צרכי כל לי שעשה
כשהאדם מרגיש את עצמו, עומד במהותו, יודע בחייו מה שהוא צריך לטובתו — ברור, כל צרכיו של אדם, וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמתית, נעשה ונשלם לו. השם יתברך מחיה החיים, יוצרם ומכלכלם, ואין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות.
עיקר ההכרה של הודאת הטובה במלוי החיים הוא, שאנו יודעים שכל צרכינו עשויים, מצויים הם במציאות, ומוגשים לנו ומצויים לידינו באופן מספיק וקל. וע״פ ההטבה של המעשים והתעלות המוסר בחמלת אב הרחמים, גם הקדושה והטהרה יהיו מצויים לנו.
אבל על כל אלה מאיר הרעיון, שהתודה היוצאת מקרב מעשי ״קפחתי את פרנסתי״ (קידושין פ״ב) — ואז ע״פ התיקון המוסרי שיש ע״י המחסור ושבט העוני, ה״ז גם כן בכלל מילוי הצרכים. הנשמה היא על העושר הגדול שברחמי היוצר וחמלתו על יצור, שבמציאות ההכנה שבבריאה.
ע״פ אותה המידה העליונה הידועה לחכמה הטהורה, כבר הכין ועשה כל מה שאנחנו צריכים לו — בין בענינים הנוגעים להשלמתנו החומרית שלנו, בין בענינים הנוגעים להשלמתנו הרוחנית. כל יחיד מישראל מברך ע״ז בלב נבון: ״לי שעשה״ — המתגלה בחסד עליון בהנהגת היצור כולו.
צרכי כל.
---
הצעות לכתיבת בוקר סביב ברכת ״שעשה לי כל צרכי״:
רשימה של כל מה שלי, ששייך לי, ואני שמח בו — תכונות, מידות, ורצונות.
״ה׳ חלקי״ — מה המקומות שאני חלקי בהם, ואיך זה יכול לגדל אותי.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה