**למה דווקא עכשיו צריך ללמוד לשמוח? ** / הרב אליהו טרבלסי
ב-1997 התחיל ניסוי פסיכולוגי מעניין באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד.
החוקרים ביקשו מאנשים דבר מאוד פשוט: פעם בשבוע לכתוב כמה דברים טובים שקרו להם ושעליהם הם מודים.
לא לשנות עבודה. לא להרוויח יותר. לא לצאת לחופשה. רק לעצור ולשים לב למה שכבר קיים.
בהמשך התפתח סביב הנושא תחום מחקר שלם שנקרא Gratitude Interventions, התערבויות הכרת תודה. מחקרים ומטא-אנליזות מצאו שלתרגולים כאלה יכולה להיות השפעה חיובית, גם אם מתונה, על רווחה נפשית ושביעות רצון מהחיים.
אבל יש כאן נקודה מעניינת יותר. אנחנו רגילים לחשוב ששמחה עובדת כך: קודם קורה משהו טוב, ואז אני שמח. קיבלתי קידום, הצלחתי, הרווחתי, פתרתי בעיה, ולכן עכשיו יש לי סיבה לשמוח.
המחקר על הכרת תודה מציע כיוון הפוך: הדברים הטובים כבר נמצאים בחיים שלך. השאלה היא האם המוח שלך בכלל מסמן אותם.
וזה מחבר אותנו בצורה מדויקת לימים שאנחנו נמצאים בהם עכשיו.
הערב הוא ליל י״ז בתשרי תשפ״ז, היום השני של חול המועד סוכות בארץ ישראל. וסוכות הוא חג עם ציווי חריג מאוד.
״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ״
וזה קצת מוזר. איך אפשר לצוות על רגש? אפשר לצוות אותי לאכול בסוכה. אפשר לצוות ליטול לולב. אבל אם אני לא שמח, מה יעזור שתגיד לי: תהיה שמח?
אלא שאולי התורה מלמדת ששמחה איננה רק רגש שמגיע בעקבות המציאות. **שמחה היא גם צורת הסתכלות על המציאות. **
האדם סיים עכשיו שנה חקלאית. התבואה נאספה, הפירות בבית, והוא עלול כבר לחשוב על העונה הבאה, על הגשם הבא, על מה יהיה עכשיו? איך מתפתחים? איך צומחים עוד בעסק? בקיצור — על מה שעוד חסר. והתורה עוצרת אותו: רגע. לפני שאתה עובר לדבר הבא, תראה מה כבר אספת.
אולי לכן סוכות מגיע דווקא אחרי יום הכיפורים. ביום הכיפורים עסקנו במה שחסר — איפה טעינו, מה צריך לתקן, מה אנחנו רוצים להיות בשנה החדשה. וזה הכרחי. אבל אי אפשר לחיות שנה שלמה רק מתוך רשימת החוסרים.
לכן כמה ימים אחר כך מגיע סוכות ואומר: עכשיו תעשה גם חשבון נפש הפוך. לא רק מה חסר לי — מה כבר יש לי?
אנחנו יושבים בסוכה וחושבים לפעמים על הדברים הגדולים: פרנסה, בריאות, הצלחה. אבל אפשר לעשות הערב תרגיל קטן הרבה יותר. לפני שהולכים לישון, לבחור שלושה דברים רגילים לגמרי שהיו היום טובים: ילד שחייך אליך, ארוחה עם המשפחה, טלפון ממישהו קרוב, כמה דקות של שקט, בריאות שמאפשרת לקום וללכת, ואפילו כוס קפה טובה.
לא כדי לשכנע את עצמנו שהכול מושלם — כדי לא לתת למה שחסר למחוק את מה שיש.
וזה אולי עומק הציווי של סוכות. ״והיית אך שמח״ איננו הבטחה שהחיים יהיו מושלמים. זו הדרישה לא לעבור ליד הברכה בלי לראות אותה.
כי לפעמים אנחנו מחכים שמשהו טוב יקרה כדי שנהיה שמחים. ואולי כבר קרו מספיק דברים טובים — עכשיו הגיע התור שלנו לשים לב.
נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה