[שיעור ישראל במלחמות חכמים תלמידי השתתפות רביעי] │ טבדי בנימין הרב
ה– נושא תורה לימוד של שונים סוגים
והקשיים הראשונים לשון ורביה, פריה דוחה תורה תלמוד שמצוות עולה שממנה הסוגיה
סג דף יבמות 1. ב עמוד
עוסק שאין מי כל אומר אליעזר רבי תניא שנאמר דמים שופך כאילו ורביה בפריה
דמו באדם האדם דם שופך וכתיב ישפך
… ורבו פרו ואתם בתריה כאילו אומר עזאי בן ואתם שנאמר הדמות וממעט דמים שופך
ורבו. פרו דורש נאה יש עזאי לבן לו אמרו
נאה ואין מקיים נאה מקיים ונאה ואתה דורש
עזאי בן להן אמר מקיים נאה ואין דורש נאה אפשר בתורה חשקה שנפשי אעשה ומה
אחרים. ידי על שיתקיים לעולם
2. ב עמוד כט דף קידושין
ולישא תורה ללמוד ת״ר
אשה- ואח״כ תורה ילמוד
אשה. ישא בלא לו א״א ואם
אשה, ואח״כ אשה ישא
. תורה ילמוד יהודה רב אמר נושא הלכה שמואל אמר
תורה. ילמוד ואח״כ אשה 'ר בצוארו ריחיים אמר יוחנן
בתורה? ויעסוק פליגי ולא
להו. והא לן הא
3. א פרק קידושין מסכת רא״ש
תורה לומד אשה ולישא תורה ללמוד ת״ר
בלא לו א״א ואם אשה נושא ואח״כ נושא אשה אמר יהודה רב [אמר תורה לומד כך ואחר אשה תורה ילמוד ואח״כ אשה נושא הלכה ]שמואל בתורה ויעסוק בצוארו רחיים אומר יוחנן ר'
להו. והא לן הא פליגי ולא דאם מודו וכולהו ואחר ילמוד אשה ישא אם ללמוד לו אפשר אי
אשה. ישא כך ידענא לא לימוד לאותו וקצבה
שלא ימיו כל ורביה מפריה שיתבטל יתכן שלא בתורה. נפשו שחשקה עזאי בבן אלא זה מצינו
4. טו פרק אישות הלכות רמב״ם
ב. הלכה ומאימתי האשה, לא אבל ורביה פריה על מצווה האיש שנה עשרים שעברו וכיון עשרה, שבע מבן זו במצוה נתחייב האיש
היה ואם עשה, מצות ומבטל עובר זה הרי אשה נשא ולא עוסק
יטרח שלא כדי אשה מלישא מתירא והיה בה וטרוד בתורה במצוה שהעוסק להתאחר מותר זה הרי התורה מן ויבטל, במזונות
. תורה בתלמוד שכן וכל המצוה מן פטור
ג. הלכה ונדבק עזאי כבן בה ושגה תמיד בתורה נפשו שחשקה מי
עון בידו אין אשה נשא ולא ימיו כל בה יצרו יהיה שלא והוא אשה לישא חייב עליו מתגבר יצרו היה אם אבל עליו, מתגבר
הרהור לידי יבוא שמא בנים לו היו. ואפילו
5. א עמוד ט דף קטן מועד
זיל הם צורה של אנשים הללו אדם בני לבריה ליה אמר
דקא אשכחינהו אזל דליברכוך גביהון אהדדי קראי רמו חיים ארח וכתיב יכנו דרכיך וכל רגלך מעגל פלס כתיב ידי על לעשותה שאפשר במצוה כאן קשיא לא תפלס פן
אחרים. ידי על לעשותה אפשר שאי במצוה כאן אחרים וכל מפנינים היא יקרה כתיב להו מבעי וקא יתבי הדר וכל וכתיב בה ישוו שמים חפצי הא בה ישוו לא חפציך
כאן בה ישוו לא שמים חפצי דאפילו בה ישוו לא צים חפ שאי במצוה כאן אחרים ידי על לעשותה שאפשר במצוה
אחרים. ידי על לעשותה אפשר
הרב– ערוך שולחן ביאור עולמית ביטול חשש
6. ג פרק אחרון קונטרס תורה תלמוד הלכות הרב ערוך שולחן
לא לימוד לאותו דקצבה הרא״ש מ״ש פ״ה סוף והרע״ב לפירש״י הנה ידענא, לרדוף כ' ובן הראשון בפירוש דאבות מפורשת הקצבה הרי מזונותיו, אחרי
תלמוד שנים וה' משנה שנים ה'. במשנה קצבה דיש בהדיא הרמב״ם כתב וכן בתורה ושליש כמ״ש שבע״פ לתורה
בתורה תמיד לעסוק ולא כו' בע״פ ש כו לגמרא ימיו כל ויפנה כו'.'שבע״פ
וקץ גבול לו שאין (דבר שהגמרא ולפי
דעת לפי וגו מארץ ארוכה )'כדכתיב דסבירא [ו]תכלית קץ לה אין הרמב״ם ע״י דבר מתוך דבר להבין שהיא ליה ודאי שזהו ההלכות בעמקי ופלפול עיון
ארוכה יב כדכת וקץ גבול לו שאין דבר ממצות ליבטל לו אין הילכך וגו' מארץ לו יש אלא בשבילה ורבו דפרו עשה
תלמודו על לחזור (ג״כ זו מצוה לקיים
)לעתים ימיו כל יעסוק ואח״כ תחלה
שלו הפנאי כפי הגמרא. בעיון
יוכל ולא בצוארו רחיים שיהיו ואף לו צריך כי כך, כל הרבה בזה לעסוק
הרי תים, לע תלמודו על לחזור ג״כ לתכלית לירד יוכל לא כן גם הכי בלאו לו אין כן ועל ופלפול, העיון וסוף עליו המוטלת עשה ממצות ליבטל
וסוף קץ לו שאין לימוד. בשביל
חכמים עצת אלא זו אין מקום ומכל אבל לו שיבור ישרה דרך לאדם המורים חפץ אם במילתא כלל איסורא ליכא
לישא ולא ימיו כל תורה ללמוד אשה בעיון שלא ואפילו עזאי. כבן כלל
דלאו משום ופלפול )(והפוסקים הגמרא תמיד תלמודו על לחזור רק הוא, הכי, בר הלכות הרמב״ם לשון מסתימת כדמשמע שחפץ אדם שכל ט״ו פרק אישות
עון בידו אין עזאי כבן. לעשות
תחלה הרמב״ם שם פירש והטעם
כו.' פטור במצוה ואף שהעוסק שאי למצוה תורה תלמוד שמבטלין כדאיתא אחרים, ע״י תה לעשו אפשר
… ט דף 'במ״ק שעה לפי להפסיק היינו לא אבל לתלמודו, חוזר ואח״כ מה וזמן ביטול שהוא בצוארו רחיים להיות
שכחה לידי לבא ויוכל עולמית, תמידי לו יהיה כשלא הרבה תורה דברי לשכוח
כראוי תלמודו על לחזור. פנאי
זו מצוה מפני נדחית התורה ת ידיע ואין ע״י לעשותה אפשר שאי אף ורבו דפרו
בתחלת נדחית שאינה כמו, אחרים תורה ילמוד שאמרו אדם של לימודו שנים זו ממצוה ובטל ישא, ואח״כ שלומד זמן כל כ״ף, אחר מאד רבות
משום הטעם וע״כ ברמב״ם ע״ש, תורה דאי ממעשה, עדיפא התורה דידיעת
ידע מי אטו אח״כ יימה לק שיוכל משום
שלמד אחר הדין הוא וא״כ, , חיי כמה לאשה דדומה תלמודו, ישכח אם
וקוברת. שיולדת
שלא להרמב״ם עזאי דבן טעמא והיינו לחוש יש דלעולם משום לעולם נשא בתלמוד עוסק שאינו זמן כל לשכחה עד תורה תלמוד בהלכות כמ״ש תורה, שוכח לומד שאינו זמן שכל מותו יום
ע. "ש
הארץ עם מגדר לצאת עניין שיש התוספות פי על הנ״ל ביאור
גדול תלמוד ד״ה ב עמוד מ דף קידושין מסכת תוספות 7.
ומנח ידיה משי יוחנן ר' יז.) (דף דב״ק בספ״ק דאמר תימה מעשה- לידי מביא שהתלמוד גדול תלמוד קיים לן אמר והדר תפילין
מעשה, לידי מביא שהתלמוד תורה תלמוד גדול מר אמר והא ופריך אמרי. לא לימד 'אמרינן קטן במי נתלה מי בקונטרס פירש
גדול? דמעשה מהכא התם מוכח אלמא כך. כל חשוב שאינו לימד שכן כל קיים דאמר כיון וא״כ בגדול. נתלה …
ובא עדיין למד שלא דאדם וי״מ חסיד הארץ עם שאין לפי תחלה למוד לו אומרים במעשה יעסוק או תחילה ילמוד אם לימלך
מלימוד. יותר טוב המעשה כבר שלמד אדם אבל
חכמים תלמידי שימוש מעלת בעניין יסודי חידוש
8. כתובות מסכת תוספות א יז,
דרך בהלכות ד וקשה המת- להוצאת תורה תלמוד מבטלין הייתי אחת פעם חכמים לפני תשמישי תחלת ר״ע אמר ארץ עד מילין ד' בו ונטפלתי מצוה מת ומצאתי בדרך מהלך
וקברתיו, הקברות לבית שהבאתיו דברי והרציתי וכשבאתי כאילו ופסיעה פסיעה כל על לי אמרו יהושע ור' ר״א לפני
נקי? דם שפכת
אלא תורה ביטול משום לאו דהתם וי״ל מצוה דמת משום במס משמע וכן שמצאו במקום לקוברו לו והיה מקומו 'קנה דברי על והעובר מקומו קנה מצוה מת דקאמר (פ״ד) שמחות
כו. תשמישי תחלת עקיבא ר' אמר וכן מיתה חייב 'חכמים
עצמו דביטל משום דהתם תירץ מקורבי״ל יהודה והר״ר
מלימודה. יותר שימושה דגדול קאמר ת״ח משימוש
9. ב הלכה א פרק תורה תלמוד הלכות שמח אור
א כה, (סוכה רש״י לשיטת לתמוה עמדתי סוכה למס' ובחי' מן פטורים תורה ללמוד מצוה לדבר דהולכי שלוחי) ד״ה מי ה״ב) פ״א שבת (ירושלמי אמרו הא סוכה, מחיוב המצוה לולב וליטול סוכה לעשות ת״ת דמפסיקין רשב״י מודה, לא
הלומד לי' ולית שלייתו שנהפכה לו נוח לעשות שלא ע״מ
פניו. על
ע״א י״ז דף כתובות בתוס' מקורביל הר״י מדברי דעתי ונחה
ושמוש מת״ת, גדולה ת״ח דשמוש דפי' מבטלין) (ד״ה גמרא בשם הנקרא וסברתו המשנה טעמי הבנת הוא, פירושו ע״ה איזה שמש), שלא ד״ה (ע״ב מ״ז ברכות רש״י לשון וזה נותנים שהיו בסברא, התלוי הגמרא הוא ת״ח, שמש שלא דרך והיא יחד, ועוסקין מתאספין והיו טעם, משנה לדברי
ת״ח שמוש זה תורה, ללמוד והולכין כו', . הגמרא
11. קפג סימן זרוע אור מהר״ח שו״ת
… הדרשה ישמע או שילמוד עד המצות מכל פטור הוא דרשה לשמוע או ללמוד ולילך מצוה בדבר לעסוק התחיל שכבר. ואחר
כאש לעני, פרוטה יתן או אחרת מצוה לקיים ילך אם מצותו להפסיד ירא אינו אם ואפילו … זצ״ל מארי אבא רבינו כתב ר זה וכפי זמן כל פטורים שהיו הונא רב בר ורבה חסדא כרב רבם. בבית שהם זמן כל המצות מכל פטורים תורה ללמוד ההולכים בחורים
יכולות שהנשים זצ״ל ר״ת שפסק. אנשים דהוו מידי יכולין, התפילין ועל הציצית על לברך ירצו אם ומ״מ הדרשה. שמעו שלא
לב החייבים… את שופר בתקיעת להוציא יוכלו ולהכי גרמא שהזמן עשה מצות כל על רך
חכמה המשך בשיטת אחרת זוית
11 סא פסוק כח פרק דברים חכמה משך.
וכגרמי העליונים האישים ככל השכלית נפשו מצד באיש וקיים השפלים, הנמצאים ככל חומרו מצד במין קיים שהאדם מה השפל לעולם וירד אישיי, קיים והיה ב, ל, דף בנדה כמאמרם בוראו את משיג נבדל שכל כן גם היה בריאתו טרם והנה השמים.
על שלא הלומד אמרו: ולכן וכו'. גניבה בכם יש כלום למלאכים: משה בת וכתשו בחומר, התלויים מעשיות מצוות לעשות כדי היה אז דגם משום הירושלמי), (עכ״ל פניו על שליתו לו שנהפכה לו נוח קורא] היה פרק ב) א, (ברכות [ירושלמי לעשות מנת
מצד במין קיים שהוא היינו, לתכלית לימודו אז לאחרים, מלמד אם וכן בהקדמה]. אהרן [קרבן יתברך בוראו משיג נבדל שכל
ללמד מנת על שלא הלומד גם ולכן הנפש. וכו. . נברא שלא לו נוח כן: .'אמרו ז ה, איוב על ב צט, (סנהדרין בחלק אמרו )ולכן
שבארנו וכמו יולד, לזה שרק ללמד, מנת על ללמוד לעשות מנת על ללמוד זה וכו', יולד" לעמל אדם."כי
שמפסיקין יוחאי בן שמעון רבי מודה לא מי ב): (א, ברכות בירושלמי דמצאנו הא על לכתובות ושי בחד שכתבתי מה יובן ובזה תלמידי דלשימוש תמן ופרשתי ולולב. הסוכה מן פטורין תורה ללמוד שהולכים פרש״י ובסוכה לולב. לעשות סוכה, לעשות
גמרא- לימוד יינו ה חכמים- שם עיין. שרי,
ת עשיי היינו דמצוה, להכנה ולכן לעשות. רק כרחך ועל שנברא, טרם יכול היה הלא תורה, ללמוד דאם מופלא, הטעם זה ולפי תורה דברי מבטלים כן גם. סוכה,
וכמאמר אחר, ידי על המצוה לקיים באפשר גדולה, תורה תלמוד דמצות מצוה, מקיום עדיפה כן גם דילה הכנה אף ללמד, אבל
תלמידי שימוש שבלא לאחרים. ללמד יוכל שאז בוריה, על ההלכה טעמי להבין כמים ח תלמידי שימוש וזהו פאה. ירושלמי
, לאחרים ללמד יכול אינו חכמים משנתם. מתוך הלכה המורים חכמים תלמידי אלה עולם- מבלי א): (כב, בסוטה שאמרו וכמו
ש למי או בתורה, שעסוק למי לדחותה היתר יש אחרים ידי על שתתקיים ציבורית במצווה יחזור שלא ירא
12. ב פרק טז סימן ד חלק אליעזר ציץ
לכל מת״ת דמפסיקין אמרינן דכי דס״ל הרמב״ם דדעת וצ״ל ואחד אחד שכל פרטיות במצות דווקא היינו שבתורה. המצות
דמפסיקין דומיא עצמו, ובשביל לעצמו מחויב תפלה לק״ש שכל פרטיות מצות הם אלו שכל ולולב שופר תקיעת הלל מגילה בפרטות מחויב שהוא דמה חובתו, לקיים לעצמו מחויב אחד ולכך אחרים. ע״י שיעשה למימר שייך לא הרי עצמו תיקון מצד
בזה אמרינן ולא מפסיקין וכנ״ל. המצוה מן פטור במצוה דעוסק
כללית מצוה של אופי יא שה פו״ר כמצות כללית במצוה אבל שיהיה זו מצוה משרשי החנוך וכמו״ש העולם תיקון משום בראה תהו לא כדכתיב בישובו חפץ ב״ה שהשם מיושב העולם להתקיים אפשר העולם ישוב של זו דמצוה אמרינן יצרה, לשבת
, אחרים ע״י ע״ב ס״ג (ד' ביבמות לחכמים עזאי בן שהשיב )וכמו
ע״י שיתקיים לעולם אפשר ורה בת חשקה שנפשי אעשה ומה משום להתאחר מותר לכן מאד, גדולה ת״ת ומצות אחרים, שהיא תורה בתלמוד שכן וכל המצוה מן פטור במצוה דעוסק
. בעיון בה עוסק ואחד אחד כל ולא מאד גדולה מצוה
אבא אומר מתיא בן אלעזר ע״א) ל״ב (ד' בקדושין איתא וכה״ג
את ועושה אבא כבוד אני מניח לעשות ומצוה מים השקני אומר אם אומר יהודה בן איסי במצוה, חייבים ואבא שאני המצוה הוא וילך אחרים ע״י תעשה אחרים ע״י ליעשות למצוה אפשר נפסק וכן יהודה, בן כאיסי הלכה מתנא רב אמר אביו, בכבוד ובשו״ע הי״ג) ממרים מה' (פ״ו ברמב״ם יהודה בן כאיסי הלכה
ואביו שהוא כיבוד במצות דאף הרי י״ב). עי' ס ר״מ (סימן יו״ד למצוה אפשר אם אפ״ה לעשות לפניו שיש בהמצוה חייבים בכבוד הוא וילך אחרים ע״י דתעשה סברינן אחרים ע״י ליעשות בה הרמב״ם וכמו״ש מצוה בפני מצוה מבטלין שאין מפני 'אביו, מצות מפני ת״ת מצות מבטלין שאין כאן מכ״ש א״כ ממרים.
פו״ר אחרים ע״י ליעשות למצוה. שאפשר
13 א סימן העזר אבן שיק מהר״ם שו״ת.
כן פסק דהרי דמי שפיר תורה ביטול חשש מטעם אמנם וירא חשש רק דאפילו אישות מה' בפט״ו הרמב״ם מותר בתורה נפשו חשקה ואם להתאחר לו מותר שיתבטל דעוסק משום לזה טעם נתן והרמב״ם לגמרי לבטל לו
העוסק וכי עליו לי קשה זה טעם באמת ו פטורים במצוה הקשה וכן בתורה האמורות מצות מכל פטור יהא בתורה לר״ש לי' לית וכי ב' הלכה סוף דשבת פ״ק בירושלמי לעשות מנת על שלא והלומד וכו' לעשות ע״מ הלומד והכי כאן שייך לא שם שתי' ומה נברא שלא לו ראוי
ידי על ת לעשו שא״א דמצוה ע״ב ט' דף במ״ק מסקינן המצוה ולעשות התורה מן לבטל ומחוייב צריך: אחרים
הטעם דעיקר להתקיים אפשר מקרי דפו״ר צ״ל וע״כ
. העולם ולישב למלא בלשונו שם ביבמות ב״ע המתיק וזה שחשקה בב״ע ולכך אחרים ע״י להתקיים לעולם אפשר מדברי לבטל א״צ מד״ת מעולם ומבטל פסק ולא נפשו
מחויי ואינו תורה לעולם. תורה מדברי לפסוק ב
חל וא״כ ומפסיקין מבטלין דלפעמים באחרים אמנם
ירא אינו אם זה דכל הרמב״ם פסק ולכך לישא אז עליהם בוודאי שוב תורה מדברי עי״ז שיתבטל ירא אם אבל כו'
: עדיף ת״ת
סק״ה א' בסי' הב״ש כמ״ש בהרמב״ם הכוונה ולפי״ז
והיראה החשש ק שיפס עד לעולם אפילו להתאחר דמותר פטור במצוה העוסק ולשון הרמב״ם פסק ושפיר הנ״ל בה ישוו לא חפציך כל משום הטעם אלא הטעם עיקר אינו ר״ל ל״ח בסימן באו״ח והב״י אחרים ע״י באפשר דהיינו מן פטור במצוה דהעוסק דין כלל ס״ל לא דהרמב״ם לישב יש ולהנ״ל הנ״ל הרמב״ם מדברי וקשיא המצוה
. קצת
זצ״ל קוק הכהן יהודה צבי הרב מדברי
14. יהודה צבי הרב שיחות ויגש ב סדרה
יש מזה פחות ולא ונשק צבא באנשי צורך יש וסידור הסכם יסוד על ואמונה, תורה באנשי להרבות יש צעיר שבגיל הבנה מתוך והישיבה, הצבא בין יפה נאמנים שאנו כשם ולהאדירה. תורה להגדיל צורך תורתנו את מעריכים הצבא אנשי כך ולצבא, למדינה
שתי אלא הצבא מן פטור שום לנו, אין. ואמונתנו ולשרת בתורה להתגדל יחד: גם עלינו חלות המצוות
מקום יש מצבנו, לפי אבל. צר מיד להציל כדי בצבא ללמוד לשבת שנוכל כדי שנים, מספר של לדחיה בה להתגדל כדי שאפשר כמה עד תורה. ו״לחטוף" ה״קטנים (לעומת בצבא היום שיושבים "ה״גדולים"
היטב זאת, נו הבי דבר) בכל כמו מקטרגים שתמיד ולתפקידים לצבא הכנה גם היא בתורה שהתגדלות
שם. עליהם יוטלו אשר התורה והיא נשמה, יש הישראלי שלגוף לשכוח, אין חיוניות אותה של שונים גילויים מהווים ושניהם
בריך- קודשא- אלוהית. חד ואורייתא ישראל. הוא
15 בא, יהודה צבי הרב שיחות. ב סדרה
תורה "יגדיל ענין את לבטל צריך אינו יות במלחמת הצורך אבל כלל- מצוות שתי הן אלו ויאדיר". שתיהן את לחזק ויש. ישראליות, את לא וגם המלחמה, מצות את סותרת אינה בישראל התורה הגדלת פרטי בירור לערוך אחד כל ועל נחוצות, כולן ההתנחלות. מצות
בגמרא. למצבו המיוחדים השיקולים על-פי אינדיבידואלית והתיעצות באופן במלחמה עסוקים שלא שבשעה יהושע, לגבי נאמר מגילה
אין שני מצד תוקף בכל ויאדיר" תורה ל״יגדיל לחזור יש אזי ישיר, .
מקום יש אבל, מצוה ממלחמת תלמידי-חכמים לפטור מקור שום בכלל. המדינה ושל הצבא של הרוחני הערך חיזוק למען לדחיה
לפטור ביחס הצבא שלטונות עם ימה שהתקי משותפת באסיפה מנותקים לא אנו פטור. אין אמרתי: צבאי משירות ישיבה, תלמידי
מכלל- במובן ערך יש תורה שללימוד ישרה בדעה להבין יש ישראל.
. לדחיה מקום יש ומתוך-כך וניתוק, פירוד מהווה אינו והוא, הלאומי
רפיון ל להביא צריכה לא ובהתנחלות בצבא ההתענינות על-כן הצבא את גם שניהם, את לחזק היא צריכה אדרבה, התורה, בשקידת
התורה שקידת את וגם. וההתנחלות
נספח– קוק הראי״ה של עמדתו על הפולמוס
16 תתי / ג כרך / הראיה אגרות.
הרץ. יוסף ד)ר באנגליה הראשי הרב "(אל אדר כ' ב״ה,
. עזר״ת במדה ותורתנו עמנו על אכפם את יכבידו אשר הזמן, מכאובי
אלה דברי את כבודו להדרת לכתב יאלצונ. י הם מאד, נוראה אם הספק לרגלי כעת, המתנודד הישיבות, בני במצב הרוחני המצב ג״כ הוא מתנודד זו, צרה בעת יעמדו זכויותיהם רובצת הקדושה החובה ועלינו הזאת, בארץ כולה היהדות של אור הרוחנית, סגולתנו של להצלתה כוחנו את לנסות היא כל את במדינה, תוה״ק עמדת אפנו, רוח ונשמת חיינו
פחד מכל אחור נסוג לא לעשות. לידינו יבואו אשר, ת הנסיונו היא ואחת לנו היא ברורה מטרתנו נכוה. ולא נלך אש: במו רבים בנימין התלויה זו בממלכה היהדות נשמת את להציל של שבשלילותן הדבר וברור האחדות. הישיבות של בקיומן הן מטות כעת הצבא מעבודת הישיבה בני חופש של הזכויות
נופלות להיות נוסדו, נפש ובמסירות רב בעמל אשר ות, הישיב מאת ודרישתי שאלתי היא זאת כן על חלילה. תקומה בלא הרבה שבמשרתו הגדולה האחריות את נא יכיר כבודו, הדרת מה להציל הנכון הצעד את שיעשה השעה הגיעה שכעת וידע
עומד בתור יפחד, ואל אחור יסוג אל ם. מחיי לנו יקר שהוא
בראש עליו הממשלה, לפני הממלכה של הכללית היהדות חוקי ע״פ בצדק לנו המגיעות הזכויות נפש בגודל לדרוש הוא כתוב הדתות לכל זכויות שווי המדיני. משטרה של הצדק תביעתנו את תומכים אנו זה יסוד ועל דגלה, על. בגאון בנימין לנגוע שלא זהירה להיות היא חייבת הממשלה
הדתית הכרתנו לפי ואנחנו, ואמונה, , דת כל של הנפשיים בניהן מבחר מלקיחת נצמח שיהיה הישיבות, של חורבנן
ונורא איום דתי חרבן לנו הוא הצב. א, לעבודת דרישת של לחיוב ביחש הקדושה דתנו של הצביון הוא שונה אשר ובעוד ביחוד, הנוצריות הדתות של מהצביון התורה
אצלן היא עומדת הדתית ההתלמדות ענין בתור רק בעיקרה הכמריות הכהונה, של להכשרתה לקליריקליות, , מכשיר פג שלא הדעה, אצלן שלטה ארוכות ותקופות רבים וימים כהן שאיננו חילוני, שאיש האחרונים, בימים גם לגמרי טעמה לא שעסק הוא ראוי כזאת, למטרה להתכשר מתעתד או דתי
אצלנו הוא נהפוך הדת, ספרי עם לו יהיה לכל שראשית הבית כבעל כרב כגדול, כקטן מישראל, אדם לכל, החיובים
תורה של תלמודה הוא כאומן, כ. סוחר לנו להעמיד התכלית בשביל רק מעיקרן נוסדו לא הישיבות שאנו תורה, מקדשי והנן היו מעולם בישראל הישיבות רבנים, וכשם מדינה, בכל מאתנו יתחסרו שלא תורית, חובה חייבים,
בתי את להחריב עלינו לגזור נאורה ממשלה שום תעיז א של ל להטי תוכל לא כן תורותינו, ספרי את לשרוף כנסיותינו,
ישיבותינו החרבת של חוק. עלינו המובן ממילא הוא מונח הדתות של הזכויות שיווי של בחוק דת של החג ימי ואם תביעותיה, לפי דת לכל תנתנה שהזכיות
דת ושל מועטים הם אחת תוכל לא מרובים, הם אחרת להסתפק הם, מרובים חגיה שימי הדת בני את לכוף הממשלה האחרת לדת אשר החגים ימי של המועט המספר, באותו הוא הזה הדבר הלא הם מרובים החגים שימי הדת בני שאצל
הנאורה הממשלה היא שיודעת קודש, ועלבון דתי חורבן
א לרומם כז. את משפלות למעלה הטוב מוסרה ת לחופש ביחש ישיבותינו של הזכות שאין הדבר מובן וממילא יכול מלימודיהם, ישבתו שלא כדי הצבא, מעבודת בניהן ובשעה האחרות. הדתות כל עם אחת במדרגה עומד להיות חסרון אם כי אינו הדתי התלמוד ביטול הנוצרים שאצל להתמלאות לו שאפשר חיסרון שהוא דתיים, כהנים הכשרת
עת בכל החסרון אצלנו, להמנות יוכל שלא חסרון הוא. הזה
תמידין מהקרבת תורה תלמוד גדול הקודש עבודת ומכל הרי ישיבותינו את הממשלה שתבטל ובשעה נשגבה. היותר רבי של נפשו מסירות שמד. גזירת עלינו גוזרת כאילו היא בתורה ישראל יעסקו שלא הגזירה על בעיקרה היתה, עקיבא הוא חק אבל בתורה. עסק כלו ההמון כל לא אז שגם אע״פ
הרוחניים חייו ת א השומרת קדושה, היותר שחובתו לישראל, רשום חלק ומדינותיו בעריו שיימצא היא אכזריה, ממיתה להסיר יוכל לא מדיני לחץ ששום תורה, לתלמוד מקודש
הזאת הקדושה החובה את. מאתנו בכיבוש נמרץ, היותר הצבאי במעמד עומדים אבותינו וכשהיו הישיבה את ביטל אשר על התוכחת ליהושע נאמרה הארץ,
על באתי עתה של על לו אמר ד' צבא ושר אחד, יום כל ודרישת דרישתי היא זאת כן על תורה. תלמוד שביטלתם שמו וחושבי ד' יראי וכל הרבנים כל הנאמנה, היהדות את יציג כבודו שהדרת ותורתנו, לעמנו לב בכל הנאמנים הממשלה לפני לב מורך שום בלא תוקפה בכל הזאת, הדרישה
מבלי ניתנה, כבר כאשר בותינו ישי לבני החופשה את לקיים התיאולוגיה תלמידי עם נהוג שיהיה המעמד אל לב שום
בממלכה אשר האחרות הדתות בני הדתית. של שחפץ תפילה ואני ומישראל, מד' נקי יהיה יעשה, כזאת ואם בע״ה בידו תעלה ישיבותינו בני של והחופשה יצליח בידו, ד'
האילן ייקצץ ולא וחיים עוז לנו הנותן המעין ייפסק לא למען
נמצא- נשמתנו חיי פרי ממנו אשר יום בשקידת התורה למוד
זו במדינה אשר האחדות ב. ישיבותינו יום לממשלה להסביר דרך ימצא כבודו שהדרת הדבר, לי, וברור בני של חופשתם ע״י מאד הוא קטן שלה הצבאי שההיזק איך
הדתי ן החרב זה ולעומת בארץ, הנמצאים האחדים הישיבה ע״י מרגישה היא פה היהדות אשר הקודש רגשי ועלבון
נצחי מחץ חץ והמ מאד, מאד ומכאיב עמוק הוא זו, פגיעה
להרפא ימאן אשר. הוא אני שומעת אוזן שעל מקוה ואני הדברים, קצת עלי רבו ערכם לפי אלה דברי את הדרתו כבוד אדוני נא יעריך מדבר.
חובתו את עוז בכל על הפו אל הכח מן להוציא נא ויזדרז ישראל אוזר הטוב וד' שלנו, את לעשות חייבים אנו הקדושה. יצליח בידינו ד' וחפץ שמו כבוד דבר על חיל יאזרנו. בגבורה וברכה כבוד ברגשי להדרתו שלום דורש עוז ידידו בזה והנני
לתשובתו המצפה, נאמנה קוק הכהן יצחק אברהם הק'
נוסף הזה למכתב דלקמן דברים בירור תזכ: יר ונצטרף נאורה לממלכה כראוי מתחשבת, שהיא הרוממה, , הממשלה מלפגוע ביותר וזהירה תושביה של העדינים הרגשות עם
שע״פ לדעת, צריכה והאמונה, הדת של הנעלה הקודש בתוכן למלחמה ללכת ללחצם אסור חכמים תלמידי ישראל. תורת
למלחמה, מים חכ תלמידי לחיצת של החטא הוא גדול כך וכל מלך כאסא צדיק מלך מעשה את מלבקר חז״ל הניחו שלא עד כ״ג ט״ו א' (מלכים רגליו, את שחלה שנענש, ואמרו,)יהודה
חכמים, בתלמידי אנגריא שעשה מפני כ״ב (שם )כאמור אבני את וישאו נקי אין יהודה כל את השמיע אסא והמלך
זו, עבודה ל קרא חכמים תלמידי שגם נקי אין ופירשו הרמה,
בעשא עם במלחמתו ארצו ערי את לח. זק לו צריכה שהיתה בתלמידי אנגריא לעשות האיסור גדולת את ראינו מזה ויותר מצוה מלחמת על אפילו למלחמה, יציאה על לכופם חכמים גדולה יותר מצוה מלחמת לך אין שהרי מאד, גדולה השמים שמן המלכים, נגד אבינו אברהם שערך מהמלחמה
נאמר זה שעל בקבלתם חז״ל הורונו אשר עד ידו, על ימו הסכ וכמבואר ב'), מ״א (ישעיה קשתו" נדף כקש חרבו כעפר "יתן ל״ב (נדרים אמרו מקום ומכל א'), כ״א (תענית ז״ל בדבריהם ארבע במצרים בניו ונשתעבדו אברהם נענש מה מפני א') שנאמר חכמים, בתלמידי אנגריא שעשה מפני שנה, מאות
העוסקים חכמים תלמידי היו והם ביתו, ילידי חניכיו את רק וי. בתורה כל נקרא חכם ותלמיד לחץ, ע״י באונס עבודה היינו ואנגריא גרע ולא תורה, בדברי הוא שלו עסק ועיקר אומנותו שתורתו להתעשר ולא פרנסתו כדי בעסק מתעסק הוא אם כלל כוחו
דעה ביורה אר כמבו לתורתו, שב הוא הפנאי עת שבכל כיון
ס״ב- רמ״ג, סי' התורי האידיאל ע״פ המעלה עיקר שזהו ב (ב' אבות במשנה כמש״כ ארץ, ובדרך בתורה עוסק )'להיות תורה תלמוד יפה אומר הנשיא יהודה רבי של בנו גמליאל רבן
בטלה- סופה מלאכה עמה שאין תורה וכל ארץ, דרך, עם
עת שבכל מר כלו ארעי, ומלאכתו קבע תורתו שתהיה אלא
עוסק הוא להתעשר, אותם יב מרח שאינו מעסקיו, שנפנה
. בתורה בה שנמצאים מה ע״י במלחמתה תלויה המדינה והצלחת נוצחת המלחמה שבזכותם בתורה, העוסקים חכמים, תלמידי ולדוד הלוחמים. החיל מאנשי יותר למדינה מועילים והם
ר מעי לנו תהיה "כי למלחמה יצא שלא החיילים אמרו ורד״ק רש״י פרשו וכן בצלותא, יונתן ותרגם לעזור", שעסק דוד אלמלא א' מ״ב בסנהדרין ואמרו והמצודות,
את מנצח היה לא כלומר מה מלח יואב עשה לא בתורה
. המלחמה של דיוקנו דמות הצדיק שמעון על אמר מוקדון אלכסנדר גם והעבודה התורה שזכות היינו מלחמתי, בבית לפני מנצחת זה
ש לו גם מועילה היתה מעמיד ז״ל ה. וא היה עת בכל היודעת נאורה, ממשלה בודאי תנהוג כך ומתוך את להוקיר איך ומכירה ההמוני הגס לרוח ממעלה להתרומם ביראת הנאמנים בתורה העוסקים קורא, ד' אשר השרידים הקדושה מעבודתם אותם תפריע ולא ד', ובעבודת. שמים
כאלה קודש שאנשי ליונה, הע הרוחנית ההשפעה ובכוח ותוסיף מלחמותיה את תנצח וממלכתה, מדינתה על משפיעים יותר הרבה לה יועילו הללו היחידים והם רבה, וגבורה אומץ ד ובעבודת ובמוסר בתורה עוסקים בהיותם הרוחני 'בכחם שבזה וחוגם, בסביבתם ואמונה קדושה רוח זה ע״י ומשפיעים
ממה יותר הרבה כח גבורי הם בכחם לה להועיל שיוכלו
גשמיות עבודות לעבוד בצאתם ה. חמרי החלש אחד כל של בכחו להשתמש הממשלה שתדע אנו ובטוחים ד יראי חכמים תלמידי של וכחם סגולתו, לפי ישראל 'מבני החול בשמוש תחללהו ולא התורה, בקדושת מקומו על תניח
כ לו מוכשרים שאינם ואנגריא, מלחמה של ם מידת לפי לל
ונפשם… גופם. ותכונת המדינה שהצלחת הזה, הגדול היסוד על הולך סובב והכל הרוחנית בעבודה הרבה קשורה עצמה המלחמה, ונצחון שמים לעבודת המיוחדים המדינה שבבני שהיחידים הנחוצה ד' ובעבודת בתורה הקדושה עבודתם את ממשיכים
ים החכמ תלמידי כן על ביומו. יום בדבר תמיד להתקדם להצלחת ועוזרים הארץ על מגינים הם הם בתורה העוסקים ומזה הלוחם, החיל מכל יותר וגם פחות לא הלאומי, הנשק הקודש הוד את המכרת אידיאלית שממלכה בטוחה, תוצאה את לבטל התורה, דלתי על השוקדים התלמידים את תכוף לא
לה מסוגלים שאינם גשמית בעבודה ולעסוק. תורתם
17 א אות ציבור הלכות קוק, הרצי״ה.
והתורה האמת, למען גלויה הודעה
התש״ח ניסן כ״ה. ב״ה, זצ״ל הרב אאמו״ר של מכתב מתוך קטע ירושלים בחוצות שנתפרסם כעת, ראיתי ועל נפשנו על העמידה של החיוב ממלוא להשתמטות חלילה, מסייע, הוא שכאילו
המכתב כי תורה, של אמתה למען בזה, ומודיע מחויב והנני ישראל, קהל ל כ נפש
תלמידי לשחרור להשתדלות בלונדון תרע״ז שנת אדר בחודש ממנו נכתב הזה הצלת לחיוב ענין שום בה היה שלא וכו' וגרמניה ורוסיה אנגליה ממלחמת חכמים
המעשה. מפי הלכה למ)דין שאין חז״ל אמרו זה כגון (ועל ישראל ובארץ בישראל נפשות מכתב- קטע בדברי השימוש ועל ובהסבת בו דן שהוא הענין בהעלמת זה, קדשו להצטער יש עכשיו, למצבנו שייכות איזו הללו לדברים יש שכאילו הקהל דעת
זייפנים מעשי פעמים כמה היו (וכבר ביותר והמחפיר הגרוע המין מן סילוף כמו שהוא
וסלפנים תורתנו בדברי לתלות לזייפנים שאפשר באגרתו הרמב״ם וכדברי קדשו, בדברי לרעה
אחרים. אלהים ועבדתם "וסרתם של צווי )"הקדושה נפשנו ופדות גאולתנו בדרך ומירוקיהם ייסורינו למהלך יצטרף שזה בעזה״י, ונקוה
אלהינו ד' שם בדגל והאדרתה, התורה בהגדלת אמת בתשובת ישועתו, ורנן וקיים החי כדברו ומלכותו ומצותו ועבודתו בתורתו חיינו בבית שלמה ותקומה
קוק. הכהן יהודה צבי לעולם. לעד
18. שיג עמ' לנתיבתי אור קוק, הרצי״ה
תש״ח ניסן כ״ה, ג' פרסום של והקשה המר היום היה מלפני שיצאו בשגגות שכאילו הדברים
התורה גדולי שליטים לעיכוב עיקו״ת פה הצלת מחיוב הישיבות בני של כללי עליהם הבאים המרצחים מאת, הנפשות של ממכתבו העתקה לזה ונצטרפה ע״ד תרע״ז אדר בח' זצ״ל כקאאמו״ר באנגליה הישיבות בני פטור השתדלות מיד ופרסמתי אז, הגויים ממלחמת העובדא אמיתת לבירור גלויה הודעה
שלא אחר, ן בעני הוא המכתב שאותו באו בישראל. נפשות הצלת חיוב בו היה
כו- ביום ולמחרת יום אותו אח״כ אלי כז לי להודות ויראה תורה בני אנשים כמה זו בהודעתי שעשיתי השם קידוש על
השם חילול וסילוק. ותיקון
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה