חג סוכות – במצוות אכילה בסוכה כל שבעה
סוכה כז א
רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל ׳לילי׳ יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון של חג וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות.
גמרא. מאי טעמא דרבי אליעזר תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן אמר קרא בערב תאכלו מצת הכתוב קבעו חובה.
רמב״ם פ״ו מהל׳ סוכה הלכה ז
אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח.
מעשה רב אות קפה
שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה אעפ״כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י״ט א״צ אות פסח במצה סוכות בסוכה ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו״ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י״ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י״ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ״ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו.
משנה ברורה סי׳ תרלט ס״ק כד
נסתפקתי לפי מה שידוע דעת הגר״א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח כפשטיה דקרא שבעת ימים תאכלו מצות אלא דמ״ע הוא רק בערב משא״כ אח״כ הוא רק מצוה בעלמא אפשר דה״ה הכא מצוה לכתחלה לאכול פת כל ז׳ ימים ולברך לישב בסוכה.
בעל המאור מסכת פסחים דף כו עמוד ב
יש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז׳ כמו שמברכים על הסוכה כל ז׳ דהא גמרינן מהדדי שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות משא״כ בסוכה. שאין יכול לעמוד בלא שינה ג׳ ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה והיינו דאמרינן בשבת בפרק רבי אליעזר מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לר״א הא אי מסוכה מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז׳ ואין מברכין על מצה כל שבעה וטעם נכון הוא.
מנחת חינוך מצוה שכה אות ט
ונ״ל דהנה שני מינים יש במ״ע א׳ שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה ומצוה כזו אם מקיים אותה עושה רצון הבורא ית׳ ויתעלה כי כן צוה לו המלך ב״ה ואם מבטל המצוה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב ביטל המצוה ועשה נגד רצונו ית׳ וענוש יענש. ויש מצות שאין חיוב לעשותם כגון ציצית דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ד׳ כנפות ואם רוצה הולך בלא בגד של ד׳ כנפות ואינו נגד רצון הבורא ב״ה. אך אם מביא עצמו לידי חיוב שבכיון לובש ד׳ כנפות לקיים מצות ציצית זה דרך הטוב וישר הכלל אם מקיים מצוה זו עושה רצון הבורא ב״ה אבל אם אינו מקיים מצוה אינו עובר על רצונו רק דאינו מקיים המצוה.
וכן מצוה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצוה דהיינו בליל א׳ של סוכות מ״ע לאכול כזית בסוכה ומחויב לחזור אחר סוכה ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין ואם לא קיים המ״ע בלילה ראשונה עשה נגד רצונו ית״ש. ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית אך אם אוכל מ״ע לאכול בסוכה ומקיים רצונו ב״ה אבל אם אינו אוכל אין חיוב וגם בשני מצות הללו הוא בציור ג״כ שמבטל המצוה ועושה נגד רצונו כמו שאינו מניח תפילין כגון אם לובש בגד של ד׳ כנפות ואינו מטיל ציצית אז עובר על המצוה וכן אם אוכל אכילת קבע חוץ לסוכה עובר על המצוה. הכלל דאם עושה המצוה מקיים בכ״ע המצוה ועושה רצונו ב״ה ויש שאינו מקיים המצוה ועובר על רצונו כגון בלובש בגד של ד״כ או אוכל קבע חוץ לסוכה ויש שאינו מקיים המצוה וגם א״ע כגון באינו לובש הבגד ואינו אוכל כלל וז״פ.
והנה נראה הא דמהב״ע א״י הטעם דהקב״ה אינו רוצה בכך ולא לרצון לפניו דסניגור יעשה קטיגור ער״נ פ׳ לולב הגזול ואני ה׳ שונא גזל בעולה. והנה משום זה שייך שפיר לומר דלא יצא ידי המצוה כי זה אינו רצון הבורא ית׳ וא״כ לא קיים המצוה וזה שייך שפיר במצוה החיובית כיון דלא יצא י״ח המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטל המצוה כי זב״ז תליא כמ״ש. אבל במצות שאינם חיובית כגון ציצית וסוכה בשאר ימי החג אם הם באים בעבירה אמת דלא קיים רצון הבורא ב״ה כי אין זה רצונו ית׳ אבל מ״מ לא ביטל המצוה רק דלא קיים וה״ל כמי שאינו לובש בגד כלל או לא אכל כלל דלא ביטל ולא קיים ה״נ נהי דלא קיים המצוה כי לא לרצון לפניו בזה אבל מ״מ לא ביטל ולא נוכל לדון אותו כמו שאוכל חוץ לסוכה או שלובש בגד בלא ציצית רק הוא כמו שאינו עושה המצוה כלל והולך בלא בגד או שאינו אוכל כלל כי באמת הוא לובש ציצית ואוכל בסוכה אך שאינו לרצון לפניו ית׳ ה״ל כאילו לא קיים המצוה אבל לא נוכל לדון אותו כאלו ביטל המצוה כיון דמ״מ עושה המצוה עיין ותבין.
אתוון דאורייתא כלל יא
ואולם גוף דברי המנחת חינוך הנ״ל שכ׳ דסוכה היא רק מצוה שלילית נלענ״ד דאין הדבר כן ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית שהתורה מבקשת שנדור ז׳ ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית וכאומרם ז״ל תשבו כעין תדורו והא דאי בעי לא אכיל ולא יתיב בסוכה זה בעבור לפי שענין דירה כך עניינה שהאדם הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן אזי אינו אוכל ושותה וישן בחוץ רק בביתו וזהו עניין הדירה בביתו וכן רצתה התורה שנדור שבעת ימים בסוכה ושפיר הוא מבוקש עצמיי וחיובי שהתורה מבקשת ענין הדירה בסוכה.
ארץ צבי ח״א סי׳ צח
עתה נאמר למה מותר לברך על כל סעודה דהנה בסוכה כ״ז, ילפי׳ ט״ו מחג המלות מה הכא לילה הרא׳שון חובה מכאן ואילך רשות מזה ב׳ דברים א׳ דלילה הרא׳שון חובה ב׳ דמכאן ואילך רשות וכ״מ ברמב״ם. והנה ידוע מש״כ הגר״א ז״ל דאף ט״ו ימי רשות אינו רשות לגמרי מצוה לגבי חובה רשות קרי לה וכ״כ בחזקוני על התורה. והנה בתוס׳ קדושין ל״א א׳. דדעת ר״ן משום דאלכל אנשים הוא חובה ונס אלה היא קלת מצוה ומקבלת שכר ולומר ומלונו כתו דתרתי׳ בטינן א׳ שיהי׳ דבר זה אלל אנשים חובה ונגס אנשים מצוה. דנגס בנסים קלת מצוה ויכה יל׳ באכילה כל ז׳ בסוכה נמי תרכא א׳ דנוף המלות דישיבה בסוכה מלות של חובה ונמי תרכת א׳ דנוף המלות דישיבה בסוכה מלות של חובה ואי״כ שייך לברך ולאנו נו לדלענין הברכה ל״ח הפסיק דמי ול״ש ברכה אמנס כשאוכל דאו יש קלת מלות באכילה בסוכה לבד נס זולת מלות ישיבה מפאת דרשה דט״ו ט״ו מחג המלות שהוא מלות של רשות [ונפ״מ דאפי׳ בירדו נשמים דאין חיוב ישיבה בסוכה הי״ד ישיבה בעלמא אבל באכילה אבל באכילה אט״ג דחובה ליכא מ״מ אס יוסב מקיים מלות כמו בליל ראשון שלמ׳מן דחייב לאכול בסוכה אפ״י בשמת נשמים אך דאז יש חובה ובשאר ימים רשות דלגבי מלות זו של רשות מחג המלות ט״ו ט״ו מחג המלות דילפי׳ ט״ו ט״ו מחג המלות לא בטינן כתין מתורו. ולמ״ד ל״ש בזה כל הפטור מן הדבר ונושאהו נקרא הדיות דוקא שלא שעת אכילה דא׳ בטי׳ מתורו אם יושב כשעת נשמים ליכא מלות כלל משא״כ בשעת אכילה דאיכא מלות דאיכא מלות של רשות דלגבי מלות זו של רשות לא נקרא הדיות לא בטינן כתין מתורו ואהדרבא מלות קעביד ובזה א״ש מנהג לדיקים שמשמתי ורא׳יתי דבשעת הגשמים באמלות סעודה אפי׳ ברבוי נשמים אין יולאין מן הסוכה ולהג״ל א״ש] וכיון דבעלונו כיון דמקיים מלות ונגס לענין הברכה עתה יש קלת שייכות דהרי מלות מקיים עתה יש קלת מלות של רשות
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה