האם יעקב אבינו ידע על מכירת יוסף?
**יעקב לא ידע**
רמב״ן מה כז:
יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי. ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו. ואילו ידע יעקב בעניין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית כט כה:
״יוסף לא הגיד לאביו מכירתו. ״
כלי יקר מה ד:
נאמר ׳גשו אלי׳ כי לא רצה שישמע בנימין אחיו ענין המכירה, ואפילו לאביו לא הגיד כלום, כי אילו היה מגלה ודאי היה מצוה לו (בעצמו) קודם מותו ׳שא נא פשע אחיך׳.
פסיקתא רבתי פרשה ג:
ויש אומרים קריוסי (משגיחים) הושיב יוסף בפלטרין. כיון שהרגישו ביעקב שחולה, באו והודיעו ליוסף. והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו, ולא נכנס אצלו בכל שעה? שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע? ! אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו, שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם. אמר יוסף: אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן (ומתקיימות) אמר ללבן ״עם אשר תמצא את א-להיך לא יחיה״ ומתה אמי! ואני בא לומר שיקללם? ונמצאתי מחריב את כל העולם! שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים, לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה.
דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית מב א:
וגם יוסף למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים? אלא שהטילו חרם ביניהם וגם שתפו להקב״ה וליוסף נמי השביעו שלא לגלות.
---
**יעקב ידע**
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מח יט:
וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי, כשם שידעתי במכירתך אף על פי שלא הגדת לי, כך אני יודע שמנשה הבכור.
בראשית רבה פרשת ויחי פרשה צז:
כך אמר לו יעקב, יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב״ה שהצלתה את יוסף מן המיתה, שאילמלי אתה היו הורגין אותו שמעון ולוי, ועתה תזכה שיודו לך אחיך לעולם הבא, שהצלת אותם משפיכות דמים, ולא נטרדו אחיך לגיהינם, אף בעולם הזה תזכה שיקראו כל השבטים על שמך יהודיים, כשם שנקראת אתה יהודה.
אור החיים מה ח:
ואולי כי בזה היה להם פנים לעמוד לפני אביהם כשנגלה הדבר כי הם הגורמים לו אבל ובכי כ״ב שנה ועשו המעשה המופלא במכר אחיהם ורואני שגם בוש לא יבושו מאביהם. והיה נראה לומר כי יעקב לא ידע גוף המעשה, וזה דרך רחוק, כי פשיטא שלא ימנע מחקור זאת היאך נתגלגלו הדברים עד שירד יוסף למצרים וגם מעשה כתונת הפסים המובא אליו מוטבל בדם. אלא ודאי כי בטענת לא אתם שלחתם וגו׳ שאמר יוסף הוכר הדבר כי מאת ה׳ היתה זאת ואין להרהר אחר מדותיו, והוא אומרם ז״ל (ב״ר פ׳ פ״ז) ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות אלא שזכותו גרמה לו וכו׳.
---
**מתוך הפרשה** — רש״י בכתב מוטה
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
{ג} רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:
{ה} שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: {ו} בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:
*שמעון ולוי אחים* — בעצה אחת על שכם ועל יוסף. ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו. *וברצנם עקרו שור* — רצו לעקר את יוסף שנקרא שור.
{ט} גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:
*ממה שחשדתיך בטרוף* — טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, *בני עלית* — סלקת את עצמך, ואמרת ׳מה בצע כי נהרגהו׳.
{כב} בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: {כג} וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: {כד} וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: {כה} מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: {כו} בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
{טו} וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: {טז} וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: {יז} כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: {יח} וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: {יט} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: {כא} וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה