שבת– ליל תורה דבר תשפ״ד│ בא פרשת טבדי בנימין הרב
פרעה על מכות שלוש עוד לתת הולך שהקב״ה האלוקית, בהודעה פותחת בא, פרשת השבוע, : פרשת
א- פסוק י פרק שמות ב
פַרְעֹּה, אֶל בֹּא מֹּשֶה אֶל ה' וַיֹּאמֶר (א) עֲבָדָיו לֵב וְאֶת וֹּ לִּב אֶת הִּכְבַדְתִּי אֲנִּי כִּי לְמַעַן (ב וֹּ: )רְב בְק אֵלֶה אֹּתֹּתַי ִּשִּתִּי
לְמַעַן ו בִּנְך בֶן ו בִּנְךָ בְאָזְנֵי ָתְסַפֵר אֵת בְמִּצְרַיִּם הִּתְעַלַלְתִּי אֲשֶר וְאֶת ה אֲנִּי כִּי וִּידַעְתֶם בָם שַמְתִּי אֲשֶר:'אֹּתֹּתַי
תכליתות שתי שיש אומרת זאת "למען". פעמים כתוב הללו, בפסוקים מטרות ש, תי הללו המכות את נותן הקב״ה שעבורן
לבו את "מכביד" שה. וא למרות לפרעה
העולם אומות כלפי מכוונת בפשטות זו מטרה בקרבו. אלו אותתי שתי היא""למען הראשונה המטרה
– ישראל עם כלפי היא השניה המטרה אשר "את ים: חלק לשני מחולק זה תספר? מה בנך". ובן לבנך תספר "למען
וגם במצרים", התעללתי בם שמתי אשר אותתי.""ואת
ישראל וכלפי העולם כלפי מטרות: שתי כאן שיש אומרת. זאת
ישראל– לעם נוגעת שלא הכללית, הראשונה, במטרה שלכאורה מעיר, הנצי״ב אומר הקב״ה המטרה. של ברור הסבר אין
כ היא האותות שמטרת הסבר אין בקרבו". אלה אותתי שתי "למען זאת– לעומת בה'. יאמינו העולם שאומות י ד עם כלפי
לספ מצווה שיש אומרת התורה ישראל ו לבנים ר ל "אותתי את וגם התעללתי" "אשר את גם הפרטים: כל את הבנים בני
בם." שמתי אשם
ולישראל לאומות מיעד הקב״ה של האמוני ביעוד תלוי זה שההבדל הנצי״ב. ומבאר מיוחד בביטוי ההבדל את תולה הוא
מלכים בספר והן יהושע בספר הן. שנמצא
אח נאמר, יהושע בספר נ באופן הירדן מעבר רי סי:
כד יט- פסוק ד פרק יהושע
עֶשְרֵה שְתֵים וְאֵת (כ) יְרִּיחוֹּ: מִּזְרַח בִּקְצֵה בַגִּלְגָל וַיַחֲנו וֹּן הָרִּאש לַחֹּדֶש וֹּר בֶעָש הַיַרְדֵן מִּן עָלו וְהָעָם (יט) הָאֲבָנִּים
אֶת מָחָר בְנֵיכֶם ן יִּשְאָלו שֶר א לֵאמֹּר יִּשְרָאֵל בְנֵי אֶל וַיֹּאמֶר (כא) בַגִּלְגָל: יְהוֹּשֻׁעַ הֵקִּים הַיַרְדֵן מִּן לָקְחו אֲשֶר ֲהָאֵלֶה אֲשֶר (כג) הַזֶה: ן הַיַרְד אֶת יִּשְרָאֵל עָבַר בַיַבָשָה לֵאמֹּר בְנֵיכֶם אֶת וְהוֹּדַעְתֶם (כב) הָאֵלֶה: הָאֲבָנִּים מָה לֵאמֹּר אֲבוֹּתָם ֵ
עַד מִּפָנֵינו הוֹּבִּיש אֲשֶר ף סו לְיַם אֱלֹּהֵיכֶם ה' עָשָה אֲשֶר כ עָבְרְכֶם עַד מִּפְנֵיכֶם הַיַרְדֵן מֵי אֶת אֱלֹּהֵיכֶם ה' הוֹּבִּיש ַ
(כד: )עָבְרֵנו הַיָמִּים כָל אֱלֹּהֵיכֶם ה' אֶת יְרָאתֶם לְמַעַן הִּיא חֲזָקָה כִּי ה' יַד אֶת הָאָרֶץ עַמֵי כָל דַעַת לְמַעַן ס:
מדגיש שהנביא הרי יך צר ישראל אצל זאת לעומת ה יד חוזק על ידיעה שתהיה מספיק הארץ" עמי "כל.'שאצל
העולם אומות ואצל הימים ב״כל צורך יש ישראל אצל ל״מה הימים". "כל תהיה ש״יראתם" נאמר לא? זה
המקדש בניין אחרי שלמה, אצל היא הזו החלוקה את מוצאים שאנו נוסף: מקום
מג לח- פסוק ח פרק א מלכים
יִּת הַב אֶל כַפָיו פָרַש ו לְבָבוֹּ נֶגַע אִּיש ן יֵדְעו אֲשֶר יִּשְרָאֵל עַמְךָ לְכֹּל הָאָדָם לְכָל תִּהְיֶה אֲשֶר תְחִּנָה כָלַ תְפִּלָה כָל (לח) אַתָה כִּי לְבָבוֹּ אֶת תֵדַע ר אֲש דְרָכָיו כְכָל לָאִּיש וְנָתַתָ וְעָשִּיתָ וְסָלַחְתָ שִּבְתֶךָ מְכוֹּן הַשָמַיִּם תִּשְמַע וְאַתָה (לט) הַזֶה: ֶ
לַאֲבֹּתֵינו: נָתַתָה אֲשֶר הָאֲדָמָה פְנֵי עַל חַיִּים הֵם אֲשֶר הַיָמִּים כָל ךָ יִּרָאו לְמַעַן (מ הָאָדָם: בְנֵי כָל לְבַב אֶת לְבַדְךָ )יָדַעְתָ
אֶל וְגַם (מא) הַנָכְרִּי הַגָדוֹּל שִּמְךָ אֶת ן יִּשְמְעו כִּי (מב) שְמֶךָ: לְמַעַן רְחוֹּקָה מֵאֶרֶץ בָא ו א הו יִּשְרָאֵל מֵעַמְךָ לֹּא אֲשֶר אֲשֶר כְכֹּל וְעָשִּיתָ שִּבְתֶךָ ן מְכו הַשָמַיִּם תִּשְמַע אַתָה (מג) הַזֶה: הַבַיִּת אֶל וְהִּתְפַלֵל בָא ו יָה הַנְטו זְרֹּעֲךָ ו הַחֲזָקָה יָדְךָ ֹּוְאֶת
אֹּתְך לְיִּרְאָה שְמֶךָ אֶת הָאָרֶץ עַמֵי כָל ן יֵדְעו הַנָכְרִּיָלְמַעַן לֶיךָ א ֵיִּקְרָא הַבַיִּת עַל נִּקְרָא שִּמְךָ כִּי וְלָדַעַת יִּשְרָאֵל כְעַמְךָ
בָנִּיתִּי אֲשֶר: הַזֶה
הנצי״ב: מפרש
א- פסוק י פרק שמות דבר העמק ב
ותהיה ה' יד את שידעו אלא המבוקש אין הארץ עמי לכל פי' שייך שאין, וכדומה ע״ז לעבוד שלא כללית יראה
הפסק. בלי היא תמידית יראה כי לימים מתחלק זה אין שהרי הימים לומר, כל ע״ז
תורה בעבודת ית' ממנו לירא גם המבוקש לישראל אבל ע״ז ונופל צותיו, מ מעין יום בכל מתחלק שהוא ומצות,
הימים כל. לשון
העולם אומות אצל הבדל. יש זאת בכל אבל העולם. אומות אצל וגם ישראל אצל גם תמידית. מצווה היא האמונה מצוות
את לשבור בכוחו ישראל, בעם בחר שהוא קב״ה, שיש כללית ידיעה הימים: כל אמונה אותה את דורשת התורה הטבע בכל עשרים. למאה לשלושים, לעשרים, עשר, גיל בין הבדל אין מספיקה. הזו כללית הידיעה זהו. אותו. ליראה וצריך
אחת ידיעה שתהיה צריך הגילאים, זרה עבודה לעבוד אסור וממילא האלוהים, הוא ה' האומות בלב חרוטה: פשוטה
את לשמור וצריך נח בני מצוות. שבע
בתכונתו מאיר זמן אחר""כל אור מאיר יום בכל ויום. יום כל שונה אמונה נדרשת ישראל עם אצל זאת. לעומת [אגרות
שעח. ]ראי״ה ויש בשבט ט״ו של מנהגים יש מדרבנן, וחגים מהתורה לחגים חול, וליום לשבת שמיוחדות מצוות יש
ה יראי להיות נדרשי.'ם אנו שבו מיוחד, תפקיד איזה עמו מביא יום כל מלחמה. של מצוות כל ועוד מהתורה, מצוות תרי״ג
דרבנן דיני כל הפסוקים, מדרשות נלמדו או מסיני למשה הלכה שהם הפרטים והמנהגים– האמונה את לבסס באים
ידעו "למען לא עצמם". לחיים שיורדת שלנו, המיוחדת כל התמודדות, כל יום, כל הימים". כל "למען… אלא בכלליות
תקופה– שלה המיוחדת האמונה עם. אור
בפרשתנו הפסוקים את הנצי."ב מסביר כך
את יש העולם אומות אצל האלוקית העוצמה את יראו העולם, שאומות ק מס יפ בקרבו אלא אותתי שתי "למען."העובדה
השמימית- המכה את יחטפו לדעת שצריך מה ידעו כבר. והם לדעת– מה הרבה להם אין 'ה וזהו האלוקים. . הוא מידיעה
הכל את לגזור אפשר. זו
אצ זאת לעומת מצו יש ישראל ל ב הקב״ה מה פרטים, לפרטי לספר, וה יש האותות. מה הניסים, מה למצרים עשה, וק יד
כאחראים– כמחנכים, כהורים, שלנו דרישה לתת עליו לשאת יוכל שהוא כך הבא, לדור הכח את השלימה ה' עבודת. את
ד מאיתנו שדורשת ה' עבודת "כל של המיוחד באור ה' את לדעת, תקופה לכל יום כל בין להבדל לב לשים בפרטים, וק
הם. באשר הימים"
מפני ומותרת נדחית שבת כידוע מלחמה. בעת נמצאים אנחנו יקר, ציבור נפש פיקוח נפש פיקוח מפני שכן ל כ פרטי,
בשבת אפילו בה שפותחין הרמב״ם פסק שבה מצווה במלחמת מדובר כאשר שכן כל. ציבורי,
ל פשוט להם היה שלא אנשים, הרבה שהיו יודע אני הביתה לחזור לפעמים, למחמה הנוגעים צרכים מיני לכל בשבת סוע
בקהי גם לבסיס בשבת לחזור שיצטרכו ידיעה מתוך. בששי מה אסור, מה ו מותר מה שיעורים, כך על העברתי שלנו לה
הדח. ק בשעת ומה לכתחילה לאנשים– אמרתי אני אני בהם השונות בישיבות לתלמידים וגם לה, מחוץ וגם מהקהילה גם
מלמד– שהם הם אלא כ״מצוה", אפילו או "בהיתר", בשבת נוסעים רק לא לצורך בשבת נסיעה שבת! שומרי נחשבים
נפש– פיקוח לצורך שבת חילול לא זה המלחמה כדי אחת שבת עליו "חלל נאמר זה על שכן השבת. קיום זהו אלא
המיוחד ה״אור" כל לכן הרבה שבתות."שישמור שנעשות מלאכותשבת ידי על גם שבת שמירת כולל הללו הימים של
כמובן ההלכה. לפי
מלאכות לעשות חודשים ארבעה כמעט במשך שמתרגל מי ולכן טבע. בעל הרגל. בעל גם הוא האדם שני צד גם יש: אבל
בהיתר– שבת כאשר המשפחה- לחיק לבית, לשגרה, חוזר א הו וסבירות חשש יש לגבי אחרת קצת מרגיש שהוא מלאכות
שבת שאי מאד טוב זה בלב. חרדה יוצרת פחות בשבת נסיעה. מחייבת– כה הל כאשר בשבת נוסעים כאשר חרדה ן אך
חרד תהיה שלאדם צריך אוסרת: ההלכה כאשר בשבת מנסיעה בלב ה טלפון שיחת, אחרת מלאכה כל. או
"כל מה ליראה ה׳ציווי זה אנחנ נכון."הימים דורשת הללו מהמימים יום כל בל א במלחמה. ימים ועשר מאה כבר ו
מיוחדת. התייחסות
שגרה עב, תות תבש מלאכות לעשות שאסר" ש״הפה כמו המלחמה– לצרכי שבת לחלל שהתיר" ה״פה הוא צריך כך
שהי לזכור שהת״יר "הפה נכון: גם פך מלחמה– בעת שבת מלאכות לעשות " הוא שאסר ה״פה אין כאשר שבת לחלל
נצרך. הדבר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה