איסור חדש
ויקרא-אמור
וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
יהושע ה יא
וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
קידושין לו ב
מתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים ר''א אומר אף החדש.
מנחות סח ב
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן ורבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דאורייתא.
בית יוסף יורה דעה סימן רצג
בסוף פרק קמא דקידושין (לו:) במתניתין פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן וכתבו הרי״ף (טו.) והרא״ש (סי' סב) וקיימא לן כרבי אלעזר דאמר החדש אסור בין בארץ בין בחוצה לארץ דסתם לן תנא כוותיה דתנן בסוף מסכת ערלה (פ״ג מ״ט) החדש אסור מן התורה בכל מקום וכן פסק הרמב״ם בפרק י מהלכות מאכלות אסורות (ה״ב).
שו״ת הרא״ש כלל ב סימן א
שאלה לדזיו ליה כבר בתיה מורי הרב רבי יצחק סגן הלוים. אשר נסתפק מורי אם הלכה כרבי אליעזר דאמר חדש אסור מן התורה בחו״ל. בהא ליכא ספיקא דהלכה כסתם משנה דמסכת ערלה (פ״ג מ״ט) ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי כוותיה. ורב אלפס פסק הלכה כרבי אליעזר וכן בספר המצות ובאבי העזרי. וכן פסקו בכל החבורים דחדש נוהג בשל כנעני. ודבר תימא הוא למה לא לנהוג בשל כנעני. . כדתנן במסכת ערלה (פ״א מ״ב) הנוטע ברשות הרבים והכנעני שנטע וכו' חייבין בערלה. . וכל שכן חדש שנוהג מן התורה אף בחוץ לארץ שנוהג אף בשל כנעני.
ודברי רבי ברוך מאד הם תמוהין שכתב: ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוץ לארץ שאין אנו סמוכין לא״י נראה להתיר דלא גזרו אפילו מדרבנן דומי' דמעשר דלא גזרו אלא בחוץ לארץ הסמוכה לא״י, עכ״ל. ודבריו תמוהין, אפילו לפי דבריו שאינו נוהג בשל כנענים אם גדלה ברשות ישראל מה שייך כאן גזרה דרבנן? בחוץ לארץ אסור מן התורה. וראיותיו אין בהם ממש.
ור' יצחק כתב בתשובה ובספר המצות הביא אותה מה שאנו שותים שכר שעורים ואוכלים שבולת שועל סמכינן ארובא שנזרעים קודם העומר. ואבי העזרי כתב עוד טעם אחר להתירא משום דאיכא שעורים גם משל אשתקד וודאי כן הוא בכל השנים סמכינן ארובא. ועתה לפני הפסח נתתי את לבי יען שענוי שלהם (Quadragesima) היה בפרוס הפסח וגם עת הגריד היה ולא יכלו לחרוש ומיעוטא דמיעוטא נזרעו לפני הפסח ולא מלאני לבי לאסור אולי לא ישמעו לי. ואני משיב לשואלים דרשו מעובדי אדמה אם יאמרו שהרוב נזרע לפני העומר מותר ואם לאו אסור. וגם אני זכור מנעורי כבר פעמים ושלש שענוי שלהם היה בפרוס הפסח שרבותי נהגו איסור אבל לא הורו הלכה למעשה לאיסור, ואהא סמיכנא ואיני מורה איסור ומוטב שיהיו שוגגים והחרד יפרוש. ומצאתי כתוב בשם הר״ם ז״ל מה שאנו שותין שכר יש אומרים משום ספק ספיקא ספק חדש ספק ישן ואת״ל חדש שמא השריש קודם העומר. ואני אומר דבר שיש לו מתירין אפי' ספק ספיקא אסור אלא להכי שרי דבטיל בששים במים. . ואומר אני דהשומע טעה. . והדבר ידוע שהשעורים נותנין טעם במים והשעורים הם עיקר ועדיפי טפי ממלח ושאור בעיסה שהם אינם עיקר העיסה אלא נותנין בה טעם ובלא מלח ושאור נאכלת מצה ותפל. ואתה ותורתך שלום, נאום הצעיר אשר בן הר״ר יחיאל ז״ל.
שולחן ערוך יו״ד רצ״ג
א אָסוּר לֶאֱכֹל חָדָשׁ מִתְּבוּאַת חֲמֵשֶׁת הַמִּינִים עַד שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר שֶׁהוּא בְּט''ז בְּנִיסָן. . וְהָאִדָּנָא, דְּלֵיכָּא עֹמֶר, אָסוּר כָּל יוֹם ט''ז. ב אִסוּר הֶחָדָשׁ נוֹהֵג בֵּין בְּאֶרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ, בֵּין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּשֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. ג תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הִשְׁרִישָׁה קֹדֶם לְט''ז בְּנִיסָן, אֲסוּרָה עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא.
הגה: וּמִכָּל מָקוֹם כָּל סְתָם תְּבוּאָה שָׁרֵי לְאַחַר הַפֶּסַח, מִכֹּחַ סְפֵק סְפֵיקָא, סָפֵק הִיא מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשָּׁנָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם דִּלְמָא נִשְׁרְשָׁה קֹדֶם הָעֹמֶר (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ). וּבְמִינֵי תְּבוּאָה שֶׁזּוֹרְעִים וַדַּאי לְאַחַר פֶּסַח, כְּגוֹן בְּמִקְצַת מְדִינוֹת שֶׁזּוֹרְעִין שִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּשְׂעוֹרִים לְאַחַר פֶּסַח. . אֲבָל אֵין לְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים בְּמָקוֹם שֶׁרֹב שְׁתִיָּתָן וַאֲכִילָתָן מִמִּינִים אֵלּוּ, כִּי מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין (כֵּן מַשְׁמָע בַּטּוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ ות''ה סִימָן קנ''ח).
בית יוסף יורה דעה סימן רצג
ומ״ש בין בשל ישראל בין בשל עכו״ם. כך כתבו התוספות (שם סוד״ה כל) והמרדכי (סי' תקא) בסוף פרק קמא דקידושין וכתבו דהכי משמע בירושלמי (ערלה פ״ג ה״ז) וכן כתב סמ״ג (לאוין קמ״ו) וז״ל הרא״ש בתשובות כלל שני (סי' א) אשר נסתפק מורי אם הלכה כרבי אלעזר דאמר חדש אסור מן התורה בחוצה לארץ בהא ליכא ספיקא דהלכה כסתם משנה דמסכת ערלה ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי כוותיה ורב אלפס פסק הלכה כרבי אליעזר וכן בספר המצות ובאבי העזרי (פסחים סי' תקכז) וכן פסקו בכל החיבורים דחדש נוהג בשל גוים ודבר תימה הוא למה לא ינהוג בשל גוים דמאן דאמר יש קנין לגוי וכו' ורבינו יצחק כן פסק בפרק קמא דקידושין והביא ראיה מהירושלמי (קידושין פ״א סוף ה״ח) ודברי רבי ברוך הן תמוהין שכתב ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוץ לארץ שאין אנו סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר ודבריו תמוהין וראיותיו אין בהן ממש עד כאן לשונו.
ב״ח יורה דעה סימן רצג
ומ״ש בין בשל ישראל בין בשל גוי. זה אינו מפורש בתלמוד. גם הרי״ף והרא״ש בקידושין (רי״ף טו א, ורא״ש פ״ק סי' סב) ובסוף פסחים (רי״ף כח א, ורא״ש סי' מ״ב) וכן הרמב״ם בפרק עשירי מהלכות מאכלות אסורות (ה״ב) כתב בסתם דהחדש אסור בחוצה לארץ. ומדכתב הרב בפרק י' דהלכות מעשר שני (הלכה ט) דערלה נוהג אף בשל גוים וגבי חדש לא כתב דנוהג אף בשל גוים אלמא דבחדש אין איסורו אלא בשל ישראל אבל לא בשל גוי. אלא שהתוספות. .
אמנם המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר ואף גדולי התורה שהיו לפנינו מהר״ר שכנא ז״ל ומהר״ר שלמה לוריא ז״ל ותלמידיהם לא היו אוסרין ושותין השכר שנעשה מתבואה שלא התירו העומר זולת מקצת חסידים מקרוב נזהרו באיסור זה. ואני בימי חורפי בלמדי מסכת קידושין לפני שלשים שנה שמתי אל לבי לעיין בהוראה זו וראיתי שאינה הלכה פסוקה ושאלתי את המאור הגדול כמוהר״ר ליבא בר בצלאל ז״ל והצעתי לפניו מה שהעליתי במצודתי גם לפני שאר גדולי התורה ולא היה מי שסתר את דברי. .
ועוד דעל ראיית הרא״ש בתשובה איכא לתמוה הרבה דמה שכתב והלא ערלה וכו' וכל שכן חדש קל וחומר פריכא הוא, דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו ולכך החמירו בו לאסור אף בשל גוים אבל חדש דאין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו לא. .
ועוד יש להביא ראיה ברורה דהחדש מותר בשל גוים דבפרק קמא דראש השנה (דף י״ג א) איתא "בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו? אם תאמר דעייל ביד גוי קצירכם אמר רחמנא (ויקרא כג י) ולא קציר גוי ממאי דאקריבו דילמא לא אקריבו לא סלקא דעתך דכתיב (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול, דאקריבו עומר והדר אכלי. מהיכן הקריבו? אמר להן כל שלא הביא שליש ביד גוי".
והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל גוים לא צריך לומר ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול וכו', בלאו הך דיוקא נמי מצי למימר לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ וגו' שאם לא הקריבו היכא הוו אכלי ממחרת הפסח והלא אסור משום חדש? אלא בעל כרחך דחדש אינו נוהג בשל גוים וכיון דהשתא קא סלקא דעתך דלא הקריבו כיון דעייל ביד גוי לכך צריך להך דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאי איתא דעייל ביד גוי ולא הקריבו עומר, מעיקרא אמאי לא אכיל? הלא בשל גוי אינו אסור משום חדש. אלא ודאי דהקריבו עומר משל ישראל ולהכי לא אכול מעיקרא משל ישראל, מהיכן הקריבו? ומשני שלא הביא שליש ביד גוי הרי מוכח להדיא דמדאורייתא אין איסור חדש אלא בשל ישראל.
גם ראיתי תשובה למהר״ם מעיל צדק בין ההגהות דמהרש״ל. . וגם בהלכות גדולות משמע דחדש אינו נוהג בחוצה לארץ בשל גוים ושמא משמע להו דהלכה כתנא קמא דרבי אליעזר בפרק קמא דקידושין עכ״ל התשובה. ואפשר שעל תשובה זו סמכו הגדולים שלפנינו אבל לפע״ד נראה ברור דאף על גב דהלכה כרבי אליעזר, אין לאסור בשל גוים מעיקר ההלכה ואפשר נמי דר״י גופיה לא כתב כך להלכה למעשה אלא שכך נראה מהירושלמי שלא לחלק, והגדולים שבאו אחריו הוסיפו וכתבו לאיסור בסתם. אבל לאחר העיון יראה דמותר מדינא כדפרישית. ולכן אין לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך המנהג שנהגו על פי גדולי ישראל להיתר, ומי שרוצה להחמיר לעצמו מדת חסידות הוא ולא יורה לאחרים דלא ליתי לאינצויי ודוקא במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד רשאי לנהוג לאיסור גם בזו.
ביאור הגר״א יורה דעה סימן רצג
(ב) איסור כו'. כ״פ כל החיבורים הראשונים ודלא כסה״ת וכבר תמה הרא״ש עליו. . ודברי בה״ג כאן טעות גדול הוא וא״צ להשיב עליהן וגם מ״ש בשם ב״ח הב״ח כשיטתו דס״ל אינו נוהג בשל עובדי כוכבים וכבר הכו על קדקדו כל האחרונים, ושגגה יצאה מתחת ידו וטובה, ה״ל לבה״ג כאן השתיקה. ומ״א (ס״ס תפ״ט) רצה ליישב דברי סה״ת אבל דבריו דחוקים מאד, וכתב בעצמו שרצונו ליישב המנהג אבל בעל נפש כו', אבל אין דבריו כדאי אפי' ליישב המנהג.
ט״ז יורה דעה סימן רצג
ומו״ח ז״ל כ' שיש הוכחה ברורה דבשל עובד כוכבים אינו נוהג חדש. . עכ״ל. ואני אומר נפשו בטוב תלין אבל לא דק בדברים אלו דמה שהקשה למה לא הקשה בגמ' מהיכן אכלו והלא אסור משום חדש אין בזה אפי' התחלת קושיא דאפשר שמתבואה ישנה משל אשתקד אכלו, דאפשר דנתברר להם שזאת היא תבואה ישנה. . אלא הדבר ברור דאף בשל עובד כוכבים אסור.
ש״ך יורה דעה סימן רצג ס״ק י
מוטב שיהיו שוגגין כו'. אבל אם רוב שתיית המדינה יין וא״צ לשעורים ושבולת שועל רק לפעמים למאכל וליתא דוחקא דציבורא במידי להפריש מאיסור חדש היכא דליכא אלא חד ספיקא שמא של אשתקד שמא של שנה זו מצוה למחות בהמון עם להורות להם לאיסור דס״ס אין כאן. . ובס' לח״מ סוף מסכת תרומות האריך למצוא היתר על שכר שעורים הנעשה מחדש מטעם שהמשקה היוצא מהן מותר וצריך להתיישב בדבר כי מתשובת הרא״ש ריש כלל ב' ומתרומות הדשן הנ״ל ומשאר פוסקים משמע שאסור. והב״ח האריך להוכיח דחדש אינו נוהג בשל עובדי כוכבים וכל דבריו תמוהים ודברי בעלי התוספות וסייעתם נכונים וראיותיהם ברורות דנוהג בשל עובדי כוכבים ובפרט הראיה שהביא הב״ח מהש״ס דפ״ק דר״ה דף י״ג ליתא, דהתם אי לאו האי דיוקא דממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול ה״א דאכלי ישן א״נ משום דבפ״ק דקידושין איכא תנא דס״ל דמושבותיכם אתי שלא נאסרה עד אחר ירושה וישיבה. . דאין חילוק ונוהג בשל עובדי כוכבים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה