ראה
א. הנקודה של שכם ב. למה צריך כל כך הרבה מצוות? ג. המקום אשר יבחר ה׳. ד. דרישת המקדש ה. צמחונות- בעבר, בהווה ובעתיד. ו. ספר הישר זה משנה תורה ז. לא נופלים מדור תש״ח ח. הליכה אחרי ה׳ ט. אבלות ואחדות ישראל י. האם תמיד יהיו עניים? יא. התיקון המוסרי בשמיטת כספים
1. הנקודה של שכם
בתחילת פרשתינו, לפני רשימת המצוות הארוכה, משה מנחה את עם ישראל שמיד בכניסתם לארץ הם ילכו להר גריזים והר עיבל )המרוחקים מאוד מיריחו( ויקיימו את מעמד הברכה והקללה. ״וְהָיָה כִּי יְבִּיאֲךָ ה׳ אֱלֹקיָך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה. ״ ציווי מפורט של המעמד הזה יחזור עוד פעם בפרשת כי תבא. בספר יהושע פרק ח׳ מתואר המעמד רק לאחר כיבוש העאי ובית אל, אבל מודגש שיהושע עשה ״כאשר ציוה משה עבד ה׳ לברך את העם ישראל- בראשונה״.
מדוע יש צורך לעשות את המעמד המרשים הזה דווקא בשכם ודווקא ביום הכניסה לארץ כפי שחז״ל מתארים במסכת סוטה ״בא וראה כמה ניסים נעשו באותו יום: עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר משישים מיל וכו׳ ״ האם לא אפשר לעשות זאת במקום אחר ליד יריחו או בזמן אחר אחרי שעם ישראל יסיים לכבוש את הארץ או את האזור?
שכם מופיעה פעמים רבות בתנך.
כאשר אברהם אבינו מגיע לארץ כנען המקום הראשון שבו הוא חונה הוא שכם, גם שיעקב חוזר מלבן הוא מגיע בהתחלה לשכם, ודווקא שם הוא קונה חלקת שדה! כבר אנחנו מבינים שיש צורך להכנס לארץ דרך שכם!
אנו רואים עניין נוסף בעיר שכם. אבימלך בן גדעון מולך בשכם )אחרי שהורג את כל אחיו חוץ מיותם שמצליח לברוח( ויותם אומר את משלו המפורסם דווקא מול שכם, והמסר מהמשל שאם הבחירה של אבימלך כמלך על שכם היתה אמיתית- שיצליח, אבל אם לא - הם יהרגו אחד את השני. גם המרד ברחבעם בן שלמה, המלכת ירבעם וחלוקת הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות היתה בשכם.
נראה לומר שמהותה של שכם היא - נקודת הבחירה, המהר״ל מסביר שיש מקומות מיוחדים בארץ שלכל אחד מהם תכונה אלוהית מיוחדת והתכונה של שכם היא שיש תוצאות לבחירה של האדם הן לברכה והן לקללה.
המפגש הראשון של עם ישראל עם ארץ ישראל חייב להיות דרך שכם כדי שהם יבינו את האחריות שלהם על מעשיהם ומה ההשפעה של המעשים שלהם, לכן גם האבות הגיעו מיד בכניסתם לארץ לשכם. בארץ ישראל לכל מעשה יש השפעה!
בשכם היתה יכולה להיות המלכת מלך שמאחד את העם או שמפלג את העם- הבחירה היתה בידם של אבימלך וביד אנשי שכם כשם שלאחר שנים רבות היתה בידם של רחבעם ושל ירבעם ועשרת השבטים. הבחירה בשכם משפיעה על כל ההתנהלות הלאומית שלנו מפיצול הממלכה, בניית העגלים ע״י ירבעם, גלות עשרת השבטים ועד ימינו.
ההבנה הזאת חייבת ללוות את עם ישראל מהרגע הראשון שהוא נכנס לארץ, עם ישראל חייב להבין את כוחה של הבחירה שנתניה בידיו. ולכן זוהי הפתיחה לפרשה ראה המלאה במצוות וזהו הציווי לעם ישראל עוד ביום שבו עוברים את הירדן הוא נדרש ללכת לשכם. זה שער הכניסה )הרוחני( לארץ ישראל.
בעז״ה מתוך ההבנה בחשיבותה הרוחנית של שכם נזכה לחזור לשכם, אחד משלושת המקומות שאין אומות העולם יכולים לומר שגזולה היא בידכם.
****
2. למה צריך כל כך הרבה מצוות?
פרשתנו היא אחת הפרשות המרובות המצוות- 55 מצוות, עשה ולא תעשה, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, מצוות החגים ומצוות של כל השנה. לשם מה יש כל כך הרבה מצוות? האם לא היה עדיף שיהיו רק כמה מצוות שאותם קל לקיים ולזכות בשכר על קיומם? החיים שלנו לכאורה היו יותר קלים…
חז״ל לימדו אותנו במשנה בסוף מסכת מכות ״רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ׳ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳ ״ גם כאן עולה השאלה מה הזכות הגדולה בהוספת מעשים שחייבים לעשות ובהוספת איסורים?
הריב״ן, תלמידו של רש״י, שכתב במקומו את הפירוש לסוף מסכת מכות )רש״י נפטר באמצע פרושו לפרק שלישי לש מסכת מכות( מפרש ״לזכות את ישראל -כדי שיהו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות לפיכך הרבה להן, שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות שאין לך אדם שאינו קץ בהן אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן: ״ ישנן הרבה מאוד איסורים שאנו בכל מקרה לא נעשה אותם, ומכיוון שהן נכללו בתוך התרי״ג מצוות אנו נקבל על ההבדלות מהן שכר, בצורה זו הקב״ה מזכה את ישראל.
הרמב״ם בפרוש המשנה בסיום מסכת מכות מסביר שכל מצווה היא סולם לקרבת ה׳, ע״י קיום של מצווה אנחנו זוכים לזיכוך ולהתקרבות לה׳, הקב״ה נתן לנו 613 סולמות שבאמצעות כל אחד ואחד מהם אנחנו יכולים להתקרב אליו. כמובן שהתקרבות בסולם אחד לא פותרת אותנו מקיום שאר המצוות אבל מספיק, אומר הרמב״ם, שנקיים מצווה אחת בשלמות מלאה - כדאי לעשות את רצון ה׳ ללא כל אינטרס אישי, כדי לזכות בקרבת ה׳ ובחיי עולם הבא.
המהר״ל מוסיף לנו רובד נוסף בהסבירו שהמצוות נתנו לנו כהתאמה מלאה לאישיות שלנו, יוצר האדם המכיר כל חלק וחלק באישיות האדם ציווה אותנו לעשות את המעשים שיתקנו ויזככו את כל חלקי אישיותנו. בלשון חז״ל ״רמ״ח מצוות עשה כנגד רמ״ח איברים ושס״ה מצוות לא תעשה כנגד שס״ה גידים. ״ אני לא בטוח שהרפואה היום מגדירה שיש 248 איברים ו- 365 גידים, אבל דברי חז״ל באו ללמד אותנו שהמצוות נתנו לנו כנגד האיברים של האדם ונועדו לרומם את כל חלקי אישיותנו.
השל״ה הקדוש מביא את נוסח המדרש הזה במקורו ומתברר שהנוסח קצת שונה וההבדל הוא משמעותי ״רמ״ח איברים כנגד רמ״ח מצוות, ושס״ה גידים כנגד שס״ה עבירות״- האדם הפיזי נברא על פי הפנימיות הרוחנית שלו שמתבטאת במצוות ובעבירות. כל איבר וכל גיד נועד להוציא לפועל מטרה רוחנית שורשית שלמענה הוא נברא.
על פי תפיסה זו כל החיים הפיזיים בעולם הזה מחוברים בקשר ישיר לחיים הרוחניים, דתות שיש בהם רק מצוות ספורות בעצם אומרים שחלקים שלמים מהחיים - אין להם קשר עם בורא העולם, האלוקים מחובר רק לחלקים מאוד קטנים בחיים שלהם ולכן אי אפשר לרומם ולקדש את כלל החיים, אבל התורה מלמדת אותנו שה׳ רצה לזכך את כל המציאות ואת כל חיי האדם ולכן הרבה תורה ומצוות שבעזרתם נקדש ונרומם את כל מעשינו, דיבורינו ומחשבותינו- אין חלק באישיות שלא ניתן לתקן אותו ולרומם אותו.
המצוות אינן עול על האדם כאשר הוא יודע שלכל מעשה ומעשה ישנה משמעות גדולה כלפיו וכלפי עם ישראל כולו. עצם הקיום של המצווה מרוממת את האדם, אבל וודאי שקיום מצוות לאחר העמקה בכח מצווה ומצווה, הבנת ערכה ומשמעותה פועל בצורה הרבה יותר משמעותית.
****
3. המקום אשר יבחר ה׳
משה רבינו בוחר להשתמש בביטוי ״המקום אשר יבחר ה׳״ ביחס למקום המקדש 15 פעמים בפרשה שלנו )מתוך 21 פעמים שהוא מוזכר בספר דברים(. מצוות שונות המקשרות את האדם אל ה׳ בתחומים שונים מסובבות סביב המקום אשר יבחר ה׳, החל מעקירת עבודה זרה, חובת הקרבת הקורבנות ואכילתם במקום מיוחד, היתר אכילת בשר תאווה, העלאת ואכילת מעשר שני ובכור, ועליה לרגל בשלושת הרגלים.
כחלק מההכנה לכניסה לארץ משה רבינו מפרט מצוות רבות ב-4 הפרשיות במרכז ספר דברים: ראה, שופטים, כי- תצא ותחילת כי- תבא. רבות מהם מצוות המוטלות על הציבור ומצוות המבטאות את קדושת עם ישראל כעם נבחר, עקרונות שעם ישראל צריך להביא לביטוי מעשי כאשר הוא יישב את הארץ. התורה מיועדת לעם ישראל שחי בארץ ישראל, בניגוד לדתות אחרות המיועדות בצורה שווה למאמינים בכל מקום העולם, התורה מדגישה שמצוות רבות חלות דווקא בארץ, גם אם הן לא קשורות לאדמה, למשל הציווי בתחילת הפרשה לאבד את כל הע״ז בארץ, שהרי איסור ע״ז אינו קשור דווקא לארץ ישראל.
ארץ ישראל היא המנוחה והנחלה שלנו. הרגשת המקום והשייכות הטבעית של כל אדם מישראל היא לארץ ישראל גם אם הוא לא ביקר בה כל חייו. השראת השכינה בארץ היא זו שיוצרת את הקדושה, את הקשר הגלוי ביננו ובין הי״ת ולכן טבעי שקשר זה יופיע במעשים רבים וכל מה שסותר קשר זה יתבטל.
יש מקום שאותו בוחר ה׳ מכל השבטים, המקום שאינו פרטי לאדם מסויים או לשבט מסויים. לפי חלק מהדעות ירושלים לא נתחלקה לשבטים. הבחירה של ה׳ במקום המקדש מחוברת לכל ישראל.
בקריאה ראשונית הביטוי ״המקום אשר יבחר ה׳״ נראה לנו טבעי מכיוון שעדיין לא התגלה לנו המקום שאותו ה׳ בחר )לפי המדרש בחז״ל הבחירה נעשתה כבר בבריאת העולם, המקום ממנו הושתת כל העולם, והתגלתה בימי האבות בעקדת יצחק ובחלום יעקב, ומתגלה לדורות רק אחרי הדרישה והחקירה שלנו(.
רבי חיים מוולוז׳ין בספרו ״נפש החיים״ )שער ג׳( מגלה לנו שהקב״ה מכונה בחז״ל ״המקום״ משום שהוא הקיום של העולם. ״הנה כאן כתיב מקום גם כן. הגם שפשוטו מובן. אבל כשנדקדק בו נמצא שכללו ורמזו בזה עוד ענין גדול. כי ענין מה שהוא יתברך נקרא מקום. פירשוהו ז״ל בבראשית רבה על הפסוק ״ויפגע במקום״. רב הונא בשם רבי אלעזר אמר מפני מה מכנין שמו של הקב״ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו…״
״נפש החיים״ מסביר ביטוי זה בשני עומקים: א- על פי הפשט ה׳ הוא המחזיק בכל רגע את העולם כשם שהנשמה מחזיקה את הגוף ״ולפי פשוטו ר״ל כמו שהמקום הוא סובל ומחזיק איזה דבר וחפץ המונח עליו. כן בדמיון זה הבורא אדון כל ית״ש הוא המקום האמיתי הסובל ומקיים העולמות והבריות כולם. שאם ח״ו יסלק כחו מהם אף רגע אחת. אפס מקום קיום וחיות כל העולמות. וכמ״ש ואתה מחיה את כולם. והוא פנת יסוד אמונת ישראל כמ״ש הרמב״ם ז״ל בריש ספרו. ולכן קורא בזוהר לאדון כל ית״ש נשמת׳ דכולא נשמתין. כמו שהנשמה מחיה ומקיימת הגוף כן הוא ית״ש הוא לבדו חי העולמים כולם״
ב- בהתבוננות עמוקה יותר לא מדובר כאן רק על המקום שעליו כביכול החפץ מונח )כמו ההסבר הראשון מכיוון שלפי ההסבר הזה לחפץ יש קיום מצד עצמו והוא רק מונח על המקום שלו, דבר שנכון לגוף ולנשמה אבל לא לעולם ולקב״ה( אלא על הקיום התמידי של העולם, ה׳ מקיים בכל רגע את העולם גם אם אנחנו לא רואים זאת ״אמנם פנימית ענין מקומו של עולם. הוא ענין גדול מאד. כי מה שכנוהו ית״ש מקומו של עולם. אין ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו שעצמות התהות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה. והמקום רק מצלת אותה שלא תפול ותשבר. וכן ענין חיות וקיום הגוף ע״י הנשמה. הגוף יש לו מציאות בפני עצמו. ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת הנשמה ממנו. אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו ית״ש. ואלו היה מסלק רצונו יתב׳ מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש. ״
״נפש החיים״ ממשיך ומברר שעומק זה נסתר ונעלם בהתבוננות אנושית, ואפילו לא של נבראים רוחניים, איך כל העולמות אינם קיימים בלי הקיום התמידי מצידו של ה׳ ולכן חז״ל דיברו בשפה שאנו נבין ״מקום״. כאשר ה׳ ברא את העולם הוא גזר שתלות הקיום בו יהיה נסתר והאדם יוכל לטעות ולחשוב שיש לעולם קיום מבלעדי ה׳, ולכן חז״ל האירו את עיננו וכינו את הקב״ה ״מקום״ ללמד אותנו עיקרון זה שכל הקיום של המציאות תלוי בה׳, כלשון הרמב״ם בתחילת הלכות יסודי התורה, ״יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ״
עבודת ה׳ היא סביב ״המקום אשר יבחר ה׳״, בניגוד לעבודה זרה שכל אדם בחר היכן לעבוד את אלוהיו. כאשר האדם מישראל עולה לרגל או לאכול בשר שלמים, מעשר שני או בכור בירושלים הוא נפגש עם המציאות העמוקה והאמיתית של העולם. אין קיום לעולם הפיזי ללא המימד הרוחני- פנימי שלו שמשמעותה אין קיום כלל לעולם ללא החיות שה׳ נותן בכל רגע ורגע. עם הידיעה הזו האדם חוזר לביתו ומחנך את משפחתו וילדיו. ״ואכלת לפני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה׳ אלוקיך כל הימים״
****
4. דרישת המקדש
הגמ׳ במסכת זבחים מספרת לנו שבזמן שדוד בורח מפני שאול המלך, הוא נאלץ לברוח מביתו דרך החלון כאשר אישתו מיכל )בתו של שאול( מכפה עליו, הוא מגיע לשמואל הנביא לעירו רמה והם יושבים ביחד ודנים היכן הוא מקום המקדש ״ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול, וילך הוא ושמואל וישבו בניות. ויגד לשאול לאמר, הנה דוד בניות ברמה״. אמר רבא ״וישבו בניות ברמה״, מה ענין ניות לרמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם״ ומסביר רש״י ״נויו של עולם: ישבו למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה״. בשיא הלחץ של הבריחה משאול כאשר מתברר לדוד שהוא רוצה להרוג אותו, דוד מוצא פנאי נפשי לחפש היכן מקומו של בית המקדש העתידי!
דוד ושמואל הצליחו במפגש הזה למצוא את המיקום המדוייק של ״המקום אשר יבחר ה׳״ הגמ׳ שם מספרת על התהליך של הבירור שהם עברו בהתחלה הם דרשו את הפסוק מפרק י״ז ״וקמת ועלית אל המקום״ שבית המקדש צריך להיות במקום גבוה, ומתוך עיון בספר יהושע שבכל תאור גבולות השבטים כתוב ״וירד הגבול״ ורק אצל בנימין כתוב ״ועלה הגבול״ שבית המקדש נמצא בנחלת בנימין, לאחר מכן הם חשו שהוא צריך להיות במקום הנקרא ״עין איתם״ מכיון שהוא במקום הכי גבוה בהרי המוריה, ורק לאחר שדרשו את הפסוק מברכת בנימין ״בין כתפיו שכן״ הבינו שבית המקדש צריך להיות על הר שנמוך מההרים שסביבותיו ולכן הסיקו שהמקום הוא הר המוריה.
דוד המלך בכל חייו מנסה לבנות את ביה״ק, מיד לאחר שהוא מתמנה למלך הוא כובש את ירושלים ולאחר מכן מעלה לשם את ארון ה׳ מבית יערים, לאחר מכן הוא מבקש מנתן הנביא לבנות את ביה״ק, אבל גם לאחר שסורב הוא לא עוזב את העניין אלא מכין את כל הת
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
