גשם בסוכה
1. ירדו גשמים בלילה הראשון – חייבים לאכול סוכה? 2. האם מותר להחמיר ולאכול בסוכה כשיש גשם? 3. האם יש הבדל בין פטור מחמת גשם למצטער? 4. האם יש איסור להשתמש בסוכה בזמן הגשם?
**1. יציאה מהסוכה משתסרח המקפה**
ירדו גשמים תנא משתסרח המקפה של גריסין אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשב זיקא קא מייתי ציבותא אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא אמר ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור איבעיא להו עד שיעור או עד שיאור תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד השחר תרתי אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר. : ]סוכה כט א[
תנא משתסרח המקפה של גריסין. פי׳ שממהרת ליפגם יותר וקולא היא. ]ריטב״א שם[
**2. מה בין פטור מחמת צער לפטור מחמת גשמים**
ונ״ל מדנקט כי האי גוונא דוקא כשהתחיל לאכול הוא דאינו מותר לפנות אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא אבל לא התחיל להכנס בה כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי משום באקי וסירחא דגרגושתא וברייתא נמי דנקט היה אוכל בסוכה וירדו גשמים לרבותא נקטיה דאע״ג דכבר היה אוכל והתחיל במצוה כיון שירד אין מטריחין אותו לעלות וכ״ש אם התחיל לאכול חוץ לסוכה מחמת הגשמים ופסקו שאין מטריחין עד שיגמור סעודתו זהו דעתי אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין בזה ראיה ברורה ]ר״ן סוכה יג א מדפי רי״ף[
במשנה כל ז׳ ימים עושה סוכתו קבע כו׳ ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, משמע דגם משום מצות ישיבת סוכה אף שלא בשעת אכילה ושינה אסור לפנות עד שתסרח המקפה, ולכן אין הכרח למ״ש הר״ן ז״ל לדייק דדוקא אם התחיל לאכול אמרו שיעור זה אבל ברוצה להתחיל לאכול בבית רשאי אף קודם שיעור שתסרח כו׳ ולמ״ש אין זה ראי׳, וגם בל״ז לדברי הר״ן צ״ל דבכל מצטער יש חילוק זה דכשהוא כבר בסוכה צריך להיות מצטער טפי שיהי׳ מותר לצאת מן הסוכה משאם לא נכנס עדיין בסוכה, ולא משמע כן בגמ׳ לעיל גבי מצטער ע״ש ואין להאריך ]שפת אמת סוכה כח ב[
תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות, ומינה שאם לא היה אוכל עדיין וראה גשמים באין ושמים מתקדרין בעבים שאוכל חוץ לסוכה ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל סעודתו. ]ריטב״א סוכה כט א[
ואמר רבא ]כ״ו א׳[ מצטער פטור מן הסוכה פי׳ שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער ושיעור לצער כדתנן ]כ״ח ב׳[ ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפה ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבבו ואם מצטער באותו ענין שבצער הזה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו ]ספר יראים סימן תכא[
וכן משמע בגמרא דגרסינן אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשיב זיקא וקא מייתי ציבי אמר ליה רב יוסף פנו לי מנאי מהכא אמר ליה אביי והאנן משתסרח המקפה תנן אמר ליה לדידי כיון דאניני דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי. שמעינן דמשערינן לפי דעתו של אדם דכל אימת דהוי לגביה צערא יוצא מן הסוכה ומיהו צריך להיות דבר שבני אדם מצטערים בו כמו גשמים וכדומה דאי לאו הכי לא יוכל למימר מצטער אני כמ״ש בסימן שאחר זה ]דרכי משה סימן תרלט אות ז[
**3. גשם בלילה הראשון**
ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי׳ יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות ]רא״ש מסכת ברכות פרק ז סימן כג[
ותימה דאמרינן בסוכה )פ״ב דף כז. ( אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט״ו ט״ו מחג המצות וי״ל דה״פ שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל יום טוב צריך לאכול וא״ת מנ״מ אם צריך לאכול בשביל יום טוב או בשביל סוכות ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יום טוב שפיר אבל אם בשביל סוכה ביום טוב ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט״ו ט״ו מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך ]תוספות ברכות מט ב ד״ה אי בעי[
עוד שאלת ליל ראשון של סוכות שירדו הגשמים או המצטער אם חייב על כל פנים לאכול כזית או כביצה בסוכה כיון שאין כ״כ צער באכילת שיעור ביצה או לא, תשובה נראים לי הדברי׳ שאין המצטער ואשר ירדו עליו גשמים חייבים עד כדי שתסרח המקפה לאכול בסוכה. דמלת תשבו כעין תדורו אמרינן. ולעולם לא חייבה התורה לאכול בסוכה אלא כדרך שעוש׳ אדם בביתו. דאם איתא לא אפשר דלא לימרו הכי בגמ׳. והא דילפי׳ רבנן ט״ו ט״ו מחג המצות לאו למימרא שיהא חייב על כל פנים לאכול בסוכה לילה הראשון אפי׳ במקום צערא. דמצטער פטור הוא. אלא דהיכא דלא מצטער חייב לאכול בלילה הראשון ותו לא מיחייב… ]שו״ת הרשב״א חלק ד סימן עח[
שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשון של סוכות ואפילו ירדו גשמים שינת עראי מיהת, ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל בלילה הראשונה הכתוב קבעו חובה מגזירה שוה דט״ו ט״ו מחג המצות, והא ליתא כלל לפום האי דכתיבנא שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל ראשון של פסח, דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה, ותו דאם כן היכי סתים לן תנא לקמן שאם ירדו גשמים יצאו מן הסוכה ולא חילק בין ליל הראשון לשאר ימים, אלא ודאי דהא ליתא כלל, ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מודה על האמת, מפי מורי נר״ו. ]ריטב״א סוכה כז א[
וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין )טור ור״ן והרא״ש(, ויקדש בסוכה )כדי( שיאמר זמן על הסוכה. ]רמ״א סי׳ תרלט סע׳ ה[
אבל בתוס׳ כתוב שם כגון אם ירדו ואכל חוץ לסוכה ופסקו הגשמים שחייב וכמ״ש הרשב״א דכשיורדים גשמים אין שם סוכה עליו וש״ע השמיטו לפי שהרשב״א וסמ״ג וא״ז וש״פ חולקים ע״ז ואמרו משום י״ט סגי כזית ואפי׳ בכביצה פת דלא בעינן סוכה ודעת התוס׳ עיקר. ]באור הגר״א אורח חיים סימן תרלט סעיף ה[
לילה הראשונה של סוכות חובה לאכול בסוכה כמו לילה ראשונה של פסח. ונפק״מ אם יורדין גשמים צריך להמתין בסעודתו עד שעת הכושר לאכול בסוכה ואסור לישן כל הלילה שמא יהיה עת ראויה לאכילה, ואם לא פסקו הגשמים יאכל בביתו, אבל בסוכה לא יאכל אפילו בלילה הראשונה בעת שהגשמים יורדים דאז אין שם סוכה עליו. ]מעשה רב אות ריז[
דאף שהוא מצטער מחמת הגשם וכל מצטער פטור מסוכה סבירא ליה להרמ״א כדעת הפוסקים דסוברין דבלילה ראשונה אף מצטער חייב וטעמם דכיון דגמרינן ט״ו ט״ו מחג המצות לגמרי גמרינן מה התם בכל גווני חייב אף בסוכות כן. ודע דיש עוד מגדולי הראשונים דסבירא להו דגזרה שוה זו לאו להכי אתיא ואין לחלק בין לילה הראשונה לשאר ימים וע״כ הכריעו כמה אחרונים דאף דמחוייב לאכול בסוכה מחמת ספק ברכת לישב בסוכה לא יברך דספק ברכות להקל עוד כתבו דראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם דאם יעבור יכנס לסוכה ויברך ברכת לישב בסוכה ויאכל ויוצא בזה המ״ע לכו״ע ויש מאחרונים שכתבו דאין כדאי להמתין כל כך דאם ימתין עם אכילת ב״ב הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת יום טוב יותר מזה ]שע״ת[ וכן בא״ר ופרי מגדים לא הזכירו שיעור חצות רק כשעה או שתים ואם לא פסקו יעשה אז קידוש בסוכה כמו שכתב הרמ״א. ]משנה ברורה סימן תרלט ס״ק לה[
**4. אסור לשבת בסוכה בזמן הגשם? **
תשובה בסוכה )דף כ״ח( תנן ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הד״ד לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ופרש״י שם כלומר כשירדו גשמים בחג סימן קללה הם. ובשו״ע או״ח )סימן תרל״ט( ברמ״א שם כתב דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיין שם. וקשה לי ע״ז כיון דקיי״ל דעצי סוכה וכ״ש סכך גופא אסור בהנאה כל שבעה כדדריש ר״ע מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לד׳ בסוכה )דף ט׳( וא״כ איך מותר לישב בה בשעה שפטור מסוכה הא איסורא נמי איכא דמתהני מסוכה בעידן דליכא מצוה שפטור מחמת הגשמים. ]שו״ת עונג יום טוב סימן מט[
ק״ל הא מקשי׳ סוכה לחג כדאי׳ לעיל שחל עליה שם שמים וא״כ נימא כאן בסוכה ג״כ דהזמנה מילתא היא כמו בקרבן חגיגה דקי״ל בקרבן אם אמר ה״ז קרבן דהוה קדושת הגוף ה״נ נימא בסוכ׳ ומנ״ל לחלק בינייהו דהא קיי״ל אין היקש למחצה כ״ש כאן דרחמנא אקשינהו בפירוש ונראה דדעתו בזה דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה דא״כ נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף אלא ע״כ דה״ק קרא חג הסוכות תעשה לך ז׳ ימים דדוקא בזה יהיו שוים לענין ז׳ ימים שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה בזה דוקא שוים ולא לדבר אחר ואף ע״ג דאמרי׳ לעיל דלרבנן דרשינן עשה סוכה אפי׳ ביום ז׳ היינו לענין תעשה לך אבל לענין ההיקש לחג הוי היקש לכל ז׳ הימים וע״כ נראה פשוט שמ״ש אין נאותין מהם לדבר אחר היינו דרך ליטול משום שבזה תבטל קדושתה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עלי׳ או להניח עלי׳ שום דבר כיון שעדיין קדושת׳ עלי׳ וכ״כ סי׳ תקי״ח בש״ע אלא דכאן כ׳ בשם הר״ן שני דיעות אם מותר להריח בהדס ואי נימא דמריחא אקצייה כמו בהדס שבלולב א״ד דשאני הדס שבלולב שהוא צריך למצותו ואי אפשר בו אלא לריחיה שהוא עומד אקצייה אבל הדס שבסוכה כיון דאפשר ליה בעצים בעלמא מעשה עץ בלבד משמש ומהבערה בלבד אקצייה שלא יפחות אבל מריחי׳ לא אקצייה עכ״ל ורמ״א מביא בזה בסוף הסי׳ וממ״ש מוכח להיתר בזה נ״ל. ]ט״ז אורח חיים סימן תרלח ס״ק ג[
ונראה דלא קשה מידי דהא קיימא לן בגדי כהונה במקדש ניתנו ליהנות בהם אפי׳ שלא בשעת עבודה. וכתבו התוספות בפרק התכלת ]מנחות מ ע״ב[ לענין ציצית בלילה דמותר כלאים כמו בבגדי כהונה במקדש דשלא בזמנו לא דמי למדינה ועיין שם. ועל כן הכי נמי בתפילין מותר ליהנות בהם דרך מלבוש אפילו בשבת דלאו זמן תפילין. ומכאן נראה לי ראיה להתיר לישב בסוכה כשהגשמים יורדים תחת השלאק. ולא כמו ששמעתי בשם גדול אחד שפקפק בדבר ]עי׳ שו״ת עונג יום טוב סי׳ מ״ט[ משום דאסור ליהנות מעצי הסוכה מהקישא דחגיגה ]ביצה ל ע״ב[. ולהנ״ל פשוט דמותר מתוך שהותרה ישיבה בשעת מצוה. ומלבד זה יש עוד טעמים בסוכה להתיר ואין להאריך במקום זה ואין כאן מקומו ]שו״ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תא[
מה שנספקת היושב בסוכה כשהגשמים יורדין יעבור בבל תוסיף. וברמ״א ]סי׳ תרל״ט סעי׳ ז׳[ כתב דהוה רק הדיוט. לפי עניות דעתי ענין בל תוסיף אינו אלא באותו מעשה עצמו בתוספות. כגון חמשה פרשיות בתפילין אין שינוי במעשה רק מוסיף פרשה. וכן הישן בשמיני בסוכה אין חילוק במעשה השינה רק מוסיף יום. אבל זה שינוי במעשה הישיבה. שהתורה אמרה דירה של הנאה לא דירה של צער. ודומה למה שכתבו התוספות ]סוכה לא ע״ב[ באוגד שלא במינו לא חשיב תוספות לרבנן משום דאין יוצא בלקיחה אלא דרך גדילתו והאגד נוטל שלא כדרך גדילתו. הרי דכשיש שינוי במעשה אין בל תוסיף ]שו״ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תסז[
**5. הפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט**
וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות )הגה״מ פ״ו(; וכשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים, אל יבעט ויצא, אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו. )מהרי״ל(. ]רמ״א סי׳ תרלט סע׳ ז[
בסוכה נמי תרתי איכא א׳ דגוף המצוה דישיבה בסוכה מצוה של חובה וא״כ שייך וצונו אך דלענין הברכה ל״ח היסח הדעת וכאלו לא הפסיק דמי ול״ש ברכה אמנם כשאוכל דאז יש קצת מצוה באכילה בסוכה לבד גם זולת מצות ישיבה מפאת דרשה דט״ו ט״ו מחג המצות שהוא מצוה של רשות ]ונפ״מ דאפי׳ בירדו גשמים דאין חיוב ישיבה בסוכה היי״ד ישיבה בעלמא אבל באכילה אף על גב דחובה ליכא מ״מ אם יושב מקיים מצוה כמו בליל ראשון של חג דחייב לאכול בסוכה אפי׳ בשעת גשמים אך דאז יש חובה ובשאר ימים רשות דלגבי מצוה זו של רשות דילפי׳ ט״ו ט״ו מחג המצות לא בעינן תשבו כעין תדורו. ולע״ד ל״ש בזה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דזה שייך דוקא בלא שעת אכילה דאז בעי׳ תשבו כעין תדורו אם יושב בשעת גשמים ליכא מצוה כלל משא״כ בשעת אכילה דאיכא מצוה של רשות דלענין זה לא בעינן כעין תדורו לא נקרא הדיוט ואדרבא מצוה קעביד ובזה א״ש מנהג צדיקים ששמעתי וראיתי דבשעת הגשמים באמצע סעודה אפי׳ ברבוי גשמים אין יוצאין מן הסוכה ולהנ״ל א״ש[ ]שו״ת ארץ צבי חלק א סימן צח[
* וכל הפטור מן הסוכה וכו׳ - זה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד איסור כמו במצטער דהוי חילול יום טוב ואפילו בחוה״מ חייב לכבדו אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר כמו ר״ג שהחמיר על עצמו בדלי של מים ואמר העלום לסוכה ]פ״ת בשם עולת שמואל סי׳ צ״ח[:
* הדיוטות - עיין במ״ב וכתב בספר בכורי יעקב נ״ל דמה דאמרינן שאינו אלא מעשה הדיוטות ואינו מקבל שכר זה דוקא כשפטור בעת הישיבה כגון שמצטער וכדומה ובפרט בגשמים כיון שהם כשפיכת כוס על פניו שרבו הראה לו שאינו רוצה בעבדותו והוא רוצה לכוף רבו לעבדו שאין זה ד״א אבל מי שפטור משום טרחה לחזור לסוכה כגון בפסקו גשמים בלילה או באמצע סעודתו או בהולך לסוכת חבירו לזה יש קבול שכר עליו דלא גרע משותה מים בסוכה דאמרינן הרי זה משובח אף שפטור מן הדין וכנ״ל וכ״ש זה שבשעת ישיבה מקיים מצות סוכה כראוי רק שלכתחלה לא היה מחוייב לילך לשם ולכן גם הגהת מיימוני לא כתב רק כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא דמשמע שבעת ישיבתו פטור עכ״ל ועיין לקמן בסימ
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה