בס״ד
אני לדודי, היכן דודי לי בשנה הזאת?
בספרים מובאים כמה רמזים לחודש אלול, הרמז המפורסם ביותר.
אני לדודי ודודי לי.
פסוק זה משקף את עבודת חודש אלול, בשונה מחודש ניסן, בחודש הזה הפניה מתחילה מלמטה מלמעלה. קודם עם ישראל יפנה לקב״ה, ורק אחרי הפניה שלנו אל הקב״ה, ההתעוררות שלנו לקב״ה, אז הקב״ה יחזור ויפנה אלינו.
ברצוני בשורות הקצרות כאן לשאול שאלה שנשאלתי במפגש עם משפחות שכולות.
אם המשפחה שאלה אותנו, כעת אנחנו מתחילים את חודש אלול, ברצוני להבין בשנה האחרונה היכן התקיים סוף הפסוק דודי לי. עם ישראל פנה אל הקב״ה רבות, עם ישראל קיים את אני לדודי, היכן התשובה והפניה של הקב״ה אלינו?
כדי לענות על השאלה, נתבונן במיקום בו פסוק זה נאמר. כידוע פסוק זה מופיע במגילת שיר השירים. מגילת שיר השירים כולה מתארת את הגעגוע והניסיון ליצור מפגש בין הדוד לרעיה [המשל], בין הקב״ה לכנסת ישראל [הנמשל].
במהלך המגילה הרעיה מתארת פעמים שהיא ישנה וחולמת חלום. ישנו חלום בפרק ג', וכך מובא בחלום.
שיר השירים פרק ג פסוק א - ו
(א) עַל־מִשְׁכָּבִי֙ בַּלֵּיל֔וֹת בִּקַּ֕שְׁתִּי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו: (ב) אָק֨וּמָה נָּ֜א וַאֲסוֹבְבָ֣ה בָעִ֗יר בַּשְּׁוָקִים֙ וּבָ֣רְחֹב֔וֹת אֲבַקְשָׁ֕ה אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י בִּקַּשְׁתִּ֖יו וְלֹ֥א מְצָאתִֽיו: (ג) מְצָא֙וּנִי֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים הַסֹּבְבִ֖ים בָּעִ֑יר אֵ֛ת שֶׁאָהֲבָ֥ה נַפְשִׁ֖י רְאִיתֶֽם:
(ד) כִּמְעַט֙ שֶׁעָבַ֣רְתִּי מֵהֶ֔ם עַ֣ד שֶֽׁמָּצָ֔אתִי אֵ֥ת שֶׁאָהֲבָ֖ה נַפְשִׁ֑י אֲחַזְתִּיו֙ וְלֹ֣א אַרְפֶּ֔נּוּ עַד־שֶׁ֤הֲבֵיאתִיו֙ אֶל־בֵּ֣ית אִמִּ֔י וְאֶל־חֶ֖דֶר הוֹרָתִֽי:
הרעיה חולמת על הגעגוע והחיפוש של הדוד. החיפוש של הדוד הוא קשה, השומרים לא כל כך עוזרים לרעיה למצוא את הדוד. אבל בסופו של דבר הרעיה מוצאת את הדוד. הרעיה פוגשת את הדוד ואינה עוזבת אותו. יש כאן תיאור של דבקות והצלחה גדולה, כשהרעיה מביאה את הדוד לביתה, לחדר אמה וחדר גידולה.
לעומת זאת ישנו חלום נוסף שמתחיל בפרק ה' ומסתיים בלשון הפסוק שלנו, ונביא בדילוגים את פסוקי החלום שלנו.
שיר השירים פרק ה- ו.
(ב) אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה: (ג) פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם: …
(ו) פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי: (ז) מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת: …
(א) אָ֚נָה הָלַ֣ךְ דּוֹדֵ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים אָ֚נָה פָּנָ֣ה דוֹדֵ֔ךְ וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ עִמָּֽךְ: (ב) דּוֹדִי֙ יָרַ֣ד לְגַנּ֔וֹ לַעֲרוּג֖וֹת הַבֹּ֑שֶׂם לִרְעוֹת֙ בַּגַּנִּ֔ים וְלִלְקֹ֖ט שֽׁוֹשַׁנִּֽים: (ג) אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים: ס
בפסוקים האלה הסיפור מתחיל הפוך. הדוד קודם כל דופק בבקשה שיפתחו לו את הדלת. הבעיה שהרעיה מתעצלת לפתוח את הדלת. הרעיה קשה לה לפתוח, פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה. בעקבות כך הדוד הולך. לאחר שהדוד הולך אז הרעיה נזכרת לפתוח את הדלת. הרעיה אינה מוצאת את הדוד והיא מתחילה לחפש את הדוד.
החיפוש הוא כבר לא כל כך פשוט. בשונה מהחלום הקודם שם השומרים לפחות לא מפריעים, כאן השומרים מציקים ומכים. הרעיה מחפשת את הדוד בתיאורים של דוד עליון וגדול, מציאות שכמעט בלתי ניתנת להשגה, זאת בשונה מהחלום הקודם שם אין תיאור של הדוד, יש תיאור כיצד היא מחפשת עד שהיא מוצאת.
שיא ההבדל בין החלומות, החלום הקודם הסתיים בטוב, במפגש, ואילו החלום כאן הסתיים בצורה אחרת, החלום מסתיים בצורה בה הדוד לא מגיע.
המילים אני לדודי, ודודי לי, זאת בעצם תפילה, בקשה של הרעיה לדוד, הרעיה מבקשת מהדוד שיענה לה.
הקושי בחלום השני הוא כל כך גדול, אפשר לראות את זה במילים שמופיעות בפסוק הקודם את החתימה.
הפסוק לפני החתימה הוא הפסוק המפורסם שלצערנו בשנה האחרונה שמענו אותו כל כך הרבה.
'דודי ירד לגנו, לערגות הבושם, לרעות בגנים וללקט שושנים'.
פסוק זה נדרש במדרש כך.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ו
דודי, זה הקדוש ברוך הוא, לגנו, זה העולם, לערוגת הבושם, אלו ישראל, לרעות בגנים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וללקוט שושנים, לסלק את הצדיקים שבישראל.
פסוק זה מתאר כיצד הדוד בוחר ללקוט את הצדיקים, לסלק את הצדיקים מהעולם.
סילוק הצדיקים זאת פעולה שבאה לכפר על בני ישראל, כמו שמובא בגמ' מועד קטן 'מיתתן של צדיקים מכפרת.
כשאנו רואים שהדוד לוקח את הצדיקים, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים כפרה.
לפי הקדמה זאת ניתן להבין מה הרעיה עונה לקב״ה. הקב״ה אומר שהוא צריך לקחת את הצדיקים, על זה עונה הרעיה שהיא חוזרת בתשובה ובטלה אל הקב״ה. הרעיה נמצאת במצב בו היא מבטלת את עצמה ואומרת לעצמה, אני לדודי, אני בטלה אליך. כיון שאני בטלה אליך זה עצמו מכפר, זה עצמו מגלה שאנחנו מתקרבים חזרה אל הקב״ה.
הביטול הוא ההכנה והוא הכלי דרכו אפשר לקבל בחזרה את הדוד. אבל הביטול לפעמים הוא קשה, הביטול עובר דרך זמן בו לא מרגישים כלום. זמן בו ישנו הסתר פנים, זמן בו נראה כאילו הדוד לא קיים. החלום של הרעיה מסתיים ללא פתרון.
לשנת המלחמה בה אנחנו נמצאים, אפשר לפרש כך: לאחר הקריאה הגדולה, המתנות הגדולות שהקב״ה נתן לנו בקום המדינה, לא בטוח שהספקנו לפתוח את הדלת בזמן. הקריאה של הדוד לא התקבלה. כעת הקב״ה פעל בשנה האחרונה בצורה שהוא קורא לנו, לצערנו הדוד הגיע ולקט שושנים.
כעת מגיע חודש אלול. חודש אלול מלא בתקווה, אנחנו פונים אל הקב״ה ואומרים לו, אנחנו בטלים אליך, אנחנו יודעים שאיננו מבינים, ויודעים שחוסר ההבנה הוא עצמו הביטול והוא עצמו תהליך התיקון.
העמידה בענווה בהכרה שאיננו יודעים מה התהליך שהקב״ה מוליך אותנו, כיצד הגאולה תגיע, זה חלק מהתיקון.
עבודתנו היא הביטול וממילא התוצאה שהקב״ה ישיב לנו דודי לי, וכך מסביר גם השפת אמת.
שפת אמת דברים לחודש אלול שנה תרמד
לחודש אלול רמזו הקדמונים ר״ת אני לדודי ודודי לי. ומו״ז ז״ל אמר רמז על הפסוק לו אנחנו שיש קרי וכתיב. לו בו' ולא באלף. ואמר שכפי מה שיש ביטול זה באדם לא אנחנו. אז לו אנחנו כו'.
במקור זה מסביר השפת אמת את הפסוק אני לדודי על סמך הפסוק 'ולו אנחנו וצאן מרעיתו'. בפסוק זה ישנו קרי וכתיב, ישנו קרי שנאמר לו ואילו בכתיב נאמר ולא. לכאורה יש כאן סתירה בין הקרי לכתיב. אבל בעומק יש כאן עבודה שלנו, להיות בעמדה של לא, באלף. להיות בעמדה של ביטול. ואז התשובה תהייה, לו בו', הקב״ה יחזור אלינו ויאיר לנו כיצד הכל נעשה בשבילנו.
זאת התפילה, הבקשה שאנחנו מבקשים ומתחננים לקראת אלול השנה. אנחנו מאמינים שהמלך יגלה פנינו אלינו במהרה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה