בס״ד
מצוות בנית הסוכה?
תוספתא ברכות ו - האם מברכים על בנית הסוכה? ע״פ התוספתא? מה ומדוע?
העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אומר ברוך לישב בסוכה ומשברך עליה יום ראשון שוב לא יברך
מנחות מב – מדוע לא מברכים על בניית הסוכה על פי הגמרא במנחות?
הרי סוכה דכשירה בעובד כוכבים דתניא סוכת עובדי כוכבים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותיים סוכה מכל מקום כשירה ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה ובישראל אין צריך לברך דתניא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה בא לישב בה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה ואילו לעשות סוכה לא מברך תפילין תיובתיה והרי תפילין דפסולות בעובד כוכבים דתני רב חיננא בריה דרבא מפשרניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי כותי עובד כוכבים עבד אשה וקטן מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ובישראל א״צ לברך דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ואילו לעשות תפילין לא מברך אלא לאו היינו טעמא כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה אע״ג דכשירה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין אע״ג דפסולות בעובד כוכבים בישראל אינו צריך לברך
ירושלמי ברכות ט – האם ע״פ הירושלמי מברכים על הבניה, מדוע?
ר' בא אבוה דרבי בא מארי בשם רבי אחא קנה אומר: ׳ברוך שהגיענו לזמן הזה׳. ניתן לו, אומר: ׳ברוך הטוב והמטיב׳. לבש בגדים, אומר: ׳ברוך מלביש ערומים׳. העושה סוכה לעצמו, אומר: ׳ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה׳. לאחרים - לעשות לו סוכה לשמו. נכנס לישב בה אומר: ׳ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה׳. משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד.
אור זרוע תפילין תקפג – מה יסוד המחלוקת ע״פ האור זרוע?
תלמוד ירושלמי פליג אתלמוד דידן דפרק התכלת ולא סמכינן אלא אתלמוד דידן. וסברת תלמוד ירושלמי דמשום דמצוה לעשות המצוה לשמה - מברך על עשייתה.
שו״ת הרא״ש כלל כה׳ סימן ב׳ – מהי הצעת הרא״ש? מה יסוד ההצעה לדעתך?
וששאלת: למה אין מברכין זמן על ביעור חמץ. יראה לי, משום דביעור חמץ מן הבית הוא הכנה למועד, כענין עשיית סוכה לישב בסוכה בחג הסוכות. ותניא (סוכה מו): העושה סוכה לעצמו, מברך שהחיינו; ואנן לא מברכינן זמן בשעת עשייתה, אלא מסדרינן ליה אכסא; וכן נמי כל צורך הכנת המועד משהינן ליה עד המועד ומסדרינן ליה אכסא. ואתה וכל אשר לך שלום. אשר בן ה״ר יחיאל ז״ל
רמב״ם ברכות א יח
כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד - העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה - אינו מברך בשעת עשייה ׳אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין׳, מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך? בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל, אם עשה מעקה - מברך בשעת עשייה ׳אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה׳. וכן כל כיוצא בזה.
שולחן ערוך תרמא – מה פסק השו״ע? והרמ״א?
העושה סוכה, בין לעצמו בין לאחר, אינו מברך על עשייתה. אבל ׳שהחיינו׳ היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו, אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש.
הגה: ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אע״פ שבירך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה; ואם בירך זמן בשעת עשייה, סגי ליה.
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה