הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמינ י תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
ואביהוא נדב חטא
אליהו ע״י ותיקונו הזמנית– הרוחניות מכח לה להתקרב ברצון היה 'החטא
1 ב פסוק י פרק ויקרא רש״י.
אש- ותצא אהרן בני מתו לא אומר אליעזר רבי רבי רבן. משה בפני הלכה שהורו ידי על אלא
תדע למקדש, נכנסו יין שתויי אומר ישמעאל
שלא הנותרים הזהיר מיתתן שאחר שתויי יכנסו
למקדש. . . יין
2. לב אות דמילואים מכילתא שמיני- ספרא
להוסיף עמדו חדשה אש שראו כיון בשמחתם הם אף אהרן בני שני ויקחו לומר תלמוד מה ואביהוא נדב שמחה אלא קיחה אין ויקחו אהבה, על אהבה איש ממשה, עצה נטלו לא ואביהוא נדב לאהרן, כבוד חלקו שלא אהרן בני
אשר זרה אש ה' לפני ויקריבו מזה, זה עצה נטלו ולא יצאו מעצמו איש ו מחתת אותם… צוה לא
3 שס ג, הקודש אורות.
הקודש רוח הופעת של העליונה ההרגשה אחרי, כשהולכים התורה אל התקשרות בלא שבעולם, והופעה חכמה כל ושל על המשוערות הטובות, המדות ובמדידת בפרטיות, ומעשיה
הרי - פיה עלאה מאימא אבא יסוד הפרדת ואביהו, נדב חטא. זה הם מיחדים הקודש, אל שמתקרבים ככה המתנהגים חושבים שתויי הקודש, אל ובאים זרה, אש אפילו מקריבים ממרחקים, ידי על הבאה עליון, ממקור הנובעת דשמיא, אימתא בלא יין, בהשגתו אחד כל ומתיחדים ראש, פרועי אלא הראש, כיסוי
נטלו ולא מורשה, משה תורת של עליון איגוד בלא וחדת המי גדלות של הכרה מתוך רבם, בפני הלכה ומורים מזה, זה עצה
. פנימית התורה מקור בפני להתבטל צריכה ז. ו קדושה של גדול ועומק להתגבל יכולים אינם מקום, של מיודעיו והם בכבודי. ונקדש
בגבולים, מן נדחים בהתפשטותם ואהרן, ממשה, גדולים להם היו לא ובנים משפחה, של בבנין באים ואינם. העולם, וקנאת ד' רוח המלא אליהו, זה בפינחס שניה, בהולדה וחוזרים
. הברית
המנוחלת והתורה הנבואה פי על המקודשת והעבודה, המסורת תנאי את ומגבלת הקדושה, את המכבדת העליונה, וההתעלות
הערכים מכל עצמה מנשאת זה ועם הרוחניים, החיים הגלות משא את העז בכחה לשאת בישראל, נמזגו העולמיים,
וגאולה ישועה אור תהומות עמקי כל דרך ולחדור עמלו, . וכל ישראל כל על בחורב אותו צויתי אשר עבדי משה תורת זכרו בוא לפני הנביא אליה את לכם שלח אנכי הנה ומשפטים, חקים
לב והשיב והנורא, הגדול ד' יום על בנים ולב בנים על אבות
. אבותם הזקנה רוח עם ובגבורה, בעז המתעורר הסוער, הנעורים רוח לאגודה מתאגדים יחד וזהירות, ראש כובד המלא המסודר, ישועה להחיש והגשמיים, הרוחניים בחיים, פעולתם, לפעול רוח, ד' משיח ישי לבן נר עריכת ד', לצמח בסיס ולהעשות
משיח עם הנביא אליהו יחד, שניהם אלינו בואו י בא אשר אפינו,
דוד. בן
4 ב, אוה״ק. רפג
…, בכבודו נקדש במשכן לישראל ד' כבוד בהראות ההוראה קויה כל את מנתחת והיא היא, יוצאת החכמה ממכון התורית
המוגבלים, והעולמים פרטיהם, ולפרטי לפרטיהם, המוגלמים
הקודש מעמק פי על ים, עולמ ליצורי אשר מצעדים עלילות וכל
יסד ואבא נפקת, מחכמה ואורייתא כוננו בקדשה להחכמה, אשר
. ארץ יסד בחכמה ד' ברתא, נובעים המאירה לאספקלריא אשר הקודש ממקור דוקא כן על עולמים הליכות הם והם לישראל, אשר עולם הליכות כל הם אשר ולכל באפו, נשמה אשר לכל היש, לכל ערובתם יתנו אשר
ותכנית מפעל מעשה ולכל נוצר, יצור לכל חיים, רוח, חייהו ת שאין המוחלטה, הישות באושר להתאשר הקודש, למכון לבא קדוש בירושלים והנותר בציון הנשאר והיה וכליון. העדר עמו
קיימים לעולם הם אף קיים לעולם קדוש מה לו, . יאמר
ואביהו ונדב אז הארתם תוכן שאבו רוחם פאר בזריחת אשר להיות מוגבלה, אצילות להאציל כבר המוכנה הבינה, ממעין
ד לפני ובקרבתם הקריבו, זרה אש עולמים, לערכי 'משתוה
ישראל לבני שמה ונועדתי, וימותו, ישראל וידע. בכבודי ונקדש יצא חכמה ממקור כי ועולמו, חייו יסוד את עד עדי, אז
ומתרוה הלוך הולך הוא הרי העליונים, וממעיניה רק אשר עם הפלגים ילכו הקודש, למרומי בקישור קשב, רב בהקשבת מרועה נתנו שכולם חיים, אלהים לדברי גוונים ברבבות הבעתם
. אחד של מיודעיו של הטהורות, לנשמות אשר הנועם, ריווי וצמאון המעוטרה פעולתו את הוא פועל הכבוד, נקדש שבהם מקום,
אליהו זה פנחם של, תו זכו הנצחים. בשטפי אשר השעות לחיי חפצים אנו אשר הברית ומלאך השעות, בהוראות לד', המקנא הוא סלה ואומרו מכבסים, וכבורית מצרף כאש והוא יבא, , שבא ישראל כל על בחורב אותו צויתי אשר עבדי, משה תורת זכרו
ומשפטים. חקים
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמינ י תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
לזה הוכשר שהעולם טרם גבוה לדרגה שאפו ואביהוא נדב
5 שמ ו. רא עות תרצ״א אחרי-קדושים י״ה
הקיבול. מכוח למעלה שהם להישגים רוחנית תאווה או גשמית תאווה או מהשתיים באחת תלוי חטא כל של הנפשי מקורו נדב אצל
" אותם צוה לא אשר זרה אש ד' לפני נאמר״ויקריבו ואביהוא - להשגה להגיע ביקשו והללו בתורה הכתובה זו היא ציווה דרגת
תושבע "מבחינת הציוו גילוי שמלפני זו פ נענשו… כך ועל י
6 תר״ץ שמיני ראי״ה שמועות.
דרשת באה השמינית" על "למנצח הפסוק על השמיני". ביום "ויהי
חז״ל(: ב" ערכין)יג, של מקדש של כנור אומר: יהודה רבי דתניא, תיקרי אל פניך, [את] שמחות שובע שנאמר: היה, נימין שבעת
על למנצח שנאמר: שמונה, המשיח מות י ושל שבע; אלא שובע עלי שנאמר: עשר, הבא עולם של שמינית; נימא על השמינית, בנבל בכנור לה' הודו ואומר: בכנור, הגיון עלי נבל ועלי עשור
חדש." שיר לו שירו לו זמרו עשור
דוחה מילה מצוות אכן היצירה. ימי שבעת בחינת היו נימין שבעת
דהיינו השמיני. ביום היא ומילה מים. הי חמדת היא שבת כי שבת, משבעה גבוהה יותר. ממדרגה
אשר זרה אש ש״ויקריבו ואביהוא נדב על הדברים באים בפרשתנו
א י, אותם.)(ויקרא צוה "לא נאמר מות אחרי בפרשת להלן ואילו
א טז, וימותו.)(ויקרא ה' לפני ""בקרבתם לפניה קרבה שהיתה 'משמע
למותם שגרמה …והיא
הטבע לבריאת קודם ויסודה טבעית, על היא ישראל. קדושת התורה שבקבלת הכפיה ומכאן תורה במתן התגלתה זו, קדושה השכינה השראת הישראלית. לקדושה הטבע שבין בניגוד הבאה אמורה במשכן זו התגלות במשכן. נתקבעו הקדושה, של וגילויה
הטבע מן למעלה שיסודו השמיני, ביום לשיאה. להגיע
להתגלות הקדושה של זמנה שהגיע היו סבורים ואביהוא נדב לפני "בקרבתם שנאמר הוא הקודש, אל התקרבו ולכן בתדירות,
המצופה– העידן הגיע שלא וכיון ה'". בימות אכן, "וימותו". לכן מן למעלה נימין, שמונה של כינור על הנגינה תהיה המשיח
. השבעה
7 תרפ״ז שמיני ראי״ה שמועות.
אל על בחוץ קודשים והקריב מזבח שבנה נאמר יהו מכוחה שלמעלה מה היא, כן כשמה שעה הוראת שעה. הוראת של
לשעה הקבוע. הזמנים. מסדר
מה עמים כקהל גוי לעשות בניך עתידין אמרו: ובמדרש " מקריבים בניך אף במות איסור בשעת מקריבין עמים קהל
מהכא לה מייתי חנינא ר' במות, איסור בשעת ' יח א (מ)לכים ויקח לאמר אליו ה' דבר היה אשר וגו', אבנים עשרה שתים אליהו
' שמך יהיה ישראל - גוי לו נאמר הזה השם לו שנתן שמשעה
" ממך יהיה גוים וקהל ו פב, .)(בר״ר השם ליעקב שניתן משעה משום תורה, דברי על לעבור בניו שעתידין נרמז 'ישראל'
תורתך הפרו לה' לעשות.""עת
אליהו של במעשיו הזמן ממד מעבר אל הפריצה מצאה נ שפנחס אמרו בהר הזמן. במסגרת מראש ומסודרת קבועה אליהו זה שפנחס אמרו עוד ואביהוא. נדב נשמות את. קיבל להפר רצו הם גם שכן אליהו, בבחינת ואביהו נדב נמצאו צוה לא אשר זרה "אש והביאו לה', לעשות עת משום תורה,
ואביהוא נדבר רצו לכך. הזמן הגיע לא עדיין ש לפי אתם". באה ומתו. הנסי, העולם אל הזמן, מן למעלה אל לעלות בחוץ קדשים שהקריב אליהו הוא פנחס של בדמותו. נשמתם שכן הזמן מסגרת מתוך מסודר הנס היה אליהו שלגבי אלא זמן יש עדיין התחדשות, השמש" מן "למעלה שיש אף
בתוך הנס להופעת מוגדר להקדים חפצו ואביהוא נדב הזמן. "ונקדש הכתוב שאמר והוא ה', את לקדש הנס, של זמנו את
."בכבדי
8 תר שמיני ראי״ה שמועות. צ״א
השמינית על "למנצח הפסוק על חז״ל רמזו השמיני ענייני:"על המשיח ימות ושל וגו' היה נימין שבעה של מקדש של "כינור
השמינית על למנצח שנאמר, שמונה, עולם של שמינית. נימה על
וגו עשר."'הבא נרמזים- אנו ב פז, )(שבת עטרות 'עשר בלשון 'אמנם
'שמיני– המשיחי בעידן 'גם לבא העתיד של העשור בחינת …על עשרה ביה "כי חז״ל כמאמר בעשרה, דווקא מתגלה הג' האופן
א לט, שריא)(סנהדרין "שכינתא בני בתוך "ונקדשתי מהפסוק ונלמד גילוי דרגות מובאות באבות במשנה ב). כא, (ברכות ישראל" הקדושה דרגת הוא שהשיא ומשמע לעשרה, מהיחיד השכינה
בעשרה. המתגלה
עשר שנטל השמיני, ביום המשכן בהקמת התגלתה העשרה קדושת ואביהוא נדבר העם". כל אל ה' כבוד "וירא נאמר בו עטרות,
זה מכח להגלות. זו קדושה של זמנה הגיע כי סברו זאת בראותם לבם נטיית אחרי והלכו אותם", צוה לא אשר זרה "אש לקחו הם הגבולות את לפרוץ העת הגיע כי חשו הם לציווי. בניגוד
הניסית הקדושה התהלכות גילוי ידי על …והקביעויות,
המשכן גילוי בזמן אמנם, צצה התנו הזו המופלאה הקדושה
ואכן זמנה, הגיע טרם אך ה׳שמיני', שבמסגרת ה׳עשרה' בהארת
ואביהוא נדב עולה ה' קדושת אמנם וימותו". ה' לפני "בקרבתם
התעברה לה' בקנאותו אשר בפנחס, ונתקנה ונתגלתה מפעולתם,
ואביהוא נדב נשמת. בו
נשגבה קדושה נתגלתה באליהו ואף חז״ל, אמרו אליהו" זה "פנחס
בבמות להקריב שהתיר השעה זו. הוראת, ב
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמינ י תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
9 קמ / א כרך / הראיה אגרות.
נ״י אלכסנדרוב שמואל מו״ה הנשגב החכם הרה״ג ידידי, לכבוד
מקודש וברכה. שלו'
ידי מצאה ולא הנכבד, מכתבו את קבלתי מעת עבר הגון זמן
אדע לא עתה גם הסליחה. ואתו שונות, ממניעות כראוי, להשיב
אשר ד ע בינינו, החוצצים המושגים את לברר בידי יעלה אם
בפולימיקה להשתקע ולא ענין, אל מענין להעתק בבטחה נוכל
לדבר מוכרח הנני מ״מ חלילה. החוזר אחד בענין סוף לה שאין
ממי הדברים עליו רבו כ״כ שכבר זה, בענין גם היכולת כפי
וממנו. שקדמונו
מדבריו ומשמע לע״ל, של המצות ביטול את נס על מרים כבודו
מצות אין למ״ד נוטה יותר שהנני משום ה, ז יסוד על חולק שאני
לע״ל. בטלות
ואלו "אלו מאד יצדק המחלוקות בכל כמו בזה ידידי, כן לא
הוא לע״ל של המרחב שאותו מבחינים, כולנו הננו א״ח". דברי
בלתי- כ״כ להכניס צר המקום שאין עד ומקיף, רחב כ״כ מוגבל,
ויש בו, טלות ב מצות שאין לע״ל יש זו. אחר זו הדעות שתי בו
בתלמודה מעיינים להיות החפצים ועל בו, בטלות שמצות לע״ל
רק מוטלת החובה והרחבתה, גבהה טהרה, בכל האמונה, של
שני את המגבילים והגדרים, הסימנים התנאים, את יפה להגביל
"לעתיד- מיני איך ומיושב מפותח בשכל ולהבין אלו, לבא"
ערכו לפי אחד לכל מתאימים. הדברים אין זה שעל סובר, והנני
דעות הוגי בין חילוק שיפול. ראוי
לכבודו במכתבי להבליט חיוב מוצא שהנני מה הדבר, , עיקר
הקץ את דוחק הוא כאילו לפעמים, דבריו שנראין מה על הוא
דוקא ולהעמידו בו, בטלות שמצות הרחוק לע״ל אותו של
בנין צריכה שהיא והתמוטטות, שברון המלאה שלנו, בתקופה
שכל לדעתי וראוי חולק, אני ע״ז דוקא. מעשי ואימוץ ממשי
ישר- שונות בתקופות כבר ראינו שדוגמתה זו, מסברא יסור. לב
לשום עוד צריך שאיננו עד במוסרו, העולם עלה שכבר להחליט,
והסכמה מסורת של חיוב ושל אמונה, של הדרכה לשום, צירוף,
בין רוחניים, נבואיים ם, עליוני ממקורות בין שיהיה, צד מאיזה
ע״ז לנו שאין בשעה מעשיים, חברותיים לאומיים, ממקומות
טעות פשוט היא זאת ההפך, ממש רואים והננו ומופת, אות שום
מאד רבות תקופות של. בחשבון
מלא עדיין שהוא בשעה מתוקן העולם את לחשוב הזו, והטעות
על צירוף, אחר וצירוף לצירוף, הצריכים סיגים, בשכר- לנו ה
הרבה. לימוד
באמת שהיו סגולה, שיחידי הדבר, אירע כבר תקופות בכמה
מנקודה או העולם, כל על מעצמם דנו נעלים, מוסר בעלי
המצב על באומה, התרוממות של זמן באיזה אחת, מאירה
החיובים את לבטל הקץ, את להחיש כך בשביל ורצו התמידי,
הנקצב הערד לפי ל ובמשק במדה ובמסרת, במעשה הקבועים
רבים מכאובים ע״י הטעות נגלתה תמיד אבל עולם. מצעדי, של
והרוחנית המעשית והתולדה מעגלו, על לסובב שב והעולם
שמירת ע״י ויקר, חסן יד על לקבץ הרגיל, למהלכה שבה
זה אטי מהלך ע״י דוקא לעלות ומצות, אמונה ומסרת, מנהגים
נקודת- אל גבוהה יותר. פיתוח
כל את לדון שאין די לא אחרת. דוקא יורה המיושב השכל
שיוכל הסגולה, יחידי של המדה אמת באותה כולו העולם
למרום עד והקצובים הקבועים החיובים מתוך שנתעלו להיות
מיוחד זמן איזה ע״פ הזמנים כל ואת הנעלה, הפנימי, המוסר
לדעת שראוי להיפוך, אלא - נפשית להתעלות ביותר המוכשר
באלפי הוא קשור מ״מ מתעלה שהוא אע״פ שהפרט תמיד
השולטות המוסריות, המחלות אותן וכל הכלל, אל קשרים
בו ג״כ לשלוט הן יכולות בהכלל, מהיר וזרם קביעות בדרך
הוא עלול בחסנו, בעודו גם המאושר, והזמן מדה, באיזה
לפניו הקבועים הזמנים מהלך של החיים זרם מכל למפגע
. ולאחריו
חיובים ולהקלשת להירוס קופץ להיות שלא לעולם ראוי ע״כ
העוברים ולזמנים המעולים ליחידים ביחס אפילו קבועים,
מהם ולמוץ עולם את כללית באהבה לסבול כ״א המאושרים,
אשר בעת עתם, בבא יבאו בא אשר הטובה, לימי חיים של טל
בר כ אם ספק, ע״ד יפול שלא עד ומזהיר, מלא יהיה כ״כ האור
כולה החיים תבנית שכל עד לא, או המאושר הזמן, בא
בא שקיוינוהו היום זה הנה תעיד ובפנימיותה, , בחיצוניותה
ושירה גיל תעטה צאצאיה וכל. והארץ
כל על האור, על והחושך הטוב, על מרובה שהרע זמן כל אבל
בכל הסגולות ואת העם את להזהיר מוטלת החובה באמת צופה
המקיפים והחיובים הקבועות המצות לאהבת, ושכל אורה דרכי
כל את המקיפים הכלליים, המוסר חיובי הכלל, כל את
כדי גדולם, ועד מקטנם הפרטיים, האומה וחיובי האנושיות,
בקרבו להאיר שיוכל הלאומי, השלם האגד אל ידם על לבא
אנו אותו אשר והעליון, החפשי המוסר של הפנימי האור ביותר
. מבקשים
וא אחרים באופנים ואח״כ, אהרן בני שעשו הנסיונות, ותם
האלכסנדרונים בעומק- ושקועים נפולים ובפנים, הרשעה
יודעים להיות דרך למורי לנר יהיו פרים, את שראינו, השבתאיים
המהירות של אחריותה. מהי
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמינ י תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
לכתחילה היה ואביהוא נדב חטא
11 תסג-תסה עמ' הראיה מאמרי.
האנוש טעתה יסודית טעות הקדמון, האדם חטא אחרי יות, בזה
לעצמה ישות בתור והכיעור החטא הוא מקרה, כי, שחשבה מקרי ענין הוא התשובה גם וממילא. ומהותו האדם של בנפשו יסוד שמשה זו טעות אדם השלמת בהתהוות פועל כח וחלישת כל בתוך עתה עד מאז האליליות ולהיכל זרה העבודה לבמת
את המסמלים הארץ, גויי. הנפרדות
בכל האנושי: המין כל בתוך טבועה אלהים לקרבת הדרישה ולהכלל הטוב למקור להדבק ושאיפה התגעגעות יש נשמה
העליונים. הרוחניים בחיים
מהרוממות מובדלת במדרגה הוא החומר זה, לעומת האור את בעדו החוצצים מסכים, כמה מאחורי שהשתלשל
בקדושה ולהזכך להטהר הדרישה ואולם הגנוז. והעדן הנובעת העליונה, התשובה של התוכן תמצית היא ובפרישות
המעשה, סוף. כי הראשית ממקור - המטרה המחשבה באה
עצמי. ממקור הופעה בתור התשובה מהות מכוונה ולזה תחילה.
ההשתלמות מדרך האדם את התעתה המוטעת המחשבה
הבת א של האש ורשפי וטוהר, זיכוך ע״י הכשרה של הנזכרת אלהים עם קשר להם לבקש אפסיים לכל התנדפו וקרבתו אלקים לפני עצמו את האדם מצא ומשתומם בהול מקרוב. חדשים את ראה החטא מחיצת מפני ומובדל מורתק האלקים, אלקי מעומק היש כל את המקפת הכללית, האידיאליות לפני עצמו
ל ש הרשע מטה ופרח צץ החזיון. קם והנה תחת. עומק עד רום אלהים שב״קרבת עצמו הטוב של הקדשים קדשי מתוך עבו״ז
הקדשים קדשי מבית דנורא כגוריא "ונפק טוב"."לי
התורה והבינה הדעת ממרכז הנהרה את שאבה ישראל כנסת רבינו משה של התפארת קדושת ע״י הראשונה זו. והתשובה
והעבודה השרות זו ובניו, אהרן ע״י הכהונה קדושת והאחרונה
המקדש בית ובריכוז בכללות ישראל קדשי טומאות. הור בטי הרזים תורת השרת"; מלאכי "אפילו בו יבא לא זר אשר במקום הלוחות בכתב ההווייות הבחינות שתי אלו שרשי לנו מגלה יסוד שערים, דרל״א ואחור פנים עבריהם", משני כתובים שהיו
ותשר׳ק "אבג׳ד הקודש לשון אותיות בסדר והפוך."ישר
בכל עולם לחשוכי גם להאיר היא ישראל כנסת של תפקידה ומהותה התשובה יניקת של הזאת ההבנה עומק את ארץ, , קצוי דמותה את ממעטת וחלילה חס היא אם ובטיפול בהדרגה קרבת שבשמים, אביהם את מכירים ישראל כשאין עצמה, היצורים כל אלוה יותר: עוד הגוים כל בקרב מתטשטשת אלקים
שבכיסופי הקשרים מתנתקים דאלהין". אלהא בתור רק רים מכי העולמים חיי למקור. הנפש
ביחסה העצמית התשובה של ההארה את גילוי לידי להביא כדי בזמן נחוצה שהיתה החצוני, העולם של הרוחני מצב אל דו מאורע דרוש היה המשכן, מקום בריכוז השכינה השראת
כלפי הצורה, ואולם החטא, מן למעלה יהיו שנושאיו פרצופי, והנה החטא. כלפי הטיה תהיה הרושם. מקבלי מצד חוץ, ואביהו נדב שבכהונה, עליונין קדושי בקרוביו, נתקדש השדרות של התפיסה מצב לפי זרה עדיין שהיא אש שהקריבו
. אקדש "בקרובי האנושיות של "הנמוכות
ת בסמיכו הדברים המשך ביאור. ליתר וקשרה, התורה ובאה במותר עצמך קדש תהיו "קדושים שבפרישות הקדושה פרשת
אני קדוש כי."לך
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
השיעור סיכום
הזמנית– הרוחניות מכח לה' להתקרב ברצון היה החטא ע״י ותיקונו
אליהו
נדב חטא על התורה מספרת בפרשתנו א. שביום ואביהוא,
זה מעשה בעקבות זרה. אש הקריבו המילואים ימי של השמיני
התייחסויות מצאנו חז״ל בדברי ואכלתם. ה' מלפני אש אה יצ
ואביהוא נדב של למעשיהם. שונות במקום רש״י שבני כותב
שנכנסו משום או משה בפני הלכה שהורו מפני מתו אהרן
זאת לעומת חטא. כאן שהיה אומרת זאת למשכן. יין שתויי
שמיני פ' על בספרא שרצו לטובה, היתה שכוונתם מובא
להוסיף ה בעבודת אהבה ע״ג.'אהבה לקמן קוק הראי״ה בדברי
הללו– המקורות של שילובים מספר נראה שבין ביחס בעיקר
שבכוונתם הטוב השורש לעומת ואביהוא נדב. חטא
ב ב. ב העוסקת פיסקה הרב כותב שס ג, הקודש אורות מספר
נקודות עיקרים על ונעמוד ואביהוא, נדבר לחטא הנוגעות
הדברים.
הראשון בשלב לחטא כותרת הרב: נותן
הקודש רוח הופעת של העליונה ההרגשה אחרי, כשהולכים
התורה אל התקשרות בלא שבעולם, והופעה חכמה כל ושל
על המשוערות הטובות, המדות ובמדידת בפרטיות, ומעשיה
פיה- מאימא אבא יסוד הפרדת ואביהו, נדב חטא זה הרי
. עלאה
דבריו בתחילת הרב מדבר על רוח הופעת של עליונות "הרגשות
הקודש" " הקדש "רוח. הביטוי שבעולם והופעה "ו״חכמה
הרב במשנת מבטא היינו מלמטה", בבוראו האדם של דבקות "
האדם. השתדלות ע״י שבעולם וההופעה ה״חכמה כן "כמו
ש החיים כוחות ושאר ההרגשות החכמות, את מבטאים, אדם ב
התורה מחכמת מקורם שאין הרב. בין שההתנגדות מציין
המוגדרים– פרטיה על המסורה, התורה לבין הללו הכוחות היא
ואביהוא שנדב הסיבה ואביהוא. נדב של החטא מקור עצם ב
חטא אהבה– על "אהבה להוסיף רצו שהם מה מחמת "והוא
השורה את "קלקלה בעצם ואהבה."זו זאת הגדיר הרב
הוא הדברים מקור עליאה". מאימא אבא יסוד כ״הפרדת
ל תורה בליקוטי שמ פ' אר״י י. ני להבנת להיכנס בלי גם
שבין מתח על כאן שמדובר ברור שהם כפי הקבליים המושגים
ה״אימא– של "הצד היינו לעו הנברא, המקבל, אבא "יסוד "ת מ
המשפיע, העולם. שמעל המוגבלת יה החוו של ההתפרצות
אפי למידה, 'מעבר טובה– לכוונה בהנהגה פגם גורמת
בתורה המתגלה. האלוהית
ב - השני שלב כיצד הרב מפרט נגררו חר א ואביהוא נדב
– השונים החטאים מחמת דווקא הפנימית: גדולתם
הם מיחדים הקודש, אל שמתקרבים ככה המתנהגים חושבים
שתויי הקודש, אל ובאים זרה, אש אפילו בים מקרי ממרחקים,
ידי על הבאה עליון, ממקור הנובעת דשמיא, אימתא בלא יין,
בהשגתו אחד כל ומתיחדים ראש, פרועי אלא הראש, כיסוי
נטלו ולא מורשה, משה תורת של עליון איגוד בלא המיוחדת
גדלות של הכרה מתוך רבם, בפני הלכה ומורים מזה, זה עצה
. פנימית
בחז״ל מקורם כאן מזכיר שהרב ה: חטאים פרטי כל
"מקרי זרה" אש אפילו בים – התורה בלשון. מבואר
יין" שתויי הקודש, אל "ובאים – והוא בחז״ל כמבואר
הנ״ל. ברש״י
" ידי על הבאה עליון, ממקור הנובעת דשמיא, אימתא בלא
ראש" פרועי אלא הראש, כיסוי – שמות ב בא ומ ה מה, רבה
הראש שכיסוי מסביר הרב ראש. פרועי היו ואביהוא שנדב
שמי יראת מבטא ב קנו, שבת בגמ' מב. ואר שכן ם.
של עליון איגוד בלא המיוחדת בהשגתו אחד כל מתיחדים "ו
מזה" זה עצה נטלו ולא מורשה, משה תורת – ענייני שני כאן יש
הכללי העניין כללי. לעניין הקשורים "כל מתייחדים שהם הוא
פי על ה' את עובדים שהם והיינו, המיוחדת בהשגתו "אחד
אחד כל של הפרטית השגתם כפולה היא: זה לעניין ת המשמעו.
מש של בדעתו מתחשבים לא הם. א ה מ לא אף הם. ת ייעצים זה
ה עבודת דרך את לעצמו קובע.'מו עצ בפני אחד כל אלא זה עם
במדרש הוא זה רעיון מקור שמיני- ספרא דמילואים מכילתא
… ממשה עצה נטלו לא ואביהוא: נדב לב" אות עצה נטלו ולא
מזה." זה
רבם" בפני הלכה "ומורים – ברש״י והובא חז״ל מדברי הוא
. הנ״ל
שכל מדגיש הרב פנימית גדלות הכרת "מתוך,"נעשה זה
אהבה על אהבה להוסיף שכוונתם לע. יל וכמובא
הש בשלב לישי להתבטל צריכה היתה זו שגדולה קובע הרב
התורה: בפני
התורה מקור בפני להתבטל צריכה זו קדושה של גדול. ועומק
ונקד בכבודי ש
וקביעותיה התורה מגבולות משוחרר איננו אהבה להוסיף הרצון
. המפורטות בשמות המוזכר בכבדי" "ונקדש בפסוק מסיים הרב
כותב שם ורש״י המשכן, בניין על מדברת התורה שם מג. כט,
להתקדש שמו שעתיד למשה הקב״ה רמז אלו שהמילים
"מכובדי– ידי עי" "[להתעלות] היינו נדב ע״י. ואביהוא הרב
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
שבעצם מסביר התורה מעלת התבררה ואביהוא נדב מעשי ע״י
שיהיה ככל עליון רוחני רגש כל על יתר. והמצווה
הרביעי בשלב ואביהוא נדב חטא של התוצאה את הרב: מסביר
גדולים בגבולים, להתגבל יכולים אינם מקום, של מיודעיו והם
באים ואינם העולם, מן נדחים בהתפשטותם, ואהרן, ממשה
להם היו לא ובנים משפחה, של. בבנין
, ואביהוא נדב של העליונה שגדולתם מסביר הרב אהבה הוספת
אהבה על גבול לכל מעבר א, – ואהרן ממשה יותר פי' גרמה
לכן הזה. לעולם מעבר להתרחב״התפשטותם"] להם [ הם
התורה שמעידה כמו ילדים. ללא ל, המוגב הזה, מהעולם יוצאים
היינו להם". היו לא ובנים ואביהוא… נדבר "וימת ד ג, בבמדבר
– ומשפחה– המשכיות בנים, שיהיו מנת שעל יש צורך
מעל שהן דמויות לכן המוגבל. זה, ה העולם לסדרי בהתאמה
המשכיות1. להשאיר יכולות לא העולם
שהתי מבאר הרב החמישי בשלב ע״י הם ואביהוא נדב של ן קו
" זה פנחס אליהו":
' ד רוח המלא אליהו, זה בפינחס שניה, בהולדה וחוזרים
הברית. וקנאת
האומר, בזהר מקורו לפנחס קשורים ואביהוא שנדב הרעיון
אליהו זה שפנחס חז״ל אמרו ועוד בפנחס. התגלגלה שנשמתם
– לאליהו גם המשיכה נשמתם ואם. כן שבאליהו מדגיש הרב
קנאת שני ומצד ה' רוח אחד מצד העניינים: שני התאחדו
. הברית
ואילו והנבואה. התורה ע״י אומר הקב״ה מה את מבטא ה' רוח
המגיעה תביעה ם ג היתה לאליהו כיצד מבטאת הברית קנאת
וכן גשמים ומנע ה' לשם קינא שהוא מה כגון. רטיותו. פ מצד
שמים לשם שעה כהוראת בחוץ, . הקריב
תורת על השומר אליהו של עלתו במ עוסק הרב הששי בשלב
: משה
והתורה הנבואה פי על המקודשת והעבודה המסורת
הקדושה את המכבדת העליונה, וההתעלות, המנוחלת,
1 לשון זה: ד פסוק ג פרק במדבר (בובר) אגדה מדרש על בהקריבם.
כן אם האש, הביאו המזבח מן זרה. אש ההקרבה: על ולא מתו הקריבה
זרה אש ה' לפני ויקריבו אומר הוא וכן נצטוו, שלא לפי זרה, קראו למה
להם היו אם הא להם. היו לא ובנים א): י (ויקרא אותם צוה לא אשר
כהן ו אבינ אומרים והיו היו, שחוצים ואביהוא שנדב לפי מתו, לא בנים
אשה איזה כהונה], סגני שני [אנו נשיא, אמנו אחי מלך, אבינו אחי גדול,
ורביה פריה ולקיים אשה לישא רצו ולא עצמם מונעים והיו לנו, , ראויה
לישרף." להם גרם עון ואותו נשאו לא לות גד תחושת מרוב המדרש לפי
בעוה״ז התנהלות לבין הגדלות קשר. בין שיש הרי בנים. הביאו ולא אשה
עצמה מנשאת זה ועם הרוחניים, החיים תנאי את ומגבלת
העז בכחה לשאת בישראל, נמזגו העולמיים, הערכים מכל
אור תהומות עמקי כל דרך ולחדור עמלו, וכל הגלות משא את
וגאולה יש. ועה
ישראל כל על בחורב אותו צויתי אשר עבדי משה תורת זכרו
לפני הנביא אליה את לכם שלח אנכי הנה ומשפטים, חקים
בנים ולב בנים על אבות לב והשיב והנורא, הגדול ד' יום בוא
אבותם. על
הזקנה רוח עם ובגבורה, בעז המתעורר הסוער, הנעורים רוח
לאגודה מתאגדים יחד זהירות, ו ראש כובד המלא המסודר,
ישועה להחיש והגשמיים, הרוחניים בחיים, פעולתם, לפעול
רוח, ד' משיח ישי לבן נר עריכת ד', לצמח בסיס ולהעשות
עם הנביא אליהו יחד, שניהם אלינו יבואו בא אשר אפינו,
דוד בן. משיח
מ העניינים. שני את בתוכו כולל שאליהו מבאר הרב צ אח ד ד
העולם– ערכי מעל ההתעלות " המנשאת העליונה… ההתעלות
העולמיים– הערכים "מכל עצמה את את "מכבדת שני ומצד
נמזגים שניהם הרוחניים". החיים תנאי את ומגבלת הקדושה
אליהו. ע״י יחד בישראל
הזה המיזוג בזכות היא הגלות את לעבור שהיכולת מסביר. הרב
שאומר האחרון מהפסוק ראיה מביא הוא מלאכי- אחרון
שמב (מה הנביאים הגאולה לקראת לגלות הכנה ה את טא
)העתידה- כד: כב– פסוק ג פרק מלאכי עַבְדִּי מֹשֶׁה תּוֹרַת זִכְרוּ
וּמִשְפָּּטִים חֻקִּים יִשְרָּאֵל כָּּל ע: ל בְחֹרֵב אוֹתוֹ צִוִּיתִי ַאֲשֶׁר הִנֵּה
הַגָּּדוֹל יְקֹוָּק יוֹם בּוֹא לִפְנֵי הַנָּּבִיא אֵלִיָּּה אֵת לָּכֶׁם שֹלֵחַ אָּנֹכִי
: וְהַנּוֹרָּא אָּבוֹא פֶּׁן אֲבוֹתָּם עַל בָּּנִים וְלֵב בָּּנִים עַל אָּבוֹת לֵב וְהֵשִיב
משה תורת זכרון הן כאן שכלולים הרי ". חֵרֶׁם הָּאָּרֶׁץ אֶׁת וְהִכֵּיתִי
אליהו על הדגש והן. לדורות
מסביר הרב א לב המשיב שאליהו בו ת בעצם הוא וכו' בנים על
ה״בנים– של הרוח את "לוקח שהיא הסוער "ים הנעור "רוח
המקביל וכו' ואביהוא– לנדב האבות– "לב עם "אותו ומיישב
המסודר, הזקנה "רוח תורת כנגד וזהירות", ראש כובד המלא
. משה
ג. ב או הרב כותב להנ״ל דומה רעיון הק רות. רפג ב, דש ו
ל" ה״חכמה" שבין היחס על מרחיב הרב זו בפיסקה הרב. "בינה
"תורה הזהר וכדברי החכמה, למדרגת משה רת תו את מייחס
נפקת."מחמה שהתייחדו וא ואביה נדב של עניינם לעומת
הקדמת היה החטא מעצמה. חידושים המחדשת הבינה, במידת
שהוסברו יסודות על חוזר הרב זו הפסיקה גם לחכמה. הבינה
פי על ומבארם "ל בחז נוספים למקורות ג״כ ורומז לעיל,
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
גבול בלא להתעלות שאפו ואביהוא נדב הנ״ל: , העיקרון
באליהו. ותיקונם
הוא בפרט כאן להדגיש שיש מה פה בסיום סקה:
של מיודעיו של הטהורות, לנשמות אשר הנועם, ריווי וצמאון
המעוטרה פעולתו את הוא פועל הכבוד, נקדש שבהם מקום,
פנח של זכותו הנצחים. בשטפי אשר השעות לחיי ס אליהו, זה
אנו אשר הברית ומלאך השעות, בהוראות לד', המקנא
ואומרו מכבסים, וכבורית מצרף כאש והוא יבא, שבא חפצים
על בחורב אותו צויתי אשר עבדי, משה תורת זכרו הוא, סלה
ומשפטים חקים ישראל. כל
שאליהו– מסביר הרב שהוא נדב שך הפעילות משך ה בעצם
הזיכוך– אחרי ואביהוא לחיי המעוטרה "פעולתו ת א פועל
היכולת הוא אליהו של החידוש הנצחים". בשטפי אשר השעות
לנביא השמורה השעה" "הוראת את הנצח. עם השעה את לחבר
ת החורג עליונה, להתעלות ביטוי בעצם היא הרב (שלפי
המורגלים ההלכה )מגבולות הנצחית לתורה התאמה פי. על
לזה הוכשר שהעולם טרם גבוה לדרגה שאפו ואביהוא נדב
ואביהוא לנדב והקשר אליהו, של עניינו ד. הסברתו דרך פי על
הרב, של יפה מתבאר ב בתחילה. תרפ״ז שמיני ראי״ה שמועות
שעה– "הוראת של מעלתה את הרב "מחדד ביחס רט וב פ
הכרמל: בהר אליהו של השעה להוראת
מכוחה בחוץ קודשים והקריב מזבח שבנה נאמר אליהו על
שלמעלה מה היא, כן כשמה שעה הוראת שעה. הוראת של
לשעה הקבוע. הזמנים. מסדר
עמים'. כקהל לעשות׳גוי בניך עתידין "אמרו ובמדרש: מה
מקריבים בניך אף במות איסור בשעת מקריבין עמים קהל
יח א (מלכים מהכא לה מייתי חנינא ר' במות, איסור )בשעת
אליו ה' דבר היה אשר וגו', אבנים עשרה שתים אליהו 'ויקח
שמך- יהיה ישראל 'לאמר נאמר הזה השם לו שנתן שמשעה
ו פב, (בר״ר ממך" יהיה גוים וק.)הל גוי לו
לעבור בניו שעתידין נרמז 'ישראל' השם ליעקב שניתן משעה
תורתך הפרו לה' לעשות "עת משום תורה, דברי."על נמצאה
קבועה אליהו של במעשיו הזמן ממד מעבר אל הפריצה
הזמן במסגרת מראש ומ. סודרת
לנצחיות מעבר שהוא עניין שעה ת בהורא יש לשיטתו, בהתאם
גילוי אמנם הכללים. שמעל שמימי גילוי התורה. של הקבועה
ז ה. נצחיים התורה לכללי עצמו להתאים חייב ה משעה כבר
לדורות– הקבוע "ישראל" השם ליעקב שניתן כבר ה אז ש ורש
העי תורת."ך הפרו לה' לעשות "עת של קרון שמעבר ה״סדר
ומקדם מאז מסודר היה "לסדר הזמנים. מסדרי כחלק, היה זה
. אליהו
נדב של חטאם כל שבעצם הרב מבאר מכאן היה ואביהוא
בעיתוי:
אמרו עוד ואביהוא. נדב נשמות את קיבל שפנחס אמרו הר ז ב
גם שכן אליהו, בבחינת ואביהו נדב נמצאו אליהו. זה שפנחס
זרה "אש והביאו לה', לעשות עת משום תורה, להפר רצו הם
נדבר רצו לכך. הזמן הגיע לא שעדיין לפי אתם". צוה לא אשר
ומתו הנסי, העולם אל הזמן, מן. לה למע אל לעלות ואביהוא
קדשים שהקריב אליהו הוא פנחס של בדמותו נשמתם באה
הזמן מסגרת מתוך מסודר הנס היה אליהו שלגבי אלא בחוץ.
זמן יש עדיין התחדשות, השמש" מן "למעלה שיש אף שכן
להקדים חפצו ואביהוא נדב הזמן. בתוך הנס להופעת מוגדר
"ונקדש הכתוב שאמר והוא ה', ת א לקדש הנס, של זמנו את
."בכבדי
חידוש יש הרב של הללו. בדברים שאיפתם על דברנו עתה עד
המקוד התורה סדרי על לאיזון הגיעה שלא א ואביהו נדב של שת
הנצח יים ב. תאמה הה אי על לא היא הרב של ההדגשה זו פיסקה
זאת נעשה. המעשה שבו לזמן התאמה אי אלא חית, הנצ לתורה
למעשיהם מקום שיש להיות יכול הנצחית התורה שמצד אומרת
מוטעה היה שלהם שהעיתוי אלא ואביהוא, נדב. של
בש ומ רא עות תרצ״א אחרי-קדושים י״ה הרעיון את הרב כותב
כללי באופן: הזה
תאווה או מהשתיים באחת תלוי חטא כל של הנפשי מקורו
מכוח למעלה שהם להישגים רוחנית תאווה או גשמית
הקיבול. נאמר" ואביהוא נדב אצל זרה אש ד' לפני ויקריבו
" אותם צוה לא אשר - בתורה הכתובה זו היא ציווה דרגת
שמלפני זו פ תושבע מבחינת להשגה להגיע ביקשו "והללו
הציוו גילוי נענשו… כך ועל י
גילוי. הציווי קודם הפעולה עניין את הדגיש שהרב הרב אם
צוה לא אשר זרה ש "א שמש״כ מבין שהרב משמע היה מקודם
הרב מסביר שכאן הרי כלל, ציווי היה שלא הכוונה אתם"
עיתוי של עניין התגלה. לא אך הקיים ציווי על. שמדובר ואכן
הסבר ביתר זו נקודה על עמד הרב אחרים במק. ומות
י ה. רע של הזמן את להקדים שלא זה סוד ושאיפות נעלים יונות
השאר בין מקומות במספר הרב בכתבי חוזר גבוהות. רוחניות
, אלכסנדרוב שמואל לחכם באגרותיו הסוגיה בבירור עוסק הרב
ש״מצוות אומרת הגמרא המצוות. ביטול שאלת סביב בעיקר
סבר אלכסנדרוב והחכם לבא", לעתיד בטלות שמא הציע או
הגיע כבר לבא" ה״עתיד המצוות. בדקדוק צורך לנו ואין,
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
כות דבריו על במענה (אגר הרב לו ב יתן נ קמ). א, ראי״ה תו
הרב דברי את לסכם טענות סמ: פר
המחלוקות וכל מאד, גדול א הו לבא" "לעתיד של המרחב
אינן לבא לעתיד יהיה מה באמת מחלוקות להיות. מוכרחות
ויכול בטלות, לא המצוות שבו לבא" "לעתיד להיות ישכול
אכן שבו רחוק יותר לבא" "לעתיד להיות המצוות. בטלות וכן
לעתיד יהיה ולא יהיה מה רבותינו של המחלוקות אר ש לגבי
יכולים לבא– זה באופן. להתיישב
של לבא" ה״לעתיד כבר הגיע שבזמננו לטעון אפשר אי
המצוות. ביטול חייב והוא ופגמים חסרונות מלא עדיין העולם
והן ונבואה, תורה ע״י מלמעלה" שמגיעה הדרכה הן להדרכה: "
וה מסגרות לאומיות ארץ, לדרך הקשורות דרכות ומסגרות
. חברתיות
העולם שמצב שדנו, נעלים יחידים בהם שהיו תקופות היו
צריך לא שהעולם חשבו הם ולכן שלהם, מצבם כפי הוא
המוס להכוונה התורה של רית נעלות זמן נקודות היו כן כמו.
התורה למסגרת צורך בהן שאין לומר מקום היה עצמן שמצד
אך האיר. כבר הנשמתי האור באמת נקודה באותה כי והכוונתה
היו לאור בקביעות והנהגתו בכללותו העולם מצב על פטו שש
"מצוות שמעתה וחשבו וחריגה, עליונה זמן ודת נק אותה
את "להחיש שרצו האלה המקרים שבכל מסביר הרב בטלות".
ובמסרת– במעשה הקבועים החיובים את לבטל "הקץ, לבסוף
רבים מכאובים ע״י הטעות נגלתה.""תמיד
את לשפוט אין הפוכה: להיות צריכה שהגישה היא האמת
הקביעות מצב את ולא הבודדים, מצב ע״פ העולם זמן ע״פ
אלא - חריג ולכן הכלל. פי על הכלל מן היוצאים את לשפוט יש
'אפי התורה חיובי את מעצמו להשיל היה יכול עצמו שמצד מי
המוגדר ישארו– ם י שה חובה יש שבעולם שברגע הרי ים, גם אז
מסיבות רק לא להם. כפוף להיות צריך הוא אלא טכניות,
יכולה לא הפרט של האמתית המציאות מהותיות: מסיבות
מהכלל2. לגמרי מנותקת להיות
ו. והנה ב בעבר ניסיונות של דוגמאות הרב לו כותב סקה הפ סוף
הגבולות ללא ובקודש, בטוב אישית ה הדבקות את להדגיש
ה הרב לשון וזה תורניים: ,
מכתי בקבצים הרב לשון את להביא נכון זה בהקשר 2 קלח עמ' ב "ק
פיס89 ד הדפים '(פנקס ): " כך כל נשתנה שהעולם חושבים המחשבה פזיזי
גודל מפני המעשיות, המצות את לבטל זמן הגיע שכבר עד למעליותא,
של הפנימי האור שוכחים והם בעולם. הופיע שכבר בהן האצור המוסר
לא שעוד הוכיח והנסיון אלפים, כשנות זה המבוהלים כבר טענו זו שטענה
התכסיס בכל עסוק להיות מאד הרבה צריך ועודנו דרכו, את העולם זכה
הגמורה." הרוחנית הממשלה לאור יבא אשר עד המעשי,
וא אחרים באופנים ואח״כ, אהרן בני שעשו הנסיונות, ותם
האלכסנדרונים בעומק- ושקועים נפולים ובפנים, הרשעה
להיות דרך למורי לנר יהיו פרים, את שראינו, השבתאיים
המהירות של אחריותה מהי. יודעים
הרב דוגמאות: שלוש כאן מונה
. א אהרן– בני את וקלקלו גבוה רוחנית לדרגה שאפו שכאמור
התורה גדרי ע״פ המעשי. הצד
האלכסנדרונים– ב. שהושפעו מאלכסנדריה, יהודים הם
והסבירו היוונית, מהפילוסופיה אלגורי באופן תורה ה את
הרב הפקיעו הם בזה [משל]. המעשיות3. מהמצוות ה הידוע
האלכסנדרוני פילון הוא. שבהם
השבתאים– ג. מיסודו ביטל דבר של שבסופו, צבי שבתאי של
כביכול התורה פירוש את ותלה המעשיות, מהמצוות הרבה
את והפקיר המחשבה בעולם רק "נשאר" הוא כך הסוד. בדרך
המעשיות. המצוות
של בהקשר אהרן, בני של הטעות על מדבר הרב כאן, גם והנה
בטלות "מצוות של לדרגה הגענו כבר שבזמננו לומר הטעות
ויתבטלו אפשר הרחוק לבא" "בעתיד אמנם לבא". לעתיד
ביא מ הרב בהווה. זו מחשבה לעורר טעות זו אך המצוות,
אהרן בבני היא לזה הבסיסית. שהדוגמא
3 עמ177 ראיה 'מאמרי ראה: " שלשת מעל הפשט של הזאת ההנתקה
האחרים התורה דרכי המורד את ג״כ שגרמה היא היא אותה, המשלימים
תורה של במקדשה היד שולחי ידי על סובלים שהננו הגמור החורבן, של
שיצאה המפלצת ביחוד הגוים, הבלי אחרי הזונים ד' כרם מחבלי אלה
אופי בכל ישראל בשנאת השקועים הגרמנים המלומדים ידי על בהרחבתה
משדי אותו ינקו אשר האכזרי רוחם פרצופו את כעת לנו המראה גזעם,
חוצפת של מיסודה המסואבים הספרים מחברי הם והם האמיתי,
ובכל וסכלות, רשעה של הרכבה כולה שהיא הקודש", כתבי של "הבקורת
וחרפתנו להוותנו הצעיר דורנו ממחנכי חלק אחריהם הזנו. זאת
הדרכים שלש נתקו אשר מאלה סובלים והננו סבלנו מזה פחות לא אמנם
תורה מין אלה להם קבעו הפשט של מהיסוד והסוד הדרש הרמז, האחרות
זו תקלה שבכתב. תורה של היסוד באיתן קשורה שאינה מזויפת פה שבעל
התחילה מהאלכסנדרונים הראשונים המינים יצאו שמהם קדם, בימי
רשויות של חללן עכשיו ממלאים הם ולענה ראש הפורים ששרשיהם
בארץ וגם הארצות בכל רגלינו את והדוחק אותנו הסובב הזר בעולם
כל יצא למפלגותיהם הקצוניים האליגוריסטים של מיסודם. הצבי
דבר לכל בנוגע המעשית וההפקרות ישראל בית כרם פרצות של המראה
בפועל קודש כל לחלל הראשונים הנם אחריהם שהנוהים ומשפט, חוק
המאבדים הרחבים ההמונים בין הפקרות ה את והמרחיבים ובמעשה
הדרה". כל את ממנה ונוטלים הלאומית שבתחיתנו ההוד כל את בידים
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
מוצאים אהרן בני של בעיתי הטעות של יותר יקת מדו הסברה ז.
בש אנו תר״ץ. שמיני ראי״ה מועות את מביא הרב בשמועהזו
של ובכינורו נימין, ז' היו המלך דוד של שבכינור חז״ל דרשת
נימין עשרה יהיו בעוה״ב לעת״ל ובכינור נימין ח'. משיח
ואילו המסודר הטבע את מבטא שבע שהמספר מסביר הרב
לכן הטבע מעל ההתעלות את מבטא שמונה. המספר דוד אצל
ה שלמות כנגד נימין שבעה היו ובריאת היצירה כימי, עוה״ז
העולם שמונה ו. יהיו יתעלה העולם ולעתיד, היא מילה מצוות
שב ודוחה השמיני ביום על- מעלה מבטאת שהיא משום ת
כבר זוהי נימין רה הע ש היצירה4. ימי לשבעת מעבר טבעית,
המשיח לימות מעבר. דרגה
ואביהו נדב חטאו השמיני" ב״יום לכן מסביר כאן גם. הרב
אי מסיבה הגיע שהחטא ראיה מביא הוא ד: יאלית.
כתוב בפרשתנו י, (ויקרא אותם צוה לא אשר זרה אש ""ויקריבו
.)א ה לפני "בקרבתם נאמר מות אחרי בפרשת להלן 'ואילו
לפני קרבה שהיתה משמע א טז, "וימותו.)(ויקרא שגרמה והיא ה'
…למותם
הרב ממשיך אלו הקדמות: לאחר
הטבע לבריאת קודם ויסודה טבעית, על היא ישראל. קדושת
שבקבלת הכפיה ומכאן תורה במתן התגלתה זו קדושה
הישראלית לקדושה הטבע שבין בניגוד הבאה. התורה,
במשכן נתקבעו הקדושה, של וגילויה השכינה. השראת
שיסודו השמיני, ביום לשיאה להגיע אמורה במשכן זו התגלות
הטבע מן. למעלה
להתגלות הקדושה של זמנה שהגיע היו סבורים ואביהוא נדב
"בקרבתם שנאמר הוא הקודש, אל התקרבו ולכן בתדירות,
ב מהר״ל ז״ל 4: ב" פרק ישראל תפארת ספר במקומות מבואר זה ודבר
ובמזמור הטבע. מן ובמעלה במדריגה יותר הם התורה שמצות הרבה
לומר התחיל כך ואחר וגו'", אל כבוד מספרים "השמים ב) יט, (תהלים
המזמור תחלת מן ויש המזמור. סוף עד תמימה", ה' "תורת ח) פסוק (שם
כי תמימה". ה' "תורת כך ואחר פסוקים, שבעה תמימה" ה' "תורת עד
הטבע על היא התורה ואילו בראשית, ימי בשבעת נברא הטבע, הנהגת
(תהלים דרך" תמימי "אשרי מזמור זה טעם פי ועל שמינית. מדריגה והיא
היא שהתורה בית״א. אלפ״א שמונה בו יש התורה, על שהוסד קיט) פרק
דבר כל וכן בראשית. ימי בשבעה שנברא הטבע על שהיא שמינית, מדריגה
הוא וזה השבעה. אחר הוא הטבע, שחסר מה תיקון והוא הטבע, על שהוא
פחיתות והוא הערלה, עם נברא הטבע מצד האדם כי בשמיני, מילה טעם
השמיני ביום הוא הזה תיקון ולפיכך הטבע, תיקון היא והמילה, הטבע.
שהו לפי בראשית". ימי [בשבעת] (בששת) שנבראת הטבע אחר א עוד ויש
שבע שש, המספרים שבין ביחס המהר״ל שיטת בביאור להרחיב מה הרבה
ואכמ" ושמונה, . ל
המצופה– העידן הגיע שלא וכיון ה'". לפני אכן "וימותו". , לכן
נימין שמונה של כינור על הנגינה תהיה המשיח, בימות
השבעה מן. למעלה
לכן לטבע. וקודם הטבע מעל היא ה״שמונה" מעלת בהו פ עת
התורה כגיגית- הר כפיית היתה קדושה של הופעה והיינו
להכיל מסוגל שלנו שהטבע למה מער. שהיא התקבעה זו דרגה
מגיעה והיא במשכן, השמיני ביום ל. שיאה עדיין זו שדרגה אלא
קבועה. ננה אי ל ש חטאתם ואביהו נדב את ע לקב בשאיפה היא א
בהווה הזו העליונה הדרגה המצופה העידן שהגיע ט. רם,
ח. לציין יש שב תר שמיני ראי״ה שמועות צ״א רעיון אותו מובא,
ש למה בניגוד שונה. קצת בסגנון הרב של לעיל מובא שרצונם
השייכת ה״שמונה" בדרגת להתדבק היה ואביהוא נדב של
הרי נימין"] שמונה בעל משיח של כינורו [כמו המשיח לימות
ה״ע״שירית: הדרגה עניין על דגש שם דווקא הרב שכאן
על "למנצח הפסוק על חז״ל רמזו השמיני ענייני על
ושל וגו' היה נימין שבעה של מקדש של "כינור השמינית":
השמינית על למנצח שנאמר שמונה, המשיח, ימות נימה על
וגו עשר הבא עולם של."'שמינית. עטרות 'עשר בלשון 'אמנם
נרמזים- אנו ב פז, )(שבת 'שמיני– המשיחי בעידן 'גם בחינת על
, בעשרה דווקא מתגלה הג' האופן לבא העתיד של …העשור
א לט, שריא)(סנהדרין שכינתא עשרה ביה "כי חז״ל "כמאמר ונלמד
במשנה ב). כא, (ברכות ישראל" בני בתוך "ונקדשתי מהפסוק
ומשמע לעשרה, מהיחיד השכינה גילוי דרגות מובאות באבות
בעשרה המתגלה הקדושה דרגת הוא. שהשיא
השמיני ביום המשכן בהקמת התגלתה העשרה, קדושת
העם כל אל ה' כבוד "וירא נאמר בו עטרות, עשר."שנטל
זו קדושה של זמנה הגיע כי סברו זאת בראותם ואביהוא נדבר
אותם צוה לא אשר זרה "אש לקחו הם זה מכח,"להגלות.
העת הגיע כי חשו הם לציווי. בניגוד לבם נטיית אחרי והלכו
התהלכות גילוי ידי על והקביעויות, הגבולות את לפרוץ
הניסית …הקדושה
המשכן גילוי בזמן אמנם, צצה התנו הזו המופלאה הקדושה
זמנה הגיע טרם אך, ה׳שמיני', שבמסגרת ה׳עשרה' בהארת
ואביהוא נדב ואכן ה קדושת אמנם וימותו". ה' לפני '"בקרבתם
בקנאותו אשר בפנחס, ונתקנה ונתגלתה מפעולתם, עולה
ואביהוא נדב נשמת בו התעברה. לה' אמרו אליהו" זה "פנחס
זו נשגבה קדושה נתגלתה באליהו ואף, חז״ל, השעה הוראת ב
בבמות להקריב. שהתיר
" השמיני "ביום היו לא עטרות עשרה היו לולא עטרות. עשר היו
רק כך. כל חופשי באופן לנהוג שאפשר חושבים ואביהו נדב
בה עליונה בחינה שהיא לבא, עתיד של נימין" ה״עשרה בחינת
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור 'פ שמיני תשפ״ג│ טבדי בנימין הרב
סדרים ללא בעצמיותה האלוקות את מגלה המציאות והנהגות
זו– התנוצצות מחמת. נוספות לא לעצמם והרשו אהרן בני ן כו
את חי אחד כל מזה. זה לא ואפי' ואהרן ממשה רשות טול לי
מצרים ללא אהבה גבי על אהבה הוסיפו מגבלות. ללא. נשמתו
המציאות שכלל מעיד הניצוץ כאילו הטעות: היתה זו כבר
נימין עשרה של לבא" ה״עתיד. בשלב
פנחס– של ענייני שזהו מסביר הרב הלכה וקיים לה' שקינא
חזקה עצמית בהתעוררות שתלויה כזו הלכה כן". מורים, ש״אין
באליהו שכן וכל הרגילה. למסגרת" "מחוץ של בחינה בה שיש
שעה הוראת כאמור. שהורה
ח לכתחילה היה ואביהוא נדב טא
וא נדב של מעשיהם את ביארנו עתה עד והנה ט. בי הוא. כחטא
טובה בכוונה ששורשו בחטא שמדובר הוסבר הראשון, בשלב
האפשרות תזמון. של בבעיה מדובר לפיו הסבר הבאנו כך חר וא
מצד רק בחטא שמדבור היא הרב בדברי שמצאנו השלישית
חטאו– לא ואביהוא נדב שבאמת והיינו החיצוני. המראה אלא
ה עצמו ומצד כחטא, נראה היה שמעשיהם ראוי מ. עשה יה
בספר מובא זה רעיון תחת, תסג-תסה עמ' הראיה מאמרי
כות "ניגודים הנקרא מאמר ר."ת הנקודות על בקצרה כאן נעמוד
ש המרכזיות שנוגע מה על בדגש במאמר, ש הדברים מהלך
. לענייננו
האמת מצד ענייני שני הנן והתשובה התורה " לכתחילה".
ה רצון היא התשובה כך ה' רצון היא שהתורה.'כפי היא התורה
ה״בינה בחינת היא "שובה והת למשה, ומקבילה ה״דעת" בחינת
לאהרן. ומקבילה אהרן על שהוטלה והמקדש המשכן עבודת
לחטא כ״תגובה" רק לא החטאים, בתיקון עיסוק עניינה בניו ו
ה רצון בעצמה שהיא תמידית, היטהרות של מסדר חלק.'אלא
תפיסה היא זאת ה רצון היא התורה שרק לתפיסה 'בניגוד
בו חפץ לא בכלל שהקב״ה בדיעבד, מצב היא ה התשוב ואילו
"תו רק והוא מ חטא של צר" זו תפיסה שמעות. מ וחסר קרי
חוטא הוא אם שהרי "רע" שהוא תפיסה לפתח לאדם גורמת
והתשובה מכאן ממילא בדיעבד. החיים כל אז בדיעבד רק היא
הנמוך לטבעו יותר הקרובה בע״ז, לשקוע מעדיף. הוא
לחזק כדי אבדן עקב לאליליות שנוטה האנושות, [בכלל
עניין היא תשובה שה התודעה את התשובה של העצמי ]ערכה
. ואביהוא נדב על המקרה ארע תחילה לכ של הר: ב כותב
העצמית התשובה של ההארה את גילוי לידי א להבי כדי
נחוצה שהיתה החצוני, העולם של הרוחני מצב אל ביחסה
, המשכן מקום בריכוז השכינה השראת בזמן דרוש היה
פרצופי דו, מאורע ואולם החטא, מן למעלה יהיו שנושאיו
ה חו כלפי צורה, - הרושם מקבלי מצד ץ, כלפי הטיה תהיה
החטא נדב שבכהונה, עליונין קדושי יו בקרוב נתקדש והנה.
של התפיסה מצב לפי זרה עדיין שהיא אש הקריבו ש, ואביהו
. אקדש "בקרובי האנושיות של הנמוכות "השדרות ובאה
ביאור, ליתר וקשרה, התורה פרשת בסמיכות הדברים המשך
כי לך במותר עצמך קדש תהיו "קדושים שבפרישות הקדושה
אני."קדוש
שהם לכולם ברור היה החטא". מן "למעלה היה ואביהוא נדב
לא שמים. לשם מטרתם כל אהבה. ע״ג אהבה להוסיף באו
לרצונו לקב״ה, להתקרב כנה רצון אם כי כאן יש, חולשה
בעצמו המעשה מצד [הנראות ]חיצוני ה מהצד אמנם לקדושה.
זרה עדיין שהיא "אש הרב שכותב מה זה זרה! אש חטא: הוא
האנושיות של הנמוכות השכרות של התפיסה מצב."פי ל
ההדיוט– מן אש הבאת של אלו מעשים שהאנושות מעשים הם
גוררים כאלה נעשים אליה. מוכשרת לא בכללותה באנושות
כחטא העולם בעני נתפס זה מעשה ולכן זרה. לעבודה. נטיה עם
זאת וכת חנ של השמיני ביום נעשה זה שמעשה בגלל דווקא
הצדיקים– ואביהוא נדב ע״י המשכן, כאלה שמעשים מתבאר
על המכפר התשובה שעניין והיינו מהכפרה. חלק עצמם עם
כחטא שנראה מעשה לכן העולם. הנהגת מסדר חלק הוא החטא
"בקרבי הכוונה זו המשכן! קידוש מסדרת חלק להיות הפך
"אקדש– הרב– של זה הסבר פי על נדבר של שמעשיהם
קדושה של מעשה היה ואביהוא אף כחטא שנראה מעשה [ע״י
שהוא, סדר" היא התשובה. התשובה לדרגת שייך הוא ]בעומקו
. ם ומקד מראש שנברא התיקון סדר בתוך כלול החטא לכתחילה.
לכן– הרב– מסביר עצמך "קדש ואמרה התורה באה מיד
האישית ה' שבקשת להורות לך", במותר האינדיביד ואל היא, ית
צריך הוא כמובן רצוי. הוא ואביהוא נדב של מעשיהם רצויה.
התורה– סדרי עם איזון אך שמחוץ והתיקון התשובה גם
למסגרת הרגילה- ה5. רצון מהנהגת חלק 'הם
לעזאזל שהולך שבשעיר מצוה" עבירה "נעשה של. רעיון ל דומה זה רעיון 5
עשיו– של לשרו כמקריב נראה הרי ש עבירה נראה הוא חיצוניותו, מצד
שנראה דבר שאפילו בחינה שיש להורות ה'. מרצון חלק הוא זאת ולמרות
עי הכיפורים. שביום ה' בהנהגת כלול זרה 'כעבודה הצדיק צדקת ספר
: מ" אות מלובלין לרצ״ה זכויות הכל הרי כן רצה יתברך שהשם ומאחר
שאילו לעזאזל השעיר סוד שזה הכפורים שביום גמורה רה לכפ וזוכה
יסוד שהוא יהיה, לא והוא גמור זרה עבודה עובד היה עצמו האדם עשוהו
רק יתברך. השם מרצון וההסרות העבירות וכל תעשה, לא המצוות כל
עוד נעשה לו לשלחו מצווה שהוא יתברך השם רצון ידי על הוא שהשעיר
ועיין מ״ו) פרק אליעזר דרבי (פרקי חז״ל ירשוהו פ וכך עבירה. ולא מצוה
מה מצד הרע שהוא לעזאזל חלק נותנים שאנו אחרי פרשת ברמב״ן
מצוה". העבירה ונמצא לו לתת צוה יתברך שהשם
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
