרו, מפתח שזבולון וההגינות היושר ברווח חלק נוטל יששכר הרוחניים. ישגיו מה לו חולק ב המקיפה הדעת ובהרחבת הרוחנית. עבודתו את יששכר משכנות

א עמוד ט דף 7. תענית

תעשר " עשר" - בשביל עשר לינוקא יוחנן רבי אשכחיה שתתעשר.

דריש לי אימא ליה: אמר לקיש,

! פסוקיך

- תעשר עשר ליה: . אמר

תעשר עשר ומאי ליה: אמ? ר

- שתתעשר בשביל עשר ליה: . אמר

- לך מנא ליה: ? אמר

- נסי זיל ליה: . אמר

- להקדוש לנסוייה שרי ומי ליה: אמר

ה את תנסו לא והכתיב הוא? !'ברוך

- חוץ הושעיא: רבי אמר הכי ליה: אמר

שנאמר" מזו, המעשר כל את הביאו

האוצר בית אל ובחנוני בביתי טרף ויהי אפתח לא אם צבאות ה' אמר בזאת נא לכם והריקתי השמים ארבות את לכם

די" בלי עד ברכה די בלי עד מאי? ,

שיבלו עד רב: אמר חמא בר רמי אמר

די מלומר. שפתותיכם

- להאי התם מטי הות אי ליה: אמר

פסוקא- לך צריכנא הוית לא

רבך. ולהושעיא

8 תע מסכת. תוספות א עמוד ט דף נית

תעשר עשר - בסיפרי: איתא הכי

" שנה שנה השדה היוצא זרעך תבואת כל את תעשר "עשר - אלא לי אין

מנין? רווחים שאר וכל ופרקמטיא רבית במעשר, שחייב זרעך תבואת ת״ל

כל". "את

תבואתך" למימר״את מצי דהוה " מאי״כל - דבר וכל ופרקמטיא רבית לרבות

בו. שמרויח

בהגד איכא נמי והכי … ה אלף שעשתה שדה לו והיה עשיר שהיה אחד באדם מעשה

נו עשיר אותו והיה כור ימיו. כל עשה וכן ושנה, שנה כל ומפריש למעשר כורין ק' טל שנה בכל עושה לך מוריש שאני זו ששדה דע בני לו ואמר לבנו קרא למות כשחלה

כורין אלף ושנה - עשיתי, כאשר כורין ק' שתפריש הזהר הבן ועמד האיש אותו ומת

ממנה והפריש האב בחיי עושה היה כאשר כורין אלף השדה ועשה במקומו כורין. ק'

יפריש. שלא ואמר גדול דבר היה שמעשר הבן וראה נסתכל שניה בשנה אחרת לשנה

עליו. נצטער כורין מאה אם כי עשה ולא השדה נתמעט

ושמחים. לבנים מלובשים אצלו כולם באו מעשר הפריש ולא מיעט שכך קרוביו ושמעו

כל לך רמת ג כי עליך נצטער לו אמרו בקלקלתי. שמחים שאתם לי כמדומה להם אמר היטב. כראוי מעשר הפרשת לא מה ומפני הזאת הרעה

המעשר שהיה כהן והקב״ה הבית בעל היית לידך השדה כשבא מתחלה כי וראה בא

לו חלקו הפרשת שלא ועכשיו לעניים ליתן חלקו - הבית בעל הוא ברוך הקדוש היה

מא לך והפריש כורין אלף מתחלה עושה שהיה מה עושה שדך שאין כהן ואתה כורין. ה

" יהיו לו קדשיו את "ואיש ה דכתיב)(במדבר והיינו - יהיה לא כהוגן מפריש כשאינו כלומר

המעשר… כלומר הקדשים אלא לו

9 א עמוד ט דף תענית מסכת שדה. מרומי

שתתעשר בשביל. עשר ובתנחומא כספים. למעשר מקור מכאן

לעמלי מעשרה אחד להפריש ין פרגמיטיט נהגו מכאן אי' ראה פ'

. תורה מיירי זו דפרשה משום היינו תורה, לעמלי ביחוד דנהגו והא

במע שלא כ״ד דף קדושין בתוס' והובא בספרי ותניא, שני שר

מע ניתן גם ומשו״ה אלא, בד״ה שם עי', תורה לעמלי אלא "ש

תורה עמלי בשביל תכליתן כספים מעש. ר

אכן הל״א א' פרק פאה בירושלמי כספים למעשר רמז, למד

מדכתיב" מהונך ה' את כבד תבואתך" כל ומראשית … והביאו

המרדכי בשם רמ״ט סי' ביו״ד זצ״ל הגר״א - מיקרי וכיבוד

לעניים. בצדקה י״ד" במשלי כדכתיב עשהו חרף דל עשק

אביון" חנן ומכבדו.

10 ב עמוד פח דף מציעא בבא מסכת הרמב״ן. חידושי

וענבים" לפרש״זתים ויש - ויצהר, תירוש מדכתיב" הבית פני בראית אלא חייבים ואינם דאוריתא שלהם שמעשר מן הקדש בערתי

הבית" רחמנא״ביקב" דתלנהו גב על ואף, פני ראה דכבר בבית יקב עשאן א״כ אלא במעשר חייבים שאינם כלומר תלאן, שבבית ביקב,

הבית… בגור דגן אבל כלל, בבית תלויים אין הילכך בבית, ולא בשדות אלא גורן ואין רחמנא תלייה ן אלמא ומיקבך מגרנך כתיב דהא

בשדה… וזהו במעשר חייבין גורן משעת

דאפילו ואפשר תורה דבר במעשר חייבין לאכילה שחשבן וענבים זתים תבואה, בכלל שהם מפני לא מיהו אלא, דתירוש דכיון אלא

ויצה המעשר… מן נפטרו לא לאכילה עליהם שחשב פי על ואף עומדים, הם ויצהר לתירוש שהרי חייבין הן אף חייב ר

שמורות הזכויות ©כל טבדי בנימין הרב ועריכה: כתיבה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות