בס״ד
פרשת שופטים — רעיון קצר, מבוסס על דברי הרב קוק כמו שמופיע בספר אישים ושיטות.
דברים פרק כ פסוק ה–ח (פרשת שופטים)
(ה) וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֘ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ: (ו) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ: (ז) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה:
שאלה: למה מי שמתעסק בבית, בכרם ואשה לא יוצא למלחמה? וכי זה רק עניין רגשי, וכי איננו יכול להחזיק מעמד?
כדי להבין נוסיף שאלה.
דברים פרק כ פסוק יט (פרשת שופטים) — כא פסוק כ (פרשת כי תצא)
(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר: (כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ: פ
שאלה: וכי יתכן שעץ קודם למלחמה? מה חשוב כ״כ בעץ? הרי מבטלים הרבה איסורים במלחמה?
התשובה לפי דברי הרב על ההבנה מה היא מלחמה, מה מהותה של מלחמה, וכך מובא בספר אישים ושיטות:
אישים ושיטות (עמ׳ 235)
מלחמה והשלום — הראשונה היא בבחינת חיי שעה, השני — חיי עולם. אין במלחמה תכלית לעצמה. אינה אלא הכרח זמני, ומטרתה להביא מנוחת עולמים. כך הוא במלחמה ושלום במובנם הפשוט, וכך הוא במובנם המוסרי, מלחמת הטוב והרע, מלחמת היצרים.
ביאור: הרב בדבריו מחדש שאפי׳ מלחמת היצר לא יכולה להיות מטרה בפני עצמה. היא יכולה להיות מקסימום הכנה לקראת התכלית, שזאת המנוחה והיישוב הנפשי בין הכוחות.
הוכחה ליסוד האגדתי מדין שמובא בגמ׳:
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב — דף עג עמוד א׳
יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו, כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו — תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד — מי שראוי לבא אל אהל מועד. ואם איתא, מיחזא חזי! — אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר כל שעיקר משיחתו לאהל מועד, יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה.
בגמ׳ מבואר שאין דין ירושה במשוח מלחמה. מה הסיבה שאין בנו יורשו? מה שנא מכהן גדול, מאי שנא מכהן רגיל? התשובה — חיי כהונה הם חיי עולם, לכן יש בהם ירושה. לעומת זאת משיח מלחמה זה לא יכול לעבור בירושה, כיון שמלחמה היא רק חיי שעה.
תירוץ סתירה:
תלמוד בבלי מסכת תענית דף לא עמוד א
שבהן בנות ירושלים כו׳. תנו רבנן: בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן, ובת סגן מבת משוח מלחמה, ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה מזה, כדי שלא יתבייש את מי שאין לו.
הגהות יעב״ץ: נ״ב תימה הא בהדיא תניא (שלהי הוריות) משוח מלחמה קודם לסגן.
בגמ׳ זאת משמע שסגן הוא יותר גבוה מכהן משוח. אבל בהוריות משמע שמשוח הוא יותר גבוה, וכך מובא בהוריות:
תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד א: משוח מלחמה קודם לסגן.
והתשובה ברורה — אומנם משיח יותר גבוה מסגן, אבל זה כלפיו. אבל כלפי ירושה, היינו בנותיו שהם שואלות בגדים, כאן זה קשור לירושה, לא שייך קדימות של הסגן.
בעצם, בקדושה במלחמה יש קדושה, אבל היא לא יכולה להכריע את חיי עולם.
לפי יסוד זה מובן: מי שמתעסק בחיי עולם, מי שמתעסק בנישואין, בבניין בית ובנטיעת כרם, הוא לא יוצא למלחמה, כיון שהוא עוסק בחיי עולם. בדיוק לכן כריתת עץ אסורה, כיון שהעץ מסמל את חיי העולם.
נוסח הסיפור כמו שמופיע באישים ושיטות:
זכורני באחת משבתות הקיץ של תרצ״ד ואני מעולי הגולה של המלכות האדומה, בקרתי לראשונה את ירושלים, לשם ירושלים ולשם הרב. בין השמשות בשעת רעווא דרעווין נמצאתי בביתו של הרב, לא של הרבי, ירושלים של מעלה, עולם של קדושה. מסביב לשולחן ערוך וארוך מסובים יקירי ירושלים והשכינה שרויה ביניהם. הניגונים של דביקות והזמירות של כיסופין ועילופין מוסיפים להאוירה רוח של זוהר עילאה מיוחד, ואמרתי אני בלבי כלום חסר כאן למסיבה אדמורי״ת אמיתית אלא מאמר חבד״י.
פתאום ובאולם הגדול השלך הס. הרב יושב ודורש וכל רעיון וכל מלה נבלעים באברים, מחשבה ורגש אחוזים ודבוקים, וההגיונות מקוריים אבל מתובלים בנקודות חבדיו״ת. על חיי עולם וחיי שעה נשא מדברותיו, על הנצח והרגע, המלחמה והשלום. הראשונה היא בחינת חיי שעה והשני חיי עולם. אין במלחמה תכלית לעצמה, אינה אלא הכרח זמני ומטרתה להביא מנוחה עולמית. כך הוא במלחמה ושלום במובנם הפשוט וכך הוא במובנם המוסרי, מלחמת הטוב והרע, מלחמת היצרים.
ושוטפים לאזני המקשיבים מאמרים מאגדה וממדרש ומזוהר ומספרי קבלה, והמאמרים מוארים בניצוצי הוד של רזי תורה ותעלומות חכמה. ובאמצע בין אגדת סתרים לרעיון סוד — ובזה נבין את ההלכה שאין דין ירושה במשוח מלחמה. יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו, תלמוד לומר… וכן פסק הרמב״ם שכל הממונים והשררות מעמידים בנו או הראוי ליורשו תחתיו מלבד משוח מלחמה. מה נשתנה? אלא שמשוח מלחמה כל תפקידו הוא לערך של חיי שעה, ולכן אין בו הגדר של ירושה שענינו הוא ההמשך הנצחי.
והרב המשיך: ובזה תתיישב קושיא עצומה שהקשו המפרשים. בסוף תענית שנינו בברייתא שבת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן, ובת סגן מבת משוח מלחמה — הרי שסגן גדול ממשוח מלחמה. ואילו בסוף הוריות מפורש שמשוח מלחמה קודם לסגן. עכשיו יובנו הדברים בעצמותו: אמנם משוח מלחמה חשוב יותר מסגן, אבל שם בתענית הרי המדובר הוא לא על המשוח והסגן עצמם אלא על בנותיהם, בתו של מי קודמת. ובמשוח מלחמה הרי אין דין של ירושה שאיננו אל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה