הלכות זכר למחצית השקל
על פי פסקי מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל ובנו מו״ר הרב שמואל אליהו שליט״א
המשנה (ריש שקלים א', א') אומרת: ״באחד באדר משמיעין על השקלים״. ומטרת ההכרזה היא כדי שכל אחד יכין את מחצית השקל שלו ויהיה עתיד ליתן לגזברי בית המקדש (רמב״ם פ״א מהלכות שקלים ה״ט). ואומרים חז״ל שמטרת התרומה היתה ״כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה״, ומזה יקנו קרבנות ציבור ויקריבו אותם בבית המקדש, ולכל אחד ואחד מישראל יהא חלק ולו הקטן ביותר בקרבן תמיד ומוספין וכו'. כיום שאין לנו בית מקדש נוהגים לתת בחודש אדר צדקה ׳זכר׳ למחצית השקל שהיו נותנים בזמנם.
מחיר מחצית השקל — טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע״מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים. ואם יש לו מטבע ממש של כסף — הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון ״חצי שקל״ של ימינו שלא שוה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל. (עיין משנ״ב הגר״א תרצד ועיין לכה״ח שם ס״ק כ' ולקונטרס היחיאלי).
נכון לתאריך י' אדר א' ה׳תשפ״ד זכר למחצית השקל הוא כ-32 ₪ כולל מע״מ.
מנהגים שונים — בהלכות פורים הביא הרמ״א בענין זה כמה מנהגים: ״יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, ׳זכר למחצית השקל׳ שהיו נותנין באדר. ומאחר ששלש פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' חצאים גדולים״ והקשו עליו, על כן הנהיג הגר״א לתת רק מטבע של חצי זהב וכו' פעם אחת. (סימן תרצ״ד ס״ק כ״ג שלא ראו זה את זה עיין כה״ח שם ממעשה רב אות רל״ג וביאור הלכה שם).
זמן הנתינה — כתב הרש״ש לתת מחצית השקל בליל פורים קודם מנחה (בסידור הרש״ש ועיין לכה״ח שם ס״ק כ״ה כ״ו). וכך כתב ברמ״א: ״ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי״ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו״. ויש נותנים בשחרית קודם קריאת המגילה (מג״א שם ומובא במש״ב שם) אך הספרדים בירושלים נהגו לתת אחרי מנחה של התענית לפני ערבית. ולמה בזמן זה? כדי להקדים שקלים לקריאת מגילה.
אם לא נתן לפני מנחה — יתן אחריה. ואם לא נתן אחריה — יתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים (לא כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים שאם עבר פורים אין לו תקנה) רק יזדרז לפני ר״ח ניסן. ואפילו עבר יתן אחר כך.
לא לאחר נדרים — בשו״ע (יו״ד סי' ר״ג סעי' ב' ועיין לבאר הגולה שם ולבאר היטב שם ובא״ח פרשת ראה ש״ש אות א') מביא מה שכתוב בגמרא כי מי שמאחר את נדבתו שאמר ליתן ״פנקסו נפתחת״. יש בזה כמה פירושים. יש אומרים שזה הפנקס שכותבים בו כל העבירות שעשה עם המצוות שלו. ויש אומרים שמדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן עליו (בא״ח). ובמקרה זה הרבה מקטרגים יהיו עליו. ויש אומרים שפותחים את הפנקס שעווניו כתובים בו לשלם לו כמעשיו. ומכן ילמד אדם להזדרז לשלם חובתו, כדי שלא יבוא לידי סכנה.
לומר ״זכר״ — אם אמר ״זה מחצית השקל״ ולא אמר ״זכר למחצית השקל״ האם זה יהיה הקדש? לא כיון שלא כיון לבית המקדש. אף על פי כן כתב בשו״ע שלא יאמר אדם ״סלע זה להקדש״ כי יש במשמעות דבריו הקדש לבית המקדש, אל יאמר ״שקל זה לצדקה״ שכוונתו ברורה. ועדיף יותר שיתן בלי לומר כלל או שיאמר ״זכר למחצית השקל״.
למי כדאי לתת — הכי טוב לתת כספי מחצית השקל לישיבה או לבית כנסת שרוצים לבנות או לתלמיד חכם.
מאיזה גיל צריך לתת — לפי פשט הפסוק צריך לתת רק מי שהוא בין עשרים שנה ומעלה. ויש סוברים שצריך לתת כבר מגיל שלוש עשרה. וכתב המשנה ברורה: ״המנהג הוא ליתן אפילו בעד בניו הקטנים, ואשה מעוברת בעד ולדה״.
הזכרנו לעיל את דברי המשנ״ב שהביא את המנהג שמפרישים מחצית השקל אפילו על עובר במעי אימו. ודרשו זאת מהפסוק של ״כל העובר על הפקודים״, לרבות עובר במעי אמו. אמנם יש אומרים שלא חייבים להפריש על כל אחד ואחד מבני הבית אלא על עצמו בלבד. ו״טוב״ להפריש גם על בני ביתו מחצית השקל לכל אחד ואחד, לפי שזה ניתן לכפרה, וגם אשתו וילדיו צריכים כפרה.
כספי מעשר — לא ניתן לתת ״זכר למחצית השקל״ מכספי מעשר (קול צופייך משפטים תשנ״ט, גליון מס' 24).
תפילות לפני נתינת זכר למחצית השקל
לפני שיתן הכסף כ״זכר למחצית השקל״ טוב לומר:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לפָנֶיךָ שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים חֲצִי שֶׁקֶל עֲבוּר קָרְבּנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לְכַפֵּר בַּעֲדָם. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ ולֹא קָרְבָּנוֹת שֵׁיְכַפְּרוּ עָלֵינוּ — אֲנוּ נוֹתנִים זֵכֶר למַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לכַוֵּן. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כְּהִלְכָתָהּ.
טוֹב לוֹמַר ״לשֵׁם יִחוּד״ זֶה:
לשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ. ליַחֲדָא שֵׁם יוֹ״ד והֵ״א בּאוֹתִיּוֹת וָא״ו והֵ״א, בּיִחוּדָא שׁלִים (יהַרְהֵר בּלִבּוֹ י-ה-ו-ה) בּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אֲנִי בָּא לקַיֵּם מִצְוַת זֵכֶר מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, עִם כָּל־הַמִּצְוֹת הַכּלוּלוֹת בָּהּ, לתַקֵּן שׁרְשָׁהּ בּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְלַֽעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ ליוֹצְרֵנוּ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ, וּמַֽעֲשֶׂ֣ה ֖יָדֵֽינוּ כּֽוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ, וּֽמַֽעֲשֶׂ֥ה ֜יָדֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה