לא תתגודדו
״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְּדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״
]דברים יד, א[
1. מה תכליתו של איסור ׳לא תתגודדו׳? 2. האם מותר להתפלל בנוסחים שונים באותו בית כנסת? 3. כיצד ינהג חזן אשכנזי בבית כנסת ספרדי, ולהיפך? 4. האם יש לא תתגודדו בהבדלי מנהגין בין האשכנזים לספרדים?
. 1 מקור הדין
אמר ליה ר״ל לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת א״כ לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו שמע מינה להכי הוא דאתא ואימא כוליה להכי הוא דאתא אם כן לימא קרא לא תגודו מאי לא תתגודדו שמע מינה תרתי א״ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א״ל אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן לקיים את ימי הפורים בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואת אמרת לי מנהגא…
אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי ב״ש והללו מורים כדברי ב״ה אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה אמר ליה רבא והא ב״ש וב״ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב״ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב״ש ופלג מורין כדברי ב״ה אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה
]יבמות יג ב – יד א[
. 2 יסוד הדין
דנראה כנוהגין ב' תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי״ד ומוקפין חומה בט״ו
]רש״י יבמות שם ד״ה אגודות[
שלא לעשות מצות אגדות אגדות ר״ל שיהו עושין אלו כדרך זה ואלו כדרך זה עד שיהו נראין כנוהגין שתי תורות
]מאירי יבמות יד א[
וכתב הרמב״ם ז״ל ]פי״ב מעבודה זרה הי״ד[ כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת, ולשון לא תתגודדו כלומר לא תעשו אגודות אגודות, כלומר שתהיו חלוקין אלו על אלו.
]ספר החינוך פרשת ראה מצוה תסז[
ונראה מדברי רש״י ז״ל דעיקר הפירכא הוא מכרכים ועיירות דאלו קורין בי״ד ואלו בט״ו. וכן כתב הרשב״א ז״ל דיום הכניסה דכפרים בכלל מנהגא הוא, ואף על גב דבמגילה נאמר כל אחד בטעמו, לפרזים היה יום מנוחה בי״ד ובמוקפים בט״ו, מכל מקום לא היה להם לכנה״ג לתקן ימים מחולקים, כדי שלא יעשו אגודות אגודות. וס״ל לר״ל דאפילו בב' מקומות הוי בכלל לא תתגודדו. ונראה דר״ל סבירא ליה דטעמא דלא תתגודדו הוא משום שלא יאמרו שיש ח״ו שתי תורות. ומשום הכי השיב לר״י אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא, דבמנהגא ליכא חשש דשתי תורות. ולפי האי טעמא אפילו בשתי מקומות שייך איסורא דלא תתגודדו. ור״י ס״ל דהטעם הוא מפני המחלוקת. משום הכי פריך ליה ממקום שנהגו, דבמנהגא נמי שייך מפני המחלוקת, ומזה הוכיח דבשני מקומות לא שייך לא תתגודדו. דאין כאן חשש מפני המחלוקת. וכן כתב הרמב״ם ז״ל )ה' יום טוב פ״ח ה״כ( דהטעם הוא מפני המחלוקת. וכי שני ליה ר״ל לחלק בין איסורא למנהגא חזר והשיב לו מהא דתנן הלילה ב״ש אוסרין, והא דלא פריך ליה מרישא דמתניתין התם דתנן וחכמים אומרים ביהודה היו עושין ובגליל לא היו עושין דאיסורא קאמרי י״ל דבאמת סמיך ארישא דמתניתין אלא דמהא דב״ש אוסרין מוכח דמתניתין איסורא קאמר. כדאיתא בפסחים בפ' מקום שנהגו )נ״ה ע״א(. ואתי שפיר בזה הא דמשני התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה. ולא קאמר דלא עשו ב״ש כדבריהם, כמו שהקשה במהדורא בתרא, משום דמרישא קפריך מיהודה וגליל.
]קרן אורה יבמות יג ב[
. 3 נוסחים שונים בתפילה
בודאי יחיד או אפי' צבור ספרדי' שדעתם לקבוע דירתם או כנסת שלהם אצל קהל אשכנזי או בהיפוך ואין דעתם לחזור לעולם למקומם ומנהגם הראשון ה״ל כמי שאין דעתו לחזור שאפי' כקולי מקום שהלך לשם יכול לנהוג, ועוד הכא אלו הי' קובעי' עצמם בבה״כ אשכנזי' לא הי' רשאי' להתפלל בנוסח שלהם משו' לא תתגודדו דכיון שנעשה קהלה א' בבה״כ א' ה״ל ב״ד א' בעיר א' דאיכא משום לא תתגודדו דאפי' במנהג בעלמא שייך לא תתגודדו כמ״ש מג״א סי' תצ״ג וראייתו מהרי״ף דלא מייתי שינויי דש״ס, אמרת לי מנהגא, היא ראי' נכונה, האמנם מה דמייתי מתוס' פסחים י״ד אינו ראי' ודחי לי' בתשו' מעיל צדקה סי' מ״ט דהתם משום דמלאכה הוי פרהסי' ואיכא משום מחלוקו', ובגליון ש״ע שלי כתבתי דטעמא דירושלמי התם מדינא, היכי דכל ישראל מקובצים גז״ה הוא דאין לשנות בשום דבר דכתיב כל הקהל כאחד חברי' כדילפינן שילהי חגיגה כ״ו ע״א ואין מזה ראי' לדידן אבל מהרי״ף והרא״ש הוי ראי' גמורה דאפי' במנהגא שייך לא תתגודדו, אך כל זה בקביעות אבל באיקראי /באקראי/ לא
]שו״ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן א[
בענין תפלות שבני אשכנז מתגוררים בארצות האלו שע״פ רובם מתפללים בנוסח ספרד ואף שבבתי כנסיות מתפללים קרוב לאשכנז, מ״מ אנו שמתפללים בביהמ״ד של ספרדים איך להתנהג עם נוסח התפלה, וגם על דבר הקדושות אם מותרים לענות כמנהג ספרד או שנצרך גם הקדושות לענות כמנהג אשכנז…
ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ״ד, דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר ולכו״ע לית כאן משום ל״ת להרמב״ם משום שאין כאן מחלוקת ולהרא״ש משום דאינו אלא מנהג וכ״ע ס״ל שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמש״כ בספר פאת השלחן )סי' ג( דיחידים המתפללים בביהכ״נ של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום ל״ת רק כמ״ש בהגמי״י )הל' תפלה אות ה'( בשם הירושלמי והוא בפ״ג דעירובין אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע״ש, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב״ם יש בזה משום ל״ת. והמקום יאיר עינינו ויברכנו בשלום:
]שו״ת משיב דבר חלק א סימן יז[
הנה בדבר אחד שמתפלל בביהכ״נ שהצבור מתפללים בנוסח אחר מכפי שהוא מתפלל הנכון לע״ד שבדברים שצריך דוקא בצבור כמו קדושה מוכרח לומר הנוסח של הצבור, ואף כשיאמר בלחש אינו יכול לומר נוסח אחר, דהא כל האמירה עשה הצבור שהוא בעצמו לא היה יכול לומר כלל דאין אומרים קדושה ביחיד. ואף שהעיקר מה שהצבור צריכים לומר בקדושה הוא רק קדוש וברוך וימלוך, ושינוי הנוסחאות נקדש או נקדישך וכדומה הוא רק חיוב להש״צ, מ״מ למנהגנו שאומרים הצבור גם זה כהכתבים שהביא המג״א בסימן קכ״א סק״ב ורעק״א שם הוי גם זה מהקדושה. ומפורש זה במג״א שם סק״א שכתב ואינו נקרא קדושה אלא נעריצך, שלכן אסר המחבר להצבור לומר זה כיון שלא נתקן לאמירת הצבור אלא שהש״צ יהיה שלוחם לומר זה נחשב אמירתם כאמירת יחיד, עיין במחה״ש שכן צריך לבאר דבריו. ומה שאנו אומרים כהכתבים אולי סובר שנתקן גם זה להצבור לומר ואין הש״צ שלוחם לזה כמו לאמירת קדוש וברוך וימלוך, ואולי הוא מטעם הט״ז דהאמירה עם החזן לא מיקרי יחיד וג״ז נחשב אמירה עם החזן אף שאומרים תחלה. עכ״פ כיון שכל האמירה היא מצד הצבור, וגם שאמירתו נחשב כאומר עם החזן לא שייך שיאמר בלשון אחר מכפי שאומר החזן תחלה.
והתפלה בלחש יכול לומר כנוסח שרגיל בו כיון שהוא בלחש ולא שייך בזה איסור השינוי מפני המחלוקת שתנן בפסחים דף נ', ואף שאומרים בשתי נוסחאות נחשב זה תפלה בצבור כיון שמתפללים ביחד.
ופסד״ז וברכות ק״ש שרשאי לאומרם גם בקול רם הנשמע לאחרים הסמוכים אצלו, יש להסתפק אם רשאי לאומרם בנוסח שרגיל בלחש שלא כהצבור דיש לומר דהרי הוי זה כבצנעא שליכא איסור דהא אכל רבב״ח חלב דאייתרא אף שהיה אסור בפרהסיא עיין ברא״ש שם /פסחים/ דף נ״א, ויש לומר שאסור אף בלחש משום שמא ישכח מלומר בלחש כיון שדברים אלו רגילין לומר בקול הנשמע, ודמי קצת למלאכה שהבא ממקום שעושים למקום שאין עושים אסור בישוב אפילו בצנעא שכתבו התוס' /פסחים/ בריש דף נ״ב דלא אפשר למלאכה בצנעא כמו שאר דברים, וכוונתם דאף מלאכות שלא נשמע ככתיבה וכדומה מ״מ מטרדת המלאכה ישכח מליזהר שלא לעשות כשיראו בנ״א. ומסתבר שיש להקל כשיאמר בלחש כיון דגם במלאכה איכא לשון בר״ן שם שמתיר במלאכה שאפשר לעשותה בצנעא, ולכן אם קשה לפניו לומר שלא כהרגלו יאמר בלחש כהרגלו, אבל אם לא קשה לפניו יאמר כנוסח הצבור. ידידו, משה פיינשטיין.
]שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן כג[
ונלע״ד דהאחרונים החמירו בלא תתגודדו דוקא במקומות שהמנהג קבוע כמו בביכ״נ דיוצאי אשכנז, או בישיבות בנוסח אשכנז, או במנהג חסידי קבוע, שהם מקפידים לא לשנות, וכל המשנה ידו על התחתונה, אבל בשטיבלעך שבאים מכל החוגים, אם כל אחד מתפלל כפי הנוסח שלו אין קפידא ואין לא תתגודדו, וכדאשכחן במשנה פ״ב דחגיגה שבמקדש אחד היה סומך ואחד לא ולא הקפידו, ומסתברא שגם במקומות שהמנהג קבוע ואסור לשנות, ה״מ גבי הש״ץ, אבל כלפי יחיד, אם ספרדי במנין אשכנזי ומתפלל לעצמו בקול כספרדים או להיפך אין קפידא, דבזמנינו אחרי החורבן הנורא באירופא אין מדקדקין זב״ז על כך, והוכרע שיתפלל כל אחד כפי הנוסח שלו ולכן שרי, אבל הש״ץ אין רשאי לשנות במקום הקבוע לנוסח מסויים דע״ז מקפידין…
ומה גם דנראה דאין לחוש כלל משום לא תתגודדו שדוקא במנהגים של איסור והיתר וכדו' איכא לא תתגודדו כמו זמני גילוח בימי הספירה, או עשיית מלאכה בערב פסח, אבל בנוסחאות התפלה אין חשש איסור, ואין בזה לא תתגודדו. ואמנם גם בתפילה אין לשנות ממנהג המקום, דהמנהג מחייב להתנהג על פיו, אבל מ״מ אין בזה לא תתגודדו. והנה כי כן יש לדון בשנוי נוסח הקדושה מהמנהג רק משום שעובר על מנהג המקום. ברם יש לנו לומר כאמור דמעיקרא כך נהגו שיוכל כל אחד לומר כפי הנוסח שלו ואינו עובר על המנהג.
ובמק״א דנתי באשכנזים שמתפללים בבוקר בבית הכנסת של ספרדים, והם מקפידים לא ליפול אפים בתחנון, והוא רוצה ליפול כמנהג האשכנזים, והעליתי שאם נמצא בעיר עם ספרדים ואשכנזים )כמו ירושלים ובני ברק( שמכירים זה את זה וכל אחד יודע שנוהג כמנהגו, והאמת ושלום אהבו, רשאי ליפול. אבל בעיר או שכונה שהספרדים בפני עצמם, ולא ידוע להם מנהג נפילת אפים, ותמוה הוא בעיניהם, לא יפול, דיש בזה חשש איסור תורה דלא תתגודדו.
]תשובות והנהגות כרך ד סימן כט[
. 4 חילוקי מנהגים בין אשכנזים לספרדים
והנה גם במקומות שיש בתי דין קבועים של אשכנזים כיון שארץ ישראל אתרא דהרמב״ם ומרן אין לנו לזוז מדבריהם ימין ושמאל, שהרי בכל עניני איסור והיתר אנו נוהגים בא״י כהוראות מרן, ושלא כמנהג אשכנז המיוסד עפ״ד הרמ״א, ולא שייך בזה לא תתגודדו, וכמ״ש מרן בשו״ת אבקת רוכל )ס' לב(, שהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הו״ל כשתי בתי דינין בעיר אחת, וקי״ל כרבא )ביבמות יד( דבכה״ג אין בזה משום לא תתגודדו, ועוד שכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד יכולים לכפות לבני קהל אחר. וכ״כ מהר״ר דוד כהן בתשובותיו. עכ״ד. וכ״כ בשו״ת פנים מאירות ח״ב )סי' קלג( לגבי האשכנזים והספרדים, שכל קהל נוהג כמנהג אבותיו שאין בזה משום לא תתגודדו, וכל אחד ואחד מבני הקהלות יחזיקו במנהג אבותיהם בין להקל בין להחמיר, ואפי' באיסור דאורייתא, ואין הרוב מעלה ומוריד לענין זה, שהם ממש כשני בתי דינין בעיר אחת דליכא בהו משום לא תתגודדו. ע״כ. וכ״כ הגנת ורדים )חיו״ד כלל ג סי' ט(. ועוד אחרונים, וכן ראיתי הלום בשו״ת דברי מלכיאל ח״ה )סי' ק( שכ', שבכל קהלות שיש שם ספרדים ואשכנזים יש להורות לספרדים כמנהגם שפוסקים כדברי הבית יוסף אף נגד הרמ״א, ולאשכנזים כמנהגם שפוסקים כד' הרמ״א. )וע״ע בדברי מלכיאל ח״ה סי' רמט(. ע״ש. )וע' במשפטי עוזיאל חחו״מ דרכ״ה ע״ב(. וגם בענין זה צא ולמד מ״ש השואל ומשיב תליתאה )ח״א סי' ריח(, בדבר איש ספרדי שישב בקהל אשכנז, וייבם אשת אחיו שמת בלא בנים, ותהום כל העיר, ורעשה עליו כל המדינה, והשיב, לא ידעתי מה כל החרדה הזאת, מאחר שהוא ספרדי ונוהג כמנהגם ונתכוון למצות יבום, ובפרט שכבר עשה מעשה, וח״ו לחשוב מחשבת און ולהוציא לעז על זה. וכן העלה בשו״ת הבית יוסף שהעיקר הוא מצות יבום, והוא הולך בשיטת הספרדים שפוסקים כד' הרי״ף והרמב״ם שמצות יבום קודמת לחליצה.
ועכ״פ פשוט שאין בזה בית מיחוש, והקולות יחדלון. עכת״ד. ומה שכתבו חברי ונשיאי הרבנות הראשית לישראל בהסכמתם הנ״ל: ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל שלא תהיה התורה כשתי תורות לכן גוזרים לאסור לגמרי מצות יבום, וחייבים לחלוץ דוקא, במחכ״ת הפריזו על המדה בזה, ואין דבריהם נכונים כלל, שהרי מעשים בכל יום בכמה הוראות בדיני שחיטה וטרפות ושאר ענייני איסור והיתר, וכן בהלכות שבת וטהרת המשפחה, כל קהלה נוהגת כמנהג רבותיהם, הספרדים כדעת מרן המחבר הש״ע, והאשכנזים יוצאים ביד רמ״א, וכן נוהגים בחילוקי הנוסחאות, והמבטא בתפלה ובקריאת התורה. ובצורת הכתב של ס״ת תפלין ומזוזות, וכיו״ב, ולא חששנו מעולם שע״י כך תהיה התורה כשתי תורות, מכיון שהדבר ידוע שכל אחד יש לו על מה שיסמוך שנוהג מנהג אבותיו, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. וכ״כ הגרא״י קוק באגרות ראיה )סי' תרי״א(, להזהיר שלא לקנות בשר כשר מאיטליזי הספרדים, מפני חלוקי ההוראות והמנהגים שבין חכמי ספרד לרבני אשכנז, ושאין זה דבר חדש, שכשם שבכל מקום בחו״ל שהספרדים והאשכנזים דרים יחדיו, מחולקים האיטליזים שלהם מפני זה, והוא הדין כאן באה״ק. וכן היה נהוג פעה״ק ירושלים ת״ו. אלא שכעת באו יחידים ובקשו לפרוץ גדרות עולם הללו, לכן הוכרחתי לעמוד כנגדם. ואין בזה דבר ח״ו נגד אחדות האומה ונגד דרכי שלום, כי הכל יודעים שכל אחד חייב להזהר ולנהוג כמנהג אבותיו, משום אל תטוש תורת אמך. ע״כ. ומכאן ג״כ תשובה לד
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה