טלטול ספר תורה לצורך חולה; קריאה בתורה לילדי הגן
הבאת ספר תורה לבית החולה
משנה יומא פ״ז ה״א
בא לו כהן גדול לקרות… חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל וקורא, ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור.
ירושלמי יומא פ״ז ה״א
בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן? ! אלא על ידי שהן בני אדם גדולים - התורה מתעלה בהן.
מרדכי [ר' מרדכי בן הלל], מסכת ראש השנה, רמז תש״י
מצאתי בתשובה אחת, דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים, כדאמרינן בירושלמי בפרק בא לו (יומא פ״ז ה״א): בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו, אלא על ידי בני אדם שהם בני אדם גדולים - התורה נתעלה בהם…
אור זרוע [ר' יצחק מוינה] חלק א - הלכות קריאת שמע סימן ט
מדקאמר ניכנפיה למר בי עשרה - שמע מינה דנכון וכשר הדבר ליראי השם ב״ה, כשהוא חולה שיכול לכוין - שיבואו עשרה ויתפללו עמו. ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאין לו ספר תורה בביתו שיקראו בו עשרה שמתפללין עמו, דאמר בירושלמי ביומא פרק בא לו: בכל אתר את אמר הלך אצל תורה וכה את אמר מוליכין את התורה אצלם, אלא על ידי שהם בני אדם גדולים התורה מתעלה בהם… אם לאותם מביאים בעבור כבודם - לזה שאנוס כל שכן שמביאים לביתו.
דרכי משה, סימן קלה, אות י
ובהגהת אשירי פרק קמא דברכות (סי' ז) משם אור זרוע כתב זה לשונו: וחולה שיכול לכוין יבואו עשרה ויתפללו עמו, ואם הוא אדם חשוב בעירו - מביאים לו תורה בביתו ויקראו אותן עשרה שמתפללין עמו, עכ״ל הגה.
ובאור זרוע עצמו משמע דלאדם חשוב אף על פי שאינו חולה, וכן לחולה בלא אדם חשוב - שרי. גם במרדכי דאוסר משמע קצת דבאדם חשוב יש להתיר.
וכתב מהר״ם פדוו״א בתשובה סימן פ״ח הא דאסור היינו להביאו בשעת הקריאה לבד, אבל להכין לו יום או יומיים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי.
שו״ע ורמ״א, סימן קלה, סעיף יד
בני אדם החבושין בבית האסורין - אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים.
הגה: והיינו דווקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומיים קודם, מותר. ואם הוא אדם חשוב - בכל עניין שרי.
משנה ברורה סימן קלה ס״ק מו
(מו) החבושים בבית האסורין - וה״ה לחולה. ויש חולקין בכל זה כיון דאנוסים הם. ובפרשת זכור שהוא דאורייתא בודאי יש להקל (מג״א), ואפשר דהוא הדין גם בפרשת פרה (ח״א).
(מח) אפילו בר״ה ויוהכ״פ - ומה שהולכין מביהכ״נ מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ספר תורה עמהם כדי לקרות שם, ודאי אינו נכון, דהא אפשר להם לשמוע הקריאה בביהכ״נ [א״ר]. ויש שמצדדין עליהם זכות משום שכל אחד רוצה בעצמו לעלות בתורה בימים האלה [מגן גבורים]. אבל אין זה מספיק לזלזל בספר תורה משום זה לטלטלה מבית הכנסת, ובפרט בימים הנוראים שמנהג למכור מצוות על פי רוב גורמים בזה הפסד להכנסות של צדקה. אכן אם גם הם מוכרין המצוות ומתרבה על ידי זה הכנסה של צדקה, מסתברא שאין להחמיר בזה [שער הציון: שזה נקרא כבוד התורה]. ומכל מקום מה טוב אם יוכלו לקבוע שם מקום לספר תורה על איזה זמן קצר וכדלקמיה.
(מט) יום או יומים קודם – והאחרונים [מג״א וא״ר] הסכימו דהוא הדין אם הכין מקום לספר תורה באותו יום, שיהא מונח שם יום או יומיים, דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה ואח״כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן.
הוצאת ספר תורה כדי לקרוא לילדי הגן
שו״ע, יו״ד, סימן ע״ר, סעיף ב
האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן, ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אישה.
פרישה, סימן ע״ר סק״ח
נראה דהכי קאמר, שהמצות עשה נאמר דוקא באלו ולא בספר תורה, דדוקא בימיהם שהיו לומדים תורה שבעל פה שלא מן הכתב כי אם על פה היו צריכין ללמוד מספר תורה המתויגת כהלכתה ומדויקת בחסרות ויתירות ופסקי טעמים, כי הם כולם רמזים הם לזכור על ידם תורה שבעל פה, כדאמרו (מנחות כט ע״ב) על רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים הלכות, ולכן היה מצוה על כל איש מישראל שיהיה לו ספר תורה… מה שאין כן בזמנינו שנעשה לנו בהיתר לכתוב ספרים דפין דפין כל אחד בפני עצמו, אם כן למה לנו לזלזל בכבוד ספר תורה לחינם ללמוד מתוכו שלא לצורך, כיון שאין אנו לומדים כלום מחסירות ויתירות ותגין ופיסוק טעמים כבימיהם.
לדוד אמת [החיד״א] סימן ד אות יב
אין מוציאין ספר תורה שלא לצורך, כל שאין קורין בו.
שו״ת משיב דבר [הנצי״ב מוולוז׳ין] חלק א סימן טז
ידע כבודו כי אין בקריאת התורה משום בל תוסיף אפילו בברכה… אבל הא פשיטא דלקרוא בברכה ביום שלא תיקנו חז״ל הוא ברכה לבטלה, איברא בלא ברכה לכאורה אין בזה איסור, והוי כקורא בתורה.
מכל מקום שפיר הוכיח מע״כ נ״י דביום שאין קריאת התורה כלל יש איסורא בדבר, מהא שהביא המג״א (סימן קמד) מהא שנהגו להוציא לחתן ספר תורה לקרוא ואברהם זקן וכו', וזה לא נהגו אלא ביום קריאת התורה, שמע מינה דיש איזה איסור בדבר להוציא ספר תורה ביום שאין בו קריאת התורה. אלא דלא נתבאר הנפקותא בין יום שאין קוראין מתקנת חכמים ז״ל כלל בין יום שקוראין בתורה ומוציאין ספר תורה אחרת.
ונראה משום דשיטת הירושלמי ברכות (פרק שלשה שאכלו) דהא דברכות התורה מן התורה היינו בעת שקוראין בתורה ברבים… אבל להוציא ולקרות בספר תורה ביום שאין בו קריאת התורה ודאי אסור, דהאיך נעביד: אם לקרות בלא ברכה יש לנו לחוש לדעת הירושלמי דקריאה בציבור צריך לברך מן התורה, ולקרות בברכה ביום שלא תיקנו חז״ל הרי היא ברכה לבטלה, והוא הדין להוציא ספר תורה ולקרות אף ביום קריאת התורה אך לא בעת הקריאה, כמו לאחר התפילה או בערב, יש גם כן איסור בדבר, מפני הטעם שהסברנו לעיל.
שו״ת משנה שכיר, סימן צב
על דבר ששאלתני בהיותי במחיצתכם, היות שרצונך להרגיל עצמך בקריאת התורה בבית המדרש של הבחורים, אם רשאי לך להעביר הסדרא בספר תורה, כדי שתלמוד לקרות בספר תורה.
תשובה: הנה בסימן רפה (סק״ב) כתב הטו״ז וז״ל: ועוד אני אומר על ירא שמים, שיראה לקרות בפני עצמו בספר תורה הסדרא לכל הפחות פעם אח… ובבאר היטב שם (סק״א) כתב בשם הרדב״ז (ח״ג סי' תקכט) דמי שבקי בטעמים ונקודות בעל פה, מצוה לקרות בספר תורה, והאר״י ז״ל (שער הכוונות, ענין לימוד המקרא בליל ו) תלמיד אחד היה לפניו החומש, וקרא לפניו, עכ״ל, אם כן לפי זה שפיר היה ראוי לך לעשות כדבריך.
אך אכתי יש לעיין בזה לפי דברי הפרישה… יוצא מדבריו, היכא דאפשר ללמוד משאר ספרים, אין לזלזל בכבוד ספר תורה כדי ללמוד מתוכו. אם כן הכא נמי בנידון דידן, כיון דאפשר ללמוד הקריאה מתיקון הנדפס לזה, למה לזלזל בכבוד ספר תורה ללמוד ממנו הקריאה? !
אחר כתבי הנ״ל מצאתי בספר שבילי דוד (או״ח סי' שלד סק״ה) שכתב וז״ל: ועיין ש״ך בשם הפרישה דעכשיו אין ללמוד מספר תורה, ולענ״ד הוא מוכרח, ולפי זה מי שרוצה ללמוד מספר תורה כשר צריך להתנות על זה. ויש נוהגין להעביר הסידרא מתוך הספר תורה, לכאורה בעי תנאי על זה מתחילה, עכ״ד. הרי דגם לדעת הגאון הזה אינו פשוט להתיר, וב״ה שכיונתי לדעתו בהוראה זו.
שו״ת רדב״ז חלק ג סימן תקכט
שאלת ממני אודיעך דעתי, במי שיש לו ספר תורה בתוך ביתו ויש לו גם כן חומש, באיזה מהם יצא ידי קריאת התורה שניים מקרא ואחד תרגום? גם בשבת, כשאין עמו עשרה, הי מנייהו עדיף?
תשובה: לקרוא בתורה בשבת ככל דיני הקריאה בצבור לא קא מבעיא לך… וטעמא דכיון דהוי מתקנת עזרא הוי דבר שבקדושה ואין פחות מעשרה. אלא ודאי שאלתך אינה אלא לקרות ביחיד הקורא לצאת ידי חובת שמו״ת הי מנייהו עדיף.
ומסתברא לי דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק - ודאי בספר תורה עדיף, שהרי יש בו קדושה רבה ועיקר עשייתה לקריאה, דמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, ולא היתה מצוה זו להניחה בבית גנזיו… ועדיף טפי מן החומשים, שאף על פי שניתנו ליכתב ונהגו לכותבן, אין זו עיקר המצוה, אלא עיקר מצות ספר תורה בתיקונו. ומכל מקום אם אינו בקי - בקריאה בחומש עדיף, שיש בו נקודות וטעמים ויש בהם קדושה.
שו״ת איש מצליח, חלק ג, סימנים ט-י
זה אשר שלח האדמו״ר מצישינוב, הגאון ר' שלום יחזקאל שרגא רבין הלברשטאם [זצ״ל], מעי״ת ברוקלין ניו יורק (ארה״ב), בחורף התשכ״א
בדבר המנהג לומר פרשת הנשיאים בכל יום ויום מר״ח ניסן ואילך כמבואר בבאר היטב (או״ח סי' תכ״ט סק״ו) בשם השל״ה ריש מסכת פסחים, ויש נוהגין לקרות פרשת הנשיאים מתוך הספר תורה, אי נכון בשבת לקרות בספר קודם מוסף, בכדי שלא לטלטל הספר תורה פעמיים?
…מריש הקונטרס עד כען חשבתי שקוראים פרשת הנשיא בספר תורה בינם לבין עצמם, כעין קריאת שמו״ת שהיה קורא רבינו האר״י ז״ל המקרא מתוך הספר תורה ולא להשמיע לאחרים כלל, אך עכשיו מפלפול הזה נוכחתי שהם קוראים ממש בקול רם כעין שקורא הש״ץ סדרת השבוע להשמיע לציבור רק שאין מברכין תחילה וסוף, ואיני יודע למה עושים כך ליכנס בספק פקפוק… ועכ״פ להוציא ספר תורה ולקרוא בו בלי ברכה נראה דלכו״ע אין חשש.
חשוקי חמד שקלים כב ע״א
הוצאת ספר תורה שלא לצורך קריאה
והנה התלמידים ביקשו לראות את האותיות הקדושות של הספר תורה, ויש להסתפק אם הדבר מותר [וכעין המבואר ביומא (דף ע ע״א) שהוציאו כל העם ספרי תורה להראות נויים לרבים, אלא שמשם אין ראיה להתיר כי היה מדובר בספרי תורה של היחידים ולא בספר תורה של רבים], שהרי כתבו הפוסקים שאין להוציא ספר תורה שלא לצורך. ויעוין בש״ך (יו״ד סימן רע סק״ה) שבזמנינו שמותר לכתוב ספרים, אם כן למה לנו לזלזל בכבוד ספר תורה בחינם ללמוד מתוכו שלא לצורך, יעו״ש. ויעוין עוד במה שהאריך המשיב דבר (ח״א סימן טז) שאסור לקרות בתורה שלא לצורך.
ואמנם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום, מצינו בפוסקים שמותר ואולי אף מצוה למי שיכול, וכמבואר במשנ״ב (סימן רפה סק״א). אמנם יש לומר שזהו קריאה לצורך, כי יש מצוה לקרות שניים מקרא, ולכתחילה המצוה היא מתוך ספר תורה.
ויש להסתפק בענייננו, שהדבר יכול לגרום לתלמידים להתקרב לה' ולתורתו, אם מותר לצורך כך להוציא את הספר תורה להראות להם דברי אלוקים חיים.
והעצה למעשה היא שיקראו בספר תורה שניים מקרא, או שיוציאו ספר תורה פסול, שדינו כחומשים, וצריך עיון.
שו״ת באהלה של תורה [הגר״י אריאל], חלק ב סימן ז
שאלה: נדרשתי לאשר שאלוני היום (ג' סיון) אם מותר לקרוא בספר תורה לפני ילדי הגן בעשרת הדיברות. בלי ספק יש לזה ערך חינוכי כשמתכנסים ילדי כל הגנים בבית הכנסת לחוג את חג מתן תורה וקורין בפניהם בתורה, האם הדבר מותר?
תשובה: מסתבר שבעיקרון מדין חינוך מותר לקרוא לילדים בתורה בזמנה. אלא שמסתפק אני, דעד כאן לא התירו מדין חינוך אלא בעת קיום המצוה, אך קודם לה מי שרי. ובשלמא בחג השבועות עצמו יהיה מותר להוציא ספר תורה לילדים, מדין חינוך, וכנ״ל. אך כמה ימים לפני חג השבועות, ספק הוא אם יש בזה מדין חינוך.
וכתב ה״דרישה" דכיון שאין נוהגים היום ללמוד בספר תורה אלא מחומשים, הרי בזיון הוא לתורה לקרות בה שלא לצורך. ולכן אין מצוה היום לכתוב ספר תורה, כי בין כך ובין כך לא יוכל ללמוד בה. והט״ז חלק על זה. וצ״ע בטעמו, אי טעמו משום דכיון שקוראים בו לשם מצוה מקיימים בזה את מצות "ולמדה" שהיא לפי הרא״ש עיקר תכליתה של מצות כתיבת ספר תורה, או שהוא חולק על עצם הנחת ה״דרישה", שמכיון שהיום לא לומדים בספר תורה הוי בזיון, אלא הוא סובר דאף שלא נוהגים ללמוד בספר תורה, כי יותר קל ללמוד בחומשים עם נקודות, טעמים ופירושים, אך הרוצה ללמוד בספר תורה יכול ללמוד בו ואין בו משום בזיון.
מסתבר אפוא… לכל יחיד ויחיד הקורא לעצמו עדיף החומש עם טעמים ופירושים על פני ספר תורה. אולם אם יחיד יודע לקרוא בספר תורה כשר, ללא נקודות וטעמים, הוא מקיים בספר תורה את מצות תלמוד תורה גם היום, ואין בכך שום בזיון לספר תורה. וא״כ שני הפירושים שפירשנו בדעת הט״ז הינם נכונים. יש בלימוד מתוך ספר תורה גם ערך של לימוד תורה ובודאי ובודאי שאין בזיון לספר תורה מכך שלומדים בו, כי זה שלומדים מתוך ספר תורה בגלל קדושתו וכבודו, מרבים תורה בישראל.
ועיין שו״ת "משיב דבר" בענין קריאה בספר תורה שלא לצורך, שהביא מירושלמי שאסור לקרוא בציבור בלא ברכה. מיהו ציבור קטנים אינו ציבור. וכבר הוכחנו שהמנהג אינו כהנצי״ב, אלא קורים בתורה בציבור גם ללא ברכה, כהט״ז והגר״א ולא כהפרישה והש״ך.
תשובה: מותר לציבור להוציא ספר תורה ולקרות בפניהם מן הספר, ולכן גם לילדי הגן מותר להוציא ספר תורה ולקרוא בפניהם.
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה