מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד1
עיניים אחיזת איסור │ טבדי בנימין הרב
ברמב״ם ההלכות ושתי הסוגיות שתי
1 ב עמוד סה דף סנהדרין.
המעביר זה אומר: שמעון רבי, : מעונן ת״ר זה אומרים: וחכמים העין על זכור מיני. שבעה
. ר״ע העינים את האוחז המחשב זה אומר: למחר לצאת, יפה היום ואומר: ושעות, עתים
חיטין שביעיות ערבי לימודי ליקח, יפה, יפות
רעות מהיות קטניות. עיקורי
2. רש״י שם
- העינים את אוחז פלא של דברים עושה כאילו להם ומראה הבריות עיני וסוגר, אוחז
כלום עושה אינו. והוא - ושעות עתים המחשב יפה היום ואומר עונה את שמבחין עונות, בעל כמו מעונן לשון
הלוקחו ב. ו וישתכר מקח ליקח יפה למחר ויצליח, לדרך לצאת
- שביעיות ערבי למודי יפות חטין להיות ורגילין למדין שביעית ערב. כלומר
- רעות מהיות קטניות עקרי ואין מתליעות אינן שוב קוצרן ואינו קטנית העוקר כלומר
. מרקיבות
3. יא פרק זרה עבודה הלכות רמב״ם
. ח הלכה מלאכה בו לעשות ראוי פלוני יום רע פלוני יום טוב פלוני יום באצטגנינות שאומרים עתים נותני אלו מעונן איזהו
פלוני לדבר רע פלוני חדש או פלונית שנה. פלונית
מדמין שהכסילים הכזבים אותן הודיע אלא מעשה עשה שלא פי על אף לעונן. אסור ט הלכה וכל חכמים, ודברי אמת דברי שהן
האוחז וכן תעוננו לא שנאמר לוקה זה הרי שמים הוברי שקבעו העת באותו הליכתו או מלאכתו וכיון האצטגנינות מפני, העושה
ולוקה. מעונן בכלל זה הרי עשה לא והוא תמהון מעשה שעושה הרואים בפני ומדמה העינים את
4 ס. א עמוד סז דף נהדרין
…. משנה מעשה- העושה המכשף, , חייב
אומר עקיבא רבי. העינים את האוחז ולא קשואין לוקטין שנים יהושע: רבי, משום העושה חייב; לוקט ואחד פטור, לוקט אחד
מעשה-, חייב. פטור העינים את האוחז
. . . גמרא שמן נקרא למה יוחנן: רבי אמר
אין מעלה. של יא פמל שמכחישין כשפים- מלבדו עוד חנינא רבי אמר: , לה ד, ][דברים
כשפים לדבר. אפילו למשקל מהדרא קא דהות איתתא ההיא לה אמר חנינא. דרבי כרעיה מתותי: עפרא
מסתייעת- אי מלבדו עוד אין עבידי, זילי
. כתיב שמן נקרא למה יוחנן: רבי והאמר איני,
מכשפים- מעלה- של פמליא! שמכחישין
זכותיה דנפיש חנינא רבי. שאני בר חייא רבי אמר נגרי בר אייבו רבי אמר
בלטיהם- אבא: שדים מעשה, אלו
בלהטיהם- הוא וכן כשפים, מעשה אלו אמר המתהפכת. החרב להט ואת אומר
אמנא- דקפיד אביי: אמנא– קפיד דלא שד,
כשפים… אלהים אצבע פרעה אל החרטמם ויאמרו יכול השד שאין מיכן אליעזר: רבי אמר היא פפא רב מכשעורה. פחות בריה לבראות מצי לא נמי כגמלא אפילו האלהים! אמר:
האי- ברי, והאי- ליה, מיכניף מיכניף לא
. ליה ההוא לי חזי לדידי חייא: לרבי רב ליה אמר לגמלא וגיידיה לספסירא דשקליה טייעא
לבתר ה: לי אמר וקם. בטבלא, ליה וטרף
אחיזת ההיא אלא הואי מי ופרתא דם? הכי
. הוה עינים
5. רש״י שם
…'מתני - מעשה העושה בסקילה. ממש,
כלום. עושה ואינו עושה הוא כאילו לבריות מראה - העינים את האוחז ולא
- קשואין מלקטין שנים ופטור לוקט וחברו וחייב, לוקט מהן אחד לפנינו, . במכשפות
- מעשה העושה קשואין שדה כאן שהיתה חייב. בכשפים ממש ולקטה
- העינים את האוחז ממקומן- זזין לא והקשואין אחד, במקום כולם התקבצו כאילו לנו מראה
. פטור כשפים- …'גמ ממיתין לחיות שנגזר מי שעל מעלה, של פמליא כחש. נוטריקון
- כשפים אפילו מלבדו כח שאין גזרתו, לפני כח בהן. אין
- כרעיה מתותי מכשפות לו. לעשות
- מסתייע אם מכשפות- לי לעשות מצלחת את אם מילתיך, . עשי
- כתיב מלבדו עוד אין מקבלן ואני יצא מאתו תוכלי ואם להרע, תוכלי לא בי חפץ המקום. ואם
- זכותיה דנפיש לאצוליה משמיא נפשיה. ומסרי
כמו – בלטיהם בס. תר בלאט- אליו ותבא ד) (שופטים
- שדים מעשה זה עושין החרטומין היו בלטיהם שנאמר מקום כל נראין, ואינן שנסתרים
שדים ידי על. בלחשיהם - כשפים מעשה אלו בלהטיהם מעצמו אלא שדים ידי על עושה. שאינו
- החיים עץ דרך את לשמור המתהפכת החרב להט לכשפים ודומה מאליה, ומתהפכת
להט ליה וקרי מאליה, אלא מתהפכת. , היתה שדים ידי על שלא
- שד אמנא דקפיד כגון דבר, לאותו הראוי כלי בלא דבר לעשות יכול שאינו הכלי על שמקפיד מי
זכוכית של כוס שצריכין כוס ושרי שחור, שקתו סכין שצריכין בוהן. שרי
- אמנא קפיד דלא עושה היה כלי. שבכל
הוא ברוך הקדוש פי על אלא באה, שפות מכ ידי על לא כנים של זו מכה - היא אלהים אצבע בה יכולת לחרטומים. דאין
- ברי מצי לא מאסף הוא גדולות לבריות צריך כשהשד אלא גדולה, בריה אפילו לברוא יכול אין
ההפקר מן. ומביא - ליה מיכניף האי אינה קטנה בריה אבל אליו, יחד, ונאספים לקבצם נוחים גדולות בריות
כח בה שאין נאספת רחוק ממקום. לבא
גרסינן: הכי חייא- לרבי רב לו אמר איני גרסינן. ולא
- טייעא ערבי. סוחר - לגמליה וגיידיה ספסירא שקל גיידיה- לאברים, גמל וחתך חרב נטל מגוייד ראוהו כמו
ב (קכ, דיבמות בתרא.)דבפרק
- וקם בטבלא ליה וטרף רגליו על בלעז. מד אסקד״א קטן+ וע+פעמון, בזוג- לו קשקש
- לו אמר לרב חייא. ר' - הוה מי ופרתא דם הכי לבתר והפרש הדם מן לכלוך שם נמצאת כלום הגמל שעמד? אחר
המת. להחיות יכול שאינו הוא, מגוייד ולא - הוה עינים אחיזת ההוא
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד2
6 טו הלכה יא פרק זרה עבודה הלכות רמב״ם.
הלכה. טו לוקה עשה לא והוא שעשה שיראה והוא העינים את האוחז אבל כשפים מעשה שעשה והוא סקילה חייב, המכשף
בך" ימצא בכלל״לא במכשף שנאמר זה שלאו מפני, מרדות מכת עליו לוקין ואין הוא דין בית מיתת לאזהרת שניתן ולאו הוא
תחיה". לא שנאמר״מכשפה טז. הלכה אחריהן שינהגו כדי הארצות לגויי הקדמונים כוכבים עובדי בהן שהטעו והם הן וכזב שקר דברי כולן האלו, ודברים ביעקב נחש לא כי שנאמר בהן, תועלת שיש לב על להעלות ולא אלו בהבלים להמשך מחוכמים חכמים שהם לישראל ראוי ואין
יורש אתה אשר האלה הגוים כי ונאמר בישראל, קסם ולא המאמין כל וגו', כן לא ואתה ישמעו קוסמים ואל מעוננים אל אותם ובכלל הדעת ומחסרי הסכלים מן אלא אינן אסרתן התורה אבל חכמה ודבר אמת שהן בלבו ומחשב בהן וכיוצא האלו בדברים
תורה שאסרה ם הדברי אלו שכל ברורות בראיות ידעו הדעת ותמימי החכמה בעלי אבל שלימה, דעתן שאין והקטנים הנשים על כשהזהירה תורה אמרה זה ומפני בגללן, האמת דרכי כל ונטשו הדעת חסרי בהן שנמשכו והבל תהו אלא חכמה דברי אינם
אלהיך ה' עם תהיה תמים ההבלים אלו. כל הסתירה ליישוב ביחס שונים מהלכים
עו סימן מהרי״ק שו״ת 7.
דע״ז בפי״א ר״מ י דבר על ידידי הקשה שהאוחז כתב שמתחלה הגוים וחוקות הרואים בפני ומדמה העינים את עושה לא והוא תמהון מעשה שעושה
את דהאוחז כתב ואח״כ. לוקה שהוא לא והוא שעשה שיראה והוא העינים
כו. מרדות מכת שלוקה 'עושה בין משה רבינו דמחלק די״ל נלע״ד מעשה עושה שהוא לרואים מדמה
תמהו ן וגזייה ספסירא דשקל כההיא בטבלא ונקש לגמליה ליה דקרי וקם
התם העינים את אוחז מעשה הוא שזה לא בכלל והוי ולחיות להמית תמהון מעשה עושה שהרי עליו ולוקה תעוננו אותו וע״י העינים נאחזים ידו שעל בו שיש לאו הוה דשפיר לוקה מעשה
מעשה. שהתורה משה לרבינו דס״ל ואפשר
עושה שהוא במראה יותר ירה החמ יטעה כך ידי דעל משום תמהון מעשה
אחריו דדריש לטעמיה משה ורבינו אותו בסוף שכתב וכמו דקרא טעמא
שקר כולן האלה הדברים וז״ל פרק ע״ז עובדי בהן שטעו והם הם וכזב שינחהו כדי הארצות לגויי הקדמונים
אחריהן. עכ״ל העינים את בהאוחז אבל שהוא ומראה
עשהו, לא אשר מעשה עושה כלומר או הולך לא והוא פלוני למקום שהולך
נטען, לא והוא קישואין שנטע שאין הם שקר דברי אלא תמהון דברי בזה
- עינים אחיזת ידי על היותה ומראה ללקותו כ״כ תורה החמירה לא בזה להטות כך כל לחוש אין שהרי עליו
כללת כך ומשום אחריו, העם בכל ו ל
לאו בך ימצא דלא שניתן לאו דלהוי לוקין שאין דין בית מיתת לאזהרת
עליו.
8. משנה כסף טו יא, ע״ז
רבינו שאמר מה על למידק ואיכא
וכו העינים את האוחז 'אבל כאן עליו לוקין ואין לעיל מ״ש הפך שזה
זה בפרק לוקה. העינים את האוחז
שיראה רבינו מ״ש שלפי ועוד
לא והוא שעשה עשה שהוא נראה
מעשה, בו שאין לאו קשה וא״כ לאו הא מלקות חייבו בתחלה למה
הוא. מעשה בו שאין
למעטו דבריו בסוף כשבא ועוד עליו לבא הוצרך למה ממלקות
לאזהרת שניתן לאו שהוא מטעם
ב״ד מיתת שהוא משום ליה תיפוק
מעשה בו שאין. לאו
העינים אוחז דכל ונ״ל עושה הוא
העינים, לאחוז כדי מעשה ומ״ש עשה לא והוא שעשה שיראה והוא
כלל מעשה עשה שלא למימר לאו שאותו לומר היינו אלא מעשה אדם לבני שנראה תמהון מעשה אלא באמת עשאו לא שעשה שהוא ודאי אבל כך להם שנדמה עיניהם שאחז עד מעשה שום עושה
כך. להם להדמות בו שיש ומאחר
עליו ללקות היה בדין מעשה
שתים: ואחת מעונן משום אחת
מכשף, משום איתנהו דתרווייהו
ביה. בברייתא חכמים שנו דהא
העינים את האוחז זה מעונן משמע מיתות ארבע דס״פ ובמתני'
מכשף, שהוא ממלקות שנפטר אלא
שניתן לאו שהוא מפני דמכשף … ב״ד מיתת לאזהרת לוקה וא״כ
לוקה ינו וא דמעונן לאו משום
דמכשף. לאו משום דברי ונמצאו
במ״ש רבינו לוקה שכתב ובמה
קיימים: לוקה שאינו
קעט סימן דעה יורה ב״ח 9.
נינהו: עינים אחיזת גווני דתרי נראה ולפע״ד
האחד ידי על אלא כישוף ידי על נעשה שלא הוא תעוננו. לא בכלל והוא ותחבולה מרמה ) (לאוין המצות מנין בספר הרב כתב וכן סימן אוחזי אלו מעונן חכמים ולשון לשונו וזה ל״ב
מחובר התחבולה מן גדול מין והוא העינים ביד התנועה קלות אליו לאנשים שתדמה עד שנראה כמו בהם אמיתות אין עניינים שיעשה בכנף אותו וישימו חבל יקחו תמיד יעשו אותם ואח״כ לאויר טבעת וישליך נחש ויוציאו בגדיהם
יוציאוהו עכ״ל. לפניו. העומדים מן אחד אדם מפי
שעשה הרואים בפני ומדמה הרמב״ם אמר ולזה
תמהון מעשה עד מעשה שום שעושה ספק ואין
לוקה הוא ועליו כך להם שידמה עיניהם שאחז
תעוננו. לא משום
השני המין כשפים ידי על העינים את האוחז הוא
והוא עושה ולא מעשה עשה כאילו שמראה
כלום, קישואין מלאה שדה לפנינו כאן שיש כגון ולפי נלקטו כאילו כישוף ידי על לנו ומראה לאו בכלל נמי הוי וזה ממקומם זזו לא האמת
דמכשף. פי על ואף זה לאו על לוקין דאין הרב וכתב דלא לאו ומשום דמכשף לאו משום בו שהתרו
תעוננו. העינים אחיזת על שהרי טעמא והיינו
א עליו שהתרו מעשה. בו ין עיניהם את שאחז עד שעשה הכישוף מעשה ועל הוזהר לא דמכשף דבלאו דכיון לוקה אינו נמי מעשה דעושה כן אם אלא ומלקות מיתה לעונש קישואים מלאה שדה על שעושה כגון כשפים לא וכאן אחד למקום כולן ויבואו ממש שנעקרו
עיניהם. את אחז אלא כשפים מעשה עשה
… תנן מדלא הוא הרמב״ם של מו דטע ונראה מכשף, לגבי אלא עינים אחיזת על דפטור מכלל
לוקה. כישוף ידי על שלא עינים אחיזת דשאר תני לא במעונן תנאי בה דפליגי דבברייתא וזהו משום והיינו עינים אחיזת על דפטור בה ידי על שלא העינים את באוחז איירי דברייתא
הכל לדברי דלוקה. כישוף
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד3
11 טו סעיף קעט סימן ומכשף מעונן הלכות דעה יורה ערוך שולחן על ט״ז.
יעויין מזה ג״כ כתב ז״ל ומו״ח מזה האריך משנה בכסף וגם זה על שכתב מה בב״י ועיין אהדדי אלו רמב״ם דברי רבים והקשו
אף מעשה שעושה נחשב הרואים שלעיני כיון מעשה בו שאין פי על אף זה בלאו ות מלק דיש ס״ל דהרמב״ם נראה. ולע״ד עליו כיון מ״מ מעשה בו שאין פי על אף דלוקה בקול חסמה לענין הפועלים בפרק מצינו לדבר ודוגמא עושה. אינו שבאמת פי על
פי על אף מעשה הוא אחד ד שמצ כיון אלמא שם התוס' שכתבו כמו אכילה בלא ודשה הבהמה שהולכת נמשך שלו קול שע״י שלעיני בזה דוק' והיינו עליו לוקה מעשה הוא אדם בני שלעיני כיון להרמב״ם דכוותיה וה״נ מעשה עצמו באדם אין שבאמת כ כן ועל אותו העושה וזהו לעשותו שא״א תמהון הוא עצמו שהמעשה דהיינו תמהון מעשה עושה שהוא נחשב אדם 'בני
בכלל שהוא כיון שפטור אלא שאמרנו מטעם עליו ללקות ג״כ ראוי והיה מעשה שעשה מדמה ו העינים את שאוחז במכשף לאו בכלל הוא תמהון מעשה עושה שהוא דמדמה היינו העינים את דאוחז שביניהם והחילוק ב״ד מיתת לאזהרת וניתן מכשף
כגון מעשה נעשה האיש שעי״ז להם שמדמה היינו דמכשף העינים את האוחז אבל דמעונן שהוא שבשדה הקישואין שנעקרו למד והרמב״ם מלקות אין ובזה מכשף בכלל אלא מעונן בכלל אינו זהו עוקרן עצמו שהוא להם נדמה ולא זה לענין בגמ' מוזכר חילוק שיש וע״כ העינים את אוחז כן גם אמרו מכשף ובאיסור העינים את אוחז שהוא דמעונן באיסור בגמרא מדאיתא זה
דעתי לעניות נראה כן זה בענין למכשף מעונן בין לחלק בידו קבלה היה זה ש: חילוק ואפשר ביניהם
החינוך וספר המצוות ספר לשון ע״פ האחרונים פסק
11 לב תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות ספר.
(סנה חכמים ולשון החרטומים. פועל איסור כן גם זו אזהרה 'ובכלל
זה מעונן סה:) התחבולה מן גדול מין והוא העינים את. האוחז ענינים שיעשה לאנשים שיתדמה עד ביד התנועה קלות אליו מחובר
להם. אמיתות אין
בגדו בכנף אותו וישים חבל שיקח תמיד יעשו אותם שנראה כמו
לאויר טבעת וישליך נחש. ויוציאהו העם לפני מפי יוציאהו כן ואחר מפעולות להם שדומה ומה לפניו. העומדים מן אחד אדם ומי אסור. מהם פועל כל ההמון. אצל המפורסמים החרטומים זה ומפני הכשוף. מן מין והוא העינים. את אוחז יקרא זה שעושה גדול מזה המגיע וההפסד הבריות. דעת גונב זה עם והוא לוקה.
אצל אפשריים המניעה תכלית הנמנעים הענינים ציור כי מאד. להאמין וישיבם שכלם ויפסיד מאד רע והקטנים והנשים הסכלים
זה והבין שיהיה. איפשר והיותו: הנמנע
12 רנ מצוה קדושים פרשת החינוך ספר.
[סנהדרין לברכה זכרונם אמרו דמעונן זה לאו ובכלל אדם בני שיעשו עינים אחיזת מעשה שהוא ע״ב], ס״ה
את האוחז זה מעונן [שם] לברכה זכרונם רו שאמ וכמו
. העינים
קלות אליה יחובר מהתחבולה גדול מין הוא זה וענין שיעשה אדם לבני שידמה עד מהירותה וגבורת היד מן חוץ שהם דברים כלומר פלא, של ענינים המתחבל חבל שיקחו בזה, המשתדלים תמיד שיעשו כמו הטבע,
יוציאוהו כן ואחר נשים א לעיני בגדם בכנף אותו וישימו מפי יוציאוהו כן ואחר באויר טבעת ישליכו וכן נחש,
רבים אלו בענינים וכיוצא לפניהם, מהעומדים. אחד
והעושו אסור, הוא אלו הרעים מהמעשים אחד וכל
עליו ולוקין דמעונן לאו בכלל והוא העינים, אוחז. נקרא
13 טו סעיף קעט סימן דעה יורה ערוך שולחן.
אסור העינים, את. אוחז
14. ש״ך שם
שאינו עינים אחיזת דגם הרמב״ם בשם שכתב עב״ח כו'. העינים את אוחז
ותחבול מראה ע״י רק כשוף ע״י אסור… ביד התנועה קלות ידי ועל ות
15. מהרש״א גליון שם
החינוך בספר כתוב וכן. התנועה קלות ידי ועל
ר״נ. מצוה
16 ו סעיף פט כלל והיתר איסור שער אדם חכמת.
ביד התנועה קלות אליו מחובר התחבולה מן מין והוא העינים את האוחז זה מעונן איזהו ב) ס״ה דף (סנהדרין חז״ל אמרו עוד
בגדיהם בכנף אותה וישימו חבל יקחו תמיד יעשו אותם שנראה כמו בהם אמיתתו ין שא ענינים שיעשה לאנשים שתדמה עד. ט״ו סעיף קע״ט (סימן לפניו העומד אחד אדם מפי יוציאו כך ואחר לאויר טבעת וישליך נחש )ויוציאו לוקה זה והעושה
ל״ב. סימן המצוות במנין )(רמב״ם הח על אלו כדברים שעושין הבדחנים שאותן תראה ומזה דאורייתא, בלאו עוברים שפילער טאשין ונקראין תונות והמצוה
ולראותם. להסתכל שאסור שכן וכל למחות, צריך למחות שבידו מי ולכן עור, לפני משום עובר לעשותן גוי הוא אם אבל
לראות. דמותר לי נראה שעושה
17 טו סעיף קעט סימן ומכשף מעונן הלכות דעה יורה ערוך שולחן על תשובה דרכי.
מהח הפת״ש ומ״ש אדם יי בזה ג״כ שעמד רנ״א מצוה המצות על שיק מהר״ם בס' עי' לראות מותר עכו״ם הוא העושה דאם גם כישוף דעל כיון כישוף ע״י הוא אם אבל התנועה קלות הוא העינים האחיזת אם דוקא דזה שכ' עכו״ם הוא העושה אם לענין
שם עיין וגו' עור ולפני משום בזה דאיכא ואפשר עבירה עובר: י ידי מסייע דהוי לראות אסור א״כ מוזהר ב״נ
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד4
הרדב״ז שיטת
18. תקפה סימן ג' מחלק הוספות הרמב״ם- ללשונות ה חלק רדב״ז שו״ת
ז״ל הרמב״ם שכתב במה דעתי אודיעך נפשי ידיד ממני שאלת
העינים את האוחז וכן וז״ל העכו״ם וחקות ע״ז מהל' י״א פ' הרי עשה לא והוא תמהון מעשה שעשה הרואים בפני ומדמה
ולוקה מעונן בכלל זה האוחז אבל כתב עצמו הפרק ובאותו מכת לוקה עשה לא והוא שעשה שיראה והוא העינים את
: וכו 'מרדות שלא ומפני ז״ל קולון מהרר״י לפני נשאל כבר זה דבר תשובה
ע״ז שורש בתשובותיו ים כתוב והנם כתבתים לא אצלי נתחורו
עלה. עיין והמפרשים הסוגיא עיון מתוך שהע. ליתי מה לך אכתוב אבל על אם כי תלונתך לבדו הרב על לא כי אודיעך ותחלה
מעונן ת״ר מיתות ד' בפרק דתניא הברייתא שהביא התלמוד
העין על זכור מיני ז' המעביר זה העינים את האוחז זה וחכ״א
לצאת יפה היום ואומר ושעות עיתים מחשב זה אומר עקיבא ר'
וכו. ליקח יפה 'למחר
העינים את האוחז ולא חייב מעשה העושה במתני' ותנן ר״ע ופטור לוקט אחד קשואין לוקטין שנים אומר יהושע ר' משום
פטור העינים את האוחז חייב מעשה העושה וחייב לוקט ואחד
מלקות, מחייב דברייתא דתנא הרי. ע״כ פוטר… דמתני 'ותנא
דברים, של הצעתן הן כך שאלתינו עיקר ולענין שלשה שיש
העינים: את אוחז מיני ת מכ אותו מכין ואחד לוקה אחד סופרים מדברי אסור ואחד. מרדות נרות ע״י או והקטרות עישונים ע״י העינים את שאוחז מי יש
דולקות השעוה שלוקח מי ראיתי ואני. כישוף צד בהם ואין
ומדליקה נר ממנה ועושה אחרים ברים ד עמה ומערב שלא מה משונים דברים ורואים עיניהם נאחזים והעומדים בו התרו ואם מעונן בכלל הוי בו וכיוצא וזה נברא ולא היה
מעונן משום לוקה אף העינים את לאחוז מעשה עשה שהרי לאחוז מעשה עשה הרי מ״מ עשה לא התמהון שמעשה פי על
בו התרו ואם העינים את עשה לא שהרי פטור מכשף משום
כישוף ידי על העינים את אחז הכישוף. שלא מעשה הפרק בתחלת ז״ל והרמב״ם תנא. דברייתא איירי המין ומזה
מי יש עוד כישוף ע״י העינים את שאוחז או שדים בהשבעת את לאחוז מעשה עושה וזה הכישוף ממלאכת אחרת במלאכה
העינים מל ולא מיתה לא בו אין אבל מיתה בו. אין קות שהרי
שעושה, מדמים שהרואים מעשה, עשה לא את לקט לא שהרי
ממקומן. זזו שלא הקישואין שעשה כשוף מעשה ומשום למיתה בו התרו לא שהרי מיתה לחייבו אין העינים את לאחוז
ראוי היה מ״מ אבל. מעביר בך ימצא דלא מקרא למלקות אלא את לאחוז כדי שעשה הכשוף מעשה משום מלקות לחייבו זו קושיא ז״ל הרב תירץ מכשף. משום בו התרו שהרי העינים ב״ד מיתת לאזהרת שניתן לאו הוי ומכשף וכו' ימצא לא דלאו
לאו וכל תחיה לא מכשפה דכתיב מיתה בו יש מכשף שהרי
דשאר גב על ואף יו על לוקין אין ב״ד מיתת לאזהרת שניתן כגון למלקות הוא בך ימצא דלא בכתוב הנזכרים הפרטים מכשף לגבי מ״מ וידעוני אוב ושואל ומעונן וקוסם מנחש איירי ולא ב״ד מיתת לאזהרת שניתן לאו הוי במיתה שהוא לבד בלאו שהוא ידעוני בבעל או אוב בבעל בשואל אלא קרא
תפנו מאל ואזהרתיה במיתה הם גופיה וידעוני אוב בעל דאלו
האובות אל ז״ל רש״י כתב וכן קדושים. דפרשת והיינו מכשף בכלל אלא כלל מעונן בכלל הוי לא זה ומין
תנ ביה דאיירי הפרק… בסוף ז״ל והרמב״ם דמתני' א או תחבולה דרך על זרים דברים שעושין השלישי והמין
נים העי את אחז כאלו שנראה בו וכיוצא ידים קלות או מהירות
אלא תורה איסור בו שיש רואה איני בזה אותם אחז לא והוא הבריות. דעת גונב שהוא שכל המצות בספר ז״ל הרמב״ם מלשון שנראה פי על ואף וז״ל ותחבולות הידים מהירות אלא אינו העינים את האוחז אלו חכמים ולשון החרטומים פועל איסור זה לאו ובכלל
קלות אל מחובר חבולה הת מן מין והוא העינים האוחזי אמיתתו אין עניינים שיעשה לאנשים שידמה עד ביד התנועה אותה וישימו חבל יקחו תמיד עושים אותם שנראה כמו בהם ואח״כ לאויר וישליך טבעת ולוקחים נחש ויוציאו בגדיהם בכנף מפעולת לזה שידמה ומה שם העומדים מן אחד מפי יוציאוהו
ומי אסור מהם פועל כל מון הה אצל המפורסמים החרטומים הכשוף ממיני מין והוא העינים את אוחז נקרא זה שעושה
הבריות דעת גונב זה עם והוא לוקה זה ומפני הלשון זהו ע״כ.
. שלנו בספרים הנמצא שאם בחבור מ״ש עם חולק הוא וא״כ
שהרי מלקות יתחייב לא הכישוף ממיני הוא שניתן לאו הוא
ב״ד מיתת. לאזהרת
… שם ואין הבל שהכל דס״ל לשיטתיה אזיל ז״ל הוא "מ ומ תחבולה. הכל אלא כישוף ולא עינים אחיזת לא ומעשה שדים ומעשה כשפים מעשה שיש הוא האמת אבל
בפועל- עינים אחיזת מיתה מחייב הכתוב היה לא כן לא שאם
קלות מפני מלקות מחייב היה ולא ההבל מעשה מפני למכשף
ותחבול. ה ידים ומהירות הדעת ג. ניבת איסור שיש אני מודה ומ״מ שמתחבר אלא חרטומים מעשה בזה שיש נראה מדבריו ואפי'
בידים. התנועה קלות אליו פרעה לפני החרטומים עושים שהיו שמה הדעת על יעלה וכי עושים שהיו אלא סובלתו הדעת אין ידים וקלות תחבולה היה
אצל פורסם מ וכשפים שדים ומעשה שדים ע״י כישוף מעשה את אוחז חלוקים הג' אומר אני ולכן ההמון אצל גם רז״ל
כתבתי לענ״ד והנראה למעלה. שכתבתי: העינים
19. להרדב״ז- דוד מצודת סא מצוה
האוחז זה ובכלל לפעולתינו. ידועות שעות יקבע שלא עונה, מלשון ארז״ל תעוננו" "לא שנאמר לעונן שלא וכתב העינים. את והנשים ההמון אצל שישובו דרכו. לפי האיסור טעם ויהיה הידים קלות אליה מצורף התחבולה ממיני מין שהוא ז״ל הרב שתחייב לקבל אצלי רחוק אבל הדת. ובעיקרי בנסים לכפור ויבואו אפשרים. המניעה, בתכלית הנמנעים הדברים והנערים
העינים את לאחוז להם עושים אשר ההשבעות בכח שיש השדים מפעולות הוא אבל דים, הי וקלות התחבולה על מלקות התורה אשר בתורה, לה הסמוכה המצוה כטעם המצוה טעם הוי והשתא מלקות. עליו חייבה ולכן ואינו. תמהון של דבר לאדם ולהראות
שם עיין זה בלאו ז״ל הרב על שקשה מה לתרץ בתשובה הארכתי וכבר למעלה. . כתבנו
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד5
שו זמנינו בני "תים
21 נז סימן דעה יורה חלק יציב דברי שו״ת.
. תשמ״ב סיון י״א סיטי, יוניאן ב״ה, עינים אחיזת ע״ד נשאלתי
תעונן לא משום איסור בזה יש אם ידים, זריזות ע״י. שעושים
… ה״ט מע״ז פי״א, וברמב״ם העינים את האוחז וכן בפני ומדמה
. ולוקה מעונן בכלל זה הרי עשה לא והוא תמהון מעשה שעושה הרואים
אבל כשפים מעשה שעשה והוא סקילה חייב המכשף שם ט״ו, ובהלכה מכת לוקה עשה לא והוא שעשה שיראה והוא העינים את האוחז
קע״ט סי' ריש יו״ד ובטור הסתירה. ליישב בנו״כ שם והאריכו, מרדות ובב״ח ובב״י י״ז ס״ק ובש״ך סק״י, ובט״ז ט״ו סעיף ובשו״ע שם, עיין
ע״י רק כישוף ע״י שאינו עינים אחיזת דגם הרמב״ם בשם מהב״ח. שם עיין וכו' אסור ביד התנועה קלות וע״י ותחבולות מראה
ר״נ… מצוה …חינוך ל״ב ל״ת להרמב״ם המצוות ובספר
ס״א מצוה להרדב״ז דוד, ובמצודת אצלי רחוק אבל שתחייב לקבל השדים מפעולות הוא אבל הידים וקלות התחבולה על מלקות התורה
שם. עיין וכו' בתשובה הארכתי וכבר וכו' כשוף בדרך שלא גם עינים אחיזת שאסרו מבואר הפוסקים משאר אבל
. וכנ״ל ואומר העינים את כשאוחז בזה דהאיסור בזה, לחלק לענ״ד אמנם
כח באיזה פלא דבר עושה שהוא שאינו אף חייב שאז וכדו', עליון והחינוך הרמב״ם וכמ״ש ידים, בזריזות אלא כשוף מעשה שום עושה כח בלעדי טבעיים על ענינים שיתכן להאמין מזה שיטעו הדבר בטעם
בתחבולות זאת שעושה במפורש להם כשמגלה משא״כ ח״ו, הבית״ש מלומד וא שה יודעים שהכל כיון מעונן משום בזה אין ידים, וזריזות אויר בספינת כמפליג זה והרי ליכא, דעת גניבת משום ואפילו בכך,
. ודו״ק בזמנינו שהומצאו פלא של ענינים ושאר תרצ״ה אלף סי' הרמב״ם ללשונות בשו״ת ברדב״ז מצאתי כותבי אחרי
הצעתן הן כך שאלתינו עיקר ולענין וז״ל שם ומסקנתו בנדון, , שהאריך
העינים את שאוחז מי יש וכו', העינים את וחז א מיני ג' שיש דברים של ואם וכו' כישוף צד בהם ואין דולקות נרות ע״י או והקטרות עישונים ע״י כישוף ע״י העינים את שאוחז מי יש עוד לוקה, מעונן משום בו התרו דרך על זרים דברים שעושין השלישי והמין וכו', שדים בהשבעות
העינים את אחז כאילו שנראה וכיו״ב ידים קלות או מהירות או תחבולה שהוא אלא תורה איסור בו שיש רואה איני בזה אותם, אחז לא והוא המצוות בספר ז״ל הרמב״ם מלשון שנראה פי על ואף הבריות, דעת גונב ומ״מ וכו', ותחבולות הידים מהירות אלא אינו העינים את האוחז שכל
ולא עינים אחיזת לא שם ואין הבל שהכל דס״ל לשיטתיה אזיל ז״ל הוא ומעשה כשפים מעשה שיש הוא האמת אבל תחבולה, הכל אלא כישוף מיתה מחייב הכתוב היה לא שאל״כ בפועל עינים אחיזת ומעשה שדים
וכו הדעת גניבת איסור שיש אני מודה ומ״מ וכו', 'למכשף שם. עיין שרי דעת, גניבת וליכא תחבולה בדרך כן שעושה שמגלה בכה״ג וא״כ
. להרדב״ז מראית משום או תעונן לא משום בזה ליכא להאוסרים שגם לומר ויש ואין כאלו ענינים להראות מלומד שהוא בפירוש שאומר כיון העין, לעשותה להתלמד יכול אחד וכל כן לעשות מסויימת חכמה אלא, בזה לכפור סיבה להם ויצא עליון כח בזה שיש לומר שיטעו החשש וליכא
כדבר בעיקר. וז״ב הנ״ל החינוך י למעשה ולא להלכה הדל שכלי וקט שנלפע״ד מה בהחפזי כתבתי מי של לבו לתשומת להעיר ורק למעשה, הלכה להורות מקטנותי לנו וישלח ישראל עמו בעני ויראה ירחם והשי״ת להוראה. שהגיע הארץ על אדם ברוא מאז היה שלא מה נפלאות אותנו ויראה משיחו
. אכיה״ר
21 יד סימן דעה יורה ה- חלק אומר ביע י שו״ת.
(מצוה דוד מצודת בס' הרדב״ז לרבינו עיני ותבט
… )סא הרמב״ם ע״ד ופליג תנא שהרדב״ז נראה
בזה… גם שמחמיר הרמב״ם, מדברי לזוז לנו שאין נראה בס גם שכ״כ ובפרט כישוף. ע״י שלא עינים 'באחיזת
ס״ק קעט (סי' להש״ך וע' רנ. .). (סי' החינוך )יז שגם הנ״ל המצות בס' הרמב״ם ד' להלכה שהביא קלות ע״י אלא כישוף ע״י שלא עינים באחיזת שם יהודה לחם בית בס' וכ״כ אסור. בידיו. התנועה שכ ע״ב) רעג (דף ח״ב הקטנה יד להרב ראיתי,'וכן ע״ד כלומר, ולוקה, מעונן בכלל ה״ז העינים את האוחז
יוצאת קחת מתל גדולה שאש לבנ״א המראה משל כן שנדמה אלא נברא ולא היה לא זה ובאמת מפיו, עושה הוא כן שהעושה ובודאי כיו״ב, כל וכן לבנ״א, לאו והוי כך, לבנ״א שידמה העינים לאחוז מעשה שום לא העינים האוחז אם אבל עליו. ולוקין מעשה בו שיש בו שאין לאו דהו״ל לוקה. אינו בדיבור רק מעשה עשה
העינים אחיזת וכן הוא. תורה יסור א ומ״מ מעשה, התנועה וקלות תחבולות ע״י רק אלא כישוף ע״י שלא הב״ח שכ״כ שם, עני במנחת וכתב אסור. ג״כ ה״ז ביד מיהא דרבנן איסורא ועכ״פ פוסקים. ושאר והש״ך בסעודות שיושבים מובהקים רבנים על ותימה איכא.
, ים עינ אחיזת של חידושים לפניהם ומראים נישואין, יש לרואים שאפילו ועוד כך, על שימחה מי מהם ואין מה (פי״א הרמב״ם מ״ש דרך על בדבר, איסור 'קצת החבר עליו שאמר ואדם חבר, חובר לענין ה״י) עכו״ם הנאה לו שיש ומדמה לפניו, יושב והוא דברים, אותן בסכלות שנשתתף מפני מרדות, מכת אותו מכין בזה,
בפרק שהוזכרו האיסורים ל בכ כן דעתו ונראה החבר. ומיהו והמקבל. השומע על איסור ג״כ שיש ההוא, איסור על עובר אינו עצמו שהעושה שבמקום אפשר עליהם תימה ועכ״פ כלל. איסור הרואה על אין תורה, שמשום ואפשר כן. העושה בידי מוחים שאינם על
וצ״ע בזה. להקל נוהגים וכלה חתן. שמחת. ע״כ
ולפמש״כ איסור בזה שיש והחינוך הרמב״ם בשם
וכלה חתן שמחת משום בזה להקל שא. ין ודאי תורה שהביא ו), סי' פט (כלל אדם להחכמת ראיתי וכן תראה ומזה וכתב, המצות, בס' הרמב״ם דברי בחתונות אלו כדברים שעושים בדחנים, שאותם על עובר לעשותם והמצוה דאורייתא, בלאו עוברים
וכ״ש למחות, צריך למחות שבידו מי ל וכ עור, לפני ש״ע בקיצור וכ״פ ע״כ. ולראותם. להסתכל שאסור תרי״ג על בחיבורו שיק המהר״ם וכ״כ קסו). (ס״ס
ע״ש רנא). (סי'. מצות קיט (דף ליו״ד בחי' דעת יבין בס' ממ״ש [ולאפוקי את מטעה רק פעולה שום עושה אינו שאם ע״ג),
אינם ואפ״ה, בפירוש כן אומר והוא הרואים, בדורות הבדחנים סמכו וע״ז מותר, מרגישים, חתן בשמחת זרים מעשים עושים שהיו הראשונים
ע״ש. וכלה. הנ״ל. ] האחרונים כד' להחמיר והעיקר
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד6
22 מד סימן ב חלק רב לך עשה שו״ת.
וזריזות קלות שע״י אותם כי ביותר, ברור ו פשוט זה ולענ״ד עינים אוחזי בגדר כלל אינם מעשה, עושים שהם נדמה, ידים התחבולות על והעמידני כליו, עם כזה אדם אצלי נזדמן וכבר ביתר המעשה וכשעשה הבריות, את מטעה שבאמצעותם שפעולה סברא שום ואין כלל. להטעות יכול היה לא איטיות
תורה תאסור כזאת פסקתי ולכן מכשף. משום או מעונן משום בפי בטעות הנקראת ידים, זריזות פעולת להתיר שידור באותו
"קוסם."הבריות בדבריך שציינת הרמב״ם דברי פירוש גם הוא זה מעתה מעשה שעושה הרואים בפני ומדמה העינים את "האוחז כאן כתב והיכן ה״ט). פי״א ע״ז (הלכות לוקה" וכו' תמהון
"אוחז כתב בפירוש הלא תנועה, וקלות ידים זריזות "ם הרמב את אחז כישוף שבכח וברורה פשוטה וכונתו העינים", את
דלעיל בסוגיא שביארנו וכפי הבריות, . עיני שעשה והוא סקילה חייב "המכשף עוד: הרמב״ם כתב ולהלן שעשה שיראה הוא העינים את האוחז אבל כשפים, מעשה
מכת לוקה עשה לא והוא ט״ו הלכה (שם.)מרדות" את "אוחז על לפירושנו גדולה ראיה אלה, הרמב״ם מדברי הסתירה על הרמב״ם מפרשי עמדו כבר שכן העינים", לוקה כתב ששם ט״ו, להלכה ט' בהלכה דבריו בין, הבולטת מלקות ולא מרדות מכת כתב וכאן ארבעים, מלקות. היינו
שאין נוספות ת לקושיו מקום יש זאת בהלכה דבריו ובהמשך מרן כונתו, על באורך דבריו מפרשי עמדו (וכבר מקומם כאן
הכסף- ובב״י בטור ועיין במקום. משנה והלחם משנה, עסקו מפרשיו כל וכמעט קע״ט, סי' יו״ד בחלק ובב״ח
הכסף- דברי נצטט ולעניננו ארוכה). והרשימה בדבריו משנה
העינים את ז "אוח לשונו: וזו הרמב״ם דברי לפרש שכתב מה הרב (כונת שכתב ומה העינים. לאחוז כדי מעשה עושה כלל מעשה עשה לא והוא שעשה שיראה והוא, להרמב״ם) לא שעשה, אדם לבני שנראה תמהון מעשה שאותו כונתו עושה שהוא ודאי אבל כך, להם שנדמה אלא באמת, עשה לשונו זו כך". להם להדמות עיניהם שאחז עד מעשה שום
עושים העינים" ש״אוחזי ברור, ומכאן לעניננו. הנחוצה ויכול במדה הבריות, עיני נאחזים שבאמצעותו ממש מעשה
נבראו ולא היו שלא ותמהון פלא דברי אז להם. להראות
---------- בספר- הרמב״ם של שלשונו אלא רבים הטעה המצוות
הידים זריזות שפעולת לחשוב וטובים התורה מן איסור היא
לשונו ונצטט עליו, ולוקים קאפח: הגר״י )(תרגום גדול סוג והוא העינים. את האוחז זה מעונן חכמים "ולשון שמדמים עד היד, תנועת קלות לכך ונוסף התחבולות, מסוגי עושים אותם רואים שאנו כמו אמתיים בלתי דברים לאדם
בגדו בכנף ונותנו בידו חבל שלוקח תמיד, אדם בני לעיני כל העינים, אוחזי ממעשי בזה וכיוצא נחש… מוציאו ואח״כ והוא העינים את אוחז נקרא אותו והעושה אסור מאלו מעשה
וכו מלקות סופג ולפיכך הכשפים, ממיני."'מין הרמב״ם כיון ולזה כישוף, הוא, דברים של פשוטם ולענ״ד
של בולות לתח כונתו התחבולות", מסוגי גדול "סוג שכתב להם ומראה הבריות עיני אוחז כישוף מעשה וע״י כישוף. ואף תנועה קלות ששום ביותר וברור לנחש. נהפך שהחבל
לנחש חבל להפוך יכולה אינה ביותר, הגדולה ידיים. זריזות דבריו בהמשך שכתב וכמו כישוף, מעשה כאן שיש אלא
. בפירוש משום הרמב״ם הוסיף המצוות בספר- שכאן אלא לכתוב, מה שידוע ויתכן היד. תנועת קלות גם הכישוף, לתחבולת שנוסף מעולם אבל וזריזות, לקלות גם זקוקים העינים שאוחזי לו היה סתם אפילו או מלקות, שחיוב הרמב״ם דעת על עלה לא
בידים זריזות תנועות מכח בא תורה, . איסור בספר- הרמב״ם דברי בהבנת טעו וטובים רבים כאמור
דברי העתיק ס״א) מצוה דוד (במצודת והרדב״ז צוות. המ תחייב שהתורה לקבל אצלי רחוק אבל וז״ל: והשיגו הרמב״ם מפעולות הוא אבל הידים, וקלות התחבולה על מלקות העינים לאחוז להם שעושים ההשבעות בכח שיש השדים תורה עליו חייבה ולכן ואינו. תמהון, של דבר לאדם ולהראות
היא בדיוק שזו אלא מאד, נאמנו הרדב״ז ודברי. עכ״ל מלקות תחבולת היא כונתו "תחבולה" שכתב ומה הרמב״ם, כונת גם הידים וקלות דבריו. בהמשך בעצמו שביאר וכמו הכישוף, לא אבל העינים, לאוחזי נחוצה שהיתה כנראה שהוסיף, שגם ו' סעיף פ״ט כלל אדם בחכמת עוד (ועיין לוקה בגללה
כמותו ופסק הרדב״ז שהבינם כפי הרמב״ם רי דב הבין הוא
.)לאסור על המשיג הרדב״ז דברי שציין (שם) קפאח הר״י וגם על אינה שהמלקות הרמב״ם, שיטת לתרץ דחק הרמב״ם, וכו ותפל שוא מושגי ויצירת ההטעיה על אלא הידים, .'קלות חיוב בתורה מקום בשום מצאנו ולא בכך, צורך שום ואין
כגון על מלקות היא הרמב״ם דברי עומק בהבנת והאמת זאת,
שביארנו. כמו תפארת- להרב וראיתי שפירש (שם) המשניות בפירוש ישראל בכח מעשים שעושה חייב, מעשה העושה המכשף משנתנו, כחות והשבעות כשפים שבכח העינים, את ואוחז הכשפים. אעפ״י חדש מעשה עושה כאילו לבריות מראה הטומאה
עשה לא, שבאמת בכישוף שלא העינים האוחז אבל פטור. , זה
עכ״ל לכתחלה. מותר (אחרי שקרא מה לכתחלה להתיר לן דמסייע גדול תנא הנה כלל זה אין ובאמת בכישוף, שלא עינים" "אחיזת המחי״ר) שמותרת ידים וקלות זריזות אלא בהלכה, שנזכר עינים אחיזת
מאומה עושה אינו זה כי. לכתחלה,
יבין- בספר כתב וכן ע״ג קי״ט דף ליו״ד (בחידושיו )דעת והוא הרואים את מטעה רק פעולה שום עושה אינו שאם וסיים מותר. מרגישים, אינם הכי ואפילו בפירוש, כן: אומר מעשים עושים שהיו האחרונים בדורות בדחנים סמכו זה ועל
וכלה חתן בשמחת. זרים שכל נו, זמני "קוסמי" שאותם איפוא, ברור ההלכה לסכום מושג אפילו להם ואין בלבד, תנועה וקלות ידים בזריזות כחם ומותר איסור, צד שום בזה אין כישוף, מעניני ביותר קלוש
. לכתחלה אלה בכגון להתעסק והגון ראוי זה שאין ביותר שפשוט, אלא עולם על ישובו שהם ומדברים והלימוד, העיון מן. ולהתבטל
חתן שבשמחת אלא לנים. ובט לצים מושב זה הרי ועכ״פ להתיר וברור פשוט וכדומה, . וכלה
מס13 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי - טבת כו תשפ״ד│ עמוד7
הדורות בין לחלק מקום יש? האם
23 רלח הערה יט פרק ויקרא הערות תמימה תורה.
האלהית האור שיתפשט הימים לאחרית קרוב דעתה, אלגזי מהר״ש שכתב ודע ובא הבקיע כבר הזה האור לכן מלבדו עוד אין כי בשר כל וראו בשר כל על בידו כח אשר אחד גם ואין הטומאה כחות ונתבטלו תחלוף כליל והטומאה עכ״ל והתינוקת, השוטים במוחי רק כעת תקונן באלה והאמונה ולכשף, לקסום
בתפארת המובא כפי חאגיז מהר״י צ״ל הנראה וכפי מ״ז) פ״ז (סנהדרין ישראל
ע״ש לשון בשנוי החיים עץ בפירושו הוא כן כי אלגזי מהר״ש. במקום
להמון להתיר ט״ו) (סי' שבעה נחלת בעל החליט אלו דברים יסוד שעל ויתכן כישוף אין עתה כי אחרי וכדומה, וחולה גניבה ע״ד למכשפים השואלים העם
והכל בעולם רוח קורת בזה יש העם ולהמון: הבל,
24. יו״ד שו״ע על תשובה דרכי טו קעט,
שהזהיר מ״ז מצוה חכמים משנת בס' ועי' כן העושין על מגולה תוכחת וכ' ע״ז ג״כ חתן לשמוח דמשום וכו' נישואין בשמחת סברה שום ואין דאורייתא איסור יעשו
זה״ז ובין הקודמים דורות בין לחלק שלא ומצוה בזה להקל מקום בשום נמצא שייך לא ובזה זה על עם להמון להזהיר שם עיין וכו' שוגגין שיהיו מוטב לומר
. באורך
25. הראיה אגרות שלב אג' ח״א
ו מכתב הי' לא לכ״ת מכתבי את בהחפזי כתבתי אשר בעת אשר ע״ד שהעירני ונזכרתי, ראיתי כעת עיני. למראה היקר
מעם- הנפשות את ג״כ להציל בע״ה תקוה יש שכעת אמרתי חז״ל מ״ש זה יעצור ולא ר״ל, הכפירה, ברשות שנפלו קדש כ״כ גדול זמן משך שאחרי מפני ישובון", לא "כ״ב, ע״ז את הקליפה אבדה תוה״ק, מקדושת העולם אויר שנתבסם
עד כחה ולהציל להשיב שלא מעמד להחזיק תוכל שלא אלה אהובי, הנה, זה. דבר טעם ע״ד שאל וידידי טרף, מידה
ברזי- קודש ומקורם ברומו-של-עולם העומדים מהענינים הם הוא גדול כלל בקצרה: לו ארמוז ידידי ולאהבת, תורה. זה אין מ״מ ירידה, אחר בירידה תמיד יורד שהעולם שאע״פ
נופלים והמדות שהמעשים דהיינו שלו, וניות החיצ מצד כ״א הנשמות פרטיות מצד הראשונים דורות של בערך. ואינם
כח- דהיינו הפנימיות, מצד אבל קדושת כללות של הכלל הראשונים הדורות על מוסיף ודור דור כל כנס״י, , האומה תורה מעוט של שהקדושה ונמצא מצטרפת, שהקדושה מפני
דורות של טובים ומעשים לשעבר אור מוסיפה האחרונים כל "יתפרדו בסוד צירוף, ולא פירות לה אין ועבירה ג״כ, יותר מלאה היא בתוכיותה האומה כללות ע״כ און". פועלי עד לעין נגלה הדבר שאין אלא העבר' של הערך מכפי ד' אור כלומר צפור", קן מ״היכל שיצא ב״ב, צדקנו, משיח: בא
וע״כ יחדו. כ״ב וראו ועל, בפ יגלה שבכח הקדושות מכל להתלבש לקליפה אפשר הי' מגאולה רחוק שהי' בזמן ג״כ היא ומינות וכשוף, ע״ז כמו בפועל רעות באמונות בולעת וכשהיא ע״ז, של רעה היותר תמציתה רעה אמונה החיים דם את ומוצצת במצודים אותו היא סובבת נפש איזה
תתפש."דיה בי "שממית בסוד רח״ל. שבנשמתו, הרוחניים אמתות להמציא לקליפה כח אין לגאולה הקרוב בזמן אבל החלשים בלב האמונה אור את ח״ו להקליש כ״א. רעות, והם כפירה, שהיא חושבים בה שהנלכדים אע״פ זו, וחלישות ועל ערך שום לה אין הצלה, דרך באין ברשת נתפסים כמו
כ ע והרגש, השכל והארת הסברה חסרון כ״א כלל "מציאות והרגשות ישר שכל דרכי ע״פ ד', בדרך להם שמאירין מיד
והם למוטב, לחזור וסופם עליהם ומאיד האור הולך טובות,
להיות עלינו ע״כ. גואל לציון יבא ואליהם ביעקב פשע שבי גאולה להביא אבות חסדי הזוכר השי״ת, בחסדי בטוחים
מרא לפי והאובדים הנדחים אפילו בנינו, שכל בנים, לבני ית- "ובמרחקים ט'): י' (זכריה אומר והכתוב ד', למודי יהיו עין, כ״א איננו שבהם הרע כי ושבו". בניהם את וחיו יזכרוני הם ע״כ וקדוש, טוב הכל הנשמה ובתוכיות חיצוני שהם אע״פ וצדק, יושר של מחשבות לכמה מתעוררים מהם הרבה מ״מ העיר, זו ולא הדרך זו ולא בדרכם תועים
שאינם אע״פ ישראל, בשם ומתפארים בכללה אומה ב דבקים את בזה מחקים שהם ואע״פ ולמה, מה מפני בעצמם יודעים מ״מ שלו, בלאומיות אחד כל עכשיו דבקים שהם האומות רשע מקור ולענה, ראש פורה הוא עשו של מדתו שורש מוכן וטוב קדוש הוא ישראל ושורש והורבן, דמים ושפיכות
"עני סוד וזהו בעולם. ד' דעת באמת שהוא ויושר, לצדק דעקבא דרא שהוא בתק״ז שאמרו החמור" על ורוכב לבן הפך "כלו סוד מלבר", וביש מלגאו "טב דהוא דמשיחא,
- משאר יותר טומאה סמני בו שיש אע״פ וחמור טהור",
סמן- להן שיש נמצאות שמהן טמאות, בהמות אחד, טהרה
אלא בבכורה, דוש ק הוא שהרי קדושה, בתוכיותו יש מ״מ של העילוי ע״י להגלות וסופה מאד, ומוסתרת גנוזה שהיא מפה כ״א עמקם בכל לבארם שא״א דברים, הם ואלה פדיון.
ד לפני ליושבים המוכשרת רצון בשעת.'לאוזן
ולקרב לרחק, ולא לקרב אעמודה משמרתי על הנני עכ״פ
רי כש תפלת מגמת כל תהי' וזאת בזרע. המרוחקים את אפילו את ולגלות החיים למקוד ד' עם נשמות כל את לקשר ישראל, לשמחת ושיעור ערוך ואין בהם, הטמון הקדושה אור וזאת לנהורא, חשוכא מאתהפכא הבאה ד' וחדות עולמים בריש כאמור משיח, בהיכל שנאמרת התורה עיקר היא ד יראי כל ולב כ״ת לב לשמחת אלה דברי נא והיו 'הזוהר.
באמת. עתו לישו המצפים
הנ״ל איה״ק ידי״ע
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה