💡 *פרשת ראה – אחריות היחיד על הכלל*
פרשתנו פותחת בפסוק: ״*רְאֵה* אָנֹכִי נֹתֵן *לִפְנֵיכֶם* הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה״.
*ותמהו* הפרשנים מדוע הפסוק פותח בלשון יחיד (״ראה״) ועובר ללשון רבים (״לפניכם״)?
*החתם סופר* הסביר שפסוק זה מלמד אותנו את גודל האחריות שיש לנו כלפי הכלל. כשכל אחד מקיים את ה״ראה״ בעצמו, זה משפיע על ה״לפניכם״ של הכלל. המעשים שלנו משפיעים לא רק עלינו אלא על כל העולם כולו.
כפי שכתב *הרמב״ם* (הלכות תשובה ג, ד) על פי הגמרא (קידושין מ, א): ״צריך כל אדם שיראה עצמו… כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל *העולם כולו* לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת *כל העולם כולו* לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה״.
הגמרא כותבת (יומא פו, ב): ״גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין *לכל העולם כולו*״. זה מדהים שאדם אחד יכול לשנות את כל העולם כולו.
*הרב אריה לוין* זצ״ל שימש כמנהל תלמוד תורה עץ חיים. כשנער שם הפך לבר מצווה, הוא היה נוהג לכנס את הילדים בחדר הכינוס שלהם, והעמיד את הנער במרכז. ושאל את הילדים: ״איזה ארץ הכי חשובה? ״ — וכל הילדים צעקו: ״ישראל״. ״ואיזו עיר הכי חשובה? ״ — והילדים בשאגות: ״ירושלים״. ״ומה הבניין הכי חשוב בירושלים כשאין בית מקדש? ״ — הילדים: ״התלמוד תורה״. ״ואיזה חדר הכי חשוב אצלנו? ״ — ״אולם הכינוס״. ״ומי כעת במרכז האולם? ״ — ״בחור בר המצווה״. אז היה פונה הרב אריה לוין לנער, ואומר לו: ״אתה שומע את הילדים? אתה מרכז העולם. כמה חשיבות ואחריות יש לך כעת״.
אנו כעת בשבת שלפני *ראש חודש אלול*, עומק העבודה הרוחנית שלנו בחודש אלול הוא לקיחת אחריות ואכפתיות *פרטית*, ומתוך הבנה שהפרט משפיע על הכלל.
אם רק היינו מאמינים בכוח שלנו, ובזכות שיש לנו לשנות את העולם, הכל היינו עושים קצת *יותר טוב*.
_שבת שלום, הלל מרצבך_
*להרחבה: *
https: //hillelmer. blogspot. com/2024/08/blog-post_30. html
נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה