תשפ״ב (שקלים פרשת)ויקהל ערש״ק בס״ד
טבדי בנימין הרב בהלכה▫ שבועית שאלה
כדי תוך נפל לשבת, הבישולים סי לתוך דג חתיכת ה והסיר התבשיל עם עושים מה בשר. ע? ם ר
ושיט בתלמוד הסוגיא מקור להקל הרמב״ם ת
במסכת פסחים במקרה הדין מה בשאלה מרא הג דנה ב )(עו,
שצלו בשר אחד1 בתנור טרף בשר עם כ שר הוא לאסור הצד.
מטעם – מילתא ""ריחא והיינו שעוב שהריח ר לכשר מהטרף
לאו "ריחא ש בטענה להתיר צד יש שני מצד הכשר. את אוסר
"תא– מי ל והיינו בו אין הבשר חתיכות בין העובר הריח שמעט
לא. סור כדי מספיקה ממשות
מי יחד שנצלו ובשר ד: ג לגבי לדון הגמרא עוברת מכן לאחר ד
ביניתא ההיא )(=דג בישרא- בהדי דאיטווא אסרה אשי רב בר מר בכותחא. למיכליה מפרזיקיא רבא
לריחא דקשיא שום מ אסורה, נמי במילחא אפילו אמר:
אחר. ולדבר
רבא אחד. בתנור בשר עם שנצלה דג על מספרת הגמ'
מפרזיק חלב עם״כותח" לאוכלו אסר א י י2 חשש שרבא והיינו.
הפך לדג מהבשר שיצא שה״ריחא" לכתחילה) הפחות (לכל
לבשרי– אותו חלב עם לאוכלו ולכן. אסר
ול לאכ מהאיסור שחוץ ואמר אשי, רב בר מר בא מכן לאחר
חלב– עם ה״בשרי" הדג את במלח אפי' לאוכלו איסור יש
לריחא "קשיא שהוא משום חלב כל וללא עצמו) בפני, (והיינו
שמדובר לפרשו מקובל אחר" ל״דבר ביחס אחר". ולדבר
ל״ריחא" וביחס הצרעת, במחלת שונות פרשנויות יש מכל-.
סכנה מחשש שנגזרת בהלכה שמדובר הוא הכיוון מקום שיש
בשר. עם שנצלה דג באכילת
ההלכה– פסיקת לגבי נחלקו. הראשונים הרמב״ם הגדול רבנו
זאת לעומת יחד. ובשר דג באכילת איסור שיש הזכיר לא כלל
הזכירוה. ו שכן ראשונים יש בכך הרמב״ם שיטת את שתלו יש
שהו רופא שהיה שהרמב״ם הרי יאותי, בר בעניין ומדובר איל
המי על-פי סבר בריאותית בעיה שאין שבימיו הרפואי ע ד
ובשר דג. באכילת
כן על. יתר דג אכילת איסור מוזכר לא עצמה בגמרא הלא
א אשי, רב בר מר בדברי אלא ובשר אסר יקיא מפרז רבא ך
ואם, החלבי ב״כותח" דווקא הבשר עם שנצלה הדג לאכול
הבריאות מחמת ה״זהירות" שאפילו משמע מוחלטת היתה לא
חז״ל– בזמן אפילו ואם שלא לומר מקום יש כן על מדובר
ש לציין יש 1 ו פתוחים שהיו חז״ל, בזמן שהיו תנורים על מדובר היסק ה
הדברים מכוונים. לפיו שכ התנור גודל היה מה דיונים יש וגם מבפנים, ולא לקולא לא שלנו תנורים על כאן שנכתב ממה להסיק אין, למעשה
רב-פוסק לשאול יש אלא לחומרא, לגופו מקרה. בכל
ה״כות 2 ח" בגמרא המוזכר מאכל הוא חז״ל בזמן מקובל, שהיה בו שהיה
שונים חלב רכיבי או חלב לחם פירורי של. תערובת
הנ ה חז״ל של מוחלטת גה לבחון שיש מסופקת, הנהגה על אלא
דור בכל מחדש. אותה
להחמיר והפוסקים הראשונים שיטות
שטענו ראשונים שיש אלא דעים תמימות היתה חז״ל שבזמן
המחלוקת וכל יחד, שהתבשלו ובשר דג לאכול לאיסור ביחס
שהדג מקרה לגבי היא אשי רב בר למר מפרזיקיא רבא בין
כך לזה. זה בסמכות ונצלו הואיל, מהבשר "ריחא" רק קיבל
בעל" כתב משם משה" ב״דרכי הרמ״א לדוגמא והיתר איסור
"הארוך סק״ג: קטז יו״ד )(ד״מ
כתב וכח) כה (דין ל״ט כלל הארוך והיתר באיסור משום יחד דגים עם בשר לצלות אסור דלכתחלה
שרי, בדיעבד אבל מילתא ריחא רק סכנה הוי דלא מאחד זב שהשומן סמוכים הם ואם בישול דרך
בדיעבד. אף אסורין לחבירו
גם הרא״ש בן יעקב רבנו פסק ובשר גד באכילת להחמיר שיש
לשונו וזה אביו, בשם נוספות הנהגות הביא ואף קטז: יו״ד )(טור
שקשה ביחד ודג בשר לאכול שלא ליזהר וצריך
לבד כלים לדגים לייחד בדבר מחמירין ויש לצרעת
וא דוני-אבי בשר בין ידיו לרחוץ רגיל היה ז״ל הרא״ש
פיו. לרחוץ כדי בנתיים ואוכלו ביין פת שורה והיה לדג
והנהיג ודגים, בשר בעניין מאד החמיר שהרא״ש רואים אנו הרי
שבאו ישראל חכמי בתלמוד. מוזכרות שלא נוספות הנהגות
הרא "אחרי פרשנויות ניתנו כן כמו חומרותיו. מ חלק על חלקו ש
לדגים "לייחד נהג הרא״ש שאביו הטור, שכתב למה שונות
לבד– "כלים האם שנשארו עת האכילה, שבשעת ה הכוונ
שמא או אחרת, לצלחת החליף וא ה הצלחת על דגים שאריות
ייחד שהוא ר מד בו ו כלי-בישול לדגים רק צלחות מחשש טעם ש
ה בכלים הבלוע בשר באופן הבין כנראה המהרש״ל לדג. יעבור
והמחמיר– השני ט ח, חולין (יש״ש זו הוראה על ולכן:)חלק
סכנה דאינו שיבוש, זהו לבדן כלים שמיחדין מה אבל
אבל הדדי, בהדי שנתערבו ודגים בשר בממשות אלא
למיחש… ליכא טעם בנתינת
ואף ודגים בשר ן בי להפריד שצריך ערוך השלחן פסק למעשה
ו ידיו את לרחוץ פיו:
ירחוץ לדג בשר בין ידיו כדי בינתים, שרוי פת ויאכל
פיו. לרחוץ
יותר להקל אשכנז בני שמנהג הרמ״א: כותב
יחד כשמבשלם רק לזה לחוש דאין אומרים ויש (הגהות לחוש אין זה אחר זה לאכלן אבל ואוכלן,
הידים ולא הפה ץ לרחו שלא נוהגין וכן מרדכי). דהוי ולשתות, ביניהם דבר לאכול יש ומ״מ ביניהם,
והדחה. קנוח
ובשר שדג שבמקרה למדנו, הדברים מכלל מקום ומכל
יחד– התבשלו בזה שמקל אין. מי בשר לטעם ביחס מאידך
כלי– דרך לדגים שעובר להקל היא בזה. הפסיקה
וחי ובשר בדג בששים בי? טול יש האם סופר החתם דוש
והנה הכלל- ידוע האיסורים בכל ששים פי יש שאם ההלכתי,
מהאיסור– היתר יוצאים מקרים אומנם יש מותרת. התערובת
מן מתירין' לו שיש גון׳דבר (כ הכלל ברוב אך, )וכדומה
בששים "ביטול דין אחרי הולכים."המקרים
נפלה דג חתיכת כאשר האם והאחרונים, הראשונים נחלקו
בשר– לתבשיל "ביטול כאן יש האם לשאלה משמעות יש
לא בששים" "ביטול שמא לטעון הסיבה בששים". יעזור במקרה
התע את אסרו חז״ל זה רו, הסכנה מחמת דגים עם בשר של בת
אם שגם לומר אפשר וממילא בפי- בטל איסור טעם של ששים
– היתר זה על סומכים כן גם שבסכנה מי! ? אמר נולדה ומכאן
וה הראשונים מחלוקת אחרו הט״ז למעשה נים. סק״ב קטז )(יו״ד
"ביטול של היתר אין ודגים שבבשר המחמירים בדעת מצדד
– "בששים הש״ך ואילו( נקודות- הכסף)שם. מקל
בשו״ת כותב מעניינת הערה חתם-סופר יין בענ קא סימן )(יו״ד
ולאכול לבשל איסור שיש כתב לא הרמב״ם כאמור הלא. זה
הידע- שמבחינת שידע מפני הוא טעמו ולכאורה ובשר, דג
שבידינו הרפואי סכנה בכך. אין שהראשונים נראה כן ועל
חולקים לא הלכה נפסקה (ושכשיטתם הרמב״ם על )שחולקים
להתייחס כיצד חולקים הם אלא הרפואיות, העובדות על
לשיטת רפואה. לענייני נוגע שטעמה שנראה תלמודית להלכה
בתלמוד– ההלכה שנקבעה אחר, הרמב״ם על החולקים אם גם
קיים– לא ר כב הרפואי הטעם אי את לבטל אפשר ההלכה
לא- אכן "אוטומטית". לא שבתלמוד בריאותיות הנהגות פעם
כ שכתבו וכפי ידנו, על מתקבלות הו הגאונים בר ראשונים ביחס
רפ ל״ו שבתלמוד אות" פעמים אך, שטעמם הלכתיות שקביעות
– סכנה חשש כן דין הוא לדבר וגמא ד להלכה. נפסקים
הפוסקים כל ידי על שהתקבל במילה, ."מציצה"
לכן– סופר– החתם אומר ובשר דג לגבי לומר יש כך
"נפל– הבריאותי הטעם אמנם "שהתבשלו. האיסור אך
דברי לשמוע מצוה מדין או מנהג דין מ נשאר יחד לבשלם
וכדומה. חכמים
סופר– החתם מסיק זה לאור בששים ביטול שיש לפסוק שיש
שבטלה יודעים שאנו שאחר והיינו ובשר. דג של בתערובת
את בדיוק לברר שצריך "איסור" זה שנשאר מה וכל הסכנה
מעמדו– איסורים משאר חמור זה איסור יהיה שלא הרי
להלכה נוהגים וכן בששים. שבטלים בששים בביטול להקל
בתע רו וב דג בת שר.
יחד ובשר דג בהם שהתבשל הכלים דין
ברו והנה ר שברו בכמות ומדובר יחד, ודגים בשם בישלו שאם ר
בששים– "ביטול בה "שאין באכילה התבשיל. אסור מעתה
הכלים לגבי מה. השאלה
– בשר טעם שבלע נקי שכלי התבאר לכן קודם הרי מותר
ב לבשל כאשר גם הדין יהיה כך האם דגים. ו הבשר את בשלו
מותר שיהיה, הסיר את ניקו כך ואחר בסיר, יחד ממש והדגים
חדשים– מאכלים בו לבשל טעם בלע שהסיר בגלל שמא או
ודגים בשר של להכ יש אחת בבת יחד תנו נ זו לשאלה יש. רו
באחרונים תשובות. מספר
להחמיר נקט סק״ד) קטז (יו״ד תשובה: בפתחי
הגאון זקינו בשם שכתב למשה תפארת בספר ועיין איפכא או בשר עם לקדרה דג דבנפל ז״ל יעקב מהר״ר דגים דמבשלים דאף הגעלה בלא הכלי אוסר היה היוצא בנ״ט כח שאין היינו איפכא או בשר בכלי בשר בקדרה כשנתבשל אבל ארס לעשות מקדרה
ארס ונבלע בתוכו ארס נתבשל הרי ביחד גים וד ע״ש ואסור. בהקדרה
זו שיטה על-פי להגעיל עליו יחד ודגים בשר ממש שבישל מי
הגעלה– לפני הכלי. את אין לה להתיר בכלי ש. תמש
הג״ר את ז לעומת יעק חיים ב יותר נטה החיים" "כף בספרו סופר
לקולא סקי״ג: )(שם
איפכא… או בשר בקדרת דג נפל והיתר האיסור
כלי בליעת טעם ם דמשו כתב ז' דין כ״ג כלל הארוך
… למיחש ליכא יש לעת מעת דלאחר נראה כן ועל
. להקל
לטעם שבנוגע ומצאנו שהואיל סובר החיים כף שבעל והיינו
ובשר בדגים מקלים מהכלי, הנפלט דגים לצלות מותר ולכן
בן- בשרי בכלי כא רש גם כן על, יומו מתבשיל טעם בלע הכלי
ממש– ובשר דגים של לגמרי מקל לא הוא זאת עם להקל. יש
מעת- של המתנה מצריך אלא בכלי, להשתמש, לעת והיינו
עשרים- שעות. וארבע
הלוי (שבט הכלי את להגעיל שאמרו זמנינו בפוסקי יש למעשה
לסמוך לכתחילה שהורו ויש קיא,)(ו, שדי החיים כף על
להגעיל. צורך ואין שעות עשרים-וארבע להמתין
אך לי, הכ את להגעיל יש לכתחילה לפיה ביניים, גישת גם יש
להג קשה או אפשר שאי בכלים אותם עיל של בהמתנה די
מעת- יו״ד שלום (משמרת כנ״ל לעת
בשו״ת" שליט״א שטרנבוך משה שהג״ר לציין יש תשובות
והנהגות" שמחמיר מי מימינו שמענו שלא כתב קפט) (ד,
הכל את להגעיל כף- כשיטת לכתחילה פסק ולכן י, כמו החיים.
די שבת, ערב כגון "לחוץ" זמן על מדובר שאם הוסיף הוא כן
לה הגע זו שאין שאף המים, את ולחמם מים הכלי את למלא
מסוי. ם ערך בזה יש מקום מכל ממש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה