א. היום מתקבצות ובאות שתי קדושות, שתי שבתות. שבת בראשית, ושבת שבתון של יום הכיפורים.
הגמרא בחולין (קא ב) דורשת לדעת רבי יוסי הגלילי או רבי עקיבא, שמי שעשה מלאכה ביום כיפור שחל בשבת, חייב שתיים. אחת על שבת ואחת על יום הכיפורים, שנאמר: ״שבת היא יום הכיפורים הוא״. משמע, שקדושת יום הכיפורים לא מבטלת את קדושת השבת.
וממילא, מבאר מו״ר הג״ר אברהם שפירא זצ״ל, שמה שאנחנו לא אוכלים ולא שותים השבת, הוא לא בגלל שיום כיפור דחה את מצוות עונג שבת, אלא השבת העונג הוא לא לאכול. כמו שיש דעה ביו״ט שכולו לה׳ ולא צריך לאכול בו.
וכך כותב האור שמח (פ״ד מהל׳ עבודת יוה״כ הל׳ א): ״וכן נ״ל דקדושת יוהכ״פ חיילא על שבת גם כן, להקדישו בשבות מכל אכילה, דקדושת יוהכ״פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש, ולכן ביוהכ״פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא מקדש גם על שבת, דזה קדושת שבת אז שלא לאכול בו״.
ב. ובמסכת שבת (קיח ב): ״אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנאמר כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו׳״.
ואילו בירושלמי (תענית א, א) נאמר: ״א״ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ וגומר חד יום. ואומר בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון״.
המפרשים והדרשנים מנסים ליישב בהרבה דרכים האם הגאולה תלויה בשבת אחת או בשתי שבתות. אבל השנה, אנחנו מתפללים שהגאולה תהיה תלויה בשבת אחת שהיא היא שתי שבתות – יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
ג. ביום הכיפורים הזה, רבים רבים לא יצומו, ויחללו את השבת ואת יום הכיפורים. ומדוע? מפני שפקוח נפש דוחה שבת ויום כיפור.
הגמרא במסכת חולין (ז א) מספרת שרבי פנחס בן יאיר הלך פעם לפדיון שבויים, ואמר לנהר גינאי: ״חלוק לי מימך״. הנהר ענה לרבי פנחס בן יאיר: ״אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה״, ורבי פנחס בן יאיר אמר לו חזרה: ״אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם״.
הרב׳ה מפיאסצ׳נה (אש קודש שבת שובה תש״ב) שואל – מה התשובה באמת לדברי הנהר? לכאורה טענתו חזקה, שנינו עושים רצון קוננו. הוא ודאי ואתה ספק?
ומשיב הרב׳ה מפיאסצ׳נה: ״אפשר לומר כיון שרבי פנחס בן יאיר הלך בשביל ישראל כי הלך לפדיון שבוים, ולהציל נפש הוא יתברך מבטל כביכול את רצונו, ואפילו על ספק פקוח נפש צריכים לחלל את השבת (יומא פז א), לכן אפילו אם גם הנהר הולך לעשות רצון קונו ואפילו הוא ודאי ושל רבי פנחס בן יאיר ספק, גם על ספק להציל נפש מישראל היה צריך הנהר לבטל את מעשיו, ולחלוק, כי לא עדיפים מעשיו לעשות רצון קונו מרצון ד׳ בשמירת שבת, ואפילו הכי מחללים גם על ספק״.
בהמשך הגמרא מובא שרב יוסף אמר על רבי פנחס בן יאיר: ״כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבוון״. ולכאורה זה דבר פשוט ולא היה צריך להשמיע אותו. שהרי הנהר נבקע לצורכו בלבד, ואילו בקריעת ים סוף נבקע הים לצורך כלל ישראל עם משה רבנו.
אלא, משיב הרב׳ה מפיאסצ׳נה: על קריעת ים סוף היה תנאי, וישב הים לאיתנו, לתנאו הראשון. והסיבה שהקב״ה התנה עם הים שיקרע הוא, לפי דברי הרמב״ם, כדי שלא תהיה השתנות בדעתו ורצונו של הקב״ה. ״ולפי זה גם על נהר גינאי על כרחו התנה ד׳ שיחלוק מימיו, וא״כ למה טען נגד רבי פנחס בן יאיר ולא רצה לחלוק הא ידע שהתנה ד׳ עמו״.
אבל אם כך, מה היתה טענתו של הנהר? ״ואפשר שזה היה טענתו של הנהר, שחשב שרק כל הכלל ישראל חשובים ויקרים לפניו יתברך ולא היחיד, וכמו שעם הים התנה ד׳ שלפני משה רבינו וששים רבוא יקרע, כן גם הוא רק כשיבואו לפניו כל ישראל יחלוק, ולפני היחיד אינו צריך לבטל את הליכתו שהולך לעשות רצון קונו, אבל כנזכר לעיל טעות הוא, כי גם בשביל ספק נפש אחת מישראל צריכים לחלל השבת, וזה שמסיים רב יוסף ׳כמה נפיש האי גברא כמשה וששים רבוא׳, היינו שזה היה ויכוחם, ובזה נצחו רבי פנחס בן יאיר שהאי גברא נפש אחת מישראל, ומכל שכן איזה נפשות יקרים הם לפניו יתברך לא הכלל כולו לבד״.
למדנו מכאן שנפש אחת חביבה לפני הקב״ה עד כדי כך שמראש הקב״ה התנה עם מעשי בראשית בשביל להציל נפש אחת מישראל.
ד. וכשרבבות מישראל משליכים נפשם מנגד בשביל להציל נפשות רבות מישראל, זה מעורר רחמי שמיים עלינו ויועיל בעזרת ה׳ שיגזרו עלינו גזירות טובות.
במהלך השנה שעברה הדגש המרכזי והעיקרי היה הכלל. כל עם ישראל בצרה קשה, וכשהתפללנו ודיברנו וביקשנו זה היה על כלל ישראל. לפעמים אנחנו שוכחים בגלל זה את הפרט. ולפי מה שראינו, הפרט חשוב מאד אצל הקב״ה וצריך גם אותו לזכור.
לכאוב כל אחד ואחד מהנופלים, לכאוב על כל אחד ואחד מהחטופים ולהתפלל שיחזרו במהרה לבתיהם, לכאוב על כל אחד ואחד מהפצועים.
ויחד עם זאת גם לעבוד. דיברנו בראש השנה ובשבת על זה שהשנה אנחנו מבקשים מרבונו של עולם בדין ולא בחסד. אחרי שנה של מסירות נפש של עם ישראל, מגיע לנו שהקב״ה יביא גאולה.
אבל זה לכלל. לגבי הפרט - כשם שהפרט חשוב אצל הקב״ה בפקוח נפש, כך גם אצלנו הוא צריך להיות חשוב, והכוונה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להיות חשוב בעיני עצמו – לא לסמוך על זה שאנחנו חלק מכלל ישראל וכולנו נחתמים לחיים טובים, אלא לבוא ליום כיפור בכוונה מלאה וברצון לעבוד ביום הזה ולהצליח להפיק ממנו את המקסימום שאנחנו יכולים.
ה. על יום הכיפורים נאמר (ויקרא טז לד): ״אחת בשנה״ – בשבת שובה הזכרתי את דבריו של הרב זצ״ל בעולת ראיה על שלשת האופנים של יום הכיפורים – שמעלה את השנה שהיתה, ואת השנה הבאה, והכל תלוי באופי עבודתנו ויחסנו אליו.
את השנה שהיתה אנחנו רוצים מאד להעלות. להצליח לקחת את הדין ולהפוך אותו לחסד, להתרומם מתוך המלחמה ולצמוח שוב כאומה וכיחידים. והשנה הקרובה אנחנו רוצים שתהיה שנה של נצחון, של רוממות קרן ישראל ורוממות רוח ישראל, שנה של חזרה גדולה בתשובה ושל אחדות באומה.
ואין הדבר תלוי אלא בנו, כשם שאמר ר׳ אליעזר בן דורדיא. אנחנו לא יכולים להשען לא על ההרים ולא על הגבעות, לא על השמיים ולא על הארץ – אלא בנו. ככל שנשוב יותר, ככל שנפתח ונשבור את ליבנו יותר, ככל שנתוודה באמת, כך נזכה בעזרת ה׳ להכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום עם כל ישראל.
ו. בשעה זו שאנו מתכנסים בבתי כנסיות, חיילים רבים לוחמים בחזית. אחי הקטן נפצע השבוע פציעה קלה בלבנון, והיום ב-14: 00 בצהריים חזר פנימה לשם. וכמותו עוד רבים, ביניהם חברים מהישוב שלא יכולים להיות בבית הכנסת, לא יכולים לצום ולא להתפלל. ברכתנו שלוחה להם מכאן שהקב״ה יחזירם לביתם בשלום עטורי נצחון, ויגזור עליהם ועל כל מי שבזכותו אנו יכולים לשבת כעת במנוחה ולהתפלל - גזרות טובות. ויכתבו ויחתמו לחיים טובים ולשלום עם שאר צדיקי ישראל. גמר חתימה טובה.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה