צבא יוצא כל ומעלה שנה עשרים מבן │ טבדי בנימין הרב
הרמב״ם בשיטת גורן הרב וטענת – עשרים הוא הגיוס שגיל עולה ראשונים ועוד רש״י מדברי
ל פרק שמות 1.
עֶשְּרִים הַקֹּדֶשׁ בְּּשֶׁקֶל הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית דִים הַפְּּק עַל הָּעֹבֵר כָּּל יִתְּּנוּ זֶה (יג) מִבֶּן דִים הַפְּּק עַל הָּעֹבֵר כֹּל (יד) לַה': תְּּרוּמָּה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל גֵּרָּה
ה תְּּרוּמַת יִתֵּן וָּמָּעְּלָּה שָּׁנָּה:'עֶשְּרִים
שם רש״י
ומעלה- שנה עשרים מבן שאין כאן, למדך
בכלל ונמנה לצבא וצא י עשרים מבן פחות
: אנשים
2. א פרק במדבר
אֲבֹתָּם לְּבֵית לְּמִשְּׁפְּּחֹתָּם יִשְּרָּאֵל בְּּנֵי עֲדַת כָּּל רֹאשׁ אֶת שְּאוּ (ב) זָּכָּר כָּּל שֵׁמוֹת בְּּמִסְּפַּר אַתָּּה לְּצִבְּאֹתָּם אֹתָּם תִּפְּקְּדוּ בְּּיִשְּרָּאֵל צָּבָּא יֹצֵא כָּּל וָּמַעְּלָּה שָּׁנָּה עֶשְּרִים מִבֶּן (ג) לְּגְּּלֹתָּם: לְּג
: וְּאַהֲרֹן
שם רש״י 3.
צבא- יצא כל שאין מגיד מבן פחות בצבא יוצא
: עשרים
ב פרק דברים 4.
ם ת עַד שָּׁנָּה וּשְּׁמֹנֶה שְּׁלֹשִים זֶרֶד נַחַל אֶת עָּבַרְּנוּ אֲשֶׁר עַד בַּרְּנֵעַ מִקָּּדֵשׁ הָּלַכְּנוּ אֲשֶׁר וְּהַיָּּמִים ֹּ(יד)
מָּּם לְּה בָּּם הָּיְּתָּה ה' יַד וְּגַם (טו) לָּהֶם: ה' ע נִשְּׁב כַּאֲשֶׁר הַמַּחֲנֶה מִקֶּרֶב הַמִּלְּחָּמָּה אַנְּשֵׁי הַדּוֹר ַּכָּּל הָּעָּם מִקֶּרֶב לָּמוּת הַמִּלְּחָּמָּה אַנְּשֵׁי כָּּל תַּמּוּ כַאֲשֶׁר וַיְּהִי (טז) מָּּם: תּ עַד הַמַּחֲנֶה: מִקֶּרֶב
שם רש״י 5.
המלחמה- אנשי מבן היוצאים שנה עשרים
בצבא.
ב פסוק א פרק במדבר רמב״ן 6.
… שנה עשרים מבן פחות לצבא יוצא שאין מגיד בישראל- צבא יוצא כל רש״י. לשון בעבור בזה הטעם שיהיה, ואפשר
כא ה (אבות שאמרו וכמו ), מעשרים בפחות למלחמה חזק שאינו לרדוף. עשרים בן
עם אסיפת כל כי. העם בתוך יקהלו לא הנערים, כי בעדה להקהל היוצאים כל צבא", יוצא "כל פירוש שיהיה יתכן אבל הצובאות במראות כה), פסוק (שם העבודה מצבא ישוב כד), ח (להלן מועד אהל בעבודת צבא לצבא וכן "צבא", תקרא
המלחמה באנשי יפרש ולכך,). יב מה (ישעיה צויתי צבאם וכל יט), כב (מ״א השמים צבא וכן ח), לח (שמות צבאו אשר שער יוצאי כל כדרך צבא", יוצא "כל כאן ואמר מ). ז (דהי״א במלחמה בצבא והתיחשם יד), לא (להלן המלחמה מצבא
לצבאותם- ואמר כד). לד (בראשית עירו גדול צבא ושבט שבט כל כי רבות, צבאות: שהם
א אות תקכו חינוך מנחת 7.
דבין ונראה עכ״ל. עשרים מבן פחות יוצא שאין מגיד כ' צבא יוצא כל בד״ה ג' פסוק א' במדבר החומש בפי' ברש״י ועי'
הרשות מלחמת ובין מצוה למלחמת. זה שיביא הר״מ לרבינו ראיתי לא וכעת כתב ולא רש״י דברי מביא בפירושו והרמב״ן
זה: לו מנין
א עמוד קנב דף שבת מסכת רש״ש 8.
וכתיב. . המלחמה אנשי הכתוב קראן טו) יד ב' (בדברים וכן מלחמה. צבא דהיינו הרמב״ן ופי' צבא יוצא כל. התם איברא
כ. מבן הפחות למלחמה יוצאין הי' שלא משמע ודאי 'דזה יוצא כ' מבן פחות שאין כאן ללמדך תשא בר״פ רש״י וכ״כ
בהרמב״ם. ולא בש״ס זה נזכר שלא …ותימה לצבא
מז א, מבשר קול ראטה, משולם הג״ר 9.
י שהבי״ד מאוד קשה ובאמת דקק ז ממש נפשות דיני לדון כזו לשאלה של האחריות את עליו ולקבל
לגיוס. בכח כפייה עושים הם הלא י״ז מגיל שנוטלים דין ע״פ שלא במדבר ורמב״ן רש״י והלא ואילך
פחות לצבא יוצא שאין כתבו ג' א'
עשרים מבן תשא פ' רש״י וכ״כ
להקל… עכ״פ ברור אינו והלא
11 ח פרק לישראל תחוקה הרצוג, הלוי אייזיק יצחק הג״ר.
מלחמות עם בקשר הצבא דבר על ידועים פרטים לנו יש שבכתב בתורה הגיוס גיל בן עם בתור ישראל של הראשונה המלחמה עמלק עם ישראל במלחמת ידועות וצא אנשים לנו בחר יהושע את ציווה השלום עליו רבינו שמשה רק נאמר חורין
במלחמות ם כלו נאמר לא האנשים אותם של הבחירה סדר על אבל בעמלק הלחם על חלה אינה למלחמה הצבא שחובת הוא שמתבלט מה המדבר בתקופת האחרות
מלכים. הלכות ברמב״ם הובא לא שזה יפלא. א' במדבר ספר עשרים מבן פחות
לדורות. חיוב זה היה שלא מכאן משמע למדינה הצבא חוקת קובעים כשאנו ואולם
חוק היה שלא אעפ״י משה בתורת המפורש הזה מהתקדים ללמוד לנו יש העברית
הוא. רב בי קרי זיל לחזור אין ברמב״ם כבר המפורשים הדברים על לדורות.
לצאת צריכים מצווה שבמלחמת הטוענים
11. דוד אלתר הרב בישראל, הצבא משפט ספר
ק עמ' רגנשברג,
לעיל כתבנו והנה שהחיוב א' בסימן במלחמת כ' מבן מתחיל הצבא אל ללכת
הרשות. יוסף מר החריף הב' ושאלני בשבי כעת והנמצא הי״ו שארישוב העיר מגיני בין שהי' הירדן בעבר בין שוב בקרוב לראותו ד' יזכנו העתיקה
המדרש, בית כותלי מצוה במלחמת אם או כ' מבן לצבא לעמוד צריך ג״כ
החי מצוה במלחמת קודם. חל וב שמסביר הרמב״ן דברי שלפי והשבתי שהחיוב אומר שהוא רש״י דברי את כה לאדם יש כ' שמבן לפי מתחיל לרדוף עשרים מבן הפסוק את ומביא רשות מלחמת בין הבדל אין לפ״ז א״כ
. מצוה מלחמת ובין לומר יתכן אבל החמירו מצוה שבמלחמת כיון אחרת
אים יוצ מחופ' וכלה מחדרו חתן שאפי'
ש להיות יכול א״כ למלחמה פחות פי' א בקשרי לעמוד יכול הוא אם כ' מבן
יוצא… ג״כ מלחמה
12. והמועד366 השבת תורת גורן, הגר״ש
" צבא יוצא ש״כל ברמב״ן רש״י של זו ראשונה שיטה לפי למדים נמצינו -
בצבא. הלוחמים כל פירושו לגייס שאין לדורות גם מזה ללמוד איפוא יש
עשרים. מבן פחות לצבא
" צבא יוצא ש״כל הרמב״ן של השני הפירוש לפי אבל היוצאים כל פירושו
לדורות, לחימה לגיוס ראיה מכאן ללמוד אין בעדה- להקהל נמנו לא כאן כי
. שונות למטרות העם של כללית התפקדות של במסגרת אלא לחימה למטרת ענייני בכל הדן מלכים בהלכות בספרו הרמב״ם כנראה השמיט זו מסיבה ליוצאי זמן קיצבת נתן ולא הצבא של הגיוס גיל את והלכותיו הצבא המקראות שאין מאחר הרשות במלחמת ולא מצוה במלחמת לא המלחמה
לצבא ביציאה דנים גיל הגבלת הנותנים הללו בהתפקדות אם כי מלחמה
ו שעה לצורך הקהל זמן… אותו של מסוימות למטרות
יש ולכן הרמב״ם בספרי כלל נזכר לא ומעלה שנה עשרים מבן הגיוס גיל לגיוס קבוע גיל אין לדורות ההלכה מבחינת הרמב״ם של שלדעתו להסיק
האיש. של ובכוחו המלחמה בסוג תלוי הכל אלא
ת לחוב מינימלי גיל הקובעים וסיעתו רש״י לדעת אם הדבר ברור לא כן מעורכי החוזרים אותם כל כמו הרשות במלחמת זה אם למלחמה הגיוס מצוה שבמלחמת המאמר בתחילת הזכרנום ואשר בתורה המנויים המלחמה מאחר לקרב מיציאה משחררת גיל הגבלת גם אין ולכן בגיוס כולם חייבים
רעך, דם על תעמד לא על מצווים שכולם בין הבדל אין לגיל שביחס או
מצו מלחמת הרשות. למלחמת ה
13 תכח סימן ויטרי מחזור.
אחר לרדוף נראה ולי ממנה. בנים לו ויש בי״ח נשא שהרי ובניו. אשתו מזונות אחר לרדוף מקובל אני לרדוף. עשרים בן
שנאמר י״ט. שנת ביתו עם נקי להיות וצריך אשה נשא י״ח דבן ישר'. ארץ המלחמת ירדוף כ' ובשנת וגו'. לביתו יהיה נקי יוצא שאין מגיד צבא. יצא כל ומעלה שנה עשרים מבן וידבר. ספר בריש מוכיח וכן נקי. עוד יהיה ולא המלחמה אחר
מעשרים. פחות מחופתה. וכלה מחדרו חתן יצא מצוה במלחמת אבל הרשות. במלחמת ובד״א
אהרנברג יהושע הרב של עצום חידוש – מהר״ל דברי פי על ודחיה
14 יב סי' ח״ה אהרנברג, יהושע לג״ר יהושע דבר.
האם שחקר אחד בספר ראיתי לעמוד צריך ג״כ מצוה במלחמת מצוה במלחמת או כ' מבן רק בצבא
וכו קודם חל.'החיוב
ממ״ש קודם שחל ראי' לענ״ד, נראה פסוק סוף ל״א פ' מטות בפ' הרמב״ן על משה הזהירם לא שלכך כ״ג
סיח מלחמת אחרי הטומאה ון ועוג כי מדין. מלחמת לאחר שהזהירם כמו
ועו סיחון מלחמת ג ישראל כל בה היו
עכ״ל בציבור. הותרה. וטומאה
אכתי ומעלה מעשרים רק היו לא ואי
ישראל כל היו. לא
היו מעלה ו עשרים דמבן לומר ודוחק במלחמת משא״כ ישראל, רוב עכ״פ
כו למטה אלף רק היו לא.'מדין
סיחון דמלחמת דמשום ודאי אלא הי ישראל מנחלת היא שארצם 'ועוד הרמב״ן כמ״ש חובה, כמלחמת דינו יוצאין והכל דחזירי קדלי לענין שם
כ מבן פחות.'אפי'
גבי שנאמר ממה ראי' נלענ״ד ועוד
שיבנו פעמים כמה ראובן ובני גד בני
לטפם. ערים הא, טפם דוקא משמע
גדולים למלחמה. יחלצו
פחות שאפילו מכאן נראה ובאמת לעמוד ראוי היה אם שנה י״ג מבן נשארו ולא יוצא הי' המלחמה בקשרי
שלא דהיינו, טף שקרויים אותם רק חגיג עיין לחינוך, ג ' הגיעו ה
לשמוע נשים ד״ה שם ע. ובחדא״ג "א
שיוכל שיעורו מלחמה ן לעני וכאן המלחמה בקשרי לעמוד שעדיין אע״ג
ב דלא י״ג, בן אינו לענין גדלות עור יש שהמלחמה דכיון תליא, מצוות חיוב צריך הוא אף הקטן של לצרכו גם חייב שאינו אע״פ בה, להשתתף
מצות. בשאר
15. לז פסוק יב פרק שמות
בְּנֵי וַיִּסְּעוּ מִטָּּף לְּבַד הַגְּּבָּרִים רַגְּלִי אֶלֶף מֵאוֹת כְּּשֵׁשׁ כֹּתָּה ס מֵרַעְּמְּסֵס: יִשְּרָּאֵל
שם רש״י
הגברים- ומעלה שנה עשרים: מבן
עמ67 ב מדינה הלכות וולנדברג, אליעזר 'הג״ר
16 שם אריה גור.
המנין כי מצינו שהרי שנה. עשרים מבן גם לומר צריך כן ואם אלף, ת״ר המשכן למלאכת הכפורים יום אחר שהיה הראשון יתכן איך כן אם י״ג, מבן והיינו איש, שנקרא מי כל היינו "הגברים" פירוש דאי עשרים, מבן הוא כאן דכתיב "הגברים" כן
להראות למלחמה יצא הוא כאשר בר' 'ג ונקרא כ', מבן היינו "הגברים" פירוש אלא אלף, ת״ר כ' בני היו חדשים ו' דאחר מבן יותר כשהוא דודאי נמנה, לא כ' מבן פחות שהוא דכל כיון דקאמר, מטף" "לבד מאי כן דאם הרא״ם והקשה גבורה.
"טף. נקרא לא "י״ג
יותר שהם ואותם "טף", נקרא י״ג מבן פחות שכל מאד, הרבה והם הטף, שהוא העיקר נקט דקרא קשיא, זה שאין ויראה
מאד הרבה שהיו מטף לבד הגברים" רגלי אלף מאות "שש כלומר העיקר, ונקט מעטים, הם שנים י״ט עד שנים י״ג, ן מב מטף "לבד נקט."לכך לא דודאי גב על ואף טז), לא, במדבר (ר' וכו'" לטפינו נבנה "ערים ראובן ובני גד בני אמרו וכן
אצלם: טפלים והאחרים הרבה, שהם עיקר, הם שהטף מפני אלא "טפינו קראום ולמה כ', מבן היותר רק למלחמה,"עברו
עשרים– מגיל רק היא למלחמה שהיציאה הסוברים ופוסקים ראשונים ורשות מצוה במלחמות
17. שמות חכמים שפתי יד ל,
מדכתיב לי למה שנה עשרים מבן אלא הפקודים על העובר כל נקט להכי כלומר וכו' כאן למדך פחות שאין להודיע פקודים לשון לשון דמצינו לצבא יוצא ך' מבן ויקצוף כדכתיב חיל גבי פקודים וכתיב החיל פקודי על משה ופירושו העם את שאול ויפקוד את תשא כי הוא כך קרא של
המלחמה בצבא לצאת בנ״י ראש ומעלה שנה כ' מבני. יהיו
וא״ת נמנה שאין להורות לו למה בספר זה הודיענו כבר הא וכו' שנה עשרים מבן דכתיב במדבר
דהוה וי״ל צבא יוצא כל ומעלה חובה במלחמת דוקא אמינא במלחמת לא אבל הקרא הקפיד
הענין כפל לכן הרשות שאף אם כי יוצא אינו הרשות במלחמת
ומעלה: שנה כ' מבן
18. במדבר רשב״ם ב א,
עדת- כל ראש את שאו ללכת צריכים שמעתה לפי
המלחמה. בצבא לצאת ראוים עשרים ובני לא״י
11 ב חזקוני. שם שם
. ומעלה שנה עשרים מבן ולבא לצאת ראויים זמן שבאותו לפי
בצבא. המלחמה לרדוף עשרים בן רבותינו אמרו. ומכאן
21. אברבנאל שם
עשרים בן בהיותו אדם כל לחייב היה שהעקר לפי ששים מבן אמר ולא ומעלה שנה עשרים מבן כאן התורה זכרה והנה
אדם יהיה אולי כי החלד בסוף זה ואין בגבורים ה' לעזרת שיצא שנה ולבא לצאת והגון טוב שיהיה שנה ששים בן
מהבחורים. מאחד במלחמה ששים בן מהיותו השלילה קצה ולא שנה עשרים מבן לצאת החיוב קצה התורה זכרה ולכך
שנה. ששים עד אם כי במלחמה לצאת יכריחו שלא התורה צותה הראוי במקומו ואח״כ
העניין– טעם חמדה וכלי אליעזר ציץ מהר״ל, פי על בשלימות, הצורה הופעת
21. אבות מסכת חיים דרך כא ה,
ולמשול אחר את רודף שהוא פירוש לרדוף, קל אינו שנה עשרים עד כי אחרים את לרדוף פירושו לרדוף, עשרים בן ואמר
עליו לרדוף לאדם לו שיש מלחמה אצל ולפיכך. כ״ו דכתיב)(ויקרא עליהם ולמשול שונאיו אחר וגו מאה חמשה מכם 'ורדפו
ולמשול לנצח מבקש האדם אז כי שנה עשרים בן שהוא עד לרדוף למלחמה יוצא האדם אין וגומר, אלף אחד ירדוף איכה
אחר על בשלימות וא ה הגוף כאשר כי למשול. מבקש שהוא כח בו מתחדש שאז עשרים בן הוא כאשר דווקא הוא וזה, לה יש עתה בחומר מוטבעת הצורה זה קודם שהיה כמו בחומר מוטבעת הצורה ואין בשלימות היא הצורה אז שלו גידול בן הוא כאשר בשלימות היא הצורה כך שנים עשרה שמונה בן הוא כאשר בשלימות הוא שהגוף וכמו הצורה, משפט
ב כ״ט, )'(קידושין אמרם וזהו שנה. עשרים בן כי רוחיה, תיפח אומר אשה נשא לא אם שנה עשרים עד לאדם מתין מ הש״י כי
וראוי בשלימות היא הצורה שנה עשרים לאשה. . צורה האיש שיהיה אשה. שישא מענישין מעלה של דין בית אין כי עשרים בן שהוא עד מענישין אין מעלה של דין בית ולפיכך אדם של שהצורה עד
ב אצלם שהכל מעלה של דין לבית ראוי כך כי בחומר, מוטבעת בלתי בשלימות בחומר. מוטבע בלתי שלימות ומאחר
בצורתה שלימה בריה שהוא עד את. האדם מענישין אין אצלם בשלימות הוא שהכל איש התחלת אז עשרה לש ש בן האדם וכאשר שלימות התחלת רק בשלימות אצלם הכל שאין מטה של דין בית אבל
האדם את. ומענישין
22 א פרק טז סימן ד חלק אליעזר ציץ שו״ת.
ז '(סימן חו״מ בשו״ע איתא וכה״ג אשה, לישא החיוב
ג )'סעי' די״א שם והובא לדון, ראוי מאימתי לענין ב והביא ולמעלה י״ח מבן אלא לדון ראוי 'שאינו
וכותב שערות. משום הטעם בסק״ח הסמ״ע שם מיד העני להציל כח בו ויש בגוברין גבר הוא דאז
שם עיין. גוזלו
שבמצות החיוב בזמני רב דמיון מצינו ובאמת
ורביה פריה לדון ראוי מאימתי של. בהזמנים דשם האדם. בכוחות תלוים דשניהם משום והיינו וכמו״כ כשר. ומעלה י״ג דמבן די״א מובא בחו״מ
לישא דהמקדים המחבר כותב ג' סעי' באה״ע כאן י״ג דמבן משום והיינו המובחר, מן מצוה י״ג בן
בסמ״ע שם עיין מצוה ובר גדול כבר. מיקרי
הוא המצוה קיום המשכת דזמן כאן שנזכר מה וכן ראוי באימתי שם, גם נזכר שנה. עשרים בן עד
ז הלכה סנהדרין)'(פ״ד בירושלמי לדון. בביאור הובא
בשם אבהו ר' דאיתא. י״ג. ס״ק בחו״מ שם גר״א ה ב הביא ושלא עשרים מבן פחות אף יוחנן 'ר' הרי נפשות. בדיני ולא ממונות בדיני כשר שערות בגוברין גבר מיקרי ולא הזמנים, בכל להדדי דשוים בן כ״א נפשות דיני לדון ראוי שיהא הכחות בכל
סק״ד תשובה בפתחי בחו״מ שם עיין וכן עשרים, דיין למנות שאין יעקב המשכנות בשם שמביא הזמן קבעו כאן וכמו״כ שנה. כ' מבן פחות קבוע דאז משום שנה, כ' עד המצוה קיום של האחרון וכן כחותיו, בכל ומושלם בגוברין גבר כבר הוי
א רבה)'(פרשה בקהלת עיין נהים כסוס כ' בן דאיתא
אתתא ובעי גרמיה. משפר
23. ד סימן משפט חושן ד- ך כר עוזיאל משפטי שו״ת
… בגרות תקופות שלש מונה ישראל תורת משפט התקופה תקופת היא וזו העשרים, לשנת הבוגר בהגיע מתחילה השלישית
והדיוטות שטות טפשות סימני בו נראו שלא אדם לכל. בגרות
שירש קרקע למכור רשאי אינו שנה עשרים לו מלאו שלא אדם וכל נתישבה לא ועדיין הטעות, אחר נוטה שדעתו משום מאבותיו,
סי' העולם(חו״מ בדרכי, דעתו.)רל״ח ממונה קבוע ש״ץ להיות ראוי ואינו
ס' נ״ג סימן הצבור(או״ח כבוד משום יחידי כפיו את לישא ולא הצבור מן
ס וקכ״ח 'ו-ח' ע׳י ולא רשאי הצבור אין הפוסקים מגדולי רבים ולדעת )ל״ד סי' או״ח. ט״ז זה( דבר כבוד על למחול יכול ב ס״ק,'נ״ג ומג״א ט. )'ס״ק
דין בית אין שלמות שנה עשרים של לגיל הגיע שלא אדם וכל אפוטרופוס למנות הוא דדייני דעולבנא לאפוטרופוס, אותו ממנין
נ״ב סימן הריב״ש.)(תשובות עשרים מן קטן שהוא מי את את לנהל רשאי ואינו הואיל עשרים, מבן שקטן נלמד, זה מכל או הצבור, עניני לנהל ראוי שאינו הוא, שכן כל הקרקעיים, עניניו גם ראוי אינו זה וקטן הצבור. מוסדות להנהלת שלוחו למנות כבודו על למחול רשאי הצבור שאין הצבור כבוד משום, להבחר,
נתן לא הצבור שכבוד הצבור, כל של הסכמתו תועיל לא ולזה למחול שיכול מי ואין. למחילה,
מבן למעלה שהוא למי רב אפילו או דיין למנות לצבור אפשר אמנם ועמוקה מקיפה ובבקיאות ותבונה בחכמתו מצטיין הוא אם. י״ח אדם לכל זכות הנותן חק שהוא בחירות ידי על במנוי לא אבל
ולהבחר לבחור זה חק פי על הזוכים שכל צריך שכן וכיון זה, בגיל של בגיל שיהיו אומרת זאת הצבורית. בגרותם מצד ראויים יהיו
שנה. עשרים
מבן הפקודים על העובר כל שנאמר, בכתוב מפורש זה: ודבר יוצא עשרים מבן פחות שאין הכתוב למדך ומעלה, שנה עשרים
אנשים בין ונמנה לצבא י״ד ל'.)שמות התורה על (רש״י
24 ב עמוד פט דף שבת מסכת בבלי תלמוד.
לי- חטאו בניך ליצחק: לו. אמר בשעה בניך? ולא בני עולם, של רבונו לפניו: אמר
כמה ועוד, בניך ולא בני עכשיו בכורי, בני להם קראת לנשמע, נעשה לפניך? שהקדימו
אדם- של שנותיו כמה חטאו? עלייהו- ענשת דלא עשרין דל שנה. שבעים להו פשו
דלילותא- וחמשה עשרין דל. חמשין ופלגא סרי תרתי דל וחמשה. עשרין להו, פשו
הכסא- ודבית ומיכל דצלויי כולם- את סובל אתה אם ופלגא. סרי תרתי להו פשו
ופלגא עלי פלגא לאו- ואם מוטב, עלי- כולם לומר תמצא ואם עליך. נפשי קריבית הא
. קמך
25 שם רש״י.
להו- ענשת דלא עשרין דל ענש שלא המדבר בדור מצינו שכן מעשרים אלא הוא ברוך הקדוש
יד ) דכתיב ומעלה, שנה (במדבר מבן וגו' פגריכם יפלו הזה במדבר הלינותם אשר ומעלה שנה עשרים
. עלי
26 א אות שרה חיי פרשת חמדה כלי.
… המרגלים… בחטא כ' מבן פחות נענשו דלא המדבר מדור הוא עונשין אין כ' מבן דפחות הדברים מקור דהרי
מה לפי בעיני, מוה ת כ' בני שהיו אותם אלא המדבר דור נענשו דלא מהא הראיה עיקר באמת דהנה בזה, נראה יותר אמנם ג א', [במדבר ובמזרחי ז״ל ברש״י ועיי״ש ומעלה, שנה עשרים מבן רק הוא צבא יוצא דכל במדבר פר' בריש, ]'דמבואר
עשרים. מבן בפחות לצבא יוצא אין חובה במלחמת ובין הרשות במלחמת דבין
דלא א״ש וא״כ שנה, כ' בני על רק היה ישראל ארץ את לכבוש החיוב עיקר א״כ דלא כיון עשרים מבן פחות נענשו
כ? מבן בפחות עונשין דאין מקום לכ׳ל מזה ראיה ומביא ישראל, ארץ את לכבוש כלל נתחייבו
אינו כ' מבן שפחות גופיה מזה אך החיוב בכלל היה דלא כיון כ', מבן פחות נענשו מדלא הראיה אין דבאמת נראה, לכן
חובה במלחמת אף לצבא ללכת איש בכלל נמנה מוכרח שבתורה, עונשין לכל גדול שהוא פי על אף ישראל, ארץ לכבוש
מעלה. של בבי״ד אותו עונשין אין לכן השלם, דעת בר עוד דאינו מזה
עשרים מגיל המלחמה לעניין גם ורמז ישראל, את למנות האיסור סביב מהרמב״ן נוסף מקור
27. י א- פסוק כד פרק ב שמואל
)(א הַחַיִל שַר יוֹאָּב אֶל הַמֶּלֶךְּ וַיֹּאמֶר )(ב יְּהוּדָּה וְּאֶת יִשְּרָּאֵל אֶת מְּנֵה לֵךְּ לֵאמֹר בָּּהֶם דָּּוִד אֶת וַיָּּסֶת בְּּיִשְּרָּאֵל לַחֲרוֹת ה' אַף: וַיֹּסֶף
הָּעָּם)(ג מִסְּפַּר אֵת וְּיָּדַעְּתִּי: הָּעָּם אֶת וּפִקְּדוּ שֶׁבַע בְּּאֵר וְּעַד מִדָּּן יִשְּרָּאֵל שִׁבְּטֵי בְּּכָּל נָּא שׁוּט אִתּוֹ אֲשֶׁר הַמֶּלֶך אֶל יוֹאָּב ְּוַיֹּאמֶר
הַזֶּה)(ד בַּדָּּבָּר: ץ חָּפ לָּמָּּה הַמֶּלֶךְּ וַאדֹנִי רֹאוֹת הַמֶּלֶךְּ אֲדֹנִי וְּעֵינֵי פְּעָּמִים מֵאָּה וְּכָּהֵם כָּּהֵם הָּעָּם אֶל אֱלֹהֶיךָּ ה' ֵוְּיוֹסֵף דְּּבַר וַיֶּחֱזַק
אֶל הַמֶּלֶךְּ יִשְּרָּאֵל… אֶת הָּעָּם אֶת לִפְּקֹד הַמֶּלֶךְּ לִפְּנֵי הַחַיִל וְּשָּרֵי יוֹאָּב וַיֵּצֵא הֶחָּיִל שָּרֵי וְּעַל יוֹאָּב מִפְּקַד מִסְּפַּר אֶת יוֹאָּב וַיִּתֵּן )(ט
הָּעָּם: אִיש אֶלֶף מֵאוֹת חֲמֵשׁ יְּהוׁדָּה וְּאִישׁ חֶרֶב שֹׁלֵף חַיִל אִישׁ אֶלֶף מֵאוֹת שְּׁמֹנֶה יִשְּרָּאֵל הַמֶּלֶךּוַתְּּהִי ְּאֶל )(י אֹתו דָּּוִד לֵב ֹוַיַּךְּ
מְּאֹד נִסְּכַּלְּתִּי כִּי עַבְּד: ךָּ עֲוֹן אֶת נָּא הַעֲבֶר ה' וְּעַתָּּה עָּשִיתִי אֲשֶׁר מְּאֹד חָּטָּאתִי ה' אֶל דָּּוִד וַיֹּאמֶר הָּעָּם אֶת סָּפַר כֵן ְּּאַחֲרֵי
28 ב פסוק א פרק במדבר רמב״ן.
בדוד ואמר העם מפקד מספר הכופר בפקידת מספרם ידע כי ט), כד, (ש״ב
ולא יב ל (שמות הכתוב שאמר במה דוד יזהר שלא אצלי הוא רחוק )כי
אותם. בפקוד נגף בהם יהיה יואב עשה לא למה דוד, טעה אולי ואם
שקלים… דעתי כפי אבל שמנאם בעבור עליו הקצף היה היה לא כי לצורך, שלא על שמלך לבו לשמח רק ההיא, בעת דבר בהם עושה ולא למלחמה יוצא
וכהם כהם העם אל אלהיך ה' ויוסף ג כד (ש״ב יואב מאמר והוא ), רב עם רבה סיני במדבר וראיתי. הזה בדבר חפץ למה המלך ואדוני פעמים מאה זמן כל אמר, זמרא בן יוסי ר' בשם אליעזר ר' יז), (ב לצורך ישראל שנמנו ובדגלים משה בימי לצורך נמנו זמן איזה חסרו, לצורך שלא חסרו, לא
דוד בימי לצורך שלא הארץ, : ובחלוק
ונאמר שנפרש עוד ויתכן למנות צוה דוד כי לומר רצוני, ישראל איש כל
עשרים "מבן במנינו נזכר לא כי, איש שהוא ומעלה שנה עשרה שלש מבן
אמר אבל, ומעלה "שנה מספרם את ואדעה וגו' ישראל את ספרו לכו (דה״י
שנה עשרים מבן רק למנות הרשה לא הכתוב כי ענשו, היה וזה ב כא,)א בשקלים. ומעלה יהיה "ולא שאמר במה חשב כי בו טעה בכתוב מפורש איננו שזה, ומפני לדבר וחשש לבו נתן יואב אבל להם, כופר שהם בשקלים שהוא נגף". בהם
… ה שאין הקצף, היה והוא עשרים, מבן למטה היה יואב 'שמנין נראה ה הי אמר כאשר השמים ככוכבי ירבם שהוא, מנין בגדר ישראל כל שיהו חפץ
ה טו )(בראשית (דה״י ההוא במנין שאמר והכתוב. אותם לספור תוכל אם
ה כא )א, חרב שולף איש אלף ומאה אלפים אלף ישראל כל ויהיו ענינו אין
וחזקים בריאים שהיו פתרונו אבל בישראל, צבא יוצא כולם שהיו דבר שהיה מפני והזקנים והחלשים החולים מנה לא כי הגיד, למלחמה מאד הגון ענין וזה אצלו. נתעב. המלך
21 כד פרק ב שמואל אברבנאל.
להרמב״ן כן גם הוא השלישי הדעת הדעת אחרי וזכרו סיני, במדבר בפרשת צוה שדוד לפרש שיתכן אמר הנזכר, השני שלש מבן לומר רוצה ישראל, כל למנות וזה איש הנקרא שזה ומעלה שנה עשרה רק למנות הרשה לא התורה כי חטאו, היה
ומעלה. שנה עשרים מבן ביטולים ארבעה יתחייבו הזה לדעת. וגם
האחד שלא הזהירה לא שהתורה ימנו לתת חייב אבל שנה, עשרים מבן הפחות מבן הפקודים על העובר לכל השקל מחצית המנין שיאסור לא ומעלה שנה עשרים
מזה. לפחות שלש מבן למנות ליואב צוה לא שדוד השני את שימנה אם כי שהניחו, כמו שנה עשרה כי זה שיובן ראוי ואין יהודה, ואת ישראל
עשרים ן מב שהם בצבא היוצאים על אם שהיו בפירוש אומר והכתוב ומעלה, שנה נאמר ולא חרב שולף חיל איש הנמנים כל
שנה. מעשרים הפחות על זה הזה הספק מעליו להסיר הרב התעצם וכבר בריאים שהיו שפירש בידו, עלה ולא החולים מנה ושלא למלחמה וחזקים בהם אין בזה ודבריו והזקנים, והחלשים
. ממש. .
[נוסף ]טעם והכנה אימונים לצורך עשרים– גיל לפני גיוס לאפשר
31. נראיה– מאורות נריה, צבי משה הרב במדינתו78 ישראל
ואיננו. אבד קדם בימי באומה שהיה ד' מלחמות ספר במילואן. לנו ידועות אינן המלחמות תולדות מן ללקט אלא לנו ואין
בתנ״ך. המסופר
הגיוס" לגיל ביחס מוצאים אנו ברורים דברים אורח אגב אותם תפקדו בישראל צבא יוצא כל ומעלה שנה עשרים מבן
ואהרן" אתה לצבאתם עשרים מבין פחות בצבא יוצא שאין מגיד [ב שם. ] ורש״י ג א מדבר אומר" והרמב״ן זה היה כי בעבר אשר האמורי מלכי עם במלחמה ולבוא לארץ להכנס מוזמנים היו עתה כי למלחמה בבואה עושה שהמלכות כדרך וזה אלף אחד שירדוף הנס על תסמוך לא התורה כי המלחמה צבא חלוצי מספר לדעת צריכים והנשיאים משה והיו הירדן
המלחמ צבא מפני המנין כי בישראל צבא יוצא כל טעם מה. ] א [שם ה"
לאו. או אימונים קיבלו אם לנו ידוע ולא למלחמה. יצאו ולא נימנו לא הגיוס מגיל למטה
האב. בהדרכת בישראל צעיר כל בו ועסקו חופשי היה המוקדם הצבאי האימון שעניין נראה
31 מט סימן ו חלק החכמה בצל שו״ת.
מש״כ לפי דגם בס״ד, פשוט ונלענ״ד יא) אנשים מ״מ כיבוש, בנות שאינן לפי עמלק זכירת ממצות נשים לפטור החינוך שנה עשרים מבן קרא, דכתיב כיבוש בן אינו כ' מבן דפחות ואף זו. במצוה חייבים שנה מעשרים ופחות י״ג מבן למעלה
וכלה מחדרו חתן אפי' ני דקת ב) (מ״ד סוטה דמס' מתני' גם מוכח וכן מצוה. למלחמת אפי' והיינו צבא. יוצאי כל ומעלה מצאתי וכן יוצא. אינו מצוה למלחמת אפי' עשרים מבן דפחות אלמא קתני, לא עשרים מבן פחות אפי' ואילו מחופתה, ולפמש״כ לו נראה דכן שכ' ע״ש יוצא אינו מצוה למלחמת אפי' כ' מבן דפחות תקכ״ו) מצוה (סוף במנ״ח מפורש אח״כ
וכמש״כ דסוטה ממתני' מוכח וכן א."י במלחמת דמיירא מקרא. מוכח כן
משא״כ כיבוש, חובת לידי יבואו לא שלעולם פטורות נשים דדוקא עמלק. זכירת במצות חייבים שהם פשוט נלענ״ד ומ״מ זכירת במצות עתה כבר חייבים הם כ', בן יהיו כאשר בעמלק מלחמה חובת לידי לבא עתידים הרי כ' מבן פחותים אנשים
כיבוש בני אנשים כל כמו כ'. בן יהי' שכבר לאחר זכרו למחות כדי עמלק כלפי בלב ושנאה יבה א לעורר כדי עמלק העת בבא בעמלק להלחם בלבו ושנאה איבה להעיר שעליו משום בעמלק מלחמה כעת שאין אעפ״י זו במצוה, שחייבים
עשרים מבני פחותים באנשים ממש הוא. כן
ובלבל סנחריב עלה כבר כי עמלק מחיית על מצווים אנו אין דהאידנא תר״ד) ה מצו (סוף המנ״ח ממש״כ לענ״ד לדבר ראי' אלא עמלק, לך עשה אשר את זכור למצות בנוגע תר״ג) (במצוה כן כתב ולא ע״כ. פריש מרובא דפריש וכל העולם את
ושנה שנה כל זכור פ' קורין שאנו יום בכל וכמעשים האידנא גם מצווים אנחנו זכור דבמצות. ברור כי שאם היי״ט וע״כ נגדו ללחום למען נגדו בלבנו ושנאה איבה לעורר כדי לנו עשה אשר את לזכור עלינו עמלק, מחיית מצות שייכא לא כעת
עמלק- זרע ויתגלו כשיתבררו בב״א צדקנו משיח בביאת לכך העת כשיגיע זכרו. ולמחות עשרים מבן בפחותים גם וכ״ה
. כמש״כ
וע״ע ע״ב צט אור ניצוצי מרגליות, ראובן הג״ר; יוצאים כלם ][שבפיקו״נ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה