פרשת שמיני תשפ״ג
להודות בטעות
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" (ויקרא י, כ)
משה רבנו כעס על בני אהרן בפרהסיא, ושאל אותם: "מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת?" (ויקרא י, יז). לו היה משה שומע את תשובת אהרן אחיו ושותק, היו העם חושבים שאכן משה צודק בתוכחתו, אך לא רצה עוד להשיב על דברי אחיו, ולכן הוא שותק. לכן הוציא משה כרוז ברבים (כדברי התרגום יונתן בן עוזיאל) והודיע שכל העם ידע שצדק אהרן.
כדברי רש״י (כאן): "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" – הודה ולא בוש לומר: "לא שמעתי".
דודי מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ע״ה (בספרו דברי מרדכי ויקרא עמוד סז) כתב שלומדים אנו מכאן יסוד חשוב: "מודים דרבנן – היינו שבחייהו", אשרי הדור שגדוליו יודעים להודות בטעותם.
וכדברי מרן החיד״א ע״ה: "לעולם יודה על האמת, ולא יבוש, אף מקטן שבקטנים".
ופנינה נפלאה מצאתי בדברי המקובל האלוקי הרב אהרן פירירא ע״ה שכתב: הגמרא במסכת חולין (דף ס עמוד ב) מלמדת אותנו שה׳ מבקש שנביא עליו כפרה על שהוא מיעט את הירח, וביאר הרב, וכי שייך לומר על ה׳ יתברך שהוא טעה וחטא? אלא לימוד גדול יש לנו כאן, לימד אותנו ה׳ יתברך שלא יתבייש האדם מלחזור בו אם הוא טעה.
צא ולמד מתוכחת מרן הבית יוסף (שו״ת אבקת רוכל סימן יט ד״ה עמל) את בר פלוגתיה: "מיום שידעתיך לא אמרת הדרי בי [=אני חוזר בי], כי אתה רוצה להתייהר בפני עם הארץ להראות שאתה גדול מאיתי, אולם עליך ללמוד מחכמי התלמוד שהיו אומרים: הדרי בי, או דברים שאמרתי בפניכם, טעות הוא בידי".
ודע שמורנו הרב חיים פלאג׳י ע״ה בספרו צוואה מחיים (אות י) כתב שאינו מקפיד כלל אם מקשים קושיות על דבריו, ולא יבוש המקשה להקשות עליו. ובספרו תוכחת חיים (סוף חלק ג עמוד רצט מהדורת המעיין) כתב הרב וידוי שיאמר אותו תלמיד חכם, ושם כתב: "טעינו בהוראה, טעינו בהלכה והכרנו הטעות, ולא הודינו על האמת".
משימה שבועית
בשבוע זה תן דעתך וחשוב היכן אתה יכול להתחזק בהודאה על האמת, ואיך אתה מביא את עצמך להכרה בטעויותיך, ולהודות בהם.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה