האם אבנר נתניהו צדק?
לפני כשבוע, במהלך תשעת הימים כתב אבנר נתניהו בפוסט שתפס כותרות ״בית המקדש הראשון נחרב בגלל טמטום מדיני, ובית המקדש השני בגלל טמטום פוליטי״ הוא כנכד של היסטוריון, כמתמודד בחידון התנ״ך העולמי וכארכיאולוג מכיר ובקיא בתקופות ההיסטוריות הללו, אבל מאחורי דבריו עומדת תפיסה חילונית. כל האירועים הם תוצאה של התנהלות מעשית פרגמטית שלנו ואין קשר לצד הרוחני.
פרשת השבוע מתחילה, ממשיכה לכל אורכה ומסתיימת באמירה הרוחנית שהברכה תלויה במעשינו הרוחניים. הפרשה מתחילה ב ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְמְעוּן אֵת הַמִּשְפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ… וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ…״, ובהמשך ״וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן׃ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה׳ מְאַבִּיד מִפְּנֵיכֶם--כֵּן, תֹּאבֵדוּן: עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. ״ ולקראת סופה משה רבינו אומר לעם ישראל את הפרשה היסודית והיה אם שמוע ״וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ … הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה׳ נֹתֵן לָכֶם. ׃״ החורבן והגלות לא נובעים מניהול סיכונים לא נכון ומהחלטות פולטיות מטומטמות (כלשונו) אלא מתוך אי הליכה בדרך ה׳ ואי שמירת המצוות.
כאשר חז״ל לימדו אותנו ״על קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, ארשפא דריספק חרוב ביתר ועל תרנגול ותרנגולתא חרוב הר מלך״ הם לא באו לתאר לנו את ההשתלשלות של המציאות היסטורית, הסיפורים האלו לא מופיעים אצל פלביוס או כל אדם אחר שתיאר את התקופה, וכן להיפך סיפוריו הרבים של פלביוס על המאבק, השנאה והמלחמה בתוך ירושלים כמעט ולא מתוארים בחז״ל. חז״ל באו לתאר לנו את השורש שהוביל לחורבן.
כך גם בימי בית ראשון ההחלטה של יאשיהו לצאת להלחם במצרים או ההחלטה של צדקיהו למרוד בבבלים היא הגילוי המעשי של הגזרה האלוקית בעקבות חטאיו של מנשה המלך וכל ישראל בעקבותיו.
אנו צריכים להתרגל למבט התורני על המציאות, מעשינו הם אלו שיוצרים את המציאות. הרב קוק בפסקה ב׳ בחלק ישראל ותחיתו בספר אורות מלמד אותנו את ההתבוננות הנכונה על המציאות. המדע מלמד אותנו שהכל דטרמניסטי יש עולם חוקים בטבע, כל מציאות גוררת בעקבותיה מציאות המשך. בניתוח של המדעים המדוייקים אפשר להכיר את התכונות של כל חפץ ולהבין כיצד הוא יפעל או יגיב במציאות משתנה. התפיסה הזאת של מדעית מדוייקים, שעזרה מאוד בפיתוח העולם, מביאה גם לתסכול גדול שהרי אנחנו נמצאים בחוקים סגורים וכל מה שאנו יכולים לעשות הוא רק לפעול במסגרת החוקים הקיימים.
פעמים רבות שתפיסה זו חילחלה גם למדעי הרוח והחברה. אדם או עם יהיו בדיוק במקום ובמדרגה שבה הם נבראו ואין להם יכולת כלל להשפיע או לשנות את מצבם.
התורה מלמדת אותנו שהמציאות האמיתית היא הפוכה, אסור לנו להתפס ל״הבנה הסיבתית״ של המציאות שבה כל דבר נובע מהסיבה שקדמה לו בלי יכולת להשתחרר ממנו, עלינו להתרומם לחרות נשגבה, כלשון הרב קוק, והתבונן על המציאות דרך ״ההבנה המוסרית״, מבט הרואה איך כל המציאות קשורה בקשרים מוסריים, קשרים שחזקים אפילו יותר מהקשרים הסיבתיים הנראים במבט הגלוי והשטחי.
מבט זה מגלה לנו שמעשינו משפיעים גם על עולם החומר, גם כללי הטבע מושפעים מההתנהלות המוסרית-רוחנית של עם ישראל. זוהיה חרות המהותית השלמה.
כותב שם הרב קוק ״כשאנו מסתכלים בקשר התורה עם האומה, ברית כרותה לארץ ולעם, כשדבקים בד׳ אלהיהם הרי הם מצליחים, עולים ומתפתחים, משתרשים בארצם ועושים חיל, כשזונים אחרי אלהי נכר הארץ הרי הם מתדלדלים ונופלים, חרבן האומה והארץ בא וצרות וכליונות הולכות ובאות. ״ זהו הקשר הסיבתי האמיתי, לא קשר חיצוני אלא לאדם ולעם ישראל יש יכולת השפעה מעשית מתוך מעשיו.
דווקא מבט זה הוא שמקנה לנו את החופש השלם. יש לאדם מישראל יכולת להשפיע ולשנות את המציאות. להביא לאריכות ימים על הארץ או ח״ו לחורבן. חז״ל במסכת סנהדרין (דף צו) אמרו זאת במילים ברורות על מעשיו של נבוזראדן שר הטבחים של נבוכדנצר והמחריב בפועל של בית המקדש הראשון ״קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא (-זחה עליו דעתו יצאה בת קול) ואמרה ליה ׳עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת׳ (-עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת) שנאמר (ישעיהו מז) ׳קחי רחים וטחני קמח, גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות׳ חטים לא נאמר אלא קמח״ נבוזראדן שרף בניין שהיה חרוב עוד לפני כן בעקבות מעשי עם ישראל.
רבי חיים מוולוז׳ין בספרו ״נפש החיים״ כותב שכל אדם מישראל צריך לדעת שמעשיו משפיעים עוד הרבה יותר ממעשיו של נבוכדנצר, שהרי הוא שרף רק בית שרוף ומעשינו משפיעים על כל העולמות ״וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח״ו כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח״ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים.
וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם ז״ל באבות (פ״ב מ״א) ״דע מה למעלה ממך״. רוצה לומר עם כי אינך רואה בעיניך העניינים הנוראים הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים, על פיהם יצאו ויבואו:
ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח״ו עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס, כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה׳ טמאו כביכול המקדש העליון. ועל ידי כן היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה, המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז״ל (איכה רבתי מא, א) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים, והמה החריבו רק נווה מטה. וזהו שהתפלל דוד המלך עליו השלום (תהילים עד) יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבַךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. ביקש שיחשב לו כאלו למעלה בשמי מרומים הרס, אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ״ל״:
עלינו לרומם את המבט השטחי על חיינו הפרטיים ועל חיים העם כולו, מבט הגורר אותנו לתפיסה שאנו נמצאים במעגל שלא ניתן להשפעה, כביכול ההחלטות של היום הם תוצאה בלתי נמנעת מההחלטות של אתמול. האדם יכול להתרומם ולהבין את ההשפעות של מעשיו על המציאות ומתוך כך הבחירה שלו לשנות את מעשיו ישפיעו גם על עתידו וגם על עתיד כל העם כולו ״וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ… בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל-הָעַמִּים…״
האם ה׳ צריך את הברכות שלנו?
עם ישראל מצטווה לברך את ה׳ אחרי אכילת האוכל כחלק מההכנה לכניסה לארץ ומראית הטוב שה׳ עושה עימנו בנתינתה לעם ישראל, ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ. ״
ברכת המזון היא הברכה היחידה שנצטוונו בפירוש בתורה (יש אומרים שגם הברכה הראשונה לפני לימוד תורה ״אשר בחר בנו״ היא מהתורה) ולכן כאן מתעוררת השאלה מה מטרת ברכת המזון (ומתוכה גם מטרת כל הברכות שתקנו חז״ל) האם ה׳ צריך שאנחנו נברך אותו? האם יש איזהו חסרון שהברכה משלימה? או שהברכה נועדה בשבילנו שאנו נכיר בטובת ה׳?
על פי הפשט ודאי שה׳ לא חסר כלום ולכן הברכות נועדו לצורך הפנמה אצלנו בטוב ה׳ אלינו, כדברי הרלב״ג ״והנה זאת הברכה היא לשם יתעלה, להודות לו על המזון שחנן אותנו״ ולכן למרות שבתורה כתוב ״וברכת את ה׳ אלוקיך על הארץ הטובה״ מכיוון שמטרתה היא הכרת הטוב אצלנו, זו לא מצווה התלויה בארץ, אלא נוהגת בכל מקום בעולם. וכך כותב רבינו בחיי ״ועל דרך הפשט: אומר תחלה כי הברכות אינן צורך גבוה אלא צורך הדיוט, כי כיון שהוא יתברך מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו, כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא מציאותו, ומציאותו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל, וא״כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך, או מה יתנו לו או מה מידם יקח, אין התועלת והרבוי כי אם אלינו, כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה הממציא מזון לשפלים כדי שיחיו, ובזכותם התבואה והפירות מתברכין ומתרבין״ בזכות הכרת הטוב שלנו אנו זכאים ליותר ברכה ושפע.
אבל מהגמ׳ במסכת ברכות בתחילת פרק שישי (שעוסק בדיני ברכות) משמע שיש משמעות נוספת לברכות, הגמ׳ מביאה כמה אימרות של חכמים על אדם שנהנה מהעולם בלא ברכה ״תנו רבנן: ׳אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מָעַל… אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים… אמר רב חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל, שנאמר (משלי כח כד) ״גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית״, ואין ׳אביו׳ אלא הקב״ה, שנאמר (דברים לב ו) ״הלא הוא אביך קנך״, ואין ׳אמו׳ אלא כנסת ישראל, שנאמר (משלי א ח) ״שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ״ מאי ׳חבר הוא לאיש משחית׳? אמר רב חנינא בר פפא: חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים״
דברי התנאים והאמוראים האלו, ובמיוחד דברי רב חנינא בר פפא שמי שלא מברך כאילו גוזל את הקב״ה וכנסת ישראל, מצריכים אותנו לברר לעומק את משמעותה של הברכה, שהרי לא מדובר כאן רק בחוסר במידת הכרת הטוב אלא החיסרון ממשי- גזל. רבי חיים מוולוז׳ין בספרו נפש החיים (שער ב פרקים ב-ד) מברר את משמעות המילה ״ברוך״ – ״והעניין כי מילת ״ברוך״ אינו לשון תהלה ושבח שמו ששומה בפי ההמון… אבל האמת כי ברוך פרושו לשון תוספת וריבוי וכעניין ״קח נא את ברכתי״, ״וברך את לחמך״…אלא שכל כוונת ליבנו בכל הברכות והתפילות צריך שתהיה לעצמותו אין סוף ברוך הוא, מצד התחברותו כרצונו יתברך אל העולמות, שמצדם כל התארים והשמות המתחלפים, לפעול ולהמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך, כפי ההתעוררות המגיע אליהם ממעשה האדם של כל איש מעם סגולה״ יש לעם ישראל השפעה על השפע שיורד אלינו! כל תפילה וברכה לא רק שמשנה אותנו וגורמת לנו להיות אנשים בעלי הכרת הטוב לקב״ה, אלא גם מוסיפה ומרבה את הגילוי והחסד האלוקי בעולם.
רבינו בחיי בהסברו השני מסביר את ברכת המזון בדרך זו ״ועל דרך הקבלה: וברכת את ה׳, אין הברכה צורך הדיוט בלבד וגם אינה הודאה בלבד אבל הוא לשון תוספת ורבוי מלשון: (שמות כג, כה) ״וברך את לחמך ואת מימיך״… והוא ענין הברכה. והנה כאשר אנו מברכים להקב״ה יש בזה תוספת רוח הקדש, וברכתנו היא סבה שיתברכו כל בריותיו ממנו״. ה׳ קבע כלל בעולם שע״י הברכות הוא מוסיף יותר ויותר שפע טוב לכל המציאות כולה.
על פי זה אפשר להבין את דברי הגמ׳ שמי שלא מברך ״כאילו גוזל להקב״ה ולכנסת ישראל…וחבר לאיש משחית״ ודאי שאין בה׳ עצמו חסרון ואין הוא זקוק לברכתנו, אבל מי שלא מברך מונע את הגדלת השפע האלוקי בעולם, ולכן זה גזל מהקב״ה- שם ה׳ המבטא את השגחתו בעולם (ולא שמות אחרים שבהם ודאי אין שינוי ואין לנו השפעה), ומכנסת ישראל- הנקודה היסודית ביותר של עם ישראל (כינוס כל נשמות ישראל) שמהותה היא הגדלת הופעת ה׳ בעולם, לשם כך עם ישראל נוצר ״עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו״.
עם ישראל מצטווה לפני הכניסה לארץ להבין לשם מה הוא נכנס לארץ, לא מדובר על עוד עם שמתיישב בארץ, שאם כן באיזו זכות הוא מסלק עמים אחרים שג
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה