יום שבת, 27 בנובמבר 2021

רפורמת הכשרות

הכשרות רפורמת

נאמן אחד עד

ב גיטין רש״י: שהרי באיסורין נאמן אחד עד. הפרשת על מישראל ואחד אחד כל תורה האמינה תרומה והחלב, הגיד ניקור ועל השחיטה ועל.

וי״ל שם תוס׳: ומנא לן דעד אחד נאמן באיסורין? דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר (כתובות דף עב): ״וספרה לה׳ שבעה לעצמה״.

רש״י יבמות פח: והא ודאי פשיטא לן, דסמכינן עליה כל זמן שלא נחשד, דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו.

רמב״ם שחיטה יד, י: כל טבח שהוא יודע הטריפות והרי הוא בחזקת כשרות, מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור, ואין בזה חשש, שעד אחד אין לו נאמן באיסורין, בין שיש לו הנייה בעדותו בין שאין לו הנייה בעדותו.

ויוצא נכנס משגיח

המניח עובד כוכבים בחנות, אף על זרה עבודה — שיצא ונכנס מפליג, מותר. ואם הודיעו שהוא פי ויגוב, ויסתום שישתום כדי.

עובד זרה עבודה לט: ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים, ועובד כוכבים חולב לו ומביא לו, ואינו חושש. היכי דמי? אי דליכא דבר טמא בעדרו — פשיטא, ואי דאיכא דבר טמא בעדרו — אמאי? לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה. מהו דתימא: כיון דלא חזי ליה דיתיב, דלמא מייתי ומערב ביה — קמ״ל: כיון דקאי חזי ליה, מירתת אירתותי ולא מיערב ביה.

כשרות השגחת

רמב״ם מאכלות אסורות יא, כ: בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל, היו לוקחין היין מכל אדם מישראל ואין חוששין לו. ובחוצה לארץ לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות. ובזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות.

רדב״ז שם: שלא נחשדו עמי הארץ אלא למכור דבר שחושבין שהוא מותר, כגון דמאי. אבל דבר שהוא אסור לכל מן הדין — לא נחשדו עליו.

ערוך השלחן יו״ד קיט, ד: ונראה טעמו של הרמב״ם, דאע״ג דהתורה האמינתו לכל אחד מישראל על האיסורים, מ״מ חנוני קבוע שמוכר תמיד בכל עת ובכל שעה, שאני, דהוא מורה התירא.

משיב דבר ב, ז (סי׳ הרמ״א הגהת): ומזה הטעם כתב הרמב״ם בשם ס״א קי״ט, דאין קונין יין וכדומה ממי שאינו מוחזק בכשרות, אף על פי שמותר לאכול ברבים. מכל מקום בעינן שיהא מוחזק בכשרות בביתו, מטעם שלא יחכמו רבים לדקדק אחריו, אם יהא דבר שיהא מקום לחשוד.

הגבלות

משנה כתובות ב, ז: שני אנשים זה אומר אני כהן וזה אומר אני כהן, אינן נאמנין.

רא״ש: משום דהוי שבח כהונה ורווח מתנות כהונה לו ולזרעו לדורותיו.

שו״ע יו״ד קיט, א-ל: הֶחָשׁוּד לֶאֱכֹל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים, בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִסּוּר תּוֹרָה בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן, אֵין לִסְמֹךְ עָלָיו בָּהֶם. וְאִם נִתְאָרַח עִמּוֹ, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁהוּא חָשׁוּד עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד, רַק שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת, אָסוּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ יַיִן אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְאִסּוּר. מִיהוּ אִם נִתְאָרַח אֶצְלוֹ, אוֹכֵל עִמּוֹ.

מ-ז: חוּץ מִמִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּאַחַת מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְחִלּוּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, בִּשְׁאָר אִסּוּרִים נֶאֱמָן, אֲפִלּוּ עַל אוֹתוֹ דָּבָר, נֶאֱמָן בְּשֶׁל אֲחֵרִים, וּמַאֲמִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל, לוֹמַר הוּא מֻתָּר.

ש״ך שם ס״ק א: אבל קשה, שהרי בסי׳ א׳ פסק המחבר כהרמב״ם דבעינן שיהא השוחט נאמן, דהיינו דלא כדעת המרדכי שכתב שא״צ, דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא. וצ״ל דדעת הטור ויוסף לחלק, דשאני טבח שוחט, דשחיטות דיני מרובים, וגם דשכיחא טובא, ויכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים, ואם לא הוחזק בכשרות אסור.

בכורות לה: כל המומין הראויין לבא בידי אדם — רועי כהנים אינן נאמנין, רועי ישראל נאמנין. ר״מ אומר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. רשב״ג אומר: נאמן הוא על של עצמו.

תחרות ויצירת הפרטה

משנה דמאי ז, ד: החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד שלי מתוקן ושל חבירי ישן, ושל חבירי מתוקן — אינן נאמנין. רבי יהודה אומר: נאמנין.

לרמב״ם: ר״ל שכבר הופרשו שם. ה״מ פי שהוא מזכה ממנו המעשרות, אף על פי שהוא נאמן אינו נאמן, מפני שהם שותפין, או שאנו חושדים אותם זולתו, מפני שזה גומל זה את זה. ואין הלכה במה שהביאו למדינה, כר׳ יהודה.

ערוך שולחן סימן לו: שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר מהם אחד על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה. לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע, שיעכב מי שלא לינשא לאחר, והעביר המועד — והלה מותר ואינו צריך התרה. וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו. הגה: ואפילו אם טען העובר המועד שהיה אנוס, אינו נאמן זה שיתחייב, שכנגדו עדיין בשבועתו.

ביאור הגר״א שם ס״ק כב: דלא הוי אפי׳ כגוי, כיון שנוגע בעדותו לאו כמיניה כל, ואף לענין איסורא.

אגרות משה יו״ד א, ד: שעיקר המעלה שהמשגיח ומועד הכשרות נוטל שכרו מהבעלים, ולא מהכשרות, שלכן אינו צריך להחניף את הבעלים, רק שרוצים שיתירו להם הכל, והם משלם שכירותם, כי ועד הכשרות עליו, ולא בעלי בתי החרושת והחנויות הבעלים שצריכין השגחה. שלכן עושה המשגיח מלאכתו באמונה, דאין לו שום צורך להחניף לבעלים. והועד הוא ועד הכשרות, אלו שנמנו מהרבנים, דאין שום שכר לועד הכשרות יותר כשיכשירו משיאסרו.

ואיני רואה שיוכלו ליתן הכשר אלא דוקא במשגיח, וליכנס בכל מקום ושיוכל לבא בכל עת תמידי, ובלא רשות שום ובלא עיכוב שום מבית החרושת. ובאם שלא יהיה המשגיח ירא שמים ואמיץ רוח — לפתחו תיכף יאסור. כי הבעלים וכל הפועלים שלא להאמין להם כלל, ויחזיקם לחשודים, הבעלים וכל הממונים וגם הפועלים, ואם יזדמן איזה חשד, יאסור בלא קבלת שום תירוצים. ויהיה זה כתוב וחתום בכתב חוזה, שיהיה לו כח גם בדיני המדינה. ואם המשגיח הוא איש שאינו חושד באינשי כל כך, אינו ראוי להיות משגיח. וכן אם חסר לו אומץ רוח ויפות דעתו, אינו ראוי להיות משגיח.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חנוכה - בוב הבנאי או סמי הכבאי - הלל מרצבך

בס״ד

**חנוכה — רעיון הבנאי בוב או הכבאי? **

מרצבך הלל – חנוכה תשפ״ב

שריפות לכבות או בתים לבנות — מה עדיף? הרשעה את למגר או טוב להוסיף — מה העיקר? האם המטרה היא מיגור הרשעה, או הוספת האור?

חנוכה הוא חג האורים. בחנוכה היתה האש גם אש המלחמה, וגם אש המאירה בבית המקדש. יש לאש שני תפקידים: א. להאיר ולחמם. ב. לשרוף במלחמה. האש יכולה להיות דבר מאוד חיובי, ויכולה להיות אור במקדש — אך גם יכולה לכלות ולהרוס. כל אחד בוחר בעצמו באיזה תפקיד הוא מתמקד בחייו.

בחנוכה היו שני ניסים, וזה מקביל לכך:

א. נס פך השמן — האש הגדולה המאירה.

ב. נס המלחמה — האש הגדולה השורפת.

ניתן להשוות זה גם למחלוקת בית שמאי ובית הלל:

- בית שמאי סוברים שמצוות הדלקת נרות היא בסדר של ״פוחת והולך״ — כנגד מיגור הרשעה. - בית הלל סוברים שהדלקת נרות היא בסדר של ״מוסיף והולך״ — כנגד בניית הטוב והארה החוצה.

נפסקה הלכה כדעת בית הלל.

יש לשאול: מדוע יש הבדל בין אזכור חנוכה בתפילה לבין אזכור חנוכה בגמרא?

- בתפילה — אנו מציינים את נס המלחמה, ומתפללים אל ה׳ שיכלה וישמיד את כל הרשעה מצידו. - בגמרא — כשאנו באים ללמוד מה עלינו לעשות, ״מאי חנוכה? ״ — נס פך השמן. כשאנו צריכים לדעת את הדרך לפעול בעולם, הדרך שבה אנו כבית הלל עסוקים בהארת הדרך לעבודת ה׳, לכן נס פך השמן הוזכר בגמרא, היכן שלומדים תורה ולומדים מה עלינו לעשות.

ה׳ דבר בשלמותו — במיגור הרשעה, ובהארת טוב ה׳ בעולם.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 24 בנובמבר 2021

תובנות לתפילת עַל הַנִּסִּים, הרב אבינדב אבוקרט

הַנִּסִּים" לתפילת״עַל נות תוב אבוקרט אבינדב /הרב

"עַל " הַנִּסִּים עליהם וחולמים ניסים אוהבים ניסים, רוצים. כולם לגובה החיים מקשיי האדם את שמרים אירוע הוא נס

ובהדר בגאון יתנוסס. שממנו מביא גם שהנס לזכור כדאי אבל אתו אדם מחויבות. בצורה להתנהל צריך יותר, גבוה במקום שנמצא

הוא אחרת, אחריות. חושת ובת שאננות ללא אחרת- כספם את שאיבדו לוטו זוכי אלפי כמו יסיים

. בהימורים לאחר בקרוב, שיבוא הנס על לנו מבשר הראשון הנר הכמיהה מעכשיו, כבר הקטן. בכד הכמות שתיגמר איך יראה. של בתחושה מלווה להיות צריכה לנס

לו ראויים נהיה האם הקרוב, החנוכה עלינו. . ? יעבור

זוכה מהשמיים שירא מי רק לניסים, נזכה ך כ רק " אליהם- להגיע לְהִּתְנֹוסֵס" נֵס לִּירֵאֶיָך נָתַתָה (תהלים

. ו )ס

" הַפֻּרְק וְעַל " ן הכ בחושך לחדר כשנכנסים שחור אחד גוש נראה ל ו רבים חפצים מתגלים אור כשנדלק. אבל החשוכה המציאות את לפרק היכולת הוא האור

יתרונות פתאום רואים הזה, באופן נפרדים. לחלקים באפילה שנבלעו טובים דברים. רבים, וחילוק הפרדה רק אינה דברים לפרק. היכולת מתפתחת עלילה מייצרים בספר הקיימים. הפרקים

מפותלת תנועה מאפשרים האדם בגוף. הפרקים

לחלקים- עולמו את ולפרק להאיר שידע מי טובים

ורעים- המוסיף אור של מופלאים תהליכים יגלה

. והולך

" רו הַגְבו וְעַל " ת משינוי או מאתגר בורחים מקושי, נרתעים. רובנו

שאלה- כשיש נכונה לא שהיא להוכיח מנסים, מיד

שינוי- כשיש המוכר לדבר לחזור מחפשים תמיד

. והנוח שוכנת שגבורה מי אבל בלבב משינויים חושש לא. , ו למדרגה יביא הזמני שהקושי מבין הוא יותר גבוהה אור יצא המריר מהחושך אז, עצמו. על כשיתגבר

ביותר. מתוק הדפנה- זרי על לנוח הרצון על ההתגברות מגלה

היא חדשים. עולמות שאפשרה להתייאש לא למכבים ששרוי שלם מקדש בית בתוך טהור קטן פך ולמצוא

. בטומאה

" עו הַתְשׁו וְעַל " ת אבל עזרה. לבקש או בחולשה להודות חוששים אנו

- והאגו הבושה על נתגבר אם את לבטא נצליח

כאשר באה ישועה ישועה. ולמצוא האמיתית גשתנו הר " - מתייעץ אלא ל ו הכ יודע שאתה חושב אינך ּותְׁשּועָה

. . יד) יא (משלי יֹועֵץ" בְרֹב

בעקבות מגיעה התשועה ׁשַוְעָה - של חריף תיאור עצם לפעמים פתרון. לנסח חייבים תמיד לא מצוקה. כדי יספיקו ובכנות בגלוי ואמירתה בבעיה ההכרה

לעזרתנו יחלץ. שהשני

לא זו במצרים לקח ישראל לבני קלה, מלאכה אבל האלוקים. אל שוועתם שעלתה עד שנה מאתיים

חולשה- לבטא נחשוש לא רק אם לנס. נזכה " ת שווע

ותושיע תקשיב תשמע. . אתה."עניים

" או הַנִּפְל וְעַל ת" ניסים לראות זוכים איננו בימינו גלויי לא הלחם. ם

יד בהינף חולים ש. מרפאים אנשים ואין מהשמים יורד טובים דברים בנפלאות, רצופים חיינו אבל ברגע כשניצלים השטח. לפני מתחת המתרחשים עבודה הצעת על שמענו כשבמקרה מתאונה, , האחרון

להשתפר פתאום החליט. כשהילד

לפקוח כדאי עיניי ם להודות בנפלאות, ולהבחין

מקיומם להתפעל. עליהם, יומי היומ קיומנו עצם הלא תקינים בחושים מורכבות, במערכות מתפקד, גוף עם

עצום פלא הוא פיזיים. וכוחות הבורא שעשה פלא

ו בחכמה… האדם את יצר "אשר מפליא."לעשות

"עַל " מו ת הַנֶּח חוזרים שבגללה כחולשה בעינינו נתפסת נחמה לא והמת ישתנה לא שהמצב מיואשת הבנה לשגרה.

יקום לתחיי. ה תכונה זו לחרטה. נרדפת מילה היא ביהדות נחמה אבל הקודמת למציאות לחזור שמבקשת נפשי חוזק של

שהיית ה יותר. טובה להתנחם לדעת! צריך להיות בזמן, אחורה לחזור משבר מעל להתעלות מעשה, על להתחרט מסוגלים

לרעה מהשינוי. ולהתעלם באפשרות לבחור במקום להתנחם, ידעו המכבים

ולשקוע הקלה בייאו ישראל מלכות את החזירו הם, ש

. לתפארתה

" וְעַל ת" הַמִּלְחַמו מהגרסאות )(חלק שהגיעו אנשים מעריכה האנושות להישגים- כבשו נישאו התלמוד, כל את ללמוד סיימו הרים, פסגות

ילדים. וילדו שמבינים העת. כל שנלחמים אלו את גם להעריך כדאי יש אבל בכלל, אם רב, זמן בעוד יגיעו והנס שהניצחון

כ להם להילחם להמשיך. ח ו איבד שלא בלימוד, שמתמיד ללכת, שממשיך מי גם

מרפא- צוא למ או בית להקים תקווה נס של סוג. הוא משדה יום תוך ששב מי עם רק נמצא לא אלוקים להחזיק שמצליח מי את גם מחזק הוא כמנצח, הקרב

ארוכות שנים מעמד. בו

ת" הַפְדו "וְעַל מהגרסאות )(חלק לכל חינם. ארוחות בעולם שאין הוא המפורסמות מן

חסרון מקביל יתרון לכל מחיר, יש. דבר בעולמם גם

הללו הכללים חלים הנסים. של

- גאולה כל - מצריים יציאת ועד שבויים מפדיון חליפין סחר של הדדי תהליך שיש כיון 'פדות': נקראת את המחליפה דתית מחויבות השבוי, תמורת כסף

הפיזית. העבדות ניסיונו רצופים שחייו מי ת אחרים עם להיטיב

אבל יקרים. ם מחירי כך על משלם דעת ולהוסיף והתקדמות להצלחה לגאולה, זוכה הוא. תמורתם

" תֵינו" לַאֲבו שִּית שֶּׁע הוא לאביו הצלה נס בו שנעשה במקום עובר כשאדם

הזה במקום נס לאבי שעשה "ברוך."מברך: נשאר האבא הנס, שבזכות היא הסיבה לכאורה,

, יהם חי על גם השפיע הנס לכן, בניו. את והוליד בחיים

. בעקיפין הנס שאירע לפני שנולדו ילדים שגם הוא הדין אבל

- לאביהם לברך! צריכים ההודאה הורים. כיבוד הוא לברכה שהטעם כנראה, העצומה מההערכה נובעת שלנו לאבא שקרה הנס על

לו רוחשים. שאנו עברו בשנים לפנינו שחיו אנשים עוד אינם, אבותינו אנחנו לכן שאנחנו. למי והתשתית לקיומנו היסוד הם

לאבותינו "שעשית הנסים על ושוב שוב."מודים

" " ה הַז בַזְמַן הֵם ה מִּים בַי ֶּ סותרות עולם תפישות שתי קיימות לזמן: ביחס דברים בו נעשו אם רק חשיבות לזמן מייחסת האחת,

למסורת לשמרנות, לנוסטלגיה, תשאף היא. חשובים.

השניי פוטנציאל בו כשיש רק לזמן חשיבות מעניקה, ה החלומות החדשנות, את תעריך היא ליצירה.

. והיוזמה הימים בין הקצוות. בין לשלב מבקשת היהדות לפעולה שמזמין הזמן ובין זרמו שכבר העתיקים

. מחודשת

" ה/ מַתִּתְי בִּימֵי " ל דו ג הֵן כ ן נ ח יו בֶּן הו מַתִּתְי

, למעשה מתתיהו עבר הוא גדול. כהן היה לא מעולם הלניסטית לעיר הפכה ירושלים כאשר למודיעין

לאלוהיהם שעבדו יוונים היו. ובמקדש

, אבל מתתיהו מעשיו על גדול' 'כהן לכינוי זכה הכהן להקריב כשסירב המרד את שהחל הוא המופלאים.

יוון לאלוהי. קרבן אביו לו שקראו בשם להיות יכולה אדם של גדולתו

להפוך יכול אדם אבל בירושה. שקיבל במעמד מו, וא י המיוחדת ויוזמתו האישיים מעשיו בזכות גם. לגדול

" יו נ ב ו נַאי חַשְׁמו אִּי/ נ "חַשְׁמו

" - חנוכה נר וביתו- "איש הבית של חגו הוא, חנוכה העדות מן ולחלק הבית של חובתו היא הנרות הדלקת

- כולה המשפחה בני. עבור מוסד את למוטט מכוונות היו היוונים גזירות כלות אונס מהדלתות, הבריחים עקירת המשפחה:

המילה וברית השבת ביטול חופתן, . בליל חנה אמא משפחה: בני היו המרד גיבורי שגם פלא, לא המכבים בניו. חמשת עם האב ומתתיהו בניה ושבעת

חשמונאי- כבית כמשפחה, פעלו על המצביע שם עם

הגיאוגרפי. וצאם מ שייכות מרגישים שהילדים ביתיות, תחושת כשיש

- למשפחתם לגרום ההורים של היכולת גוברת ברורים הבית כשגבולות בעקבותיהם. ללכת, לילדיהם רק נעשה לא הנס אז שליחות בתחושת מלא כשהוא

'בניו ידי על גם אלא 'חשמונאי' ידי.'על

אֵל" יִּשְר עַמְך עַל ה ע רְשׁ ה ן ו י ת מַלְכו ה מְד "כְשֶּׁע של עמדה מבטא קבוצה, או אדם על" "לעמוד הפועל

כלפיהם המופנים גדול. מאמץ אברהם- את מתארת התורה כך עליהם עומד "והוא

- מארח שהוא האנשים על עומד אברהם לשמשם";

גדולים ודאגה בהשקעה אותם לשמש. כדי היוונים אדיר. במאמץ ישראל על עמדה יון מלכות גם מחשבה השקיעו אלא למלחמה נקלעו סתם לא

היהודית הקדושה לריסוק מתוחכמות. בגזירות ומאמץ זמן משקיעים ישראל אויבי ימינו, ועד מאז "הבה שאמר מפרעה מחושבת. בצורה לנו להזיק כדי מפורטות תוכניות שהגה היטלר דרך לו", . נתחכמה

הוא ברוך והקדוש לכלותינו עלינו עמד אחד "שלא

מידם."מצילנו

ם/ "לְשַׁכְח / ך ת ר ו ת ם ְלְהַשׁכִּיח ך" ת ר ו ְמִּת או טעויות עושה שאדם חושבים אנחנו רבות פעמים מכיר היה רק אם מספיק. למד לא הוא כי חטאים

מדהים- ספר קורא או מסוים אדם הופכים היו חייו

. למאושרים רבים כוחות כבר ישנם שבאדם היא, האמת אבל

הנשמה משבר. כל עם ודד להתמ יכול הוא שבזכותם - התמים והלב הטבעיות התחושות האלוקית, כולם

עילאיים כוחות לאדם. נותנים תכונותיו את שוכח אדם שוכח. שאדם היא הבעיה

הרוחנית מעלתו את ומהותו, שמו את. הטובות, ללמד דווקא לאו מזה, יותר צריכים היו לא היוונים רק אחרת. בתיאוריה לשכנע או חדשה תפישה הייחודיות את שלהם, התורה את מישראל להשכיח

הנפלא יתרונם את. שלהם,

" ך" נ רְצו מֵחֻּקֵי ם לְהַעֲבִּיר ְו בנפש בנו החקוקים דברים שיש אותנו לימדו. רבותינו

חותם ולהותיר העולם את תקן ל טוב, לעשות הרצון שלנו מהמהות חלק. הם מבקשים הם "דווקא", לנו לעשות רוצים לא ילדינו שבהם בטוב שלנו האמון קלות. בדרכים לב תשומת

בליבם החקוקה לאמת אותם. יחזיר אותנו לנתק משם. אותנו להעביר ניסו היוונים הם אבל תלוש. למקום בתוכנו הבוער מהרצון

חקוקים בהווייתנ לא או מחיר גובים כשהם גם, ו

הגיוניים- יעבור ולא.""חוק

" ם ת ר צ בְעֵת הֶּם ל מַדְת ע רַבִּים, ה בְרַחֲמֶּיך ה, "וְאַת כתקלות בחיים הקשיים את לראות רגילים, אנו כדאי אולי אבל מלמעלה. התערבות פעם לא ודורשים

- החיים של בתחילתם האלה ברגעים להיזכר. בלידה

ללדת המקשה באישה בקושי, מלווה ולם לע יציאתנו שעלינו מבינים כולנו במאמץ. לצאת המנסה ובעובר במשיכה בעצמנו אותו להוציא לא אך לעובר. לסייע או הזמן לפני נולד לא הילד שבה ללידה מצפים אנו

כירורגית. בהתערבות שהם רצה הוא המכבים, במקום נלחם לא הקב״ה

להם- עמד הוא בעצמם. יתאמצו להם סייע ורק לצידם

וגבורה אמונה. כשהפגינו היולדת של לצידה העומדת כמיילדת נדמה הוא בכך, המיצר מן והרחמים, הרחם מן שבה לידה בלידה.

והצרה- גדולה ישועה לה. נולדת

ם" רִּיב אֶּת "רַבְת של ריבם את לריב החליט ה' כי מעידה התפילה לשון

לעשות יצטרכו שהם במקום היוונים, ם ע החשמונאים של כזו התערבות מציין שהתנ״ך המקומות בכל כן. שיכול מישהו להם שאין באנשים מדובר הקב״ה

משענת עבורם. לשמש - היתומים על משלי בספר מובא למשל כך ''ּובִּשְדֵי רִּיבָם אֶת יָרִּיב הּוא חָזָק, גֹאֲלָם כִּי תָבֹא. . אַל יְתֹומִּים

יא כג "ְך)(משלי ָאִּת וְאַל דָל. . תִּגְזָל "אַל הדלים על או

רִּיבָם יָרִּיב ה' כִּי בַשָעַר עָנִּי "תְדַכֵא כב- (משלי )כג. בעיני החשמונאים מעמד של מופלא גילוי בכך יש תמיכה חסרי מוחלטת, בדידות הרגישו הם עצמם. זו הייתה ושמא היוונים. נגד מעשיהם על וגיבוי רחבה היוונית האימפריה בכלל כולה האומה של. הרגשתה ומשום עליו, לסמוך שיוכלו אדם שאין ידעו היהודים

- עבורם לריב וכל שי היחיד על נשענים כשהם פעלו כך

ישראל. אלוהי

" ם דִּינ אֶּת "דַנְת ומשפט דין כעשיית החשמונאים ניצחון של תיאור מגלה התלמוד מיוחדת. מבט נקודת הוא

גם אלא ולוחמים כהנים רק היו לא שהחשמונאים

חשמונאי של דינו "בית את שהקימו."דיינים

למלחמה לצאת, ר מות שבשבת חידש שלהם הדין בית את והחמיר מילה ברית קיום על לכפות שניתן

נוכריות נשים עם יחסים בקיום. האיסורים אלוקית החלטה רק לא כן אם היה היוונים של הדין שותפות גם אלא הרעים, מעשיהם על אותם להעניש בית של החידושים עם מעלה של דין בית של והכרעה

חשמונאי בית של. הדין

של האחרון הדין פסק הוא שלה השיא ש הכרעה החשמונאים- והודאה להלל החנוכה ימי קביעת בית של הדין קיום על נברך שבה הדלקה הנר. והדלקת

מהתורה- מצווה זו הייתה כאילו חשמונאי 'קידשנו

וציוונו. !'במצוותיו

ם" ת נִּקְמ אֶּת קַמְת "נ לעומת מידה' כנגד ידה 'מ ליריב נזק גרימת היא נקמה לגרום היכולת היא לנקום היכולת גרם. שהוא הנזק על שלו הסיפוק את לחלוטין לבטל ובכך לאויב חסרון

לעתיד שלו המוטיבציה ואת. העבר ביטול היה החשמונאים של שהניצחון לנו ברור הייתה מה אולם ירושלים, וכיבוש היווני השלטון

שלהם. ? הנקמה הייתה שלהם שהנקמה מסביר ' אמת ה׳שפת בעל זאת חנוכה. וייסוד המצוות קיום המנורה, הדלקת מרצונם ההפך ליוונים נגרם שבכך משום נקמה

. המקורי מצוות לבטל אחד, מקדש בבית חושך להוסיף רצו הם

יהודי- שנה ולוח נוספה בית, בכל מאיר האור ועתה

חדש חג ונוסד חכמים מדברי הדלקה. מצוות

, למעשה במפורש מוזכרת שאינה המנורה הדלקת אלו במילים נרמזת להיות יכולה הניסים' 'על. בנוסח במקומות ואפילו בית בכל אור להוסיף היכולת המלחמה השלמת היא ביותר החשוכים ובזמנים

הנקמה היא ההיא, . הפיזית

" שִּׁים חַל בְיַד ורִּים "גִּב היו הם מיוחדת, גבורה ברוח ניחנו החשמונאים בשדה וביוזמות המלחמה בתכסיסי ונועזים אמיצים

התפילה זאת, למרות הקרב. כחלשים אותם מכנה

הגיבורים היוונים. לעומת של תחושותיהם את מתארת התפילה הנראה, ככל כלל סמכו ולא כחלשים עצמם את שראו החשמונאים,

מול הקרב לפני בנאומו המכבי יהודה גבורתם. על להושיע שמים לפני מעצור ואין ". . לעם: מתאר סירון

המלחמה ניצחון חיל ברוב לא כי ם, במעטי או ברבים הגבורה השמים."ומן הגבורה השמים "מן המכבי: יהודה של "הצהרתו טקטיקות בגיבוש מאמצים השקיע שהוא למרות באה יודע שהוא משום זאת נועזת. נפש ובמסירות, לחימה

מי כחלש. יחשב עדיין הוא שמימית עזרה שללא

שיזכה זה הוא השמים למול חלש עצמו את שרואה

הניצחון יבוא שבכנפיה שמימית. לגבורה

" מְעַטִּים בְיַד "וְרַבִּים הרבים הלוחמים מול מעטים היו אכן החשמונאים של מהנס כחלק זאת מציינים אנו בתפילה יוון, מצבא לשדה רק נוגעת לא המספרית הנחיתות אבל, הניצחון.

באותם הכולל למאבק גם אלא הקרב. ימים עמם בקרב אפילו אידיאולוגי מיעוט היו, החשמונאים את שינתה ירושלים ומיושנת. כקיצונית נחשבה דעתם

החדשה התרבות אחרי נמשך והעם. צביונה היא ומהפכה מרד לחולל החשמונאים של היכולת רבים לבבות סחפו המכבי יהודה של נאומיו נס. ממש

שכמעט המעטים השומעים. את ומגנטו למול ונעלמו

הנסחף הרוב את לבסוף ניצחו הגזירות. . שטף

" צַדִּיקִּים בְיַד עִּים רְשׁ "ו

מה אבל מובנת, והחלשים המעטים ניצחון על התודה

השבח עזר ב הגדול ה לצדיקים? ה רצ׳ון את עושים ש עזר שהקב״ה כך על היא התודה כאן, אולי

שלא תמימים, כוהנים צדיקים! . אר להיש לחשמונאים היו המלחמה, ותכסיסי הקרב שדה למראות הורגלו

עשתונות ולאבד מוסרית להתדרדר בקלות. יכולים על שומר הקב״ה מצווה, מלחמת כל של כדרכן אבל, בן חיים רבי שמתאר כפי לוחמיו. של הרחום ליבם האדם בלב האכזריות טבע יוליד זה "מעשה, . . , עטר:

הרחמים מקור האכזריות, בהם יוליד שהטבע הגם האכזריות כוח לבטל מחדש הרחמים כוח בהם ישפיע

המעשה מכוח בהם."שנולד על גם אלא הניצחון על רק אינה כן אם התודה

בעקבותיו שנשמרה והרוחנית המוסרית. השלמות

טְהורִּים" בְיַד טְמֵאִּים "ו בשדה הצבאות של כוחות ה יחסי של הארוך התיאור על רק היא שלנו שהתודה רושם להותיר עלול הקרב החשמונאים מלחמת בקורות עיון הצבאי. הניצחון המיליטריסטי לניצחון מעבר הרבה ראו שהם. מגלה

בטהרה- ויפעלו טהורים יהיו לא הם שאם ידעו הם

הושלם לא. ההישג י אידיאולוג מאבק ובעיקר גם היה ביוונים המאבק על התודה באה כאן בו! . שניצחנו כך על ותודתנו המשפחה טהרת הטומאה. כוחות על הטהרה ניצחון והבית השמן טהרת ההלניסטית, הזנות את ניצחה את ניצחה המחשבה טהרת החושך, טומאת את ניצחה

יון וחכמת הכפירה. מחשבות

" תֶּך" תור עוסְקֵי בְיַד וְזֵדִּים

הֱלִּיצֻנִּי 'זֵדִּים בתהלים: פסוק על מבוססת ההקבלה זו למעשה, . נא נָטִּיתִּי)(קיט לֹא מִּתֹורָתְָך מְאֹד, 'עַד

שעוסק למי ההפך מדוע תמוהה, מעט הקבלה בתורה

ובכלל- בזדון? שחוטא מי הוא היוונים דווקא מדוע

זדון אנשי. ? מכונים מעשיו את שמתכנן מי הוא לשוגג, בניגוד המזיד, במלחמת כך מחושבת. בצורה אותם לבצע ומתכוון אלא והשחתה הרס מחשבת סתם כאן אין זדון, על להשפיע רצו היוונים ובנויה. סדורה תודעה מלחמת

והמקום הזמן הגוף, תפישת על. שראלית, הי המחשבה ליצנות- ידי על זאת עשו הם דבר לכל וציני חיצוני יחס

. שבקדושה אקראי לימוד רק לא בתורה, העסק היא לכך התשובה כמי הוא בתורה שעוסק מי וולונטרית. דעת הרחבת או ללימוד מתייחס הוא משגשג, כלכלי עסק שמנהל

שלו התורה בהתאמה, ק. ומעמי שורשי מתוכנן, באופן והתבוננות עיון מלאת אלא וטכנית חיצונית אינה

. פנימית בא יון למלכות החשמונאים בין ההבדלים תיאור מחייב הזה התיאור ביותר. השורשית בנקודה לסיומו לליצנות בורחים אנו האם עצמנו את לשאול אותנו עסקם שכל כאנשים עצמנו את רואים או וראווה

תורה של אור להוסיף. קדש מו ומרצם

" " ך מ ל בְעו שׁ דו וְק ל דו ג שֵׁם שִּית ע לְך ְו

ב נס ביותר מופלאה בצורה השם קידוש נעשה. החנוכה הניצחון גם הבורא, של שמו התקדש בנס רק לא אבל

ישראל אלוהי של שמו את להגדיל דרך הוא. חמה במל החשמונאים של מלחמתם הרי של קיומו על להגן ועדו

בשמו 'אל' שם את שנושא, העם ו. קיומו על מעיד בוני דברי את לנו מזכיר 'עָשִּיתָׁשֵם' התפילה נוסח

ל- בב מגדל אותה. ד יא לָנּוׁשֵם)(בראשית וְנַעֲשֶה "" הם לחלוטין הפוכה מגמה אבל. לשון, לבנות ו קש יב שם לעצמם לעשות כדי ומרשים, גדול בנין ואילו

החשמונאים הגמור ההפך את ומבקש. המקדש

המקדש- את לטהר מבקשים לא ומרשים, גדול בנין

יתברך. מו לש אלא הפרטי שמם לטובת דור דווקא בכל ונפוצו נעלמו האישי לשמם מגדל שבנו הפלגה

ולעומתם- העולם עולם לשם זכו. החשמונאים

, המקדש את לבנות שרצה המלך דוד זכה, כמותם

אֲׁשֶר הַגְדֹלִּים כְׁשֵם גָדֹול לְָךׁשֵם וְעָשִּתִּי התבשר "

. ט ז ב "בָאָרֶץ)(שמואל הקב״ה של לשמו שדואג מי לשם שיזכה זה הוא ובמקדש, ישראל בעם המתגלה

. ! ולגדולה

" הַזֶּה ם ו כְהַי ן פֻּרְק ו ה ל גְדו ה ע "תְשׁו

ענק, ניצחון מתאר גְדֹולָה ""תְׁשּועָה של התיאור גם הוא חנוכה אבל מידה קנה בכל. ן דופ ויוצא מפתיע רק אינם הַזֶה" "הַּיֹום המילים הַזֶה", כְהַּיֹום "פֻרְקָן

שלו תיאור גם אלא הניצחון. תאריך חד ברק רק היה לא חשמונאי בית מלכות של הניצחון

גדולה בחולשה שמתחיל היום, כאור נמשל הוא. י פעמ

בצהרים כשמש ומסנוור חזק לאור מתעצם. אך מתפתחת ושושלת ארוכים קרבות של מתמשך תהליך

מלכים. של

לבסוף, חשמונאי בית וכב שקע ה הממלכה בהתפרקות לדורות יזכרו עוד והתשועה הפורקן אבל והתייוונות.

והולך- ה׳מוסיף ההדלקה 'במעשה צַדִּיקִּים "וְאֹרַח

" הַּיֹום נְכֹון עַד וָאֹור הֹולְֵך נֹגַּה, כְאֹור. יח ד )(משלי

" בֵיתֶּך" יר לִּדְב נֶּיך ב או ִּב - בדביר הטיהור מלאכת את התחילו החשמונאים המקדש בבית ביותר הפנימי המקום הקודשים, . קודש הקודש כלי עם ההיכל אל חוץ כלפי יצאו הם משם,

עצמו למבנה שמחוץ הגדולה. החצר אל ולסיום מדוע בירור, צריך כזה פעולות שסדר לנו ברור

ההליכה- סדר לפי התחילו לא החשמונאים מהחצר והמקודש הפנימי לחדר ועד ראשונים מגיעים שאליה את לבטא ביקשו הם הזו, שבבחירה כנראה ביותר. היא ביון להילחם היכולת יון. בתרבות המלחמה אופן

אם רק והמרוממת המקודשת המוצא מנקודת יוצאים וינקת הקודשים בקודש שפתחת אחרי רק ביותר. לצדדים לצאת תוכל וההשראה, הכוחות את ממנו

יון מטומאת אותם ולטהר המציאות של. החיצוניים

" לֶּך" הֵיכ אֶּת ו פִּנ ו משיקוצי ההיכל את לפנות החשמונאים כשבאו

אבני המזבח. את גם לפנות צריכים היו הם היוונים, עליהם הקריבו שהיוונים בגלל משוקצים היו המזבח לשבור ארץ דרך זה אין ומאידך זרה, עבודה לשם החשמונאים חול. לתשמישי אותם ולהשליך אותם

המקדש בבית הלשכות באחת האבנים את לגנוז. בחרו החותמות לשכת הייתה זו שבלשכה אומרים, יש המבקש הקורבן לבעל חתום שובר נתנו שבה כלומר זו שבלשכה אומרים, אחרים למנחה. וסולת יין לרכוש שממנה היא מדורה הייתה שבו המוקד בית היה

יום מדי המזבח אש את. הדליקו נים אב לגנוז בחרו שהחשמונאים לראות, מפליא הוא שלה שהשימוש בלשכה יוון בטומאת טמאות

האנטי- בדיוק שביקשו הם היוונים. למעשי תזה אור את ולכבות הקנקנים חותמי כל את לפתוח שבה לשכה להפך. הפועלת ללשכה ישמשו המנורה אש מוצתת שממנה או קורבן למקריב חותם ניתן המנורה את שמדליקה האש נלקחת שממנו. במזבח

השיקוץ לתיקון מחושב באופן נעשה יכל הה פינוי. והטומאה

" דְשֶּׁך" ק ת בְחַצְרו ת נֵרו וְהִּדְלִּיקו המקדש בחצר ולא הפנימי בהיכל דולקת המנורה הרי את שהדליקו אומרים אנו כן אם מדוע החיצונית.

. ? בחצרות הנרות מובא בגמרא ועוד, זאת

כן אם מה ברזל, של שיפודים הדליקו ונאים שהחשמ המנורה עם? עשו בגאונות מתרץ סופר') (ה׳חתם סופר משה רבי

במקביל הדלקות שתי היו. שבמקדש כשנוכחו רצו הם ההיכל, במנורת נס שמתרחש החשמונאים לחצר יצאו הם כך, לשם רגע. באותו הנס את לפרסם

שמן עם מברזל אחד שיפוד במקביל והדליקו וכך רגיל.

הוסיפו יום, בכל החשמונאי ם שדלק נוסף שיפוד

. בחצר ההדלקה את לא בתפילה מציינים שאנו כן, אם נמצא המופלאה ההודיה הדלקת את אלא בהיכל הניסית

בחצר. שנעשתה הפסוק- את החשמונאים קיימו בכך בְבֵית "ׁשְתּולִּים

יד). צב (תהלים יַפְרִּיחּו אֱֹלהֵינּו בְחַצְרֹות "ה'

" " ו אֵל ה חֲנֻּכ יְמֵי נַת שְׁמו בְעו וְק מהעם חלק סוערים. היו הרגשות הנס התרחשות בזמן

היה מתייוו, ן רוחנית באקסטזה דווקא היו אחרים, הסתיים לא הצבאי והאתגר נמשכו, הקרבות. גדולה.

. בערבוביה שמשו רוח וסערת התרגשות בלבול, להם שיש ימים לעשות ימים, לקבוע רצו חכמים בלי מתינות, בלי להיות יכול לא כזה דבר קביעות.

עברה- שלמה שנה לכן, דעת. שיקול בלי שלווה, כל על

וזמניה- עונותיה אלו שימים החשמונאים נוכחו ואז

קבוע דבר אלא חולפת אפיזודה. אינם, המדינה להקמת שלנו ביחס אם לשאול נותר וכעת, להודות ולמדנו מבוכה של שנה אותה את כבר. . עברנו

" לְהַלֵל ו ת דו "לְהו הודיה שונות. אך דומות פעולות שתי הם והלל הודיה

היא בא תודה קרבן אחד. למעשה מכוונת, ספציפית ניסים ארבע על מסוימים כללי דבר הוא הלל, בלבד.

הילה- מלשון האור. למקור מסביב הארה המעשים שני את לחזק אותנו מלמדים החנוכה ימי את לדייק קטן, מעשה על תודה לומר לדעת הללו. לדעת גם אבל הסביבה. כלפי שלנו ההודיה אמירת

טוב של כוללת מציאות על ההלל את. לגמור

" " ה סֶּל ל דו הַג לְשִּׁמְך דֶּה וְנו לעולם היא, ונית הלש במשמעותה "סלה" המילה מוזיקאלי- תפקיד גם יש זו למילה אבל לתמיד. היא

ותפילה למזמור סיום כתו. משמשת של הגבהה מסמלת הזו המילה מוזיקאלית, מבחינה הבא גבוה סלסול הוא סלה השיר. סוף לציון הקול

נגמר שהמזמור למאזין. להמחיש הזה- במסר חותמת הניסים' 'על תפילת התודה המתפלל ומתגברת. הולכת רק היא נגמרת, לא לעולם קולו את להגביה ממשיך גדול, בקול והולך מוסיף

. בתודה


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 18 בנובמבר 2021

שערים לסוכות - שער ה - מצוות הלולב ארבעת המינים

ה שער המינים ארבעת – הלולב מצוות

הֹלוֹלב מצוות המינים ארבעת

הֹלוֹלב מצוות המינים ארבעת

ה שער ה שער

ה שער המינים ארבעת הלולב מצוות

הספר מתוך תדפיס לסוכות ""שערים

השפת מרן משנת פי על החג ענייני למשמעות

אמת מגור זצוקלה״ה ליב אריה יהודא הרב

אחרים וספרים

העניינים תוכן

ה שער המינים ארבעת – הלולב מצוות הפרקים וסקירת 193…פתיחה לכם "ולקחתם / א 196…"פרק ישראל ואחדות בישראל אנשים סוגי ארבעה / ב 200…פרק המצווה קיום בעת הנפש עבודת / ג 205…פרק ניצחון של וסימן מלחמה כלי – המינים ארבעת / ד 208…פרק לסוכה המינים ארבעת בין היחס / ה 215…פרק המינים ארבעת את בשבת נוטלים אין מדוע / ו 218…פרק

193

פתיחה

המינים ארבעת של עניינם

מינים ארבעה ליטול אותנו מצווה התורה המועדות שבפרשיית הסוכות חג בתיאור

הסוכות בחג ולשמוח מ כג, :)(ויקרא

עָבֹת עֵץ וַעֲנַף הָדָר, ּכַּפֹתּתְמָרִים עֵץ הָרִאׁשֹון: ּפְרִי לָכֶםּבַּיֹום ּולְקַחְּתֶם

נָחַל. וְעַרְבֵי

יָמִים אֱ־ֹלהֵיכֶםׁשִבְעַת ה' לִפְנֵי. ּוׂשְמַחְּתֶם

את ליטול יש זה בחג דווקא ומדוע המצווה של ועניינה טעמה התבאר לא בתורה יחד איגודם משמעות ואת עניינם את לברר אנו נדרשים כן על המינים. ארבעת

כאחד. ונטילתם

לארבעת דברים: לכמה ומכוונים רומזים המינים ארבעת כי ודרשו למדו חז״ל ה שם אותיות ולארבע בישראל אנשים סוגי לארבעה שבאדם, העיקריים.'האיברים דברי ובביאור זו במצווה עסק שבהן זצוק״ל אמת השפת בתורות נעיין זה בשער

בעניינה. חז״ל

בין מהותי קשר ישנו כי – "ּולְקַחְּתֶם…ּוׂשְמַחְּתֶם" הכתוב: מלשון לומד אמת השפת

החג בשמחת העוסק בשער נדון ובכך שמחה, ובין המינים ארבעת. מצוות

בערבה המקדש בבית נוספת מצווה מתקיימת הייתה המינים, ארבעת נטילת. מלבד נאמרו זה בנושא שדבריו היות אך הערבה, של ומעלתה עניינה את ביאר רבנו וכאן רבה, בהושענא העוסק בשער להביאם בחרנו רבה, להושענא בתורותיו בעיקר

עצמם המינים ארבעת בנושא. התמקדנו

נושאים בחיבור רבנו של דרכו

הוא אמת השפת בדברי החידוש עיקר רבות, פעמים נושאים כמה בין שיצר בחיבור

לזה זה ושייכות קשר חסרי ראשון במבט הנראים. ומקורות,

עוסק שבהם המינים, ארבעת במצוות ולעיסוק זה לשער כפתיחה דוגמה לכך נביא

חז״ל מדרשי בכמה. רבנו

תווצמ194 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

אמת השפת כתב מינים "הארבעה ד״ה: תרל״ט, :)"(סוכות

שנאמר כמו ישראל, בני נפשות ולחבר לאגוד הם מינים הארבעה

כו וריח טעם להם שיש בהם יש.'במדרש:

דכתיב לסוכה, לכנוס זוכין האגודה ידי ועל ב ב, "אַהֲבַתּכְלּוֹלתָיְִך)(ירמיהו, : אחר נמשך להיות זו, להמשכה לבוא יכולין שאין כו'. אַחֲרַי" לֶכְּתְֵך חכמים ודרשו ישראל. בכלל עצמן שמכניסין ידי על רק יתברך, הבורא ב כז, הָאֶזְרָח)(סוכה "'ּכָל ': מב כג, בסוכה)(ויקרא לישב ראוין ישראל כל – כו'

מעכבת בילה אין – לבילה הראוי וכל. אחת".

בני נפשות כן גם מתאחד בשבת כי – לולב צריכין אין בשבת לכן

. ישראל

נושאים וכמה כמה כאן משלב רבנו כי להבחין נקל זו תורה פרטי לכל להיכנס בלי: גם לאחר ישראל; בני נפשות את ולחבר לאגוד המינים ארבעת שמטרת ברעיון פתח רבנו ליכולת והכנה הכשר היא המינים ארבעת מצוות כי וביאר סוכה למצוות זאת קשר מכן

בשבת לולב נטילת לאי זאת קשר ולבסוף בסוכה; לשבת. לזכות

הנושאים שלושת בין שיצר בחיבור דווקא הוא זו קצרה בתורה החידוש שעיקר ודומה

. והמקורות

מהלך לכדי יחד ומקורות רעיונות לחבר רבנו של לדרכו רבות מני אחת דוגמה זוהי

שלם. אחד

195החיתפ

ועניינם הפרקים סדר סקירת

הראשון, הפרק לָכֶם ובמשמעותם""ּולְקַחְּתֶם "לכם" למילה חכמים בדרשות עוסק, שבה להנהגה רומזת "לכם" המילה כי לומד אמת השפת רבנו היתר, בין הפנימית.

ה חסד בקבלת שותפים.'ישראל

השני, הפרק ישראל ואחדות בישראל אנשים סוגי דברי""ארבעה בביאור עוסק, מברר הפרק בישראל. אנשים סוגי ארבעה כנגד מכוונים המינים שארבעת המדרש, והתשובה הדין ימי לאחר הבאים אלו, בימים המתגלה ישראל של אחדותם את

. ומכוחם

השלישי, הפרק המצווה קיום בעת הנפש ליישם""עבודת אפשר כיצד בשאלה דן,

המינים ארבעת של עניינם על חז״ל של הרעיונות את הנפש בעבודת. ולהרגיש

הרביעי, הפרק ניצחון של וסימן מלחמה כלי – המינים חז״ל""ארבעת בדברי פותח, , שייכות ישנה כי מלמד זה משל וניצחון. מלחמה לכלי המינים ארבעת את שהמשילו עסק רבנו לו. שקדמו והמשפט הדין ימי ובין הסוכות בחג השמחה בין מהותית של הנהגה מתגלה שבתשרי לכך רומזים שהדברים וביאר הדברים משמעות בביאור

מעשיהם בכוח הגאולה בהבאת ישראל שותפים שבה. דין,

החמישי, הפרק לסוכה המינים ארבעת בין שתי""היחס בין קשר קיים אם מברר, ביניהן במפורש קישרה לא עצמה התורה שהרי הסוכות, שבחג העיקריות. המצוות בעקבותיו נלך ואנו אותו, ביאר ואף המצוות שתי בין ויחס קשר שישנו סבר רבנו

זה בעניין בדבריו. ונעסוק

השישי, הפרק המינים ארבעת את בשבת נוטלים אין אין""מדוע בשבת מדוע מברר, מבאר רבנו אך הלכתית, היא לכך הגלויה הסיבה אומנם המינים. ארבעת את נוטלים

השבת במעלת הנעוץ לדבר, פנימי טעם גם ישנו. כי

YZaZb

196

א פרק לכם ""ולקחתם

"לכם הלקיחה "משמעות

העניין בביאור שעסק זצוק״ל, אמת השפת רבנו ושל חז״ל של קודשם דברי, להבנת "ּולְקַחְּתֶם נאמר: בפסוק כי נקדים לומר די היה שלכאורה אף הָרִאׁשֹון", : לָכֶםּבַּיֹום וממנה וללמד, להוסיף באה "לכם" שהמילה עולה מכאן הראשון". ביום "ולקחתם

דרשותיהם את חז״ל. למדו

בגמרא ועוד ב, מא, שם עב; כז, כהנים)(סוכה ובתורת הפסוק "לכם)(על מהמילה חז״ל למדו," חבר בשל או בגזול חובה ידי יוצאים ואין "משלכם", להיות צריכים המינים, שארבעת

עצמו האדם בשל דווקא. אלא

במדרש יג ל, רבה בעבורנו)(ויקרא היא שהמצווה "לכם", מהמילה ולמדו הוסיפו לכם שאמרתי ועכשיו לזכותכם… בשביל – אתכם צויתי קיחות "הרבה: ולטובתנו:

מטר לכם שאוריד כדי לזכותכם, כדי – הָרִאׁשֹון' לָכֶםּבַּיֹום."1'ּולְקַחְּתֶם

היא אף נעוצה שבאדם איברים ארבעה כנגד הם המינים שארבעת חכמים דרשת גם את לוקח בעצם הוא המינים, ארבעת את לוקח כשאדם "לכם": בלשון ומשעבד עצמו

יתברך לה' ועצמותו ישותו כל. 2את

היא אף – שבישראל אנשים סוגי ארבעה כנגד הם המינים שארבעת חכמים דרשת וכן ואיגודם ישראל חלקי כל חיבור היא המינים ארבעת לקיחת "לכם": בלשון נעוצה

לָכֶם "ּולְקַחְּתֶם –."יחד

נעוצה היא אף ה', שם אותיות כנגד הם המינים שארבעת חכמים דרשת שגם וייתכן

ה את נוטלים כביכול אנו – אלו מינים נטילת שמכוח הללו, . 3'במילים

הפסוק1 את חכמים דרשו דומה באופן. א יב, לְֶך)(בראשית אַבְרָם: אֶל ה' "וַּיֹאמֶר: אֶל מֵאַרְצְָך… לְָך

"'לְֶך רש״י: שהביא וכפי הָאָרֶץ…", ולטובתך להנאתך –."לְָך' למדרש2 תואר" ה״יפה בביאור למשל הובא כך. יד ל, רבה את)(ויקרא – לָכֶם' "'ּולְקַחְּתֶם "ודריש: :

האדם דוגמת שהם – מינים הארבעה וזה ודוגמתכם, ."עצמכם התורה3 על לאמור בדומה. ב ד, "ּכִי)(משלי: נָתַּתִי טֹוב לֶקַח כך על ואשר אַלּתַעֲזֹבּו", לָכֶם, ּתֹורָתִי יחד המקח עם המוכר את לוקחים שאנו חז״ל דרשו א לג, רבה שמות ארבעת)(עיין במצוות כאן, ואף,

קרפ197 א / םתחקלו ""םכל

רבנו וכתב "בשם ד״ה: תרל״ט, "'ּולְקַחְּתֶם)"(סוכות זצ״ל: הרי״ם חידושי בעל סבו, בשם "והיינו הדברים: כוונת את רבנו וביאר יתברך". הבורא אל עצמותינו ליקח – לָכֶם' ערבה לעינים, – הדס לשדרה, – לולב ללב, דומה – אתרוג במדרשים: כדאיתא – נטילת בעת יתברך". אליו הללו איברים כל להטות לכוין האדם וצריך לשפתים. את לוקח הוא כי להרגיש האדם צריך האדם, איברי כנגד המכוונים המינים, ארבעת

בבחינת יתברך, ה' אל איבריו כל י לה, עַצְמֹותַיּתֹאמַרְנָה)(תהלים "ּכָל.":

רבנו והסביר שם התורה פסוקי המשך במצווה)(עפ״י אותנו מצווה עולם של ריבונו שכאשר, במצווה קיימת שני, ומצד האדם, מן ותביעה דרישה בה יש אחד, מצד – מסוימת אלא – דרישה רק אינה שהמצווה נמצא להתקיים. לדבר המאפשרת הסגולה עצמה

הבטחה. גם

איבריו כל את לקחת שיוכל לאדם, הבטחה טמונה המינים ארבעת נטילת במצוות כן, על

יתקיים גם הדבר ה' בעזרת כך – לכך ומשתוקק חפץ שהאדם וכפי יתברך. לה'. ולשעבדם

כולם החיים כיצד מתגלה שבו הסוכות, חג של לעניינו גם קשורה המצווה סגולת הסוכה במצוות ובמיוחד איבריו, בכל מצוות מקיים והאדם ה' בעבודת, כלולים

בסוכה והאכילה השינה הישיבה, בעצם מצווה ומקיים גופו בכל נכנס הוא. שאליה

למגמה איבריו כל את לאחד זוכה אדם כאשר הדרשות: בין קשר שיש להוסיף ונוכל בריבונו להידבק זוכה הוא עת, באותה – לה' איבריו כל את משעבד שהוא בעת אחת,

עצמו ה' את ליטול וכביכול עולם, ! של

ה בחסד ישראל 'השתתפות אחר במקום "ולקחתם ד״ה: תרל״ד, של)"(סוכות הנהגה מגלה הסוכה שמצוות רבנו ביאר ידי על בדבר להשתתף מעוניינים מצידם וישראל עלינו, ומגן סוכך ה' שבה חסד, ארבעת במצוות התורה אותנו ציוותה ולכן זה, לחסד אותם שיְזַּכּו טובים מעשים

ובלשונו: המינים,

שכתוב כמו ישראל, בני מקרב יתברך ה' בסוכות, סוכת4כי "פורס:

למקום בנים שנקראו מצד עלינו, ומגין. 5שלום"

יתברך אליו עצמנו את ומשעבדים נטילתם בעת א־לוהי שפע לוקחים אנו המינים, ידידי (הערת

שליט״א חלמיש חן.)הרב השכיבנו4 ברכת בחתימת שבת, ליל של מעריב תפילת. .

ג5 ג, אבות עפ״י. .

תווצמ198 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

טובים מעשים ושיעשו בו להתדבק חפצים עצמם, מצד ישראל, ובני

מצדכם – לָכֶם" "ּולְקַחְּתֶם וזהו: בלבד, החסד מצד יהיה שלא. לפניו,

בישיבה דווקא אלא – הסוכה בבניית אינה המצווה אך בונים, אומנם אנו הסוכה את נכנסים רק אנו אלא מצידנו, ממשית פעולה אין הסוכה שבמצוות אפוא יוצא בה.

אלינו ומתגלה עלינו הסוכך המלך של לביתו הנכנסים כאורחים. אליה,

משום עלינו. וסוככים ומקרינים באים ואורותיה אותנו, המקיפה מציאות היא הסוכה

במדבר ישראל את שהקיפו הכבוד כענני חסד, של להנהגה מכוונת היא. כך

המינים בנטילת המצווה את מקיימים אנו המינים ארבעת במצוות זאת, לעומת בגילוי שותפים אנו במעשינו – שונה הנהגה מבטאת היא כך משום בידינו. ואחיזתם אמת השפת שכתב מה וזה לתוכנו. החודר פנימי האור כנגד היא זו ומצווה ה', : חסד

מצדכם – לָכֶם'. 6""'ּולְקַחְּתֶם

מתנת לקבל שלא מרצונם נובע החסד בהבאת במעשיהם להשתתף ישראל של רצונם ישראל כן, כמו דכיסופא". "נהמא – למקבל בושה יש חינם במתנת שכן, חינם, נשאר ולא פנימה החסד חודר הא־לוהי, החסד בהבאת שותפים הם שכאשר מבינים

קיום לו יש כך ומשום בלבד, מקיף. כאור

אחר במקום יקר "מה ד״ה: תרל״ז, הרבי)"(סוכות בשם והביא זה יסוד לבאר רבנו הוסיף הכוונה שאין ופירש בדין". הכל שיזכו לראות צריכין ישראל בני "כי זצ״ל: מקוזניץ כל בוודאי, אבל החסד, אל יצטרכו שלא "שיזכו אלא: בחסד, מקבלים לא שישראל

עליון לחסד לזכות הם טובים."המעשים

אלא ה', בחסד הצורך את מבטלת אינה דין, פי על לזכות במעשיו, האדם השתדלות שפעו וגודל ה' שחסד משום וזאת בבושה, שלא החסד את לקבל לאדם מאפשרת היא

והשתדלותו מעשיו מכוח לאדם שמגיע ממה יותר גדול לאין־ערוך! הוא

המדבר6 הנהגת שבין היחס ממש הוא המינים לארבעת הסוכה שבין שהיחס להוסיף מקום יש.

ישראל ארץ: להנהגת על והגנו שהקיפו הכבוד ענני – ניסים של הנהגה ה', חסד של הנהגה היא ההנהגה במדבר, עוברים אנו ישראל בארץ אך ושבעו. אכלו שממנו והמן לעם מים שהביאה הבאר ישראל, ולקצור לזרוע נדרשים וישראל פוסק, המן – עולם של ריבונו עם שותפים אנו שבה להנהגה וחסדו ה' ברכת להבאת במעשיהם שותפים הם וכעת האדמה, את וירווה שירד לגשם. ולהתפלל במדבר ישראל זכו לסוכות ואכן, הכבוד ענני הן ממש סוכות ישראל)(הן זכו המינים לארבעת ואילו –

במדבר ולא ישראל בארץ גדלים אלו מינים שהרי בארץ, . רק

קרפ199 א / םתחקלו ""םכל

בגלל לא – החסד את מקבלים אנו הדין, ימי לאחר בסוכות: הגדולה השמחה פשר זה בימים עוונותינו לנו נמחלו שהרי והחוטאים, האומות שאר כמו לו, זקוקים שאנו רבנו של ובלשונו מעלתו, מצד בחסד חפצים אנו אלא – הנוראים ישראל)(שם "בני, : מצד – ה' לחסדי מיחלים כן פי על ואף הכפורים, ויום השנה בראש בדין שזכו אחר שהקדוש מה דמיון ואין ה'! לחסדי שיעור שאין הם יודעין כי א־להים, חסד יקרת בסוכות והנה עצמו… במעשה לזכות שיכולין ממה – בחסדו משפיע הוא …ברוך ולכן כראוי… החסד לקבל יכולין ולכך לחסד, צריכים שאינם זה מצד ה' בחסד שמחין

רבה בשמחה החסד מקבלין רק בושין, אין. 7"שמחין…

YZaZb

תרע״ח7 שנת סוכות, של ראשונים ימים אמת": ה״אמרי בעל בנו, בדברי היטב התבארו והדברים, . מא דף במדרש", "איתא ד״ה: נודע, לא שנה בסוף, שם, כא; דף אמת, בשפת "איתא. ד״ה:

שם. עיין

200

ב פרק בישראל אנשים סוגי ארבעה

ישראל ואחדות

האסיף בחג ישראל אחדות

בישראל אנשים סוגי ארבעה כנגד הם המינים שארבעת במדרש ביארו חכמים (ויקרא

יב ל, :)רבה

ריח בו ויש טעם בו יש – זה אתרוג מה ישראל: אלו – הָדָר" עֵץ,"ּפְרִי

טובים מעשים בהם ויש תורה בהם שיש אדם בני בהם יש – ישראל. כך

ריח בו ואין טעם בו יש – הזו התמרה מה ישראל: אלו –,"ּכַּפֹתּתְמָרִים"

טובים מעשים בהם ואין תורה בהם שיש בהם יש – ישראל הם. כך

כך טעם, בו ואין ריח בו יש – הדס מה ישראל: אלו – עָבֹת" עֵץ "וַעֲנַף

תורה בהם ואין טובים מעשים בהם שיש בהם יש –. ישראל

כך ריח, בה ואין טעם בה אין – זו ערבה מה ישראל: אלו – נָחַל" "וְעַרְבֵי

טובים מעשים ולא תורה לא בהם שאין אדם בני בהם יש – ישראל. הם

הקדוש אמר אלא אפשר. אי – לאבדן להם? עושה הוא ברוך הקדוש ומה

אלו על אלו מכפרין והן – אחת אגודה כולם יוקשרו הוא: . ברוך

דכתיב הוא הדא מתעלה. אני שעה אותה – כך עשיתם ואם ו ט, )(עמוס אגודה עשויין כשהן – מתעלה? הוא ואימתי מַעֲלֹותָיו". בַּׁשָמַיִם "הַּבֹונֶה

שנאמר אחת, יְסָדָּה)(שם אֶרֶץ עַל "וַאֲגֻּדָתֹו.":

הָרִאׁשֹון לָכֶםּבַּיֹום "ּולְקַחְּתֶם לישראל: מזהיר משה."לפיכך

האנשים סוגי כל בין לאחדות וביטוי סמל יחדיו המינים ארבעת באגידת רואה המדרש רבנו ובלשון ישראל, שבעם "הד ד״ה: תרל״ט, ולחבר)"'(סוכות לאגוד הם מינים "הארבעה:

במדרש שכתוב כמו ישראל, בני."נפשות

עם שבישראל אנשים סוגי כנגד הם המינים שארבעת הרעיון את קשר המדרש חז״ל אלו". על אלו מכפרין והן יוקשרו… אפשר… אי "לאבדן וכפרה: בהגנה הצורך

קרפ201 ב / םישנא לארשיב תודחאו לארשי

המינים ארבעת נטילת מצוות וכי וכפרה, הגנה נדרשת הסוכות שבחג אפוא הבינו מהצורך נובעת זה עם זה וההתאגדות וההתקשרות בדין, חייב שיצא מי על מגינה

רעהו על איש. לכפר

רבנו שמיני "ענין ד״ה: תרל״ו, מכוח)"(שם הדין, ימי שלאחר לומר בא המדרש עומק כי ביאר

נקרא "וסוכות להתאחד: יכולים אנו ישראל, שעברו והטהרה התשובה תהליך (שמות כב לד, שם טז; הלולב)כג, ענין וכן אחד, להיות ישראל בני מתיחדין שבו – האסיף' 'חג, : הלבבות שנטהרו הכפורים, ויום השנה ראש אחר "ובאמת, והוסיף: במדרש כדאיתא

ישראל בכלל עצמו להכניס אחד כל יכולין. 1"–

רבנו אולם, אלו. בימים הנאסף היבול מפני האסיף" "חג נקרא: סוכות חג בפשט, והתאגדות אחדות של חג החג: של עניינו את בפנימיותו מגלה הדבר כי, מלמדנו

זה רעיון ומבטאות מגלות החג. 2ומצוות

אחר במקום "הד ד״ה: תרל״ט, סוכה)"'(סוכות למצוות זוכים האחדות ידי שעל רבנו כתב, להמשכה לבוא יכולין "שאין והסביר: לסוכה", לכנוס זוכין – האגודה ידי "ועל ובלשונו:

ישראל בכלל עצמן שמכניסין ידי על רק – יתברך הבורא אחר נמשך להיות."זו,

נוסף ובמקום האזרח "כל ד״ה: תרס״ב, שבעניינים)"(שם התשובה שמכוח וביאר הרחיב אדם שבבין התשובה ומכוח ללולב; וזוכים ישראל מתאחדים – לחברו אדם שבין

שמיים שם עליה שחל לסוכה, זוכים –. 3למקום

אחר1 במקום כתב וכן. "חג ד״ה: תרמ״ד, האחדות)"(סוכות אל לבוא יכולים אינם התיקון, "שקודם. : הארבעה באגודת הרמז חז״ל שכתבו כמו ישראל, בני ומתאחדין האסיף', 'חג נקרא: סוכות וכן

אחת אגודה ישראל בני שנעשין בסוכות, ."מינים

מאהבה תשובה שעניינו: הסוכות, חג מגיע הדין ימי שלאחר רבות פעמים ביאר רבנו (כאמור ה פרק א ישראל)בשער ואחדות ישראל כלל מדרגת מתגלה כאשר פה: לאמור מתאימים והדברים, . אצל מתגלה מיראה תשובה מיראה. תשובה ולא מאהבה, תשובה של בדרך היא העבודה עיקר מאהבה תשובה ואילו – בזה וכיוצא מעונשים חוששים והם ופגמים, חסרונות יש שלהם היחידים,

השלמות נמצאת שבהם ישראל, כלל כנגד יותר ומכוונת. מתאימה נאמר2 תורה במתן. יט ה, בביאור)(דברים מחלוקת ישנה יָסָף". וְֹלא ה'… הָאֵּלֶהּדִּבֶר הַּדְבָרִים "אֶת:

מלדבר פסק שלא להפך: או לדבר, הוסיף שלא הכוונה האם – יסף" "ולא לשון: על ברש״י (עיין להיות)הפסוק יכול זה חג האסיף": ב״חג גם ביטוי לידי באים הפירושים ששני לומר נוכל ושמא.

בדין זכאי יצא שלא מי של חייו בו שנפסקים חג של במובן אדם אותו אצל "אסיף" לשון: יתפרש אף: (ושמא עמיו אל בין)""נאסף וחיבור המשכיות של במובן אסיף, של חג ממנו לעשות מבקשים אנו אולם, ;

לחיות יוסיף ישראל, בכלל המתגלה החיים, נצחיות אל יחובר אשר וכל החיים, כל של הערה (עפ״י

שליט״א חלמיש חן הרב.)ידידי "מצות3 ד״ה: תרס״ג, בסוכות זה ברעיון עסק וכן.".

תווצמ202 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

יחיד כל בעבור גם אלא – השפלים בעבור רק אינו באחדות שהצורך מובן, ממילא "אַהֲבַת את: ולגלות ה' אחר להימשך וביכולת הסוכה באור הזכייה מישראל. ויחיד בישראל4"ּכְלּוֹלתָיְִך המופיע האחדות גילוי ומכוח ישראל כלל מכוח רק היא –,

מתעלה הוא ברוך הקדוש שדרכו הנ״ל במדרש.)(כדאיתא

לאלו אלו ""מסייעין הוא ישראל של באיחודם הצורך שעיקר לחשוב אפשר המדרש של ראשונה בקריאה

לצדיקים "זקוקים" והפחותים שבישראל, לפחותים "נותנים" שהצדיקים. מצד

אינה – האנשים בין האחדות שפעולת היא רבנו בדברי החידוש נקודת עיקר אולם, המדרגה התגלות מפני בשורשה היא אלא – השפלים על המגינים הצדיקים מצד

ישראל בכלל דווקא שקיימת. העצמית

רבנו וכתב סוכה "ענין ד״ה: תרל״ו, הוא)"(סוכות ברוך המקום לפני הפרש מה באמת, "כי: בישראל שבחר מצד יתברך רוממותו גודל לפי שבישראל, הפחות או הגדול."? בין ל״פחות "גדול" בין והפרש הבדל כל אין – לבורא הנבראים שבין ההשוואה "מצד

הא־לוהית והאין־סופיות הגודל לעומת "קטנים" שניהם שהרי האדם, ! בבני

ישראל כלל תוך עצמו "לבטל – לצדיק אפילו לאדם, לרמוז באים המינים ארבעת, אלא, שיהיה כדי להיות צריך העבודה וכל הוא… ברוך הקדוש לפני וריח טעם מעלה ואז

כאחת כלולין להיות עצמכם שתקחו ישראל… מכלל רוח נחת הוא ברוך "להקדוש.)(שם

אחר במקום כתב וכן "כל ד״ה: תרס״ב, כמו)"(שם ישראל, בכלל חלק יקח אחד "שכל: אחד לכל לקיחה תמה5שכתוב ולקיחה בגמרא6 שכתוב וכמו. א כז, שעושין)(מנחות יש: והיינו עושין… לשאין פירות העושין נזקקין ויהיו – פירות עושין שאין ויש, פירות, יבטלו – עושין ושאין עושין, לאין לסיוע ישראל לכלל כֹחם יכניסו – פירות העושין

העושין אל. 7"עצמן

הביא4 רבנו "כללות". מלשון – "כלולתיך" שביאר: ודומה זה. פסוק שהביא בפנים בדבריו עיין. תרס״ב בסוכות גם זה פסוק "כל בחינת)"(ד״ה: שהיא לסוכה, זוכין – האחדות אל שבאין "כפי: : לא לארץ למדבר, אחריו שיצאו על לה' ישראל אהבת על מדבר זה פסוק 'אַהֲבַתּכְלּוֹלתָיְִך'".

זרועה הפסוק בהמשך ואכמ״ל)(כאמור הכבוד, לענני זכו כך ומשום –. ואחד5 אחד כל ביד לקיחה שתהא – "ּולְקַחְּתֶם" מהמילה: למדו שחז״ל ב, מא, בסוכה עיין. . תמה6 לקיחה – "'ּולְקַחְּתֶם' זה: את זה מעכבים המינים שארבעת חז״ל שלמדו א, כז, מנחות עיין,".

העם חלקי בין והשייכות החיבור של להכרח רמז. ומכאן

האשכולות7 שיתפללו הובא שבו לגפן, ישראל את המדמה במשל א, צב, בחולין גם עיין. (תלמידי

העלים)חכמים על ארצות העלים)(עמי שאילמלי, האשכולות- מתקיימים אין.

קרפ203 ב / םישנא לארשיב תודחאו לארשי

חידש גם רבנו דלעיל התורה המשך סוכה", "ענין ד״ה: תרל״ו, המדרש)(שם מלשון שאומנם, ואדם אדם בכל באמת, אך מינים, מארבעת מסוים לסוג "משתייך" אדם שכל נראה במדות מינים הארבעה אלו יש פרטי איש ו״בכל בתוכו, אלו בחינות ארבע קיימות שמבטל מה "כפי רבנו, מוסיף "ולכן," יותר". מתוקן הוא זה שבדבר מיוחדים, ואברים ו״זוכה ציבור", קרבן מזה נעשה זה ידי על – ישראל… לכלל הטובים מעשיו ומכניס

תיקון שצריכין בו, שנמצאו המקומות גם להעלות זה ידי. 8"על

חידש ועוד "בענין ד״ה: תרס״ה, אינה)"(שם – לאלו אלו לסייע המאפשרת שהאחדות,

הדורות בכללות גם אלא – דור ולאותו שנה לאותה בקשר רק: מתקיימת

מהם אחד או ומצות תורה בהם שיש אותן כוללים מינים הארבעה, כי לדורות רומז עצמו שבפני ערבה אבל וריח… טעם לא לו שאין וערבה

ערבה. 9שכולם

הארות מכינים היו המקדש בזמן וגם אחד. בנין הם הדורות כל גם אך אלו מסייעין להיות מינים הארבעה שכלל כמו – השפלים לדורות גם

. לאלו

ישנה כיצד להבין אפשר אחד, קומה שיעור הם הדורות שכללות ההכרה מכוח והשפעה הארות הכינו מקדש בית זמן של הדורות וכיצד לרעהו, אחד מדור השפעה

השפלים. לדורות

ופעולתה עניינה ומה הסוכות בימי דווקא באחדות הצורך את לבאר רבנו העמיק. עוד ומועברות ממנו וניטלות מסתלקות זכויותיו חוטא, האדם שכאשר בחז״ל מובא

רבנו כתב וכך לצדיקים, "ואיתא ד״ה: תרס״ג, :)"(שם

חלקו נוטל – זכה לא עדן, בגן חבירו וחלק חלקו נוטל – זכה ואיתא: בגיהנם חבירו וחלק א טו, חגיגה הכפורים)(עפ״י ויום השנה בראש והנה, . האומות חלק ליטול זוכין ישראל בני בודאי שלמעלה, המשפט, אחר

חבריהם לחלק זוכין הצדיקים כן. וכמו

חפץ אלא חלקים, באותם "להחזיק" מבקש אינו מצידו שהצדיק רבנו, מוסיף אומנם, כדמצינו חלקו, אחד לכל להחזיר לבקש צריך הצדיק "אבל ל״בעליהם": להחזירם

יום8 "שהוא ד״ה: תרנ״א, בסוכות גם כתב וכן.". "מנהג9 ד״ה: תרמ״ט, שם עיין – הערבה שכנגד השפלים הדורות בעניין עוד.".

תווצמ204 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

בכל להם ומחזיר וחוזר ישראל בני של הכתרים כל שנטל השלום, עליו רבנו במשה

קודש."10שבת

ישראל בכללות בשנה שנה מדי מתקיים רבנו, ממשה שלמדנו זה, רוחני עיקרון שבלולב מינים ארבעה ענין "וזה המינים: ארבעת במצוות הכיפורים, יום, לאחר באגודה וזהו – חלקו לחבירו אחד כל ישראל בני שיחזירו אחת, אגודה שנעשין כנגד פרים שבעים מקריבים אנו שבהם החג, בקורבנות גם מתקיים זה דבר אחת".

חלקם להם להחזיר – פרים שבעים יש להאומות "גם העולם: אומות."שבעים

מתעלה ""אני

המדרש לשון בסיום גם עוסק: רבנו

"הַּבֹונֶה דכתיב: הוא הדא מתעלה. אני שעה אותה – כך עשיתם ואם אחת אגודה עשויין כשהן – מתעלה? הוא ואימתי מַעֲלֹותָיו". , בַּׁשָמַיִם

יְסָדָּה אֶרֶץ עַל "וַאֲגֻּדָתֹו."שנאמר:

כביכול תועלת גם ישנה לישראל, הכפרה של התועלת שמלבד עולה, מהמדרש

עולם של. לריבונו

"בונים במעשינו: שאנו הכוונה ומה מתעלה"? "אני המילים: משמעות מהי אך

לנו זקוק הוא האם שלם! הוא ברוך הקדוש והרי –! ? בשמים"?

אמת השפת "בפסוק ד״ה: תרמ״א, עליהם)"(סוכות מקבלים למטה ישראל שכאשר מסביר זאת "בעדותם – שמיים מלכות שכתוב11עול כמו כביכול, כח מוסיפים לה סח, :)(תהלים

לֵא־ֹלהִים עֹז."''ּתְנּו

את ומעוררים ה' מלכות הנהגת את כביכול מגביהים אנו זו הכנעה ידי שעל הוסיף רבנו רמז – בַּׁשָמַיִם' 'הַּבֹונֶה ואז: הלולב. של למינים ורמז ישראל, בבני הוא – "'אֲגֻּדָתֹו' מלכותו: שכתוב וכמו שמים. שם עלינו שחל לסוכה, ה לג, מֶלְֶךּבְהִתְאַּסֵף)(דברים בִיׁשֻרּון 'וַיְהִי כו12': ' –

בעולם יתברך מלכותו מעוררין כאחד, כולם ישראל בני התאספות ידי."שעל

YZaZb

הצדיקים10 "על ד״ה: העמידה, בכוונת וכן השבת", ליום שיר ל״מזמור בדרוש כוונות, בשער עיין,".

אמנם "אך."וד״ה: עיי״ש11 ה', על ישראל של בעדותם עסק התורה, בתחילת שם, . . בעולם12 ה' מלכות ה״מלך", מתגלה – "בהתאסף" שמכוח: כלומר, . .

205

ג פרק המצווה קיום בעת הנפש עבודת

אנשים סוגי ארבעה כנגד הם המינים שארבעת המדרש, דברי את לקרב בבקשנו ולהרגיש לחשוב צריך אדם מה וחושבים הנפש, בעבודת ליישמם ומנסים שבישראל, ידי על בישראל האחדות נבנית בפועל כיצד לשאול: עלינו המינים, את שנוטל בעת ולכאורה עצמו, בפני המינים את נוטל אחד כל דבר, של בסופו הרי המינים? , ארבעת

זה עם זה מתאחדים שבה גלויה פעולה במצווה! אין

להבין מקיימה את מעוררת בה, הרמוז הרעיון מכוח שהמצווה, ולענות, ליישב אפשר

רבנו ובלשון לאחדות, הדבר אותו יוביל וממילא האחדות, ערך את ד״ה תרמ״ח, : (סוכות

ישראל)""ביום בני מתאחדין ולולב, סוכה מצות ידי "ועל. 1":

ארבעת את נוטל האדם כאשר הדבר. בהבנת רובד עוד להסביר נוכל רבנו מדברי את מוסר הוא כן ידי ועל ישראל, כלל של הציבור, של ערכו את מבין הוא המינים, בעת מישראל, אחד כל כאשר כן, על ישראל. בכלל להיכלל ומבקש לציבור כוחו

בישראל אחדות נוצרת – לציבור עצמו מוסר המינים, . נטילת

היטב מובן – הסוגים ארבעת קיימים ואדם אדם כל שבתוך שלמדנו, מה לפי כן, כמו פנימה בתוכו ואחדות התכללות של תהליך האדם עובר ומיניו הלולב בנטילת, כיצד

נפשו חלקי כל את מתקן הוא כך ידי. ועל

רבנו כתב כך, על נוסף "במצות ד״ה: תרמ״ד, ישראל)"(שם לאיש דעת ניתן הזה, "שבחג: כי עצמותו. את אחד כל שיקח ממש – לָכֶם' 'ּולְקַחְּתֶם כאומרו: מקומו. ולהכיר למצוא

לביתו תבואתו אחד כל שמאסף – האסיף' 'חג נקרא: הזה חג. 2"הנה

בני1 נפשות מתחברין הלולב בכח הסוכות בחג בודאי "כי "מנהג": ד״ה: תרמ״ט, סוכות ועיין. הערבה את רק אלא יחד, המינים כל את נוטלים אין שבו הערבה, שמנהג כתב ושם, ישראל",

ולהתאחד להתאסף יכולים ואינם שנאה, שיש מצבים באותם הנצרכת לישועה. מכוון לקבל2 אחד כל יוכל כי לעצמכם, – לָכֶם' "'ּולְקַחְּתֶם "ולקחתם": ד״ה: תרנ״ז, בסוכות כתב ובדומה. היורד הדעת שהוא מינים… הארבעה בלקיחת מתקיים וזה אליו… השייכים נשמה רוח, הנפש, לחשבון 'ראשון המדרש כן גם מתפרש ובזה מקומו… את להכיר אחד כל שיוכל הסוכות, בחג מה ישראל לבני הנר״ן חזרת מעכבין אין – לסוכות הכיפורים יום בין הנעשים דהעונות – עונות'

ודו״ק עונות, לחשבון ראשון הוא לכן הסוכות. בחג מוחזר החטא ידי על."שנסתלק

תווצמ206 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

לבאר בע״ה ונראה מקומו. את להכיר לדעת זוכה האדם המינים, ארבעת בלקיחת שבישראל האנשים סוגי לארבעה ביחס דרגתו את מכיר שהאדם לומר. שכוונתו "אתרוג בבחינת הוא כמה עד לב לשים מתעורר הוא המינים, את נוטל כאשר "כלומר, מסוימת בחינה יש ואחד אחד בכל הקיימת, ההתכללות שמכוח ייתכן וכן "לולב", או שבו ה״אתרוג" חלק את להכיר זוכה הוא ובסוכות – שבתוכו המינים מן אחד כל, של

הדרך זה על וכן שבו, ה״לולב". חלק

המיוחדת השליחות מהי ולהכיר לזהות – מקומו" ולהכיר "למצוא המילים: ופירוש לנר״ן וזוכה המינים ארבעת את נוטל אדם כאשר הזה. בעולם ותפקידה נשמתו של

שייך הוא אנשים של סוג ולאיזה מקומו לאדם מתבאר – עליו שורה ה' ושם. 3ולצלם,

רבנו כתב עוד "איתא ד״ה: תרמ״ח, :)"(שם

איתא יד ג, כו)(אבות לו" נודעת יתירה חיבה בצלם, שנברא אדם "חביב.': בני מדריגת כל שכולל מינים, הארבעה ידי על הזה, בחג נתקיים וזה

…ישראל

הללו בימים ישראל בני על אלקים צלם חל כי להראות. והוא בזה וידיעה דביקות לנו יהיה ידיהם שעל מצות לנו נתן והשי״ת הוי אותיות לארבע רמז הם מינים הארבעה כי האלקי…,'הצלם

בפסוק שנאמר בחינות הארבע והם שמו. וברוך הוא, ברוך (ישעיהו ה יִקְרָא)מד, "וְזֶה ובריח; בטעם בכל, היינו – אָנִי" לַה' יֹאמַר "זֶה: הוא – לַה'" יָדֹו יִכְּתֹב "וְזֶה תורה; הקול בחינת הוא – יַעֲקֹב" בְׁשֵם ערבה בחינת הפשוטים, הם – יְכַּנֶה" יִׂשְרָאֵל "ּובְׁשֵם המצות; . במעשה חלק כן גם להם יש – ישראל בני לכללות עצמם שמכניסים ידי ועל

הציור. בזה

הפרטים3 כל ונתקבצו עצמו… בפני דרך לו יש אחד "דכל "סוכות": ד״ה: תרס״ב, סוכות עיין. שהאחדות הדגש ושם אחת". אגודה נעשין שבלולב המינים וכן הפרטים, מן הבא כלל להיות

הכלל תוך אל המיוחד ערכו את מביא פרט כל אלא – הפרט של ערכו את מבטלת אינה (ובלשונו

שמים לשם "מחלוקת בחינת: שזה.)"שם פרט כל עדיין שבה הכלל, מדרגת הוא הדגש לולב שבמצוות להסביר יש זאת שלאור ודומה שמיים ששם – מעלה מצד מדרגה מתגלה הסוכה במצוות ואילו שלו, המיוחד בגוון ניכר ופרט

הישראלית הסגולה עצם מצד אלא חילוקים, כל בלא ישראל כלל מדרגת ומופיעה עליה, . חל המינים ארבעת נטילת ידי על זוכה האדם כיצד בשאלה הרחבנו השמחה, בנושא ב, בשער

בעמוד שם עיין לשמחה, ולהגיע מקומו את למצוא. 205

קרפ207 ג / תדובע שפנה תעב םויק הווצמה

ולצלם ונשמה רוח לנפש, זוכה הוא – המינים ארבעת את נוטל האדם שכאשר. 4ונמצא

לדבקות עדות עצמה היא – הוא ברוך לקדוש רומזים המינים שארבעת הידיעה המינים ארבעת את ליטול זוכה וכשאדם הוא. ברוך לקדוש ישראל של, ולשייכות כתב וכך בו! ודבק ממש הוא ברוך הקדוש את נוטל כביכול שהוא להרגיש צריך הוא

רבנו "בענין ד״ה: תרנ״ג, :)"(סוכות

הוא בריך וקודשא ואורייתא לָכֶם"… "ּולְקַחְּתֶם דכתיב: הלולב, בענין ואיתא הוא… ברוך להקדוש לוקחין כביכול הלולב ידי ועל חד, כולא חלוקי על דורש כך ואחר הוא… ברוך הקדוש זה – עֵץ' 'ּפְרִי במדרש: בני דביקות על עדות הוא ולכן אחד… עניין זה וכל בישראל, נפשות

הוא ברוך בהקדוש."ישראל

YZaZb

הדעת4 וזה אדם… לצלם זוכין מינים הארבעה ידי על "והנה "מצות": ד״ה: תרנ״ה, בסוכות וכן.

שכתוב כמו זו, מצוה ידי על זוכין לולב נטילת לפני עלי)(תפילה נקרא שמך איך 'ולידע."':

208

ד פרק ניצחון של וסימן מלחמה כלי – המינים ארבעת

המדרש דברי

רבה ויקרא במדרש ב הפסוק)(ל, נדרש יא טז, חַּיִים, ׂשבַעׂשְמָחֹות)(תהלים אֹרַח "ּתֹודִיעֵנִי: מצוות שבע על נדרשות "ׂשבַעׂשְמָחֹות" המילים: נֶצַח". נְעִמֹותּבִימִינְָך אֶתּפָנֶיָך,

ושמחה חגיגה, שלמי קורבן סוכה, המינים, ארבעת בחג: . המתקיימות

בדין שניצחו כך על ישראל חגיגת הן בסוכות והשמחה החגיגה כי המדרש. והסביר

לחג שקדמו הדין בימי ישראל לניצחון עדות הוא שהלולב מובא מדרש באותו

מתורגם: 1)(הציטוט

מי יודעים אנו ואין הדיין, אצל שנכנסו לשנים משל אבין: רבי אמר

תומר כף שמחזיק מי אלא שניצח, ניצח2הוא שהוא יודעים אנו – בידיו.

בראש הוא ברוך הקדוש לפני ומקטרגים באין העולם ואומות ישראל כך הקדוש מלפני יוצאין שישראל במה אלא נצח. מי יודעים אנו ואין השנה,

שניצחו הם אלו שישראל יודעין אנו – בידן ואתרוגיהן ולולביהן הוא, . ברוך

הָרִאׁשֹון לָכֶםּבַּיֹום "ּולְקַחְּתֶם להם: ואומר לישראל מזהיר משה."לפיכך

לו שקדמו הדין ימי לבין הסוכות חג בין מהותי קשר אפוא רואה. המדרש

"ביום נאמר: לא מדוע שכן, הָרִאׁשֹון", "ּבַּיֹום בלשון: נעוץ הדרשה שעיקר נראה חכמים הבינו מכאן – החג? של הראשון היום של התאריך שהוא יום", עשר החמשה לחג וסמוך ראשון מלשון הוא ו״הראשון" הכיפורים, ליום מהותית קשור שסוכות הביטחון על וההכרזה העדות הוא הנטילה מעשה זה, לפי הכיפורים. יום – הקודם

והמפריעים המקטרגים כל את וניצחנו בדין זכאים שיצאנו. 3והוודאות

ה1 יז, תהלים במדרש גם וראה ג. אות בהמשך, שם במדרש וכן. . תומר2 לכף שהכוונה שפירושו ויש "באיין", נאמר: במקור. שהכוונה)(לולב שפירשו ויש בארמית,

. לכידון כף3 לוקח היה בקרב שהמנצח קדם, בזמן המנהג היה שכך המדרש פשט בביאור נראה עוד.

/ תעברא םינימה – ילכ המחלמ ןמיסו לש ןוחצינ 209

ימי שמכוח ללמדנו התורה ביקשה הָרִאׁשֹון" "ּבַּיֹום שבלשון: להוסיף, יש ושמא עד שהיו והעוונות החטאים של החשבונות וכל חדש, "חשבון" כעת מתחיל התשובה, משמש שהחג להבנה השורש היא הראשון כיום החג שהגדרת נמצא נמחקו! – כה

זו לשון התורה נוקטת הייתה לא – כן היה שאילולי בדין, ישראל לניצחון. עדות

זוהר לתיקוני בפירושו הגר״א, לקמן ימי)(שיובא בכל לא ולמה לומר: "רצונו כתב: , התורה ציוותה מדוע הקושי: הייתה הדרשה שעומק לומר, שכוונתו נראה הסכות?". מכאן סוכה? כמו הימים, שבעת כל ולא – הראשון ביום רק המינים ארבעת את ליטול דרך וכך ניצחון. של סימן להיות המינים ארבעת נטילת של שעניינה חכמים הבינו

לניצחון בסמיכות סימן לעשות המנצח הראשון בכך)(ביום צורך לו אין ויותר, החג ימות.)(בשאר

ביד – נֶצַח" "ּבִימִינְָך הדרשה: שבריש הפסוק מתבאר חכמים, ודרשת זה משל פי על

לניצחון עדות שהוא הלולב, את מחזיקים אנו. ימין

זוהר בתיקוני גם נמצא זה מלחמה4משל כלי – המינים ארבעת נקראו שבו: ,

אבא אבא ואמר: אלעזר רבי קם יוחאי בר שמעון רבי אביו את ושאל אמאי)(פנה, דסכות קדמאה ביומא אתמר סוכות של הראשון ביום נאמר "ּולְקַחְּתֶם)(למה:

הָדָר עֵץ הָרִאׁשֹוןּפְרִי?"לָכֶםּבַּיֹום

לון נטלין בימינא קרבא מאני ברי, ליה: אמר נוטלים בימין מלחמה,)(כלי

דינא דנצחין רשימין ישראל אינון קרבא, מאני ובאלין המלחמה כלי (ובאלו

בדין מנצחים שישראל.)מתברר

למלכא מתל למלך אומין)(משל בשבעין וקרבא דינא ליה דהוה לו (שהיה

אומות בשבעים ומלחמה דינא)5דין נצח מאן ידעין הוו ולא, נצח מי יודעים היו (ולא דינא)בדין נצח מאן ליה: ושאלין. בדין נצח מי לו: תסתכלון)(ושאלו אמר: ? בידייהו קרבא במאני דרשימין באלין בידם הקרב כלי שאוחזים באלו תראו )(אמר:

דינא נצח מאן ותנדעון בדין ניצח מי.)(ותדעו

הלולב ובאמת, לניצחון. כסימן המלחמה חרב את מרים שהיה וייתכן ניצחון, של לסימן תמרים

מלחמה חרב מאוד מזכיר והחדה הארוכה. בצורתו הדברים מתאימים רעות רוחות לעצור השמים רוחות לכל בלולב מנענעים שאנו חז״ל, לדברי גם

מזיקות רוחות אותן את ועוצרים מתמודדים אנו שעימו נשק, לכלי דומה הלולב שכביכול. –

א4 ל, הגר״א: פירוש עם וילנא ובדפוס א. כט, דף יג, תיקון. . כלולים5 כולם והם האומות, שבעים כנגד – שבעים שמספרם החג, לפרי שהכוונה מבאר הגר״א.

הראשון. ביום

תווצמ210 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

רומזת הלולב את בה אוחזים שאנו הימין מידת סוד, פי שעל ביארו, הפרשנים

הקטרוגים את המבטלת החסדים, . 6להנהגת

ומסירים נלחמים שישראל תהליך המינים בארבעת המזבח בהקפת ראו אף הפרשנים יריחו חומות הקפת מעין והמקטרגים, הרע כוחות כל ארבעת7את זה, כיוון לפי. פעולה גם עצמם בהם יש אלא – לחג קודם שהיה לניצחון סימן רק אינם המינים

אויבינו כנגד השפעה וכוח. 8רוחנית

הדין על שמחה על כדרכו, וביארם, הללו חז״ל דברי את מתורותיו בכמה הזכיר אמת השפת רבנו

למשל החסידות. דרך "כתיב ד״ה: תר״ס, :)"(סוכות

כתיב טו כא, "עַּמְֵך)(משלי – ישראל ובני מִׁשְּפָט", עֲׂשֹות לַּצַּדִיק "ׂשִמְחָה: צַּדִיקִים "ּכֻּלָם כא ס, ויום)(ישעיהו השנה ראש של המשפט מן לכן – דנוצחין סימנין לולב דמיני שכתבו וזה בחג. השמחה אל באים הכפורים עצמו הדין מן דנעשה לשמחה, – עצמו המשפט מן שבאין זה דינא. –

ושמחה. ישועה

נראה כך משום וחרדה. יראה של היא במשפט העומד אדם של הנפשית העמדה לרוב, בתנאי ורק המשפט, סיום לאחר רק אם כי ולהתגלות להופיע יכולה שמחה שאין והאדם המשפט, מן שהיו החששות מסילוק נובעת זו שמחה וניצחון. בזיכוי שיסתיים שלמה דברי מפתיעים כן, על למשפט. לעמוד כלל יידרש שלא מעדיף היה בוודאי לַּצַּדִיק "ׂשִמְחָה המשפט: עשיית בעצם שמח שהצדיק נראה שמהם משלי, בספר המלך

– מִׁשְּפָט!"עֲׂשֹות

אֹויֵב6 ה׳ּתִרְעַץ יְמִינְָך נֶאְּדָרִיּבַּכֹחַ, ה' "יְמִינְָך שכתוב: וכמו ". ו טו, .)(שמות

ערבה7 ערך בחיי, לרבנו הקמח כד בספר למשל ראה. .

הרוקח8 בעל של המחודש פירושו את תואם זה כיוון. ב לח, תקס״ו, מהדורת סוכה, הלכות הגדול, , (הרוקח ימין הארץ)טור כיבוש על שנלחמו בעת ישראל שעשו לסוכות זכר היא סוכה שמצוות בכותבו. , ישראל ישבו אז – כנען שבארץ כרכים ועל ועוג סיחון של האמורי ארץ על "כשצרו לשונו: וזה

כנען ארץ שכבשו עד ישראל כך עמון, בני רבת שכבשו עד בסוכות… בסוכות זהו)(ישבו, (ויקרא מג וחלקו)כג, כבשו שלא זמן וכל האומות. את כשצרים – יִׂשְרָאֵל' אֶתּבְנֵי הֹוׁשַבְּתִי בַּסֻּכֹות 'ּכִי: מצרים יציאת קורא: מצרים יציאת לזמן הישיבה את המייחס הכתוב לשון את לקיים אפשר שכתוב)(שעדיין כמו, מו ד, 'לְמַעַן)(דברים זהו: הארבעים. שנת והיא מִּמִצְרָיִם', יִׂשְרָאֵלּבְצֵאתָם מֹׁשֶהּובְנֵי הִּכָה 'אֲׁשֶר: בארץ יושבים אנחנו ויעקב, יצחק אברהם, מאבותינו, יחשבו שלא – בַּסֻּכֹות' דֹרֹתֵיכֶםּכִי יֵדְעּו –

ישראל ביד ונתנם הערים, על וצרו ממצרים שיצאו ידעו "אלא שליט״א חלמיש חן הרב ידידי.)(הערת

/ תעברא םינימה – ילכ המחלמ ןמיסו לש ןוחצינ 211

שהם ישראל, בכלל בשנה שנה מדי מתרחש זה שתהליך הבין אמת השפת רבנו החג בימי השמחה שמחתנו". ל״זמן מגיעים הם הדין ימי ולאחר צדיקים, בבחינת עמוקה הכרה גם אם כי – ומנצחים זכאים ממנו שיצאנו המשפט, סיום על רק אינה עוברים עולם באי שכל במה כי מבינים ישראל בני "כי ותכליתו: המשפט בתפקיד במשפט לפניו שנזכרין במה לשמוח יש ולכן אותנו, לזכות כדי הוא – במשפט "! לפניו

דלעיל אמת השפת דברי.)(המשך

לשפוט בא כי "והגם המשפט: מכוח כבודו והופעת ה' התגלות בעצם נעוצה זו, שמחה

חיים מלך פני באור כי שמבינים – ה' בביאת שמחים מקום, "מכל.)(שם

לראות אפשר הפשוטה, בעמדה החג. כלפי הנפשית העמדה את משנים רבנו דברי סילוקם על שמחה אלא איננה והשמחה ופחד, חרדה מלאי כימים הדין ימי את. בטעות וימי עצמם, הדין ימי של וערכם תכליתם את מבינים ישראל כי מלמדנו רבנו אך

זאת מגלים הסוכות בחג. 9השמחה

גרם המשפט כי מתברר התשובה, בימי וטהרתם ישראל תשובת מכוח כך, על נוסף

יותר גדולה א־לוהים קרבת המאפשרת להתעלּות. לנו

השמחה מן לנצח לִׂשבוע

אחר במקום "ולקחתם ד״ה: תרס״ה, חיצוני)"(סוכות סימן רק אינם שהמינים רבנו ביאר

החג ימי שמחת את לקלוט לנו מאפשרים עצמם הם אלא –: לשמחה

לָכֶם…ּוׂשְמַחְּתֶם בני10"…"ּולְקַחְּתֶם מקבלים הללו המינים ידי על – חַּיִים אֹרַח "ּתֹודִיעֵנִי שכתוב: כמו החג. של השמחה פנימיות, ישראל השמחה פנימיות מן נׂשבע להיות פירוש: אֶתּפָנֶיָך". , ׂשבַעׂשְמָחֹות "נְעִמֹותּבִימִינְָך שכתוב: כמו השנה. כל על השמחה מן נשאר ולהיות

קיימא של דבר להיות –. נֶצַח"

לייסורים9 ישראל של בגישה ההגדה", "פתח בספרנו שכתבנו לדברים זו סוגיה לקשר נוכל. . בעמ 'עיי״ש הגמרא88-87 לדברי אמת השפת פירוש את שהזכרנו, ב יג, את)(שבת "מחבבין: עצמה הצרה על לשמוח הגאולה בעת מסוגלים הצרות, תכלית את מבינים שכאשר –. הצרות"

בעמ שם עוד 'ועיין ומעמ94 ', ה184 התגלות היא מצרים גלות שתכלית.', כאשר10 בייחוד שציטט, למקור לב לשים שיש רבנו, של קודשו בדברי הלימוד בדרכי להעיר יש. לחדש ביקש ומה לדבר ביקש מה על מורה עצמו הציטוט אופן מפסוק. מסוימים חלקים רק. מצטט

"ושמחתם הפסוק: המשך לבין – "ולקחתם" מצוות שבין והשייכות היחס את לבאר כוונתו."כאן

תווצמ212 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

שלשון המדרש, בראש שהובא מהפסוק המינים ארבעת על ללמוד הוסיף רבנו החג מצוות עלׁשבע רק לרמוז בא לא "ׂשבַע" שבע המספר מובנת)(מלשון זו לשון אלא, המינים נטילת כך – האדם של גופו לתוך הנכנס מאכל כמו לׂשּבוע. כפשוטה: גם אפוא זוהי ממנה. "שביעה" בבחינת שהיא השמחה, של וספיגה קליטה מאפשרת

"נצחית בצורה כולה השנה לכל ומקרינה ומאירה בתוכנו הנספגת. 11"שמחה

לנשמה גוף בין חיבור

לניצחון רומזים המינים שארבעת חז״ל, דברי עומק כי רבנו ביאר דבריו בהמשך הגוף בין ולהפריד לנתק היא הרע כוחות של השתדלותם שעיקר לומר באים בדין, את בשעבדם הוא ישראל של ניצחונם עיקר זה, ולפי הרוח. ובין החומר בין לנשמה,

הנשמה אל. הגוף

שעבוד את מגלים שבאדם, איברים לארבעה חז״ל פי על הרומזים המינים, ארבעת

ה כבוד את מגלים עצמותיו שכל מכריז מישראל אדם ובעזרתם לנשמה, .'הגוף

אלא לניצחון, חיצוני סימן רק אינה המינים ארבעת שלקיחת מובן זו דרך פי על גם בזה – ה' ולכבוד לגופנו הרומזת המינים, ארבעת נטילת מצוות את מקיימים שכשאנו ובלשון והחומר. הגוף עולם את לקדש ישראל של והיכולת הניצחון מתגלה ממש אחרא הסטרא עם המלחמה כל כי דינא. דנצחין הרמז עצמו "וזה בהמשך: רבנו –

הנשמה אל הגוף לשעבד מנצחין ישראל ובני הנשמה, מן הגוף להפריד."שרוצה

בסוכות ושלום מלחמה

לכלי המינים ארבעת את המדמה הזוהר, מדברי כי רבנו, ביאר אחרים במקומות

מלחמה של להנהגה רומזים המינים ארבעת כי למדים אנו. 12מלחמה,

שלום עניינה – הסוכה שהרי הסוכות, לחג השייכות את להבין רבנו ביקש זאת, לאור הכוהן אהרון בזכות היו הכבוד ענני וכן שלומך", סוכת עלינו "פרוס שנאמר: , כמו רבנו ובלשון שלום! שמידתו בזוהר "איתא ד״ה: תרנ״ג, כי)"(סוכות הקדוש בזוהר "איתא:

מלשון11 "נצח" ופירש הוסיף ורבנו ניצחון, מלשון "נצח" דרשה חז״ל דרשת הפשוט, הפירוש לפי.

. קיום אינם12 המינים ארבעת במדרש כי המדרש, מן ולא – מהזוהר זה רעיון וציטט למד שרבנו ודומה.

לניצחון סימן רק אלא מלחמה, . כלי

/ תעברא םינימה – ילכ המחלמ ןמיסו לש ןוחצינ 213

ורודף שלום 'אוהב – אהרון בחינת היה החג זה והנה קרבא. מאני הם מינים ארבעה

'שלום יב א, ."!)(אבות

רבנו למד כך משום דבריו השלום)(בהמשך בבחינת היא – ישראל בני מלחמת ש״אפילו!

השכינה כנפי תחת לכנוס עצמן ושיכניעו האומות, כל לקרב."שרוצין

שאצל מברר האומות, כנגד פרים שבעים מקריבים אנו שבו הסוכות, שחג נמצא ותיקון שלום להביא ישראל של העמוק לרצון ביטוי הם עצמם המלחמה כלי ישראל

! לעולם

כתב אחר ובמקום "לא ד״ה: תר״נ, הסוכות)"(סוכות בחג שונות בחינות שתי ישנן באמת כי: ושלום מנוחה שעניינה הסוכה, מדרגת – שני ומצד המינים, ארבעת – אחד. מצד וישראל יעקב השמות: כנגד אלו מדרגות שבו13ושתי העקב, בחינת הוא יעקב שם. לאחר לו ניתן זאת, לעומת ישראל, שם בתחבולות. עשו עם להילחם יעקב נדרש הפסוק כלשון במלחמות, שניצח כט לב, אֲנָׁשִים)(בראשית וְעִם אֱ־ֹלהִים עִם "ּכִיׂשָרִיתָ,":

הראש כנגד והוא ראש לי אותיות: – ולגויים)(ישראל לעשו מגע אין שבה הנשמה, כנגד. 14,

בגאולה השתדלות

אחר במקום "ולקחתם ד״ה: ותרנ״ו, תרנ״ד המינים)"(סוכות ארבעת של עניינם את רבנו ביאר,

קרבא:"כ״מאני

כשזיכה כך, ואחר שפלים… ישראל בני היו מצרים ביציאת הנה כי

ומצות בתורה אותנו הוא ברוך הקדוש – אל שיזכו ישראל בני נתעלו עושה הוא: ברוך הקדוש מדת כן כי הטובים… מעשיהם בכח הגאולה במעשיו לזכות בעצמו כך אחר שיוכל עד אותו ומרומם ודל לשפל חסד

בלבד בחסדו מקודם שהיה מדריגה. לאותו

במעשינו נברר שאנחנו הוא ברוך הקדוש רצה מצרים, בגאולת כן, וכמו

שבתורה13 משום וישראל יעקב לשמות והסוכה המינים ארבעת של השייכות את הסביר רבנו.

סוכה המילה נזכרת יעקב אצל שרק מצינו יז לג, סֻּכֹת)(בראשית עָׂשָה "ּולְמִקְנֵהּו.": כתב14 אחר ובמקום. "סוכה ד״ה: ותרנ״ו, תרנ״ד "מאני)"(סוכות שהם המינים, ארבעת שבין היחס כי

עיי״ש ואהרן, משה שבין ליחס מקביל – שלום שעניינה הסוכה, ובין. קרבא", הם המינים ארבעת רק שלא בחינה שיש הביא שם "ביום", ד״ה: תרנ״ה, בסוכות היטב ועיין במדבר נצרכו הכבוד וענני הגנה, עניינה הסוכה גם אלא – במלחמה צורך שיש מדרגה כנגד

השלמה למנוחה זוכים עצרת בשמיני ורק המלחמה, מן החשש. מפני

תווצמ214 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

אחר מצרים יציאת זכירת וזה המשפט. פי על הגאולה לנו ויתחדש נתברר ועתה בלבד, בחסדו הגאולה בניסן כי הכפורים, ויום השנה ראש

במשפט. הגאולה

ובבחינת בעניות, טומאה, שערי במ״ט שקועים ישראל היו מצרים, יציאת בזמן (יחזקאל ז חסד)טז, של בהנהגה הייתה היציאה כן ועל ומצוות, תורה בלי – וְעֶרְיָה" "עֵרֹם. : בכוח שנזכה לנו ומאפשר אותנו מזכה ה' כך אחר כך, ומשום חיסרון, יש זה למצב

לגאולה. מעשינו

והמשפט הדין ימי המה תשרי ימי תשרי. בימי הסוכות חג לקביעת הסיבה עומק, זהו פי על הגאולה לנו "יתחדש כדי מצרים, יציאת זיכרון אל שבים אנו אלו ובימים

."המשפט

ישראל שבני – קרבא מאני הם מינים הארבעה כי רז״ל אמרו "ולכן רבנו: וסיים המלחמה כלי קרבא", ה״מאני לכך". ראויין שהיו למפרע שמבררין היינו בדין, נוצחין בגאולה לזכות כדי מצידנו והשתדלות מאמץ של הנהגה כאן שיש מעידים, והניצחון,

ניסן חודש לעומת תשרי חודש הנהגת. וזוהי

YZaZb

215

ה פרק לסוכה המינים ארבעת בין היחס

דֹרֹתֵיכֶם יֵדְעּו "לְמַעַן – לָכֶם" ""ּולְקַחְּתֶם

ארבעת ונטילת הסוכה הישיבה עיקריות: מצוות שתי על מצווים אנו הסוכות בחג

. המינים

עומדת מצווה כל אלא המצוות, שתי בין מהותי קשר שאין נראה ראשון במבט ומצוות הכבוד, וענני מצרים ליציאת זכר היא בסוכה הישיבה מצוות עצמה: בפני על החורף ימות לקראת ולתפילה האסיף חג של לצד קשורה המינים ארבעת נטילת

רעות מרוחות ושמירה הגשמים לעיל שהתבאר כפי לניצחון, ביטוי הם.)(וכן

הקשר ומה חג, באותו מתקיימות המצוות שתי מדוע לבאר העמיק אמת השפת אולם,

ביניהן. 1והיחס

הסוכות חג על המועדות בפרשיית מצווה התורה כי נקדים לג כג, ולאחר)לו-(ויקרא, המועדות פסוקי חתימת לז לָכֶם)(פס' "ּולְקַחְּתֶם המינים: ארבעת נטילת על מצווה היא " מ בסוכה)(פס' הישיבה מצוות את ומפרטת שבה והיא, מבמג "ּבַּסֻּכֹתּתֵׁשְבּוׁשִבְעַת)(פס': אֶתּבְנֵי הֹוׁשַבְּתִי בַּסֻּכֹות דֹרֹתֵיכֶםּכִי יֵדְעּו לְמַעַן יֵׁשְבּוּבַּסֻּכֹת. הָאֶזְרָחּבְיִׂשְרָאֵל יָמִים, ּכָל

אֱ־ֹלהֵיכֶם ה' אֲנִי מִצְרָיִם, מֵאֶרֶץ אֹותָם."יִׂשְרָאֵל, ּבְהֹוצִיאִי

אמת השפת כך על כותב "במצות ד״ה: תרמ״ט, "כי)"(סוכות הרי״ם: חידושי בעל סבו מפי, אחר ובמקום הדעת". ישראל בני מקבלין ובלולב הדעת… שפע בא סוכה במצות כתב "ענין ד״ה: תרל״ו, יֵדְעּו)"(שם 'לְמַעַן דכתיב: ישראל, לבני הדעת נמשך בסוכות "כי.':

האדם בפנימיות הדעת להמשיך הם מינים."והארבעה

בסוכה יושבים אנו מדוע לדעת שעלינו רק עניינו אין יֵדְעּו", "לְמַעַן התורה: , ציווי זו דעת של והמשכה וזכייה לדעת. ישראל זוכים שבסוכות מלמדנו גם הוא אלא מיד יֵדְעּו" "לְמַעַן פסוק את התורה שכתבה ואחר החג. מצוות באמצעות מתקיימת

נוספים1 ובמקומות ולולב", סוכה "ענין במילים: פותח רבנו "ענין", ד״ה: תרל״ו, בסוכות למשל, .

ללולב סוכה שבין ביחס רבנו. עסק

תווצמ216 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

לזכייה פועלים עצמם המינים שארבעת למדים אנו המינים, ארבעת מצוות לאחר

דעת. באותה

ולספוג בתוכה "עטוף" להיות וזוכה לסוכה נכנס האדם האדם. את מקיפה הסוכה מצוות

עליה שמיים שם שחל בסוכה המתקיימת עליונה אלוקית וקדושה הארה מאותה א ט, . (סוכה הסוכה בקדושת העוסק ג שבשער ב בפרק שהרחבנו שהאדם)וכפי היא הלולב מצוות של עניינה אולם, .

לתוכו פנימית בצורה הדעת את ממשיך ובכך המינים, ארבעת את ונוטל אוחז. מלמטה

רבנו כתב וכך "כתיב ד״ה: תרנ״א, הארת)"(סוכות לקבל – ומיניו הלולב ניתן "ולכן: ידי ועל ישראל, בני על חופפת זו והארה הסוכה, על שמים שם שחל מה הוא הסוכה…

ונפש בלב זו הארה לקבל נוכל ומיניו."הלולב

ומגן אותנו מקרב שה' ועניינה מתנה, של בחינה היא הסוכה שמצוות רבנו וביאר מעשים לעשות ישראל של הרצון מצד היא המינים ארבעת מצוות ואילו – בעדנו "ּולְקַחְּתֶם הכתוב: בלשון רמוז זה ועניין בלבד. חסד בתורת יקבלו ושלא טובים,

"מצדכם – "לָכֶם" "ולקחתם ד״ה: תרל״ד, .)"(סוכות

השפת כתב דֹרֹתֵיכֶם", יֵדְעּו "לְמַעַן – הדעת מקבלים שבסוכות שנאמר, מה על כן, כמו אמת ישראל)(שם שבני הקבלה היא – הלולב ומיני מעצמה; היא – סוכה "מצות:

לבבם לעומק הדעת ומביאין."מקבלין

אחר במקום ביאר וכן "כתיב ד״ה: תר״נ, הסוכה…ישועה)"(שם בחינת הוא – "חסדך: כל הוא כי הדין, פי על גם ישראל בני שיזכו נותן הוא ברוך הקדוש אשר אמיתית

לָכֶם "ּולְקַחְּתֶם שכתוב: כמו מינים, הארבעה בחינת וזה החג… בזה מתקיים וזה. 2"יכול.

שבסוכות לסוכות, הקדוש האר״י כוונות על מיוסדים אמת השפת של קודשו דברי והמשכת הסוכה, מצוות ידי על נעשים מקיף אור בסוד דאימא החסדים המשכת

הלולב ידי על נעשים פנימי אור בסוד אנפין דזעיר. 3חסדים

קשורה הסוכה שמצוות ומפרשים, מסבירים בנושא בתורותיו אמת השפת דברי לבניה האם כחסדי – משמיים מקבלים שאנו מתנה והיא עליון לחסד דאמא,)"("חסדים לפעול מצווים שאנו לָכֶם", "ּולְקַחְּתֶם נאמר: שעליה מצווה היא הלולב מצוות ואילו

שמיני2 עצרת: לשמיני סוכות שבין היחס את שביאר "ואיתא", ד״ה: תרנ״א, סוכות גם ועיין. השפע "לקבל – השפע קבלת מצד "לכם", נאמר: שבשניהם המינים, לארבעת דומה עצרת

יתברך ה' בצל ויושבים בתשובה שבים שאנו לה', ביטול היא הסוכה ואילו השמים", מן. היורדת

ג3 דרוש סוכות, עניין הכוונות, שער ראה: . .

/ סחיה ןיב תעברא םינימה הכוסל 217

"הקבלה ולולב "מעצמה", שסוכה לעיל, וכדברינו אנפין, זעיר פרצוף כנגד ולקחת,

מקבלין ישראל."שבני

אחר במקום רבנו כתב וכן "סוכות ד״ה: תר״ס, בחינת)"(שם והם שלימות… מיני "שני: עצמותם בכח אחת אגודה שנעשין – לָכֶם' 'ּולְקַחְּתֶם כתיב: בלולב והלולב. . הסוכה השלום 'ורודף התחתונים, מצד – שלום' 'אוהב זהו: מרחוק. השלום הוא 'וסוכה –

מלמעלה עלינו הפורס שלום סוכת מכח מלמעלה, ."הבאה

מינים הארבעה התאספות "כפי לסוכה: זוכים ישראל המינים, ארבעת נטילת ידי ועל

הסוכה על שמים שם שחל ה', נועם הסוכה בחינת עליהם שורה כך "– ד״ה תרמ״ז, : (שם

הראשון.)"בענין"

אחר ובמקום "מצות ד״ה: תרנ״ה, שם)"(שם עליה שחל הסוכה, במעלת רבנו עסק שבו, האדם שזוכה כפי לכך וזוכים עדן, גן של ובחינה הארה שהיא וכתב הוסיף שמיים, מצוות קיום מכוח הצלם את שמקבל ידי על נשלמת האדם וצורת האמיתית, לצורה

המינים ארבעת. נטילת

ומדרגה הנהגה כנגד הם המינים שארבעת לעיל, הובא שכבר את להזכיר גם נוכל שם בחינת ומנוחה, שלום היא הסוכה של עניינה ואילו וניצוח, במלחמה צורך שיש

לעיל כאמור ישראל, שם ובחינת. יעקב

ופירוד אחדות

בכמה מתקיימת הלולב מצוות ואילו – אחת היא הסוכה מדוע לשאול: מקום יש

? מינים

ואילו – בשבת ואף ובלילה ביום מתקיימת הסוכה מצוות מדוע לשאול: יש עוד

בשבת מתקיימת אינה המינים ארבעת? מצוות

שמצד הישראלית האחדות מדרגת את מגלה הסוכה כי מסביר אמת השפת רבנו כנגד היא המינים ארבעת מצוות אך אחת. היא ולכן הנשמה, המחולקים הגוף, איברי

ולתקנם לאחדם. שיש

הלולב בנטילת צורך אין – הנשמה מדרגה בה שמתגלה בשבת, מדוע מובן זה פי. 4על

YZaZb

"כל4 ד״ה: תרס״ב, שם גם ועיין למען". "כתיב ד״ה: ותרנ״ו, תרנ״ד סוכות עפ״י.".

218

ו פרק המינים ארבעת את בשבת נוטלים אין מדוע

השבת של עניינה

הלכתי בחשש מדובר האם המינים? ארבעת את בזמננו נוטלים אין בשבת מדוע

בשבת יושבים כן בסוכה ומדוע יותר? פנימית בסיבה או? בלבד,

סוכה במסכת במשנה יב איתא)(ג, :

אחד יום ובמדינה שבעה, במקדש ניטל לולב היה. בראשונה

נטל לולב שיהא זכאי בן יוחנן רבן התקין – המקדש בית משחרב

למקדש זכר שבעה, . 1במדינה

שם איתא ועוד ב:)(ד,

שבעה לולב – בשבת להיות שחל חג של הראשון טוב, יום

ששה – הימים כל. ושאר

במדינה ובין במקדש בין לולב בו נוטלים היו – בשבת חל היה הראשון טוב, כשיום ונמצאת השבוע, ימות בשאר חל כשהיה אך ימים. שבעה לולב שנוטלים ונמצא שישה רק נטלו שנה שבאותה ונמצא לולב, בה נוטלים היו לא – המועד בחול שבת

לולב. 2ימים

בגמרא ב מב, "גזרה)(סוכה טלטול: חשש משום בשבת לולב נוטלים שאין רבה הסביר

הרבים ברשות אמות ארבע ויעבירנו ללמוד בקי אצל וילך בידו יטלנו."שמא

לולב בו נוטלים איננו – בשבת הראשון טוב יום כשחל גם כיום, תרנח או״ח, .)(שו״ע

לדחות חכמים את שהוביל "חיצוני" חשש רק כאן שאין ביאר אמת השפת רבנו בשבת ליטול צורך אין שבגינה "פנימית", סיבה גם ישנה אלא המצווה, קיום את

המינים. ארבעת

במשנה1 "איתא ד״ה: תרנ״ב, סוכות רבנו, בדברי עיין ופעולתה, התקנה עניין בביאור.".

יג2 ג, בפרק במשנה שם פורט בשבת לולב נטילת ואופן. יד-.

/ עודמ ןיא םילטונ תבשב תא תעברא םינימה 219

מכוח ממילא מתגלה וסגולתה המינים ארבעת מצוות שפעולת הוא לכך ההסבר ובלשונו המינים, בנטילת צורך אין ולכן השבת, קדושת "בענין ד״ה: תרנ״ח, :)"(סוכות

השורש אל האדם את מעלה עצמו השבת כי – לולב צריך אין.""בשבת

קשורים לעיל, שהתבארו לסוכה, המינים ארבעת שבין היחס בעניין דבריו גם לזכות אפשר ובשבת בסוכה, לזכייה הכנה הם המינים ארבעת זה. נושא ומבארים המינים ארבעת כן: על יתר המינים. ארבעת של הנדרשת בהכנה צורך בלי בסוכה עליונה מדרגה מתגלה בשבת ואילו השבוע, לימות יותר המתאימה מדרגה כנגד הם

רבנו כתב וכך יותר! "הד ד״ה: תרל״ט, :)"'(שם

האגודה ידי ועל ישראל… נפשות ולחבר לאגוד הם מינים הארבעה גם מתאחד בשבת כי לולב, צריכין אין בשבת לכן לסוכה… לכנוס זוכין

שכתוב כמו ישראל, בני נפשות דאחד3כן ברזא "דמתאחדין.":

הסוכה ואילו מלחמה, כלי קרבא", "מאני נקרא: הלולב לעיל, שראינו כפי כן, כמו והסוכה יד), של (תפילין הגוף איברי כנגד הוא הלולב וכן מנוחה, של בחינה היא רבנו כתב ולכן ראש), של (תפילין הנשמה כנגד "במצות ד״ה: תרמ״ט, אין)"(שם ש״בשבת

מנוחה יום והיא דגופא, ולא דנשמתין, יומא שהיא – לולב. 4"צריכין

ותפילין המינים ארבעת

רבנו ביאר אחר במקום "כתיב ד״ה: תרנ״א, דומה)"(סוכות בשבת מינים ארבעה נטילת שאי

בשבת תפילין הנחת: לאי

שאין איתא ולכן ונפש, בלב זו הארה לקבל נוכל ומיניו הלולב ידי ועל

בשבת צריך שאין בתפילין, כמו – בשבת הלולב. נוטלין

מה ישראל, איש אל המיוחדת הארה אדם מקבל התפילין ידי שעל נשמה ויורד אות, עצמן שהן בשבת, אבל הגשמיות. מציור למעלה שהוא

תפילין בלי ההארה אותו לקבל ויכול ישראל, איש כל ומתקדש. יתירה

ההארה אותו שיאיר לקבל נוכל קודש, בשבת הסוכה בהארת כן, וכמו

שבת3 ליל של מעריב תפילת לפני הנאמר "כגוונא" ע״ב. קלה ח״ב, זוהר. . שם4 גם: וראה "סוכה". וד״ה "כתיב" ד״ה: ותרנ״ו, תרנ״ד "לא"; ד״ה: תר״נ, בסוכות: כתב ובדומה.

"כל ד״ה: ."תרס״ב,

תווצמ220 בלולה – תעברא םינימה / רעש ה

יומא הוא שבת כי מינים. הארבעה בלא מהטבע, שלמעלה וההנהגה

דגופא ולאו. 5דנשמתין,

וכך האדם, גוף תיקון כנגד גם הם האדם, איברי כנגד הם המינים שארבעת היות עצם מצד לנשמה וזוכים לכך, צריך אין בשבת אך הנשמה. קבלת את מאפשרים הם

היום. קדושת

הפסוק כמאמר השמחה, את להביא המינים ארבעת תפקיד כי ביאר רבנו כן, : כמו אלא6""ּולְקַחְּתֶם…ּוׂשְמַחְּתֶם השמחה, את להביא מעשית בפעולה צורך אין בשבת אך.

היום עצם מצד מתעוררת השמחה "הד ד״ה: תר״ס, סוכות.)"'(עפ״י

YZaZb

רבנו5 כתב תפילין, צריך אין שבשבת בעניין. "עוד ד״ה: תרמ״ח, תשא לָכֶם)"(כי הִוא "'קֹדֶׁש ': (שמות יד אין)לא, קודש בשבת חז״ל, שאמרו כמו בעצמם, ישראל בני בנפשות נמצאת שהקדושה – בני בנפשות קודש, בשבת השרויה יתירה, הנשמה בכח והוא אות. עצמם שהם – תפילין צריך

."ישראל כתב וכן "במצות ד״ה: תרמ״ד, של)"(בא פניו מאור דומה שאין – תפילין צריכין אין קודש "בשבת: מצות בלי גם להתגלות שבנפש האותיות ויכולין ישראל, איש של הלבוש שנזדכך בשבת, אדם 'יתירה כן: גם נקרא ולכן הגוף. שהוא המלבוש, כיסוי על וגוברת יתירה נשמה ויש 'תפילין. –

דגופא ולאו הוא, דנשמתין יומא, שכתוב כמו הגוף כח על כח תוספות לה."שיש וכן "הואיל", ד״ה: דברים, בפרשת שנה, באותה וכן, "איתא". ד״ה: תרנ״ב, וארא עוד: ועיין

"בענין ד״ה: תרנ״א, ."בואתחנן העוסק6 בשער נידון "בענין", ד״ה: תר״מ, סוכות עיין – המינים לארבעת שמחה בין הקשר על.

השמחה בנושא (בעמוד ואילך208.)


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 13 בנובמבר 2021

נר איש וביתו - על האור המתגלה מתוך המשפחה

נר איש וביתו

על האור הא-לוהי המגלה מתוך הבית והמשפחה

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) – חנוכה

בימי היונים נתחייב מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו בא-להיהם ויאמינו בע״ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.

כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה. […] והיו ישראל שרויין בלא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדרים וגו׳. […]

הראי״ה קוק - עין אי״ה ברכות פרק תשיעי פיסקה שטו

תניא רבי אומר לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר ״איש רעים להתרועע״.

יסוד המעלות והמדות הטובות הוא, שכל מדה תמצא את מקומה הראוי לה, וכל דבר יהי' עומד על צביונו ולא יתבטל מצורתו בשביל איזה נטיה של קנין אפי' דבר טוב. על כן באשר חיי המשפחה היא ראשית הצדק ואחריה תבא חיי הרעות גם מחוץ לחוג חיי המשפחה, ע״כ ישים האדם תמיד אל לב שבהיותו מרחיב את גבול היושר לחיות ג״כ חיי רעות ואהבה, באופן יותר רחב מחיי משפחתו היחידה, יעשה כן אבל באופן שלא תהי' מזה כל השבתה לחיי המשפחה עצמה.

[…] ריבוי הרעים בתוך הבית, התערבם ביותר מהמדה הראויה, מביא שהאדם לא יהי' מתיחד בהנהגת ביתו כפי רוחו הוא כ״א כפי רוח הרעים הבאים בתוך הבית, והוא כאב נעכר נובע מהשיטה הכוזבת של ביטול כח הפרט לגמרי והפסדת צורתו בשביל אחרים. […] כי ראשית הנפילה היא רק בעזוב האדם את הכרתו ונסמך להיות מחקה את אחרים. ובאמת הלא רבו התנאים שעל ידם א״א לאדם אחר להיות למופת גמור ומוחלט לזולתו, כ״א ע״י כח שפיטה והבחנה מה לקרב ומה לרחק. ע״כ תהי' הרעות רק מקיפה את ביתו, בא אל תוכו ג״כ בזמנים נאותים, ולא ירבה אותם בתוך הבית, למען לא יתבטל רשותו הפרטי משלטונו הגמור.

הראי״ה קוק - עין אי״ה שבת פרק שני פיסקה קו

כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א״ל אשתך אשתי ובניך בני, א״ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.

כשם שבהכרה החושית ישנם סימנים וטביעות-עין, ואע״פ שההכרה של הסימנים אפשר לספר אותם ג״כ למי שאינו מכיר את הדברים בעצמו, כדי שגם הוא יכיר על ידם את המבוקש, וההכרה שע״י טביעות-עין הלא אי אפשר לה להמסר מפה לאוזן למי שאינו מכיר בחושו הפנימי, מ״מ להמכיר עצמו טביעות עינא עדיף מסימנא. […] הכלל הזה מתאמת ג״כ בכחות הנפש, שכל המוכן במציאות מנטיות נפשיות הכל הוא לצורך, וכיון שישנם מושגים כאלה שהם צריכים לשכלולו המוסרי של אדם, והם נחקקים יפה בעומק הנפש ע״י מה שמצטרפת ההכרה הפנימית להשכל ההגיוני, מובן הדבר שבכאלה צריכה ההכרה הפנימית הטבעית להשתמש בכחה ואסור הדבר להיות נשען על השכל ההגיוני לבדו, כי לא תמצא הנפש מנוחה שלמה כ״א בהצטרף אל כח הכרת השכל כח ההכרה ההרגשית הנובעת מתוך תוכה.

שלפי האמת ההכרה העמוקה הזאת היא עצמית, מורכבת מהמון היקשים הגיוניים דקים, שאי אפשר להפה להסבירם, ע״כ הם מתגלים בעומק הנפש בתור הכרה פנימית. והנה ההתפרצות מפני השכל ההגיוני תוכל לבא מכח טעות שכלית, אבל ההתפרצות מפני ההכרה של היושר הפנימי אינה באה כ״א מעקת רצון של איזה תאוה וחפץ שכפי הדמיון תהיה האמת מונעת השגתו במילואו, אז תמצא הרשעה מקום לעוות אדם בריבוולעקש בקרבו את כח ההכרה הפנימית עד שחושו הפנימי יתבלבל, והבלבול יתראה לעינים בדמות ספקנות מחקרית המטלת ספק שלכאורה ראוי להסתפק, אבל הראוי הזה אינו בא כ״א מערבוב הדעת ושכחת הערך של ההכרה החושית שהיא דוגמת טביעות-העין השכלית, ובהתחלש כח הנפש מעצם טבעה ורגשה הפנימי נשארת צולעת רק על הכח ההגיוני לבדו, שאמנם יוכל גם הוא להוציא דברים מושכלים לאור, אבל לא בכל אותו החום והודאות הפנימית שהיא עושה כן בהיות החוש הפנימי וההכרה הרגשית משתמרת בבריאותה.

הדוגמא לזה בחיים הפרטיים, אפילו החומריים, היא השקט הנמצא במצב המשפחה, העונג, האימון, האהבה, השלום ונחת הרוח, הנמשך מהיחש הבטוח של כל איש לאשת בריתו, שמזה תוצאות לאהבתו לבניו, וההשפעות הטובות שיוצאות מזה על כל מרחב החיים הכלליים והפרטיים הלא אין להן ספורות. והנה כאשר נחקור אל עמק יסודם במה האימון הזה תלוי גם בבית המלא ביותר צניעות והוד קדושה, אחרי כל החשבונות נמצא שהיסוד העיקרי לזה הוא ההכרה הפנימית, שאמת ההגיון קצרה להכיל את גודל בירורה, המשפט ההגיוני עומד למטה מכח בירור הנעלה הזה כערך הסימנים אל טביעות-עין.

[…] ע״כ הדיוקן הזה של אותו חצוף המעיז פנים גם בבית מלא קדושה וצניעות כביתו של רבינו הקדוש, לאמר לו אשתך אשתי, ובניך בני, הוא צביון מלא של הכפירה הזוללה המנאצת כל קודש ומטילה מום בקדשי שמים, שהם כ״כ בטוחים ומבוררים לאומה הישראלית כולה בהכרה פנימית חזקה ואמיצה שאין עמה גם צל צילו של איזה חשש ספק כל דהוא. […]

ר' יהודה לייב מגור - שפת אמת (תרמ״ב - תרמ״ג)

היונים רצו לעשות מרשות היחיד רשות הרבים ועל כן נקם השי״ת בהם ועשה התגלות הקדושה גם לתוך רשות הרבים, ולכן מצות נר חנוכה הוא מבחוץ.

תלמוד בבלי ברכות י״ז ע״א

גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים שנאמר ״נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי״. אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 9 בנובמבר 2021

יצחק יוסף - חידא לפרשת וישב

כיבוד אב וזקנים ואהבת גרים

וישב — לפרש חיד״א

פני דוד — וישב

״וַיָּקֻמוּ כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמֹו וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — רש״י: מפני שיצחק היה בוכה, שהיה יודע שהוא חי, אבל יעקב לא היה מתאבל (בראשית לז).

ואפשר כי התעורר לבכות יען שיעקב היה סובל עונש כ״ב שנה, ונמצא כי בסבתו באה אליו הצרה הזו, ומשום שביטל כבוד אב. והוא אומר ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — כי מצד היותו אביו, כלומר ישראל אמר ווי על ב״ך שלא קיים כבוד שנה, ורמוז בתיבת ויבך נוטריקון: ויב״ך — כבוד אב ואם.

ויש לחקור, דהלכה רווחת דהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואם כן ליכא משום ליקריה דמחיל, ולפני יור״ד. מדוע אפוא לא מחל אבינו יצחק ע״ה ליעקב, ותו לא איעניש?

ונהירנא שכתוב בס׳ חסידים (סי׳ תקעג) דהא דאב מחל כבודו — היינו בדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב. וכעת אין הס. ואני רואה דטעמו ונימוקו הנז׳ עמו, כי הן האדם הנמנע מכבוד אב ואם — חטא בכפלים כלפי שמיא, כי ה׳ ציוה על כבוד אב, ונמצא פוגם לצד עילאה כביכול והשוהו לכבודו ח״ו. אבל אליו חטא אשר חלקו מחיל מצי האב. ואמטול הכין נלחמו מן שמים ונענש בדיני שמים.

השתא נחה שקטה חקירתנו, כי אמנם האף יצחק אבינו ע״ה אין בידו שמים כבוד, ואכתי פש חלק גבוה וכבוד שמים המתרבה בכבוד ה׳. ואבינו ע״ה זריז קדים שמחל לו, ונסלח לעשות מה דת. ומשום כך נענש יעקב אב ואם במספר שנים אשר לא קיים כבוד, הכי בדיני שמים.

ועוד יש לחלק קצת, דהא דאמרי ״האב שמחל על כבודו כבודו מחול״ — היינו בבן שנמצא אצל אביו, דתדיר מקיים הוא כבוד אב ומורא. אך זימנין דמשכח ואם ומ׳ בכבודו מקל, ובכה״ג כבודו מחול. לא כן כשהרחיק נדוד ולא נמצא אתו ונתבטלה המצוה וראו. ושוב ראיתי להרדב״ז (תקכד) בתשו׳ מכל וכל, אך בדברי הרדב״ז ז״ל עמדתי קצת דמוכח מדבריו להפך, ובס׳ פרי חיים הקטן שאל בה (ה).

נמי אפשר, במ״ש הרב עיר בנימין (סוטה קפ) משם האר״י ז״ל, דיוסף אהב את אבינו יצחק ע״ה, ולזה נתעברה בו נשמת יצחק אבינו ע״ה. ובזה אפשר שזהו תורף דבריו, כי יעקב הוא בן זקונים ליצחק שנתעבר ביוסף, ועל דקאי ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — דהיה בוכה על עצמו, כלומר נשמתו בצער. והשתא אתי שפיר כנז״ל, דיצחק אבינו ע״ה על מאי דנענש יעקב, והוא מכוון דהוי ע״י יצחק עצמו וסיבתו.

ואפשר לרמוז ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — גימטריה זְקֻנִים עם יצחק, וזה טעם ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — כי הוא בן אביו יצחק, ונלוה אליו נשמת יצחק אביו. ולזה אהב ישראל את יוסף מכל בניו. וזה הכולל ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ אמר.

וכמו שאמר בזהר דיוסף ירד בבור ועלה מן הבור, ועלה ידי בו״ר ובית הסהר באמצעות החלומות — כי היה יוסף בו״ר, וגימטריה בו״ר יצחק, וגימטריה ״בו״ר״ מתקן ר״ח דינים, וגימטריה נשמת יצחק.

פני דוד — וישב

והואיל דעסיקנא בדרך רמז, והיד כותב כפות דעתא דמיתבא, מה גימטריה ״כִּי זְקֻנִים״ עם הכולל — רמז שם תי, ואוסיף משם האר״י ז״ל שכתב הרב עיר בנימין, דנתעברה נשמת יצחק ביוסף, ולכן אהבו מכל בניו כי יוסף הוא אביו ובנו.

וגימטריה ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ כן גם לרמוז עוד עם ילוה, דלכך חסר אחד ממחשבון יצחק, כי הפז סוד זה לא גילה לפניו מעט, ואם היה מגלה להם לא היו מקפידים על אהבתו אותו יותר מהם, כי כדין היה עושה מאחר שהיה בו נשמת אביו. אמנם סוד היה כמוס אצלו כי הם מפלאות תמים דעים.

פני דוד — וישב כט

אפשר בהקדים מאמרם ז״ל דיצחק אבינו ע״ה, שהיה ישחק בשי״ן ונתרצה לכפר על ישראל ונתן אות שי״ן ולקח אות משמו. והוינן בה דלכאורה היה נראה דהיו צריכים לישב קץ שנים בגלות צד״י. ויש בין שי״ן לאות צד״י כמו הפרש ממספר שמו, לנכות רד״ו ממספרו שנתרצה יצחק בעבור רד״ו וינוכו ק״ץ ונוכו בגלות.

עתה רחש לבי, הנה כי אמר רחמנא ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״ (בראשית טו, יג) — לא נדע כמה שנים יהיה גרות וכמה שנים יהיה עבדות ועינוי. והיה בעבור כבודו, ה׳ רצה דרד״ו יהיה גרות ושנה וק״ץ שעבוד יצחק, והיינו דאהניא שי״ן שנתן יצחק אבינו ע״ה.

אמנם עתה כי יעקב אבינו ע״ה נתרצה ונכה לו ינכה מספר רד״ו מחשבון שמו, ה׳ רוצה שהגרות יהיה רד״ו, לכן אינו מורה שלוה ליישב — כי רצה לישב בשלוה, שעי״ז ילכו למצרים ויהיה השעבוד רד״ו. וזהו משפט לשון קפץ — שקפץ בזמנו שלא, ועליו קפץ רוגזו של יוסף שאמר ה׳.

״אלה תולדות יעקב יוסף״ — מאשר רצה לישב בשלוה, יצאו תולדות יוסף, שהיה סבה לרדת לשעבוד מצרים. וזה רמזו מה שדרשו רז״ל ״לא נחתי ולא שקטתי ויבא רגז״ — כי ״רגז״ גימטריה יוסף זה, שגרם שהשעבוד יהיה רד״ו כמספר רגז.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום ראשון, 7 בנובמבר 2021

כשיעקב השתמש בחַמְסָה

פתח עיניים ברכות כ א

ודרך האמת אפשר דיעקב אבינו ע״ה כיון להמשיך מעינא דאריך אנפין שהוא עינא פקיחא, עינא דאשגחותא, עינא דהוא נטורא וכו׳ כמ״ש באדרא קדישא והוא פירוש: ה׳ זעיר ונוקבא אבא ואמא אריך אנפין. ולכך עין גימטריה ה׳ הויות [26*5 = 130] להמשיך מאריך אנפין לאבא ואמא וזעיר ונוקבא ומתבטלים הדינין. ולזה בן פורת יוסף - ׳בן פרת׳ הם ה׳ תיבות לכוון עלי עי״ן [70+10+50 = 130] ה׳ הויות, להשפיע מעינא דאריך אנפין.

ולכן נוהגים להינצל מעיין הרע לעשות ה של כסף ואפשר לרמוז לה׳ פירוש להשפיע מאריך אנפין שהוא רחמים גמורים, וכסף רומז לחסד. וכן נוהגים לומר חמשה להינצל מעיין הרע.

אחר זמן ראיתי דבאדרא קדישא [ק״ל א] גופא מפורש דע״י שהושפע על יוסף הצדיק מעינא דאריך אנפין ניצול מעיין הרע וזהו בן פורת עלי עין. [ומה שכתבתי שנוהגים לעשות ה׳ של כסף כן כתב בס׳ איומה כנדגלות והביאו בס׳ ילקוט ראובני ויחי עג ע״ב].

בן איש חי שנה שנייה פנחס יג

ואיתא בגמרא דברכות (דף כ.) להנצל מעין הרע הבא פתאום יאמר אנא מזרעא דיוסף קאתינא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מט, כב).

והגאון חיד״א ז״ל כתב מנהג העולם לומר חמשה ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמשה אצבעות וחקוק עליו אות ה׳.

עלי הדס - מנהגי תונס ד ה [הרב דוד סטבון]

החיד״א בפתח עינים (עמ״ס ברכות) כתב שלהנצל מעין הרע נוהגים לומר ״חמישה״ ולעשות ״ה״ של כסף, כמ״ש בילקוט ראובני: אות ה״א מועיל לעין הרע, תעשה אות ה״א מכסף או משאר מתכות ותתלה בצואר התינוק וזהו סוד ניתוסף לו אות ה״א לא שלטה עליו עינא בישא.

וע״ע בספר דעת זקנים לרבי אליעזר אשכנזי איש תונס (דף ד ע״א) שהעתיק שיר אחד מהמשורר הספרדי הקדמון רבי יהודה הלוי ובו נאמר ״אם יתנו לך בעלי נשים עין פתח יד ואמור חמש״. והעיר ע״ז המו״ל: אולי כוונתו למה שנוהגים באפריקא לצייר תמונת יד בעלת חמש אצבעות בכותלי בית החתן וכלה, גם בכותלי יולדת מבחוץ, גם הילדים יש להם תמונת יד עשויה מכסף או זהב תפורה על מצנפתם, גם כשרואים ילד נאה אומרים בילכמסא ר״ל חמש, וכל זה היא סגולה מעין הרע.

דמשק אליעזר ט יד [הרב אליעזר פאפו (בולגריה 1786-1827), רב קהילות בבולגריה ורומניה, פוסק ומקובל. מחבר הספרים: ״פלא יועץ״, ״אלף המגן״, ״חסד לאלפים״ ו״בית תפילה״]

בן איש חי דרשות וישלח


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות