בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית
" לך ל שלום" או" לך ב שלום"?
1 א עמוד סד דף ברכות מסכת בבלי )תלמוד הלוי אבין רבי: ואמר לך אלא בשלום, לך לו יאמר אל מחברו הנפטר. שלום ל
למשה" לו שאמר יתרו שהרי לך ל - (שמות, ד, יח שלום)" והצליח, עלה
לאבשלום" לו שאמר דוד לך ב - (ש״ב, טו, ט שלום)" ונתלה. הלך
ה מן הנפטר הלוי אבין רבי: ואמר מת לך אלא לשלום לך לו יאמר אל, שלום ב
בשלום" אבתיך אל תבוא שנאמר״ואתה )(בראשית, טו, טו.
רש״י המת- מן הנפטר אותו מלוים היו לקבורה למקום ממקום ארונות מוליכים כשהיו קרי והחוזרים והלאה, משם אותו מלוים ואחרים אלו וחוזרים לעיר, מעיר
נפטרים- ממנו להפטר רשות. נוטלין
למאירי הבחירה בית תבא "ואתה כתוב שכן בשלום לך אלא לשלום לך יאמר אל המת מן הנפטר אל
עמך שהוא השלום עם כלומר. לך בשלום" אבותיך
2 כא סימן שמות פרשת (ורשא) תנחומא )מדרש לך בו שנאמר מי כל מוצא אתה לשלום" לך למשה יתרו "ויאמר יח] [ד, (כא)
לשלום- בשלום- לך בו שנאמר מי וכל וחוזר, הולך "וישלח מנין? חזר, ולא הלך
ג- ב )(שמואל בשלום וילך אבנר את "דוד "לך למשה שאמר ויתרו חזר, ולא הלך
"לשלום- וחזר. הלך
3 ד הלכה ד פרק אבל הלכות )רמב״ם למעלה ופניו בו אותו וקוברין המערה בצד כוך ועושין מערות בעפר, וחופרין אומרין אותו והמלוין עץ, של בארון לקבור להן ויש עליו, והאבנים העפר ומחזירין
"לך לו בית כל את ומציינין בשלום", אבותיך אל תבוא "ואתה שנאמר שלום" ב קברותיהם על נפש להם בונים אין והצדיקים הקבר, על נפש ובונין הקברות
הקברות לבקר אדם יפנה ולא זכרונם, הם. שדבריהם
4 ד סעיף קי סימן תפילה הלכות חיים אורח ערוך )שולחן שתוליכנו אבותינו ואלהי אלהינו ה' מלפניך רצון יהי יתפלל: לדרך, היוצא ל שלום היה ואם כשיאמרנה, מלילך יעמוד אפשר ואם רבים, בלשון לאמרה וצריך וכו',
לירד צריך אין רוכב. יא
5 ) ט) אברהם(ס״ק מגן (גמ לשלום לך אלא בשלום לך לחבירו אדם יאמר ואל:)'לשלום.
6 ) (ס״ק ברורה משנה יז)
לשלום– המת מן וכשנפטר לשלום לך אלא בשלום לך לו יאמר אל מחבירו הנפטר ובמהרש״א בהכותב בע״י ברכות סוף ע' והטעם לשלום. ולא בשלום: יאמר
7 - )הכותב יעקב העין על חביב בן יעקב ר' " בביאור: הדורשים בפי במפורסם עניין זכרון זה במקום לכתוב ראוי מן הנפטר
לשלום" לך לו יאמר אל המת- שורש על בנוי ונכון אמיתי טעם הוא הפשט וכפי
והוא: אצלנו הקדום אמיתי בחיים בהיותו להשתדל חייב ישראל איש כל כי
ובמעשה, בעיון שבשמים אבינו רצון לעשות כמו הגמול עולם הוא הבא ועולם
שכרם. ליטול ומחר לעשותם, "היום "שאחז״ל
י וא״כ ה מן נפטר לכל תחייב מת להשתדל בו שהכוונה לשלום" "לך לו יאמר שלא
אלא" השלום ישיג איך לך ב שר״ל שלום" בהיותך בו יגעת אשר השלום עם לך
בחיים. בהפך" לו יאמר חי ה מן הנפטר זה ומטעם לך ל שר״ל שלום" שלמותך על להוסיף
שילך יורה שזה - בשלום" לו״לך יאמר ואל. חייך ימי כל עד דרש שכבר בשלום
ח״ו יוסיף ולא. היום
8 א עמוד סד דף ברכות מסכת אגדות חידושי )מהרש״א כו אלא לשלום לך לו יאמר.'אל יעקב בעין הכותב בדברי בזה עיין הכתובים אבל
להאריך ואין הכונה זאת על מורים אין שמביא כפשטן הדברים ונראין ימי כל כי אשר מקום בכל במעשיו שיצלח דהיינו השלום אל לו צריך האדמה על האדם
שם לילך וחפצו מגמתו אבל אלא בו שיצלח מעשה שם אין בקבר המוות אחרי חפציך שתצלח בו שהרצון לשלום לך לו יאמר חפצו למקום שהולך בחיים לחברו
לשם שתלך מקום ותו בא שתמצא לשלום פי' ויהיה תלך אשר במקום רצונך כפי ולא עמך שלום לך תהיה שבהליכתו שמשמעו בשלום לך לו יאמר לא אבל שלום
שם לילך חפצך אשר במקום אבל שיצלח לשלום לך יאמר לא המת מן הנפטר
בשלום לך יאמר אלא ורצון חפץ בקבר שם אין כי במקומו חפצו דהיינו שבדרך
הר״ן ודברי בקבר אבותיו אל א שיב עד מעכב באין שלום לך יהיה לקבר הליכתך
לדברינו מטין בזה: ע״ש
9 ) בגמרא סד דף (ברכות קמז יעקב העין על יוסף )ענף
זכויותיו נקראים דשלום לפי נראה הטעם בשלום. לך לו יאמר אל מחברו נפטר שבשמים אביו ובין בינו שלום שמשימין אדם של במהרש״א. ועיין ע״א י )(ב״ב
שבידו זכויות כאלו עתה של בשלום דפירושו בשלום לך לומר שייך אין בחי והנה
כבר. שסיגל נכון אינו וזה שאפשר מה כל ולהוסיף עוד לסגל צריך עת בכל דהא לסגל ופירושו להבא לשלום לך אומרים לכך ומצוות. תורה לעמל יולד לעמל ואדם
וזכויות שלומים עוד הוא במת אבל חייו ימי כל לך לו לומר פשר א דאי להיפך
ודרשינן" חופשי" "במתים דכתיב לרש לועג דהוה עוד שיסגל לשלום שמת כיוון
זכויות באותן בשלום לך לו אומרים אלא ממצוות" חופשי נעשה בעוה״ז שסיגל שנאמר בעוה״ב ולא בעוה״ז לא מנוחה להם אין ת״ח שאמרו ואע״ג יותר ולא
מעשה מ״מ חיל" אל מחיל "ילכו חכמים (סמיכות שם. .)אין ולא לעשותם (היום
שג עמ' א' אבילות חזו״ע ע״א, ג ע״ז לעשותם, )למחר
10 איה עין ) קוק הראי״ה - סד )(ברכות כו לשלום" "לך אלא בשלום" "לך לו יאמר אל מחברו הנפטר הלוי, .'ואר״א
לשלום "לך לו יאמר אל המת מן הנפטר "ואר״א, כו בשלום" "לך.'אלא
חברו בעיני הדרך את שמחליק ומי מלחמות, מלאים הם החיים על מעוררו ואינו מכשולים בין רוחניים מכשולים בין החיים, בדרך שיש והמכשולים החתחתים
, גשמיים הדברים נגד במלחמה חמוש להיות רוחו גבורת את ממנו נוטל הוא
התכליתי לחפצו מלבא האדם את המפריעים. הרבים את האדם יעורר כן על לא עוד מאתנו, הוא רחוק עוד השלום כי לך דע לאמר: ממנו, נסעו בעת חבירו
לנו לוחמים רבים כי יען, השגנוהו, הטוב אל מלבא מונע כל להסיר השתדל כן. על
שאתה עד משלום, מרוצפת היא עצמה הדרך שגם תחשוב לא אבל, לשלום ""לך השלום נעדרי מכשולים מלאה היא, הדרך לא השלום, בתוך בשלום, , הולך. השלום אל תבוא אלה כל על להתגבר ובהשתדלותך
הנפשות מנוחת תעודת היא כן לא, לו אין לוחמים כבר בחייו, חוקו שהשלים מי, הנטיות של הגופניות שהמלחמות היא המעלה ותכלית אפסו, מנוחתו מפריעים
מלך פני באור להתענגד ה', הר אל בעלותו כלל מקום תופסות יהיו לא החומריות הדרך גם כלומר, בשלום עולמים""לך מנוחת אל לבוא היא הברכה כן על, חיים. אבל מעלה, ע״ג למעלה ג״כ אפשרות שיש החפץ, מחוז לבד מושלמת לפניך תהיה
התגברות ומצריך השלום את המשבית דבר ימצא, לא ומונע מפריע. דבר
מצויירים ביחוד במנוחה המוות וציור בעמל, החיים ציור המוסר, קוטבי שני. בזה
המוות ציור ולחריצות. לעבודה כח יוסיף, התחזקות וחיוב בעמל החיים ציור במשך ולפעול לעבוד ג״כ ויעודד הרוח, את וירגיע המוות פחד את ימעט במנוחה,
. ום והשל הטוב להרבות לעבוד אלהים, מתנת החיים, ימי הפעולות זמן
11 כא פסוק כח פרק ויצא פרשת )בראשית לֵאֹלהִֽים ל֖י יְקֹוָָׁ֛ק וְהָׁיָָׁ֧ה אָׁבִ֑י אֶל־בֵֵּ֣ית בְשָׁלֹ֖ום: ְשַׁבְתִּ֥י
12 כג פסוק יח פרק יתרו פרשת )שמות עַׁל־מְקֹמֹ֖ו הַׁזֶֶׂ֔ה כָׁל־הָׁעֵָּׁ֣ם וְגַׁם֙ עֲמִֹ֑ד וְיִָֽׁכָׁלְת אֱֹלהֶׂ֔ים וְךֵּ֣ וְצ תַׁעֲשֶֶׂ֔ה הַׁזֶה֙ אֶת־הַׁדָׁבָָׁ֤ר אֵּ֣ם ָׁ֖(כג)
בְשָׁלִֹֽום: יָׁבִֹּ֥א
13 ) י פרק יהושע כא פסוק אֶת־ לְא֖יש שְרָׁאֵָ֛ל י בְנֵָ֧י ל לִֹֽא־חָׁרַַׁ֞ץ בְשָׁלִֹ֑ום מַׁקֵדָׁ֖ה אֶל־יְהֹושָֻׁ֛עַׁ אֶל־הַׁמַׁחֲנֶָ֧ה כָׁל־הָׁעָָׁ֨ם וַׁיָׁשֻׁבוּ֩
: לְשֹנִֹֽו
14 ) השנה ראש מסכת משנה ט משנה ב פרק הכפורים ביום ובמעותיך במקלך אצלי שתבא עליך גוזרני גמליאל רבן לו שלח מה שכל ללמוד לי יש לו אמר מיצר עקיבא רבי ומצאו הלך בחשבונך להיות שחל אשר קודש מקראי ה' מועדי אלה כ״ג) (ויקרא שנאמר עשוי גמליאל רבן שעשה
רבי אצל לו בא אלו אלא מועדות י ל אין בזמנן שלא בין בזמנן בין אתם תקראו צריכין גמליאל רבן של דינו בית אחר לדון אנו באין אם לו אמר הרכינס בן דוסא (שמות שנאמר עכשיו ועד משה מימות שעמד דין ובית דין בית כל אחר לדון אנו נתפרשו לא ולמה ישראל מזקני ושבעים ואביהוא נדב ואהרן משה ויעל כ״ד)
הרי ישראל על דין בית שעמדו ושלשה שלשה שכל ללמד לא א זקנים של שמותן משה. של דינו כבית הוא גמליאל רבן אצל ליבנה והלך בידו ומעותיו מקלו נטל לו אמר ראשו על ונשקו גמליאל רבן עמד בחשבונו להיות הכפורים יום שחל ביום
בוא דברי שקבלת ותלמידי בחכמה רבי ותלמידי רבי ב: שלום
15 א אות ב פרק השנה ראש מסכת בועז ראל- יש )תפארת דס״ד ]וברכות א כ״ט [מ״ק דאמרינן גב על 'ואף אם כי "בשלום יאמר דאל
."לשלום ברכות סוף הכותב מ״ש ע״פ נ״ל דבשלום ללשלום, בשלום בין דהחילוק
. למולו שהשלום משמע לשלום משא״כ יגרע. ולא יוסיף לא שבו השלימות משמע לך יאמר לא מהמת דהנפטר נ״ל ומה״ט שלימות. ומוסיף אליו מתקרב והוא א ד״ג [כע״ז כתוב לעשותן דהיום שלימות שם שיוסיף א״א זה דהרי. ]'לשלום השלימות השגת כבר כאילו בעה״ב שידנוך יה״ר כלומר בשלום לך לו יאמר אבל
מקללו הוא בשלום לך לו כשיאמר מהחי, הנפטר משא״כ, הראוי. יוסיף שלא
בין גדול חלוק יש א״כ שלימות תוסיף שתמיד לשלום, לך לו יאמר אבל. שלימות.
לביאה הליכה מחזי לשלום, בא א״ל אילו, יהושע רבי אצלו שבא גמליאל דרבן, שלימות יוסיף אצלו שיבא וע״י עדיין, שלם שאינו וכמגדפו. כיוהרא אבל בא א״ל
וגזירתי דברי קיימת שבך ובשלימות אצ. לי תבוא בך שיש בשלימות ר״ל בשלום,
16 יז הלכה ד פרק ביכורים הלכות )רמב״ם אנשי "אחינו בשלומן ושואלין מפניהם עומדין שבירושלים אומניות בעלי כל
בואכם פלוני מקום ב מהלכין והם שלום", עד לפניהם מכה והחליל ירושלים בתוך כתיפו על סלו ואחד אחד כל נוטל הבית להר הגיעו הבית, להר מגיעים שהם והם הללויה יה תהלל הנשמה כל עד וכו' בקדשו אל הללו הללויה ואומרין בשיר הלוים דברו לעזרה הגיעו לעזרה, שמגיעין עד וקוראין הבית בהר מהלכים
דליתני כי יי' ארוממך.'וגו
17 יז הלכה ד פרק ביכורים הלכות ההלכה ביאור אמונה )דרך בשלום בואכם. * הגירסא במשנה לפנינו הגי ב' ל״ג לשלום׳ובקידושין באתם
הגי ב' נ״ד בחולין לשלום׳אמנם בואכם רבנו גי' על העירו וכבר רבנו שהעתיק כמו
א ס״ד בברכות 'ממ״ש לשלום לך אלא בשלום לך לו יאמר אל מחברו הנפטר לך לאבשלום לו שאמר דוד והצליח עלה לשלום לך למשה שא״ל יתרו שהרי שנא בשלום לך אלא לשלום לך לו יאמר אל המת מן הנפטר ונתלה הלך 'בשלום
בשלום אבותך אל תבא ואתה מבואר הרי 'עי לשלום אלא בשלום לומר אין דלחי
נ באמ׳ת אמנם בזה מש״כ שם אנשי ותוס' ארי' בן הגהות אלא הקפידו לא דחז״ל
אחר ל' על ולא קראי דכתיבי הליכה לשון על רבי בשלום בא א כ״ה ר״ה 'עי'
ב י״ט ותלמידי׳ובנזיר בשלום בני יבא אם ה״א דברכות פ״ג ובירו' לצאת גמרת
א ס' בשלום׳ובברכות תבא א י״ב בשלום׳ובסנהדרין שיצא רחמים יבקש יצאו
בשלום י״ב ובשבת בשלום ושבתו א' י״ז כ״ב ובמ״א בשלום לביתו איש ישובו
ט״ו ובש״ב ב ס״ו בשלום׳וביומא העירה שובה וכ״נ ואתה אני בשלום אהא (
שכ שם 'במהרש״א ע״ש לשלום לך אומרים דלחי משום הליכה ל' אמר )דלא
ב ט' 'ובתענית בשלמא רבנן ליזלו צ״ע ושם דוקא ושמא הליכה ל' הוא שליזלו
פ נועם האמרי קו' מיושב 'ובזה לשלמא הע״י דגי' בגליון וע״ש קפידא, יש בלה״ק שהקשה אבי בית אל בשלום ושבתי בפ' ויצא וכן לשלום ולא בשלום אמר למה
ובזה שפיר אתי ולהנ״ל בקושיא ונשאר בשלום עמו את יברך ה' מש״כ על הק'
בגמ דגריס ר״ל סי' בא״ר שהביא הא״ח גי' 'מיושב שהוצאתני ניך לפ אני מודה בשלום ותסמכנו בשלום תוליכנו כן בשלום שהוצאתני וכשם בשלום ע״ז ותמה
לשלום אלא בשלום לחי לומר אין שהרי הכל שפיר אתי ולהנ״ל הא יל״ע אך
הגמ 'דמייתי אבותיך אל תבא ואתה שנא' בשלום לך לו יאמר המת מן הנפטר גבי
בשלום קפידא אין בחי גם ובזה כה הלי בלשון מיירי לא התם מהתם ראי' ומה
וי״ל א״כ לעוה״ב עולמו בית אל שיבא הכונה שהרי היא הליכה דהתם דביאה שעצם הכונה חי דגבי ביאות הני כל אבל לג״ע אבותיו אל שהולך כאן הכונה
הני כל וכן בשלום המלחמה מן בני יבא אם כמו בשלום היא הביאה הכא וכן
ישפות והשי״ת בזה קפידא אין ולכן ום בשל לכאן שבאתם היינו לשלום בואכם
בשלום: עמו את יברך ה' לנו שלום
8 1 עטלניגר יעקב ר' יעקב- עיון ) שמאריך ה' פ' שמות פרשת ביפ״ת עיין וכו בשלום לך לו יאמר לא מחברו.'הנפטר
בזה וגם רעה מקרה להן אירע ולא בשלום שאמרו בפסוק פעמים כמה מצינו כי
ח״ו רע דיבור יהיה אם בשלום לך לבנו דוד יאמר. היאך ואפשר חילוק אין דבאמת פעם שמצינו כיוון כן לחברו יאמר לא שהוא אך בשלום או לשלום בין טוב או רע מוכח בשלום לך ואמר ברכו שאביו אף לאבשלום רעה מקרה שאירע אחת
וזה לעה״ב הזה העולם מן שילך רעה ג״כ סובל בשלום שתיבת שעוה״ב בשלום אבותיך אל תבוא "ואתה וכדכתיב תחרות ולא קנאה ולא שנאה לא בהם אין
כן- לו יאמר אם לכן בשלום". יאמר לכן לאבשלום, שנעשה כמו שמקללו יסבור קאמר לכן בעולם", שלום מרבים חכמים "תלמידי בסמוך וכדאמר לשלום
הוא וממילא לאשתו יש א ובין רעהו ובין איש בין שלום לעשות כלומר לשלום, שאמר בגדול מצינו לא ולהכי בחזירתו, ולא בהליכתו לא ניזוק ואינו מצווה שליח
המת- מן "הנפטר נמי, ולה״ק רעה, מקרה לו שאירע לשלום לך לחברו יאמר לא לרש כלועג הוי ובאמת לחברו, איש בין שלום לעשות דמשמע לשלום", לך
המצוות מן חופשין. שהמתים ועי״ל לו אין ת״ח הא לשלום לך למת יאמר דהיאך
וק״ל העוה״ז מן בשלום לך אלא בסמוך כדאמר בעה״ב. מנוחה
19 א עמוד כט דף קטן מועד מסכת הר״ן )חידושי ימצא לא הוא אבל בשלום תהיה שההליכה דמשמע פירוש בשלום לך לו יאמר אל
. שלום בשלום לפקדו וצריך נפחד שהוא מפני בשלום לך לו אומר המת מן הנפטר אבל
. בהליכתו ז״ל הר״א וכתב וכנגדן לבם אל הדבר ומשיאין שמנחשין אדם בני שיש
ע״כ כלום. מזיק הדבר אין קפיד דלא למאן אבל חכמים כאן. דברו
20 ח הערה טו פרק בראשית הערות תמימה )תורה
)ח האמורא זה פסק זה וכנגד לך אלא בשלום לך לו יאמר לא החי מן שהנפטר
, לשלום ראיה ומביא שמות- (פ' לשלום לך למשה שאמר )מיתרו והצליח, עלה
ט״ו- (ש״ב בשלום לך לאבשלום שאמר )ודוד לא אלו דינים ושני ונתלה. הלך
המאמר הובא מאבל ה״ד פ״ד וברמב״ם, ק״י סי' במג״א זולת בפוסקים הובאו
לענין זה על נתעורר וכבר בזה טעם וצריך הלכה, פסק בלשון ולא אגב בדרך, מת
( השכחה אומר בקונטרס ברלין הגר״י ברלין פיק ישעיה 'ר ממשפחת (ברוך), בועז יהושע ר' של הש״ס מסורת על (הגהות
– השכחה. אומר לאיטליה מספרד שגלתה )ברוך להשמטתם) טעם גם וברובם הפוסקים, בספרי שהושמטו הגמרא מאמרי. כל
כאן יעקב בעין הכותב הרב, כי בזה ונראה ללשון בשלום לשון בין החילוק הסביר שיוסיף לו היא וברכה בחי, שייך וזה העתידה, לשלימות משמע דלשלום לשלום,
שלמות, לקנות משא״כ במת שייך וזה לו יש שכבר בשלימות משמע, בשלום לו נחשב לחי כן כשאומרים ולכן שלמות, לקנות עוד יוסיף ולא מכל חפשי שנעשה
דר״ה ספ״ב תפ״י בס' שלמות. וע״ע עוד יקנה שלא לקללה, זאת בראיות והנה
פעמים כמה מצינו, שהרי צ״ע ומאבשלום מיתרו הגמרא הלשון בחי גם שנאמר
בשלום" ביעקב״ושבתי כמו, בשלום ואין, גופיה וביתרו לשטן, פיו פותח אדם
בשלום" יבא מקומו על הזה כתיב״העם כ״ד במ״א כ״ט, בש״א י', ביהושע וכן, ,
בשלום הלשון כתוב י״ח, בדה״ב מ״ג, , בירמי' יהושע לר' ר״ג שאמר מצינו ובגמרא
רק ודילמא לבד, מאבשלום הראי' אולמא מאי וא״כ א כ״ה (ר״ה בשלום,)'בא
מו״ק מס' סוף הנמוק״י כמש״כ לומר נראה ולכן עמו. קרה שנ מה הי' מקרה זה רעיון ומשימים שמנחשים אנשים כנגד רק אלא זה בענין דברה לא דהגמרא
חושבים שאין תמימים באנשים אבל הכותב בשם כמש״כ וקללה ברכה, ][כלומר
בזה קפידא כל אין רע דבר ליה קשה דהיה ויתכן, מן שהערנו מה להנמוק״י
הדבר בטעם י״ל ומעתה בכלל הענין ליישב כדי זה דבר חידש ולכן בזה, . ת הסתירו לעקר הראשונים השתדלו כמה הוא ידוע כי זה, דין הפוסקים שהשמיטו המאמין נאור עם לישראל נאה לא אמנם אשר בכלל, נחוש ענין כל ולהשכיח תמימים דלאנשים ומכיון כאלה, בענינים להשתקע לבדו בה' טהורה אמונה ענין כל ישתקע למען זה ענין כל השמיטו לכן בזה, קפידא אין מנחשים שאין
בטח ילך בתום והולך: נחוש,
21 בהערה ו סימן ג חלק יצחק מנחת )שו״ת מכתבי סיום קודם עוד פה קולמסי שביתת שבעת היות, והנה התועדות ל נקראתי
כסלו י״ט הגה״ק כ״ק של הגאולה חג לחגיגת חב״ד חסידי אצל הרב ש״ע בעל
שם המסובין לפני אמרתי אשר את פה, להציע אמרתי. , ז״ל לבשר ז״ל, לוי קדושת בעל להגה״ק ז״ל התניא בעל שכתב מהמכתב ידוע הנה
: בזה״ל" שם, וכתב מהתפיסה חפשי שיצא לו י״ט יום לנו, ד' עשה זה יום כי
ושקראתי "ע, נ הקדוש דרבינו רבא הילולא יום טוב, כי בו שהוכפל יום כסלו,
בפסוק תהלים בספר יצאתי שלאחריו פסוק שהתחלתי קודם, , נפשי בשלום פדה
בשלום הישועה לו שבא שדייק מה הכוונה לפרש ויש לה״ט. ע״כ שלום מד' י״ט פסוק ג״כ היא זה פסוק (ואגב, וגו', בשלום דפדה הפסוק זה עם משונאיו,
והי אבי בית אל בשלום 'תי ושב ויצא) (בפ' הקרא לפרש בהקדם נ״ה), בקאפיטל
לא לי,'ד' מדקדקים וראיתי חכז״ל אמרו הרי בשלו', ושבתי יעקב, שאמר מה על
דוקא לשלום לומר יש דלחי ס״ד), . (ברכות וי״ל אונקלוס התרגום דברי בהקדם
לא לי דד' מימרא ויהי ויצא/, /פר','שם המפרשים ותמהו תיבת שהוסיף מה על
בקרא שאינו, מימרא, וא הכוונה מרתי שכו, החיים האור לדברי בזה ון, הקדוש
תכוון שנ הוא כתב״והנכון רש״י, פי' ועל הקרא על דיוקים איזה שדייק, שאחרי
לאלוקים ד' שם אליו שיתיחד לומר אברהם אלוקי אבותיו, על שנתיחד ך כדר, ביחוד לי פי', , לאלוקים 'לי אומרו והוא יעקב, אלוקי עליו יאמר גם יצחק, 'ואלוקי
ודבר, ישראל' אלוקי אל לו 'ויקרא דכתיב היה, שכן ותמצא בזה, יעקב דבר גדול
הזאת" אבן לעשות נדר אשר נדרו שלם כן ואחרי התרגום דברי כן גם ואלו. עכ״ד
עליו שיתיחד דד- מימרא ויהי יעקב, שהתפלל ', אונקלוס עליו ויאמר ד', שם אליו
– לאלוקים– ""לי. יעקב אלוקי
קראו שהקב״ה חכז״ל ודרשו ישראל, א' לו דויקרא הקרא, לפרש בזה להוסיף ויש דהוי והיינו הנ״ל, הפסוק על כ') ל״ג (וישלח ברש״י והובא י״ח), (מגילה א' ליעקב דאמאי וצ״ב כ'/, ל״ג /וישלח שם שפ״ח ועי' א', לו ישראל א' ויקרא אמר כאלו
אמנם ודרשיהו, המקרא סרס ונהי' ישראל, א ואח״כ א' בקרא קודם כתיב 'באמת יעקב על ית' שמו יחוד הוי ישראל, א' דכתיב בהא דהנה י״ל, , להנ״ל וקשה הרי שמו שייחד במקרא מצינו דלא י״ג), כ״ח, ויצא (ר״פ ברש״י והובא חכז״ל אמרו לא בקדושיו הן ט״ו) (איוב שנאמר פלוני, א' לכתוב בחייהם, הצדיקים על ית'
, יאמין ו ביצחק רק פסק הרע ויצר כמת הוא והרי בבית וכלוא עיניו שכהו לפי
שם עיין (תנחומא), ממנו וא״כ על שמו הוא ברוך הקדוש ייחד למה טעם צריך
הרי א', ליעקב הוא ברוך הקדוש שקראו כיון אבל בחייו עליו הנ״ל, בקרא, יעקב ית שמו ייחד ע״כ עליו, שליטה ליצה״ר ואין איש, אינו 'שוב נכון ובזה, עליו שפיר שוב ע״כ א', ליעקב קרא שהקב״ה א', לו ויקרא דכיון, בקרא, ההמשך מאד בשלום דושבתי הקרא ג״כ בזה נכון ומה ישראל. א' וקראו ית', שמו עליו ייחד
,'וגו והכוונה דקרא, בסיפא כדכתיב, לאלוקים לי ד' "והיה בקשתו, שהי' "דכיון
ג״כ בקש וע״כ איש ולא א' נקרא שיהי' מטעם, כ וע כנ״ל, ד' שם אליו "שיתיחד
בלשון כתב ברכות) (סוף בע״י הכותב, דהנה לשלום ולא בשלום, ושבתי, דלשלום, שלימות עוד שיוסיף שא״א ונפטר למולו, והשלום עדיין שלם שאינו, משמע שלימות השגת כבר כאלו בעוה״ב, שידינוך יה״ר כלומר בשלום, לך לו אומרים
לשלימות הגיע שכבר שברור דלמי ניקל לנבון דעת, ולפי״ז שם, ין עי הראוי, בשלום י״ל בעוה״ז, עוד, השלם מה סופ״ב), (ר״ה ישראל בתפארת עי' (וכה״ג
יוכל ומי החיים בין עוד בהיותו אף בשלום), בא לר״י ר״ג שאמר בהא, שכתב
למדריגה איש ממדריגת שעלה ממי בזה, יותר בטוח להיות נקרא להיות עליונה
דייקא בשלום ושבתי תפילתו הי' ע״כ. , 'א, ז״ל התניא לבעל שנרמז מה י״ל וזה
כ״ט תהלים (על למשה תפלה בס' שראיתי ועפי״מ הנ״ל בקרא ישועתו, בהצמחת
א ד' ואומר ק״ש הקורא שכל בזה״ל שם שכתב ד'), , אות, נו לוקי הלא, עליו קשה
וכו בחייהם,'ים הצדיק על שמו מייחד אינו השי״ת לזה התירוץ אך על דדוקא כולם שיסכימו שא״א ישראל כלל על אבל יחטא, שמא שמו מיחד אין היחיד
ישראל- כלל תוך עצמו שכולל וכיון, שמו מיחד לרעה צריך לכך דמי, שפיר
כדי ישראל, כל באהבת עצמו ר ולקש כמוך, לרעך ואהבת מ״ע ע״ע לקבל מקודם
עכ״ל- שראל י כל בין כלול שיהיה ז״ל להגה״ק לו שבא מה לרמז, בא זה וכל שהגיע דייקא, בשלום פדה לומר לו שראוי כלומר, זה, קרא עם הישועה
הדבור אליו ליחד שראוי עד, להשלימות, שמו מיחד הוא ברוך הקדוש שאין דאף ז״ל הגה״ק מרן על שעבר מה כל אבל ביחיד, כ״ז מ״מ בחייהם, הצדיקים על
בשביל הי' במכתבו שם וכמ״ש, זלה״ה הבעש״ט תורת להפיץ הרבים זכות
ב כי דקרא- בסיפא ונרמז רבים עמדי- הי' בשלום י״ל שפיר זה, לכלל שהגיע, וכיון
יצאתי במכתבו ג״כ סיים וע״כ המצע וקצר להאריך יש עוד ו דייקא. בשלום
. מהשתרע
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
