Page 1
בס״ד ב זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש ית
הכהן אהרון של מעלתו
1 ) לב פרק תשא כי פרשת שמות ספר
ָע ָה וַיִקָהֵ֨ל מִן־הָהָָ֑ר לָרֶֶ֣דֶת מֹשֶֶׁ֖ה כִִּֽי־בֹשֵׁ֥ש הָעָָ֔ם וַיֶַַּ֣֣רְא )(א קֶּ֣ום׀ לָיו֙ א אמְרּ֤ו וַי עִַּֽל־ֹאַהֲרֹֹ֗ן ם
הָא מֹשֶֶ֣ה כִי־זֶֶ֣ה׀ לְפָנָ֔ינּו יִּֽלְכּו֙ אֲשֶ֤ר אֱֹלהִֹ֗ים ה־לֶָ֣נּו ִֹ֗עֲש אֲשֶ֤ר יש נּו יָדֶַׁ֖ע לֵֹׁ֥א מִצְרַָ֔יִם מְאֶֶ֣רֶץ ֙הִֶּֽעֱלֵָ֨נּו
לִֹּֽו: מֶה־הֵָׁ֥יָה
)(ב בְא אֲשֶר֙ נִזְמֶ֣יָהַזָהָָ֔ב פִָּֽרְקּו֙ אַהֲרָֹ֔ן הֶם֙ אֲל וַיֹ֤אמֶר זְנֶ֣י יכ ֶָ֔נְש יכֶֶׁ֖ם בְנ ם וְהָבִֶׁ֖יאּו יכֶָ֑ם ּובְנֹת
לִָּֽי: א
)(ג ו יהַם בְאָזְנ אֲשֶֶ֣ר הַזָהֶָׁ֖ב אֶת־נִזְמֵׁ֥י כָל־הָעָָ֔ם ֶָ֑וַיִתְפִָּֽרְקּו֙ אִֶּֽל־אַהֲר: ן יָבִֶׁ֖יִֹּֽאּו
)(ד ר אֲש יִשְרָאָ֔ל אֱֹלהֶ֙יך֙ א֤לֵֶׁ֥ה וַיֶאמְרָּ֔ו כֶֹ֣ה מָָ֑ס עֶ֣גֶל וִַַּּֽ֣יַעֲשַהּו בַחֶָ֔רֶט אֹתֹו֙ וַיָ֤צַר מִיָדָֹ֗ם וַיִקֶַ֣ח ֶׁ֖
מִצְרִָּֽיִם אֵֶׁ֥רֶץ מ: הֶעֱלֶּׁ֖וך
)(ה מ: חִָּֽר לַיקֹוֶָׁ֖ק חָג וֵַׁ֥מַָ֔ר אִַּֽהֲרֹןַיֹא וַיִקְרָ֤א לְפָנָָ֑יו מִזְבֶׁ֖חַ וַיִֵׁ֥בֶן אַהֲרָֹ֔ן ֙וַיֶַַּ֣֣רְא
2 יונתן )תרגום לארמית- תרגום הוא ירושלמי'), 'תרגום אותו המכנים (שיש עוזיאל, בן יונתן לתנא המיוחס התורה תרגום יהודית הצמוד לאונקלוס בניגוד עתיקים. ירושלמיים ותרגומים אונקלוס תרגום בסיס על הגאונים בתקופת כנראה שחובר
ב התורה- לפסוקי ילולי מ כמעט- באופן אחרות ותוספות ממדרשים, ה והלכ אגדה דברי גם משוקעים 'יונתן' תרגום
אחר. ממקום ידועות אינן שחלקן
יהֹון… לְגַבְר יהֹון תַכְשִיט לְמִיתַן נְשַיָא וְסָרִיבּו )(ג
קֳדָמֹוי נְכִיס חּור יַת אַהֲרֹן וַחֲמָא )(ה מֹוי קֳד מַדְבְחָא ָּודְחִילּובְנָא עָצ בִקַל ּוְקְרָא אֲמַר ַו יב
מְחַר… דַיְיָ חַגָא
3 ) רש״י
בתבנית כ) קו (תהלים שנאמר חיים, רוח בו היה ש - אהרן וירא )(ה אוכל שור, עשב
מעשה שהצליח וראה לגמרי לדחותם פה לו היה ולא: שטן,
מזבח- ויבן: לדחותם
ומדרשו פשוטו. זהו שיעבדוהו, קודם משה יבא מא ש היום, ולא - מחר לה' חג ויאמר ג /י/, (ה רבה )בויקרא דב, אהרן ראה הרבה רים
(פירוש: והרגוהו מוכיחם שהיה אחותו, בן חור ראה העגל מעשה על הוכיחן חור
חכמים.) שפתי יהרגוהו שמא מלהוכיחן אהרן וירא, והרגוהו לפניו- מזבח ויבן וזהו
לפניו מזבוח ויבן לפניו" "(מזבח ח מזבו א) ז (סנהדרין דדרשינן חור" בגימטריא״זהו
ה, בעל לפניו. טורים)
ראה ועוד ואמר, בהם ולא הסירחון בי שיתלה מוטב
ראה ועוד ונמצאת אבן, מביא וזה צרור מביא זה המזבח, אותו בונים הם אם ואמר כך ובין כך בין במלאכתי, ומתעצל אותו בונה שאני מתוך אחת, בבת נעשית מלאכתן
בא: משה
ב - לה 'חג המקום את ויע: בדו משה, שיבא היה בטוח לשמים, היה לבו
4 לב פרק תשא כי פרשת שמות עזרא )אבן המחבר אברהם )(א. אמר העגל דבר על להאריך אני. צריך, שאמרו מהקדמונים יש
פחד אהרן והנה חור, . שנהרג שהשם יהרגוהו, אם ישראל, על פחד כי, שאומר מי ויש
כולם. ימיתם הפשט דרך ועל מתו והלא, שיהרג אהרן פחד למה ע״ג, העגל מעשה אם, כף לפרסת בחסידות אהרן למעלת מעלתם הגיע שלא מישראל, חסידים כמה אחריו
השם ייחוד על אהרן. רגל והנה ישתחוו שלא בעבור האש לכבשן הושלכו דניאל חבירי
כג ג, .)ניאל (ד לצלם פסל! ? אהרן יעשה ואיך אהרן והלא מהשתחויה קשה. שהמעשה
יהיה והנה אחיו. משה עם ידו על נתנו רבות צות ומ ישראל, על ונביא היה השם קדוש
ואם ממנו? ! טוב חור והנה העגל. עובדי קודם להרגו משה היה חייב ע״ג, עשה הוא
עד וזרעו הוא ישראל בני על מכפר כן אחר היה ואיך הרג והעובדים בעדו, התפלל. משה
הדורות כל. סוף כי ב), ט, יקרא (ו לחטאת" בקר בן עגל לך דבר״קח אל לבך תשים ואל
העגל דבר על. אינו כמוהו הנה כי בקר בן פר לתת מצוה משוח כהן לכל הכפורים ביום איתמר ובני אלעזר בני היו הכהנים כל כי האב, חטאת בעבור לומר נוכל ולא, לחטאת.
פנחס נולד. וכבר ועוד לחטאת" אחד עזים ישראל״שעיר שיתנו בפרשה ג ט, ,)(ויקרא
שעיר. ת דמו עשו לא והם - ע״ג על לכפר איננה אדומה פרה גם וכל הטמאים לטהר. רק
ע״ג יעבוד בסופו כי שידע שליח, יבחר לא השם כי מודים, המחקר. אנשי כל ואין
שליח. נביא חסידך" לאיש ואוריך "תמיך מותו לפני משה שאמר ראינו והנה לג, (דבר'
.)ח העגל דבר הזכיר לא והנה מי דבר והמה במשה, שנמצא ה מ אלא בו נמצא לא רק,
במקומו. . אפרש כאשר. מריבה,
5 לב פרק תשא כי פרשת שמות בחיי )רבינו בנה חור ראה ראה, מה א) ז (סנהדרין רז״ל: ודרשו ראה, הרבה ראיות אהרן. וירא (ה)
לפניו הזבוח מן התבונן לפניו". מזבח "ויבן כבר. שהרגוהו מרים. של ן אהר היה ואולם
שאם חושש כליה, כלם ישראל יתחייבו להריגה עצמו ימסור ב (איכה שנאמר: , כענין
ונביא כהן ה' במקדש,"יהרג "אם כ) ראה, ועוד בהם ולא החטא בו שיתלה ורצה אם בונה שאני ומתוך כאחד, הכל ונעשה צרור מביא וזה אבן מביא זה המזבח בונין הם
בינתים משה ויבא בו, אתעצל לומר נוכל ועוד ולא יהרג בכלל העשיה שאין שראה עליה עצמו מסר לא ולכך פסל", לך תעשה "לא ד) כ, (לעיל של: בלאו אלא. יעבור
6 לב פרק תשא כי פרשת שמות )אלשיך רן ומ טאיטצק יוסף ר' דאז, הדור גדולי אצל ולמד רס״ז1507) ה״א בשנת בתורכיה נולד אלשיך, המהר״ם הוא אלשיך, משה רבי (
קארו יוסף. ר' י ע הוסמך הוא המפורסמת, הסמיכה בפרשת מרן. של דינו בבית חבר והיה בצפת, התיישב ישראל, לארץ עלה "הוא חיים רבי היה הנגלה בתורת תלמידו לתנ״ך. המפורסמים פירושיו הורכבו השבוע פרשת על מדרשותיו הסנהדרין. בסמיכת מרן
שנ״ג1593 ה״א שנת אחרי פטר נ( הוא הנסתר). בתורת האר״י של תלמידו שהיה (מי ויטאל.) נאמר עצתם, שומע ובלתי ממאן היה אם להורגו אהרן על התקוממו איך ולהורות
אליו"… ויאמרו אהרן על העם "ויקהל הקהל היה עניינם ותחלת עיקר כי והוא.
אלהים" לנו עשה אמרו״קום כך ואחר, עליו והתקומם באומרם היתה נגדו וטענתם.
לעשות היה דעתם כי ואף נכזבה. תוחלתם כי ח״ו נראה ועתה מצרים, מ העלם אחיו כי על העם ויקהל וזהו עליו. התקוממות בדרך התחילו אהרן יסרב לבל זרה, עבודה להם אל העם ויאמרו נאמר לא כן ועל וכו'. ויאמרו כך ואחר מפסיק טעם באהרן ויש אהרן.
והוא, כו'. קום אהרן אל ויאמרו העם ויקהל או כו', קום אהרן א ול ימיתוהו בל מפחדו
לשון בחלקת ויתנכלו נגדם, פניו שת לא, ונביא כהן בהורגם תקומה עוד להם יהיה בס״ד יבא כאשר אלהים, לנו עשה באומרם הרעה, מעשה: לעשות
Page 2
7 ) כט טז- פסוק ח פרק ב מלכים
יִשְרָא מֶֶ֣לְֶך בֶן־אַחְאָב֙ יֹורָ֤ם לָ֔ חָמֹ֗ש ְ(טז)ּובִשְנֶַ֣ת ל י מְלְֶך ֶָׁ֖וִיהֹושָפֶֶ֣ט מָלְַַ֛ך הּודָָ֑ה יְהֹושָפֶָׁ֖ט בֶן־ יְהֹורֵָׁ֥ם
יְהּודִָּֽה: מֵֶׁ֥לְֶך ש שנה בְמָלְכָֹ֑וּושְמֹנֶֶ֣ה הָיֶָ֣ה שָנֶָׁ֖ה בֶן־שְֹלשִֵׁ֥יםּושְתַַ֛יִם ָ(יז) נִָ֔י בִירּושָל: ם מָלְֶַׁ֖ךִִִָָּֽֽ ם
הִָּֽי בְת־אַחְאָָ֔ב ִכַי אָָ֔ב אַח בֶ֣ית עָשּו֙ כַאְשֶ֤ר יִשְרָאֹ֗ל מַלְכֶ֣י בְדֶֶ֣רְֶך׀ וַיֵ֨לְֶך ֲ(יח) לְאִשָָ֑ה תָה־לֶֹׁ֖ו רֶַׁ֖ע וַיֵַׁ֥עַשָה
יְקֹוִָּֽק ינֵׁ֥י: בְע כ עַבְדַֹו דָוִֶ֣ד לְמֶַׁ֖עַן אֶת־יְהּודָָ֔ה לְהַשְחִֶ֣ית יְקֹוָק֙ וְלִֹּֽא־אָבָ֤ה ָ֑(יט) אֲשֶֶ֣ר לְבָנֶָׁ֖יו נִַ֛יר לֵֹׁ֥ו תֵ֨ת ל ָאִָּֽמַר־לֹֹ֗ו
ָכָל־הַי: מִִּֽים יהֶֶׁ֖ם עֲל וַיַמְלִֵׁ֥כּו יַד־יְהּודָָ֑ה מִתֶַׁ֖חַת אֱדָֹ֔ום פָשֶַ֣ע בְיָמָיו֙ (כ) ֶמִֶּֽל: ְך
וַי לָיְלַה קֶָ֣ם וִַַּּֽ֣יְהִי־הּ֞וא עִמָֹ֑ו וְכָל־הָרֶֶׁ֖כֶב צָעִָ֔ירָה יֹורָם֙ וַיַעֲבֹ֤ר ַֹ֗(כא) תֵָׁ֥ וְא לָיו֙ א הַסֹב֤יב אֶת־אֱדֹו֙ם כֵֶ֨ה
לְאֹהָלִָּֽיו הָעֶָׁ֖ם וַי: נָס הָרֶָ֔כֶב שָרֶ֣י ה: הִִּֽיא בָעֵׁ֥ת לִבַנֶָׁ֖ה תֵַׁ֥פְשְע אַָ֛ז הַזֶָ֑ה הַיֶֹ֣ום עֶַׁ֖ד יַד־יְהּודָָ֔ה מִתַ֙חַת֙ אֱדֹֹ֗ום וַיִפְשֶַ֣ע ִ(כב) יְהּודִָּֽה לְמַל: כֵׁ֥י הַיָמְים דִֶׁ֖בְרֵׁ֥י ל־סִפֶר כְתּובִֹ֗יםַעַ֛ הֲלִֹּֽוא־הֶ֣ם עָשָָ֑ה וְכָל־אֲשֶֶ֣ר יֹורֶָׁ֖ם דִבְרֵׁ֥י וְיֶַ֛תֶר (כג)
)(כד עִם־אֲבֹתָָ֔יו יֹורָם֙ וַיִשְכַ֤ב וִָ֑דַוַ֛יִמְֹל ד בְעִֶ֣יר עִם־אֲבֹתֶָׁ֖יו ָוַיִקָבֵׁ֥ר אֲחַזְיֵָׁ֥הּו ְך תַחְתִָּֽיו בְנֶֹׁ֖ו פ:
רָא יִשָ֑ מֶֶ֣לְֶך בֶן־אַחְאֶָׁ֖ב לְיֹורֵָׁ֥ם שָנָָ֔ה ים־עֶשְרֶ֣ה שְת בִשְנַת֙ ְ(כה) מָלְַַ֛ך ל מֵֶׁ֥לְֶך ן־יְהֹורֶָׁ֖ם ֶב אֲחַזְיֵָׁ֥הּו
: יְהּודִָּֽה עֲתַלְיָָ֔הּו אִמֹו֙ ש֤ם ירּושָלִִָָָֽ֑םְו ב מִלְֶַׁ֖ך אַחָת וְשָנֶָ֣ה בְמָלְכָֹ֔ו אֲחַזְיֶָ֣הּו שָנָה֙ בֶן־עֶשְרִֵ֨יםּושְתַ֤יִם ַָ֔(כו)
יִשְרָאִּֽל: מֵֶׁ֥לְֶך בַת־עָמְרִֶׁ֖י ח חְאָָ֑בֲכִַ֛י א כַבֶ֣ית יְקֹוְק ינֵׁ֥י בְע הָרַַ֛ע וַיַַּ֧עֶָׁ֖ש אַחְאָָ֔ב בֶ֣ית בְדֶ֙רְֶך֙ וַיֹ֗לְֶך ַ(כז) הִּּֽוא: ית־אַחְאֶָׁ֖ב ב תֵַׁ֥ן
מִֶּֽלְֶך־א עִם־חֲזָהאֵׁ֥ל לַמִלְחָמַָ֛ה בֶן־אַחְאָֹ֗ב אֶת־יֹורֶָ֣ם לְֶך וַי ֲ(כח) רֶָׁ֖ם אֲרַמִֶׁ֖ים יַכֵּׁ֥ו ו גִלְעָָ֑ד ֶֹ֣בְרָמַת
: אֶת־יֹורִָּֽם מִן־הַמַכִיםֲאֵֶ֨ש֤ בְיִזְרְעֶֹ֗אל לְהִתְרַפֶ֣א לְ֙ך הַמֶ יֹורֵָ֨ם וַיָשָב֩ ֶ(כט) בְהִלֶָ֣חֲמָֹ֔ו רָמָָ֔ה אֲרַמִיםִָּֽב יַכ֙הּו ר
רְאֹ֞ותֶא ל יָרִד יְהּודָֹ֗ה מֶֶ֣לְֶך ם בֶן־יְהֹורָ ַוַאֲחַזְיֵָ֨הּו אֲרָָ֑ם מֶֶ֣לְֶך אֶת־חֲזָהאֶׁ֖ל ־אַחְאַָ֛ב בֶן ת־יֹורַָּ֧ם
פ הִּּֽוא: כִִּֽי־חֹלֵֶׁ֥ה בְיִזְרְעֶֶׁ֖אל
ט פרק ב מלכים 8) ו ֶ(א) הַנְבִיאִָ֑ים מִבְנֶ֣י לְאַחֶַׁ֖ד קָרָָ֕א הַנָבִָ֔יא אֱלִישָע֙ בן (יונה מתי א ה חֲגֶֹ֣ר לֹו וַיֵֹ֨אמֶר ) רש״י יה,
גִלְע: ד רָמֵֹׁ֥ת וְלְֶׁ֖ך בְיָדֶָ֔ך הַזֶה֙ הַשֶ֤מֶן פְֶַ֣ך וְְ֠קַח ִָּֽמָתְנֶֹ֗יך
שָָ֑מָהּורְאִּֽה־שְָ֠ם (ב)ּובֶָׁ֖אתָ בֶן־נִמְשִֹ֗י ט בֶן־יְהֹושָפָ הֵּ֨וא י יאת ב וְה אֶחָָ֔יו מִתֵָֹׁ֥וְך וַהֶ֣קִּֽמֹתֹו֙ ָּ֙ובֲאתָ֙
בְחִָּֽדֶר חֵֶׁ֥דֶר: אֹתֶֹׁ֖ו אֶל־יִשְרָא לְמֶֶׁ֖לְֶך תִֵׁ֥יךִּֽ מְשַחָ֑ יְקֹוָָ֔ק כָה־אְמֶַ֣ר וְאִָּֽמַרְתָ֙ עַל־רֹאשָֹ֔ו וְיָצַקְתֶָ֣ פְַך־הַשֶ֙מֶן֙ וְלָקַחְתָ֤ ִֹּֽ(ג) ל
תְחַכִֶּֽה וְלֵֹׁ֥א וְנֶַׁ֖סְתָה הַדֶַ֛לֶת: ּופָתַחְתֵָׁ֥
גִלְעִָּֽד רָמֵֹׁ֥ת הַנָבִֶׁ֖יא הַנֵַׁ֥עַר הַנַַ֛עַר וַיַּ֧לְֶך: (ד)
ו יִֹּֽשְבִָ֔ים הַחַ֙יִל֙ שָר֤י וְהִנֵ֨ה וַיָבֹֹ֗א ַ(ה) יָֹ֕אמֶר לָָ֔נּו מִכ אֶל־מִֶ֣י הּוא י שָָ֑רֶוַיֹ֤אמ֙ר ה לַיך א לֶֶׁ֖י ִַ֛דָבֵָׁ֥ר
וַיֶֹׁ֖אמֶר הַשִָּֽר לֵֶׁ֥יך: א יִשְרָאָ֔ל אֱֹלהֶ֣י ק֙ יְקֹו ִֹּֽכָה־אָמַ֤ר אמֶרֹֹ֗ול אֶל־רֹאשָֹ֑וֶֹ֣וַי הַשֶֶׁ֖מֶן וַיִצֵֹׁ֥ק הַבַָ֔יְתָה וַיָבֶֹ֣א וַיָ֙קָם֙ (ו)
אֶל־יִשְרָאִּֽל יְקֹוֶָׁ֖ק אֶל־עֵַׁ֥ם לְמֶַ֛לְֶך: מְשַחְתִַּ֧יךִּֽ
עֲב דְמֶ֣י׀ וְנִקַמְתִ֞י אֲדֹנֶָ֑יך אַחְאָב אֶת־בֵׁ֥ית וְהִֵ֨כִיתָָ֔ה ֶָׁ֖(ז) דֶַ֣י ד מִי יְקֹוֶָׁ֖ק כָל־עַבְדֵׁ֥י יאִֹ֗יםּודְמֵַׁ֥י ִהַנְבַ֛
: אִיזִָּֽבֶל ו בְקְיר מַשְתִֶ֣ין לְאַחְאָב֙ וְהִכְרַתִ֤י אַחְאָָ֑ב כָל־בֶ֣ית וְאָבֶַׁ֖ד ִָ֔(ח) עָצֵּׁ֥ור ב: יִשְרָאִּֽל ְוְעָזֶּׁ֖וב
עְשֵָׁ֥אֶב: ן־אֲחִיִָּֽה ב בֶן־נְבָָ֑טּוכְבַית יָרָבְעֶָ֣ם כְבֶׁ֖ית אַחְאָָ֔ב אֶת־בֶ֣יתֶׁ֖ וְנִָּֽתַתִי֙ (ט) הַדֶֶׁ֖לֶתַו: יָנִֹּֽס ח וֵַׁ֥יִפְת קֹבַר וְאֶ֣ין יִזְרְעֶֶׁ֖אל בְחֵׁ֥לֶק הַכְלָבִַ֛ים יֹאכְלַּּ֧ו בֶל וְאֶת־אִיזֶ (י) ָ֑
מַדַּוע הֲשַ֛לָֹ֔ום לֹו֙ וַיֹ֤אמֶר אֲדֹנָָ֔יו אֶל־עַבְדֶ֣י יָצָא֙ הֹּ֗וא וְי ָ(יא) וַיֶֹ֣אמֶר לֶָ֑יך א זֶֶׁ֖ה ה גֵָׁ֥ע ַבִָּֽא־הַמְש
יהֶָ֔ם אֲל וְאֶת־שִיחִֹּֽו אֶת־הָאִֶׁ֖יש יְדַעְתֵֶׁ֥ם: אַתֶַ֛ם
)(יב וַיֹאמְרֶּ֣ו לָָ֑נּו הַגֶד־נֶָׁ֖א שֶָ֔קֶר וַיֹֹ֗אמֶר יְקֹוָָ֔ק מֶַ֣ר א ה כֹ לָאמָֹ֔ר לַי֙ א מַ֤ר א וְכָזֹאת֙ ָכָזֹ֤את
אֶל־יִשְרָאִּֽל לְמֶֶׁ֖לְֶך ִּֽמְשַחְתִֵׁ֥יך: רֶּׁ֖ו בַשֹופָָ֔רְוַיֹאמ תְקְעּו֙ וִַַּּֽ֣י הִַּֽמִעֲלָֹ֑ות אֶלֶֶַּ֣֣־גַרֶם תַחְתֶָׁ֖יו וַיָשִֵׁ֥ימּו בִגְדָֹ֔ו אִֶ֣יש וַיִקְחּו֙ וִַַּּֽ֣יְמַהֲרֹּ֗ו (יג)
הִּּֽוא: י מָלְֵַׁ֥ך
אֶל־יֹורָָ֑ם בֶן־נִמְשִֶׁ֖י בֶן־יְהֹושָפֵָׁ֥ט הַּ֛וא י שֹ֗ר )(ידַוַיִתְק וְיֹ֩ורָם וְכָל־ הּוא גִלְעָֹ֗ד ת בְרָמ ר הָיֵָ֨הֹשֶֹ֣מ
מִֶּֽלְֶך־אֲרִָּֽם חֲזָאֶׁ֖ל מִפְנֵׁ֥י: יִשְרָאָ֔ל אֶת־ בְהִלֶָ֣חֲמָֹ֔ו ים אֲרַמ יִָ֔כֶ֣הּו מִן־הַמַכ֙יםֲאַשֶֶ֣ר בְיִזְרְעֶֹ֗אל לְהִתְרַפֶ֣א לְֶך הַמֶ יְהֹורֵָ֨ם וַיָשָב֩ ִ(טו)
הּוא י אֲרָָ֑ם֙וַיֹ֤אמֶר מֶֶ֣לְֶך חֲזָאֶׁ֖ל צ֤אָפ֙לִיט אַל־י נַפְשְכֶָ֔ם אִם־יֶ֣ש הַגִֵׁ֥יד לָלֶֶׁ֖כֶתְל יר ִָ֔מִן־הָע
: בְיִזְרְעִֶּֽאל ש שֹכֶ֣ב יֹורֶָׁ֖ם כִֵׁ֥י יִזְרְעֶָ֔אלָה וַיֶ֣לְֶך הּוא֙ י וַיִרְכַ֤ב ָָ֑(טז) אֶת־ לִרְאֵֹׁ֥ות יָרֶַׁ֖ד הּודָָ֔ה מֶֶ֣לְֶךְי זְיָה֙ ִַּֽוַאֲח מָה
יֹורִָּֽם: בֹאָֹ֔וָֹ֕וַי ְב י֙הּוא ת אֶת־שַ֤פְע וַיַ֞רְא בְיִזְרְעֶֹ֗אל ל עִַּֽל־הַמִגְדָ עֹמֵ֨ד וְהַצֹפֶה֩ ִ(יז) אמֶר רֹאֶָ֑ה אֲנִֶ֣י שִפְעֶַׁ֖ת
יְהֹורָֹ֗ם וַיֶֹ֣אמֶר וְי לִקְרָאתֶָׁ֖ם רַכַָ֛בּוִּֽשְלֵַׁ֥ח ֹקֵַׁ֥ח הֲשָלִֹּֽו: ם אמֵַׁ֥ר
שלמה
ירבעם רחבעם
אחאב
עתליה י(ה)ורם ישראל מלך
יהוא
יהושפט ן ב נמשי בן
יהוידע
הכהן
זכריה
יהושבע
י(ה)ואש
אחזיהו
י(ה)ורם יהודה מלך
דוד
ישראל ממלכת יהודה ממלכת
איזבל אתבעל בת צידונים מלך
Page 3
לִקְרָאתֹֹ֗ו֙וַיֹ֙אמֶר הַסּוס רֹכֵ֨ב לְֶך֩ וַי (יח) ה הַמֶ֙לְֲך֙ ֶכִֹּֽה־אָמַ֤ר ם שָלָֹ֔ו מַה־לְךֵּׁ֥ולְשָלֶֹׁ֖ום הַּ֛וא י וַיַֹּ֧אמֶר
ו עַד־הֶׁ֖ם בִָּֽא־הַמַלְאְֵָׁ֥ך אמָֹ֔ר ל הַצֹפֶה֙ וַיַג֤ד אִֶּֽל־אַחֲרָָ֑י ְסֶֹ֣ב לִֹּֽא: ־שִָּֽב
הֶָ֔ם אֲל וַיָבֶֹ֣א נִי֒ ש סּוס֘ רֹכֶ֣ב לַֹ֗ח וַיִש ְ(יט) וַיַֹ֛אמֶר מֵַׁ֥רַה ָכִֹּֽה־א שָלָֹ֑וםַֹּ֧וַי מֶֶׁ֖לְֶך הַּ֛וא י אמֶר ֵׁ֥מַה־לְך
אִֶּֽל־אַחֲרִָּֽי סֵֹׁ֥ב: ּולְשָלֶֹׁ֖ום כ֙מִנְהַג וְהַמִנְהְג וְלִֹּֽא־שָָ֑ב יהֶֶׁ֖ם עַד־אֲל בֵָׁ֥א אמָֹ֔ר ל הַצֹפֶה֙ וַיַג֤ד ָֹ֗(כ) בְשִגָעֶֹׁ֖ון כִֵׁ֥י מְשִָ֔י בֶן־ִנ הֶּ֣וא י
: יִנְהִָּֽג
יְהֹורָם )(כא֙וַיֹ֤אמֶר מ יְהֹורֶָ֣ם צֶ֣א רִכְבָֹ֑וִֶּֽוַי וַיֶאְסֶֹׁ֖ר אֱסָֹ֔ר וַאֲחַזְי ל לְֶך־ָיְִ֠שְרֵָ֨א ה מִֶּֽלְֶך־יְהּודָ הּו אִֶ֣יש
אלִִּֽי הְיִזְר: ע נָבַֹות בְחֶלְקֶַׁ֖ת וַיִמְצָאָ֔הּו הָּ֔וא י לִקְרֶַ֣את וַיִּֽצְאּו֙ ֵׁ֥בְרִכְבֹֹ֗ו
)(כב הָּ֑וא י הֲשָלֶֹ֣ום וַיֶֹׁ֖אמֶר הָּ֔וא אֶת־י יְהֹורָם֙ כִרְאֹ֤ות וַיְהִֹ֗י ֹ֙וַי֙אמֶר ֶָ֣מ הַשָלָֹ֔ום ה אִיזֶַּ֧בֶל עַד־זְנּונ֞י
הָרַבִִּֽים: אִמְךַּ֛וכְשָפֶֶׁ֖יהָ
)(כג אֶל־אֲחַזְיֶָׁ֖הּו וַיֵֹׁ֥אמֶר וַיָנָֹ֑ס יָדֶָׁ֖יו יְהֹורַָ֛ם וַיַהֲפְַֹּ֧ך מֵָׁ֥הֲאִָּֽחַזְי: ה ִמְר
)(כד הּ֞וא וְי ו זְרֹעַיו בֶ֣ין אֶת־יְהֹורָם֙ וַיְַַּ֤֣ך בַקֶֹ֗שֶת יָדֶֹ֣ו ָָ֔מִלַּ֧א צֵׁ֥א י מִל ִהַחֶׁ֖צִי בְרִכְבִֹּֽו: וַיִכְרֶַׁ֖ע בָֹ֑ו
ש בְחֶלְקַָ֕ת הַשְלִכָ֔הּו א שָ שִָּֽלִשָֹ֔ו אֶל־בִדְקַר֙ וַיֹֹ֗אמֶר ְ(כה) נָבֶֹ֣ות דֶׁ֖ה ה וָאַֹ֗ת אֲנִֶ֣י כִִּֽי־זְכֹ֞ר אלָי ְהַיִזְרִָ֑ע
הַזִֶּֽה אֶָׁ֖ת־הַמַש: א עָלֶיו נָשֶָ֣א וִַּֽיקֹוָק֙ אָבִָ֔יו אַחְאֶָ֣ב י֙ אִַּֽחֲר צְמָדִים֙ רֹכְבִ֤ים ָָ֔אֶ֣ת נ אֶ֙מֶש֙ רָאִ֤יתִי יו בָנָ וְאֶת־דְמֵ֨י נָבֹות֩ אֶת־דְמֶ֣י א אִם־לֹ ְ(כו) ם־ א יְקֹוָָ֔ק חֶלְקֵָׁ֥ה ב לְךַ֛ ִֵׁ֥וְשִלַמְתַי
כִדְבֵַׁ֥רְיִָּֽקֹו: ק בַחֶלְקֶָׁ֖ה הַשְלִכַ֛הּו שַָּ֧א וְעַתָֹ֗ה ם־יְקֹוָָ֑ק נְא הַזֶֹׁ֖את
הַגַָָּ֑֣ן בֶ֣ית דֶֶׁ֖רְֶך וַיָָ֕נָס רָאָָ֔ה מִֶּֽלְֶך־יְהּודָה )(כז֙וַאֲחַזְיָ֤ה רְדֵֹ֨ףַא ִוַי הֹּ֗וֶ֣ י יו חֲרָ הּו הַכ גַם־אֹתֹ֞ו וְַ֠יֹאמֶר א
ש מְגִדֹוַוִָּֽיֵָׁ֥מָת וַיֵָׁ֥נָס אֶת־יִבְלְעָָ֔ם אֲשֶֶ֣ר ה־גּור֙ אֶל־הַמֶרְכָבָֹ֗הֶׁ֖בְמִַּֽעֲל ם:
דָוִִּֽד… ב: עִֵׁ֥יר רָתַֹ֛וִעְם־אֲבֹתֶָׁ֖יו קְב ב אֹתַֹּ֧ו וַיִקְבְרֵּ֨ו יְרּושָלְִָָָֽ֑מָה עֲבָדֶָׁ֖יו אֹתַֹ֛ו וַיַרְכִַּ֧בּו ִ(כח)
9 )מל יא פרק ב כים
)(אֲוִַּֽע אֲחַזְיָָ֔הּו אֶ֣ם תַלְיָה֙ כָל־זֵֶַּׁ֥֣רַעַה ת א ד תְאַבֶׁ֖ וַתָ֙קָםַוָ֔ בְנָָּ֑ה מֶ֣ת כִֶ֣י ֙רָאֲתֶָׁ֖ה מַמְלָכִָּֽה:
וַתִקֶַ֣ח (ב) אֶת־ֶָ֣יֹוא הּו אֲחַזְיָ אֲחֵֹ֨ות בַת־הַמִֶּֽלְֶך־יְֹ֠ורָם יְהֹושֶֶ֣בַע בֶן ש ־אֲחַזְיָֹ֗ה ִוַת מִתֹ֤וְך אֹתֹו֙ גְנֹ֤ב
הַמ בַחֲדֶַ֣ר ינִקְתֶֹׁ֖ו וְאֶת־מ אֹתֵֹׁ֥וִ הַמֶּ֣ומָתִָ֔ים ֙בְנִּֽי־הַמֶ֙לְֶך וַיַס טָֹ֑וְת אֹתַֹ֛ו תִַּ֧רּו וְלֵֹׁ֥א עֲתַלְיֶָׁ֖הּו מִפְנֵׁ֥י
: הּומִָּֽת ע מַלֵֶׁ֥כֶת וֶָׁ֖עֲתַלְיֹה שָנִָ֑ים שֶ֣ש מִתְחַבֶׁ֖א יְקֹוָָ֔ק בֶ֣ית אִתָּה֙ וַיְהִ֤י ַ(ג) ל־הָאִָּֽרֶץ פ:
לֶָׁ֖יו א אֹתַָ֛ם וַיָבֵׁ֥א צִָ֔ים וְלֶָ֣ר לַכָרִי֙ אָֹות אֶת־שָרֶ֣יַהֹ֗מ וַיִקֶַ֣ח׀ ע יְהֹויָד שָלֵַ֨ח הְַ֠שְבִיעִית ָ(ד)ּובַשָנֶָ֣ה וַי יָָ֔קֹוֵַַּׁ֣֥ק בְבֶ֣ית אֹתָם֙ וַיַשְבַ֤ע ית בְרִ לָהֵֶ֨ם וַיִכְרֹת֩ יְקֹוָָ֑ק ְבֶ֣ית אֶת: ־בֶן־הַמִֶּֽלְֶך אֹתֶָׁ֖ם רְא
בָאֶ֣י מ֙כֶם הַשְלִשִ֤ית תִעֲשָּ֑ון אֲשֶֶ֣ר הַדָבֶָׁ֖ר זֵֶׁ֥ה אמָֹ֔ר ל וַיְצַּוֶ֣ם ַ(ה) בֵׁ֥ית מִשְמֶֶׁ֖רֶת שֶֹ֣מְרָ֔י ו ְהַשַבָָ֔ת
: הַמִֶּֽלְֶך הִָ֑רָצְיםּוש אַחֶַ֣ר בַשֶַׁ֖עַר וְהַשְלִשִֵׁ֥ית סָּ֔ור בְשֶַ֣עַר וְהַשְלִשִית֙ ָ(ו) הַבֶַׁ֖יִת מִשְמֵֶׁ֥רֶת אֶת־ מַרְתֶַ֛ם
: מַסִָּֽח אְת־מִש וְשִָּֽמְרַּ֛ו הַשַבָָ֑ת יֹצְאֶ֣י כֶֹׁ֖ל בָכֶָ֔ם הַיָדֹותֶ ֙(ז)ּושְת֤י מֵֶׁ֥רֶת אֶל־הַמִֶּֽלְֶך ית־יְקֹו: ק ֶָׁ֖ב
אֶת־הַמֶֶׁ֖לְֶך וִהְיֵּׁ֥ו ת יּומ רֶֹׁ֖ות אְל־הַשָָ֑ד וְהַבֶא בְיָדָֹ֔ו לֶָ֣יו וְכ יש אִ סָבִֹ֗יב לְֶך עַל־הַמֶ וְהִקַפְתֵֶ֨ם ֵָׁ֥(ח)
אתֵֹׁ֥וּובְבֹאִֹּֽוִַַּּֽ֣: בְצ
ן הַכ֒ה יְהֹויָדֶָ֣ע אֲשֶר־צִּוָה֘ כְכֶֹ֣ל אֹֹ֗ות הַמ שָרֶ֣י וֹיַעֲשּ֞ו (ט) עִֶׁ֖ם ת הַשַב בָאֶ֣י אָָ֔ת־אֲנָשָָ֔יו אִֶ֣יש ְוַיִקֶחּו֙
הַכֹהִּֽן אֶל־יְהֹויָדֵָׁ֥ע וַיָבֶֹׁ֖אּו הַשַבָָ֑ת: יֹצְאֶ֣י יְקֹוִָּֽק בְבֵׁ֥ית אֲשֶֶׁ֖ר דָו: ד לִָ֑מֶֶ֣לְֶך יםֲאַשֶֶׁ֖ר וִָ֔אֶת־הַשְלָט אִֶּֽת־הַחֲנִית֙ אֹֹ֗ות הַמ לְשָרֶ֣י ן הַכֹה וַיִתֵ֨ן ְ(י) הַבַ֤יִת מִכֵֶ֨תֶף בְיָדֹֹ֗ו לֶָ֣יו וְכ אִֶ֣יש׀ ים הָרָצִ וַיַעַמְדֵּ֨ו (יא) הַשְמָאלִָ֔ית יִת֙ הַב ְהַי֙מָנִיתַעַ֙ד־כֶ֤תֶף
סָבִִּֽיב עַל־הַמֶֶׁ֖לְֶך וְלַבָָ֑יִת: לַמִזְבֶׁ֖חַ
ו ַ(יב) א וֹיַמְלִֵׁ֥כּו הֶָ֣עַדָּ֔ות וְאֶת־ אֶת־הַנ֙זֶר֙ עָלָיו֙ וַיִת֤ן אֶת־בֶן־הַמֶֹ֗לְֶך יֹוצִֶ֣א ־כָָ֔ף וַיַכּו וַיִמְשָחָ֑הּו תֶֹׁ֖ו
הַמִֶּֽלְֶך יְחִֵׁ֥י וַיֹאמְרֶּׁ֖ו ס:
י: קֹוִָּֽק בֵׁ֥ית אֶל־הָעֶָׁ֖ם וַתָבֵֹׁ֥א הָעָָ֑ם הִָּֽרָצִֶׁ֖ין אֶת־קֵֹׁ֥ול עֲתַלְיָָ֔ה וַתִשְמֶַ֣ע ְ(יג) ־עַ֤ם וְכָל אֶל־הַמֶָ֔לְֶך וְהַחֲצִֹּֽצְרֹות֙ וְהַשָרִ֤ים כַמִשְפָֹ֗ט עִַּֽל־הָעַמּוד עֹמֵ֨ד הַמֶלְֶך֩ וְהִנֶ֣ה רֶא וַת (יד)
ו בַחֲצִֹּֽצְרָֹ֑ות וְתֹקֶׁ֖עַ שָמָ֔חַ ַהָאָ֙רֶץ֙ קִָּֽשֶר קֵֶׁ֥שֶר וַתִקְרֶָׁ֖א אֶת־בְגָדֶָ֔יהָ עֲתַלְיָה֙ תִקְרַ֤ע ס:
אֹתָּה הֹוצ֙יאּו יהֶם֙ אמֶרֲאִ֤ל וַי הַחַֹ֗יֹ֤ל דֶ֣י פְק אֶֹ֣ות׀ אֶת־שָרֵׁ֥יִהַמ ן ה הַכ יְהֹויָדֵָ֨ע וַיְצַו֩ (טֹו) אָמֶַ֣ר י כִ בֶחָָ֑רֶב הָמֶ֣ת אַחֲרֶֶׁ֖יהָ וְהַבֵָׁ֥א רָֹ֔ת לַשְד אֶל־מִבֶ֣ית יְקֹוִָּֽק ב: ית ל־תּומֶַׁ֖ת אֵׁ֥ ֹהַכַהָ֔ן
ה בַית הַסּוסִֶׁ֖ים דִֶּֽרְֶך־מְבֵֹׁ֥וא וַתָבַֹ֛וא יָדַָ֔יִם לָּהֶ֣ וַיָשִ֤מּו ֙(טז) ש וִָּֽתּומֶַׁ֖ת מֶָ֑לְֶךַ ם… ס:
10 ) יב פרק ב מלכים פ בְמָלְכִֹּֽו: יְהֹואֵָׁ֥ש שָנִֶׁ֖ים בֶן־שֵֶׁ֥בַע (א) מ שָנָָ֔ה וְאַרְבָעִֶ֣ים יְהֹואָָ֔ש מָלְֶַ֣ך הּוא֙ לְי בִשְנַת־שֶ֤בַע ָ(ב) מִבְאֵׁ֥ר צִבְיֶָׁ֖ה אִמָֹ֔ו ם וְש לִִָָָֽ֑ם בִירִּּֽוָשֶ֣ לְֶַׁ֖ך
: שִָּֽבַע
הַכ יֹהֹויָדֶָׁ֖ע הֹורְהּו אֲשָָ֔ר כָל־יָמָָ֑יו יְקֹוֶָׁ֖ק ינֵׁ֥י בְע הַיָשַָ֛ר יְהֹואַָּ֧ש )(גֶֶ֣וַיֵַ֨עַש הִּֽן:
בִּֽבָמ: ֹות… מְזַבְחִֵׁ֥יםּוִּֽמְקַטְרִֶׁ֖ים הָעַָ֛ם עֵֹׁ֥וד לֹא־סָָ֑רּו הַבָמֶֹׁ֖ות רֵַׁ֥ק ַ(ד)
יֹואֶָׁ֖ש דִבְרֵׁ֥י וְיֶַ֛תֶר )(כ לְמַלְכֵ֥י ים הַיָמ בְרֵ֥י ד פֶר עַל־ס ם כְתּובִֹ֗יַ֛ הֲלֹוא־הֶ֣ם עָשָָׂ֑ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר
יְהּודָָֽה:
1 1 ) כד פרק ב הימים דברי
בְמֹות שִּֽנֶָׁ֖ה אַָּ֧הּושִַֹ֛לשָים בֶן־מ וַיָמָֹ֑ת יָמִֶׁ֖ים וַיִשְבֵַׁ֥ע יְהֹויָדַָ֛ע )(טוְוַיִזְקַַּ֧ן וֹ:
טֹובָה כִִּֽי־עָשָ֤ה עִם־הַמְלָכִָ֑ים בְעִיר־דָוִֶׁ֖יד וַיִקְבְרֵׁ֥הּו ֙(טז) שְרָא ִבְיָ֔ ל יתִֹּֽו הָא: ֹלהִֶׁ֖יםּוב ֱוְעִֵׁ֥ם
ל יְהּודָָ֔הֲוַיָֽשְתַחַוּו שָרֶ֣י אּו בָ יְהֶֹ֣ויָדָָ֔ע מֹות֙ וְאִַּֽחֲרֵׁ֥י (יז) שָמ ָאֵַ֥ז - מָׂ֑לְך יהָֽם: אֲל לְך הַמ ע
(י קֶֹ֗צֶף וִַַּּֽ֣יְהִי עֲצַבִָ֑ים וְאֶת־ה רִָּֽים אֶת־ִֶׁ֖הָאֲש וַיִַּֽעַבְדֵּׁ֥ו יהֶָ֔ם אֲבֹות אֱֹלהֶ֣י יְקֹוָק֙ אֶת־ב֤ית וַיִַּֽעַזְבֹּ֗ו ח)
זִֹּֽאת בְאַשְמָתֶָׁ֖ם וִירֶּ֣ושָלִַָ֔ם יְהּודָה֙: עַל־: זִִּֽינּו הֶא וֱלֵֹׁ֥א ידּוֶָׁ֖בְם וַיָע אֶל־יְקֹוָָ֑ק לַהֲשִיבֶָׁ֖ם נְבִאִָ֔ים בָהֶם֙ וַיִשְלַ֤ח ִֵׁ֥(יט) ס
12 ב סימן ח פרשה וארא פרשת (וילנא) רבה )שמות חירם הן, ואלו לנפשם והרעו אלהות עצמן שעשו אדם בני מד' אחד היה, פרעה
, יהודה מלך ויואש ופרעה, ונבוכדנצר,
מנין חירם /יחזקאל (שם שנאמר לנפשו ששחת ומנין אני", אל ותאמר וגו' צור לנגיד כח״אמור /יחזקאל/ (שם )שנאמר
בך" לראוה נתתיך מלכים לפני השלכתיך ארץ על יפעתך על חכמתך שחת ביופיך לבך )/כ״ח״גבה,
מנין נבוכדנצר לעליון" אדמה עב במתי על יד״אעלה (ישעיה דכתיב אלוה עצמו )שעשה (שם הוא ברוך הקדוש א״ל,
/ בור" ירכתי אל תורד שאול אל י״ד״אך )/ישעיהו, במלכותו שהוא עד למדבר הגלהו הוא ברוך הקדוש לו עשה מה שנאמר נקבה בדמות אותו רואין והחיות הבהמות והיו יאכל, כתורין ועשבא ד) (דניאל שנאמר כבהמות עשב והאכילו
י בהמות ב״ושוד )(חבקוק קריה"… ארץ וחמס אדם מדמי חיתן ת זא כל ועל בם", תתחתן ז״ולא (דברים שנאמר )כענין
יתוב" עלי ומנדעי נטלת לשמיא עיני נבוכדנצר אנא יומיא ד״ולקצת (דניאל דכתיב ליה יהיב אינש )ולבב,
אלוה עצמו שעשה מנין ופרעה ר שנאמ אויביו ביד הוא ברוך הקדוש מסרו עשיתני", ואני יאורי כט״לי (יחזקאל )שנאמר
מצרי מלך חפרע פרעה את נותן הנני ה' אמר מד״כה )(ירמיה ם" ה האש ראש את ה״ופרע (במדבר שנאמר כענין חפרע מה ),
הזכרון" מנחת את כפיה על ונתן כנשים" מצרים יהיה ההוא יט״ביום (ישעיה וכתיב ), ,
אלוה עצמו שעשה מנין יואש כד" ב (ד״ה )דכתיב יהודה שרי באו יהוידע מות ואחרי
אליהם" המלך שמע אז למלך- וישתחוו, מהו אמרו, אלוה שעשאוהו למלך- וישתחוו
לו, הקדשים קדשי מבית שנים שבעה לאחר יוצא היית לא אלוה שאתה אלולי אמר
ב הימים /דברי (שם שנאמר ', לנפשו והשחית אלוה ליעשות עצמו על וקבל הוא כך להן ארם" חיל עליו עלה השנה לתקופת )/כ״ד״ויהי כ״ד ב' הימים /דברי (שם וכתיב )/,
שפט עשו יואש "ואת שפוטים אלא שפטים תקרי אל ים", לנשים שם "ותהי (ל'
י) כג יחזקאל בה", עשו ושפוטים י כ ממנו כ״ד״ובלכתם ב' הימים /דברי (שם וכתיב )/,
וגו רבים במחלויים אותו עזבו המלכים". בקבורת קברוהו ולא וימת. . '
Page 4
3 1 ) כד פרק ב הימים דברי כֶֹ֣ה׀ ם לָהֶ יֵֹ֨אמֶר ו לָעָָ֑ם מַעֶַ֣ל עֲמֶֹׁ֖ד הַכֹהָ֔ןִַַּּֽ֣וַי בֶן־יְהֹויָדֶָ֣ע כַרְיָה֙ אֶת־ְז לִָּֽבְשָה֙ אֱֹלהִֹ֗ים וְרֶּ֣וחַ (כ) תַצ וְלֶֹ֣א יְקֹוָק֙ אֶת־מִצְֹו֤ת ים עֹבְרִ אַתֵֶ֨ם לָמָה֩ הָאֱֹלהִֹ֗ים ְאָמֶַ֣ר וַיִַּֽעֲזֵֹׁ֥ב ת־יְקֹוֶָׁ֖ק י־עֲזַבְתֵֶׁ֥םֶא כ לִָ֔יִִּֽחּו
: אֶתְכִֶּֽם ב ר בֶַׁ֖חֲצֵׁ֥ הַמֶָ֑לְֶך בְמִצְוֶַ֣ת אֶֶׁ֖בֶן ַוַיִרְגְמֵׁ֥הּו עָלָָ֔יו וַיִקְשְרֶּ֣ו (כא) יְקֹוִָּֽק: ית
יְהֹויָדָ֤עָא֙בִיו ה עָשָ אֲשֵֶ֨ר הַחֶ֙סֶד֙ הַמֶֹ֗לְֶך יֹואֶָ֣ש וְלֹא־זָכַ֞ר (כב) עִמָֹ֔ו ו אֶת־בְנָֹ֑ו וִַַּּֽ֣יַהֲרֶֹׁ֖ג אָמַַ֔ר ּכְמֹותֶֹׁ֣ו
: פ דְרָֽש וְי ק יְקֹוָ א יֵֵ֥֥ר
וַיָבֹֹ֗אּו אֲרָם֒ חֶ֣יל עָלָיו֘ עָלֶָ֣ה הַשָנָֹ֗ה לִתְקּופֶַ֣ת וַיְהִֶ֣י׀ (כג) אֶת־כָל־ וַיַשְחִַ֛יתּו ם וִירֶּ֣ושָל אֶלָ־יְהּודִַָ֔ה֙
דַרְמִָּֽשֶק לְמֵֶׁ֥לְֶך שִלְחֶּׁ֖ו וְכָל־שְלָלֵָׁ֥ם עָָ֑ם מ הָעֶָׁ֖ם: שָרֵׁ֥י
אֶת־יְקֹוֶָׁ֖ק עִָּֽזְבָּ֔ו כִֶ֣י ד מְא לָרֶֹ֣ב חַ֙יִלָֹ֔ בֵָׁ֥יָד֙ם נָתֵַ֨ן וִַּֽיקֹוְק֙ אֲרָֹ֗ם חֶ֣יל בֶָ֣אּו׀ ים אֲנָשִ בְמִצְעֵַ֨ר כִי֩ ָ(כד)
שְפָטִִּֽים עָשֵּׁ֥ו וְאֶת־יֹואֶָׁ֖ש יהֶָ֑ם אֲבֹות: אֱֹלהֶ֣י
אֹתֹו כִִּֽי־עָזְבֶּ֣ו מִמֶֹ֗נּ֘ו (כה)ּובְלֶכְתֶָ֣ם רַבִיםִהַתְק ֒בְמַחֲלּוֶ֣יִם שְרֵּ֨ו ע יֶָ֣הֹויָד י֙ בְנ י֙ בִדְמ עֲבָדְיו יו ָֹ֗עָלָ
וַיָמָֹ֑ת עַל־מִטָתֶֹׁ֖ו וַיִַּֽהַרְגֵׁ֥הּו הַכֹהָ֔ן ו דְוִָ֔יד בְעָיר ִֶ֣וִַַּּֽ֣יִקְבְר֙הּו֙ הַמְלָכִִּֽים בְקִבְרֵֹׁ֥ות קְבָרֶׁ֖ה: ּו לֵֹׁ֥א
4 1 ב עמוד נז דף גיטין מסכת בבלי )תלמוד קרחה בן יהושע רבי אמר אבין בר חייא רבי: אמר ירושלים מאנשי אחד זקן לי, סח תשעים הרג ובירושלים רבוא, עשרה ואחת מאתים טבחים רב נבוזראדן הרג זו בבקעה ודמים שנאמר: מה לקיים זכריה, של בדמו ונגע דמן שהלך עד אחת, אבן על רבוא וארבע
נגעו. בדמים, וסליק מרתח קא דהוה דזכריה לדמיה אשכחיה: אמר ליה האי: אמרו? מאי
להו אידמו: אמר, לא ו דמי אייתי דאשתפוך. זבחים דם או- ל ואי מוטב, לי- אמריתו אי
ליה דפרזלי: אמרי במסרקי לבשרייכו. מסריקנא קא דהוה בן הוה נבייא לך, נימא מאי
דמיה נייח קא דלא שנין כמה והא ליה, וקטלינן עילויה קמינן דשמיא, במילי לן. מוכח
( 252 רבה) קהלת בשם יוסף עץ שנה- ליה. א מפייסנ אנא להו: אמר אייתי גדולה סנהדרי
תינוקות אייתי נח, ולא עילויה קטל ובתולות בחורים נח, ולא עילויה קטל קטנה וסנהדרי
נח: א״ל ולא עילויה קטל רבן בית, של לך ניחא איבדתים, שבהן טובים זכריה, זכריה,
נח הכי ליה כדאמר לכולהו? . דאבדינהו בדעתיה תשובה הרהר שעתא בההיא ומה אמר: ,
נשמתא- הני כל דקטל רא גב ההוא כך, אחת- נפש על אם כמה אחת על אזל ערק כמה! ו
רש״י נכסיו), על תהא מה שפרט צוואה (שטר פרטתא שטר שדר ואגייר. בביתיה
15 כ פסוק ב פרק )איכה וְִּֽהַבִָ֔יטָה יְקֹוָק֙ רְא֤ה יםִפ֙רְיָם נָש אִם־תֹאכֵַ֨לְנָה כָֹ֑ה עֹולֶַ֣לְתָ ִ֤לְמִֶׁ֖י טִפ עֹלֲלֶ֣י חִָ֔ים,
: יא וְנָב כֹהֵׁ֥ן אֲדֹנֶָׁ֖י בְמִקְדֵַׁ֥ש הָרַ֛ג אִםִִּֽ־י
רש״י על דרשוהו ורבותינו אמותם בטפוחי לים גד שעודן רכים ילדים טפוחים- עוללי (כ) מה לפי המקדש לבית זהב לתת יום בכל בטפחים מודדתו אמו שהיתה יוסף בן דואג
אכלתו ולבסוף גדל: שהיה
ר ונביא- כהן ה' במקדש יהרג ם א משיבתם הקדש וח את שהרגתם לכם נאה וכי
ליואש להשתחוות כשבאו שהוכיחם הימים בדברי שכתוב כמו יהוידע בן זכריה
, (ד״ה ע״א ועשאוהו והרגוהו ונביא כהן והיה יהוידע בן זכריה את לבשה ורוח כד) ב
: בעזרה
( בזה ירמיהו של למאמר זו תשובה בטעם, יתכן ההקדש גם שוב ונביא כהן והריגת המקדש שחללו דכיון
לביהמ שלה עד)) הערה ב פרק איכה הערות תמימה, , (תורה עליה הגין לא ולכן חולין נעשה "ק
6 1 ) אלשיך אמנם אחד ענינם והבטה ראיה וגם ה'. והביטה ראה יאמר מהראוי וכו'. ה' ראה. (כ)
ישראל כנסת אומרים וכו העטופים עוללים נפש בזכות,'חמים ר לבקש הודיעונו הנה, למי הביטה וגם וכו', העטופים מהעוללים הנזכרת הצרה ה' ראה אומרים, ואנו
כי אמותם, אהבום שלא ולא פרים, נשים באומות תאכלנה אם כה. עוללת מהאומות שהיא זו צרה אל תביט לא ולמה טפוחים עוללי היו, הלא, שהבנים כפולה חטא בלי
האמהות צרת, וגם למאכל היו מראש ה' תאמר ואיך רב, אכזריות והוא לכך שהגיעו
במקדשך חמתך שפוך ידי על עלינו חמלת כי א) (ב: הקינה
, יתברך הוא משיב עשיתם אתם הלא במקדש יהרג אם כי, אחד בנושא משולשת רעה נביא היותו אל ולא כהן, היותו אל ולא ה', מקדש אל הבטתם שלא ונביא, כהן. ה'
שלש עשיתם ואתם אחד, בנושא רעות שתים היות על חמלתי שלא תאמרו: ואיכה
7 1 א עמוד ז דף סנהדרין מסכת בבלי )תלמוד אלא זה מקרא נאמר לא חנילאי בר תנחום רבי דאמר חנילאי. בר תנחום דרבי: ופליגא
אמר ראה מה? , לב (שמות לפניו)" מזבח ויבן אהרן שנאמר״וירא העגל, מעשה כנגד אלעזר רבי אמר יפת בר בנימין: רבי להו- שמענא לא אי אמר: לפניו, שזבוח חור ראה
, ב (איכה ונביא)" כהן ה' במקדש יהרג בי״אם ומיקיים בחור, כדעבדו לי עבדו השתא בתשובה תקנתא להו הויא אפשר לעגל, דליעבדו מוטב לעולם. תקנתא להו הויא. ולא
רש״י )א
ברך. ובוצע זה- מקרא שרה פ אהרן שעשה העגל- מעשה כנגד אלא לעשות לעצמו היתר והורה עצמו, לבין בינו
העגל את. להם
מהזבוח הבין מזבח- ויבן את שהרגו לפניו
להם עשה שלא על. חור
היה ונביא כה. ן אהרן- שות לע סופן דהא תקנתא- להו הויא ולא המקדש בית ויחרב יהוידע, בן בזכריה כן,
כך. על
תוס )א פות
העגל- מעשה כנגד אקרא כדכתיב קאי אמת תורת ד כדמסיק תקנה להם שיהא מעון השיב ורבים. בסיפיה
זקנים דעת )ב לב פרק תשא כי פרשת שמות ד 'פס'
ועל התורה על התוספות בעלי מאת פירושים לקט הוא זקנים 'ו׳הדר זקנים 'דעת 'ספר נלקט ומתי המלקט מי ידוע לא רש״י. . פירוש
ולהשהות לאחר כדי צורות בו עושה שהי' אותו. צר וי משה שיבא עד שמים לשם היתה כונתו וכל כמו
דכתיב" משבחו שהכתוב שמצינו כהן שפתי כי
דעת" ישמרו מ השיב וכתיב״ורבים " עון עון ה ז -
העגל הרגוהו- ואלו ויתקיים תקנה להם היתה לא
ונביא." כהן ה' במקדש יהרג בהם״אם
)ב הב בית למאירי חירה דיני לענין נבחרת שהפשרה פי על אף
כן, אינו איסור לענין ממונות, יאמר ואל זו את יאכל שלא כדי זו את לו נתיר הדיין
בזה וכיוצא זה מקרא נאמר לא שאמרו הוא
י״י" נאץ ברך ר״ל״ובוצע אהרון כנגד אלא
לפניו" מזבח ויבן אהרון שנאמר״וירא ר״ל
על לפניו זבוח חור ה רא לפניו מזבוח ויבן איני אם ואמר כך להם לעשות רצה שלא אם בהם ומתקיים כך לי עושים להם שומע נביא חור שהרי ונביא כהן י״י במקדש יהרג
עונש ליענש שלא תקנה להם יהא ולא היה ואפשר העגל להם שאעשה מוטב מרובה
בתשובה: תקנה להם שיהא
זקנים הדר )ג לב פרק תשא כי פרשת שמות ג 'פס'
בחרט אותו. ויצר צורה צר והיה גריפ״א חרט
של ופשטיה משה ביאת עד אותם לאחר. כדי המפרש כדברי שלא מוכיח זו פרשה מקרא
דסנהדרין בפ״ק מקרא נאמר לא התם דקאמר
העגל מעשה כנגד אלא. זה לגנאי ליה ומפרש
אקרא" וקאי ה" נאץ ברך 'ובוצע. ואינו דח״ו
. כדפירשנו שמים שם ל אלא אהרן נתכוון לא ביה" דכתיב משבחו שהכתוב ומצינו שפתי כי
דעת ישמרו כהן" וכתיב" בשלום
מעון" השיב ובמישור…ורבים העגל מעון פי' בתשובה תקנה להם היה לא הרגוהו דאלו
בהו" דמתקיים כהן ה' במקדש יהרג אם
ונביא" כהן-. ונביא- אהרן זה חור: זה
Page 5
18 אגד חידושי )מהרש״א א עמוד ז דף סנהדרין מסכת ות
)א שבנה ממש דבר בו ראה מה פשוטו לפי ר״ל כו לפניו חור שזבוח ראה כו' ראה.'מה כי שנאמר נתכוין היה דלשמים אהרן דעת הכתוב גילה דקרא בסיפא שהרי כו' מזבח כזה מעשה עשה דלכך אהרן התנצלות אלא אינו קרא דהאי דרשו וע״כ וגו' לה' חג
דלא שעשה מה לעשות מזה והבין לפניו זבוח חור את שראה לפי וגו' עגל הו ויעש שזכר ש ואפשר לחור דעבדי כמו ליה עבדי לפניו הזבוח היה חור כי בידם היה קבלה וקראי
כן מוכיחין עמלק במלחמות אהרן עם בפרט הוא נזכר המפורסמים מעשים בכל שהרי
ו אמר״אהרן בידיו" תמכו חור תורה" ובמתן והנה ו אהרן עמכם"… חור משה שהעמיד
מאותו אח״כ מקום בשום מצינו ולא בהר שהיה יום מ' זמן כל תחתיו וחור אהרן את
אהרן עם חור שהוזכר ואילך מעשה באותן משה במקום היה ואהרן שהוא אמרו וע״כ
ע מוכיחן הוא היה וכשנתעכב יום 'מ ו כך ל. אותו הרגו
כו ונביא כהן ה' במקד.'ש יהרג אם בי ומקיים ודקאמר )ב נתנה לא אז שעדיין אף
משכן ולא מקדש היה ולא לאהרן הכהונה בבכורות היה והעבודה היה בכור אהרן בכל
בבמה מקום במקדש ככהן וה״ל כן לעשות סופן דהא תקנתא להו הויא דלא ופרש״י
יהרג כמ״ש״אם החורבן עיקר היה כך שעל משיבו הקדש רוח שהרי עכ״ל כו' בזכריה ונביא" כהן ה' במקדש יואש המלך בימי החורבן קודם שנים כמה נהרג שזכריה ואף
ע נגזר שאז אפשר כך, ל שנהרגו הניזקין פרק כדאי' החורבן זמן עד תוסס דמו והיה
נבוזראדן ע״י זכריה של דמו על וכמה. כמה
)ג וע לשמ לנו נתנה שהתורה לפי לעולם תקנתא להו הויא דלא זה עון שעל. ושאמר
אליהם ישמע לא אשר מי מיתה הכתוב וענש ונביא- כהן והם תורה לחכמי כמ״ש
ממרא בזקן וגו הכהן אל שמוע לבלתי בזדון יעשה אשר והאיש וגו' הכהנים אל 'ובאת
וגו האיש 'ומת אמר ובנביא אנכי וגו' ישמע לא אשר האיש והיה וגו' להם אקים נביא
שהיה זכריהו והנה וגו מעמו 'אדרוש צדדים, שמשני ונביא כהן אלו- להם היה
ע״ז, לעבוד שלא לו לשמוע במקום הרגוהו ל אב לו, שמעו שלא להם די לא והם-
א כזה עון המקדש, בתשובה, להתכפר אפשר י להם שנתכפר העגל מעשה משא״כ
בתשובה וק״ל עגל דליעבדו מוטב: כדקאמר
19 א עמוד ז דף סנהדרין מסכת חיים )תורת סטנוב בערים ואב״ד כר״מ שימש רבנים. של מיוחסת למשפחה בן היה שור הירש צבי נפתלי ב״ר חיים ם אברה ר' שצ״ב1632 בשנת נפטר הדור. גדולי בין ונחשב שבגליציה, ובלז ( בלז בעירו.) בתשובה תקנתא להו הוי אפשר לעגל דליעבדו. מוטב תימה לכאורה עבודת והלא
שבתורה עבירות ומכל מים ד משפיכות חמורה ומזלות כוכבים דאע״ג לומר ויש כולה התורה בכל ככופר הוא הרי ומזלות כוכבים עבודת העובד דכל חמירה דעונשו
בתשובה תקנה לה יש מקום מכל ומודה ומזלות כוכבים בעובדי וכופר דכשחוזר
בהקב״ה- מתוקנת חטאו אבל אפשר הוה לא ונביא כהן ה' קדוש אהרן נהרג ח״ו אם
ההוא חטא ה לתקן ולהחיותו, לחזור אפשר אי שנהרג דאחר על הכתוב קנא ולכך
שעבדו ומזלות כוכבים עובדי חטא על שקנא ממה טפי זכריה הריגת בכמה כדאשכחן
מקראות ולהכי לו לעשות הכתוב צוה בתשובה וחזרו בעגל ישראל שחטאו בשעה
העגל מעשה על לכפר מקדש יש אלהיך ב-"אלה חטאו במדרש כדאיתא ב- ונתרצו ראל"
המשכן" פקודי "אלה שהחריב בזה גרמו אדרבה הנביא לזכריה ישראל שהרגו ובשעה
בתשובה. אפשר הוה דלא משום מקדשו את הוא ברוך הקדוש
20 )רמב ד פרק הנפש ושמירת רוצח הלכות "ם
- ח הלכה אחר האחד ראהו אלא כאחת אותו רואין העדים שני היו ולא נפשות ההורג
ולא בבדיקות העדים שהוכחשו או התראה, בלא עדים שני בפני שהרג ו א האחד, הרצחנין- אלו כל בחקירות, הוכחשו ומים צר לחם אותן ומאכילין לכיפה אותן כונסין מכובד נבקעת שכריסם עד שעורים אותן מאכילים כך ואחר מיעיהן שיצרו עד לחץ
. החולי - ט הלכה מחוייבי לשאר זה דבר עושין ואין דין, בית מיתת מיתה- נתחייב אם אלא
מיתה- חייב אינו ואם אותו ממיתין חמורין עונות שיש שאע״פ אותו, פוטרין
ע״ז, אפילו דמים כשפיכות עולם של ישובו השחתת בהן אין - דמים משפיכות ואין
שבין מעבירות הן העונות שאלו דמים כשפיכות אינן שבת חילול או עריות לומר, צריך
אדם להקב״ה, אבל דמים שפיכות עון בידו שיש מי וכל חבירו, לבין שבינו מעבירות
גמור רשע הוא הרי זה יצילו ולא זה עון כנגד שקולין ימיו כל שעשה המצות כל ואין
שנ" הדין מן 'אותו ( וגו נפש בדם עשוק 'אדם אַל־יִתְמְכּו־ב יָָ֝נֹּ֗וס ִּֽעַד־בֵֹׁ֥ור כח, שלי,"מ ֹו י)ז.
מאחאב ולמד צא ע״ז עובד כאחאב" היה לא בו״רק נאמר שהרי עונותיו וכשנסדרו ששקול אחר דבר שם היה ולא כלייה שחייבו עון נמצא לא הרוחות אלהי לפני וזכיותיו
שנ" נבות דמי אלא 'כנגדו " ה לפני ותעמוד הרוח 'ותצא נבות, רוח זו - לה ונאמר
בידו. להורג וחומר קל ב- סיב אלא בידו הרג לא הרשע הוא והרי תוכל" וגם "תפתה 21 ) י פרשה צו פרשת (וילנא) רבה ויקרא
וגו אתו בניו ואת אהרן את,'קח ב [ח, ]א סימן אמר ה ש ז ה כתוב ת "אהב מה )(תהלים
רשע"… ותשנא צדק ב קריא פתר עזריה רבי בשם יודן ר' אבינו… אברהם
ב קריה פתר סימון בר יהודה רבי בשם עזריה ר' ב סימן ישע יה…
ג סימן ב קריא פתר כהנא בר אבא רבי בשם ברכיה רבי אהרן
מעשה אותו ישראל שעשו בשעה חור אצל הלכו בתחלה לב (שמות לו )אמרו שלא כיון אלהים לנו עשה קום
ב /ירמיהו (שם חור של דמו וזהו וגו' דם נמצאו בכנפיך גם ב (ירמיה והרגוהו)הה״ד עליו עמדו להן שמע לא '/)
במחתרת ישראל אלהיך אלה עשו אשר על אלה כל על כי מצאתים " לו אמרו אהרן אצל הלכו ואח״כ קום
אלהים" לנו עשה לפניו" מזבח ויבן אהרן "וירא לב (שמות נתיירא)הה״ד מיד כן אהרן ששמע כיון נתיירא
לפניו מהזבוח שאני אותי הורגים אם עכשיו נביא שהיה חור את הרגו הרי אעשה מה אהרן אמר מתקיים כהן
גולין. הם ומיד ונביא" כהן ה' במקדש יהרג ב״אם (איכה שכתוב המקרא )עליהם
אחת. בבת כלה מלאכתם ונמצאת אבן וזה צרור מביא זה אותו הם בונין אם ראה? מה אהרן" "וירא ד״א א בונה שאני ומתוך לע״ז ומעבירה יורד משה ורבינו במלאכתי מתעצל אני אותו בונה שאני מתוך ה בונ אני ותו
מחר" לה' חג ויאמר אהרן לב״ויקרא (שמות הה״ד הוא ברוך הקדוש של בשמו )אותו כתיב אין מחר לעגל חג
מחר. לה' חג אלא כאן
ד״א בהן, נתלה הסרחון אותו- הן בונין אם אהרן אמר ראה מה אהרן וירא מוטב
משל אבא ר' בשם יודן בר אבא רבי בישראל. ולא בי הסרחון שיתלה מלכים לבן
אביו את לחתך הסייף את ולקח עליו לבו שנתגאה עצמך, את תייגע "אל פדגוגו א״ל תן
חותך" ואני לי עליו המלך הציץ כוונתך, היתה להיכן אני "יודע א״ל שיתלה מוטב
חייך! בבני! ולא בך הסרחון זייע, את לית דידי- פלטין מן א את פתורי- ומותר כיל,
די פלטין מן כך נסיב. את - אנונס וארבע עשרים לי יצא," לא המקדש זייע״ומן את לית
ובניו" לאהרון (תהיה המנחה מן אכיל״והנותר את פתורי ומותר,) וארבעה עשרים
הוא ברוך הקדוש לו אמר ולבניו לאהרן שניתנו כהונה מתנות כ״ד אלו נסיב את אנונס
לאהרן צדק- אהבת מלחייבן- ושנאת בני את לצדק אהבת אלהים משחך כן על
אלהיך- אתה! אלא גדולה לכהונה נבחר לא לוי של שבטו שמכל חייך! לו אמר אתו". בניו ואת אהרן את ח״קח )(ויקרא
Page 6
22 ) ח א- פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא יָשְר: אִּֽל לְאַהֲרֶֹׁ֖ןּולְבָנָָ֑יוּוִלְזִקְנֶׁ֖י מֹשֶָ֔ה קָרֶָ֣א הַשְמִינִָ֔י בַיֶֹ֣ום וַיְהִי֙ (א)
אִֶּֽל־אַהֲרֹֹ֗ן וַיֶֹ֣אמֶר (ב) את לְחַטָ ן־בָקָָ֧ר ב ל עֶׁ֣ג קַח־לְְָ֠ך יְקֹוִָּֽק לִפְנֵׁ֥י וְהַק: רֶׁ֖ב תְמִימִָ֑ם לְעְלֶָׁ֖ה ִוְאֵַׁ֥יֹל מִימִֶׁ֖ם ת י־שָנַָ֛ה וָכֶַּ֧בֶשְבְנ גֶל וְע את לְחָָ֔טֵ֨ שְעִיר־עִזִים֙ קְחּ֤ו אמָֹ֑ר ל תְדַבֶ֣ר יִשְרָאֶׁ֖ל וְאֶל־בְנֵׁ֥י ַ(ג)
: לְעֹלִָּֽה נִרְאֵָׁ֥ה יְקֹוֶָׁ֖ק יָֹ֔ום כִֶ֣יַה מֶן בַש בָָ֑לֶָ֣ה יְקֹוָָ֔קּומִנְחֶָׁ֖הְלּו לִפְנֶ֣י לִזְבֵֹ֨חַ֙ לִשְלָמִֹ֗ים יִל וָאַ וְשֵֹ֨ור (ד)
יכִֶּֽם: אֲל ו דָָ֔ה כֶָ֣ל־הַע וִַַּּֽ֣יְקְרָבּו֙ מֹועָ֑ד אֶֹ֣הֶל אֶל־פְנֶׁ֖י מֹשֶָ֔ה צִּוֶָ֣ה אֲשֶֶ֣ר ת א וַיִקְחֹּ֗ו ִ(ה) יְקֹוִָּֽק: לִפְנֵׁ֥י יִַּֽעַמְדֶּׁ֖ו
וְי תַעֲשָּ֑ו יְקֹוֶָׁ֖ק אֲשֶר־צִּוֵָׁ֥ה הַדָבַָ֛ר זֶַּ֧ה מֹשֶָ֔ה וַיֶֹ֣אמֶר (ו) רֵָׁ֥א י: קֹוִָּֽק כְבֵֹׁ֥וד יכְם ֶֶׁ֖אֲל
אֶתִָּֽ־חַט֙אתְךְוֶָ֔אֶת־עֶֹ֣לָת וַעֲש֞ה זְבֵּ֙ח ל־הַמ א אִֶּֽל־אַהֲרֹֹ֗ןֵַּ֙קְרַַ֤ב ה מֹשֶ וַיֵֹ֨אמֶר (ז) ך ד ּובְע בַָֽעַדְָך ֶַׁ֣וְכַפֵ֥ר
הָעָָׂ֑ם צִּו כַאֲשֶֶׁ֖ר בִַּֽעֲדָָ֔ם וְכַפֶ֣ר הָעָם֙ אֶת־קָרְבַ֤ן ֵָׁ֥וַעֲש֞ה יְק: ֹוִָּֽק ה
אֲש הַחַטֶָׁ֖אֶת אֶת־עֵׁ֥גֶל וַיִשְחַַ֛ט אֶל־הַמִזְבָ֑חַ אַהֲרֶֹׁ֖ן וַיִקְרֵַׁ֥ב (ח) ר־לִֹּֽו:
23 ) תרגום יונתן
א- לְעִיגְל י מִדַמ בְקַרְנֹוי מַדְבְחָא אַהֲרֹן דְחָמָא יוָן וַהֲוָהָכ (ז) לְג יְלַמִיקְרַב יסְתְפ ִא יּה ב ן בְכ
ח יַת וַעִיבַד י תִסְתְפ וְלָא לְמַדְבְחָא יב מִנְדְעְָךּוקְר אָנִיס משֶה יּה ל ְאָמַר וְיַת טָאתְָך עֲלָתְָך
ר וְכַפ עַמָא קָרְבַן יַת וְעִיבַד עַמָא וְאַמְטּול אַמְטּולָתְָך ר וְכַפ יְי דְפַק: ָיד כְמָא י ה יהֹון עֲל
24 ) רש״י ש המזבח- אל קרב (ז) - בוש אתה למה משה לו אמר לג. שת וירא בוש אהרן היה לכך
: נבחרת
25 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא )רמב״ן אומרים ויש משה נכנס נו, ממ מתירא והיה שור כתבנית המזבח את רואה אהרן היה, לכך אליו, קרב ובא דעתך הגס מתירא, שאתה ממה תירא לא אחי אהרן לו אמר אצלו
בזריזות המזבח, אל ויקרב המזבח. אל קרב: אמר
, זה דבר וטעם העגל מעשה זולתי חטא בנפשו ואין ה' קדוש אהרן שהיה בעבור, כי
ה" נא (תהלים שנאמר כענין ), במחשבתו לו קבוע ההוא החטא היה נגדי וחטאתי
תמיד" דעתך הגס לו אמר ולכך בכפרותיו, מעכב שם העגל צורת כאילו לו נדמה והיה, ,
מעשיו את אלהים רצה שכבר כך כל רוח שפל יהיה. שלא מפרשים ואחרים שהיה לכפר המקום שנתרצה פי על אף אחי אהרן שם, שאמרו כמו כן, לו מראה השטן
של פיו לתוך ליתן אתה צריך עונותיך בתורת וכו' למקדש בביאתך ישטינך שמא שטן
ג מלואים (שמיני:)כהנים
26 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא פלטיאל חיים )ר' )ורק (מיידב למגדבורג עבר ואח״כ שבצרפת, פלייזא בעיר ישב השישי1240). האלף תחילת סביב נולד יעקב ב״ר פלטיאל חיים רבי (
תלמידו- היה שבגרמניה. והתכתב מרוטנברג מהר״ם של חברו בשו״ת נמצאות ומתשובותיו משאלותיו וכמה הלכה, בענייני מו ע בעריכת התוספות בעלי של מדרשם מבית התורה על פירושים של לקט הוא פלטיאל חיים רבי מאת התורה' 'פירושי ספר מהר״ם.
בנו. אהרן בוש שהיה רש״י פי' המזבח. אל קרב. (ז) צווי עשות ל בוש היה אמאי ותימה
, השם וי״ל העגל- שעשה שם על עגל להקריב לו דהיה לפי בוש דהיה ירא היה ולהכי
משה א״ל ולכך סניגור נעשה קטיגור שאין נבחרת לכך בוש אתה מה המזבח, אל קרב
לכפר. לך שיש
27 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא יפות )פנים תצ״א1730 בשנת שבפולין טשורטקוב בעיר נולד הורוויץ) יש א( (או: הורוויץ הלוי הירש צבי ב״ר פינחס רבי אביו מפי תורה למד רבנים. למשפחת ) מאוחר ניקלשבורג. העיר של רבה לימים שמלקא, שמואל ור' פרסקרוב, בעיר אב״ד לימים נחום, ר' הגדולים אחיו ומפי בטשורטקוב, אב״ד שהיה
דב לר' שמואל ור' פינחס ר' האחים התקרבו יותר תקל״ב ובשנת שונות, בערים ברבנות פינחס ר' שימש בהמשך הבעש״ט. תלמיד ממזריטש, בר
( 1772 תקכ״ט- בשנת (נפטר אביש אברהם ר' של מקומו את למלא מונה ) 1768 במשך33 שימש זה ובתפקיד דמיין, פרנקפורט של כרבה ) עד שנים,
הכולל הפלאה', 'ספר הוא ביותר הידוע ספרו סופר'. ה׳חתם הוא שבהם פורסם המ רבים, תלמידים העמיד הוא תקס״ה1805). בשנת פטירתו ( יפות- 'פנים וספר קידושין, מסכת על המקנה' 'ספר כתובות, מסכת על כתובה' 'ספר ספרים: שלושה 'למעשה כמו מגילות. וחמש התורה על דרשות
'הפלאה השם תחת נוספות מסכתות על חידושיו נדפסו.'כן
א ז [סנהדרין חז״ל מ״ש ע״פ לפ]רש יש עוד שמא מתירא שהיה לפניו מזבח ויבן שצ״א [תשא ילקוט במדרש כדאיתא ונביא כהן שהרגו תקנה להם יהיה ולא ]יהרגוהו
א כג [נזיר ישראל]ואחז״ל כל את להציל לשמה זו עבירה שהיה הרי עבירה גדולה
ע״י שנמשח שראה כיון מתיירא אהרן שהיה אלא וכו', לשמה כמה והקריב משה
היה לא שבתחלה סבור והיה כהונה בקדושת נתקדשו אלו הדברים כל שע״י, קרבנות משה לו ואמר נפשו למסור לו והיה ונביא כהן הוי ולא כהונה קדושת עליו בחנם כי
כהונה קדושת עליו להיות מתחלה לכך נבחר שכבר מפני בוש הוא לשמה עבירה. והוי
שמעתי משכלת אשה דודי בת ובשם א לד [ברכות חז״ל דברי עפ״י היה ]שכוונתו ביורד
סט״ז נג סי' [או״ח הפוסקים כתבו וכו]אך מסרב ראשונה פעם תיבה,'לפני דבשליח
לסרב- צריך אין ציבור " נבחרת אמר״לכך לכך - לסרב לך: ואין
28 שמיני ויקרא ב' ליקוטים סופר )החת״ם
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
