וישמעאל אברהם של מותם את התורה מציינת הפרשה בסוף אישה, לו. מוצא במיל לשתות לו שתתן ממנה מבקש אליעזר כאשר רבקה של מעשיה את מתארת התורה
ב "שבת "חד י
השבת- עלון יעקב עין מושב | א 'אדר ה "כ שקלים - ויקהל פרשת | התשפ״ב
בס״ד
תורה- דבר אייל הרב קנטרוביץ- מ רב ה ושב
ויקהל- פרשת את ונקרא תורה ספרי שני נוציא השבת פרשת את קוראים מדוע שקלים.
לאבדם יכתב טוב המלך על 'אם, ב) י״ג (דף מגילה: במסכת מרא הג אומרת זו? בשבת שקלים שעתיד העולם והיה שאמר מי לפני וידוע גלוי לקיש: ריש אמר וגו' כסף ככר אלפים ועשרת
באדר באחד דתנן: והיינו לשקליו. שקליהן הקדים לפיכך ישראל, על שקלים לשקול המן
הכלאים ועל השקלים על '. ן משמיעי לאשר לו שכדאי אחשוורוש למלך אומר הוא כך לצורך ישראל. עם את יד להשמ רוצה המן
כסף- הרבה יקבל הוא העיסקה- את אשקול כסף ככר אלפים ". ."עשרת המקדש- לבית הקורבנות הבאת לצורך השקל מחצית ונותן ישראל עם באים המן כנגד "לכפר
נפשותיכם "על
"יֶשְׁנֹו ג, ח (אסתר אחשוראש: למלך או)מר המן מְׁדִּינֹות בְׁכֹל הָעַמִּים בֵּין מְׁפֻזָרּומְׁפֹרָד עַם־אֶחָד
לְׁהַנִּיחָם אֵּין־שֹוֶה וְׁלַמֶלְֶך עֹשִּים אֵּינָם הַמֶלְֶך וְׁאֶת־דָתֵּי מִּכָל־עָם שֹנֹות וְׁדָתֵּיהֶם "מַלְׁכּותֶָך
לאחשוראש- אומר המן מפוז עם הוא ישראל עם י כ אותם להשמיד בעייה אין ולכן ומפורד ר
חבירו עם ומתאחד מתחבר ולא עצמו על רק חושב אחד. כל השני- עם אחד ומחובר מאוחד הוא ישראל שעם להראות השקל מחצית מצוות באה זה כנגד וככה השקל ממחצית יותר מביא אינו מאוד עשיר אדם גם השקל מחצית רק מביא אחד כל
חבי עם מתחבר הוא להכיר האדם לומד וכך שלם- שקל ויוצר רו חבירו בלי חצי רק שהוא
חבירו של עזרתו עם רק אלא שלם ולהיות לבד לעבוד יכול אינו. והוא את להפריד שאפשר שחושבים האנשים לכל ולהראות השני את אחד ולאהוב להתאחד שנזכה
טוב וחודש ם שלו שבת ומאוחדת שלימה אחת יחידה הוא ישראל שעם ישראל, . עם
פורים- המגילה קריאת דיני
ביתה לבני לקרוא יכולה ואשה כגברים, מגילה במקרא חייבות נשים ורמב”ם, רש”י ת לדע מחיוב שונה הנשים שחיוב חננאל, ורבנו גדולות הלכות בעל דעת זאת לעומת המגילה. את זו לשיטה בלבד. מגילה בשמיעת חייבות נשים ואילו מגילה, במקרא חייבים שגברים הגברים,
א להוציא יכולה אינה אשה בקריאתה. בעלה ת בין שקולה במחלוקת שנוי שהדין כיוון בשעת ורק המגילה. קריאת ידי איש תוציא לא שאשה האחרונים רוב הורו הראשונים, כדי אשה, לו תקרא אחר, מאיש ישמע או לעצמו יקרא שהאיש אפשרות אין כאשר הדחק,
למצוות הילדים את, חנך ל מצווה איש. להוציא יכולה שאשה הסוברים לפי המצווה ידי שיצא כל את לשמוע ויכולים המגילה את מבינים הם שבו לשלב הגיעו הבת או שהבן ומשעה כל של האישית בהתפתחות אלא בגיל תלוי הדבר ואין לכך. לחנכם צריך כהלכה, קריאתה יכולים הם שבו לשלב מגיעים מהילדים רבים ארוך, המגילה קריאת שמשך וכיוון וילדה. ילד
לשמו תשע. גיל לאחר כהלכתה המגילה כל את ע כבני יותר, קטנים גם המגילה לשמיעת הכנסת לבית להביא טוב מנהג ואף שש. או חמש את לשמוע לדקדק יכולים אינם כי מגילה, למקרא חינוך לגיל עדיין הגיעו לא אלו שקטנים
שעלולים טנים ק אבל להביאם. טוב העניין, עיקר את מבינים שהם כיוון מקום מכל כולה, בחינוך להדר שלא להיזהר אדם וצריך הכנסת. לבית להביא אין המגילה, לשמיעת להפריע
ילדיו. מהפרעת לסבול שעלולים המתפללים, שאר חשבון על ילדיו קרא הקורא כאשר גם
אחת– מילה שמע לא השומע אם המילים, כל את כהלכה ההלכה למעשה וזו יצא. לא
גובר הרעש הכנסת לבית הילדים של בואם שבעקבות מפני, המגילה, בהלכות ביותר החשובה המילים כל את לשמוע מצליחים שאינם. ויש שפעמים המן, הכאת לאחר גובר החשש במיוחד
אינם הכנסת בית בירכתי והיושבים מרעישים, הילדים בעוד בקריאתו ממשיך הקורא
הקריאה. כל את בכך ומפסידים אחת, מילה שומעים
בקריאה מיד אותן ישלים מילים, כמה או מילה בשמיעתו שהחסיר מי שכל לכך, ן הפתרו בינתיים ואם שלפניו. מהספר שהקורא למקום שיגיע עד לקרוא ימשיך הלאה, המשיך הקורא
הוא המגילה רוב שאת כיוון המגילה, לקריאת כשר אינו שלפניו המודפס שהספר ואף נמצא.
ספר מתוך החסרות המילים את לעצמו להשלים יעבד בד יכול כשרה, מגילה מתוך שומע לעצמו יפריע שלא כדי מגילה, ה את עמו יקרא לא מהקורא, המגילה את השומע אבל מודפס.
הקורא. את לשמוע ולשכניו
: הזמנים לוח
השבת6: כניסת: 0 17
השבת8: צאת 1 18:
רשה ד מנחה השירים, שיר
שב קבלת 5 וערב: ית ת, 7: 0 1
של שחרית: שבת7: 30
: שיעור16: 00
שבת0 של: מנחה 4 16:
ערבי 5 מוצ״ש: של ת 18: 0
לילד שיעור: ים 20 18:
חול יום תפילות זמני
: חה20 מנ: שחרית5: 30, 17:
: ערבית5: 5 17
: לרפואת אק רם דוד דביר חתון, בן
נעימה חתון, ת ב נעימה חנה, אתי בן
חנה, בת בן )ובי (ק יעקב אסתר
רבקה קרן חנה, בת רחמה, )(גבריאל מרים בת שולמ בת ליהי, , ת י ת ב נרגז
עזי (אל זה בן רחמים, ונ)י, ל ולו אורי
האני בן רפאל, , נועה בן דניאל
רבק, ה בת אסתר מרסל בן בועז
הקהילה: חדשות
1. חברינו של בצערו משתתפים אימו בפטירת אבוחצירא אשר
השמים מן ז״ל. ה עלי בת עליזה צער עוד תדע ושלא. תנוחם
2. אדר חודש את מברכים השבת
בימים יחול חודש ראש ב'.
אדר משנכנס ושישי. חמישי
מרבי בשמחה- ם שחודש נאחל
הרבה עם, שמח יהיה זה ישראל לעם טובות. בשורות
3. נעימה של לרפואתה מתפללים
ראובן של אשתו חתון, . בת
והחלמה בריאות מהירה.
4. ן ב אברהם נשמת: לעילוי זוהרה, הלן בן, שמעון בן עזרא
, מרים, ימימה ן ב מדמון שלום
שו ל הרצ סעידה, בת מית לי ת ב ה
בת שרה חיה, בן יגאל בדריה,
פרחה בן דוד, אסתר, בן משה
גברי (גבריאל), מזל סימי בן אל
רבקה רותי, בן עופר (רביבו), איטו בן משה נזימה, בת, חיה
מ מזל, בן מאיר, סמרה בת דלן
נעימ בת שבע בת בן אליהו, ה
מרים אברהם סעדה, בת זל מ,
בן. גורג׳יה
לשבת: סיפור פרטית השגחה
מונ נהג אני ראיתי כשלפתע כרגיל, נוסעים מחפש לאט לי נסעתי השבוע: לי שקרה המקרה עד הכל… כבר יתי שרא וחשבתי ותיק ית
לעצור לי מסמן מבוגר. איש למעלה עד מכופתרת חולצה עם מוזר לבוש שהנוסע. הבחנתי הגיד ובלי למונית עלה הוא לו, עצרתי
לדיזנגוף102 ׳סע פלט שלום אפילו שי ומתפתחת לנסוע, מתחיל אני. ׳ והשקעות מפעלים ועל הצלחותיו על צמו, ע על מספר האיש חה.
לו. שיש להימנע ממנו ביקשתי אז מעשנים לא במונית אצלי במונית. לעשן אפשר אם אותי שואל הוא נסיעה של דקות כמה. לאחר
את במראה רואה אני להגיב, שהספקתי ולפני סיגריה שולף אותו רואה אני רגע אחרי זרועו ועל מתרומם שלו החולצה שרוול
ההשמדה במחנות היהודים של זרועותיהם על שהוטבע כזה מספר, טבוע ה. חשופה ונשימתי המספר את 'צילמתי' חטוף מבט באותו
הכביש בצד ועצרתי הבלם דוושת על מייד לחצתי. נעתקה! שואה? ׳ ניצול ׳אתה בהתרגשות: ושאלתי, הסתובבתי מהעצירה מופתע
ומש 'מה השיב: הוא אלתי בבקשה׳ לנסוע תמשיך שואה? , ניצול ע. ם נפגשת לא פעם אף של לשון בכל ממנו וביקשתי לו ויתרתי לא
בשואה משפחתו ועל עליו קצת לי לספר. בקשה במחנות נרצחו הוריו כי סיפר הוא קורותיו; על מעט לספר הסכים קל היסוס לאחר
שרד לא הוא וגם נעלמו עקבו. תיו אבל שנים אחריו חיפש הוא נעדר. היחיד ואחיו ההשמדה נשמתי את לחלוטין איבדתי הזה בשלב
ן16 כב כשהייתי אחד, יום בקיבוץ. שגדל נער הייתי ילדותי לימי קשורה לכך: והסיבה את וראיתי היום בצהרי משועמם טיילתי,
התקרבתי פועלת. תה או לראות לי והתחשק הרעישה המכונה לנסורת אותם ולהפוך עץ חלקי לקצץ שתפקידה הענק. מגרסת
כדי המכונה בקצה בקושי אוחז מוות, סף על עצמי את מצאתי פתאם כי מדי, שהתכופפתי כנראה פנימה. להסתכל כדי והתכופפתי
המסתובבים המתכת סכיני אל לא. ליפול ושולפת מחזיקה אלי, מושטת יד רואה אני חרדה, ומלא מבוהל וצורח צועק בעודי ואז,
מיי מהמכונה. אותי מהקיבוץ זלמן של ידו הייתה שזו ה. בנתי ד הכירו כולם אבל סביבתו, עם לתקשר שמיעט שואה ניצול היה זלמן
זרועו. על טבוע שהיה המספר בגלל אותו נד אלי, הסתכל הוא חיי. את שהציל על לזלמן הודתי הקשה מהאירוע ומזועזע מתנשף
אותו לדקלם יכולתי מאז לתמיד. בזיכרוני נחקק זלמן, של זרועו על תי שראי הזה, המספר ללכת המשיך נוספת מילה וללא. בראשו
חיי הצלת מספר היה זה שינה. . מתוך על המספר שלי, הקשיש הנוסע עם במונית בי חזה שא התדהמה את להבין יכולים אתם לכן
שונה האחרונה הספרה רק זלמן! של לזה זהה היה. ! זרועו אם עצמי עם לחיות אוכל איך? טועה אני אולי אותו, לשתף? פחדתי
לקחת רשות וביקשתי בו הבטתי אותו? זב אאכ עבור שזה י ל האמן אבל ממש, מוזר שזה יודע ׳אני כשעתיים כבין קצר למסע: אותו
לו אמרתי טובה׳, . סיבה בהסכמה ראשו הינהן והוא אותו שיכנע כנראה שלי בעיניים. משהו ונרגש ממהר הדוושה על לחצתי מייד
הקיבוץ לע. בר כ50 לאחר דפקתי בתוכה. עדיין המבולבל כשהנוסע שנים, לפני זלמן גר בו הבית ליד מהמונית ירדתי הגענו. דקות
על ובחוזקה בהתרגשות חי עדיין זלמן אם מסופק הדלת, . חי זלמן, יאומן; ולא נפתחה הדלת כנצח, לי שנדמו שתיים או דקה כעבור
בפתח עומד! וקיים, הקשיש זלמן אהובים… משפחה לבני השמור עז בחיבוק עליו התנפלתי ואני שלו קשוח ה המבט עם שם עמד הוא בכלל אותי זכר שלא ונראה אדיש. נשאר השנים כל אף על זלמן. מול ונעמד הקשיש הנוסע ירד הדירה, בפתח בזלמן אוחז בעודי וכך, זל השניים שבין הדמיון ניכר והזדקנו, שבגרו אף ועל. שעברו מן הנוסע זרועו, על המספר את וחשף ידו את הושיט מהופנט כמו
שנים עשרות לאחר התאחדו האחים! שניהם בוכים בחוזקה התחבקו הם נצח כמו שנראתה שניה לאחר הוא. גם כך עשה הקשיש
. ! שוב אל אחיו את אשיב ת, רבו כה שנים לאחר אחד, שיום כדי יום באותו אותי הציל זלמן חיי… כוונת לי התבררה רגע באותו
."זרועותיו
ש לפ בית האלף לפי אלות המש לכל ויקהל רש ת פח ה
. א לַעֲשֹותְׁב אָסּור מָה שַבָת: ? "לֹא תְׁבַעֲרּו_ _ (ל״ד/ משְׁבֹתֵּיכֶם" _בְׁכֹל )'ג
בְׁנֵּי- הֵּבִּיאּו מָתַי. ב יִּשְׁרָאֵּל ַהְׁנ אֶת דָבָה ק? לַמִּשְׁכָןֶפֶר ( ל״ו ג פָסּוק )'/
. ג ֵּאיל (ל" הַמְׁנֹורָה? שֶל קָנֶה בְׁכָל הָיּו קִּּׁשּוטִּים שְׁלֹושָה ּו י״ט )ז/
בְׁצַלְׁאֵּל, שֶל מֵּהַתְׁכּונֹות אַחַת. ד ק הַמִּשְׁכָןֶפֶר. בֹונֶה ( ל״ה לֹ״א פָסּוק )/
א לַעֲשֹות הַמְׁלָאכָה לְׁכָל "דַיָם הָיְׁתָה מְׁלֶאכֶת-הַמִּשְׁכָן. ה ו_ ֹוְׁתָּה __."_ (ל "ו/ )'ג
. ו כֵּיצַד ם שֶהָע מְׁתַאָר ֹו הִּפְׁסִּיק ל תְׁרּומֹות ְׁלְׁהָבִּיא מְׁלֶאכֶת ק הַמִּשְׁכָןֶפֶר? בְׁנִּיַת ( ל״ו ו פָסּוק )'/
לַאֲר מִּסָבִּיב בְׁצַלְׁאֵּל עָשָה מָה. ז ֹון- ק" ל וְׁהַּׁשֻלְׁחָןֶפֶר? הָעֵּדּות ( ז / 'פס׳ב+ )י״א
. ח אֹותֹו הַזְׁרֹועַ, עַל עֹונְׁדִּים ש הַתַכְׁשִּיט נִּקְׁרָא ֶכֵּיצַד בְׁנֵּי- תָרְׁמּו כ" פָסּוק ק״ה/ ל לַמִּשְׁכָןֶפֶר? יִּשְׁרָאֵּל ( )ב
ט. ק הַמִּשְׁכָןֶפֶר לִּבְׁנִּיַת הַנָשִּים שֶעָשּו הַמְׁיֻחָדֹות מֵּהַמְׁלָאכֹות? אַחַת ( כ" פָסּוק / ל״ה )ו
ק? קַרְׁקַעֶפֶר ב( הַמִּשְׁכָן שֶל הַיְׁרִּיעֹות אֶת הֶחֱזִּיַקּו אֲשֶר הַחֲלָקִּים נִּקְׁרְׁאּו אֵּיְך. י ל״ה י״ח פָסּוק )/
כ)"ד פָסּוק / ק״ז ל הַמְׁנֹורָהֶפֶר עֲשּויָה הָיְׁתָה? מִּמָה. כ(
. ל ק? לַּׁשְׁנִּיָהֶפֶר אַחַת( הַיְׁרִּיעֹות אֶת רּו חְׁב בְׁאֶמְׁצָעּותִּמָה ל״ו י״א פָסּוק )/
. מ עַל משֶה ל א אָמְׁרּוֶהַחֲכָמִּים מָה בְׁנֵּי- שֶל הַתְׁרּומֹות כַמּות ק לַמִּשְׁכָןֶפֶר? יִּשְׁרָאֵּל ( ל״ו ה פָסּוק )'/
. נ ק לַמִּשְׁכָןֶפֶר שֶתָרְׁמּו הָאֲנָשִּים נִּקְׁרְׁאּו? כֵּיצַד ( כ" פָסּוק / ל״ה )ב
. ס עַל עֹושִּים שֶהַכְׁרּובִּים מְׁתֹאָר מָה? הַכַפֹרֶת( ל״ז / ק ֶפֶר פָסּוק )'ט
וְׁהַּג קְׁרֵּיש-הַמִּשְׁכָן שֶל הָאֹוַרְֶך הָיָה מָה. ע ק? הַמִּשְׁכָןֶפֶר שֶל( בַּה ֹו כ" פָסּוק / ל״ו )א
. פ ק (ֶפֶר "? חשֵּב מַעֲשֵּה מָשְׁזָר וְׁשֵּש שָנִּי וְׁתֹולַעַת וְׁאַרְּׁגָמָן נֶעֶשְׁתָהִּמ״תְׁכֵּלֶת מָה פָסּוק / ל״ו )ל״ה
. צ אֵּת״ַה הַכִּיֹור בּׁשְׁבִּיל לַמִּשְׁכָן הֵּבִּיאּו ָהַנִּשִּים ה_____ מַרְׁאֹות " ח פָסּוק / ל)'"ח. (פֶרֶק
. ק נִּקְׁר ְׁכֵּיצַד הִּקִּי אֲשֶר הָרֶשֶת אָה ט פָסּוק / ל)'"ח (פֶרֶק הַמִּשְׁכָן? אֶת פָה
. ר י אֹותָן מֵּהַמְׁלָאכֹות ָאַחַת וִּאָהֳל בְׁצַלְׁאֵּל דְׁעּו אֲחִּיסָמְָך בֶן יאָב ק. לַעֲשֹותֶפֶר ( ) ל״ה פָסּוק / ל״ה
. ש בְׁגֵּיד- נִּקְׁרָאִּים ִּאֵּיְך ב הָרִּשְׁמִּיִּים ִּהַכֹהֲנִּים " בַמִּשְׁכָן? הָעֲבֹודָה זְׁמַן ה___ ַבִּגְׁדֵּי " בַקֹדֶש לְׁשָרֵּת (ל״ה/י״ט)
. ת ב ִּאֵּיזֶה מְׁי ּטיּוי ק? מִּשְׁכָןֶפֶר ל( הַזָהָב לִּתְׁרּומַת בֶקַשֶר נִּכְׁתָב ּוְׁחָד ) כ״ב פָסּוק / ל״ה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה