במי לבחור לחתן תורה?
1. מה מקור המנהג להעלות ׳חתן תורה׳? 2. במי ראוי לבחור לחתן תורה? 3. איזו עלייה חשובה יותר – חתן תורה או חתן בראשית?
**1. שמונה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא**
כמאן אזלא הא דא״ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן? לימא, דלא כר״ש! אפילו תימא ר״ש, הואיל ואשתנו אשתנו. ]ב״ב טו א[
ואני שמעתי יחיד ת״ח כדאמרינן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והיה מנהגן לקרות הגדול קודם ואח״כ הקטן ממנו כדאמרי׳ פרק הניזקין ואחריהם מי כו׳ ]מרדכי הלכות קטנות מנחות פרק הקומץ רבה רמז תתקנה[
ומי שקורא פרשה זו נקרא חתן תורה ונהגו למכור פרשה זו ופרשה בראשית וקונים בדמים מרובים וראוי להדר אם באפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ״פ מגדולי הקהל. ]משנ״ב סי׳ תרסט ס״ק א[
**2. מיהו יחיד? **
תנו רבנן: אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד אלא: כל תלמידי חכמים יחידים. אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד? יחיד - כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד - כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, ואפילו במסכת דכלה. תנו רבנן: לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד - עושה, תלמיד - עושה, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: עושה, וזכור לטוב. לפי שאין שבח הוא לו, אלא צער הוא לו. תניא אידך: לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד - עושה, תלמיד - עושה, דברי רבי שמעון בן אלעזר. רבן שמעון בן גמליאל אומר: במה דברים אמורים - בדבר של שבח, אבל בדבר של צער - עושה, וזכור לטוב, שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו. ]תענית י ב[
**3. העלאת בעל תשובה לחתן תורה**
וכ״ת הנך פסוקים שאני דהא א״ר גידל א״ר ח׳ פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם ופי׳ במרדכי בה״ק שפירוש יחיד היינו ת״ח וכדאמרינן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה שתי תשובות בדבר חדא שכל הפוסקים חלוקים על פירוש זה ועוד לענ״ד פירוש זה סתור מדברי הגמ׳ דאמרינן כמאן אזלא הא דא״ר גידל א״ר ח׳ פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לימא רב יהודא ודלא כר״ש וכו׳ ואי ס״ד דפירוש יחיד קורא אותם לחשיבותא היא דהיינו דוקא ת״ח היכי ס״ד דתיתי כרבי יהודה הא לר״י גריעי הנך ח׳ פסוקים משאר כל התורה דכה״ת משה מפי הגבורה כתבה והנך ח׳ פסוקים יהושע כתבם ואמאי תהיה להם מעלה יותר מכה״ת שכל התורה כל אדם קורא אותה וח׳ פסוקים אלו דוקא ת״ח ודוחק לומר דהיא הנותנת כי היכי דלא ליזלזלי בהו דאין זה דבר פשוט וברור דלימא סתמא כרבי יהודה דבשלמא לאינך פירושי שיקרא לבדו בלי סיוע ש״צ היינו משום דאינו דומה לשאר ס״ת שהקב״ה אומר ומשה אומר וכותב הטעם ידוע וכן לפי׳ ר״י שלא יפסיק בהם שזה דבר פשוט להראות שהם משונים מכל התורה ולא די שאינו שנוי למעליותא אלא אף לגריעותא.
אבל לפירוש יחיד ת״ח שהוא שינוי לשבח מנא ידעינן ליה אי לאו בפירוש איתמר וביותר לדברי הרמב״ם ז״ל שכתב פי״ג מה׳ תפלה ח׳ פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בב״ה בפחות מעשרה. הרי שפיחת מעלתם ולא העדיף ועינינו הרואות נוהגים לקרות לחתן תורה לאשר ישר בעיניהם החכם יהיה או סכל אם דל ואם עשיר. ]שו״ת חכם צבי סי׳ יג[
**4. מעלתם של שמונה פסוקים אחרונים שבתורה**
אמנם מה שנראה לענ״ד בכוונת המרדכי דס״ל דהפירוש יחיד קורא אותן היינו גדול הדור, כמ״ש הגאון ביערות דבש ז״ל, אמנם ביתר ביאור להורות שלא נימא דבמיתת משה רבנו ע״ה פסקה התורה מישראל, רק כמו שאמרו חז״ל דביום שמת משה נולד משה, דכחו של משה רבנו ע״ה לא פסק מישראל, ועד שלא שקעה שמשו של מרע״ה זרחה שמשו של יהושע. וכן בכל דור ודור אתפשטות כחו של משה רבנו ע״ה בחכמי הדור אשר ניתן להם התורה בקבלה מסיני לדור ודור ודורשיו.
לזאת קורא ת״ח הפסוקים האלו… ולזאת שפיר אמרינן בגמ׳ לימא רבי יהודה הוא דס״ל דח׳ פסוקים אלו יהושע כתבם ואעפ״כ הוא בכלל תורת משה ואנחנו מבכים ע״ז אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וא״כ נראה מזה דכחו של משה רבנו ע״ה נשאר לגמרי ביהושע יען כי סמך ידיו עליו.
לזאת תקנו חז״ל דלדורות ת״ח קורא אותה להורות זה דכח של מרע״ה נתפשט בחכמי הדורות, משא״כ א״נ דמרע״ה כתבה אין ראיה ממקראות אלו ע״ז דכח התורה שבחכמי הדורות הוא בכלל תורת משה, וע״ז משני הגמרא אפילו תימא ר״ש הואיל ואשתני אשתני.
ויתכן מאד ע״פ דברי הרמ״ע מפאנו ז״ל שכתב הפירוש דמרע״ה שכתב בדמע היינו מלשון דמוע, היינו צירופי אותיות ויהושע סדרם אח״כ כהוגן א״כ יש בהם מעשה ידי יהושע ואעפ״כ הוא בכלל תורת משה ושפיר ילפינן מזה דה״ה דרשת חז״ל, הכל הוא בגדר תורת משה כיון דהוא מכחו של מרע״ה. ]כלי חמדה, וזאת הברכה עמ׳ שנג[
**5. מה עדיף – חתן תורה או חתן בראשית? **
סיום התורה דורש סעודה ושמחה. מקורו במדרש )שהש״ר פ״א, א )ט(, הובא בספר האשכול )הלכות סדר פרשיות והפטרות לכל שביו״ט ותענית(, אור זרוע )ח״ב סי׳ ש״כ( ובית יוסף )סו״ס תרס״ט(: ״א״ל הקדוש ברוך הוא שלמה חכמה שאלת לך כו׳ חייך החכמה והמדע נתון לך כו׳ מיד ויקץ שלמה והנה חלום א״ר יצחק הי׳ עומד על כנו חמור נוהק והוא יודע מה נוהק צפור מצוצי והוא יודע מה מצוצי מיד ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה׳ ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו א״ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה״.
הגר״מ זצ״ל אמר שהאמת היא שהחשיבות של סיום התורה אינה בכך שגומרים ״וזאת הברכה - לעיני כל ישראל״, אלא החשיבות במה שמתכוננים שוב להתחיל ב״בראשית ברא״ - זוהי החשיבות. כי באמת לא נזכר בכתוב ששלמה עשה סיום לתורה, אדרבה, שלמה הי׳ ״חתן בראשית״ ולא ״חתן תורה״. הקדוש ברוך הוא הבטיח לתת לו ״לב חכם ונבון״ ושיוכל להבין התורה. נתן לו האפשרות להתחיל ללמוד התורה עוד הפעם ביתר שאת ועמקות, כי גם מקודם היה שלמה ״גאון גדול״ למרות שהיה צעיר ביותר, אבל הבטחת הקדוש ברוך הוא הספיקה לו האפשרות ללמוד התורה באופן עמוק ביותר. בזה שאמר לו ה׳ הנה נתתי לך לב חכם ונבון גו׳ נעשה לחתן בראשית.
בהתאם לכך הונהג המנהג בתקופת הראשונים לקרוא מיד בבראשית אחרי סיום התורה כדי להראות את היחס בין הסיום להתחלה - הסיום הוא מבוא להתחלה. ואכן מנהג קדום שנתקבל בכמה מקומות היה שה״חתן תורה״ בעצמו הי׳ ה״חתן בראשית״. מי שקרא מ״מעונה אלקי קדם״ עד ״לעיני כל ישראל״ הוא בעצמו קרא מ״בראשית ברא״ עד ״אשר ברא אלקים לעשות״. אלא שבהרבה מקומות שימש בקהילה אדם א׳ בתור רב ואדם אחר היה ראש הישיבה ולכן נהגו שהרב היה ״חתן תורה״ וראש הישיבה ״חתן בראשית״.
הגר״מ זצ״ל כשהי׳ רב בראסיין ובחאסלאוויטש סירב לעלות ל״חתן תורה״ והיה עולה רק ל״חתן בראשית״. אולם בבואו לאמריקה דימה שלא יהיה כבוד התורה ש״בעל הבית״ יקבל חתן תורה ואז דוקא ני
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה