אכילה בסוכות של פיצריות ומסעדות
1. האם סוכה שנבנתה ברחובה של עיר כשרה? 2. האם סוכה צפופה ולא נוחה כשרה?
**1. צער בסוכה מחמת זבובים או ריח רע**
רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורים מצטער הוא פטור משמשיו לא. ]סוכה כו א[
למגנא בכילתא - ואף על פי שיש לה גג וגבוהה עשרה, והוי כאילו חוץ לסוכה. משום בקי - צינצל״ש +זבובים קטנים. + סרחא דגרגישתא - קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה. מצטער - שהסוכה מצערתו. ]רש״י[
**2. טעם הפטור במצטער**
ויש לשאול למה נכתב האזרח כלל, שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן, וכל מאי דאמרינן בכל דוכתא תשבו כעין תדורו מהכא נפקא לן, דהאי קרא גלי לן דמאי דכתיב תשבו אינה ישיבה כל דהוא אלא ישיבה כעין דירה, כענין וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואחרים בכתוב. ]ריטב״א סוכה כח ב[
ויתכן שיאמר כל אשר כאזרח רענן בביתו, להוציא מפרשי ימים והולכי על דרך. ]רמב״ן ויקרא פרק כג פסוק מב[
הולכי דרכים ביום - כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער. ]תוספות סוכה כו א[
ולפ״ז הא דחולה פטור מן הסוכה הוא רק אם ינצל מן החולי ע״י שלא ישב בסוכה … אך כל זה לשיטת התוס׳ … דפטור דמצטער נפיק מתשבו כעין תדורו. אמנם שיטת הרמב״ן ז״ל… דטעם דמצטער והולכי דרכים ושומרי פירות דפטורין נפיק מקרא דהאזרח דהוא משורש אזרח רענן והיינו שיהיה בהשקט ומנוחה אבל כשהוא טרוד בהליכה או שיש לו צער פטור. ולשיטה זו נ״ל דמצטער פטור אפילו אם לא ינצל מן הצער ביציאתו מן הסוכה ודלא כדעת המרדכי. ושיטת הרמב״ן ז״ל בזה היא שיטה חדשה וחידוש שלא הבואה בשו״ע. ]חלקת יואב דיני אונס סי׳ ז בהג״ה[
**3. סוכה שנבנתה במקום בו בהכרח יהיה צער**
ומיירי באכסניא דאי בביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער א״נ ]גרגישתא[ היא גופסית וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח. ]רא״ש מסכת סוכה פרק ב סימן יב[
ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה. ובאכילה אין צער וסכנה לא יצא ידי חובתו דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי. ]יראים סי׳ תכא[
מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו )אבל בלילה ראשונה אפי׳ מצטער חייב לאכול שם כזית( )כל בו(; איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני. הגה: ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא״א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי׳ בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו. ]שו״ע ורמ״א סי׳ תרמ סע׳ ד[
**4. סוכה שאפשר לאכול בה ואי אפשר לישון בה**
מ״ש במרדכי פ׳ הישן דאם עשה סוכה בתחלה במקום הראוי להצטער בשינה לא יצא י״ח כלל אפי׳ באכילה אינו נ״ל כלל דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע״ז קאמר דתהא כעין דירה ואה״נ דאם עושה ב׳ סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ״מ נפיק בה ידי חובת אכילה ובהכי אזדא לה הוכחת הרב תה״ד סי׳ צ״ב דמי שאינו יכול לישן בפישוט ידיו ורגליו דלא הוי מצטער וחייב לישן בה וקמוכח לה משיעור סוכה שהוא ז׳ טפחים ומדברי המרדכי הנ״ל ובאמת הדבר תמוה מאוד והחוש מוכיח דאין לך צער גדול מזה ובודאי דלכתחלה אין לו לעשות סוכה בענין זה כדי שיהיה מצטער ופטור מן הסוכה אבל אם הוא ביום טוב וכבר נעשה או שאין לו מקום לסוכה אחרת יותר גדולה נ״ל לע״ד אחר בקשת המחילה מכבוד תורת הרב ז״ל דאינו חייב להצטער ולישן בסוכה בלי פישוט ידיו ורגליו כדרכו כל השנה וכלל גדול אמרו תשבו כעין תדורו וכיון שבדירתו ודאי אין אדם ישן באופן זה אף בסוכה אינו חייב לישן בה בזה האופן ועוד אמרו דבשינה אפי׳ גשמים כל שהוא הוי צער לפטור והראיה מהמרדכי הנ״ל היא גופא צריכה ראיה אדרבא כיון דקי״ל סוכה דירת עראי בעינן וכר׳ עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי׳ שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ״ה עשאה ר״ע כדי לאכול שם ש״מ דאף שאינה ראויה לישן בה יוצא בה י״ח אכילה והנלע״ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד׳ אמות או סגי בז׳ טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד׳ אמות כדאשכחן לענין ד״א ברה״ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה להכי סגי בז׳ טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקי״ל כרבנן ובהישן אמרינן כל האזרח מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה א׳ פירש״י דמשמע סוכה א׳ לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואין ספק דאף דבאכילה ראויין לאכול זה אחר זה דהיינו שיאכלו אלף או רבוא כאחד ואח״כ אלף או רבוא אחר אבל לענין שינה כיון שעיקר מצות שינה לסוכה היא איש ואשתו א״א לשני אנשים ונשותיהם לישן בסוכה אחת ואי בהפסק מחיצה אינה סוכה א׳ אלא כמה סוכות ולפי סברת המרדכי הנ״ל אף מצות אכילה לא יצאו א״ו לאו מילתא היא ולמאי דחזיא מיהא נפיק בה הנ״ל. ]שו״ת חכם צבי סימן צד[
**5. איך בנו סוכות באזורים קרים באירופה? **
ובעיקר דברי הלבוש שאף בעת הקור שאינו ישן בסוכה. מכל מקום הסוכה צריכה שתהי׳ ראוי׳ לשינה. קשה לי דמה נפקא מינה אם אינה ראוי׳ לשינה מחמת גנבים או מחמת הקור. ואין לומר שאני קור שהזמן גורם. ודומה למה שכתבו תוספות ריש חגיגה ]ב ע״א[ לבית שמאי דאין עולת ראי׳ קריבה ביום טוב. מכל מקום לא חשיב לא חזי בראשון כיון שהוא רק מחמת הזמן. ליתא דהכא הזמן גורם שיהי׳ קור בסוכה והוא חסרון בסוכה. דומה לטמא שרץ בראשון שיוכל לטבול. ואי לאו שטבול יום אסור לכנוס למקדש. הי׳ מחויב לטבול ולראות. דומה למה שאמרו ]פסחים סט ע״ב[ ערל שלא מל בערב פסח ענוש כרת. רק משום שיהי׳ אסור עד הערב. אם כן הוא רק לזמן. אך משום שהזמן גורם טומאה בגופו. הכי נמי הזמן גורם קור בסוכה. ואמת לפי מה שכתב המגן אברהם ]סי׳ תרל״ט סק״ז[ שדוקא אם אין לו כרים וכסתות כראוי חשיב מצטער. ע״כ יש לומר שחשיב ראוי אם יהי׳ לו כרים וכסתות. אך הרב בשלחן ערוך ]שם סעי׳ ח׳[ כתב דהוא הדין אם אין מקום בסוכה להניחם תמיד רק צריך להוציאם בעת האוכל חשיב מצטער. ואם כן תחשב חסרון בסוכה.
ד( ואמת שלפי מה שכתב הלבוש הטעם משום אינו ראוי לבילה הכא חשיב ראוי לקיים המצוה בשלימות. שלאחר שהכניס הכרים והכסתות שוב אינו מצטער בשינה. וכן לאחר שהוציאן שוב אינו מצטער באכילה. אך הא דראוי לבילה הוא משום דלכתחילה מחויב לבלול. ובכל מקום דמדמי הש״ס לר׳ זירא הוא כן. או במקום דמיותר קרא כגון הא דנדרים )דף ע״ג ע״א( ושמע אישה פרט לאשת חרש אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה. אבל בנידון דידן דמותר לכתחילה לאכול בזו ולישן בזו וליכא קרא מיותר. מהיכי תיתי לומר דבעין שיהי׳ ראוי לקיים המצוה בסוכה אחת. רק שנאמר דכהאי גוונא גם דירת ארעי לא מקרי כיון שאינו ראוי לדור בה עיקר הדירה אכילה ושתי׳ ולינה. ואם כן גם בזמן הקור נאמר שהרי אינה ראוי׳ לדור בה בלא צער שצער הוא לו להכניס בכל פעם כרים וכסתות.
ה( ולעניות דעתי טעם ספר יראים לאו בראוי לבילה תליא. אלא דתשבו כעין תדורו כתיב. וכיון שאין אדם עושה בית שלא יהי׳ לכל תשמישו אכילה שתי׳ ושינה. כמו כן אין מצוה בעשיית סוכה כזו ]כהאי גוונא שומרים בשדה פטורין מן הסוכה משום תשבו כעין תדורו ]כו ע״א[. פירש בספר יראים ]שם, דף רמ ע״א[ שאין אדם עושה בית בשדה[ וע״כ כשהזמן קור שאי אפשר לעשות סוכה שלא יהי׳ קר. נאמר להיפוך. כשם שאם הי׳ לאדם סיבה שלא יוכל לישן בבית. מכל מקום לא הי׳ מונע מלבנות בית לאכילה ושתי׳. כמו כן חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי׳. כמו כן חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי׳. אף שאינו יכול לעשות לשינה. ולפי זה כשהעת קור אינו מחויב לעשות סוכה ראוי לשינה. מכל מקום אינני כדאי לחלוק מסברא על הלבוש לענין מעשה. ובפרט שהמגן אברהם הביאו ]סי׳ תר״מ סק״ז[. ]שו״ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תפ[
ודבריו צריכין ביאור דא״כ במדינות החמות שמצויים שם זבובים בכל מקום ולהיפך במדינות הקרות שהקור גדול וכמעט מהנמנעות לישן שם נפטור את עצמינו לגמרי מן הסוכה אך העניין כן הוא דהתורה אמרה תשבו כעין תדורו שתהיה הסוכה כביתו ודירתו ודבר ידוע שהאדם שעושה לו דירה יחפש אחר המקום היותר הגון ואם יהיה מקום הגון ומקום שאינו הגון יבחר במקום ההגון אבל אם כל המקומות אינם הגונים בהכרח לעשות לו דירה איך שהוא וכמו כן בסוכה אם כל המקומות אינם הגונים מפני החום או מפני הקור פשיטא שמחוייב לעשות סוכה איך שיכול אמנם כשבידו לברור כגון שבמקום זה שולט הרוח או הריח רע או זבובים ופרעושים ובמקום אחר אינם נמצאים מחוייב לעשות במקום שאין נמצאים ואם עשה במקום שנמצאים לא יצא ידי חובתו דאין זה כעין תדורו ולכן אין לעשות סוכה ברשות הרבים דאין אדם עושה דירתו ברשות הרבים אמנם בסימטא נראה דמותר דאע״פ שיש לחוש לגנבים שיגנובו החפצים מ״מ הוי דירה שיכול להכניסן לבית והרי גם בחצרות מצויים גנבים וזה שכתב רבינו הרמ״א דבמקום דמתיירא מלסטים או מגנבים לא יצא ידי חובתו זהו כשיש חשש שיפגועו בגופו דמקום כזה וודאי אינו ראוי לישן כלל אבל לא מפני גניבת חפצים. ]ערוך השולחן אורח חיים סימן תרמ סעיף ט[
**6. חילוק בין סוכה גרועה מצד עצמה לבין סוכה טובה אלא שהאדם מצטער**
ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י״א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים )מרדכי פ׳ הישן(; ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת. ]רמ״א סי׳ תרלט סע׳ ב[
כ״מ בריש ערכין דאמרינן דכהנים פטורים בעידן עבודה ע״ש וצ״ע דבסוכה דף כ״ח סד״א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ״ל דנשים פטורות וי״ל דמ״מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה״ל מצטער ופטור לישן שם וכ״כ של״ה ע״ש. ומ״מ צ״ע דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישון לא יצא כמ״ש סי׳ תר״מ סי״ד בהג״ה וא״כ אם אין לו סוכה מיוחדת לא יצא כלל וע״ק דבגמרא אמרינן שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א׳ ע״ש וצ״ל דמ״מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה ומ״מ הוא פטור דמקרי מצטער. ]מג״א ס״ק ח[
**7. האם אכן יש היתר למצטער מחמת עצמו? **
על הטעם הזה ק׳ א״כ גם על האכילה לא יצא עד שתהיה לו סוכה מיוחדת כמ״ש המרדכי הביאו רמ״א בסי׳ תר״מ דאם עשה סוכה במקום המצטער בשינה אף ידי אכילה לא יצא ונלע״ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמר׳ דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור״ח שהלכו לקבל פני ר״ג היו ישנים חוץ לסוכה וה״נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקכ״ט ונשים פטורות מן הסוכה א״כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע״כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי׳ אם אשתו איננה טהורה מ״מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאית׳ בגמ׳ שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא״ר יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה כנ״ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו. ]ט״ז סי׳ תרלט ס״ק ט[
ונ״ל דתרווייהו הם אמת דתרי גווני צער יש הא׳ אם מצטער מחמת סוכה דוקא דהסוכ׳ מביא׳ לו צער כשיושב שם אז אין שייך פטור מחמת טירדא דאדרבא בזה זוכר טפי מצות סוכ׳ כיון שהוא מוכרח לישב במקום שהוא צער לו כדאי׳ בסי׳ תרכ״ה דע״כ צווה הש״י לעשות סוכ׳ בתשרי ולא בניסן כי בתשרי הולכין שאר אנשים מן הסוכה כו׳ בזה אמרינן שאינו פטור אא״כ יש לו מקום שיוכל להנצל אבל שאר טירדא דבא לאדם צער מצד אחר כגון חולה או שאר צער הגוף שאין לו ניחותא טפי בבית מסוכה אפ״ה פטור מצד טירדא דזה אינו יכול להתכוין לסוכ. ]ט״ז אורח חיים סימן תרמ ס״ק ח[
**8. סוכות בר. חוב**
)י( או בשינה. פי׳ במקום דליכא צינה )מג״א סק״ו(. וכוונתו דאי איכא צינה א״כ בלא״ה אינו יכול לישן בה ולא מיפסל לאכילה. וא״ל דא״כ אדרבא יפטור מלאכול בה כיון דאינו יכול לישן בה מפני הצינה, ע״ז תי׳ בפמ״ג )א״א שם( כיון שאי אפשר בענין אחר לא נפסלה הסוכה לאכילה. ולענ״ד זה דוחק. ויותר נראה מה שתירץ המחה״ש על זה, דצינה מקרי כצער הבא במקרה כיון שיכול לשמור ע״י כרים וכסתות, ולכן אפילו באין לו כרים וכסתות לא מפסלה הסוכה בהכי לאכילה. ולכן נ״ל שמי שעשה סוכה סמוך לנהר, באופן שאפילו ע״י כרים וכסתות
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה