כיבוד אב וזקנים ואהבת גרים
וישב — לפרש חיד״א
פני דוד — וישב
״וַיָּקֻמוּ כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמֹו וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — רש״י: מפני שיצחק היה בוכה, שהיה יודע שהוא חי, אבל יעקב לא היה מתאבל (בראשית לז).
ואפשר כי התעורר לבכות יען שיעקב היה סובל עונש כ״ב שנה, ונמצא כי בסבתו באה אליו הצרה הזו, ומשום שביטל כבוד אב. והוא אומר ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — כי מצד היותו אביו, כלומר ישראל אמר ווי על ב״ך שלא קיים כבוד שנה, ורמוז בתיבת ויבך נוטריקון: ויב״ך — כבוד אב ואם.
ויש לחקור, דהלכה רווחת דהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואם כן ליכא משום ליקריה דמחיל, ולפני יור״ד. מדוע אפוא לא מחל אבינו יצחק ע״ה ליעקב, ותו לא איעניש?
ונהירנא שכתוב בס׳ חסידים (סי׳ תקעג) דהא דאב מחל כבודו — היינו בדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב. וכעת אין הס. ואני רואה דטעמו ונימוקו הנז׳ עמו, כי הן האדם הנמנע מכבוד אב ואם — חטא בכפלים כלפי שמיא, כי ה׳ ציוה על כבוד אב, ונמצא פוגם לצד עילאה כביכול והשוהו לכבודו ח״ו. אבל אליו חטא אשר חלקו מחיל מצי האב. ואמטול הכין נלחמו מן שמים ונענש בדיני שמים.
השתא נחה שקטה חקירתנו, כי אמנם האף יצחק אבינו ע״ה אין בידו שמים כבוד, ואכתי פש חלק גבוה וכבוד שמים המתרבה בכבוד ה׳. ואבינו ע״ה זריז קדים שמחל לו, ונסלח לעשות מה דת. ומשום כך נענש יעקב אב ואם במספר שנים אשר לא קיים כבוד, הכי בדיני שמים.
ועוד יש לחלק קצת, דהא דאמרי ״האב שמחל על כבודו כבודו מחול״ — היינו בבן שנמצא אצל אביו, דתדיר מקיים הוא כבוד אב ומורא. אך זימנין דמשכח ואם ומ׳ בכבודו מקל, ובכה״ג כבודו מחול. לא כן כשהרחיק נדוד ולא נמצא אתו ונתבטלה המצוה וראו. ושוב ראיתי להרדב״ז (תקכד) בתשו׳ מכל וכל, אך בדברי הרדב״ז ז״ל עמדתי קצת דמוכח מדבריו להפך, ובס׳ פרי חיים הקטן שאל בה (ה).
נמי אפשר, במ״ש הרב עיר בנימין (סוטה קפ) משם האר״י ז״ל, דיוסף אהב את אבינו יצחק ע״ה, ולזה נתעברה בו נשמת יצחק אבינו ע״ה. ובזה אפשר שזהו תורף דבריו, כי יעקב הוא בן זקונים ליצחק שנתעבר ביוסף, ועל דקאי ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — דהיה בוכה על עצמו, כלומר נשמתו בצער. והשתא אתי שפיר כנז״ל, דיצחק אבינו ע״ה על מאי דנענש יעקב, והוא מכוון דהוי ע״י יצחק עצמו וסיבתו.
ואפשר לרמוז ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — גימטריה זְקֻנִים עם יצחק, וזה טעם ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — כי הוא בן אביו יצחק, ונלוה אליו נשמת יצחק אביו. ולזה אהב ישראל את יוסף מכל בניו. וזה הכולל ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ אמר.
וכמו שאמר בזהר דיוסף ירד בבור ועלה מן הבור, ועלה ידי בו״ר ובית הסהר באמצעות החלומות — כי היה יוסף בו״ר, וגימטריה בו״ר יצחק, וגימטריה ״בו״ר״ מתקן ר״ח דינים, וגימטריה נשמת יצחק.
פני דוד — וישב
והואיל דעסיקנא בדרך רמז, והיד כותב כפות דעתא דמיתבא, מה גימטריה ״כִּי זְקֻנִים״ עם הכולל — רמז שם תי, ואוסיף משם האר״י ז״ל שכתב הרב עיר בנימין, דנתעברה נשמת יצחק ביוסף, ולכן אהבו מכל בניו כי יוסף הוא אביו ובנו.
וגימטריה ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ כן גם לרמוז עוד עם ילוה, דלכך חסר אחד ממחשבון יצחק, כי הפז סוד זה לא גילה לפניו מעט, ואם היה מגלה להם לא היו מקפידים על אהבתו אותו יותר מהם, כי כדין היה עושה מאחר שהיה בו נשמת אביו. אמנם סוד היה כמוס אצלו כי הם מפלאות תמים דעים.
פני דוד — וישב כט
אפשר בהקדים מאמרם ז״ל דיצחק אבינו ע״ה, שהיה ישחק בשי״ן ונתרצה לכפר על ישראל ונתן אות שי״ן ולקח אות משמו. והוינן בה דלכאורה היה נראה דהיו צריכים לישב קץ שנים בגלות צד״י. ויש בין שי״ן לאות צד״י כמו הפרש ממספר שמו, לנכות רד״ו ממספרו שנתרצה יצחק בעבור רד״ו וינוכו ק״ץ ונוכו בגלות.
עתה רחש לבי, הנה כי אמר רחמנא ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״ (בראשית טו, יג) — לא נדע כמה שנים יהיה גרות וכמה שנים יהיה עבדות ועינוי. והיה בעבור כבודו, ה׳ רצה דרד״ו יהיה גרות ושנה וק״ץ שעבוד יצחק, והיינו דאהניא שי״ן שנתן יצחק אבינו ע״ה.
אמנם עתה כי יעקב אבינו ע״ה נתרצה ונכה לו ינכה מספר רד״ו מחשבון שמו, ה׳ רוצה שהגרות יהיה רד״ו, לכן אינו מורה שלוה ליישב — כי רצה לישב בשלוה, שעי״ז ילכו למצרים ויהיה השעבוד רד״ו. וזהו משפט לשון קפץ — שקפץ בזמנו שלא, ועליו קפץ רוגזו של יוסף שאמר ה׳.
״אלה תולדות יעקב יוסף״ — מאשר רצה לישב בשלוה, יצאו תולדות יוסף, שהיה סבה לרדת לשעבוד מצרים. וזה רמזו מה שדרשו רז״ל ״לא נחתי ולא שקטתי ויבא רגז״ — כי ״רגז״ גימטריה יוסף זה, שגרם שהשעבוד יהיה רד״ו כמספר רגז.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה