שיעור במדרשי אגדה שיעור 13 - פרשת שמות תשפד - מנהיגותו של משה ורעיית צאן

הצאן ורעיית משה של מנהיגותו

טבדי בנימין │הרב תשפ״ד שמות פרשת אגדה, במדרשי שיעור

כוש כמלך משה

קסח רמז שמות פרשת תורה שמעוני ילקוט

קוקנוס מחנה אל ויבא ממצרים משה ויברח כוש על המצור בהיות ויהי קוקנוס צר אשר והימים בברחו שנה עשרה שמונה בן ומשה כוש מלך

שנים תשע כוש. על

המלחמה חיל וכל והשרים המלך ויאהב עמהם ובא הולך הבחור ויהי וכח השמש כצאת ופניו כארז וקומתו הוא ויקיר רב כי הבחור את את המלך ויחלה שנים תשע מקץ ויהי למלך, יועץ ויהי כארי גבורתו

עבדיו ויחנטוהו וימת חלותו לעת השביעי ביום ויהי בו ימות אשר חליו נאה גדול בנין עליו ויבנו מצרים ארץ הפונה העיר שער נכח ויקברוהו אחרי ויהי גבורותיו, וכל מלחמותיו כל עליו ויכתבו מאד וגבוה נלחמה אמרנו אם נעשה מה רעהו אל איש ויאמרו הבנין השלימו

כל ושמעו במצור נשב אמרנו ואם רבים, ם חללי ממנו ויפלו העירה לנו ישאירו ולא פתאום עלינו ויבואו מלכנו מת כי קדם ובני ארם מלכי העיר תנתן עד במצור ונשב מלך עלינו ונמליכה לכו ועתה שריד. גדולה במה ויעשו ארצה וישליכו לבושו איש ויפשיטו וימהרו בידינו

המלך יחי המלך יחי אמרו וי בשופרות ויתקעו משה את עליה ויושיבו קוקנוס אשת הגבירה הכושית את לו לתת העם וכל השרים כל וישבעו

עליהם אותו וימליכו לאשה. לו

למלכו השני ביום ויהי כוש בני על במלכו שנה ועשרים שבע בן ומשה מה עצה לנו הבה טוב המלך על אם לו ויאמרו המלך לפני כלם ויועדו

במצור ונשב בנינו ואת נשינו את ר. אינו לא שנים תשע זה כי נעשה

וישימו המלוכה כסא על ויושיבוהו בחכמתו העיר את משה וילכוד … ויירא לאשה לו נתנו הגבירה הכושית את וגם בראשו מלכות כתר השביע אשר השבועה את זכר כי אליה בא ולא אבותיו אלהי את משה

וגם כנען, נות מב לבני אשה תקח לא לאמר עבדו אליעזר את אברהם תתחתן לא לו ויאמר ויצוהו עשו מפני יעקב בברוח יצחק עשה כה ולבני שם לבני לעבדים חם בני את נתן אשר את זכרנו כי חם בבני סר ולא לבבו בכל באמת לפניו ויתהלך אלהיו ה' מפני משה ויירא יפת כוש בני במלכות ויתחזק ויעקב יצחק אברהם בה הלכו אשר הדרך. מן

כוש בני יד תחת ויכניעם ארם ואת קדם בני ואת אדום את. ם וילח ה כי מלחמתו בכל ויצלח שנה, ארבעים כוש בני על מלך אשר 'והימים

אתו אבותיו. אלהי

יושבת והגבירה המלוכה כסא על יושב והוא למלכו ארבעים בשנת

שנה ארבעים זה הנה העם ואל השרים אל הגבירה ותאמר ו אצל לימינו ועתה עבד, לא כוש בני אלהי ואת קרב לא ואלי כוש על זה מלך אשר עליכם ימלוך בני מונחם הנה זה עליכם ימלוך ולא כוש בני נא שמעו מצרים מלך עבד נכרי איש מעבוד אדוניכם בן את לעבוד לכם טוב, כי

הערב עד נדון העם כל ויהי בן מונחם את וימליכו בבוקר וישכימו השבועה את זכרו וכי במשה יד לשלוח כוש בני וייראו עליהם קוקנוס ויצא גדול בכבוד וישלחוהו גדולות מתנות לו ויתנו לו נשבעו אשר בצאתו שנה וששים שנים שבע בן ומשה כוש, על ממלוך ויחדול משם

להוציא קדם ימי מ התעתד אשר הקץ בא כי הדבר יצא מה' כי מכוש

ישראל בני. את

א יב, במדבר רשב״ם

לקח- כושית אשה כי 'כדכת שמלך רבנו דמשה הימים בדברי ולקח שנה ארבעים כוש בארץ כמו עמה שכב ולא אחת מלכה כשדיברו ידעו לא והם שם, שכתוב פשוטו עיקר זהו לה. נזקק שלא. בו

מה דיברו, פורה צ בשביל שאם לקח כושית אשה כי לפרש? צורך ציפורה כי ידענו לא עתה [עד] וכי לא כי תשובה ועוד היא? מדיינית הוא חם מבני כוש כי כושית, היתה ילדה אשר קטורה מבני ומדיין

. לאברהם

שם עזרא אבן

משה כי אומרים, יש ולקח כוש על מלך בעיני והישר כושית… היא הכושית שזו מדינית היא כי, צפורה, ישמעאלים הם, ומדינים וכן באהלים, דרים והם יריעות ירגזון כתוב

ז ג, מדין.)(חבקוק ארץ אין השמש חום ובעבור וצפורה כלל, לבן להם ודומה שחורה היתה

. לכושית

שם מלבי״ם

ותדבר פי הכשית׳הרשב״ם האשה אודות על במשה ואהרן, מרים עפ״י לאשה שם ולקח בכוש שנה ארבעים מלך שמשה משה של בדה״י המסופר כי לגנאי דברו וע״ז עליה בא שלא ידעו לא והם עליה, בא ולא כושית מלכה

יונתן בתרגום וכ״ה הכנעני, מבנות נזהרים היו ישראל. בני

לכושית ודומה שחורה שהיתה צפורה …היא הכושית שזו כתב והראב״ע כושית אשה כי לאמר צורך מה יכוין צפורה על שאם הרשב״ם שאל וכבר

צפורה את שלקח ידענו לא וכי. לקח,

הזכירה ועפ״ז האשה, מן פירש שמשה לספר התחילה שמרים דעתי… וכפי ופירש לקח אשר הכושית מאשה וספרה הראשונה, לאשתו כן עשה שכבר

לקח כושית אשה כי אמרה וע״ז לצפורה, כן עושה הוא מדוע ושאלה, נה ממ מבנות אינה שצפורה עתה לא כושית, היתה כי הראוי מן זה היה אז ר״ל

קטורה מבני הוא מדין כי …כוש,

הפסוקים- שער בהעלותך פרשת

אבינו יעקב כי ראינו מצאנו הנה כי והוא, עתה, שנאמר זה ענין ז״ל, קלונימוס הר״ר ושמו שבדורו, גדול אחד, חכם מ שמע כי ז״ל, מורי לי אמר גופו ולא עצמותיו, נקברו. ויוסף, ישראל בארץ ועצמותיו גופו נקבר ע״ה, ו. עצמותיו. ולא גופו, לא משה,

ולפי ה', יראת חיל אשת כנגד היא ישראל ארץ כי הוא, והסיבה שיעקב גופו בא״י שיקבר זכה, לכן חז״ל כמ״ש לוטן, אחות תמנע את נשא לא

. ועצמותיו ויוסף נקברו לכן ההיא, זרה באשה לזרקם ההוא, הרע המעשה השלים לא אבל צפרניו, מבין הזרע טיפי ויצאו במחשבה, שחטא לפי

גופו ולא. עצמותיו, בקדושין ולקח שנה, מ' שם וישב כוש, לארץ שהלך ומשה דברי בספר כנזכר אשתו, עם כבעל הכושית, המלך אשת את

ע״ה הנזכר החכם דברי ע״כ עצמותיו. ולא גופו לא ישראל, בארץ נקבר לא לכן אליה, קרב שלא אעפ״י משה, של: הימים

ישראל את הנהגתו לפני הצאן ברעיית התנסה משה

טו פסוק ב פרק שמות והקבלה הכתב

כך ואחר כושית אשה שם ולקח שנה ארבעים כוש בארץ מלך מדין לארץ משה שהגיע קודם כי יאמר משה של הימים בדברי מדין. בארץ וישב ולא ה', בם בחר אשר מלכות אותה היתה שלא לפי כוש, בארץ לו שקרה מה בספור התורה קצרה רי״א אמר ושפיר צפורה, את ונשא למדין הלך

עד חיים הברכה את השם את צוה שם כי האלהים ובהר במדין שקרהו מה רק כלום מזה הכתוב הזכיר לא ולכן אותה, דורש ה' אשר הארץ

. העולם

ז סימן שמות פרשת (ורשא) תנחומא מדרש

לחוסים הוא מגן צרופה אלוה אמרת "כל זש״ה רועה, היה ומשה

"בו ל.)(משלי ברוך הקדוש אין שבודקו עד לאדם גדולה נותן הוא

נבדקו עולם גדולי שני. לגדולה מעלהו הוא ואח״כ קטן בדבר לגדולה הוא ברוך הקדוש והביאן נאמנים. ונמצאו

למדבר הוליכן דוד? עשה מה בצאן. לדוד בדק, הגזל מן להרחיקן במדבר ההנה הצאן מעט נטשת מי "על לו אומר אחיו אליאב "שכן

יז א.)(שמואל הוא ברוך הקדוש: א״ל הצאן על נאמן נמצאת אמסור אני את תרעה אתה לך ה' "ויאמר דכתיב אותם שתרעה צאני את לך

יא וגו)(רה״א ישראל" את 'עמי לרעות הביאו עלות "מאחר הה״ד

עח נחלתו.)(תהלים ובישראל עמו "ביעקב את רועה "היה משה ואף

המדבר אחר הצאן את וינהג יתרו "צאן להרחי א״ל, הגזל מן קן

צאני לך אמסור אני הצאן על נאמן נמצאת הוא ברוך הקדוש

שתנהג עז שנאמר)(תהלים ואהרן משה ביד עמך כצאן.""נחית

ב סימן ב פרשה (וילנא) רבה שמות

י״א יבחן,)(תהלים צדיק ה' בצאן לדוד בדק צאן], במרעה בוחנו הוא [ובמה

עח שנא)(תהלים יפה רועה 'ומצאו כמו צאן ממכלאות מהו צאן, ממכלאות ויקחהו

ח )(בראשית הקטנים מוציא והיה הקטנים מפני הגדולים מונע היה הגשם, ויכלא עשב שירעו כדי הזקנים מוציא כך ואחר הרך עשב שירעו כדי לרעות

הקשה עשב אוכלין שיהיו הבחורים מוציא ואח״כ. הבינונית,

הצאן לרעות יודע שהוא מי הקב״ה אמר, בעמי וירעה יבא כחו לפי איש

עח הה״ד)(תהלים עמו ביעקב לרעות הביאו עלות. מאחר כשהיה רבותינו אמרו בצאן, אלא הוא ברוך הקדוש בחנו לא משה ואף שהגיע עד אחריו ורץ גדי ממנו ברח במדבר יתרו של צאנו רועה מרע״ה

כיון שתות, ל הגדי ועמד מים של בריכה לו נזדמנה לחסית שהגיע כיון לחסית אתה עיף צמא מפני היית שרץ יודע הייתי לא אני אמר אצלו משה שהגיע

לנהוג רחמים לך יש הוא ברוך הקדוש אמר מהלך, והיה כתיפו על הרכיבו רועה. היה ומשה הוי ישראל, צאני תרעה אתה חייך כך ודם בשר של צאנו

(וי רבה שמות כז סימן א פרשה לנא)

והיה הטיט, ממלאכת קשה מלאכה לך שאין עליכם, מותי יתן מי עליכם לי חבל ואומר ובוכה בסבלותם רואה שהיה וירא מהו בסבלותם, וירא

על איש משוי ו גדול, על קטן ומשוי קטן על גדול משוי ראה אומר הגלילי יוסי רבי של בנו אלעזר ר' מהן, ואחד אחד לכל ומסייע כתיפיו נותן מסייע כאלו ועושה סבלותיהם להם ומיישב והולך שלו דרגון מניח והיה זקן, על בחור ומשוי בחור, על זקן ומשוי איש, על אשה ומשוי אשה

ם התחתוני ואת העליונים את מניח אני אחים, מנהג בהן ונהגת ישראל של בצערן לראות והלכת עסקיך הנחת אתה הוא ברוך הקדוש אמר לפרעה,

הסנה מתוך אלהים אליו ויקרא לפיכך בסבלותם, לראות מעסקיו שסר במשה הוא ברוך הקדוש ראה לראות, סר כי ה' וירא הה״ד עמך, . ואדבר

להנהגה צאן רעית שבין המהותי הקשר

א פסוק ג פרק שמות (בובר) טוב שכל

העבודה מן ישראל בני ויאנחו שנא' לפי למכה, רפואה הקדים, שהקב״ה, יעקב הצאן מאחרי שנתגדל משה את הקדים שנא הצאן, מאחרי 'נתגדל

מג מב ל מאד,)(בראשית מאד האיש ויפרוץ ליעקב והקשורים ללבן העטופים והיו וירא יתרו צאן את רועה היה ומשה שנא' הצאן, מאחרי נתגדל משה

עא עח עמו,)(תהלים ביעקב רעות ל הביאו עלות מאחר דכתיב הצאן, מאחרי נתגדל דוד אש, בלבת אליו ה' מלאך שנא הצאן, מאחרי נתגדל 'עמוס

טו ז ישראל.)(עמוס עמי אל הנבא לך ה' אלי ויאמר הצאן מאחרי ה' ויקחני

שמות פרשת אברבנאל

בלבת אליו ה' מלאך וירא עד רועה היה ומשה בפסוק האלהית התורה למדתנו וגו'. אש

דעת למוצאי ישרים למודים ד'. הזה הראשון ולא הנבואה באתהו לא שמרע״ה הוא מהם הא' בית בחצר בהיותו האלהי השפע עליו חל אחיו אל ביציאתו ולא פרעה בת אצל המלכות

הימים בכל לא וגם בעניניהם והתעסקו במצרים לו אשר הימים כדברי כוש בארץ שמלך יען

ונעות מ ההנה וההתגדלות השררות היו וביען

האלהי. הדבוק ספק בלי מספרו ח״ב ל״ו בפר' המורה הרב כתב וכבר והם ענינים בג' תשלם לנבואה: שההכנה הכח ושלימות בלמוד. הדברי הכח שלמות בביטול המדות ושלימות ביצירה. מדמה התשוקה ומניעת הגופיים מהתענוגים המחשבה

הסכליות ההגדלות למיני השלימות מונעות שהן בעניני נתעסק שמרע״ה זמן כל ולכן ספק. בלי האלהית הנבואה עליו חלה לא והשררות הכבוד במדבר חררים ושכן צאן רועה בהיותו אמנם

האלהים אליו נראה אז מתבודד. יחידי

ג רבה אז״ל)'(שמות רבה שמות ובאלה יבחן צדיק ה' ומצאו בצאן לדוד בדק צאן במרעה בחנו ובמה ובדק צאן. ממכלאות ויקחהו שנאמר יפה רועה חייך ליה אמר רחמן. ומצאו בצאן למרע״ה

רועה. היה ומשה הוי עמי את תרעה אתה לפי צאן רועי הקדושים האבות שהיו בזה כיונו והמוכנים הראויי' הם מלאכה באותו שהשלמים

הע להנהיג לפי זה והיה. שבענינים בשלם ם ירעה עדרו אשר והרועה כצאן, ה' שעדת ינהל עלות ישא ובחיקו טלאים יקבץ בזרועו

לשמור מעיניו שנתו ותדד צאנו על לחמלתו

עדרו- כצאן לנהוג ביעקב לרעות המוכן הוא

. יוסף אדון הא' נאמנים. עדים בב' זה והוכיחו

המלכים ראשון והב' וראשם. הנביאים

…והתחלתם יתואר והבחינה הצד שמזה עד האזינה ישראל "רועה שנאמר ברועה ית' האל

יוסף כצאן."נוהג רועה היה "ומשה באמרו בה הזה הלמוד."הנה אחר הצאן הנהגת שענין האחרונים כתבו וכבר הכחות להנהגת שלימה מליצה הוא המדבר כל אשר הדברים הכח אחר החיוניות הטבעיות

האלהים הר אל לעלות ישרה דרכה ה היא זה הנבואה ברוח ולזכות מלאך וירא שנסמך כמו

וגו אליו.'ה'

ב פסוק ד פרק בראשית והקבלה הכתב

אנשי מעשי הבלי ון המי יטרידוהו בל אדם מבני הרחוקים במקומות ללון ומתבודד ההמון מדרכי המופרש איש לכל תאר שם הוא צאן רועה כי נראה זו ולסבה הנפלאים, בברואיו ה' ברוממות להסתכל ולהתרומם להתעורר מוכנת יותר נפשו את ימצא שם כי והשקט מנוחה מקום לו הוא והשדה תבל,

ובזה הגוף. על ול ע מכביד ואינו המחשבה את מטריד שאינו עסק הוא זה כי צאן, רועי להיות ודוד, משה יה שבטי יעקב יצחק אברהם אבותינו בחרו כל שבשעתו אף והבל האמתי, השלמות אל האדם את המביאים ית' דעים תמים בנפלאות להביט נשגבות ברעיונות לשוטט ותוכל טרדה, מכל פנויה הנפש

נפשי תועלת עוד צאן ת רעיי בענין ויש אחריו, הבאים לדורות כמו צאן רועה בשם התבודדותו הכתוב יכנה מ״מ נפשו, להתבודדות ראויים היו המקומות בשיר כאמור הרחלים, עדר אל בכ״ק ימשילנה הנפש את הפוגם דבר מכל ומתרחקים ה' לעבודת והמתטהרים המתקדשים שבכנסי' נפשיות מעלית כי

לקרבן, ה בשר לתכלת, צמרה קדושה כולה הזאת הרחלה שם, רש״י כמ״ש בהם, אין ושכולה מתאימות שכלם הרחצה מן שעלו הרחלים כעדר הקדש,

לתוף עורה לכנורות, מעי' לחלילין, שוקי' לשופרות, קרני' פכ״א ובפדר״א קנים, סוף במשנה )(עיין נפשו להתנהגות גדולה מזכרת הרועה לעיני הוא הרחלים עדר, הנה

את והמשים קדוש, כלי להיותו ה' ת לעבוד גידיו ושס״ה איבריו רמ״ח גופו בנין כל הוא גם ויקדש הבהמה, מן למטה נופל אדם יהיה שלא ממנו ילמוד

ל״ז אמונה)(תהלים ורעה כענין רועה, נקרא דבר על ורעיונו מחשבתו חלבם לשתות בשרם לאכול או בם להתעשר צאן רועה הבל היה שלא לנו היוצא

)(פכ״א דר״א פרקי ולשון ה' לפני הנרצה לענין רק וצמרם, מעורם ולהתכסות א קי״ז קונים)'(תס״ט ובתי צאן, לרעות אוהב היה הבל בההוא הוה מחשבתי' אמר

נתחייב. מיתה מדאי יותר מציץ שהיה ועל עליון, בכבוד מציץ שהיה הבל על קדמוננו אמרו וכבר נקי, כעמר ראשי' שער וכו' יומין ועתיק וכו' אתר

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות