פסיקה שמיימית
לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה ]דברים ל, יב[
. 1 איך נוהגים כשיש מחלוקת בין המקובלים לפוסקים? . 2 כיצד יכריע אליהו הנביא, כשיבוא, הלכות? . 3 האם ניתן לפסוק הלכה על פי חלום או נבואה?
. 1 לא בשמים היא
תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת אשכחיה רבי נתן לאליהו אמר ליה מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא אמר ליה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני.
]ב״מ נט ב[
]והטעם ש[בחרה התורה למסור הכרעת הספיקות לחכמים, ולא מסרה לנביאים, לסיבות רבות, שהדבר ברור שאין הנביאים מתנבאים בכל עת, ואם כן מה נעשה בימים אשר היה דבר ה' יקר אלינו. ועוד שגלוי וידוע היה לפניו, שהנבואה לא שופעת אלינו תמיד, אבל יגיע עת שיגרמו עונינו לסתום חזון ונביא, ואם הכרעת הספיקות תהיה נמסרת לנביאים, מה נעשה בזמן אין חזון נפרץ, נשוטט לבקש את דבר ה' ולא נמצא. ולכן חכמתו גזרה שתימסר ההכרעה לחכמים אשר לא סר ולא יסור, כמו שהובטחנו על זה )דברים לא כא, שבת קלח ב( כי לא תשכח מפי זרעו. ועוד שאין נבואת הנביא שצותנו התורה הימשך אחר דבריו, בענין שלא יהיה אפשר שיפול בו ספק אם היא אמיתית אם לאו, כמו שיתברר לפנינו. ולכן בחרה התורה יותר, שתימסר ההכרעה לחכמים שיסכימו עליה בטעם וראיה, משתימסר לנביא, אחר שלא יתאמתו דבריו כי אם מצד האות, ואותו אות אפשר שיהיו דברים בגו.
]דרשות הר״ן דרוש יא[
ורצו בזה, שכבר זכו בתורה שנתנה מסיני, והתורה הוא שכל עליון פשוט, יותר מן בת קול. ואין התורה שהיא שכל עליון פשוט, הולכת אחרי פרטי חכמים, לומר כי החכם הזה מפני שחכמתו יותר, ראוי שתהיה הלכה כאותו חכם. ולכך אמר כי אמרו כי כבר זכינו בתורה שנתנה מסיני, ואין התורה הולכת אחר פרטי זה או זה, רק אחר הכלל שאין לו שנוי, לא אחר הפרט, ואחר זה הולכין. ולכך אמרו ׳אין אנו משגיחין בבת קול׳. ואין הפירוש שהלכה כרבי אליעזר מפני הדין בעצמו, כמו שהתבאר למעלה. וכך מוכיח הלשון, דלא הוי שייך לומר ׳מה לכם אצל רבי אליעזר וכו׳׳ אם היה אומר שהדין שלו אמת, יהיה האומר מי שהוא, הרי הדין אמת. רק שאמרה הבת קול שיש ללכת אחרי דברי רבי אליעזר בכל מקום, שכל כך הוא גדול בתורה, ונתן לרבי אליעזר חשיבת מעלה זאת, כי כל כך גדול הוא בחכמה, עד כי יש לעשות דבריו בכל מקום שתהא הלכה כמותו. ודבר זה לא רצו לקבל, רק ״אחרי רבים להטות״, וזה מצד התורה, שהיא שכל עליון פשוט, דכתיב בתורה ״אחרי רבים להטות״.
]ספר באר הגולה באר הרביעי פרק ד[
. 2 הכרעת הלכה כבית הלל על פי בת קול
אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
]עירובין יג ב[
רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול - וא״ת ומ״ש דלא קי״ל כבת קול דר״א אלא אמרינן בכל דוכתי דשמותי הוא ואין הלכה כמותו וכבת קול דב״ה קי״ל דהלכה כב״ה וי״ל משום דבת קול דר״א לא יצאה אלא לכבודו שאמר מן השמים יוכיחו כדאמר התם א״נ בההיא בת קול שהיתה כנגד רבים דרבנן הוו רובא דודאי אין הלכה אבל כבת קול דב״ה קי״ל משום דהוו ב״ה רובא אלא דב״ש מחדדי טפי וא״ת ודלמא רבי יהושע נמי דוקא התם קאמר דאין משגיחין כדפירשנו אבל בעלמא לא וי״ל מדנקט ר' יהושע האי לישנא ואמר לא בשמים היא ש״מ דבכל דוכתא אית ליה דאין משגיחין.
]תוספות יבמות יד א ד״ה רבי יהושע[
. 3 איך מכריעים במחלוקת בין המקובלים לפוסקים?
אשר שאל יהודה גבר באחיו בנותן מטתו בין צפון לדרום. כמעיד לפי תומו וסיפר אחר מטתו של ת״ח יחיד בדורו א״מ רבינו ז״ל שעשה מעשה כדברי הזוהר. ולא כפירוש הפוסקים ז״ל. ועמד כפניך כחומת ברזל מ״ש הוא ז״ל. בתשו' ל״ו בספרו דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים והמקובלים על הפוסקים יש לסמוך כו'. ובקשת לידע אם שמעתי מפיו הקדוש דבר בזה, הנה על מה שלא שמעתי. מוכרחני לומר לא שמעתי, איברא אני תמה לרוחב לבבו כלב הארי. במה נסבכת. ולשאול דבר כזה לא הוצרכת. דאטו מי לא שני לך בין היכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים להיכא דליכא פלוגתא. שגדר המחלוקת הוא שחולקים יחד איש פני רעהו. ר״ל שראה האחד דברי חברו וחלק עליו. שעדיין מחלוקת במקומה עומדת. אפי' שראו אותן הפוסקים דברי הזוהר והמקובלים. לא חזרו בהן אלא מורין מתוך משנתן. על פי ההכרח אשר מצאו וראו בדין ההוא מדרך שיטות התלמוד שהוא מסורת לישראל. שעמודי ההוראה נכונים עליו, וכן יפה לנו ולא נטוש תורת אבות ואין לחוש בהיות דברי המקובלים בהיפך. מטעם שאין לנו עסק בנסתרות להכריע ע״פ הסוד בדין מהדינים. שהרי אין ספק שאלו ואלו דא״ח =דברי אלקים חיים=. כולם נתנו מרועה א'. ולכל א' יש פנים בתורה בנגלה ובנסתר. ולא בשמים היא. שאפי' בבת קול אין משגיחין לקבוע פסק הלכה. על כן אין לנו לילך כי אם דווקא אחר דעת המרובין. שהיא המוסכמת בתלמוד. או מתבארת על פי דרכיו ומהלכיו וסוגיותיו. והדעת הנמצא בהיפך במקובלים. אף על פי שמראה פנים לדבריו בסתרי תורה. לא חיישינן ליה למיעבד עובדא כוותיה. דכיחידאה דיינינן ליה כאילו נשנה בברייתא דלא מיתניא בי ר״ח ור״א, וכמו שהוא אצלינו גם בדברים שחלוק התלמוד הירו' משלנו. וכמו שתאמר שהדבר האמור בזוהר שלא כתלמוד שלנו. הוא מדברי רשב״י שהחבור הקדוש ההוא מיוחס אחריו. והעולה משיטת התלמוד הוא על פי דעת חבריו החלוקים עליו. וגם להם טעמים עליונים על פי הקבלה הקדושה. אלא שאין בתלמוד מקום ביאורם. ובשביל זה אין חוששין בכל מקום שהזוהר חלוק להדיא על תלמוד שלנו. והוא פשוט ומבואר.
אמנם דווקא באופן זה כשאין לנו לנטות ממשעול המחלוקת. ואין אנו יכולין להשוות בין התלמוד והמקובלים שעל כרחנו אנו צריכים אז להחזיק במחלוקת כזו שהיא לשם שמים שסופה להתקיים. ובענין כזה אין ספק שגם בעל הזוהר עצמו דרב גובריה. לא עשה מעשה כדבריו. כמבואר במקומות הרבה מהתלמוד. ואין צורך להאריך בזה. וידוע שאין ענין הספר הקדוש ההוא רק לבאר דעתו ע״פ הסוד. ולא לקבוע הלכה במקום שחולקין עליו חבריו. משא״כ במקום שדברי התלמוד סתומים וחתומים וסובלים פירושים שונים. והמפרשים נדחקו אל קיר הבנתם לפרשו ע״פ סברתם ולא ידעו מהזוהר כלום. וזכינו שראינו הזוהר מפרש פירוש אחר בדברי הגמרא, ולא כחולק אלא כמפרש לשון הגמרא הסתום. למה יגרע חלקו. ומה חסרון בחקו. מכל המון המפרשים. הלבעבור שדבריו דברי קבלה, נדחם בשתי ידים. דל קבלה מהכא, מכדי שקולים הן, ולמה לא נשמע לראשונים ולפירוש הקדמון. אפי' לא היה ראיה לזה יותר מזה. הלא יש לנו לעשות בכזה כדברי הזוהר. אחר שאינו חולק. וכדמשמע ג״כ מלשון תשו' א״מ הגאון הנ״ל. והרדב״ז. וס' יוחסין. )ואחרון חביב הרב״י בא״ח סכ״ה לענין סח מברך שתים יע״ש ביחוד כי ממנו סיוע ברור למ״ש( שמדברי כולם נלמוד שאין להתריס נגד הזוהר ולעשות מעשה שלא כדעתו. אלא דווקא במקומות שברור לנו שהתלמוד חולק )וראוי והגון להשתדל בכל מאמצי כחנו להשוותם אם אפשר. כמצווה עלינו בכל מקום להטיל שלום. בפרטות בין ת״ח המרבים שלום( אבל במקומות שאין הדבר ברור לפנינו שחולק, ואילו היו הפוסקים מחולקים אם חולק או אינו חולק. יכריעו דברי המקובלים כדברי האומר שאינו חולק. וכ״ש וכן בדין כשמפרש בו פירוש אחר שלא כדעת המפרשים. שאחר שלשון הגמרא סובל פירושו. יותר יש לנו לקבלו מדעת המפרשים, זהו דבר שאין לספק בו לדעתי, ועוד שאותן מפרשים עצמן אלמלי ראו הזוהר אולי לא פירשו לנו כך. ולא עוד שאצלי אין ספק שהיו חוזרים מפרושם.
]שו״ת שאילת יעבץ חלק א סימן מז[
. . כתב הכנה״ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג״כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש״ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע.
]משנה ברורה סימן כה ס״ק מב[
. 4 שו״ת מן השמים
רבינו יעקב החסיד היה שואל שאלות מן השמים בהלכות ובספיקי דינין ולהכריע בין הפוסקים ומשיבים לו… ועתה נדפסו תשובות הרדב״ז בפירדא ושם סי' תקל״ב כתב יש בידי קצת שאלו' ששאל אחד מהראשונים מן השמים ע״י התבודדות ותפלה והזכרת שמות והיו משיבין לו על שאלותיו עכ״ד. . .
איברא דיש לחקור על האי גברא רבא דהיה שואל מן השמים בספיקא דדינא ודמחלוקת הפוסקים הלכתא כמאן והיו משיבים מן השמים ובודאי דהוה עביד כאשר יורוהו מן השמים. דהיכי עביד הכי והרי פסק הרמב״ם פ״ט מיסודי התורה דין ד' דאם הנביא עקר דבר מפי השמועה או אמר ה' אמר שהדין כך יחנק שנאמר לא בשמים היא …
אכן משום יתובי דעתא במאי דאתאן עלה בהאי דשאיל שאלתא בהלכתא גברוותא עמיקתא ומסתרתא דפלוגתא דרבוואתא רבינו יעקב ממרוי״ש והראב״ד כתב דרה״ק הופיע. הנה נכון לומר כדשנין דסברי דלא כהרמב״ם דאם משמיא מיהב יהבי אמירה נעימה על הודע בדין אחד כהלכה צייתינן לה ועד ממהר דקי״ל כב״ה משום בת קול וככל אשר דברנו. והנהו סוגיות אשר זכרנו יש לישבם דלא ליהוו כנגד היסוד הזה כאשר יראה המעיין.
א״נ אפשר לומר דגם הראב״ד ורבינו יעקב הנז' הן הן יוד״ו לדברי הרמב״ם דאם נביא ניבא בשם ה' דסברת פ' אמת בא האות כי הוא נביא השקר ויהרג דלא בשמים היא. דלא הרשנו הקדוש ברוך הוא ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים כמ״ש ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. אמנם בדבר שנחלקו בזמן הסנהדרין ועמדו במחלקותן ואין מכריע ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר. בזה אם יבא בת קול או רוח הקדש לומר שסברת פ' אמת צייתינן לה מאחר דסנהדרין והשופטים לא יכלו להסכים בדבר ויש פנים הנראין לכאן ולכאן והב״ק הוא כהלכה דקודם הב״ק ידענו טעם סברא זו וכי מדלית הכרעת הכהנים והשופטים דאין מכריע בזה שומעין לב״ק ורוח הקדש שאמר בהלכה. ובזה מתרצתא נמי קושית מרן מב״ק דב״ה לדעת הרמב״ם. דשאני מחלוקת ב״ה כי איש אין בארץ להכריע ובכה״ג לא אמרה הרמב״ם וכ״ש בזמן הרבנים אחר הגאונים כי הן בעון חלף הלך סדר לימוד תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי נחמד למראה יאה ויאה שהיו לומדים בקבוץ גדול ונורא למאות ולאלפים וחכמי ישראל אבדורי אבדור על ד' כנפות דליכא תו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. אז כאשר שמים לו זכו והופיע רוח הקדש על גדול הדור איהו גופיה שפיר שומעניה אזניו תשמענה כאשר יורו משמים וכל אשר נגע אלהים בלבו באלו אמרו לסמוך מאחר דאין בידינו כחכמי הדור להכריע. וגם הדין ההוא והסברא ההיא יש לה פנים מסבירות בהלכה וה״ט דהראב״ד ורבינו יעקב הנז'. ומיהו אי גברא רבה נראה בעיניו מתוך התלמוד וכללי ההלכות להפך יכול לחלוק דלא בשמים היא וכמו שהרמב״ן חלק על הראב״ד כן נראה לפום ריהטא…
אמנם אני בעני הוכחתי מכמה סוגיות ומיסודן של ראשונים רש״י ותוס' והרשב״א והרא״ש בכמה דוכתי שסברי להפך דבספק מציאות כן הודע ונביא צייתנא ליה. וכמו שהארכתי אני ההדיוט בעניותי בזה בספרי הקטן ברכי יוסף א״ח סי' ל״ב. ועמ״ש בעניותי בפני דוד פ' בשלח בס״ד ואכמ״ל.
]שם הגדולים מערכת גדולים אות י ]רכד[ רבינו יעקב החסיד[
ונראה לפע״ד שיש חילוק גדול בין מתנבא בשם ה' דרך נבואה, דבהא הוא דאמרינן שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לחולם חלום, שאינו אלא אחד מששים בנבואה )ברכות נז: (, ומש״ה אין איסור זה נוהג בחלום, שאינו תוקע עצמו לדבר הלכה, להכריח להאמין בו כנבואה, אלא כגילוי מילתא בעלמא, וכל מי שאינו רוצה לסמוך עליו הרשות בידו, ולא הוי כמוותר על דברי נביא. משא״כ נביא המתנבא בשם ה', שאסור לעבור על דבריו, ע״ז אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אחר נבואת משה רבינו, ומתוך החומר שהחמרנו בסופו, הקלנו בתחלתו שלא לשמוע אליו בדבר הלכה. ויש להביא סמוכין לזה מדברי השטה מקובצת ב״מ )נט: ( בעובדא דתנורו של עכנאי, וז״ל: וי״א כי חכם אחד מחכמי המדרש נתנמנם במדרש, וראה בחלום מחלוקת ר״א וחכמים, וכי נתנה בת קול מן השמים שהלכה כר״א, ואמר ר' יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש, כי דברי חלומות הם, שהם קרובים לנבואה, אבל ]לא[ יסמכו בזה הענין, והחלומות שוא ידברו, וקיימו אחרי רבים להטות. רבינו חננאל ז״ל. עכת״ד.
ומבואר שאפי' בחלומות שהם קרובים לנבואה, אמרינן בהו החלומות שוא ידברו, במקום שהם נגד הרוב, ולא סמכינן עלייהו. ומש״ה נמי אין בהם הדין שכ' הרמב״ם גבי נביא, שהאומר שהלכה כד' פלוני יחנק. וע״ע בהקדמת הרמב״ם לפי' המשניות זרעים )בד״ה והחלק השני(, סייעתא לדברינו. ודו״ק.
וכיוצא בזה ראינו במ״ש האור זרוע )פ״ב דע״ז סימן ר'(, והגהות אשרי שם
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה