יום חמישי, 4 באפריל 2024

שיעור במדרשי אגדה שיעור 25 - פרשת שמיני-החודש תשפד - אומות העולם אוכלים שקצים ורמשים לעומת ישראל בגלל ש

לישראל ונתינתם מהאומות המצוות פריקת

תשפ״ד שמיני פרשת אגדה שבועי, במדרש יעור ש │ טבדי בנימין הרב

העולם לאומות ורשים שקצים של ההיתר משמעות? מה

ב סימן יג פרשה (וילנא) רבה 1. ויקרא

ארץ וימודד עמד ג פתח)(חבקוק רשב״י מדד אומה מצא ולא האומות כל הוא ברוך הקדוש

המדבר. דור אלא התורה את לקבל ראויה שהיתה

הר מצא ולא ההרים כל הוא ברוך הקדוש מדד

סיני. אלא התורה את בו שתנתן

מצא ולא העיירות כל את הוא ברוך הקדוש מדד

בהמ״ק בו שיבנה עיר ירושלים. אלא

ארץ מצא ולא הארצות כל הוא ברוך הקדוש מדד

ישראל. ארץ אלא לישראל לינתן שראויה הה״ד

ראה ארץ וימודד עמד גויים. ויתר התיר. וממונן התיר כנענים של דמן אמר רב דמן

נשמה כל תחיה לא כ התיר)(דברים התיר ממונן

אויביך. שלל את )ואכלת כ שנאמר(דברים הונא ר'

אמר יב כדכתיב)(איוב שלהן זונין התיר מוסר

פתח. מלכים

אמר, רשב״י בשם ביראה עולא שיצא לאחד משל

עמו. וחמורו וכלבו לגורן

סאין, שני ולכלבו סאין חמשה לחמורו הטעין

מלחית. והכלב מהלך החמור והיה

החמור, ע״ג ונתן אחד ממנו נטל היה כן פי על אף

– טעון את א״ל מלחית. טעו את לית מלחית, – ן

מלחית.

שלא כיון נח בני שקבלו מצות שבעה אפי' כך

בהן לעמוד יכלו לישראל. ופרקום עמד

חנילאי בר תנחום רבי אמר שנכנס לרופא משל

למיתה. ואחד לחיים אחד חולים, שני לבקר אמר

תאכל. לא וזה תאכל זה - חיים של לזה ושאינו

ליה. הבו דבעי כל אמר- לחיים

בהם כתיב עוה״ב ה לחיי שאינן כוכבים עובדי כך

, כל את לכם נתתי עשב כירק ט )(בראשית אבל אשר הבהמה זאת הבא העולם לחיי שהם ישראל

תאכלו.

2. יוסף עץ שם

כו ארץ וימודד עמד.'פתח כדמסיים קאי תאכלו אשר החיה זאת קרא על

קרא לכולא ליה דריש ואגב זה. סימן: סוף

זו, מדידה טעם כו. הוא ברוך הקדוש 'מדד טעם עלינו יקשה שלא לומר ובהר האומות מכל בישראל שבחר מקום. זולת ומקום עם. זולת עם ה' בחירת מזולתם ובירושלים לקדושה. המקומות מכל ובא״י למ״ת. המקומות מכל סיני

ל שהכ יתברך אצלו אחד ביחס הכל היות עם השכינה וקביעות בהמ״ק. לבנין

. ידיו מעשה אמר לכן אחר. מדור טפי המדבר לדור התורה ניתנה למה וג״כ

וכך: כך אלא ראוי שאין וראה בדעתו י״י מדד שכבר

כתיב ארץ וימודד דקרא גב על ואף האומות כל הוא ברוך הקדוש מדד

ארץ יושבי וימודד כמו: מדריש הוא ברוך הקדוש ומדד ישראל אלא התורה את לקבל ראויה. שהיא כל את כצ״ל המדבר. דור אלא התורה את לקבל ראוי שהיה דור מצא ולא הדורות

בילקוט הוא וכן: [יפ״ת] העיירות כל הוא ברוך הקדוש. מדד הקדוש מדד הכי מקמי גרסי' בילקוט הר מצא ולא ביפ״ת] וע' ירושלים של או א״י של [ר״ל ההרים כל הוא ברוך

הר: המוריה אלא שכינה עליו שתשרה ראוי שהיה

דלא מאידך. אתי לא דחד תרווייהו. למימר אצטריך התיר וממונן התיר. דמן אדם ויש מממונו עליו חביב שגופו אדם שיש חמור. ואיזה קל איזה ידעינן הי כתיב דסתמא כיון גוים מויתר תרתי דריש מש״ה מגופו. עליו חביב שממונו

מפקת: מינייהו

מצ ז' היינו שלהם. זיין כלי זונין. אין דהוו שכר עליהם יקבלו לא שמעתה. ות למלתא ואזיל מפרש ביראה ועולא ועושה. : מצווה

מלחית. עליו ויגהר מגזרת המלה ופי' משאו. תחת ורובץ גחונו על הולך

עלוהי ואלחית: דמתרגמינן כו מלחית טעין את.'א״ל איני הכלב בעל שאמר המשל במליצת הכוונה

לך לעשות מה יודע על וזוחל מלחית אתה טעונה היותך שבין ינו רא הלא כי. כבתחילה מלחית אתה כן גם משאך] הקלתי [שכבר טעונה כשאינך ובין. גחונך

הכל את גם מעליך לפרוק הוה טוב יותר כן על ל״ח דרוש לעתים בינה: ][וע'

ופרקן עמד מקיימים שאפילו לומר ומשני נשכר. חוטא מצינו א״כ פריך ובגמ'

מקבל אין אותה ועושה: מצווה שאינו כמי אלא ועושה כמצווה שכר עליהם ים

לישראל ופרקום כשפרקום מ״מ המצות. לישראל היו הכי שבלאו פי על אף המצות וא״כ וכל. מכל מהם שנפרדים מחמת שונאים לישראל נעשו מהם

. לישראל למשא הם ג״ה פם' כדאיתא היינו ב״פ המשא פירוק שהיה ומה

ז: ואח״כ כ״ג מתחלה ופירק שלשים׳מצות עליהם שקיבלו

תאכלו אשר החיה זאת שמפני להורות החיה זאת בלשון כאן אפקה ולהכי

הלב: את מהמטמטמים ליזהר צוום עוה״ב לחיי שראוים

ב פסוק יא פרק ויקרא בחיי 3. רבינו

אומר חנילאי בר תנחום רבי והיה גורן לו שהיה הבית לבעל דומה, הדבר למה. ורמשים שקצים האסורין את להם התיר המשוי את מעליו התיר הבית בעל עשה מה נסה, לא כי המשוי משליך היה הכלב התבואה, עליהם טען וכלב חמור, עמו לרופא דומה, הדבר למה המצות, את מקיימין ואינן לחלוחית בהן שאין האומות ז' את שראה כיון הוא ברוך הקדוש כך מאכל לו תנו להן: אמר לשני נכנס לאכול, שמבקש מה כל לו תנו להן: אמר סכנה, בו יש אחד חולים, שני לבקר שהלך

נתרפא מקצת לו ואסר מקצת לו שהתיר וזה מת, כולם, אכלים המ לו שהתיר זה לימים פלוני, מאכל לו תתנו ואל פלוני התרתי מיתה סימני בו שראיתי וזה זה, ממנו ומנעתי זה לו התרתי חיים סמנים בו שראיתי זה להן: אמר זאת, מה לו: אמרו

הכל את, לו לגיהנם מוכנים שהם לפי העברות וכל ורמשים שקצים אומות לשבעה הוא ברוך הקדוש התיר כך ישראל בל א, שישראל לפי "חיים", לשון שהוא החיה" "זאת אמר: ולכך תאכלו", לא זה ואת תאכלו זה "את להם: אמר לחיים שהם

היום." כלכם חיים אלהיכם בה' הדבקים "ואתם ד) ד, (דברים שנאמר: בחיים, דבקים

ז פסוק יא פרק ויקרא הגדול 4. מדרש

הוא ברוך הקדוש לבוא לעתיד לבעליו. שכר מתן להחזיר עתיד שהוא להם אמר חזיר שמו נקרא למה אותו שאלו ועוד היום מאותו חזיר בשר אכלו שלא העולם מאומות והרבה שכרו ויטול יבוא חזיר בשר אכל שלא מי כל ואומר כרוז מוציא

י אומר: הוא ברוך הקדוש שעה באותה שכרן, ליטול באין והן עולמים! ? בשני אלו שתכרו אלא עולמן שאכלו דיין לא

שלבני! ? עולמן לאכול עוד מבקשין שרצים וטרפות נבילות אכל שלא מי כל שנייה פעם ואומר כרוז מוציא והקב״ה ברוטב טיבל אכל לא ואם ורמשים שקצים וטרפות נבילות אכל שלא העולם מאומות לך ואין שכרו ויטול יבוא ורמשים

וישב חכם מלך רשעים מזרה אומר הוא עליו לבעליו, טוב שכר מחזיר ונמצא בקדרה בישל ברוטב טיבל לא ואם

אופן עליהם כו… כ, )(משלי

ב עמוד נח דף מציעא 5. בבא

… בדברים אונאה כך וממכר במקח שאונאה כשם משנה. הראשונים מעשיך זכור לו יאמר לא תשובה בעל היה, אם

שנאמר, אבותיך מעשה זכור לו יאמר לא גרים בן הוא אם

תלחצנו ולא תונה לא. וגר

עמיתו- את איש תונו לא רבנן: תנו גמרא. דברים באונאת

… מדבר הכתוב יאמר אל תשובה בעל היה אם כיצד? הא לו יאמר אל גרים בן היה אם הראשונים, מעשיך זכור לו

אבותיך מעשה, זכור יאמר אל תורה ללמוד ובא גר היה אם ללמוד בא ורמשים שקצים וטריפות, נבילות שאכל פה לו

. הגבורה מפי שנאמרה תורה

6. יהושע פני שם

לא דבגר נראה כו'. תורה ללמוד ובא גר היה אם בגמרא

כקטן שנתגייר דגר ונים הראש מעשיך זכור לומר שייך

דפשיטא א דמילת ניחא שכתבתי מה …ולפי דמי שנולד לו, נחשבים אינן בגיותו שעשה הראשונים שעונותיו היא

דמי, שנולד דכקטן נהי וטריפות נבילות שאכל דמצד אלא כדאמרינן מילתא מאיסא אפ״ה בגיותו ליכא דאיסורא

שבקטנותו במשה ומצינו אדם של לבו שמטמטם, בעלמא '[סי יו״ד בש״ע הוא וכן זה, מטעם הגויה מן לינוק רצה לא

פ״א בהג״ה ]ס״ז שמטמטם משום הגויה מן לינוק אסור אדם דכל

וק״ל בזה להכלימו אסור דאפ״ה וקמ״ל אדם. , של לבו

א הלכה יב פרק מלכים הלכות 7. רמב״ם

כמנהגו עולם אלא בראשית, במעשה חידוש שם יה יה או עולם, של ממנהגו דבר יבטל המשיח שבימות הלב על יעלה אל

עם לבטח יושבין ישראל שיהיו הדבר ענין וחידה, משל ירבץ גדי עם ונמר כבש עם זאב וגר בישעיה שנאמר וזה, נוהג יגזלו ולא האמת, לדת כולם ויחזרו עריהם על שוקד ונמר ישדדם ערבות זאב שנאמר, , ונמר כזאב המשולים עכו״ם רשעי

, יתו ישח ולא בענין הדברים באלו כיוצא כל וכן תבן, יאכל כבקר ואריה שנאמר, ישראל עם בנחת המותר דבר יאכלו אלא בהן רמזו ענין ומה משל, היה דבר זה לאי לכל יודע המשיח המלך ובימות משלים, הם. המשיח

ו הגמרא לאור המדרש הבנת בירור לישראל עברו האומות של שהמצוות? המשמעות

א עמוד לח דף קמא 8. בבא

- וכו ראה ארץ וימודד יוסף׳עמד: דא״ר עליהם שקיבלו מצות שבע ראה ראה? מה להם והתירן עמד קיימום, ולא נח. בני נשכר חוטא מצינו א״כ, אתגר? ! איתגורי שאפילו לומר, דרבנא: בריה מר אמר

אותן- ין מקיימ שכר עליהן מקבלין אין

[ רש״י: שם כו- אותן מקיימין שאפי' 'לומר שהרי

מצווים אינם פטרן]. לא מעונשין אבל

… אומר ר״מ והתניא, ולא? נכרי שאפילו

גד! ול ככהן הוא הרי בתורה ועוסק

כמצווה שכר עליהן מקבלים אין: אמרי ועושה מצווה שאינו כמי אלא, ועושה יותר ועושה המצווה גדול חנינא: דא״ר

ועושה. מצווה שאינו ממי

תרנז שנה שמיני פרשת ויקרא אמת 9. שפת

במד '. תאכלו אשר החי' זאת ארץ וימודד עמד מצות ז' גוים ויתר כו'

ה ע״ש מהם, פרקן כו' חמור משל מלחית המשא ממנו פרק. ע״ש

נשכר? חוטא יהי' וכי מיתגר אתגורי מקשי ו׳בגמ לין מקב שאין ומשני

ועושה כמצווה שכר עליהן המד. משל מובן אין לכאורה ו׳לפי״ז. ע״ש ישרים ה' ופקודי הרבה טעמים להם יש המצות באמת כי הוא והענין

ו האדם את ומטהרים ישרה בדרך האדם מדריכין הרבה פעולות להם ויש

מספר. עצמו שום אין לזה שלמטה מצוה ע״י שמתעורר מה למעלה המצות שורש אבל עם אבל המצות. בעשיות למעלה ית' רצונו שעושין בנ״י רק מוכן ברי' אינו אבל המשאוי שנושא הגם בעליו רצון לעשות א״י לחמור הדומה

בעליו כרצון. ו ב פועל אבל נח בבני ונוהגין נאמרה לכל ונשנית דנאמרה הגם מצות. ז' נשנו. ולכן

נח בבני זה ואין שמשמים התורה עפ. י אותן מקיימין שבנ״י לומר "נשנו

ולפי למעלה. מתקשרין מעשיהן ישראל שבני

10 יא הלכה ח פרק מלכים הלכות. רמב״ם

ויעשה אותן שיקבל והוא הבא, לעולם חלק לו ויש העולם, אומות מחסידי זה הרי לעשותן ונזהר מצות שבע המקבל כל

עשאן אם אבל בהן, נצטוו ודם מק נח שבני רבינו משה ידי על והודיענו בתורה הוא ברוך הקדוש בהן שצוה מפני אותן

מחכמיהם ולא העולם אומות מחסידי ואינו תושב גר זה אין הדעת הכרע. מפני


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

צדקה ושמיטה כיסוד לגדולת ישראל

**ייחודיות מחשבת הצדקה בישראל** * מה הקשר בין מצוות הצדקה לעוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל? * ואיך כל זה קשור לתהליך הגאולה? בסוף ...