בס״ד
לולב הגזול – מצווה הבאה בעבירה או "לכם"? – סוכה כט
מה הטעם שלולב הגזול פסול?
האם פסול רק ביום הראשון? האם מאותו הטעם? האם יש נפק״מ בין הטעמים?
האם בכל מצב שמצווה נעשית בדרך של עבירה נבטל את המצווה? (כיפה במועדון)
האם הדין של מצווה הבאה בעבירה הוא דין מן התורה או מדרבנן?
בסוכה גזולה הפסול נלמד מפסוק ולא מהטעם שזו מצווה הבאה בעבירה
תוספות סוכה ט
[גמרא: "חג הסוכות תעשה לך" (דברים טז, יג)… ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה].
ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה – תימה תיפוק ליה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן בריש לולב הגזול (ד' כט:). …וי״ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן.
ריטב״א סוכה ט
"חג הסוכות תעשה לך" (דברים טז, יג) – למעוטי סוכה גזולה.
תמיהא מילתא, הא למה לי קרא, תיפוק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה כדאמרינן בקרבן ובלולב?
[א] תירצו בתוספות [לא מופיע בתוספות שלפנינו] דליכא למימר מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר הבא לרצות כקרבן ולולב, אבל לא בשאר מצות. וליתא, כדמוכח בירושלמי [שבת יג, ג] גבי מצה גזולה. והתם נמי מוכח קצת דמצוה הבאה בעבירה איסור תורה הוא.
[ב] וי״ל דאנן השתא לשמואל קיימינן דלית ליה מצוה הבאה בעבירה בפרק לולב הגזול (סוכה ל ע״א), ומשום הכי אצטריך ליה קרא למעוטי גזולה.
[ג] אי נמי דאפילו לכולי עלמא נמי איצטריך, ומשום דבלולב אסר רחמנא גזול ושאול, וחזינן גבי סוכה דשרא רחמנא מדכתיב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב) - מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת (סוכה כח ע״ב). הוה סלקא דעתך דהוא הדין דשרא גזולה ולא חש משום מצוה הבאה בעבירה כיון שאינה באה לרצות? קמ״ל "לך" שלך תהא למעוטי גזולה, דאפילו בדבר שאינו בא לרצות, איכא משום מצוה הבאה בעבירה.
ב. מה הבעי׳יתיות במצווה הבאה בעבירה?
ירושלמי שבת
הקורע בחמתו ועל מתו - כל המקלקלין פטורין… בעון קומי רבי יוסה: לא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק, מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח? ! אמר לון: תמן גופה עבירה, ברם הכא - הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. תני מצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רב הושעיה על שם (תהילים י) ובוצע ברך נאץ ה'. אמר ר' יונה הדא דאת אמר בתחילה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו. רבי יונה אמר אין עבירה מצוה. רבי יוסה אומר אין מצוה עבירה. א״ר אילא (ויקרא כז) אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אין מצות:
שו״ת הראב״ד סימן ו
אבל לענין אתרוג, נראה לי בכל אשרה שבעולם, ואפילו ממשמשי עבודה זרה, פסול בכל הימים ואפילו דיעבד, מאי טעמא, משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה… וטעמא מאי משום דקא מתהני נמי בחזותא ובריחא, ואפילו בנטילה לבדה, מה שאין כן במיני לולב… וכיון שאי אפשר לנטילתו בלא הנאה, פסול משום מצוה הבאה בעבירה
ג. שיטת הרמב״ם – האם פסק את הדין של מצווה הבאה בעבירה – אם כן מתי?
הלכות שופר
שופר הגזול שתקע בו - יצא, שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אף על פי שלא נגע בו ולא הגביהו השומע, ואין בקול דין גזל
הלכות לולב
ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב, אפילו לאחר יאוש… - הרי זה פסול. וכו'.
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו, או מפני גזל וגניבה - ביום טוב ראשון בלבד, אבל ביום טוב שני עם שאר הימים - הכל כשר. וכו'.
הלכות איסורי מזבח
הגונב או הגוזל והקריב - הקרבן פסול, והקדוש ברוך הוא שונאו, שנאמר: "שונא גזל בעולה" ואין צריך לומר שאינו מתקבל; ואם נתייאשו הבעלים - הקרבן כשר.
אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל, ולא מן החדש קודם לעומר, ולא מן המדומע ואין צריך לומר מערלה וכלאי הכרם, מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקדוש ברוך הוא שונאה. ואם הביא - לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן, אבל נתקדשו להפסל, ויהיו כקדשים שנפסלו.
הרב יעקב בצלאל ז׳ולטי, משנת יעבץ, סי' נא, ב-ג - מה החילוק עליו עומד הרב ז׳ולטי?
שתי הלכות הם במצוה הבאה בעבירה. חדא, הא דלמדים מקרא "אלה המצוות", והיינו שהוא דין בקיום המצווה של הגברא, שאינו מקיים את המצווה אם היא באה בעבירה. ועוד, שמצוה הבאה בעבירה הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצוה, וזה למדים מקרא "והבאתם גזול ואת הפסח". גזול דומיא דפיסח. כלומר כמו שפיסח הוא פסול בגוף הקרבן, כך גזול הוא פסול בגוף הקרבן.
מעתה יש לישב תירץ התוספות שהביא הריטב״א. …ונראה בסברת התוספות דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר שבא לרצות, כיון דילפינן לה מקרבן דכתיב "והבאתם גזול ואת הפסח". אם כן זה נאמר רק במצוות דומיא דקרבן שבאה לרצות. אמנם הרי למדים מצווה הבאה בעבירה גם מקרא "אלה המצוות", וזה הלא נאמר בכל מצוות התורה, אלא שדין זה הוא רק בקיום המצוה של הגברא, שהוא אינו מקיים המצוה כשהיא באה בעבירה, אבל אין זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצווה. ולפי זה בסוכה שאין בה ריצוי, לא נאמר בה הדין מצוה הבאה בעבירה מקרא ד״הבאתם גזול ואת הפסח" שהוא פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצוה שזה נאמר רק במצוות של ריצוי. אבל מכל מקום יש בסוכה הדין מצוה הבאה בעבירה שלמדים מקרא "אלה המצוות" שהוא בכל מצוות התורה, אלא שהוא רק דין בקיום המצוה של הגברא שאינו מקיים את המצוה שהיא באה בעבירה, אבל גוף הסוכה כשרה היא גם כשהיא באה בעבירה.
…ונראה לפי המבואר דשתי הלכות הם במצוה הבאה בעבירה, חדא מה שלומדים מקרא "אלה המצוות" שהוא דין בקיום המצווה של הגברא שאינו מקיים את המצווה שהיא באה בעבירה, ועוד מה שלמדים מקרא "והבאתם גזול ואת הפסח" שמצוה הבאה בעבירה הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי לעשות בו מצווה. ולפי זה אפשר לומר דהא דכתבו התוספות [סוכה ל ע״א ד״ה מתוך] דבמצוה מדרבנן לא חייש אמצווה הבאה בעבירה, היינו שהדין מצווה הבאה בעבירה דלמדים מקרא "אלה המצוות" שהוא דין בקיום המצוות של הגברא, זה נאמר רק במצוות של תורה ולא במצוות דרבנן, שהרי האי קרא "אלה המצוות" כתיב במצוות של תורה. אבל הדין מצוה הבאה בעבירה שלמדים מקרא "והבאתם גזול ואת הפסח" שהוא פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצוה זה נאמר גם במצוות דרבנן, כיון שהפסול הוא בגוף הדבר שאינו ראוי למצוות. אם כן כשם שגוף הדבר פסול למצוה של תורה, הוא הדין שפסול למצוה דרבנן.
ובזה יהא ניחא הא דאמר ר' יוחנן בסוכה ל ע״א דלולב גזול גם ביום טוב שני שהוא מדרבנן משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר "והבאתם גזול ואת הפסח". וזה תימא למה מביא קרא דמדברי קבלה ולא מביא הכתוב המפורש בתורה "אלה המצוות" - אם עשיתן כמצוותן הרי הן מצוות, ואם לאו אינן מצוות. אמנם לפי המבואר הרי ניחא שהרי האי קרא "אלה המצוות" נאמר רק במצוות של תורה ולא במצוות דרבנן. ואם כן בלולב ביום טוב שני שהוא דרבנן לא חיישינן אמצוה הבאה בעבירה, ולכן אמר משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר "והבאתם גזול ואת הפסח" והיינו דמהאי קרא הרי למדים שמצוה הבאה בעבירה, הרי זה פסול בגוף הדבר שאינו ראוי למצווה. ואם כן לולב הגזול פסול גם ליום טוב שני אף על פי שהוא רק דרבנן, כיון שגוף הלולב הוא פסול, וממילא הוא פסול גם למצוה דרבנן.
שולחן ערוך או״ח תרמט – הלכה למעשה
כל ארבעה המינים פסולים בגזול ובגנוב, בין לפני יאוש בין לאחר יאוש. אבל גזול וקנאו בלא סיוע המצוה, כגון גזל לולב ושיפהו - כשר, דקנייה בשינוי מעשה, ומיהו לא יברך עליו. ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים - כשר בשאר הימים חוץ מיום ראשון.
כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שביארנו, או מפני גזל וגניבה - ביום טוב הראשון בלבד, אבל בשאר ימים - הכל כשר. הגה. ויש פוסלין בגזול כל שבעה ימים, והכי נהוג. וכו'.
האם לברך?
מג״א שם
(ב) לא יברך עליו: וצ״ע דא״כ מאי פריך גבי אוונכרי וליקני' בשינוי השם עכ״פ לא יהא רשאי לברך עליו אבל כשהעכו״ם קוצצו רשאי לברך כיון שהוא לא גזל ואפשר דהתם בשינוי השם ויאוש עדיף טפי וצ״ע ועיין ברש״א:
(ג) חוץ מיום ראשון: צ״ל דמיירי לפני יאוש דלאחר יאוש הא קניא ביאוש ושינוי רשות ושלכם קרינא ביה וכ״כ במלחמו' בשם בה״ג ובעל הלכות פסוקות וכ״מ בתוספו' אלא מיירי לפני יאוש ואפ״ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעביר' וכ״מ ברש״י דף ל' שכ' אפי' יאוש קני הוי מצוה הבאה בעביר' ואפ״ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל במלחמות משמע דלפני יאוש אפי' לאחרים הוי מצוה ה״ב כיון דלא קניא עדיין וכ״מ בגמ' גבי אוונכרי דקאמר דליהוי יאוש ושינוי רשות ע״ש ולכן אין להקל:
הט״ז (סימן כ׳ה י׳ד ) – אין לברך אפילו אחר יאוש ושינוי רשות
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה