ילדים בסוכות
. 1 מאיזה גיל חייבים הילדים בסוכה? . 2 האם מותר לתת לילדים לאכול מחוץ לסוכה? . 3 חייבים לקנות לילד ארבעת המינים? . 4 מותר להחליף טיטול בסוכה?
. 1 חובת קטנים בסוכה
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן: ]סוכה כח א[
אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא קטן שאינו צריך לאמו כו' היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי )שמעון( +מסורת הש״ס ]שמעון בן לקיש[+ אומר כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא ]אמא[ גדולים נמי קרו אלא )אימא( כל שנעור ואינו קורא אמא אמא מעשה וילדה כלתו כו' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן ]סוכה כח ב[
. 2 גיל הפטור והחיוב
אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה והוינן בה ואיזהו קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי שמעון בן לקיש אמר כל שניעור ואינו קורא אימא אימא סלקא דעתך גדולים נמי קרו אלא אימא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא וכמה כבר ארבע כבר חמש אמר רב יהושע בריה דרב אידי כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש תיובתא דרב יהושע בר רב אידי תיובתא לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי אמר לך רב אסי עד ועד בכלל לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי וריש לקיש לא קשיא הא דאיתיה אבוהי במתא הא דלא איתיה אבוהי במתא. ]עירובין פב א[
ומשמע דאין צריך לאמו היינו מבן שש ולמעלה מדאמרינן בעירובין ]דף פב א[ דקטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ופירשו התם ]דהיינו[ עד בן שש שנים. ]ר״ן סוכה יג א מדפ״ר[
קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. ]רמב״ם פ״ו מהל׳ סוכה הל׳ א[
ופירוש כבן חמש ששלמו לו חמש ובן שש ששלמו לו שש. ]מגיד משנה[
ומכל מקום יש לתמוה דכיון דר׳ ינאי ורבי שמעון בן לקיש דפירשו שיעורא דשאינו צריך לאמו השנוי בסוכה אמרו דשיעורא הוי כבר ארבע כבר חמש היכי דחינן להו וילפינן מעירוב ואפשר לדחוק ולומר דמדגרסינן בירושלמי בסוף פרק הישן )ה״ט( תני רבי הושעיא קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירוב של אמו משמע דסוכה ועירוב כי הדדי נינהו וקצת סעד יש לדבר מדחזינן דהא דכמה כבר ארבע וכבר חמש לא איתמר בפרק הישן דהוא דוכתיה אלמא לאו עיקר הוא. אלא דאכתי קשה דאי מעירוב גמר לא ה״ל להרמב״ם למימר כבן חמש כבן שש אלא בן שש סתמא כדפסק גבי עירוב בפרק ו׳ מהלכות עירובין )הכ״א( ומיהו רבינו אפשר דכבן שש דקאמר היינו בדאיתיה לאבוה במתא ובן חמש שלמות ונכנס לשש הוא ובן שבע דקאמר היינו בדליתיה לאבוה במתא ובן שש שלמות שנכנס לשבע הוא וכמו שפסק גבי עירוב בסימן תי״ד. ]בית יוסף סימן תרמ[
קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות. ]שו״ע סי׳ תרמ סע׳ ב[
כל א׳ לפום חורפי׳ )מג״א סק״ב(, וכ״כ גם הט״ז )סק״ב(, ולא חלקו בין איתי׳ לאב במתא לליתא במתא. גם פירשו בן ה׳ ובן ו׳ שלמות קאמר, שנכנס יום א׳ לשנת שש ולשנת שבע. אכן לכאורה קשה, שהרי השו״ע העתיק לשון הרמב״ם, והכ״מ עצמו פי׳ הרמב״ם דבן ה׳ היינו באיתא לאב במתא בן ו׳ היכי דליתא במתא. וכבר העיר על זה בא״ר )אות ג׳(. ולכן נ״ל דגם כוונתו בשו״ע כאן היא כן כמו שפי׳ הרמב״ם, שהרי העתיק לשונו ממש. ובהכי א״ש מה שהקשה המג״א סי׳ תי״ד )סק״ב(, למה כתב השו״ע שם בן ו׳ סתמא, ולא חילק בין חריף לאינו חריף כמו שחילק גבי סוכה שכתב כבן ה׳ וכבן ו׳. ולפ״ז א״ש, דלענין חריפת הקטן גם כאן לא חילק אלא בן ה׳, דהכא איירי באיתא לאב במתא. ולכן גבי עירוב, דע״כ איירי בליתא לאב במתא, דאל״כ הרי יוצא בעירוב אביו וא״צ לעירוב אמו, לא כתב רק בן ו׳. אבל גבי סוכה, שיש חילוק בין איתא לאב במתא לליתא לאב, נקט בן ה׳ ובן ו׳. ואף להשיטה דאמו אינה חייבת לחנכו ומצות חינוך אינה רק בהאב, עיין ס״ק ה׳, מ״מ משכחת החילוק דליתא במתא לענין סוכה, כגון שכל השנה אין האב בעיר ובסוכות הוא כאן, אזי צריך לחנכו. אבל רק כשהוא בן ו׳, כיון שאינו נגרר אחריו דכל השנה ליתא כאן, כנ״ל, ועיין מש״כ בחידושי בזה )כח: על גמרא ד״ה ואינו קורא אמא אמא(. והיוצא מזה וממה שכתבתי שם, דתינוק חריף ואיתא לאב במתא צריך לחנך בסוכה מתחלת שנת ה׳ שלו, ותינוק שאינו חריף מתחלת שנת ו׳. ובליתא לאב במתא, בחריף מתחלת שנת ו׳ ובאינו חריף מתחלת שנת ז׳. ]ביכורי יעקב סימן תרמ ס״ק ד[
. 3 טעם הפטור בקטן הצריך לאימו
ומדרבנן הוא דכי האי גוונא הגיע לחינוך קרינן ביה לענין סוכה וכל קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן ואין החנוך שוה בכל מקום אלא כל חד וחד לפי ענינו דהכא תלינן באין צריך לאמו וגבי ראיה ביכול לעלות וכו׳ וגבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר כדאיתא בסוף פרק לולב הגזול ]דף מב א[ ומשמע דאין צריך לאמו היינו מבן שש ולמעלה מדאמרינן בעירובין ]דף פב א[ דקטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ופירשו התם ]דהיינו[ עד בן שש שנים: ]ר״ן סוכה יג א מדפ״ר[
. 4 האכלת קטן מחוץ לסוכה
ומ״מ נ״ל דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים ול״ד לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה דהתם באכיל׳ אין איסור והיא נותנת לו ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה משא״כ כאן דהאכילה בעצמ׳ אסור והוי כנותנת לו נבילה אלא כשאוכל א״ צ להפרישו עסי׳ שמ״ג ועוד דהתם הוי מ״ע עסי׳ רס״ט. ]מגן אברהם סימן תרטז ס״ק ב[
ולכו״ע אסור להאכיל לקטן בידים חוץ לסוכה אפילו לאדם אחר דהיינו ליתן לתוך פיו או לצוות לו לאכול. ]משנה ברורה סימן תרמ ס״ק ה[
אך למה שכתבתי דאיכא איסורא באכילה חוץ לסוכה. אם כן אסור להאכיל לקטן כמו תרומה טמאה ]יבמות קיד ע״א[. עיין בתרומת הדשן סימן קכ״ה. ודוקא בצריך לאמו הוה לי׳ מצטער לישב בסוכה אבל באין צריך לאמו אסור לגדול להאכילו מן התורה. ואשה אף שאינה מחוייבת בעצמה בסוכה ואין איסור לדידה להאכיל לקטן גם כן. כדמוכח בבבא מציעא )דף י׳ ע״ב( איש דאמר לאשה אקפי לי קטן. וחשיב לה לאו בר חיובא אף שמאכלת לקטן איסור בידים במה שנעשה הקטן ניקף מזה מוכח דאין איסור מן התורה להאכיל לקטן רק במה שמוזהר בעצמו. מכל מקום מדרבנן אסור בכל גווני. ועיין בהשגות הראב״ד פרק י״ב מהלכות עכו״ם הלכה ה׳ ודו״ק. ]ע״ע באבנ״ז יו״ד סי׳ קנ״ט ג׳ וצ״ע[: ]שו״ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תפא[
ומ״מ להאכילו לכתחלה בידים חוץ לסוכה אינו נכון ]שם סק״ג[ ולא ידעתי למה אין נזהרין בזה בזמנינו ואולי מפני שבמדינתינו ע״פ הרוב הזמן קר בסוכות וקשה על הקטן לאכול בסוכה וצ״ע ]ערוך השלחן סי׳ תרמ סע׳ ב[
לענ״ד לענין ספיית איסור לקטן, שפיר יש מקום לחלק ולומר, דאף שאסור לספות איסור, אפילו לקטן שאינו בר הבנה כלל, מכל מקום איסור הנובע מעשה, אינו אסור כלל לקטן, אם לא שייך לחייבו בעשה, ולכן עד שהגיע לגיל חינוך לענין העשה, מותר להכשילו באיסור הנובע מעשה, כיון שאין לו עדיין שום שייכות להעשה…
ואם כן כיון שקטן אינו מצווה כלל במצות עשה לפני גיל חינוך, אלא יש רק איסור להכשילו באיסורים, אין כלל מקום לחייבו בסוכה, לפני שהגיע לגיל חינוך למ״ע. דכיון שלפני גיל זה, אינו שייך כלל למ״ע, ממילא אין עליו כלל איסור לאכול חוץ לסוכה, דהאיסור הוא תולדה מהמצוה. ]מו״ר הג״ר אברהם צבי הכהן שליט״א[
. 5 חיוב קטן בארבעת המינים
קטן היודע לנענע חייב בלולב. ]סוכה מב א[
קטן היודע לנענע. צ״ע אי מן התורה מדאגבי׳ נפיק בי׳ בלי שום נענוע למה לא יחנך הקטן היודע ליקח לולב בידו אפי׳ בלי נענוע ומשמע בודאי מדשיעורא דלולב שיצא מהאגד כדי לנענע בו ואי לא״ה לא יי״ח א״כ ש״מ הל״מ היא שצריך לנענע עכ״פ נענוע כל שהוא דהרי שיעורים הל״מ וא״כ מה הי׳ צריך לשנויי לעיל בשהפכו או שהוציאו בכלי תיפוק לי׳ אף על גב דאגבי׳ עדיין לא נענע בו וכעת צ״ע ועמ״ש תוס׳ לעיל ל״ז ע״ב סוף ד״ה בהודו לה׳ כי טוב וי״ל ראוי לבילה בעי׳ שיהי׳ האדם ראוי לנענע והלולב ראוי לנענוע ואז יי״ח בהגבהה בלי נענוע. ]חידושי חת״ס סוכה שם[
. 6 אם יש חובה לחנך קטן לקיים המצוה כתיקונה?
אמר רבי יהודה מעשה בהילני וכו׳ עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע״פ חכמים. מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצות ]צריך[ לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתינן ראיה בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחינוך דבעי סוכה מעלייתא, מקרא מלא דבר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו, וגדולה מזו אמרו במסכת עירובין )מ׳ ב׳( גבי זמן ביום הכפורים ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך, והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה. ]ריטב״א סוכה ב ב[
אין חינוך קטן אלא כדי להנהיגו שיהא סרוך אחר מנהגו לכשיגדיל. ]רש״י מסכת חגיגה דף ו עמוד א ד״ה קטן מיבעיא[
)כח( כיון שלא יצא מידו ש״ד - ר״ל דעי״ז אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות וה״ה אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח״כ יהא שלי כבתחלה דהו״ל כשאול כנ״ל בס״ג אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אח״כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי בשם ראב״ן. ]משנה ברורה סימן תרנח ס״ק כח[
)לו( דכתב שם, ובקיאי הדעת מחזירין אותו למקומו והתינוקות מעצמן נוטלין אותו ומברכין עליו, וכן איתא באור זרוע בשם ראב״ן, ומדשיבח אותן משמע דסבירא לה כן להלכה, ולדעה הראשונה הלא לא קיים האב מצות חינוך, אלא ודאי דסבירא לה דמצות חינוך הוא רק על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה. ואחר כך מצאתי בברכי יוסף שגם הוא כתב דמזה משמע דסבירא לה לראב״ן דיוכל הקטן ליטול לולב בלא הקנאה ]ועיין שם שרצה לדחות קצת, דאפשר דיוכל להניח קטן לברך אף שלא כדין, אבל מה יענה דהא על כל פנים האב לא קיים מצות חינוך ואמאי קרא אותן בקיאי הדעת, אלא ודאי דיצא בזה ידי חינוך גם כן[, וגם פשטיות הלשון דשולחן ערוך דכתב שפיר דמי משמע גם כן דיוכל אביו לעשות כן לכתחלה ולברך עמו ויוצא בזה מה שמוטל עליו, ומה דהביאו ראיה ברא״ש ]עיין בפרי מגדים[ כבר דחה אותו בברכי יוסף, עיין שם. ]שער הציון סימן תרנח ס״ק לו[
האם חייבים לקנות ארבעת המינים לילדים?
קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות. ]שו״ע סי׳ תרנז סע׳ א[
רש״ל כ׳ ע״ז ול״נ דהא בהדיא שנינו חייב בלולב ולא נא׳ שם שצריך לקנו׳ לו לולב כמ״ש גבי תפילין היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכן למקצת גאונים גבי ציצית גורסין אביו לוקח לו ציצית אבל בלולב תנן חייב בלולב והטעם פשוט שא״צ לקנות לו לולב בפ״ע כי לאח׳ שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו משא״כ תפילין עכ״ל. ואיני יודע מה קשיא ליה דזה מיירי ממי שידו משגת לקנות לבנו לולב א׳ יעשה כן כדי שגם בנו יכול לברך בשע׳ שהצבור אומרים הלל שזהו יותר טוב ממה שיברך אח״כ ובסעיף ו׳ משמע שאפי׳ קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות מברך על לולב היינו שלא מצד החיוב לחנכו אלא אם ירצה לעשות כן. ]ט״ז ס״ק א[
הטור והש״ע כתבו קטן היודע לנענע לולב כדינו אביו חייב לקנות לו לולב וכו׳ עכ״ל והוא תימה דהיכן מבואר שיקנה בעדם ודי שנותן להם לולב שלו ]ט״ז בשם רש״ל[ אך הכוונה כשידו משגת ]שם[ ובמקומות שהד׳ מינים בזול ובוודאי בכה״ג טוב יותר כדי שיהא לו להלל ועוד דהא קשה להקנות לקטן לולב ביום ראשון כמו שיתבאר בסי׳ הבא אמנם זהו במקומות שהד׳ מינים בזול אבל אצלינו הלואי שיהא ביד משפחה אחת לקנות לעצמם הד׳ מינים וגם זה אינו מצוי. ]ערוך השולחן סע׳ ב[
ועיין לקמן בסימן תרע״ז במ״א סק״ח דהביא מש״ג דס״ל דאפילו לדידן שמדליקין נר לכאו״א קטנים פטורין ]דנהי דמחוייב לחנכו היינו בדבר שיש בו חיוב על הגדול מצד הדין אבל בזה דגם בגדול ליכא כ״א משום הידור מצוה אינו מחוייב לחנך בו הקטן[ ואח״כ מצאתי במאירי שגם הוא כתב כן וז״ל המהדרין במצות נר לכל אחד ואחד לפי מנין בני ביתו הגדולים עכ״ל. ]באור הלכה סימן תרעה סעיף ג[
. 8 החלפת טיטול בסוכה
ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו ]רמ״א סי׳ תרלט סע׳ א[
לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו ולכן בלילה לא ישתין בכלי בסוכה וכן ליטול לנטילת ידים טוב שיטלם חוץ לסוכה אך נטילת ידים שחרית שהיא סמוך למיטתו בהכרח ליטלם בסוכה ותיכף ומיד יטול הכלי מהסוכה וכן ליתן מנעלים בסוכה אינו לכבוד ורק בלילה כשחולץ מנעליו בהכרח להניחם על הקרקע אצל מיטתו אבל שארי מנעלים לא יכניס להסוכה והאתרוג והלולב מ
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה