מצטער מפני אור המקיף – פטור מן הסוכה?
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א
חולים ומשמשיהם. תנו רבנן: חולה שאמרו - לא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה, אפילו חש בעיניו, ואפילו חש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי, והתיר רבי יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה. רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא.
רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה. - והא אנן תנן: חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. חולה - אין, מצטער - לא! - אמרי: חולה - הוא ומשמשיו פטורים, מצטער - הוא פטור, משמשיו לא.
רש״י מסכת סוכה דף כו עמוד א
משום בקי - צינצל״ש +זבובים קטנים+.
סרחא דגרגישתא - קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה.
מצטער - שהסוכה מצערתו.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד ב
גופא, אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מתפילין, שהרי נאמר בהן פאר. מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל +יחזקאל כד+ פארך חבוש עליך וגו' - את הוא דמיחייבת, אבל כולי עלמא - פטירי. והני מילי ביום ראשון דכתיב +עמוס ח+ ואחריתה כיום מר.
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה. - פשיטא! - מהו דתימא: הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה - האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי - צערא דממילא, אבל הכא - איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה.
רש״י מסכת סוכה דף כה עמוד ב
צערא דממילא - שהסוכה מצערתו, כגון חמה או צינה או סירחה בדברים שסיכך בהן.
מיבעי ליה ליתובי דעתיה - חובה עליו ליישב דעתו למצוה.
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ב
חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה, ולא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בראשו ואפילו חש בעיניו, מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו, ואיזה הוא מצטער זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני הריח.
שו״ת מהרי״ק סימן קעח
ומדאתינן עלה דסוכה אשאילך והודיעני דעתך הנכון במאי דקשה לי קצת בסוכה פרק הישן (דף כה) על מה שכתב שם המרדכי בשם הרא״ם וז״ל דאומר רבא מצטער פטור מן הסוכה כתב ר״א ממי״ץ בס״י פי' שיש צער בסוכה ובצאתו ינצל דכעין תדורו כענין בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתן בצער עכ״ל.
ויש לתמוה על זה דגרסינן בפ' הישן ואמר רבי אבא בר זבדא אומר רב אבל חייב בסוכה פשיט' מ״ד הואיל ואומר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ״ל כו'. עד איבעי לי' ליתובי דעתיה ולפי דברי הרא״ם מאי אריא משום דאבעי ליתובי דעתיה תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ולא ינצל מן הצער. דדוחק גדול הוא לו' שישיבת הסוכה תרבה עליו צער אבלו ואדרבה סבר' הוא בהפך.
שו״ת ציץ אליעזר חלק ד סימן כז – יסוד המחלוקת
ואפשר לומר דיסוד פלוגתתם הוא בעצם סברת הטעם של פטור מצטער, דהר״מ והרא״ש ס״ל כהתוס' דיסוד הפטור הוא משום הדרש דבעינן תשבו כעין תדורו ואין אדם דר במקום שמצטער ומשו״ה ס״ל דפטור זה שייך דוקא היכא שהצער בא לו מחמת הסוכה ולא היכא שהצער בא לו מחמת דבר אחר וישנו בין כשישב בסוכה ובין כשלא ישב.
אבל המהרי״ק ס״ל שפטור מצטער הוא לא משום תשבו כעין תדורו, אלא מטעם אחר לגמרי, והוא דמכיון דגבי סוכה כתיב בתורה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, א״כ גם בסוכה ישנו דין של איסור היסח הדעת, ובשעת ישיבתו בסוכה צריך שלא יסיח דעתו מהלמען ידעו הזה, ולכן כל מצטער שאינו יכול לאותיבי דעתיה פטרינן ליה מן הסוכה, ואין הבדל בין אם הצער בא לו מחמת הסוכה או מחמת דבר אחר, מכיון שעיקר הטעם הוא משום שאינו יכול לכוון דעתו, וזה שייך בכל מצטער שהוא, דומיא שפסק הרמב״ם הכי גבי תפילין שהזכרנו בראש דברינו.
שו״ת בצל החכמה חלק ה סימן ט - מתבייש – מצטער?
ג) מ״מ בנוגע לנד״ד נראה דפשוט דכיון דאפי' במקום צער כל דהוא כגון ירידת גשמים עד שתתקלקל תבשיל של פול וכה״ג פטור הוא מישיבה בסוכה, מכש״כ בצערא דבושת ע״י דרך אכילתו המשונה, שמשום כך מונע עצמו גם מלאכול במסיבת מרעים, דהוי צערא טפי שהוא פטור מאכילה בסוכה כשאי אפשר לו לאכול שם שלא בפני אחרים.
ד) ומ״מ בודאי היכי דאפשר לו להתיישב בסוכה עם פניו אל הקיר באופן שלא יראוהו אחרים בשעה שהוא אוכל וכל כה״ג חייב הוא בכך. ולכן ראוי שיתאמץ להגיע לסוכה בין הראשונים שיוכל לתפוס מקום מתאים בשבילו לאכול שם בלי שיראוהו אחרים. ושוב גם אם לא יצליח בכך, זאת אומרת שלא ימצא שם מקום מתאים לאכילתו ישהה עכ״פ זמן מה בסוכה ויקיים בה מצות ישיבת סוכה, ואם יכול לשהות שם זמן ממושך, יברך גם לישב בסוכה ואעפ״י שאינו אוכל שם, כדין מתענה תענית חלום בסוכות שמברך על שהייתו בסוכה עיי' טו״ז (סוסי' תרל״ט). - ועיין שו״ת מהרש״ם (ח״א סי' ר״ט ד״ה ומה). ובנד״ד הוא הולך לסוכה בכוונה לקיים מצות סוכה ככל אדם באכילת סעודה.
ה) ואמנם כל זה בכל ימי חג הסוכות, אבל בליל ראשון של החג דלדעת הרמ״א (סי' תר״מ סעי' ד') גם מצטער חייב לאכול כזית בסוכה, צריך להתאמץ ביתר עוז לאכול שם עכ״פ כזית ואם אפשר קצת יותר מכביצה. ואי אפשר לבאר בזה כל האופנים והפרטים.
ו) אחר זמן ראיתי בשו״ת שערי דעה (ח״ב סי' י״ז ד״ה והנה) מסתפק במקום שמתבייש ע״י ההליכה להסוכה, כגון שיש שם בעל חובו וכדומה אי הוי בכלל מצטער. ומביא מסוגיא דסנהדרין (מ״ה א') הנ״ל דפליגי ר״י ורבנן אי בזיונא עדיף מצערא דגוף או לא וכן מסוגיא דב״ב (ח' א') דפליגי ג״כ אמוראי אי בזיונא עדיף או צערא דגופא עדיף, וה״נ נד״ד בהא תליא, אי מבייש הוי כמצטער ע״ש. - ולא ראה דברי החו״י (סי' קצ״א) הנ״ל דע״כ לומר שאין כל צערא ואין כל בזיוני שוין, שהרי בהך דסנהדרין קיי״ל כרבנן דבזיונא חמור טפי ובהך דב״ב קיי״ל דאין בודקין למזונות דצערא חמור טפי ע״ש. - גם זולת זאת הרי הבאתי לעיל (אות א') מדברי התוס', מספר החינוך וס' שערי תשובה לר״י דבזיוני אין לך צער גדול ממנה. אלא שלקושטא דמילתא לא כל בזיוני שוין וכמבואר לעיל (אות ב'). וגם לאו כל בני אדם שוין לבזיון וכדאמרי, הכל לפי המתבייש.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ סעיף ד
מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו (אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית) (כל בו); איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני.
הגה: ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא״א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה