בס״ד
על נטילת לולב – יוסף – צדיק – יסוד - עולם
סוכה לז:
ואמר רבה דלולב בימין ואתרוג בשמאל מ״ט הני תלתא מצות והאי חדא מצוה א״ל ר' ירמיה לר' זריקא מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן ולגבהיה לאתרוג ולבריך א״ל הואיל ובמינו גבוה מכולן:
רש״י
הואיל וגבוה מכולן - חשוב הוא ונקרא האגד על שמו:
ולגבהיה לאתרוג - קא סלקא דעתיה דהואיל דגבוה דקאמ' היינו הא דאמרן לעיל (לב:) שדרו של לולב צריך שיצא למעלה מן ההדס טפח:
ובמינו - גבוה משלשתן:
פיוט סוכה ולולב
ההדס רומז לשלושה אבות, משה אהרון בדי ערבות, יוסף ללולב חמדת לבבות, דוד לאתרוג כלה כלולה
שער הכוונות – דרושי סוכות – דרשו ה' – לרבי שמואל וויטאל
ונבאר עתה פרטי הלולב ומיניו היכן רמוזים בדרך קצרה כדי שתבין סוד הנענועין ואח״כ נשלים ביאור פרטיו. הנה למטה יתבאר כי ד' מינין שבלולב הם רומזים אל ד' אותיות ההוי״ה והנה הויה זו כולה היא בז״א לבדו בזה האופן. יו״ד חסד גבורה ת״ת, והם ג' הדסים. ה״ה נצח והוד, והם ב' ערבי נחל. ו' יסוד והוא הלולב. ה״ה אחרונה אתרוג והיא מלכות שבו שהיא העטרה שביסוד הנקרא ראש צדיק אבל אינו נוקבא דז״א כמו שחשבו רבים כי זהו טעות מפורסם, כי המלכות דז״א עצמו המחוברת עמו, (גם היא) נרמזת בחיבור בסוד אות ה״ה אחרונה של הוי״ה, אבל הנקבה יש לה שם שלם בפני עצמה והוא אלהי״ם או אדנ״י כנודע.
ולכן נקרא פרי עץ הדר ר״ל פרי של היסוד הנקרא עץ הדר והפרי שבו הוא העטרה גם נקרא יסוד הדר בסוד הדרת פני זקן וכמ״ש בפ' תצוה. ובזה יתיישבו לך כמה מאמרים בס״ה שנראין דבריהם כסותרין זה את זה כי נמצא בזוהר שהאתרוג הוא יסוד, גם נמצא במ״א שהוא המלכות, ושניהם אמת כי היא מלכות שביסוד דז״א.
וזהו טעם איסור הפרשת האתרוג מן הלולב בעת נטילתו וצריך לחברם יחד כי הלולב הוא היסוד והאתרוג הוא העטרת הדבוקה עמו בלי פירוד. וז״ס הנז' בס' הרקאנטי על ענין אותו החלום שראה אותו חכם שהיה מפריד ה' אחרונה משאר ג' אותיות ההויה והיה זו על שהיה מפריד האתרוג מן הלולב. ולהיות כי המלכות נאחזת בשמאלא לכן אתרוג בשמאל אבל עכ״ז אין להפרידו מן היסוד.
והנה הלולב הוא היסוד ונמשך דרך חוט השדרה וז״ס הלולב הדומה לשדרה ולכן מקום חיבור האתרוג עם הלולב כנ״ל הוא בסיומא במקום אחיזתו מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד. ולפי שיוסף סליק בחביבו לעילא עד המוח ויורד למטה בסוד בנימין כנז' בפ' פקודי בהיכלות וגם בפ' שלח לך וגם בפ' משפטים בענין ההוא סבא בפסוק משכיל לאיתן האזרחי דסליק עד מוחא להמשיך משם טיפת הזרע ולכן הלולב גבוה מכל שאר המינין מן ההדס והערבות כנודע.
וג' בדי הדס רומזים לג' אבות חג״ת אשר כל א' כלול משלשתן ולכן צריכין להיות עבות משולשין כל ענף וענף לבדו וב' בדי ערבות הם נצח והוד כנז' בפ' צו. והרי נתבאר כי ד' מינין שבלולב כוללים ז״ת דז״א שהם חג״ת ונה״י והעטרה שביסוד והם בחי' החסדים עצמם המתפשטים בז״ת דז״א מן החסד עד מלכות שבו ואינם הז' ספירות עצמם רק החסדים המתפשטים בהם.
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה