בס״ד
**חברו בחיי עצמו — הצלת**
**האם מותר להחדיר מים למנהרות החמאס כדי להרוג מחבלים שמסתתרים שם, כשיש שם חטופים? **
**א. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כה עמוד ב**
מנלן דמים? ושפיכות ליה: אמר דרבא לקמיה דאתא ההוא כי דוראי מרי לך. קטלינא לא ואי לפלניא קטליה זיל לי אמר ליה: אמר ולא ליקטלוך
תיקטול, סומק גברא דההוא דמא דילמא טפי סומק דידך דדמא חזית מאי. טפי
**ב. ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד**
תני: סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים ״תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם״ — יהרגו, ולא ימסרו להן נפש אחת מישראל.
אבל אם ייחדוהו להם — כגון שייחדו לשבע בן בכרי — יתנו להן, והוא שיהא חייב מיתה. אמר רבי שמעון בן לקיש: כשבע בן בכרי. ורבי יוחנן אמר: אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.
**ג. שמואל ב פרק כ**
וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר אִישׁ יְמִינִי בֶּן בִּכְרִי וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בְּלִיַּעַל וַיֹּאמֶר: אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל…
וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי… וַיָּבֹאוּ בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיָּצֻרוּ עָלָיו וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה.
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ… אַתָּה מְבַקֵּשׁ שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל…
וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִי לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'. וַתֹּאמֶר: חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית. כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר.
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ.
**ד. יונה פרק א, ז–טו**
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לְךָ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.
וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. וַיִּקְרְאוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ אָנָּה ה' אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.
**ה. רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה**
אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם — יהרגו כולם, ולא ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם ייחדוהו להם, ואמרו ״תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם״ — אם היה מחוייב מיתה, כשבע בן בכרי, יתנו אותו להם. ואין מורין כן לכתחלה. ואם אינו כשבע בן בכרי — לא ימסרו להם נפש אחת מישראל, ויהרגו כולן.
**ו. כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה**
ופסק רבינו כר״ל, אף על גב דמן הסתם קיי״ל כוותיה דר׳ יוחנן, משום ולהחמיר דהוי ספק נפשות, דלא ימסרוהו בידים ביד העובדי כוכבים. ועוד מסייעא ליה דמתניתא דקתני כשבע בן בכרי, דאיכא למידק הכי, שאל״כ למה ליה כמותו מיתה כשחייב דוקא. ומקרא משמע ״נשא יד במלך בדוד״, כלומר והרי הוא חייב מיתה, למימר ליואב מאי טעמא ידענא לא כדבריו, דאי לאו הכי לא היו רשאים למוסרו לו…
אף על פי שנמצא בתוספתא כתב הרמ״ך, דמש״ה כ״ה (פסחים) מסיק בגמרא דאמרינן בשפיכות דמים יהרג ואל יעבור, הוא דסברא מאי חזית דדמא דידך טפי סומק, והכא ליכא האי סברא, ומוטב שיהרג הוא עצמו ולא יהרגו כולם, דהא סברא כי יהרגו ולא יהרגו עצמו…
ואפשר לומר דס׳ ליה לר׳ שמעון לקיש בירא שם כולם? שכתוב, דש״ד שבשפיכות דמים הוא סברא, אינו עיקר הטעם, דבידם היתה דקבלה, אלא אין ה״נ אבל, שנתנו טעם מסברא להיכא דשייך יהרג ואל יעבור, דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא דיהרג ואל יעבור.
**ז. חזון אי״ש סנהדרין הלכות סימן כה**
ויש לעיין באחד הרואה חץ הולך להרוג אנשים רבים, ויכול להטותו לצד אחר, ויהרוג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים.
ואפשר דלא דמי למוסרים, דהתם המסירה היא הריגת נפש בטבע הפעולה, ולא הצלת אחרים בטבע הפעולה, אלא הצלה לאחרים גם קשור במה שמוסרין להריגת נפש מישראל, ואינה פעולת הצלה. אבל הטיית החץ לצד אחר בעיקרה היא פעולת הצלה, ורק במקרה, עכשיו, נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי זה יהרגו שבצד זה נפשות רבות, ובזה האחד. ודי לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר.
**ח. תחומין כרך ד עמ׳ 142 — הרב שאול ישראלי**
בנובמבר 1983 התפוצצה מכונית תופת ליד שער הכניסה למפקדת הגבול ומשמר הגבול בצור, ובפיצוץ קרס הבניין וגרמה 60 הרוגים. רוב החיילים נמצאו בקומות הנמוכות, שלידה שכנה מפקדת השב״כ ומפקדת משמר הגבול. עיקרון ההצלה דורש פעילות מהירה בגלל הפציעות והלחץ (משקל) העצום המופעל עליהם. ההנחה היתה כי הנפגעים יוכלו לחיות כ–12 שעות בתנאים אלו. יש אלו שסברו כי ע״מ להציל את הרבים, צורך היה לסלק את ההריסות שלמעלה ושל הנלכדות בקומות התחתונות, ובכך ״להרוג״ את הניצולים בקומות העליונות…
**מסקנה: ** בשום פנים ואופן אסור להציל רבים, אפילו חשובים, המחייבת הריגתו של אחד שאילולא זה לא היה נהרג, כשהצלתם.
**ט. שו״ת ציץ אליעזר (יג, ק)**
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה