שאלה שבועית בהלכה 12 כי תשא תשפב

פרשת ערש״ק בס״ד תשפ״ב תשא כי

טבדי בנימין הרב בהלכה▫ שבועית שאלה

ו עוגה אכלתי – תמרים כא אך אחרונה ברכה שניהם. בשיעור שר שלש ברכתי״מ״עין - המחיה ""על רק אמרתי

העץ פרי ועל העץ "על הזכרתי "ולא לחז עלי האם כלל. העץ." "על בנוסח שלש מעין ולברך ור

ברך יין ושתיית תמרים אכילת על המזון ברכת

ברכות במסכת שנינו א )(יב, אחר המזון ברכת שברך שמי

תמרים– אכילת חובה ידי יצא: בדיעבד

בדנהמא ופתח אכל, נהמא וקסבר תמרי דאכל כגון

בדתמרי- וסיים נמי בדנהמא סיים דאפילו, יצא

מיזן נמי דתמרי טעמא- מאי יצא; . זייני

האדם– את מזינים תמרים וגם שהואיל מסבירה, הגמרא

הראשונים להם מועילה ברכת. המזון זו מסוגיה דייקו

לשאר ולא לתמרים מיוחדת זו שהלכה שתבחה שה הפירות

ישראל ארץ. בהם תאנה– או רימון שאכל מי לכן עליו פרי ועל העץ "על בפורש ולומר שלוש מעין ברכת לברך

המזון– ברכת בטעות ברך ואם העץ", חובה ידי לא. יצא

זא עם לגב ת חכמי בשם הראשונים כתבו יין י צרפת– שדינם ברכת ברך ובטעות יין ששתה שמי והיינו לתמרים. דומה

המזון– יצא היא ראייתם ה. חוב ידי שיין שאומרת מהגמרא

" ברכת עליו לברך ראוי והיה "סעיד המלאה– המזון אלא

סעודה עליו קובעים שלא ב. לה, )(ברכות רבנו כתבו וכן

והרא״ש ו) דף ברכות הרי״ף עך (תר״י יונה יד. א, )(ברכות

ול ערוך בשלחן נפסק כן מעשה יז: רח, )(או״ח

שלש ברכת המזון )(=ברכת מעין פוטרת אינה פוטרתו המזון ברכת אין דייסא אכל שאם; שלש,

היין על בירך שאם פוטרתו, ג' ברכת ביין אבל

וה יצא; הגפן, על במקום המזון ברכת הדין וא אם העץ על במקום המזון ברכת התמרים על, בירך

יצא.

שאפילו הראשונים, דברי פי על ערוך, השלחן פוסק בהמשך

ברכ כל את ברך לא אם ת הברכה את אמר רק אלא המזון

הרא נה לש וש הזן- "ברכת המזון "ברכת

העץ "על במקום המחיה" ""על

ב הללו הדברים לאור בשאלה- לדון הפוסקים או הדין מה

"על במקום המחיה" "על שברך במי "העץ–. ההיפך או

"לחם בספר מובאת לנושא הראשונה שההתייחסות כמדומני

מלו שמואל לג״ר רב" לפני450 (חי לין ב לשונו וזה )שנה '(סי

ס רח ק)"ז:

ברכת מעין פוטרת המחיה על 'ג- יין של ודוקא

זיינים. נמי ותמרים סועד נמי דיין ותמרים. הלכך

המחיה על ברכת להם שייך, שפיר פוטרת אינו אבל לברך עליהן שחייב המינין משבעת דברים לשאר שבעת משאר ותמרים יין דשאני ג', מעין ברכת נמי

וכנזכר. דזייני המינין

טוען רב" ה״לחם שבעל והיינו פוטרת המזון ת שברכ שכשם, תמרים– לגבי העץ" ו״על הגפן" "על ברכת את בדיעבד כך

הלבוש כתב וכן פוטרתן המחיה" "על ברכת. גם יז: )(רח,

אין המינים, משבעת אפילו פירות אכל אם וכן מיהו זייני. לא דפירות אותם פוטר המחיה על ברכת שהוא ע״ב] לה [ברכות ז״ל אמרו יין דגבי כיון

שהן ע״א] יב [שם ל ז אמרו תמרים גבי וכן "סועד, על התמרים על או היין על אמר אם לפיכך זנין, ברכת אמר אפילו אלא עוד ולא יצא, וכו' המחיה

יצא… השנים אלו על המזון

המחיה ש״על לומר לו פשוט שיותר משמע הלבוש "מלשון

פוטרתן המזון שברכת ההלכה מאשר ותמרים יין. פוטר

הוכחה וטעונה מחודשת, כמובן זו. נקודה "אליהו בספר ואכן

כך ע: ל העיר הלבוש על בהגהותיו ז״וטא

לא המזון ברכת דוקא אלא מקום בשום זה מצאתי

לי ליכתוב׳נ׳ראה הו״ל מדנפשיה ואי פוטר, הזן או

כדרכו…

ל ומכל-מקום הזכירו הפוסקים רוב מעשה דברי את להלכה

המחיה "על בטעות ברך שאם ", ה""לבוש ובעל רב" ה״לחם

תמרים– או יין על אינו או הגפן" "על ולברך זור לח צריך

(כ״כ העץ" "על ר סימן על האח' זקנים העטרת שם: ח, סק״ט

סקכ״ג באה״ט סקכ״ה, גיבורים.)מגן

תמרים– וגם מאפה גם שאכל מי וברך המחיה על רק

יין– שתה או תמרים שאכל במי היה עתה עד הדיון כל והנה

ובקום יש מעתה ה". המחי "על ברך הנכונה האחרונה הברכה

ל יותר משודרגת בשאלה דון (שצריך מאפה גם אכל ש מי:

תמרים. וגם המחיה") "על באחרונה– עליו לברך יודעים אנו

מעין- בברכת להזכיר צריכים היו הנ״ל במקרה שלכתחילה

"על וגם המחיה" "על גם שלש העץ."פרי מה היא השאלה

הדין המחיה– "על רק זה במקרה ברך "אם בדיעבד האם

העץ "על ברכת חובת ידי."יצא

לומר הצד הוא חובה ידי שיוצא כאר אם שהרי ברור. לא

המחיה– "על וברך תמרים, רק אלא מאפה, שום כלל "אכל

לבטלה– ברכה כאן שיש אומרים ולא חובה, ידי יצא כן אם "על בברכת התמרים את לכלול שבא במקום שגם מסתבר

המברך )פה– המא (על דין על-פי הנאמרת המחיה" ידי יצא

חובה ל ביחס גם, תמרים.

שני צד גם יש. אך תמרים רק שאכל שהיכן אפשר שהרי האם לברר רק אלא ברירה לנו אין אז המחיה" "על וברך

אכילת. התמרים הברכה חיוב את פטרה הברכה ואם הואיל

יצא התמרים אכילת את פטרה לא המחיה "על "ברכת לבטלה– ברכה כאן שהיתה שאם לומר מקום יש לכן לאכילת מועילה כן שהברכה לפרש אפשר בדיעבד

התמרים– התמרים על שוב לברך אז. אין

בשע זאת, לעומת "על גם ברכות: שתי התחייב שהאדם ה

העץ– פרי ""על וגם המחיה" את שיכלול לו ראוי היה אמנם

המחיה– "על רק ברך אם מקום מכל אך יחד, הברכות "ב'

יש נגרור ולא העץ", פרי "על לברך חייב ין שעדי לומר מקום התמרים על גם המחיה" "על. את

למעש שנבאר וכפי האחרונים, גדול. י זו בשאלה נחלקו ה

ראם והגר״א זילברמן הגרי״י מחלוקת

בספר" פה ענ התכתבות מובאת ברכות, מסכת על ישי "קרן זילברמן יצחק ישראל הג״ר בין ומעניינת ( הפוסקים דולי מג (ראב״ד ראם אליהו הג״ר ובין שנה) כמאה לפני בירושלים

בירושלים– פרושים )בד״ץ שלנו בדיוק. בשאלה

לא שאם כשם המקרים: בין הבדל שאין טען זילברמן הגרי״י

תמרים– רק אלא מזונות אכלת "על בברכת חובה ידי יצא

"המחיה– "על רק וברך שניהם את שאכל במקרה כך

."המחיה

ראם הגר״א מסעיף עליו הקשה ברכת בהלכות מפורש

ערוך השלחן כתב ששם הפירות ב:)(רו,

פרי על ובירך העץ, ופרי האדמה פרי לפניו היו

יצא העץ, פרי את לפטור ונתכוון. האדמה

פרי" על שברך מי כדוע – האדמה פרי "בורא חובה. ידי יצא

לכן, , לדוגמא פרי "בורא ובירך בידו תפוח שלקח מי

"האדמה– יאכל פרי "בורא לברך יחזור ולא ח התפו את

."העץ זה בסעיף גם האדם לפני יש ש במקרה ערוך השלחן

"בורא ברך ירק או פרי בידו שלקח ולפני ירקות– וגם פירות

האדמה."פרי להלכה– מרן פוסק כזה במקרה נתכוון שאם

לפטור העץ– פרי את. יצא נתכוון שלא היא כוונתו בפשטות

את וגם העץ פרי את גם אלא עץ, ה פרי את רק לפטור

– לפניו שהיו הירקות כלפי גם חובה ידי שיצא הורה כך ועל

ט מכאן העץ. פירות ראם– הגר״א ן עו שאם לדקדק שיש הרי השלחן– על שהיו לירקות רק בברכתו נתכוון שלא הרי

פטר יש מכאן וממילא ת. הפירו את "האדמה" בברכת המחיה" רק״על וברך ותמרים מאפה שאכל למקרה להקיש. המחיה על בברכת התכוון לא עוד שכל שהואיל והיינו

התמרים– את גם לפטור הרי ש הם לחזור ועליו נפטרו, לא

עצמה. בני בברכה העץ" פרי ועל העץ "על ולברך

ראם– הגר״א של טענתו על השיב זילברמן הגרי״י שאין

מברכת״האדמה" ראיה להביא פרי על של ברכות לגבי

" מעין שלש". וירקות לפירות תקנו חכמים באמת שהרי

וגם הואיל שבדיעבד אלא לגמרי, שונות ברכות גדל פרי

מהרדמה– בדיעבד יצא אדמה פרי על אם. ברך אמנם

כאמור– אלו שונות בר. כות שתי מלכתחילה שהיו מי לכן

וברך" וירקות פירות ו לפני – "אדמה על גם כיוון לא עוד כל

הפירות– הפירות ועל הירקות, את רק חובה ידי שהוציא הרי עצמם בפני. יברך

זאת לעומת לכול תקנו מראש חכמים שלש" "מעין בברכת

העץ ועל״פרי העץ על את והן המחיה" "על את הן " בברכה

אחת– ולא בשתי לכן– נפרדות. ברוכת זילברמן הרב טוען

– תמרים- וגם מאפה גם אכל אם אם שגם לומר יש לא כוון

"על כללי באופן וברך התמרים את טור לפ ספציפי באופן

"המחיה– התמרים את והן המאפה את פטר. הן

אויירבעך הגרש״ז, זצ״ל הנ״ל– ישי" "קרן לספר בהסכמתו

צידד בעמ רק" ברך שאם והיינו ראם. גר״א ה דת המחיה "על

התמרים– את לפטור כוונה ללא עליו מחדש ולברך לחזור

העץ" פרי ועל העץ "על התמרים על אחרונה ברכה גם (הו״ד

סק״ו צא שלמה.)א, במנחת

למעשה ההלכה ופסק החיד״א דברי

הג והנה אליעזר "ציץ בספרו ז״צ״ל, ולנדברג אליעזר ר' און

ח )(יט, את לפשוט שיש העיר אחרוני בין הנ״ל המחלוקת

דורנו– כ250 לפני שנכתבו מדברים, שנה גדול ידי על

הפוסקים ה הגאון. חיד״א " ברכה בספרו״מחזיק - כדי תוך

דיון לתפילות-שבת הנוגע הלכתי - החיד "העיר א אגב

אורחא ט: רסח, )(מחב״ר

ז מעין פירות ה׳אוכל המינים )(=משבעת ומזונות

ובירך שכח ואם ג מעין בברכה לכוללם הוא,'דדינא אח״כ העץ על דמברך דפשיטא לחוד המחיה על

לחוד.

המחיה "על ברכת שאין החיד״א, שפסק הדבר מפורש "הרי

בדיע. בד אפי' העץ", פרי ועל העץ "על ברת את פוטרת

מערער שקמו לציין יש על ים החיד״א מדברי. הראי״ה

החיד״א שהרי ז– "מעין "'רות פי שאוכל במי דן ולכאורה שכאמור והיינו תמרים. על שמדובר להסביר הכרח אין

העץ "על ברכת את פטור ת המחיה" ש״על האפשרות כל שהסברנו וכפי תמרים, כלפי דווקא היא העץ" פרי ועל לגבי דבריו את אמר שהחיד״א אפשר כן ואם לעיל.

האחרי הפירות ם המינים– משבעת תמרים. כולל לא

וכ– תאנה רימון, כגון האחרים, 'בפירות שין מודים כולם

עניין בשום פוטרתם המחיה. על

שהואיל כך, על השיב ב) הערה רז (סי' ף יוס ילקוט בספר כיוון שהוא לפרש יש כללי, באופן דבריו אמר והחיד״א כן ואם תמרים. כולל המינים, משבעת הפירות כל, על וגגם מזונות גם אכל שאם להלכה ראיה ממנו יש אכן

המחיה– "על רק וברך "תמרים ועל העץ "על ויברך יחזור

העץ."פרי

ושתה מאפה שאכל למי הדין והוא "על רק וברך יין

המ מור שכא ואע״פ הגפן. "על ולברך ל״חזור שצריך חיה"

אך התמרים. את שפוטר כמו היין את ר פוט המחיה" "על

יין רק שתה או תמרים רק אכל אם רק כאמור זה כל המחיה "על."וברך וברך מאפה גם שאכל במקרה אך

" המחיה "על והיין התמרים את פטר. לא בילקוט פסק וכן

כן (שם )יוסף (א צבי, ההר,)קה הנ״ל אויירבעך הגרש״ז

הנ״ל. אליעזר והציץ להורות יש כן וממילא להלכה

ולמעשה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות